פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רב,

ביתי בת שלוש, עליזה חייכנית ובריאה.

אתמול בגן המשחקים ראיתי אצלה התנהגות שאינני מצליחה לפרש.
הילדה נעמדה מול עץ ואמרה "עכשיו אני רוצה להיות עצובה לבד."
לא נתנה להתקרב אליה ולא רצתה חיבוק או לשחק עם הילדים האחרים.
מדי פעם נגשתי אליה ואותן מילים חזרו - היא רוצה להיות לבד עצובה.
לאחר כמה זמן נשכבה על הרצפה על הברכיים כשראשה מונח על ידיה, והכל ללא בכי
פשוט עמידה מוזרה מול עץ.

יש לי הרגשה שהיא מחכה ילד מהגן או שזה פשוט נראה לה מאד גזעי להתנהג ככה,
בגן נאמר לי כי לא משתמשים בענישה של לעמוד לבד בצד, כי זה היה חשד שעלה.

מה זה אומר? האם יש סיבה לדאגה?

שלום רב,
בני כיום בן 4 וחצי,נולד למסגרת גירושין (ילדתי כשכבר הייתי גרושה).
האב לא היה בקשר יציב עם הילד,בא נעלם וחוזר חלילה.
לפני כשנה וחצי האב נאסר והשתחרר לפני כמה חודשים.
עכשיו שוב מבקש לראות את הילד.
עליי לציין כמה עובדות חשובות ועל פיהן מקווה שתכוויני אותי:
1-בתקופה בה היו מתראים,הילד מעולם לא זיהה בו דמות אב וקרא לו בשמו הפרטי
2-המפגשים ביניהם היו מתקיימים בנוכחותי כי כך בני רצה
3-חשוב לציין שהיו נפגשים במרכז קשר ולאחר מכן עודדתי פגישות מחוץ למבנה בכדי לבנות קשר חופשי יותר.האב אמנם שיתף פעולה אך בדיעבד מסתבר לי שכל הזמן שהילד היה נמצא בסביבתו היו מעורבים באיזור אנשים מעולם הפשע,סוחרי סמים וכו'.
כפי שציינתי האב ישב בבית סוהר כתקופה של שנה ומאותו היום שבני לא ראה אותו,בני לא שאל לגביו אפילו פעם אחת.
התייעצתי עם אנשי מקצוע דרך האינטרנט,מה יהיה אם הילד ישאל לגביו ואמרו לי שכמובן לספר את האמת ולאמר שאבא עשה מעשה שאסור לעשות ונענש ע"י המדינה ויושב בכלא.וכמובן לציין שבכלא יושבים אנשים מבוגרים וכלל אין ילדים.
מה שמפתיע שהילד כלל לא שאל אודותיו,שזה כשלעצמו הקל עליי.נורא חששתי מן הצורך שלו לדעת להיכן נעלם ואז אהיה חייבת לאמר לו את האמת ולא לשקר לו כפי שהרבה אימהות משתמשות ב"תירוץ חו"ל,חששתי מהדימוי העצמי והחברתי שלו במידה וידע שאביו בכלא אך מצד שני אינו שאל\שואל עליו עד היום.
ניסיתי לפתח איתו שיחות כאלה ואחרות לגבי אבות והסברתי לו שיש לכל ילד אבא ואמא והוא טוען שאין לו אבא וכשאני מסביר לו שיש לו,אז הוא שואל מי זה ואני כמובן עונה אך הוא בשלו וסוגר את הסיפור.
חשוב לציין שיש לו זיכרון מאד קשה ממנו שעליו אינו מפסיק לדבר ומזכיר לי שוב ושוב שאותו האב צרח עליי ברחוב ונתן לי בוקס בבטן (כמובן שאינו נתן לי בוקס בבטן,אך הילד נוכח לסיטואציה אלימה מילולית המלווה בתנועות גוף מאיימות,באחת הפעמים שהאב התלהם עליי בנוכחות הילד באמצע הרחוב.הילד מפאת גילו הצעיר נחרד למראה עיניו וכנראה שזאת הייתה הדרך שלו לפרש זאת).
כיום אני עומדת בפניי שאלות רבות,מה לאמר לילד לגבי המפגש ביניהם,היכן היה אביו כל הזמן הזה,להסביר לו את העניין שיש לו אבא פתאום בגיל כזה וכמובן חששותיי לגבי יציבות הקשר בהמשך.
אנא מכן,תגובה מפורטת ככל האפשר,
מודה מקרב לב.

בוקר טוב,
אני אם יחידה לילדה בת 4.5. השנה התחילה גן עירייה. מגיל 9 חודשים היתה במעון ויצו. במעון לפחות 60% מהמשפחות היו משפחות חד הוריות. משפחתנו בעקרון קטנה אך מאד חמה. יש גם סבא וסבתא שאוהבים מאד ומחבקים המון.
השנה כאמור אנחנו בגן טרום חובה של העירייה. אנחנו המשפחה היחידה בגן שהיא חד הורית.
שמתי לב שבחודשים האחרונים בתי מחבקת מאד אבות שבאים לאסוף את ילדיהם מהגן. בעקרון אנו ההורים בגן די מלוכדים ויש יחסי חברות יפים. הילדים גם משחקים הרבה אחרי הגן בגינה. עם זאת, החיבוקים שלה באופן כללי להורים אחרים (וגם לילדים) ולאבות אחרים - מאד גברה ומתחילה להיות תובענית. הגננת (שעמה אנו ביחסים מצוינים) שיתפה אותי שהיתה בשבוע שעבר תקרית שאב הגיע לאסוף את ילדו (או ילדתו) ובתי שרצתה לחבק אותו הגיבה בתרעומת שלא התפנה לחיבוק שלה איך שהגיע. האב אףהעיר על כך לגננת (ומקובלת עלי הערתו).
אני חשה מהשיחה עם הגננת ומצפייה שלי בחיבוקים שלה את האחרים, שיש "אובר" בהתנהגותה. לפני חצי שנה התחילה לבקש גם אח או אחות מכיוון שלרוב הילדים בגן יש כבר אחים תינוקות. אז והיום, אם היא עדיין מעלה את זה אני מסבירה לה - שאנחנו משפחה של אמא וילדה (וכמובן סבתא וסבא,דודנית וכו'). בעקרון אני מבינה שחשיפתה לבגן משפחות שאינן חד הוריות בגן ועניין האחים משפיעה עליה (היא גם בוגרת יותר וקולטת יותר).
אני חשה שעניין החיבוקים ובעיקר חיבוקי האבות מתחילים להוות בעייה שאולי מצריכה מענה. בעקרון בתי לא מגיבה בהיסטריה על דברים שמרגיזים אותה ביום יום. היחסים שלנו נהדרים (כמובן עם גבולות). יש לי אח שמאד אוהב אותה אבל הוא נמצא בשנה האחרונה בחו"ל וכמעט לא רואה אותה. גם אצל חברים שאינם קשורים לגן - היא מהר מאד ניגשת להיכר, לחבק ולעיתים "נדבקת" לצעירים. מאד מחפשת את זה. לאור השיחה עם הגננת וממה שאני ראיתי אני מרגישה שנוצר תהליך שמקורו בהעדר דמות אב.
אודה מאד על התייחסותכם. תודה רבה!

שלום,
מזה כשלושה שבועות הילד שלי , בן שנה ושמונה, לא רגוע .
הוא כל הזמן רק צועק ובוכה מכל שטות.
ות'אמת שזה נראה כמו פינוק יתר, למרות שאנחנו ממש לא מפנקים אותו אך לא מן הנמנע שמלוא תשומת הלב מופנת אליו כי הוא ילד יחיד.
ההתנהגות הזאת ממש מקשה עלינו, זה מתחיל להיות ממש בלתי נסבל. דיברתי עם הגננת וגם היא שמה לב לשינוי בהתנהגות שלו, אך לא יודעת להצביע מדוע.
כתוצאה אני פחות סובלנית ויותר עצבנית וזה ממש מרגיש כמו כדור שלג שרק הולך וגודל.

אני צריכה עצה כיצד להתמודד עם התקפי הזעם והפינוק האלה.
תודה

שלום. אני אמא לבן 3.5. הוא ילד חכם מאוד ומפותח פיזית, אבל היו לנו דאגות בקשר לתקשורת שלו. הוא התקשה ליצור קשר עם ילדים אחרים וקשר העין שלו, מגיל צעיר, יחסית חלש. מעבר לזה התקשורת שלו בבית בסדר, הוא כל הזמן רוצה שנשחק איתו ומדבר ללא הפסקה. יש לו קצת נטיה לחולמנות אבל הוא עונה לשאלות ושואל שאלות כל הזמן. כשהיה בן 3 הלכנו איתו לאבחון פרטי והפסיכיאטר שלל pdd באופן חד משמעי. גם בהתפתחות הילד הפסיכולוגית הסכימה עם האבחון הפרטי ושלחה אותנו להדרכת הורים. הקשיים עדיין לא נעלמו, הוא אוהב להיות בחברת ילדים אבל לא ממש משחק איתם, אלא לידם. מחוץ לבית הוא קצת משתתק, מדבר רק כשצריך משהו אבל הרבה יותר שקט מאיך שהוא בבית. יש לו עולם דימיוני מאוד עשיר והמשחק האהוב עליו זה העמדות פנים - הוא מחלק לכולנו תפקידים (למשל כל אחד חיה מסויימת) והוא יכול לקרוא לנו בשם החיה במשך ערב שלם וליצור סיטואציות לחיות. לפעמים המשחק הדימיוני נראה לי קצת מוגזם ומרגיש לי כמעין "בריחה". אני קצת מבולבלת ולא יודעת איך להמשיך מכאן. בזמן האחרון אני רואה אותו משחק קצת עם ילדים בגן אבל הוא יוזם לעיתים רחוקות בלבד. עם בת דודתו בת ה-6 הוא משחק ממש יפה. לאן היית מציעה לי לפנות? מפריע לי במיוחד קשר העין הדל (גם כשמנהלים איתו שיחה הוא עונה אבל מישיר מבט לפרקים בלבד) והעובדה שהוא אינו יוצר קשר מיוזמתו עם ילדים אחרים. האם ייתכן שהיתה טעות באבחון? או שאכן מדובר בקשיים רגשיים שמתבטאים בקשיי תקשורת?

שלום בשבוע האחרון ביתי בת השנה וחודש התחילה להרביץ אם משהו מעצבן אותה אז היא מרביצה לכול עבר גם לי גם לאחותה ויכול להיות אפילו לריצפה . בהתחלה לא לקחתי את זה קשה ואפילו צחקתי אבל עכשיו זה התחיל להדאיג אותי אך אני צרכה להגיב במצב הזה ? אני חסרת אונים

לפני כעשרה ימים עשו לה תפרים בכף הרגל במיון בצורה חודרנית וכואבת שארבע אנשים החזיו אותה
היום היינו אמוןרים להוריד את התפרים מרחתי על כף הרגל חומרכ מרדים אבל ההתנדגדות שלה היתה גדולה והורדת התפרים הופסקה והיא נחתכה ביד

מחר אני אמורה ללכת איתה שוב למיון להורדשוב להוריד את תפרים


בקשתי שיורדו את התפרים עם חומר טישטוש
איך אני אמורה להכין אותה???????????? חשוב לציין שהיא מאוד אוהבת רופאים תמיד שיתפה פעולה עם הרופאים אפילו שיתוףפעולה אצל רופאת השיניים שלה ומתעניינת בספרי גוף האדם

הרופא טוען שיש לה טרואמה מהמיון שהיתה

בני בתהליך גמילה מחיתולים (בן שנתיים ו-8) העניין הוא שבגן שלו לימדו גם את הבנים לשבת כשהם עושים פיפי. הבעיה שבבית זה "משפריץ " לפעמים וזה גם בכלל לא נראה לי כי עוד מעט ילך לגן אחר ואיני יודעת איך יקבלו זאת . איך להעביר אותו לצורה "הנורמאלית" ומה ההשפעה של זה בכלל?

תודה

שלום, אנחנו הורים לתינוק בן שנה ועשרה חודשים
גם כאשר היה תינוק קטן יותר, היה בוכה כאשר היה לבד, אבל לאחרונה זה החמיר.
במשך היום, הוא לא מסוגל לשהות בסלון אם הלכתי לרגע לחדר אחר, גם אם רק הלכתי להביא משהו.
לא עוזר להסביר לו שאני הולכת 'רק להביא X', וגם אם הוא עסוק במשחק כלשהו או בצפיה בטלויזיה, הוא מייד יעזוב הכל וילך אחריי.
כל זה בהנחה שהוא נשאר לבד בסלון , אם יש עוד מישהו נוסף איתו או אפילו ילד קטן, אין לו בעיה.

הבעיה מחמירה בלילה, בחצי שנה האחרונה הוא החל להתעורר בלילה, הוא מתעורר בין 3 ל 14 פעם בלילה. כשהוא מתעורר הוא מגלה שהוא לבד ומגיע למיטה שלנו, אנחנו מובילים אותו בחזרה למיטה ונשארים איתו עד שהוא נרדם, וכך חוזר חלילה בהתעוררות הבאה
לפעמים הוא מתעורר מתוך חלום ובוכה מתוך שינה
לא ארע איזה מקרה מסויים לפני חצי שנה, ההתעוררויות פשוט החלו בלילה אחד, כאשר ניכר על הילד שהוא מפחד להיות לבד.
בגן יש מצלמות אינטרנט וכשאני צופה בו הוא חיוני ובסדר גמור, בנוסף הוא הולך בשמחה לגן.

איך נוכל לעבוד איתו על הפחדים הללו? בעיקר בלילה המצב ממש מעיק ואנחנו תשושים.
תודה!
אביבית

סמדר שלום,
ביתי בת 4 כמעט ותמיד היתה מפחדת מכלב או חתול ברחוב, מהצגות וממופעי רחוב,לישון לבד וכו'.
אנחנו תמיד היינו מנסים לחשוף אותה לאט לאט וממש זורמים עם הקצב שלה ולא לוחצים.
הדבר העיקרי היה בעיקר ממופעים מהצגות ומבובות ענק (תחפושות)
לאחרונה חל שיפור והיא ממש מסכימה להיכנס לאולם המופע (גם בגלל שכל החברים שלה נמצאים וכו') והיא גם נהנתה במופעים ביום העצמאות.
לאחרונה ראיתי שהפחד שלה מתבטא בהתקף חרדתי.
למשל השבוע נכנסנו להצגה שהיא ממש חיכתה לה ישבנו בכיסא היא אמרה שזה קרוב מידי וביקשה להתרחק קצת ואני זרמתי איתה ואז היא בחרה לה כיסא וישבה.
פתאום לפני שהתחיל המופע היא התחילה לרעוד השפתיים שלה נהיו כחולות והיא נכנסה להתקף פחד והתחננה על נפשה שנלך ממש בבכי היסטרי.
הוצאתי אותה החוצה וניסיתי להרגיע אותה כי ידעתי שברגע שהיא תראה את המופע היא תהנה והבטחתי לה שאם היא תחליט שנלך אז נלך,(היא לא ידעה לענות לי ממה היא פוחדת) לבסוף היא באמת ישבה ונהנתה אבל כל פעם במהלך המופע שהופיע איזה בובה חדשה היא היתה נלחצת קמה עוברת מכסא לכסא וממש לא רגועה (אני בשלב הזה זרמתי איתה ולא שאלתי שאלות רק חיבקתי ותמכתי).
הדבר היה גם ביום העצמאות שוב התחילה לרעוד וביקשה בהיסטריה ללכת וכשהתחיל המופע היא זרמה.
היא מפחדת מעוד כמה דברים רק שאנני יודעת תמיד להבדיל אם מדובר בפחד נורמלי של ילד או מהתקף חרדה .
אשמח לדעתך האם אני צריכה ייעוץ פסיכולוגי על מנת למנוע החמרת המצב והשלכותיו לעתיד וכמובן איך להתמודד איתה ומה לומר לה במצבים האלה כי המקרים לעיל היו הפעמים הראשונות שממש הצלחנו לשכנע אותה להישאר ולראות וזה היה מאוד קשה.

אני בן 18 וחצי.
עובד ולומד
אתמול עבר חתול לידי התחלתי להתעצבן לצעוק עליו ולקלל

שלום,קוראים לי שלי ואני חייבת עצהה דחוףף!
יש לי ידיד ואני חושבת שמרביצים לו ביית ואני לא יודעת מה לעשות ,הוא מאוד סגור והוא לא יכול להיפתח לכול אחד .. יש לי חברהה שהיא בקשר ממש טוב איתו והוא אומר לה מדי פעם כול פעם כמה שהוא שונא את ההורים שלו ואת המשפחה שלו ושהוא יעשה הכול כדי להיות כמה שיותר רחוק מהם .. אני חייבת שתעזרו לי אני חושבת שהוא מסוגל לעשות לעצמו משהו כי הוא כבר אמר לחברה שלי שהיא כול מה שיש לו ושהסיבה היחידה שהוא עדיין כאן זה בגלל החברים שלו (אנחנו) הוא לא מוכן לדבר על זה אם אף אחד הוא חושב שרק חברה שלי יודעת מזה אבל אנחנו ממש מפחדים שיקרה לו משהו ..
אז מה עושיים ?

אני לא יודע מה קרה לי בזמן האחרון אני יותר מידי עצבני, מתעצבן בקלות על שטויות זה קרה לי גם לפני חודשיים נורא קשה לי ממה זה קורה?
בבקשה תענו לי.

יש לי ילדה בת 4.5 מקסימה שובת לב חיכנית פעילה סקרנית אהובה עלינוף על בני המשפחה על הגננות על כל מי שפוגש ותה, הילדה כל כך אנרגטית וטובה שאי אפשר להתעלם מנוכחותה. יש לי מספר שאלות.:
1) הגנננות אומרות שהיא מתנהגת בהתאם לגילה, ואף יותר, קשובה וסבלנית במידה מסוימת. בבית לילדה "אין רגע דל" היא זקוקה לנוכחות הפיזית שלנו סביבה כל הזמן, אם לדוגמא יצאתי לעשן היא מיד אחרי, אבל לא נראה לי שזה איזה שהוא פחד נטישה, כי היא הולכת לחברות לבד, נפרדת איתנו בכייף בבוקר בגן, הולכת לישון אצל סבתא בלי בעיות, והצורך הזה בהתעסקות האין סופית איתה מאוד מתיש אותנו האם זה יכול להראות על בעיה כל שהיא?
2) הילדה "קלמזי" ברמות, היא נופלת מכלום וממש מתרסקת, הכל נופל או נשפח לה. אני רוצה לציין שגם אני כזאת במידה מסוימת, יצא לי לדבר על זה עם חברות הם אמרו לי שיש אפששרות לטפל בזה, וזה יכול לעזור לה! האמנם? ואם כן איך?
3) עוד בעיה קטנה - גדולה הילדה בהקשבה 0 אלינו. שום פעולה אפילו הפשוטה שביותר שאנחנו מבקשים ממנה היא לא עושה אלה רק לאחר שאיימנו עליה . וחזרנו על זה מספר ]פעמים. מה לעשות?

תודה על העזרה
טל

שלום, בתי בת ה-8 (כיתה ב'), תלמידה מצטיינת בלימודים, אהובה על המוריה ומקובלת מאוד חברתית.

הבעיה העיקרית שלנו שהיא נעלבת בקלות ובוכה מיד, בכי בלתי נשלט שגם להרגע ממנו לוקח לה המון זמן.
יש לה נטייה להתפרץ ולצעוק כשהיא נעלבת בצורה קיצונית ואינה מצליחה לשלוט ברגשותיה וכאשר אנו מדברים על הנושא (גם אם עברו מספר ימים או שבועות מהמקרה) היא ישר מתחילה לבכות.

היא נעלבת גם מהערות ביינים לדוגמא ילד אמר לה בכיתה שהשיער שלה מפריע לו אז שתעשה קרחת...היא ישר התחילה לבכות וצעקה עליו.

האם ישנה דרך לטפל ולפתח חוסן רגשי, לעזור לה להתמודד ולעצור את התגובות הקיצוניות ולהקנות לה כלים להתמודדות?

תודה דנה