פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

היי . בני הבכור בן ה-8 (אחרין שני ילדים בני 5 ו2) בכיתה ב' תלמיד ממוצע, משתתף בחוגיכדורסל, שחמט. מסתבר מהמורה ותלמידה בת כיתתו שבני מרבה לבכות בכיתה, אם הוא מקבל לדוגמה כסא סגול הוא בוכה בכדי לקבל כסא כחול...אם לא נותנים לו משהו הוא יכול לבכות...הבנתי שהילדים לא אוהבים את זה ואולי הדבר משפיע חברתית.בנוסף הוא משוויץ שהוא רץ הכי מהר, שהוא הכי חזק...(לא יודעת אם זה נכון) וגם זה לא תורם לו חברתית. בבית יש לו גם נטייה לבכות . מה לעשות? אני עצובה בשבילו ... הייתימעוניינת לטפל בעניין מהר לפנישיסומן חברתית ויהיה במצב אל חזור...

שלום ,ילדי בן שנתיים ושמונה חודשים ,את הגמילה מטיטולים התחלתי איתו לפני כחודש,במהירות הוא תפס את העיקרון ,פיפי הוא עושה בעמידה לאסלה כמו גדול, אך קקי הוא עושה במכנסיים, לגן הוא הולך ללא טיטול וכול היום מתאפק ולא עושה שם קקי,אני רוצה לציין שהיו פעמיים שהוא עשה באסלה אבל הוא פשוט לא רוצה לשבת שם, ניסיתי סיר ,ניסיתי להלביש ישבנון על האסלה הוא פשוט לא מוכן ,הוא מתאפק ואז פשוט מסתכל עליי במבט של עשיתי במכנסיים..לא יודעת איך להתמודד ,אני חייבת עצה אני מתחילה לדאוג, חשוב לי להתנהג נכון עם המצב ,אני אשמח לתגובה.

שלום רב,
בני בן השנה ושמונה חודשים נמצא כיום בגן פרטי. התחלנו עם הגן בגיל שנה וחודש (עד אז הוא היה איתי בבית). לאחר שבועיים של הסתגלות הוא התרגל לגן והלך בכיף.
עד היום הוא הולך בשמחה רבה לגן אולם יש דברים רבים שמפריעים לי שם, כמו העובדה שבשעות הבוקר לפני המפגש וגם מהרגע שהילדים קמים אחר הצהריים הגן נראה באווירה של בלאגן, הסייעות לא מצליחות להושיב את הילדים, כל הצעצועים על הריצפה, הילדים עומדים ומסתכלים על ההורים שבאים ויוצאים, לדעתי ראוי לנצל את הזמן ולהפעיל את הילדים או יהיה עבורם זמן חופשים אבל לא כשהכל על הריצפה. כמו כן, מספר פעמים שמעתי שהילדים ראו טלוויזיה במהלך היום ואף פעם אחת בבוקר שהבאתי את בני הכניסו אותו ישר לראות טלוויזיה ביחד עם ארוחת הבוקר (היה יום יפה בחוץ). הם אוכלים שלוש פעמים בשבוע שניצלנים מעובדים, ללא ירקות בצהריים, הכל נראה לי שם לא מאורגן, הגננת היא טיפוס דיי מבולגן, וברור שמכאן זה מתחיל. בשנה הבאה הוא יעבור לאזור בגן שהוא קטן ולדעתי נראה כמו כוך. שאלתי היא עקרונית, האם כדאי להעביר את הילד לגן אחר בגלל הדברים האלו, אפילו שהוא הולך בכיף או שחשוב יותר שיישאר בסביבתו המוכרת בגן והיציבות הזו יותר חשובה עבורו? וגם, אם כן לעבור לגן חדש אז מתי בספטמבר או במיידי?
לציין כי מדובר בילד נבון, חייכן וחברותי. ניסית מספר פעמים לדבר עם הגננת ודברים לא השתנו, פשוט נראה לי שזו האווירה בגן בשעות שציינתי. היא ענתה שהיא מנחה את המטפלות להוציא משחקים ולשבת בשולחן אבל בפועל הכל על הריצפה והילדים מסביב. יש 4 פעמים בשבוע חוגים חיצוניים והחצר גדולה ומגוונת.
העניין מטריד אותי מאוד, הכי חשוב לי טובת הילד, אז מה לדעתך טובתו במקרה כזה?
תודה מראש.

ביתי, בת 9, לומדת בבי"ס דתי בכיתה ד'.
היא הגדולה מבין 3 בנות (בת 7 ובת 4)
עד לאחרונה נחשבה מלכת הכיתה והייתה חביבה על חברותיה ומוריה.
אתמול הודיעה לי מורתה כי היא שולחת מכתבי "נאצה" לחברותיה לכיתה בסגנון: אני שונאת אותך, הלוואי שתמותי וכדומה.
בנוסף, היא מעליבה חברות גם בע"פ.
היא מאוד אהובה בבית, ננזפת כאשר אינה מכינה שיעורים או רבה עם אחיותיה, אך בסה"כ התנהלות רגילה ונורמטיבית...
איך מטפלים במצב???
תודה רבה

אני פונה לבקש את עזרתכם איך להתמןדד עם ילד שלא מפריע לו לעשות את צרכיו במכנסיו כמעט כל יום עם פספוס פה ושם ויןתר מכך שלא מודה שהוא עשה גם בגן וגם בבית

בני בן השנתיים וחצי מקיא כמעט כל יום בעיקר בשנה האחרונה. לעיתים יש לזה קשר להבעת עמדה (כשהוא רוצה משהו, כשלא נענים לבקשותיו, כשאני ובעלי רבים) ולעיתים הוא פשוט יורק או מקיא. האם הרקע לזה יכול להיות פסיכולוגי או שעליי לבחון סיבות אחרות?

שלום,
אני אמא לילדה בת 10 שמוצאת את עצמי מקבלת דוח יומי של פגיעות אותן "סופגת" ביתי.
מספיק שילדה עונה לה בחוסר סבלנות, או מורה, ילדים בכיתה עונים בגסות היא מגיע מפורקת הביתה.
חשוב לציין שהיא ילדה חכמה, חרוצה,עדינה, רקדנית בלט מחוננת ומודעת היטב ליתרונות של עצמה, אבל עדין הולכת כמו לוח מטרה וכל דבר פוגע בה.
היא ציינה בפני שהיא ממש משתדלת "לא להתייחס" וגם אם מראה חוסן מבחוץ מבפנים היא מאוד נפגעת.
היא חוזרת ואומרת לי "אני מאוד עצובה מבפנים אמא".
קשה לי מאוד ליעץ לה כי היא אומרת לי "אני לא מבינה מה זה לא להתיחס" את הדוגמאות היא מבינה, אבל לא מצליחה ליישם.
הדבר אינו נתפס בעיני כיוון שברגעי הפגיעה נוצר קיטוב, כיוון שהיא ילדה עם בטחון עצמי בריא וברגע אחד העלבון ממוטט אותה.
גם בבלט שם היא מודעת היטב ליכולת שלה, היא יכולה להפגע ממילה.
יש רגעים שהפגיעה היא מוצדקת לדוג' כשלא הוזמנה ליום הולדת עם מספר מועט נוסף של ילדים, הבנתי אותה, אבל כאלו הם החיים וזה חלק מההתחשלות והתחזקות שלנו.
אני באמת חסרת אונים, ולא מצליחה למצוא את הכלים לחלחל לתוכה קצת חוסן נפשי ואבחנה.
אודה מאוד על תשובתכם המהירה
שבת שלום

היי. אני אם לילד בן 7.5 וילדה בת 4.5. לפני כשנה הגיעו אלינו שכנים חדשים, אנו מאוד מברכים על כך כי הילדים בערך באותם גילאים הגדול בן 8 והבינוני בן 3.5 ותינוק. אך משהו בכל זאת קצת מציק לנו. בכל פעם שהבן שלי והבן הגדול של השכנה משחקים יחד, ברגע שמשהו לא קורה כמו שהילד רוצה הוא מייד מאיים על בני כך: " אם לא אז אני הולך הביתה". ובני מיד מוותר על עמדתו משום שלא רוצה שיילך. יש מקרים שהוא אפילו כמעט בוכה וצורח אליו " לא, בבקשה אל תלך". זה מאוד מכעיס אותנו ההורים כי אנו מרגישים שהשכן מנצל זאת לרעה וזה הפך כבר לעניין שבשגרה. יש לציין שכאשר הם משחקים יחדיו בני מאוד תקיף (לא תוקפן) ורוצה שהעניינים יתנהלו לפי מה שהוא רוצה. (הוא אפילו צועק או מחזיק את ידו בחוזקה, זה יכול להיות כל ילד, ואני משתגעת מזה)
1. מה אני צריכה לעשות כשהשכן עושה לו את התרגיל הזה?
2. כיצד אסביר לילדי שלא כדאי לו להמשיך בהתנהגות הזאת?
לדעתי יש פה גם חוסר איזון- מצד אחד הוא עקשן ותקיף ומצד שני כששומע את ה"איום" הוא מוותר על הכל ובלבד שהוא יישאר.

שלום רציתי לדעת מה עושים במקרה שהחבר הכי טוב של הילד בגן בזמן האחרון מרביץ לו ואומר שהוא לא רוצה להיות חבר שלו.והילד בוכה במצב זה.
מה מסבירים לילד,איך אני צריכה לנהוג מה להגיד לילד(איך הילד אמור להתנהג במצב זה)?

ביתי בת 5 כמעט. אני רואה כמה בעיות: יש לה לפעמים צחוק מאולץ ותנועות מאולצות כשהיא מדברת עם ילדים בגן, אני רואה רת זה כשהיא מנסה למשוך תשומת לב למה שהיא רוצה להראות להם.
היא מתבכינת במקום להסביר להם למשל שהיא לא רוצה שהם יאספו את הצעצוע בו היא משחקת.
כשהיא עם חברה שתלטנית וחברה נגררת, היא בכלל לא מנסה לשחק איתם אלא משחקת לבד עד שבא ילד אחר מהגן ואיתו היא משחקת.
כשיש לידה ילדה "חזקה" ולא נעימה היא פשוט הולכת לשחק לבד כדי לא ל"קבל על הראש" או להידחות.
הגננת אומרת שהיא לא רואה אותה שונה באופן משמעותי מילדים אחרים, אבל רואים שהיא מהילדים הקטנים בגן רק בנושאים כאלו.
היא ילדה חכמה אבל, יש משהו שקצת מזכיר את אחותי: מאוד חכמה אבל קצת "כבדה" או לדברי חברה עוס"ית, קצת אספרגר.
אני לא מנסה לאבחן אבל קצת מודאגת מהחיברות שלה ותוהה מה אני יכולה לעשות...

עד גיל שנתיים ישן במיטת תינוק, הונח במיטה אחרי טכס לילה מוגדר וברור (ארוחת ערב, אמבטיה, צחצוח שיניים, סיפור ופרידה) ונרדם, מלפני חודשיים לערך ישן במיטת נוער רגילה ומרבה לרדת ממנה, ישן עם אחיו בן ה-6 באותו החדר, בן ה-6 נרדם במהירות והוא ממשיך לקום ואנו ממשיכים להחזיר אותו למיטה, כך ממשיך בין 10 דקות ל3/4 שעה. ניסינו תחילה להתעלם ממנו-למשל אם אנחנו ההורים בסלון, הוא קם ומתחיל להתעסק ובכל מה שבדרכו ולייצר קולות ברחבי הבית החשוך כדי שנבוא אליו, ההתעלמות לא עזרה כי מסוגל להתהלך יותר מחצי שעה ולא לחזור לבדו למיטה.
ניסינו גם להחזירו כל רג עשקם, ניסינו לדבר אליו ולשכנע במילים: "כל החברים הלכו לישון וגם אתה עכשיו".. ולהיות ענייניים כמה שניתן מבלי להאריך בשיחות, גם זה לא עוזר. הרבה פעמים עוזרת מוסיקה מרגעיה ברקע, אבל לאחרונה גם זה כבר לא.
(אני בהריון מתקדם ובשעות הערב חסרת סבלנות וכח, אבא מגיע מהעבודה בדיוק בשעות אלו אך עסוק בענייניו, כך שרק אני זמינה לילדים ולהירדמותם).
קיווינו שזה תקופתי ויעבור אך מתמשך מידיי.
אשמח לשמוע הצעות שימושיות ...

יש לי ילד בן שלוש וחצי לפני שמונה חודשים הוא קיבל אח חדש .
ההסתגלות וקבלת האח למשפחה עברו אליו יפה מאוד והקשר בינהם מדהים הם משחקים אוכלים ומתקלחים ביחד .
לאחרונה הילד לא מקשיב לנו מתחצף מאוד רץ בבית ואומר מילים לא נעימות בנוסף קשה לו מאוד לקום בבוקר והוא קם עצבני ובאמירות "לכי מפה" ,"אני לא רוצה אותך"
קשה לי מאוד להתמודד עם זה אנא ממכם תנו לי טיפים איך להתנהג ולנסות להרגיע את הכעס הגדול שנמצא בילד..
אגב הגננת לא מציינת התנהגות חריגה היא אומרת שהוא משחק יפה ומשתתף במפגשים
רק שאם ילד לא מעונין לשחק איתו אז הוא יושב בצד כעוס ואחרי כמה דק נרגע וחוזר לשחק..

בתי בת שנתיים וחצי. מאז שהייתה תינוקת לעתים הייתה שוכבת על הבטן עם ידיים ישרות, מתנדנדת ובוהה באוויר, כך מס' פעמים ביום, בעיקר כשהיא עייפה, או רוצה להרגיע את עצמה. לעתים מרדימה עצמה כך (על השטיח, או כל מקום אחר, גם בחוץ). ההתפתחות שלה תקינה. לאחרונה התופעה חזרה, היא נשכבת ומתנדנת המון ולא רק כשהיא עייפה. אציין שהיא נגמלה לפני חודש בצורה טובה, היא מקסימה, מדברת כמו גדולה וכו'. האם צריך לבדוק עניין שכזה והיכן? מה הסיבות שזה קורה? אני לא יודעת איך כדאי להגיב לכך מולה? לתת לה לחלום כל היום או להוציא אותה מהמקום הזה ולבקש שתפסיק?

יש לי 2 בנות . הבכורה, ליבת , בת 6 והצעירה בת 4.
ליבת היא ילדה מאוד אחראית, אכפתית, ואינטיליגנטית. תמיד היתה טמפרמנטית, זקוקה למעט שעות שינה, מאוד פעילה וזזה כל הזמן(לפעמים אפילו קשה לה לשבת לאורך זמן) ומגיבה בבכי ובהרבה רגש כשלא מרוצה.
בגן היא ילדה נהדרת, משתתפת המון, שולטת בחומר הנלמד, בעלת ידע אישי נרחב, חברה טובה, תמיד מתנהגת עפ"י חוקי הגן, מאוד רוצה לעזור ולרצות והגגנת מאוד מרוצה מהתנהגותה, אך לאחרונה בבית לא כך הם פני הדברים. היא מרבה להתפרץ, לעשות דווקא, לכעוס. לדוגמא: כשלא מרוצה ממשהו היא רוקעת ברגלה וכועסת (אוף), לפני מספר ימים צפינו בטלוויזיה והיא עברה הלוך ושוב והפריעה בצפייה. ביקשתי ממנה לא לעבור הלוך ושוב אלא להחליט באיזה צד רוצה להימצא. וליבת בכוונה התחילה לדגל מצד לצד ובכוונה להסתיר. גם כשנותנים לה אולטימטום (אם לא תעשי ... לא תקבלי)זה ברוב המקרים לא עוזר וכשאני מממשת את האיום היא מתפרצת בבכי ומצטערת. או לדוגמא כשהבנות חוזרות מהגן ליאור הצעירה ניגשת לשחק והיא מייד מגיעה וחוטפת לה את המשחק ולא מוותרת ואז פורצת מהומה של צעקות והאשמות ומריבות גם בין הבנות.
כשהיא נרגעת היא טוענת שהילד הרע נכנס לתוכה או שציפור הנפש פתחה את מגירת הכעס/ הדווקא. אני מרגישה חסרת אונים ושאין לי את הכלים להתמודד עם המצב. מצד שני אני חוששת מאוד שאולי היא תזדקק לאיזשהן תרופות הרגעה.

שלום,
אשתי עולה חדשה בשנה הרבעית שלה בארץ. היא למדה תואר ראשון בפסיכולוגיה בחו"ל והיא נרשמה לתואר שני, שנה הבאה (2011-2012), בייעוץ חינוכי פה בארץ. לפני כמה ימים דברנו עם מורה שאמרה לנו לא ללמוד יעוץ חינוכי משום שאין עבודה בתחום. מאז דברנו עם חברת כח אדם שגם המליץ לנו לא ללמוד את זה בגלל חוסר הביקוש בשוק העבודה. והיום דברנו גם עם יועצת חינוכית שהמליץ לנו ללמוד תואר שני בפסיכולוגיה במקום. צריך לדעת שהיא לקחה בחשבון שאנחנו שומרי תורה ומצוות ולא מצאנו מקום אחר ללימודים בפסיכולוגיה לנשים (בנפרד) אלא במכללה החרדית בירושלים. ושם לא ילמדו תואר שני בפסיכולוגיה שנה הבאה (2011-2012) אלא [u]יכול להיות[/u] שילמדו את זה בעוד שנה (2012-2013).
מה דעתכם? האם יש באמת חוסר עבודה בתחום זה?
אשתי בת 26. האם יותר טוב שהיא כבר תתחיל ללמוד שנה הבאה בייעוץ חינוכי או כדאי לה לחכות שנה אחת או יותר וללמוד תואר שני בפסיכולוגיה כמו שהמליץ לנו היועצת חינוכית?
תודה רבה מראש.