פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום
ביתי אמורה לעלות שנה הבאה לכתה א .בחודשיים האחרונים השתנתה דעתנו והחלטנו , לאחר יעוץ עם הגננת , להשאירה שנה נוספת בגן. (היא ילידת סוף דצמבר).

הילדה חושבת שהיא עולה לכתה א .לא מדברת על זה יותר מידי אבל עדיין היא יודעת שהיא

עולה.(אחיה הגדול לומד כרגע בכתה א).

איך מסבירים לה מבלי לפגוע בה?
יש לציין שהיא מאוד רגישה ואני מאוד חוששת שהשינוי הזה יפגע בה.

תודה רבה מראש

שלום רב,

לבתי בת 8.5 (כיתה ג') ישנה מדי פעם תופעה דומה ל"בלק-אאוט": חומר שלמדה וידעה מצויין בעבר, יכולה לא לדעת/לזהות/להכיר היום. לדוגמא: מספר ימים בחודש - אתמול אמרה ללא היסוס 44, כאשר לפני שבוע ידעה שזה 30-31. בבי"ס אין קשיים מיוחדים, הציונים בכל המקצועות נעים בין 75-90, לומדת בחוגי העשרה אחה"צ. המורה בבי"ס ציינה שהישגיה במבחנים/ציונים הרבה יותר נמוכים מהידע שהיא מפגינה בשעורים.
תופעה זו קיימת לא רק בתחום/מקצוע מסוים ולא רק במבחנים, אלא באופן כללי. במיוחד זה קורה בתחום מתמטיקה, כי רוב הזמן בשעורי בית מוקדש לזה. בתרגילים פשוטים אין לה בעיה, אך שאלות מילוליות ותרגילים יותר מורכבים היא נאלצת לתקן מספר פעמים. וזה לא שאני עוזרת לה, אני רק מכוונת אותה ולפעמים היא מתקנת לבד. הרבה פעמים היא לא מסוגלת להסביר מדוע פתרה לא נכון ומייד לאחר מכן תיקנה נכון. כלומר, היא מסוגלת לפתור לבד נכון, אך תמיד התחושה שלי שהיא לא חושבת/לא רוצה לחשוב/להתאמץ. כך אנחנו מבלים שעות רבות בשעורי בית במתמטיקה בעיקר, וכמובן זה גורם לריבים/ויכוחים/עצבים, כי לשאר פעילויות פשוט לא נשאר זמן וגם לי וגם לה נמאס מזה. במבחן האחרון במתמטיקה קיבלה 87 - ציון טוב. לכאורה, אין על מה להתלונן, אבל הטעויות שהיו (24+1=35, 30+33=93) הינן בדיוק מסוג "בלק-אאוט". עם שאלות יותר קשות התמודדה דווקא יפה.

יש לציין, שהיא ילדה רגילה לחלוטין, בריאה, חכמה ונבונה. איני גם חושבת שזה קשור לבעיית זכרון (ולדעתי, אין לה בעית זכרון).
הייתי רוצה להתייעץ עם פסיכולוג בנושא זה, כיוון שהמצב קשה לכולנו ומשפיע על יחסינו.
למי אני אמורה לפנות? איזו מומחיות צ"ל לו?
אשמח לשמוע את דעתכן והמלצתכן.
תודה, סיון.

יש לי ילד בן 4.5 מקסים ילד "טוב ירושלים", הבעיה היא שהוא יותר מדי טוב במיוחד ביחסים עם חברים לגן.
הייתי אומרת שהוא מוותר יותר מדי,הוא מסוג הילדים שמרביצים לו, הוא מפחד להחזיר, כי הוא אומר שהם יותר חזקים ממנו.
קניתי לו אקדח מים והוא אומר בגן המשחקים שזה אקדח של "כולם" כלומר מי שרוצה שישחק, בעצם הוא "מוותר" על האקדח כדי שכולם יהיו מרוצים והייתי אומרת שיאהבו אותו.
דוגמא נוספת קניתי לו ארטיק בדרך לגן המשחקים, והוא ראה חבר, החבר ביקש ממנו גם ארטיק{כי לא היה לו} אז הוא פשוט וויתר על הארטיק ונתן אותו לחבר שלו. אני מרגישה שהוא חסר ביטחון, איך אני מטפחת בו צד של ביטחון, שיבין שהוא לא צריך לוותר על דברים שלו?,שלא יהיה יותר מדי טוב לחברים?ושככה לא קונים חברים.

אשמח לקבל עצה מקצועית
תודה

שלום רב,
לבני המקסים מלאו שלוש לפני חודש ולאחרונה נתקלנו בתופעה שחוזרת על עצמה ומתגברת:
הוא במעין משחק תפקידים ומבקש מהסביבה לפנות אליו כאל מישהו אחר,לרוב מדובר בגננת או בשם של ילד-כמעט תמיד בשם של ילדה זו או אחרת מגן הילדים בו הוא נמצא.לדוגמא: "אני אביטל..אביטל עכשיו משחקת ב.."
בתחילה שיתפנו פעולה וזרמנו איתו ופנינו אליו בשם שרצה וכעת כשהמינון עולה ולפעמים מדובר ביום יום במשך כל אחה"צ אנחנו מתלבטים כיצד לנהל את הסיטואציה.
חיפשנו חומר קריאה בנוגע לנושא ולא מצאנו,אודה לך אם תוכלי לייעץ לנו ולשפוך אור על הבעיה, אם היא אכן מוגדרת ככזו
תודה רבה מראש,ענבל

שלום רב,
ביתי בת 1.5,מלאת חיים,שובבה אמיתית אבל מגיל ממש קטן עלה בנו חשד שהיא קצת יותר מדי נמרצת....היא תזזיתית מאוד,רוקעת הרבה בידיים וברגליים,אוהבת לקפוץ ולהשתולל,אפילו כשהיא על הנדנדה היא זורקת את הראש לאחור ועוצמת עיניים,כאילו כדי להרגיש מרחפת,בקיצור אוהבת מאוד להיות בתנועה.היא סקרנית ופיקחית מאוד,עקשנית ויודעת מה היא רוצה בכל רגע נתון.מתקשה להעסיק את עצמה ורוב הזמן חסרת סבלנות.
משחקת כמה שניות במשחק אחד ועוברת הלאה.אוהבת מאוד ספרים אבל לא ממש מקשיבה,יותר נהנית להפוך את הדפים ולהגיע לסוף.ממצה מהר.מצד שני לפעמים היא מקשיבה יפה לסיפור ועונה על שאלותי נכונה (ואז מתברר לי שהיא כן הקשיבה וקלטה מה שלימדתי אותה),היא גם אוהבת טיול בעגלה ומסוגלת (לפעמים) לצפות 15 דק רצוף טלוויזיה,אוהבת לישון במשך היום ובלילות רוב הזמן ישנה רצוף (כנראה מאוד עייפה:-)
שאלתי היא האם יש חשש להיפראקטיביות?האם יש עצות להתנהלות עמה?האם כדי לפנות כבר עכשיו לגורם כלשהו?ואם כן,למי?
תודה תודה,
אמא קצת מודאגת.
נ.ב
רק לאחרונה הכנסתי אותה לגן והגננת אומרת שהיא מקסימה ושקטה?! וכל פעם שאני באה לאסוף אותה אני רואה שהיא יושבת יפה על הכיסא ונראית מאוד שלווה ורגועה.יכול להיות שרק איתנו היא כ"כ נסערת?

בתי בת השנה ו - 8 נמצאת בגן עם כ - 25 ילדים מגיל 11 חודש.
למרות "נסיונה הרב" עם ילדים היא מעדיפה שילדים לא יתקרבו אליה.
אם היא בגינה וילד מתקרב אליה היא צועקת עליו "די" כדי שיתרחק.
אם היא נמצאת במקום שאינו מוכר לה וילד ניגש אליה היא "ננעלת". קופאת במקום ועוצמת עיניים ונשארת ככה עד שאני "מחלצת" אותה מהסיטואציה.
האם אני יכולה לעשות משהו בשביל לשנות את זה או שזה האופי שלה?
האם זה יעבור לבד שתגדל?

שלום.

בני בן ה3 עדין לא גמול מטיטולים, מצד אחד לא רוצה שנלביש לו טיטול אך לא השתין אפילו פעם אחת בשרותים/בסיר. הוא יכול להתאפק במשך שעות (לעיתים ימים שלמים עד הערב) ולא משתין וכמובן שלא עושה יציאה בשרותים/בסיר. ניסינו הרבה: ישב בשרותים ע"מ לקבל פרס, אך בפועל לא עשה כלום, סיפרנו לו שם סיפורים..., התעלמנו ככל האפשר כאשר הרטיב על הרצפה (בהתיחס להשערה שאולי זה נובע מרצון לתשומת לב). נראה שזה נובע מחרדה כללית שיש לו. הילד מפחד מאנשים זרים ואפילו קרובי משפחה (כמו אחי) שרואה לעיתים די רחוקות, מפחד משינויים (חולצות ומכנסים קצרים בתחילת הקיץ וכדומה). אשמח מאד לקבל טיפים ושיטות לפתור את הנושא, שמטריד אותנו מאד.

עלי לציין, שאין שום שינוי במשפחה/בסביבה/בגן, יש לו 2 אחים גדולים ממנו (בני 10 ו7)

מרין.

שלום שלום,

אחרי חופשת לידה ארוכה (מאוד) מתחבטת קשות האם להשאר איתה עוד שנה
בבית או להכניסה למשפחתון (קבוצה של 8 ילדים ושתי מטפלות)

ייאמר לזכותה של הקטנה (1.3) שהיא מאוד חברותית!! בטיולים של אחה"צ בפארק היא מאוד אינטראקטיבית עם ילדים בני גילה ואף גדולים ממנה.

השאלה היא האם נכון כל מה שאני קוראת כי ילד עד גיל שנתיים זקוק יותר לסיפוק
צרכיו הרגשיים ופחות החברתיים ושבמסגרת משפחתון / מעון לא תמיד יוכלו לענות על צורך זה . האם לא יהיה זה מאוחר להכניסה למסגרת רק בגיל 2.3 ?

בנוסף מוטרדת מעניין המחלות. האם לא כדאי שהגוף יותקף בחיידקים ובווירוסים בגיל מאוחר יותר ???!?!?

אציין כי השיקול הכלכלי הוא אינו שיקול (ולי אין בעיה להמשיך לדבר ב"תינוקית" ואני לא ממש צריכה לצאת לעבודה לטובת השפיות הנפשית שלי...)
תודה מראש ומקרב לב

שלום,

יש לי 2 שאלות:

1. יש לי 2 בנים- בן שנתיים ו-9 חודשים ובן 10 חודשים. הגדול כבר בגן ואני מחפשת גן גם בשביל הקטן. בבית יש כמובן קנאה, למרות שאנחנו נותנים חיזוקים חיוביים כשצריך ומעודדים כשהגדול משחק יפה עם אחיו. רוב הזמן הוא בסדר עם אחיו אבל אני חושבת שהוא מחזיק בפנים לא מעט קנאה (זה טבעי אני מניחה) שמתפרצת מדי פעם בבית או בהתנהגות קצת אלימה בגן.

רציתי לדעת- האם כדאי להכניס את הקטן לאותו הגן? או שאולי כדאי לעשות הפרדה בינהם, כדי שיקבלו קצת "חופש" אחד מהשני?

2. הבן הגדול מסרב רוב הזמן לצחצח שיניים. אנחנו משתדלים לא לעשות מזה סיפור, אם הוא משחק עם המברשת ביד במקום לצחצח אני פשוט לוקחת ממנו ולא כועסת- אלא לא נותנת לו ממתקים במשך היום אם לא צחצח. כשמבקש ממתק אני אומרת לו "חבל" ובכך מנחמת אותו והוא לגמרי מבין את ההקשר, אך המצב נשאר כך כבר כמעט חצי שנה ללא שיפור.
בעלי מדי פעם רוקד ומשחק איתו תוך כדי אבל לא תמיד זה עובד

מה עוד ניתן לעשות?


תודה!!

יש לי בעיה, גיליתי על עצמי שאני היפוכונדר חחח ,אני יספר לכם איך גיליתי,בעיקרון לפני חודשיים עשיתי פירסינג ולא שמתי לב אם החליפו לי מחט כאילו שכחתי מזה למרות שכמעט הייתי בטוח שכן החליפו היה שבוע שלם שהייתי לחוץ ובחרדה אולי יש לי איידס משחזר בראש את כל מה שקרה ובואו נגיד שאני ממש לא נרגע מזה ,אחרי שנרגעתי מזה התפתח לי זיהום באוזן וגם מזה נלחצתי ליומיים שלמים, אני מוצא את עצמי לחוץ מהמצב וכתוצאה מזה גם טיפה מדוחדך כי אני לא יודע מה יהיה איתי,מדמיין את עצמי כאילו שאני חולה במשהו,מתעסק בלחשוב על זה,וכל הקטע שזה לא נשלט כי גם אם אני לא יחשוב אני עדיין לחוץ מזה ואם אני מעסיק את עצמי במשהו אחר אז אולי זה קצת יעסיק אותי אבל זה בהחלט לא פיתרון!
יש לכם איזה עצה טובה להביא לי עם התמודדות עם פחדים\חרדות מהסוג הזה?
תודה מראש !

שלום וברכה,
אני אם לשלושה ילדים. בתי הגדולה בת 4 ויש לי עוד שני בנים- גיל שנתיים ושבועיים. מאז תקופת ההריון של בני הקטן היחסים עם הבת שלי התערערו לחלוטין.
הבת שלי ילדה שמלאה בשמחת חיים, שובבה, מצחיקה ואוהבת. בבית כל הדברים הללו לא באים לידי ביטוי. היא לא מפסיקה לילל, לבכות, להלשין על אח שלה ולהתלונן.
מאוד, מאוד קשה לי איתה. לדעתי הכל נובע מהבעיה המרכזית שיש לי ביחס אליה-שאני אישה אסתטית שאוהבת מראה נקי ונעים. הבת שלי עושה את כל הדברים שדוחים אותי מלהתקרב אליה- מחטטת באף ומלקקת, נוגעת באיבר המין שלה ומחטטת שם, מחטטת בין האצבעות ברגליים כשהיא מלוכלכת, עושה פיפי ולא מנגבת ונשאר ריח רע, מתגרדת בראש בצורה פראית למרות שאין לה כינים. כל זה גורם לי לדחות את הקרבה אליה. אני ממש מתביישת בזה אבל אני לא מסגולת לקרב אותה אליי כשהיא מתנהגת כך. אני מניחה שכל ההתנהגות השלילית שלה נובעת מתחושת הדחייה שלי אליה. אני עושה מאמצים גדולים שלא תרגיש אבל אני מאמינה שהיא כן מרגישה. אני רוצה לצאת מהמעגל הנוראי הזה ולחזור להיות קרובה אליה. מאוד קשה לי עם המצב הזה ואשמח לקבל רעיונות...
תודה רבה

שלום רב,
בני בן שנתיים ו- 8 חודשים ילד מתוק ומדליק אבל.. עקשן מאוד..
יש שני נושאים שרציתי לשאול לגביהם שאלות:
1. לאחרונה הוא התחיל להרביץ הרבה ולזרוק דברים שהוא מתעצבן גם בבית וגם בגן הוא מרביץ גם למבוגרים וגם לילדים אבל רק אם לוקחים לו, לא מרשים לו וכו'. אני כמובן מאוד כועסת ואני מתכפופפת אליו ומסבירה לו בכעס שאסור להרביץ ואז הוא שוב מרביץ עד שאני מכניסה אותו לחדר ושמה אותו בעונש ואז הוא בוכה, זורק דברים ואחרי כמה זמן שרואה שאני מתעלמת הוא נרגע ובא לבקש סליחה. אז אני מסבירה לו שאסור להרביץ לאמא ומחבקת אותו. האם אני פועלת נכון? בנוסף יש לו המון התקפי זעם הוא רוצה לעשות הכל לבד ובדרך שלו... ולא תמיד כמובן שזה אפשרי.
2. בשבוע שעבר התחלנו לו גמילה (חשוב לציין שהמכות והתקפי הזעם התחילו הרבה לפני הגמילה) בימים הראשונים ברח לו כל הזמן.. שלוקחים לשירותים הוא אומר שאין לו ואז בורח לו.. שאני לוקחת אותו לשירותים ויושבת איתו ומנסה לגרום לו לעשות פיפי אז הוא עושה כמה טיפות (רק בישיבה) ואח"כ שוב בורח לו. קקי הוא עושה רק בחיתול של הלילה. פעם אחת רק הצליח לעשות בשירותים.בגן לעומת זאת הוא מתאפק. לא עושה בכלל. לוקחים אותו לשירותים עושה כמה טיפות ולא בורח לו.
שאני שואלת אותו אם הוא רוצה חיתול או תחתונים הוא אומר תחתונים.
האם לדעתך צריך להפסיק את הגמילה? ואם כן זה לא יבלבל אותו?
תודה מראש לתשובתך...

בכל ערב עם הכניסה למיטה בתי בת ה 2.5 מתחילה לבכות בכי חזק והסיטרי ואומרת תוך כדי בכי שהיא לא עייפה ושהיא לא יכולה לישון. זה נמשך כשעה שלמה במהלכה היא עומדת או יושבת במיטה,ולא מפסיקה לצרוח. היא לא ילדה בכיינית והיא מאוד נבונה ובדרך כלל הסבר הגיוני מיישב את דעתה. בכל הנוגע לשינה, לא משנה איך ננסה להרגיע זה לא עוזר. היא לבסוף נרדמת רק אחרי אינספור פעמים שניגשים אליה, מלטפים ומנסים להרגיע, עם עדיפות ברורה לאבא שיבוא אליה (במשך היום העדיפות שלה היא לאמא). יש לציין שאנו מקפידים על שגרה בערב של א. ערב, מקלחת וסיפור לפני השינה. בנוסף, אחותה התאומה ישנה במיטה הסמוכה, כך שהיא לא לבד בחדר ויש אורות דלוקים מהחדרים הסמוכים. מגיל קטן מאוד היו לה בעיות להירדם לבד, בסביבות גיל שנה התיעיצנו עם יועצת שינה וזה עזר לתקופה קצרה, בחודשים האחרונים זה ממש היסטרי. היא גם חורקת שיניים בשינה ואני חוששת שהיא במין סוג של חרדה. בגן הכל כשורה, לא ידוע לי על משהו חריג שם, להיפך אחרי חודשים ארוכים היא לבסוף הסתגלה ומאוד נהנית שם.
אני זקוקה לעצה מה לעשות, לתשובתכם אודה.
דנה

אני אב לילד בגיל 12, בכיתה ו' אשר עושה לי ולאישתי בעיות קשות. בבית ספר לא מתפקד כראוי לא לומד טוב, ומתפרזץ בזעם עלינו כאשר אנו מענישים אותו.
ניסינו הכל!!!!!!!!! אפילו נתתי לו כמה מכות טובות עם חגורה על הטוסיק והוא בכה ואז ריתקתי אותו לחודש ימים. העונש שלו היסתיים לפני כ שבועיים והוא כבר שכח מהמכות ומתנהג כאילו הכל מותר לו!
בבקשה כתבו מה לעשות איתו?

בן בכור (9), אחרי שהיה "מלך" במשך 4 שנים נולדו לו 2 אחים נוספים תוך שנה וחצי. מעולם לא הצליח להתגבר על כך. מקנא באחיו בצורה קיצונית. ממש לא סובל אותו ומייחל שהוא פשוט ייעלם. מה שלא עושים בשבילו וקונים לו אף פעם לא מספיק טוב (זה דרך אגב היה קיים תמיד ורק החמיר). תמיד רואה את חצי הכוס הריקה. אומר לכולם, גם בבי"ס שרע לו. היינו בטיפול חצי שנה ולא נמצא שום דבר חריג. אני מאוד מתוסכלת...