פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום לך,
אם יש הרטבה גם ביום, לא בטוח שמניעת השתיה בלילה זה מה שיפתור את העניין. ממליצה לכם במקום להיות מטופלים כל פעם קצת בדרך אחרת, לבחור בטיפול אחד יסודי ומעמיק לאורך זמן.
בהצלחה.

שלום לך,
אם הילדה משתמשת באוננות באופן מופרז, זה סימן למצוקה. היא כנראה זקוקה לאוננות כשהיא מרגישה חרדה או לבד (למרות שפיזית הי אא בהכרח לבד). נסו לחשוב האם יש סיבות למצוקה לאחרונה (הולדת אח, אפילו הריון שנדמה לכם שהיא עדיין לא יודעת עליו, או סיבה אחרת לכך שהמבוגרים פחות פנויים אליה לאחרונה?) נסו לבדוק האם יש צורך ביותר זמן איכות איתה שבו אתם פנויים אליה להרגיע אותה ולעטוף אותה. נסו גם בדוק הםא הילדה נחשפת לגירויים מיניים לא תואמים בטלוויזיה, או בעירום של מבוגרים בבית וכו'. אם זה לא העניין כדאי לפנות להדרכת הורים יותר מעמיקה.

היי
הבנתי כל מה שרשמת ואת האמת נולדה לה אחות אבל לפני שנה וחודש... אני מאמינה שקיימת קינאה אך אני מאוד משתדלת להעצים אותה ולבלות איתה לפחות פעמיים בשבוע לבד. לגבי הטלוויזיה אני מאוד מקפידה על כך. השאלה איך מפחיתים את האוננות ולפחות שלא תעשה זאת במקומות ציבוריים?

שלום לך,
זה לא עניין של איך מפחיתים. כבר הסברת לה אני מבינה וזה לא עזר. אין ברירה אלא להבין יותר לעומק מאיזו מצוקה זה נובע. אין כאן פתרונות קסם, צר לי לאכזב אותך. אני במקומכם הייתי פונה לטיפול כדי בדוק את זה.

שלום מורן,
ייתכן שבתך סובלת מבעיה תחושתית. זו בעיה פיסית ולא פסיכולוגית. כדאי לפנות למרפאה בעיסוק כדי לבדוק את זה.

שלום ניר,
נשמע שהילד במצוקה קשה. כדאי להתייעץ עם פסיכולוגית הגן, לבקש שתערוך תצפית או אבחון, כדי להבין יותר טוב מה עובר על הילד. אין כאן פטנט או טיפ שאני יכולה לתת כרגע כי המצב נשמע לי דורש הערכה יותר מעמיקה.

שלום מירה,
לא כל כך הבנתי מהתאור שלך לגבי הגן, באיזו מסגרת הילד נמצא כרגע. האם הוא בבית?
היריקות, בתוספת העובדה שאת מתארת בתוספת שכתבת לשאלה שהוא נגעל ממך אכן יכולות להצביע על חרדה.
אם זה אכן כך ייתכן שזו חרדה שנובעת מכך שהוא מרגיש שיש בתוכו תוקפנות רבה ואין לו כלים לווסת אותה,וזה מפחיד אותו. הוא כאילו מנסה לירוק את החלק הרע שבו החוצה.והוא נגעל גם מחלקים רעים, כביכול של אחרים שלא ייכנסו אליו. זה לא מודע כמובן, וזה לא משהו שהוא יכול להסביר במילים. זה גם מסתדר עם התקפי הזעם הקשים שאת מתארת שהיו לו בגן ועברו גם הבייתה.
אני לא מכירה את הסיפור של הגן ויכול להיות שזה באמת גן גרוע, אבל גם יכול להיות שהעדר מסגרת עוד יותר מפחידה אותו מהגן הגרוע כי יש עוד פחות מה שיעזור לו לווסת את התוקפנות.
אני מקווה שיש מסגרת מתאימה עבורו לשנה הבאה.
כרגע, המצב של הילד נשמע לי לא טוב, ולצערי אני לא חושבת שעיצה בפורום יכולה לשפר אותו.
אם הוא עדיין לא בטיפול אז כדאי מאוד לפנות לטיפול שמשלב הדרכת הורים.
אם יש לכם אפשרות כלכלית לטיפול פרטי כדאי לפנות לטיפול של יותר מפעם בשבוע.
אם אין לכם אפשרות, אז רצוי לפנות בהקדם לטיפול במסגרת ציבורית.
בהצלחה.

תודה על תשובתך.בקרוב נתחיל בטיפול אצל פסיכולוגית.
האמת שלגבי המסגרת לשנה הבאה ישנה בעיה , התקיימה ועדת השמה שהחליטה על בי"ס לחינוך מיוחד ואני חשבתי על כיתה קטנה בבי"ס רגיל.
בגלל התקפי הזעם בגן היה צפוי שיחליטו כך ואני לא יודעת אם באמת זו המסגרת שצריך או שבעצם תזיק לו.
אני בטוחה שקרה משהו בגן הזה שכל כך שונא, אפילו לא מוכן שיזכירו בפניו את הגן.
כשהיה נכנס להתקפי זעם היו אוחזים בו וכנראה מפה הגועל שיגעו בו.

מירה

שלום מירה,
לא בטוח. לא הייתי שמה את הכל על הגן. לא בטוח שהגן אשם בכל הצרות בהכרח. יכול להיות שהילד מעדיף, באופן לא מודע להשליך את כל הרוע שהוא חושב שיש בעצמו על הגן. זה לא אומר בהכרח שהגן באמת כל כך רע, ובטח לא אומר שכל מסגרת חינוך מיוחד אחרת היא רעה.
טוב שפניתם לטיפול פסיכולוגי, ואני מקווה שתצליחו גם בעניין המסגרת והדברים יסתדרו לשביעות רצונכם.
בהצלחה.

שלום ורד,
אוננות היא בהחלט נורמלית בגיל הזה וגם בגילאים יותר צעירים. עליכם להסביר לה שזאתם מבינים שזה נעים לה וזה בסדר וזה טבעי, עם זאת זה משהו שעושים בפרטיות. אם זה לא עוזר והיא עושה זאת באינטנסיביות גבוהה וללא הבחנה, שווה לבדוק יותר לעומק ממה זה נובע אצל איש מצקוע.

היו לי תקופות בחיים שהייתי בודד..הייתי יושב במחשב מעל 7 שעות ביום..
היום שאני מסיים כיתה י"א יש לי קבוצת חברים שאני יוצא איתם בערך שנתיים.כל הזמן היינו 5 חברים ועוד כמה בנות.אבל באופן מצחיק הבנות למשל רואות את החבורה כהן והארבע בנים ללא אני.אני לא בן אדם רע,ומגיע לי להיות אהוב ולהיות חלק דומיננטי,אבל זה פשוט בעיה בי.יש לי לפעמים קצת חרדה חברתית,אבל אני מאוד מאוד שואף כל הזמן להתנהג בספונטיניות וביכולות החברתיות של חבריי שבעיניי הם כבר בלתי אפשריות אחרי כל כך הרבה מאמצים ונסיונות להעתיק.בסופו של דבר רק לעיטים רחוקות אני דוחה יציאות ומתגבר על המעין חרדה חברתית ..ומגיע בביטחון בכל פעם שיש "ישיבה"(כלומר שיושבים כל החברה)..אבל הביטחון שלי יורד בצ'יק,הרמז הדקיק ביותר לגינוי מצד הזולת מוביל אותי למצב שאני עוד שניה בוכה,זה כמובן בהדרגה,יש מצבים שאני אחרי זה שותק כמה זמן ואז משתדל שלא יראו עליי..
כיום אני בסופו של עניין לא אדם בודד.אבל ברוב המקרים אני צריך להתקשר לחברים כדי לשאול עם יוצאים.כי אנשים לא רואים אותי כדמות חשובה בעיניים.אני יודע שמה שאני אומר עכשיו מצביע על דימוי עצמי נמוך,אבל אני פשוט בן-אדם לא מעניין.אני יכול לשבת על שיחה עם חבר ולבדר על דברים שקרו לי וכו',אבל גם אז אני מסביר את זה בצורה מעורפלת לחלוטין,הרבה פעמים מגמגם בזמן הדיבור ..
עם הזמן פיתחתי כל מיני דפוסי התנהגות ,

למשל,כשאני בחברת ילדים מסויימת אני אוטומטית מחפש דמות מסויימת שנוח לי אותה יותר ,ואני לא יכול להתסגל לחברה עם אחד הילדים שאני מחפש בח'ברה הזאת לא נמצא.
הרבה מאוד פעמים אני שואל את עצמי-"מה אותו ילד היה עושה" ..
זה למעשה כל הזמן,נראה לי.."מה הילד המקובל והכל כך מצליח חברתית היה עושה עכשיו במקומי"איך היה מתנהג" "איך היה מגיב"
אז מן הסתם שהדימוי עצמי שלי נמוך,אבל זה כתוצאה מכך שאני כבר נואש ולא יודע איך להתנהג,למשל לפני שנה הייתי יותר פעמים נמצא במצב שאני יושב עם חברים ,אבל נראה המום כזה,ואז נגיד מישהו היה אומר -"איזה חמוד לירון" וזה הדבר שההיה הכי שנוא עלי בעולם!הייתי ממש מסמיק ונעלב אבל עושה הכל כדי שלא יראו,ועל כל דבר כדוגמה הזאת הביטחון שלי יורד ל0,כמו מצב שאני אוזר הרבה ביטחון לספר לכולם משהו,נגיד משהו מצחיק,והוא מתקבל בצורה שלילית,זה פשוט מוריד לי את הביטחון ל0,ואין אצלי דבר כזה ביטחון מצתבר,שנגיד עם בתקופה האחרונה כמה פעמים סיפרתי בדיחה או משהו כזה וכולם צחקו,אז לרגע הביטחון עולה ,אבל יום אחריי גם עם אני יגיד לעצמי כל הזמן תיזכר בזה שהצחקת וכו',עם הדברים שאני אומר מתקבלים בצורה שלילית על ידי החברה אני ממש מתכנס עצמית והביטחון שלי יורד ל0.ואז בד"כ במשך רוב הערב אני נשאר שקט.
ברור במיליון אחוז שהבעיה היא בסופו של דבר אצלי,חבריי הם לא אנשים רעים,והם אוהבים אותי כחבר,אני פשוט מרגיש שאני פראייר שאני נמצא בקבוצת ילדים כזאת מקובלת ולא מנצל את זה..

לא הופך להיות בעל יכולות חברתיות וספונטיות ודיבור משוחרר והכל כמו ארבעת החברים האחרים.בלי שום קשר כל הדברים הללו מתבאטים בכיתה וביום יום.
אגב,דבר חשוב נוסף,תמיד שאני מדבר - אני תמיד מרגיש שכל העיניים אליי.באופן קבוע ותמידי..הייתי אצל פסיכאטרית ודיברתי איתה פחות או יותר על כך,והיא אמרה ששיחות עם פסיכולוג יעזרו לי,אבל אני מרגיש שהבעיה היא אצלי במנגנון המוח,בגלל הפרעת הקשב והריכוז הזמן תגובה שלי סופר איטי,וכל הזמן יש לי הרגשה שהמוח חושב לאט,אני מרגיש עייף כל הזמן..כל הדברים האלה..ובינתיים בכמה טיפולי סוגי רטלין לא הרגשתי שיפור.
אני חושב גם שיש לי בעיית חרדה,שאני כל הזמן חושב מה יגידו אחרי מה שאני אומר,והרבה פעמים פשוט בסופו של דבר לא אומר את הדבר..או שאינ הולך למקום..אני חושב הרבה צעדים קדימה מה יקרה,שאני יבוא מה אני יגיד..איך זה יתקבל..ואפילו לפני שבוע הייתי במז'ור דיפריסיון שדי עבר אבל המצב רוח שלי נשאר לא טוב בתקופה האחרונה ובאופן כללי המצב רוח שלי לא יציב.זה לא שאני במניה דיפרסיה,אלה שפשוט לפעמים אני במצב רוח לא טוב מסתם גם עם היה לי יום שהוא טוב בבית ספר..
אבל בכל מקרה עד היום כל יום אחרי בית ספר אני בכוח מחפש את הדברים הלא טובים ולתת לעצמי עליהם ביקורת.
לסיכום-גם עם אין לי הפרעה פסיכאטרית,נפשית וכו'..שאני בסה"כ בןאדם שמשקיע בטיפוח שלו ונראה טוב מאוד,אבל יש לי בעיה בתפקוד וביכולת החברתית ואפילו שאני פתוח לחברה אני גרוע .
הדיבורים שאני מוציא הם כל הזמן קשורים לנושאים שאחרים העלו..ואני רק כל הזמן משתדל לצחוק ולהראות שאני בעניינים!כדי שלא יגידו מה קרה אני המום או שקט..כי אני לא ילד מופנם!ואני משתדל לשדר כל הזמן ביטחון אבל..על מי אני עובד?כולם רואים עליי את הביטחון העצמי הירוד..ובאותו הקשר של מה שאמרתי שאני רק מצתרף בשיחות לנושאים..גם שאני מנסה להעלות נושאים הם בדרך כלל לא מתקבלים ,או כי אני פשוט לא יודע להגיד את הדברים במקום ,או שזה בגלל הצורה שאני אומר אותם.שעם לפעמים נשמע רעד בקולי שלי או משהו כזה.ובגלל תחושת הניתוק החברתית שלי,זה או שאני לא אומר כלום,או שאני אומר דברים,אבל צוחקים על הרבה דברים לא קשורים שאני אמור.ואין לי מושג למה אני אומר אותם.שאני במצבי לחץ כמו מישהו ניסה לרדת עליי בצחוק אני בכלל לא שם לב למה שאני אומר ואומר דברים שאחרים צוחקים עליי.

אני יודע שיש פה הרבה בלאגן,ואני בעצמי מבולבל,אבל מעבר ל-להגיד לי שאני ילד לפסיכולוג ויקבל איבחון וכו' .האם לדעתך יש פה משהו מעבר לסתם עוד איזה הפרעת קשב וריכוז והפרעה רגשית?אני משתוקק נואשות לשינוי!מקווה שתוכל להחזיר לי תגובה הולמת ולא משהו קצר ושלא יעזור כפי שקיבלתי בפורומים אחרים.תודה מראש !!!!

שלום ליר,
לא אמרת את גילך אבל אני מבינה שאתה כבר לא ילד. זהו פורום שעונה להורים ליידם לא לאנשים מבוגרים או מתבגרים עבור עצמם. שנית בפורומים תמיד התשובה היא קצרה, ולא, אין אפשרות בפורום לאבחן הפרעה פסיכיאטרית או אישיותית. אני מצטערת לאכזב אותך, אני מבינה שאתה מאוד סובל,ואני מאחלת לך מכל הלב שתמצא את הפיתרון אבל אתה מבקש משהו בלתי אפשרי. מה שענו לך בפורומים אחרים זה מה שנכון. נא לפנות לטיפול. לצערי, לא תהיה כאן תשובה אחרת.
בהצלחה.

בקרוב אני יהיה בן 17.
בכוונה פרסמתי בפורום ילדים כי אני מציין פה המון פרטים מן העבר.
ברור שאי אפשר לבצע אבחנה פסיכאטרית או פסיכולוגית.
השאלה שלי האם לדעתך קיימת פה בסופו של דבר אכן איזה הפרעה אצלי?(מלבד זה שיש לי הפרעת קשב וריכוז) ,אם זו הפרעה רגשית תוכלי לפרט קצת מה את חושבת ואיך מתבצע הטיפול?
והאם לדעתך אפשר לעזור לי ?או שפשוט זה האופי שלי וככה אני ישאר ..

שלום ליר,
מה שאתה מבקש זה לעשות אבחנה. זה נקרא לעשות אבחנה אם יש לך הפרעה או לא. אני לא יכולה לדעת, אתה צריך לפנות למטפל שיכיר אותך לעומק.
בהצלחה.

סליחה שאני "חופר" ,
בכל מקרה,שאני מדבר עם בעל מקצוע אני מבולבל ואני בקושי אומר עשירית ממה שיש פה ..אני לא מבקש אבחנה לאיזה הפרעה עם יש,אבל על סמך הכתוב ,מעבר ללהגיד לפנות לפסיכולוג,את יכולה להגיד לי האם לדעתך יש פה משהו שהוא יכול להיחשב כהפרעה כלשהי ואפשר לטפל בו?

ליר,
לא. צר לי אך זו התגובה האחרונה שלי.

שלום מאיה,
נראה לי שכדאי מאוד שתפנו עם הילד לטיפול ובהקדם.

שלום קרן,
מה שאת מתארת זו לא בדיוק רגרסיה בגמילה אלא אנקופרזיס. כדאי לפנות לטיפול בהקדם, על מנת למנוע מהתופעה להתקבע.

שלום קרן,
לפנות לטיפול אצל פסיכולוג או פסיכותרפיסט שעובד עם ילדים. את יכולה לפנות באופן פרטי, או מסובסד דרך קופךת חולים או במרפאה ציבורית.
את יכולה לבדוק אצ אחת ממנהלות הפורום שעובדת באיזור מגורייך או לבקש המלצה מפסיכולוגית בית הספר על שירותים טיפוליים באיזורכם.

שלום לך
לגבי הבעיות הפיסיות יש לפנות לרופא עור לפני שמחליטים סופית שמדובר במשהו פסיכולוגי.
נשמע שהילדה חרדה ומתקשה להרגיע את עצמה. יש לעזור לה עבד את החוויות שלה, לעשות סדר, מה חשוב ומה פחות נורא,לתת משמעות מרגיעה ואניברסלית לדברים (כולם נעלבים לפעמים, ואחר כך זה עובר וכו') להשתדל להבחין מתי היא במצוקה אמיתית ומתי זו דרך שלה להשיג תשומת לב ולהגיב בהתאם (כשזה רק לצורך משיכת תשומת לב להתשדלת לא לעשות מזה דרמה להגיב בצורה מינורית מאוד ולהסיח את דעתה לנושא אחר, כמו כן חשוב להשתדל לתת לה תשומת לב יזומה סביב דברים אחרים, חיוביים ובוגרים יותר שהיא עושה כדי לחזק התנהגויות בריאות יותר על חשבון ההתנהגויות הדרמטיות). אם זה לא עוזר כדאי לפנות להדרכת הורים.

שלום רוית,
אני לא בטוחה שיש כאן סימן לדאגה. הנשיכות יכולות להיות קשורות לכך שהוא עדיין לא מדבר ולכן קשה לו לבטא את עצמו. זה גם בסדר לא לדבר בצורה שוטפת בגיל הזה עדיין לדעתי. אם את עדיין מודאגת את יכולה לפנות למכון להתפתחות הילד כדי לאבחן יותר לעומק, אבל אני הייתי מחכה, ומנסה לתמלל עבורו את הרגעים שבהם הוא נושך (נורא כעסת שלא קיבלת את המשחק אז נשכת) וכו'.

שלום דוד,
לכל בחירה שלנו בחיים יש מחיר. גם להחלטה כזו יש מחיר מבחינת הקשר שלך עם הבן שלך. אני מניחה שאתה מבין את זה לבד, ומרגיש אשמה עם העניין.
לייעץ לך מה לעשות אני לא באמת יכולה כי זו החלטה שלך. אם בכל זאת אתה מעוניין בעבודה הזו, כדאי לך להקפיד ולהיות בקשר עם הילד דרך הסקייפ למשל, ולשמור על עיקביות ככל הניתן באמצעים העומדים לרשותך. כמו כן בזמן שאתה בקשר איתו לנסות להניח את האשמה בצד ולא לתת לה לנהל את הקשר ביניכם,למשל על ידי פיצוי חומרי מוגזם או על ידי התנהגות שהוא יכול להבין ממנה שאבא מרגיש נורא ואיום עם עצמו .חשוב להתעניין בו, להראות שאתה זוכר את הדברים שסיפר לך בפעם הקודמת, את שמות החברים שלו והגננת שלו,התכניות שהו אאוהב בטלוויזה, המאכל האהוב עליו ולתת לו הרגשה שאתה מלווה אותו במחשבות בראש ובלב גם אם אתה לא נמצא פיזית לידו.
בהצלחה.

שלום שירה,
אתם יכולים לפנות למכון להתפתחות הילד של מכבי או שעובד עם מכבי ולברר שם. דרך אגב, זה לא כל כך עניין של ביטחון עצמי אלא יותר של חרדות. אתם יכולים לעיין גם בעמודת שאלות נפוצות בתשובה שעוסקת בפחדים אצל ילדים.

גם לי יש את אותה הבעיה בן דוד שלי אוהב להריח את כפות רגליי ולפעמים הוא שם אותם על הפרצוף שלו זה ממש מוזר לי וגם לא נעים לי. אני לא רוצה לפגוע בו או בהורים שלא אז אני מעדיפה לא לדבר על זה אלא מנסה להתחמק ממנו. מעניין אותי לדעת למה הוא עושה את זה?שכחתי לציין שהוא בן 11 אם יש למישהו הסבר לזה אשמח לשמוע

שלום לאנונימי,
זה ממש לא חשוב ממה זה נובע. מה שחשוב הוא שזה לא נעים לך. נוצר מצב שאתה מפחד להגיד לו כדי לא לפגוע בו אבל בינתיים אתה נפגע. זה מצב שכדאי מאוד שייפסק. זו לא בעיה שלך ממה זה נובע. נראה לי שכדאי וחשוב לפנות להורים שלו, כי ייתכן שיש לו בעיה, ולא נורא אם תהיה אי נעימות קלה להם מה שחשוב שהאי נעימות שלך תיפסק. בכך שאתת משתף פעולה עם דבר שלא נעים לך, אתה תורם להימשכות הבעיה.
יכול להיות שמדובר בסוג של פגיעה מינית, וזה מצב שאסור להמשיך אותו רק בגלל אי נעימות.
יכול להיות שלבן הדוד שלך יש הנאה מינית מהעניין הזה. ולכן חשוב להפסיק זאת מייד. לא חייבים להתייחס לעניין המיני כשעושים זאת. חשוב פשוט לשים גבול ולהגיד: "זה לא נעים לי ואני מבקש שתפסיק עם זה" ואם זה לא עוזר, אכן לפנות להורים שלו, לספר ולהגיד שזה לא נעים.

גם אני מכור לכפות רגליים יפות וסקסיות שהיו מטופחות כמובן אני אוהב ללקק למצוץ את האצבעות ולהריח עומד לי הזין מיזה אוחחח :)

זה מושך וסקסי ואין בזה מוזריות זה פטיש נפוץ

שלום מלי,
אי לא יודעת מה בדיוק זה אומר לגבי הילד שלכם מבלי להכיר אתכם יותר לעומק. זו בהחלט התנהגות שיש בה חריגות מסויימת, ולא הייתי מאפשרת אותה.
אם אתם רוצים לבדוק את זה יותר לעומק זה אפשרי רק בטיפול.