פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום,
יש לי בת בת 7, בן בן 4 ותינוקת בת 4.5 חודשים. בני תמיד היה ילד מאד עקשן שדורש הרבה מאד תשומת לב על ידי כך שמציק לאחותו הגדולה, לא מקשיב לנו, ההורים, מרביץ, מתחצף, עושה דווקא בכל הזדמנות כמעט ומתווכח בכל נושא ללא הפסקה. בחודשיים האחרונים התנהגותו החמירה וכל זמן שהוא ער אין רגע של מנוחה. ברור לי שזה קשור לאחות הקטנה שנולדה לו...שאליה הוא ניגש כל כמה דקות ומחבק אותה חיבוקים מאד כואבים שתמיד מובילים לבכי מצדה. גם בגן הוא פחות מקשיב ומרביץ לא מעט לחברים. אני מאד מקפידה לחבק אותו הרבה ואומרת לו כל הזמן שהוא הנסיך שלי. אני משתדלת לתת לו אחריות עם אחותו הקטנה (כשאני בסביבה כמובן) ומשתדלת לשבח אותו בכל פעם שמתנהג יפה.לעומת זאת, כשהוא מרביץ ועושה דברים אסורים בבית, אני מכניסה אותו לחדרו ולא מרשה לו לצאת מספר דקות או מחרימה לו את החפץ איתו הוא משחק (לפי העניין ...). אני מרגישה שהוא מאד מאד כועס ומפחדת שהתנהגות זו שלא תהפוך לטבע שלו..

כיצד אני יכולה לעזור לו להתמודד ולהרגע?

אני רוצה לציין שיש לו מים באזניים וכנראה נבצע ניתוח כפתורים בסוף הקיץ. הוא מאד מפותח מבחינה שפתית, הרבה מעבר לילדים בגילו אך צועק הרבה (אני מניחה שקשור לאזניים). כמו כן, הוא מאד חכם ובעל מחשבה מאד מהירה

תודה,
שרית

בתי בת 6 וחצי מאוד קשורה לסבא וסבתא ומתראה איתם כמעט כל יום.הבת בעצמה בת להורים גרושים מלידתה. הסבא וסבתא כעת פרודים ותקופה ארוכה שהיא לא מתראה עם הסבתא. קשה לי לחשוב על מפגש בין הסבתא והבת לאור מה שאני מרגישה כלפי אימי שהם בעיקר רגשות שליליים לאור התנהגותה. יש שיעצו לי "לייבש" את הסבתא מבחינת מפגשים איתי או עם הנכדה ואולי אז היא תתעשת. מצד שני אני שואלת את עצמי האם מניעת הקשר בין הנכדה לסבתא לא יגרום נזק לנכדה עצמה?

יש לי ילד בן 5 ותינוקת בת 8 חודשים, בתקופה האחרונה שמתי לב שהוא מכניס כל דבר לפה, אפילו את המוצץ של התינוקת. הערתי לו וזה לא עזרתי. התעלמתי וגם זה לא עזר
מה לעשות?

שלום לפורום,
יש לי בן 6 וחצה ,השנה עולה לכיתה א'.אני מאוד חוששת ,כיוון שהוא מרבה לשחק עם הבנות ואין לו חברים בנים (וגם לא היו אי פעם).בגן הילדים הוא מעדיף לשבת עם הבנות ולעשות עבודות יצירה,למרות שבבית הוא משחק עם מכוניות מאוד יפה(באמבטיה הוא עושה תספורות לבובות).כל הניסיונות להביא בנים הביתה שישחק איתם כשלו.לפני כמה ימים הוא שאל למה לא ילדתי אותו כבת,הרי הן יותר יפות.
אני מאוד חוששת בגלל עליה לכיתה א' כיוון שכבר עכשיו זה יוצר בעיות חברתיות בגן.האם התנהגות כזאת היא חריגה?האם זה אומר משהוא על נטיה המינית של הילד?

אודה על יעוץ,
טניה

בתי בת 9 וחצי,
בסוף השנה הביאו את הסרט "הטינה"-סרט אימה שלא מתאים לגיל זה.
בסיום השנה היו לה פחדים קלים וזה עבר.
בשבוע שעבר היא נפגשה עם חברה והחברה הזכירה לה את הסרט ואף אמרה לה שהיא דומה לשחקנית מהסרט,
מאותו יום בתי לא ישנה טוב ולא אוכלת טוב.
היא קמה כל יום עם פחדים ובכי.
נעשו מספר ניסיונות של שיחות הסבר איתי ועם בעלי אך לשווא.
זו חופשת הקיץ והילדה הייתה נשארת ללא פחדים בבית והיום איני רגועה כלל בעבודה כי היא מתקשרת כל 5-10 דקות ומסבירה שאינה נרגעת.
חשוב לי לציין כי אני עובדת רק 5 שעות ואני איתה ועם אחותה בת ה6 כל שאר היום?
א.איך לטפל במצב?
ב. איך להבדיל בין האם זו החלטתה להתפנק או שבאמת היא פוחדת?
ג.מתי זה מוגזם וכדאי לקבל ייעוץ רפואי?
אשמח אם תענו לי במהרה-זקוקה לעזרה.אוסנת 0523957741

אמא לבת 3.10, מגיל שנתיים הולכת להצגות, נהנית, סובלנית,עד כדי כך שחברותי "קינאו" בי איך היא בגיל קטן כ"כ יושבת מהתחלת ההצגה/מופע עד הסוף. לפני חצי שנה היינו בפסטיגל, נבהלה שם ממשהו וביקשה לצאת, שבוע אחרי בערך היינו בעוד הצגה והיא נהנתה והכל היה תקין. אח"כ היתה לה הצגה מהגן, וכשבאתי לקחת אותה מהגן הגננת שאלה אותי אם היא מפחדת מהצגות- מה שהפתיע אותי ואמרתי שממש לא- כי עד אז היא הלכה איתי בלי בעיה,בהצגה הבאה מהגן-מס' חודשים אחרי הצטרפתי כהורה מלווה וחשבתי שבזה נפתור את הבעיה,אך היא סירבה בתוקף ובכתה עד שישבנו בחוץ עד סוף ההצגה. אני מנסה כל פעם מחדש לקחת אותה כדי להתמודד- השאלה היא אם אני לא עושה יותר נזק.(דרך אגב, גם ממפעילים בימי הולדת והצגות בקניון לא רק באולמות חשוכים) היא פיתחה פחדה. השאלה שלי היא האם להמשיך לקחת אותה כדי שתתמודד (כי הרי כבר ראתה במשך שנתיים הצגות בלי בעיה),או להניח לה?תודה.

שלום רב,
בני בן 3.5 מסרב לעשות קקי - לא בטיטול/סיר/שירותים. הוא מסוגל להתאפק 3-4 ימים, ואז כשכלים כל הקיצים הוא עושה בד"כ בסיר והדבר מלווה בבכי רב ובדרמה שלמה. הוא התחיל לעשות פיפי בשירותים כבר לפני כ-8 חודשים ולאחר זמן קצר אף הורדנו טיטול בשנת צהרים, קקי התחיל להיות בעייתי כבר לפני יותר משנה, הוא התחיל להתאפק אבל לא באופן כל כך קיצוני. זה קטע ש"בא והלך" ואפילו היו לנו שבועיים שלושה שהוא הסכים (אמנם לא בשמחה רבה) לעשות קקי בסיר, אבל כאמור אנו חווים לאחרונה הידרדרות...
רופא הילדים הסביר שהילד עושה "פרינציפ" ונלחם על עצמאותו וכי אנו ההורים צריכים לזרום איתו ולא להלחיץ, קיבלנו גם נרות גליצרין כדי להקל על היציאה עצמה.
אני מאוד מוטרדת מההשלכות הבריאותיות, ומאוד רוצה לסייע לבני להתגבר על השלב הזה ול"שחרר". האם יש דרכים לחיזוק עצמאותו או דרכים אחרות לסייע לו "לשחרר" ?
מלבד העניין הזה הכל חלק - הוא מתבטא מאוד יפה, יש לו 3 חברים מאוד טובים בגן,
הוא משתף פעולה, נהנה לעזור בבית (לערבב חומרים לעוגה, לשים אוכל בקערה של הכלבים וכו'). כל עצה תתקבל בברכה.

שלום רב,

הילד שלי הוא בן שנתיים וחודש, לפני כשלושה חודשים נולדה לו אחות (אני לא יודעת אם זה רלוונטי אבל בכל זאת אני מציינת את זה).

לאחרונה הוא נעשה קצת "עצלן" - כוונתי היא, שכאשר אני יושבת ועושה איתו פאזל והוא בפעם הראשונה לא מצליח הוא מרים ידיים ומבקש שאני אעזור לו ואם אני מסרבת ואומרת לו שהוא מסוגל ושינסה שוב הוא מתחיל לבכות (בכי מאולץ שכזה).

איך ומה אני אמורה לומר לו כשהוא מבקש את עזרתי?? אני ובעלי תמיד אמרנו לו שאנחנו לצידו ולעזרתו אם הוא זקוק לה.

אשמח לשמוע חוו"ד מקצועית בנושא.

תודה מראש
לילך

הילדה שלי בת 4 והיא ילדה תוססת ואנרגטית, רגישה אך יודעת לכעוס כשרוצה.
בבית היא ילדה שאחרי הגן הולכת לנוח צהריים, אתמול לא נתתי לה לישון בהמלצת אחותי שאחר כך הולכת לישון מאוד מאוחר כי מחכה לאבא שלה בסביבות 11 או 12 יכולה לישון.
אתמול היה לה רצון לזרוק עליי כסא קטן שלה אחרי שהערתי לה שצירה על השולחן של המחשב,כשאחותי באה לבקר איתה ובת שלי אוהבת אותה מאוד מאוד,כשהיא היתה צריכה ללכת ורצתה לתת לה נשיקת ליליה טוב, תפסה לה את השיער בחוזקה ולא עזבה, היא ממש כעסה על אחותי ואין לי מושג למה כול כך.
דיברתי עם הילדה שלי אמרה שבגן רבה עם 3 בנות אחת משכה לה בחוזקה את השיער, אולי זה מסביר קצת, דיברתי עם הגננת והיא אמרה שככה זה ילדים בגן,ואמרה לי שהתגובה שלי חשובה, אני חושבת שזה חמור ,וזה פעם ראשונה שמגיבה ככה כלפיי או אחותי אנשים שאוהבים אותה ומבוגרים.
חשוב לציין שאני בחודש 8 מתקדם, אולי זה גם קשור ,תנו לי הדרכה או דעתכן, אודה לכן מאוד.

נכדתי בת 41/2 סובלת בחודשיים אחרונים מבעיות בבטן
זה התחיל עם כאבי בטן ועצירות של כמעט שבוע היינו בבית חולים ועשו לה צילום וראו שכל הצואה מתרכזת בבטן גבוה אחרי שניסינו את כל התכשירים הביתיים וההמלצות של הרופא כולל חוקן ביתי קטן ונרות גליצרין תרופת נורמלקס ומי שזיפים ועוד ועוד
עשו לה חוקן בבית חולים והיא השתחררה ואח"כ היה שבוע נהדר שכל יום היתה יציאה.

השבוע התחיל עוד פעם עם חוסר יציאות כאבי בטן ואחרי מאמצים רבים קיבלה נר גליצרין והשתחררה.
עברו יומיים נוספים ואין יציאות ומתלוננת על כאבי בטן
מה עושים למי פונים??

שתי שאלות:
1)באיזה גיל ילדים אמורים לשלוט לגמרי בהיגיינה בשירותים? לנגב את עצמם, להוריד מיים ולשטוף ידיים בלי שיהיה צורך להזכיר להם?
2)באיזה גיל אמורה להתפתח תחושת צניעות טבעית. שילדה לא תסתובב בבית ערומה?

שלום רב,
ברצוני להתייעץ לגבי סוגיה של גירושין. אותי עוברת כיום תהליך גירושין מאוד כואב ומאוד ארוך (3 שנים), במהלך התקופה הזאת אחותי הכירה בן זוג חדש והם עברו לגור יחד בחודשיים האחרונים. אחיינית שלי מתייחסת לבן זוגה החדש כאבא לכל דבר ומאוד נקשרה אליו. אתמול בלילה היחסים הגיעו לקיצם עקב חילוקי דעות בין השניים. השאלה שלי היא איך צריך לספר את זה לילדה (בת 7) על מנת למזער נזקים ולגרום לה לכמה שפחות טראומה?
אשמח לקבל תשובה.
תודה מראש.

שלום לכולם
ביתי בת הכמעט 3 ילדה טובה רוב הזמן, מבינה , מדברת יפה מאוד.
רציתי לשאול בחצי שנה אחרונה איבדתי קצת סבלנות לגבי התנהגותה היא פשוט נהייתה כזאת דבק מגע שמרביץ וחזק או בועט אם משהו לא מוצא חן בעיניה, לפעמיים אני מגיעה למצב שהיא מרביצה לי או מושכת לי בשיער ואני מחזירה לה ואומרת " נכון זה כואב לך גם לאמא זה כואב זה לא יפה להתנהג ככה ", מה את רוצה שנעשה נשחק נצבע ,כביכול רבות הפעמיים שהיא משתעממת ואני מציאה לה משחק במקום לריב .אבל אני כועסת על עצמי שזו הדרך שלי להסביר לה . לעיתים סתם אני יושבת בספה אחרי ששיחקנו אכלנו היינו שעות יחד והיא פשוט יכולה להציק ולהרביץ ואני מסבירה לה עד עכשיו אמא שיחקה איתך וכך וכך עכשיו אמא יושבת קצת לנוח ,זה לא עוזר ולפעמיים כבר מרוב עייפות שלי והיא לא מפסיקה אני צועקת וגם מרביצה לה ברגל ,ביד, סיטואציה לא נעימה לי. לפעמיים אני תוך כדי אומרת לה די מתוקה בואי ומלטפת אותה מחבקת אותה. אבל מה קורה פה מה עושים באמת בסיטואציה הנ"ל. פרט לתשובה אשמח גם לשמות של מקומות שיש בהם עזרה להורים עם ילדים במחירים לא מופקעים. (דבר אחד חשוב ששכחתי לציין שאני באמצע הריון והיא יודעת, שזה בטוח משפיע אבל בכל זאת)

שלום בשבועיים האחרונים בני בן ה-10 חש פחדים ודמיונות כי יש רוחות ושדים בבית אשר מנסים לפגוע בו בלילה בחדר או בבית, כי השטן מנסה להרוג אותו, בשבוע האחרון החמירו הפחדים הוא חושש להיות לבד תמיד סביבי וחש כאילו מישהו נמצא איתו במקלחת ורוצה לפגוע בו, מפחד לישון לבד ומאז ישן איתי במיטה.

מה שמטריד אותי יותר שהחל לחשוב על מחלות ושמשהו לא בסדרעם הגוף שלו, שאל לגבי מחלת הסרטן ואף שאל אם יכול להיות שיש לו ניוון שרירים.

בני הוא ילד מלא שמחת חיים, עצמאי עם בטחון עצמי לפעמים אף חסר פחד, בעל יכולות שיכליות גבוהות, מקובל חברתית ומצליח מאוד בבית הספר.

ולכן חשוב מאוד לציין כי ההתנהגות בשבועיים האחרונים מאוד לא אופיינית לבני ומרגישה כי הוא סובל מהמצב ואפילו מתבייש בכך שפוחד וחושש.
הוא דיבר איתי כי רוצה ללכת לפסיכולוג שיסביר לו ויגיד לו כי הרוחות לא קיימים והכל פרי דמיונו.

לפני חצי שנה נפטרה סבתו הקרובה, בעת משחק קלפים איתו חוותה ארוע חמור בעל מחזות לא קלים הובהלה לבית החולים ונפטרה.
האם יתכן קשר למוות שחווה???


מבקשת עזרה מה עלי לעשות???
אמא מודאגת

בשנה האחרונה עברנו דירה וגם נולד לי בן נוסף, ילדי בן החמש עבר לגן חדש במקום מגורנו
עקב כל זאת חל שינוי לרעה בהתנהגותו , הוא מורח רוק על פניו שוב ושוב וכך ויוצר פצעים אדומים, לא מתחבר עם ילדים לעיתים רב עימם, מסרב ללבוש מכנסיים שיש בהם כיסים או ריצ'רצים במידה ויש מעדיף להישאר עם תחתונים, שמנו לב לעובדה כי מעדיף שלא לשחק במשחקים שבהם הוא נאלץ להתאמץ מנטלית- אופיין כבעל בעיית קשב וריכוז. אשמח להבין מה פשר ההתנהגות וכיצד להתמודד. אני תוהה אם עלי לרשום אותו למסגרת מיוחדת או לרגילה, וגם יש חשש שבמסגרת מיוחדת הוא יחקה התנהגות בעייתית נוספת. לתשובתכם אודה.