פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

היי, יש לי ילדה בת 5, מדהימה, חכמה מאוד אבל גם מאוד קשה.
אני חד הורית, האבא מגיע לעיתים אך לא בקבוע ומפה אני חושבת שזה קשור היא מאוד אוהבת אותו. הילדה איך שקמה בבוקר שואלת מלא שאלות, לא מפסיקה לדבר, נוגעת בכל דבר, משתוללת כל היום היא לא רגועה לרגע. גם כשאנחנו הולכים לקניון או לסופר היא משתוללת, רצה, בורחת, אני לא מצליחה להשתלט עליה, היא פשוט עושה מה שהיא רוצה עד שהולכת לישון- ועם זה אין בעיה כי היא קבוע ישנה מקדם ב 7 וחצי בערב.
גם אם אני מחליטה לתת לה עונש על ההתנהגות שלה, לא מפריע לה העונש.
ממש קשה לי איתה , מה עושים?

יש לי ילדה בת 4 ולאחרונה נולד לי תינוק (כרגע בן 3 חודשים). הילדה שלי היא בדרך כלל ילדה מאוד ממושמעת ואין לה בעיות התנהגות לא בבית ולא בגן, אבל הופיעו אצלה התפרצויות זעם, על בסיס יומי ואני לא יודעת כיצד להתמודד עם זה. אני מאמינה שהופעת תינוק חדש במשפחה יכולה להיות תריגר לזה וניסיתי תקופה מסויימת להיתעלם ולא להיתייחסת אבל המצב כבר יוצא מהשליטה. הסיבות להתפרצות יכולות להיות שונות, ולפעמים זה מתחיל מהרגע שהיא פותחת את העיניים שלה בבוקר ולא מרוצה מהחולצה שהיא צריכה ללבוש. זה מתחיל מבכי היסטרי, צרחות קפיצות ואפילו פיפי במכנסיים.

מה הדרך הכי טובה להיתמודד עם זה? הדיבורים לא עוזרים.

בתי בת ה-3, ילדה מקסימה ומתוקה, הולכת לגן פרטי זו השנה השניה.הגן נהדר חם ומחבק אך לאחרונה התחלפו בו אנשי צוות רבים. בגן יש לה חברים רבים איתם היא נפגשת גם בשעות אחהצ. לפני כשבועיים עברנו לעיר אחרת, מה שמצריך מאתנו לנסוע כ- 20 דקות לגן (כל כיוון). המעבר היה לה קשה מאוד על אף העובדה כי היא עדיין נפגשת עם חבריה באותה תדירות.
בעוד כשנה וחודשיים אנו עתידים לעבור שוב לעיר אחרת (מה שיחייב מעבר גן) ואנו מתלבטים האם בשנה הבאה עד למעבר, עלינו להעביר אותה לגן עירייה סמוך לביתנו או להשאירה בגן על אף חוסר הנוחות מבחינתנו והעלויות הגבוהות יותר.

יש לציין כי אני בהריון ועתידה ללדת באוקטובר.
תודה מראש!

שלום
רציתי לשאול איך לגרום לילדים קטנים בני 3.5 4.5 שייקבלו ביטחון עצמי. שמתי לב שהילדים מקבלים דוגמאות מהורים הרי אז אני אמא יחסית עדינה שלא צועקת עליהם כמעט אז אם יש משהו שמטריד את הילדה בגינה למשל אז היא ניגשת אלי ומדברת איתי בשקט על זה ואני מדברת איתה גם בטון נמוך אז היא לומדת כנראה ממני לא לדבר בטונים גבוהים כשצריך ולא להיות אסרטיבית וככה אני גורמת לה לאבד ביטחון?

שלום,
בני בן השנה נכנס לפני חודשיים למשפחתון חדש.
לאחר תקופה ארוכה של חרדת נטישה שכללה בכי מר בבקרים ולאחר מכן צורך בקרבה להורים הכל הסתדר ונראה כי הוא מרגיש טוב בגן והוא התרגל.
לאחרונה המטפלת טוענת כי הילד משלשל בגן,לא מוכן לאכול ורוצה רק על הידיים.
כאשר אני לוקחת אותו הבייתה,לילד יש תיאבון רב,לא משלשל ויש לו מצב רוח טוב מאוד.
האם יכול להיות שהשלשול נובע ממצב נפשי של הילד?
תודה.

שלום

ביתי בת 4 וחצי מסרבת ללכת לגן בזמן האחרון יש לה קושי לקום בבוקר בגלל שהיא הולכת לישון מאוד מאוחר בלילה, יש לציין שיש לי שני בנים גדולים בבית שכרגע אחד מהם בבית בגלל פציעה לא הולך לביה"ס, גם כאשר שני הבנים הולכים לביה"ס אני לוקחת אותה לגן והיא לא עוזבת אותי עד שאני נאלצת בכח לעזוב והיא צורחת כדי שלא אלך, היא טוענת שמשעמם לה בגן ןלכן היא לא רוצה ללכת
מה עושים לגרום לה ללכת ברצון?

תודה מראש

שלום לכן,
יש לי בן בן שנתיים וחצי, ילד מקסים רגיש מאוד וחכם לגילו. אני שמה לב שהוא תמיד בוחר בצע השחור כאשר ניגש לצייר בצבעי המים ומעניין אותי אם זה אומר משהו. הוא יתחיל בשחור, יעבור למספר מסויים של צבעים אחרים ויחזור לשחור בסוף.
בנוסף, יש לנו כלבה וחתולה בבית שגיא בהצהרה מאוד אוהב. עם זאת, בהתנהגות זה לא נראה כך. הוא קצת מתעלל בכלבה, מושך לה בשיער, בעבר נשך אותה, מציק לה בזמן שאכלה ועוד. היום זה יותר הצקות. מהחתולה הוא חושש יותר והוא רץ אחריה בצעקות כדי לגרש אותה. במקביל, הוא לא מוכן ללכת לישון לפני שאומר להן לילה טוב ומלטף. אם יצאנו לטיול ולא לקחנו את הכלבה הוא ישאל עליה ויבקש לראות אותה.
צירוף קצת קודר של מאפיינים... הוא ילד מאוד רגיש ויש לו מבט רציני בעיניים. הוא צוחק וצוהל כמו כל ילד, רק שיש לו מעין רצינות כזו והוא יכול להיות בחברת הרבה ילדים ולבחור לשחק בצד עם עצמו. הוא ילד מאוד רצוי ומקובל, לפעמים עד שזה כבר מציק לו והוא הודף ממנו את הילדים כשרוצה זמן שקט עם עצמו.
אשמח לחוות דעתכן.
תודה.

בוקר טוב
היום בבוקר כהרגלי הורדתי את ביתי בת ה3 בגן
ופתאום הגננת מספרת לי שהיא מכסחת ילדים בגן בצורה אגרסיבית
וכתוצאה מיכך הילדים בורחים מימנה.
האים תוכלי לעזור לי איך אני מטפלת בזה?

יש לי ילדה בת 4 בגן עירוני, הילדה ביישנית באופיה.

בגן היא מסרבת לעשות עבודות ו/או עושה עבודות רק כשאין ברירה ממש.

השאלות שלי הן:

1. האם יש קשר בין הדברים או שזה עלול להיות ממשהו אחר.

2. האם יש לעשות מזה ענין או שפשוט לתת לזמן לעשות את שלו.

הבת שלי כמעט בת שנתיים ועדיין לא התחלנו תהליך גמילה. אני מדי פעם מציעה לה לעשות פיפי בסיר, היא מסרבת ובזה זה נגמר.
בשבועיים האחרונים היא מתאפקת לא לעשות קקי.
ניסיתי נרות גליצרין, שמן פרפין, שזיפים וכל דבר שיכול לרכך את הקקי כדי שיקל עליה לעשות אבל היא עדיין מתאפקת.
ממה הדבר יכול לנבוע ואיך אני עוזרת לה?
האם להניח לה ולא לעשות מזה אישיו? האם לגשת אליה כשהיא מחזיקה חזק ולעשות איזו פעולה שתעזור לה להוציא/להרגיע?
אני ממש אובדת עצות פה.
תודה מראש

יש לי ילדה מקסימה וממש כיף לי איתה,בתקופה האחרונה היא כמעט כל יום לאחר האמבטיה מושכת לי בשיער וזה ממש לא נעים וכואב,זה נהיה הרגל אצלה ואני לא יודעת מה היא הדרך הנכונה ביותר להתמודד עם זה.
אני מעירה לה ומסבירה שזה כואב ולא נעים אבל זה חוזר בכל ערב, חשוב לי לציין שבכל שעות אחר הצהריים עד השינה ממש נוח וכיף לנו ביחד....חוץ מהעניין הזה.
אשמח לשמוע דעות וחוות דעת...

שלום
אני פונה כאן לפרום לאחר תקופה נורה קשה שאני עוברת עים הבן שלי .
הוא נגמל בגיל שנתיים +אך מאז ועד היום ה"פספוסים" בתחתונים לא נפסקו .
לא ידעתי עד היום וגם כרגע לא יודעת איך להגיב.
היה קושי .פעם כעסנו ,פעם הענשנו ,ככל שהוא גדל ניסינו להתעלם ולהגיד לא נורה וכו...
שום דבר לא עזר גם הטוב וגם הרע .
היום אני מודה שהילד שלי ממש בתוך זה ונורה נורה כואב לי .
כי היום בברור זה בעיה נפשית .
הוא תמיד מפספס בגן ,עושה רק בבית ולאחר שיכנועים רבים .
נראה כאילו הוא מפספס תוך כדי ריגוש שלילי או חיובי .
וזה הרגע שאני מבקשת בכל לשון של בקשה .
ייעוץ תשובה משהו כדי שאוכל להתחיל דרך לטיפול בו .
לכולנו ההורים ובמיוחד לילד לא קל !!!

שלום!
בני בן החמש וחצי בגן חובה עולה לכיתה א'.
ילד אהוב על כולם, מקובל מאוד בגן על חבריו, מנהיג חברתי שכולם רוצים בחברתו. אופטימי ללא תקנה עם שמחת חיים וסקרנות אין קץ.
אבל מה - לפעמים מקתשה להבדיל בין דמיון למציאות. יום אחד סיפר לחברו שאביו כבאי (והוא בכלל נהג מונית...).
גוזר את שערות השטיח ואומר שחבר עשה זאת (החבר לא היה מעולם בביתינו...) במקרים של סכסוך בין ילדים הוא אומר שהוא לא אשם ומפיל תמיד את האשמה על החבר (תמיד יגיד שהשני התחיל).
לנו הוא ממציא סיפורים שלא היו ולא נבראו על ילדים אחרים.
כשאנו שואלים אותו אם זה בדמיון שלו או האמת הוא ידע להגיד טוב זה מהדמיון שלי.
כלומר שמשקפים לו את זה ואומרים לו "זאת אולי משאלה משהו שהיית רוצה שיקרה?" אז הוא אומר כן.
אבל קשה לנו לדעת מתי זה דמיון ומתי מציאות. וגם לו קצת קשה להבדיל בינהם למרות שבעזרתנו הוא מצליח.
האם עלינו להוכיח אותו על השקרים האין סופיים שלו?
מה יהיה בבית הספר בשנה הבאה?
אני חייבת לציין שבבית הוא לא משקר לי, קצת נוטה להגזמה אבל תמיד אומר לי אמת גם כשעשה דברים לא טובים הוא רץ לספר לי ששבר או קלקל וכד'...
מה לעשות האם זה דורש בדיקה?
תודה מראש
נאוה

בני בן 5. אצלי באומנה מזה שנה וקצת. ילד יחיד ואני יחידנית.
נמצא במסגרת גן ה-3 מאז שהגיע, כי הקודמות לא ידעו
איך להתמודד עם הכעסים וההתפרצויות שהיו.
הגן הנוכחי מכיל אותו נפלא, אוהב אותו והוא מתקדם מאוד.
הגן נמצא ביישוב אחר, נדיר שיש מפגשים עם ילדי הגן אחה"צ מפאת המרחק.
הילד חכם, עושה תהליכים מהר, חברותי מאוד והרבה יותר מווסת פיסית ורגשית.
הוא מרוצה מהגן.
ביישובנו הקטן מעט מאוד ילדים, כיום קשה לי למצוא חברים עבורו. הבן אוהב חברת ילדים והרבה פעמים חסר לו.
בקיץ 4 החברים הקרובים ביותר שלו עוזבים למקומות אחרים, כך שהקושי החברתי יגדל.
אני שוקלת מעבר ליישוב שאנו מבקרים בו לפרקים, שם גן אלטרנטיבי (פרטי) מושקע במערכת חינוך שממשיכה עד כיתה ח' והרבה ילדים שפוטנציאלים לחברויות. בשנה"ל הקרובה נפתחת כיתה א' גנית, 15 ילדים, 11 בנים מתוכם, 2 מחנכים, מחצית הילדים בגיל גן חובה ומחצית בגיל א'. בגן הנוכחי של בני, בשנה"ל הבאה יהיו 20 ילדים, מחצית צעירים ממנו, הרוב בנות.
מה חשוב יותר???
לעבור ליישוב האחר (עוד מעבר) ולהיות בגן שהוא גר עם ילדים שלומדים ומשחקים איתו אחה"צ,
או להשאיר אותו בגן הנוכחי שמחוץ ליישובנו שהוא כבר מכיר ומכירים אותו ומרוצה שם, להתעצם עוד שנה לפני כיתה א' אך להיות ביישובנו אחה"צ כמעט נטולי חברה (כמובן שננסה ליצור קשרים חלופיים לעוזבים).

אשמח גם לתגובות של הורות מנוסות במעברים.
תודה מראש