פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

בס"ד.

שלום!

הילדה הולכת לגן כרגיל בלי בכי אבל לא מובן למה בבית היא לא מוכנה שאמא תעלם מעייניה,
אם אמא נכנסת לאיזה שהוא חדר בבית והיא לא רואה אותה כמו לדוג' שירותים (שהדלת סגורה) היא בוכה בהיסטריה ומבקשת ממנה לצאת בדחיפות וכשהיא יוצאת היא מבקשת ממנה להיכנס שוב, ולאחר מכן הבכי נמשך זמן רב והיא נכנסת לכריזה עמוקה.
היא מוכנה שאמא תיכנס רק אם היא תשאיר פתח קטן, כך שהיא תוכל לראות אותה,
וכמובן שזה לא אפשרי,
בנוסף בלי שום קשר,הילדה בוכה בתדירות גבוהה על כל דבר קטן שלא מסתדר לה ולא הולך כפי רצונה.
אמא מרגישה כבולה לרצונות הילדה כדי לא לגרום להחמרת המצב.
וכמובן שבעקבות כך היא גם לא יכולה לצאת מחוץ לבית כשהילדה נמצאת.




בתודה מראש.

שלום,
יש לי ילדה מקסימה בת שנה ושמונה חודשים.
היא אוהבת לצחוק ולשחק איתנו, ההורים שלה, ועם הסבים שלה.
הבעיה מתחילה עם ילדים אחרים בגילה. נראה שהיא נרתעת ממגע עם ילדים אחרים: היא לא נותנת לילדים אחרים לחבק אותה ונראה שנרתעת ממגע איתם (אותנו היא כן מחבקת ונותנת לחבק).ברצוני לציין שהיא נמצאת במסגרת של משפחתון כבר מגיל 5 חודשים כך שלהיות עם ילדים זה לא משהו זר בשבילה. הגננת מספרת לי שהיא מעדיפה להיות לבד, אבל אם מכריחים אותה לבוא להיות עם ילדים אחרים בסופו של דבר היא משחקת איתם.
היא כן משחקת עם בני דודים שלה (בת 4 ובן 8) אבל גם מהמגע שלהם היא נרתעת (מראה סימני אי נעימות כשהם מחבקים אותה). האם הרתיעה הזו ממגע עם ילדים זה משהו שצריך להדאיג אותי? מדוע לנו היא נותנת לחבק אותה ולילדים בגן לא? איך אפשר לעזור לה עם החששות שלה מהמגע עם ילדים?

תודה רבה,
ליזה

ילדתי בת שנה ותשע חודשים. לפני מספר ימים נאמר לי שהיא מפחדת לצאת לחצר בגן והיא לא מסכימה ובוכה ורוצה לחזור לכיתה.
ביתי ילדה מאוד רגישה לסביבה חדשה , את זה הבנתי עוד שהיתה יותר קטנה.
בנוסף שאני לוקחת אותה לגינה היא מפחדת היא לא רוצה לחזור הביתה אבל רוצה שאני ירים אותה על הידיים.
תחילת שנה הבאה היא תצטרך לעבור לקבוצה של ילדים יותר גדולים בגן שיש להם חצר גדולה ומגוונת.
אני לא יודעת איך לטפל בקושי שלה , אודה לעזרתכם והכוונה.

שלום רב,

אנחנו זוג לשני ילדים, ילדה בת 6 וילד בן 3, אני ואישתי פרודים מזה שלושה חודשים ואינני גר עם המשפחה.

הילדה בזמן האחרון מספרת על האמא שהיא לא אוהבת אותה, שלא אכפת לה ממנה, שכשהיא פונה אליה אין לה זמן בשבילה, שהיא מפחדת ממנה כל הזמן כועסת עליה. בכל שיחה טלפונית איתה היא מציינת שקשה לה לראות את אמא בוכה ועצובה, היא בוכה הרבה ומאוד קשה לי לראות אותה בוכה .

השאלה שלי, האם אני צריך להתייחס ברצינות ולערב את הרווחה, או לבדוק כיוונים של מניפולציות רגשיות, כי בכל פעם שהיא בוכה ומספרת לי את הדברים הללו אני מייד מתקשר לאישתי ומנסה לברר ומצד השני אני שומע שהכל בסדר שאין שחר לדברים.

מה עלי לעשות? אשמח לקבל תגובה

תודה ויום טוב

הי סמדר,

רציתי להתייעץ איתך איך את ממליצה להעסיק את 2 ילדיי אחר הצהריים בצורה מובנית ומועילה.
הגילאים השונים שלהם (5,2) מקשים עליי, במיוחד כשהקטן מביע קנאה עם כל מגע שלי עם הגדול, צועק דוחף וכו'.וגם מביע המון צורך במגע איתי כיוון שאני חסרה לו במהלך היום.
הגדול ילד רגוע וטוב ולכן הרבה פעמים מוותר לו, למרות שאני לא מוותרת על חיבוקים ונשיקות לגדול למרות צעקות הקטן ומנסה להסביר לגדול שלמרות שהקטן בוכה אני איתו.
כתבת בתשובה אחרת שלך שחשוב לעשות להם פעילות מובנית אחר הצהריים על מנת שלא ישתעממו יותר מדי או יריבו (או יבהו בטלויזיה..) אני לא ממש מצליחה ל"החזיק" את שניהם לאורך זמן כיוון שהמשחקים שמעניינים כל אחד מהם שונים וכמובן שאני לא יכולה להתחלק ל-2.
אשמח לעצתך.
תודה

אנחנו לקראת גירושין, ויש לנו ילד בן שנתיים. השאלה שלי היא האם ניתן להכין ילד בגיל כזה, מה אפשר להגיד לו? מה להגיד לו כשהוא יחפש את אבא?
תודה

בני בן 4, שוקל 23 וגובהו 110 ס"מ. מאוד אוהב לאכול ועסוק בכך רבות. תמיד מבקש תופסת, בעיקר במתוקים או מנות אחרונות. פנינו לפני כחצי שנה לדיאטנית אשר מבצעת מעקב, בשאיפה להמשך צמיחה לגובה ואי עלייה במשקל. בסה"כ במהלך השבוע אנו מצליחים ליישם את הכללים, מרבים בירקות וחלבונים וממעיטים בפחמימות. כמו כן הילד פעיל מאוד גופנית, נמצא בחוג התעמלות פעם בשבוע ולפחות פעמיים נוספות נמצא בפעילות חופשית עם אופניים,בימבה, חצר. בעייתנו היא בעיקר בסופי שבוע, אז יש ארוחות משפחתיות מרובות מנות ובעיקר מנות אחרונות ואז הוא "מתבלבל" מהשפע, ובמידה ולא מגבילים אותו הוא מסוגל לאכול 4-5 פרוסות עוגה לדוגמא. כמובן שאנו מגבילים אותו אך סופי השבוע הפכו לאחרונה למתסכלים מאחר ועלינו לשוחח איתו ולהגביל אותו ולהסביר לו שזה לא בריא, שלא יקיא וכו', אני חוששת מפיתוח הפרעות אכילה בהמשך. גם בגן הוא עוסק באוכל ותמיד מבקש עוד, הגננות פועלות בהתאם להמלצות הדיאטניות, מגבילות אותו בכמות פחמימות נוספת אך לא בירקות ובחלבונים.העיסוק האובססיבי שלו באוכל מדאיג אותי. מה לעשות לפני ייעוץ פסיכולוגי? תודה

שלום, בני בן שמונה. עד גיל שלוש וחצי היינו גרים בשדרות ולאחר הופעת חרדות של ממש (גמגום, הרטבה, פחד לצאת מהבית, שינה עם ההורים) עזבנו את העיר. עם מבצע עופרת יצוקה וההבנה שהטילים יכולים להגיע עד למקום מגורינו החדש - החרדות חזרו. לאחר המבצע, החרדות שכחו ונעלמו מעצמן. לפני מספר חודשים הייתה התחממות בדרות והאזעקה בישובנו הופעלה פעמיים. מאז, בני מתאר תחושה של פחד שמשתק אותו. החרדה הולכת ומתפשטת לפחדים שלא קשורים למצב הבטחוני והוא משתף ומספר שמפחד ממות, שלו או של אחד מאיתנו. מדמיין שאנשים נכנסים לבית ורוצחים אותנו וכל מיני מחשבות מאוד מפחידות כמו זו. החרדה באה לידי ביטוי פיזי של ממש. למשל, עם השמעת הצפירה ביום הזיכרון בני החוויר ותיאר את הפחד שמשתלט עליו וסיפר כי ליבו דופק במהירות ובחזקה. הפחד בזמן הצפירה היה מפרוץ מלחמה ממש באותו הזמן...
אני מאוד רוצה לקחת אותו לטיפול אך מאוד חוששת מבחירת מטפל לא טוב שיכול להזיק יותר מאשר להועיל... מה לעשות? האם ניתן להתמודד לבד?

זאת הפעם הראשונה שאני כותבת אחרי חוסר אונים של מריבות עם בני בן ה5 .
יש לי בן בכור בן7 אצעי בן5 וקטנה בת2וחצי. האמצעי מאוד מאוד פעיל. אני והוא לא מספיק מחוברים. אני לא מצליחה להשתלט על המריבות שהוא יוצר עם אחיו הגדול. קשה לי מאוד עם זה שהוא לא מקשיב וכל דבר צריך להגיד מיליון פעם. אני מוצאת את עצמי יוצאת מדעתי בצרוחת מידי פעם או בלהעניש אותו כמה פעמים ביום.אני אמא יחסית קשוחה אני מתוסכלת ובוכה כל ערב שהתיקשורת שלי איתטו אפילו רגשית לא מצליחה לעלות שלב. השיא של היום היה לפני דקה שהוככחתי לו שהוא שיקר לי בדבר שטותי אבל מבחינתי זה היה השיא ובאותו רגע יצאתי מדעתי ואמרתי לו שיתרחק ממני ואני לו פה בשבילו כל עוד הוא משקר. כמובן שהלב והעיניים שלי מוצפים בדמעות. לא יודעת איך להתנהג. צריכה הכוונה בבקשה בבקשה.
חשוב לציין שהוא שובב גם בגן אבל אם יש לו סבלנות לשבת על עבודות ומישחקים או מפעילים אותו.

שלום רב
בני בן ה5 מתקשה להירדם לבד כבר כמה שנים מאז שהוא קטן הוא רוצה שאני ירדים אותו כל לילה ואם אני מספר לו סיפור ונגמר הוא משכנע אותי ומתחנן שאשאר וכשאני עוזב אותו הוא מכסה את עצמו בשמיכה ורק אז נרדם.
בלילות לפעמים הוא קורא לי בפחד שאבוא לישון איתו ובנוסף מרטיב במיטה.
האם זה פחד נורמלי לגיל זה או שזה נראה כמו חרדות
איך מטפלים בזה ?

שלום רב.
רציתי לשאול מתי להתחיל לצחצח שיניים לקטנה שלי.היא בת שנה וחודש עם שתי שיניים פיציות . האם להתחיל ?

שלום סמדר, בני עולה לכתה א', מבחינה לימודית אני קוראת לו "גאון קטן" הוא נבחר כמחונן עוד בטרום חובה וכעת לומד שעתיים בביה"ס לגיל הרך, הבעיה היא ההתנהגות, הוא רגיש מאוד במיוחד מהספדים, חייב להיות ראשון, חייב לנצח בכל מחיר, אחת הסיבות החשובות עבורי שהוא נמצא במסגרת זו, היא ההכנה שלו למשהו חדש, ביה"ס, כתה חברים חדשים, מורהוכו' שיעזור לו להסתגלות קלה יותר בכתה א', תחילת השנה היתה מעט קשה, מאז השתחרר וכעת לקארת סוף השנה החודש האחרון מאוד קשה, אינו מקשיב, מתעלם, עושה פרצופים, אומר מילים לא יפות (ד"א אוצר המילים הלא יפות עומד בדיוק על 3 מילים בלבד שחוזרות על עצמן), אני יודעת שהוא חייב לבדוק את השטח בכל מקום חדש שמגיע אליו רק כך הוא מקבל בטחון, הוא שונא להראות את פחדיו וקשה לדבר אתו עליהם, הוא יודע בדיוק מה עשה לא בסדר או איפה טעה, הוא נבוך ומתבייש להפתח כאילו זה גורע ממנו מהמושלמות שלו, הוא החל להתחצף לאנשים זרים מעיף חולות על ילדים בגן ומציק ומעצבן את אחותו בת ה-4. יש לו מרץ רב, הולך מאוחר לישון וקם ראשון, השאלה באמת האם חוג ספורטיבי כלשהו בנוסף יכול לעזור?
תודה!

שלום יש לי ילד בן 5 שבוכה על כל דבר גם בבית וגם בחוץ , לא מתמודד עם הצקות של ילדים אחרים ועם הפסדים במשחקים בעבר היה לו פחד בלילה שניפתרו על ידי ספרי ילדים
האם אופייני לגיל הזה ? והאם יש ספרי ילדים שנוגעים בדבר ,אשמח לקבל תשובה בהקדם האפשרי .

שלום, יש לי בת בגיל חמש. ילדה חכמה מאוד מאוד. יש לי רק בעיה שאני צריכה להגיד לה כל דבר כמה פעמים עד שהיא מקשיבה ותוך כדי היא גם מתווכחת איתי והיא רוצה להחליט ועושה איתי תנאים. זה מאוד מפריע לי מכיוון שאני מרגישה שאין לי מילה ושאני צריכה להתווכח ולהגיד כל דבר כמה פעמים- זה מתיש אותי ומתסכל. מה עלי לעשות ואיך להגיב?
ועוד שני דברים נוספים:
1. היא רוצה לעשות כל דבר לבד ולפעמים אין זמן וכדו'. האם אנו אמורה לתת לה? אם אני אומרת לא זה פוגע בעצמאות שלה?
2. יש לי גם בן בן שנה וחצי. היא מרגישה עליו אחריות מאוד גדולה. היא שומרת מטפלת וגם כל הזמן מרימה אותו למרות שאמרתה לי כבר מליון פעם שלו. מה לעשות?

תודה רבה מראש

שלום
לבתי בת ה 6 הייתה תקרית עם כלב שתקף אותה בפנים , היא נזקקה לתפרים
ומאז היא מפחדת מאוד מכלבים , ממש בחרדה , היא צורחת , רועדת , דפיקות לב מואצות ,זה די ברור לי הפחד , אבל אנו מנסים לעזור לה ולהרגיע אותה , אך לא ממש מצליחים , זה רק מתגבר .
איך ניתן לעזור לה , האם טיפול רגשי ?
נא המלצתכם .

תודה רבה