פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

טוב, הסיפור הוא כזה: אני בת 23, יש לי 2 בני דודים בני 7 ו 8 שהוריהם נהרגו כמה חודשים. כרגע סבתא שלהם ( בת 70) היא האופוטרופוס הרשמי, לפני כל מה שקרה ראיתי את הילדים רק פעמים ספורות, ועכשיו אני משתדלת לבלות איתם כמה שיותר זמן, הם נקשרים אלי יותר ויותר, ואני לא יודעת מה בדיוק אני מרגישה כלפיהם.
אני מוכנה ברגע הצורך להפוך לאופוטרופוס שלהם - אולי עוד שנתיים , אולי עוד 5 שנים אולי לא נצטרך...
איך אני אמורה להתנהג איתם כדי מצד אחד חהמשיך להיות סוג של אחות גדולה שכיף להם איתה ומצד שני סמכותית מספיק ודואגת מספיק כדי שיוכלו לקבל את המעבר הזה בצורה הכי פחות טראומתית?
תודה מראש!

שלום,
אני בת 36, בהריון בשבוע 19, לפני יומיים התגלה מום חמור בעובר ועלי לעבור הפסקת הריון, דבר שלעצמו כואב לי מאוד מבחינה נפשית.

הבעיה העיקרית שלי היא, שיש לי שתי בנות בות 3 ו-4.5, הן יודעות על ההריון ומצפות לאח או אחות. כל הזמן שומרות ל"תינוק" מתנות ואביזרים שהן כבר לא משתמשות, מספרות לכל מי שרק אפשר שלאמא יש תינוק בבטן.

איך לספר להן שעלי לעבור הפסקת הריון?
האם יש חשיבות לזמן ביום, כלומר בבוקר, או לפני השינה או אחרי הגן?
באילו מילים להשתמש או לא להשתמש? למשל אני לא רוצ הלהגיד שהתינוק חולה, כי אני לא רוצה להכניס להן פחד שכל פעם שמישהו חולה הוא לא ישרוד...

אני מרגישה שאני חייבת לספר להן בהקדם, כי הן כל הזמן מדברות על התינוק.

בקיצור, אובדת עצות

אני גרושה, אם לילד יחיד בן 9 ונשואה בשנית. בני מאובחן כילד עם הפרעות קשב וריכוז ומטופל בריטלין. יש לא מעט קושי ועימותים סביב הכנת שיעורי הבית. הוא בעל קשיים חברתיים במסגרת בית הספר.

מערכת היחסים שלי עם הגרוש שלי בעייתית והילד מקבל הרבה מסרים כפולים גם בשלט רחוק - למשל, כשהאב מתקשר כשיש סיטואציה טעונה בבית ביני לבין הילד האב מפעיל את הילד מולי דרך הטלפון - כשזה קורה אני מתרחקת מהמקום ולא משתפת פעולה.

מזה תקופת מה אני נתקלת בהתנגדות גדולה מצד בני כלפי ויש לנו הרבה ויכוחים ועימותים. אני מנסה לדובב אותו להבין ממנו מה מציק לו אבל הוא לא משתף פעולה. חשוב לציין שהוא מביע הרבה פחות התנגדות לבן זוגי - כך שאני מניחה שיש לו כעסים כלפי.

לאחרונה אף חווה התקף זעם והחל לזרוק חפצים בבית ולהרוס אותם - לא הצלחתי להרגיע אותו. מדובר בתופעה חדשה.

אנו הולכים לפגישות עם עו"ס מטעם רשויות הרווחה אך אני מרגישה שאני לא מקבלת ממנה כלים כדי להתמודד עם בני בסיטואציות השונות.

אני אובדת עצות והתקף הזעם האחרון מדיר שינה מעיני ומראה על החרפה במצב.
אני רוצה להחליף גורם טיפולי שיוכל לעזור לי - מי בעל המקצוע המתאים? ראיתי שאתם מפנים אנשים בפורום להדרכת הורים - מי מוסמך להעביר הדרכת הורים? איך מגיעים לגורם מקצועי שכזה?

אשמח גם לעצות כיצד להתמודד עם בני.

תודה

הבן המקסים שלנו בן שלוש. ילד אמצע לאח בן 6 וקצת ואחות בת 3.5 חודשים.
לפני כחודש וחצי יזמנו גמילה. מפיפי נגמל במהירות תוך יום- יומיים, כאשר מאז כמעט אין פספוסים אלא אם כן שתה הרבה או עייף. בלילה עדיין עם הטיטול.
הבעיה היא עם קקי. הילד שולט לחלוטין, אך מתעקש לעשות בתחתונים. כאשר חש צורך, מוצא לו פינה שקטה בבית, עושה בתחתונים ואז נגש אלינו ומבקש שננקה אותו.
כל נסיונות השכנוע שלנו לא עזרו- פרסים, התייחסות לכך שהוא כבר גדול, נסיונות חיקוי ילדים אחרים בגן ואחיו הגדול.
התשובה שלו : "אני לא יודע לעשות בשירותים". אני מזהה כבר מתי יש לו וכשניסיתי לקחת אותו לשירותים נכנס למצוקה והתחיל לבכות "אני לא יודע" ולכן עזבתי אותו. מס' דקות אחר כך עשה בתחתונים בפינה שלו.
פרט לפספוס אחד בגן, מקפיד לעשות זאת בבית וגם אומר מפורשות - "בבית אני עושה קקי בתחתונים".
ניסינו להתעלם כשבוע וגם אין שום התקדמות. ברור לנו שלא מדובר במאבק כוחות (הקפדנו לא לכעוס עליו בכלל), אלא קושי שלו.
נכון לעכשיו עושה פעם ביום - יומיים בתחתונים. אני לוקחת אותו , מנקה אותו ומבקשת ממנו להשתדל פעם הבאה לעשות בסירשירותים וכו'.
מה עושים?
תודה

שלום,
אני אמא לילדה בת 3. ילדה מקסימה, מלאת בטחון עצמי, חברותית וחכמה. בשגרה היום יומית, היא מתנהגת לעילה ולעילה. מה שמטריד הוא שיש לה התקפי חרדה מסויימים שממש משתקים אותה. היא מפחדת מאוד מבלונים. אם הם תלויים על הקיר זה בסדר, אבל אם חס וחלילה אחד נופל על הרצפה היא תיכנס להתקף אמוק ותרוץ אחרי הבלון בכדי לתפוס ולזרוק אותו מחוץ לבית. היא כמובן מוודאה כמה פעמים שלפני כל יום הולדת שאנחנו הולכים לא יהיו בלונים וזוכרת היטב איפה נתקלנו בבלון ומה עשינו איתו. בנוסף מאוד קשה כאשר לוקחים משהו מהבית שלנו ומהדברים שלנו. אם שכן יבוא ויקח כבל חשמל או שחברה התלכלכה והחליפה לבגדים שלה/תחתונים, היא תיכנס לטירוף ולבכי שקורע את הלב. במצבים אלו מאוד קשה להרגיע אותה. גם אחרי שהיא תירגע, היא יכולה להיזכר בזה שעה אחרי או לפעמים גם כמה ימים אחרי ולהיכנס לבכי עצוב כזה.
אני כמובן לא יודעת איך להתמודד עם זה ומיד מתקיפה אותה שתירגע!

עיזרו לי בבקשה. מה ניתן לעשות? איך לטפל בזה? ע"י איש מקצוע או לתת לזה לעבור עם הגיל (כמו שבעלי טוען)?

שלום, בני הקטן בן 4.3 הוא בעל בעיות התנהגות. עשינו לו איבחון, אך האיבחון לא הראה משהו בולט, לא קיבלנו דיאגנוזה חוץ מ"בעיות התנהגות" אך את זה אנו יודעים לבד. באצמע שנה שעברה מנהלת הגן שלו סירבה לקבל אותו מנימוק שהוא משבש את הסדר בגן, יכול להרים כיסא על ילד או אף על גננת, הורס דברים בגן, לא יושב בריכוז ובורח מכיתה ברגע שפותחים את הדלת. הגננת הגדירה אותו כ"מנהיג שלילי" שמשפיע לרעה על הילדים. הסכימו לקבל אותו לגן רק אחרי שהצמדנו לו סייעת אישית. היה נדמה כי התנהגותו השתפרה, אך לאחרונה שוב שמענו תלונות: הוא מחתת בלי רשות בתיק של הגננת, שותה מהבקבוק שלה למרות שאמרה לו שזה אסור, ברח מהכיתה. בבית הוא זורק נעלים וחפצים שונים על האחים הגדולים שלו, לוקח דברים בלי רשות. כשאומרים לו שמשהו אסור, הוא מסוגל לזרוק דברים על הרצפה כמחאה או להרביץ, אפילו לאמא שלו (לאבא כנראה לא). אתמול קרה מקרה מזעזע ואני לא יודעת איך מתיחסים, אני ביקשתי מהשכנה לשמור עליו כמה דקות (הוא מכיר אותה ואת הילדים שלה מצויין ואוהב להיות אצלם), והתברר שהוא נכנס לבית שלהם מייד ניגש למחסן שם גר אפרוח בקופסא, תפס כף והרביץ לאפרוח עד זוב דם (אחרי שעתיים האפרוח מת). זה קרה בשניות. ולפני כן כשהוא נכנס לבית של שכנה הוא טפס מאורר גדול וזרק אותו מכל המדריגות.
אף פעם לא נתקלתי בהתנהגות אלימה כזאת אצל ילדים אחרים שלי, ואני לא יודעת מה לעשות. היתי רוצה גם לדעת מאיפה זה יכול היה לבוא. תודה מראש על התשובה

האם בהכרח יש צורך לקחת ילדה (בת 7) לפסיכולוג רק משום שיש לה אח קטן עם נכות קשה מאוד? האם יש צורך להבין אם קיימת השפעה עליה מכל התהליך שהמשפחה עברה מלידתו ועד היום?
ההתנהגות שלה לא מצביעה באופן ישיר על מצוקה כלשהי, אבל ישנן תגובות זעם והתפרצויות מחד ועודף רגישות ופגיעות ובכי בנקל מאידך, שיתכן ואפשר לייחס התנהגויות כאלה להרבה מבני גילה. כמו כן, אינני יודעת אם זה קשור אבל מדי מספר חודשים, כמעין אירוע חוזר שאורך מס שבועות וחולף, אני מוצאת שהילדה עם תחתונים מלוכלכים מצואה, דבר שבהכרח לא אמור לקרות לבני גילה! בניסיונות דיבוב לא עולה שום דבר ואנו מודאגים שמא אנו מפספסים משהו.
בנוסף, במידת הצורך, באיזה אופן מאתרים פסיכולוג ילדים מתאים?

שלום רב,

אני בשבוע 16 להריון והתבשרתי על תומו. לעובר לא היה דופק.
יש לי ילד בן 6, העולה בעוד חודש וחצי לכיתה א'. בני רגיש מאוד. כיוון שהוא ילד יחיד וההריון הגיע אחרי 3 שנים של טיפולים הנושא רגיש אצלו מאוד. הוא שם לב שאני מקיאה וכו' ולכן נאלצתי לספר לו על ההריון. בני שמח ושיתף את כל מי שנקרה בדרכו.
עכשיו אני צריכה לבשר לו את מה שחששתי מכל. שאלתי היא איך עושים זאת? מה
אומרים לו?

אשמח לתשובה מהירה כיוון שאני חייבת לספר לו בימים הקרובים.

תודה רבה

שלום אני אשמח לקבל ייעוץ דחוף ככל האפשר ..בגיל שנה הכנסנו את הילדה לגן שלא התאים לה היא הייתה אומללה וכל הזמן חולה הוצאנו אותה מהגן ולאחר מכן היכנסנו אותה לגן אחר אשר הייתה בו בהתחלה מאוד שמחה ..גילינו לאחרונה שאחת הגננות נתנה לה מכה על היד והיא מפחדת ממנה מאוד אני הוצאתי אותה בדחיפות מהגן אך לילדה יש הפרעות בזמן שינה היא בוכה בזמן שינה וגם מתעוררת עם המלים "מכה מכה", היא מכה אותנו וצועקת ומאוד עצבנית.. אני צריכה עזרה מה לעשות?

שלום, הבן שלי בן שלוש וחצי, מגלה בגרות רגשית דלה, למשל : אם ילד תופס בחצר בגן איזה צעצוע שהוא רצה הוא מתחיל או לבכות או לזרוק חפצים ולהתעצבן, או כל דבר שקורה הוא בוכה ולא מבקש, אילו כלים קיימים על מנת לפתח כלים רגשיים טובים?בגרות רגשית? יכולת התמודדות עם מצבים מאתגרים וכולי ...

כרגע החופש הוא לבד אף חבר לא רוצה לבוא אילו מה אני עושה

הילד שלי בן 11 וחצי שמנמן . היה ילד פגיע מאוד בכיתה הוא עבר חרם כיתתי החברים מתרחקים מימנו אנחנו גרים במקום שאין הרבה ילדים וגם אם יש אז הוא לא יודע להתחב איתם רוב הזמן הוא צמוד אלי .
אני לא יודעת מה לעשות הייתי בבית הספר מספר פעמים ואני מכריחה אותו להתקשר לקבוע אם חברים אבל הם מסרבים או מתחמקים שה פשוט כאב לי ברמות מאוד קשות עיזרי לי

שלום לכולם
אנחנו זוג צעיר ,הוא בפרק ב' בחיים ואני רווקה.לו יש ילד מנישואים קודמים בן 4 וחצי שנמצא בחזקת האמא .
הסידור הוא רגיל 2 בשבוע הוא אוסף אותו מהגן וכל סופ"ש שני הוא אצלנו.
לפי דעתי הילד מוזר (נולד פג עם בעיות של שקד שלישי ,לפי דעתי לא שמע טוב עד לגיל 3 ).
הוא עושה את עצמו לא שומע (למרות שכל הבדיקות יצאו תקינות ) ולא עונה שלא בא לו,ממש מתעלם כליל מהאדם שמנסה ליצור איתו קשר וזה לא משנה אם זה סבא ,סבתא או אנחנו.ההתנהגות הזו ממש מעצבנת ואנחנו ממש לא יודעים איך להתמודד איתה.
בנוסף לא ראיתי שהוא משחק במשחקי קופסא או במשחקים שדורשים דמיון ,רק מול הטלוויזיה או בקניון .
בעוד חודשים אנו עומדים להנשא, המשפחות שלנו חושבים שהוא לא צריך להיות בחתונה ,גם בגלל בעיות לוגיסטיקה (מי יביא אותו ומי יקח אותו ) וגם בגלל בעיות ההתנהגות שלו,במידה ויחליט להתעלם מהסבתא וידבק אליו או אלי במהלך האירוע.
רק בעלי לעתיד חושב שהוא צריך להיות בחתונה ,הוא מפחד שיום יגיע והוא ישאל למה לא לקחנו אותו לחתונה(אני אומרת לו שצריך להגיד :כי היית קטן מידי).
הוא לא ילך עם מטפלת כי הוא פשוט כזה ,פשוט ידבק לאחד מאיתנו ואני יודעת שזה יפריע לנו להנות .
מה דעתכם? להביא אותו לחתונה או לא? ומה לעשות עם בעית ההתנהגות ?
איך לשכנע את בעלי לעתיד שאולי ישנה בעיה עם הילד והוא צריך אבחון?

בוקר מצויין!!
יש לי ילד בן שנתיים ו5 חודשים.
כרגע בן יחיד שרגיל לקבל כל מה שהוא רוצה ועל כן מאוד מפונק.
לגן אני לוקחת אותו באוטובוס ולאחרונה הוא החליט שהוא יושב רק בכסא הראשון(והגבוה) באוטובוס.
במידה והכסא פנוי הוא מתיישב שמח ומאושר וכל הנסיעה עוברת בצורה נעימה.
במידה וחלילה עלינו והכסא תפוס ואני מסבירה לו שאנחנו הולכים לשבת במקום אחר אז מתחילה ההיסטריה, בכי וצרחות, נשכב על הרצפה ובעצם מה לא.
מה לא ניסיתי: התעלמות לא עוזרת
מביאה בתיק דברים קטנים כדי להסיח את דעתו
מסבירה לו
זה פשוט לא הולך, הוא בהתקף של היסטריה עד שיורדים מהאוטובוס
מה עושים???????

יש לי ילד בן 14 וילדה בת 8 .
הבת שלי אמרה שהבן שלי עשה לה מעשי סדום. אחרי זה היאנ שינתה את הגרסה שהוא רק חיסה אותה כשהיא ישנה.עם הבן שלי עוד לא דיברתי.
מה עושים אך יודעים את האמת? דחוף בבקשה