פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

בננו בן כמעט 3, נגמל מטיטול ביום בזריזות תוך ימים ספורים עם פספוסים מעטים, בשיטה של פרסים. אולם כשבוע וחצי מאז תחילת הגמילה, טרם עשה קקי בשירותים, אלא עשה רק בתחתונים, ואינו מוטרד מזה במיוחד. אנחנו לא מלחיצים אותו ולא נוזפים, מבקשים שישתדל להגיד לנו פעם הבאה ואף הצענו שיבקש טיטול לקקי.
לפני הגמילה עשה כל יום קקי, אך מאז הגמילה עבר לפעם ביומיים וכעת למעלה מ-48 שעות לא עשה. אנו מפחדים שמפתח עצירות.
הוא ילד אמצעי, הגדול בן 6 והקטנה בת חודשיים וחצי. מדובר בילד עקשן עם כח רצון עז מאוד. מה עושים?

שלום
בתי בת 9.5
בחודשיים האחרונים התחילה להתלונן שהיא שמנה מדי, לא יפה וכדומה...
הילדה ממש לא ילדה שמנה ולא ברור לנו מאיפה זה הגיע.
היא ילדה יפה ומקבלת הרבה פידבקים בכיוון הזה מהסביבה.

היא לא סתם אומרת "אני שמנה" אלא ממש מגיעה להתקפי בכי.

דוגמאות להתנהגות החדשה: לא מוכנה ללבוש את בגד הים שלה עכשו כשהחל הקיץ, לא רצתה להצטלם לתמונת מחזור בביה"ס כי "אני מכוערת".

אנחנו די אבודים, לא מבינים מאיפה זה הגיע. ניסינו להגיב בעדינות (לא לעשות מזה "רעש") אלא רק להסביר שזה לא כך אבל נראה שזה לא עוזר.

אנחנו לא רוצים לראות אותה מפתחת הפרעות אכילה/בעיות ביטחון עצמ.
היא ילדה פופולרית עם המון חברים ועד כה ללא בעיות דימוי עצמי.

מה עושים?

שלום, יש לי תאומים בני 5 שנים. בטרום חובה. בתחילת שנה עברנו לישוב אחר, ואני לא יודעת אם זה בגלל הגיל או החברה .. אוצר המילים (קללות) התרחב. הם באותו הגן הם חברים טובים ולומדים אחד מהשני.
בזמן האחרון (חודש) יותם ממש מקלל אותנו "מטומטמת" "מפגר" כשהוא לא משיג את מבוקשו. בהתחלה הייתי ממש כועסת ,צועקת , שמה בחדר וזה לא היה עוזר כי הוא חזק ואז מתחיל לזרוק דברים לבעוט ובורח מהחדר ואז צוחק.. גרוע ביותר . אז עברתי להתעלמות כשחשבתי שזה עוזר (כי הוא הפסיק וראה שזה לא עוזר לו) וגם הסברתי לו שהוא ילד טוב ושלא מתאים שהוא אומר את המילים הלא טובות והיה שיפור רציני, היינו בסופר ולפני כן עשיתי לו הרצאה שלמה שאסור לדבר מילים לא יפות לאמא ,גם אם אמא לא מרשה לקנות דברים. ואז הוא רצה משחק שלא הסכמתי הוא בכה ואמר איזה אמא מ.. ועצר את עצמו והמשיך "מחוספסת" אז נישקתי אותו ואמרתי לו כל הכבוד שהוא הפך את המילה הלא טובה לטובה וקניתי לו ממתק. ובדיוק כשחשבתי שהכל מסתדר ,אחיו התחיל לפני יומיים כל מילה שניה שלו זה "מפגר" "תסתום" וכו' גם לאחיו וגם לנו אז אני לא מאבדת עשתונות , לא כועסת ולא מענישה רק אומרת שזאת לא מילה טובה ושאסור להגיד אותה וממשיכה הלאה בהתעלמות..אבל איתו זה לא בדיוק עוזר הוא לא ממש מבין מה הוא אומר הוא רק יודע שזה לא טוב אז הוא כל הזמן אומר והראשון שוב התחיל לדבר כך.. עכשיו שניהם מקללים כשמשהו לא מוצא חן בעינהם אם אנחנו לא מרשים משהו וזה קורה גם בחוץ. אנחנו ממש חסרי אונים לא יודעים מה לעשות להתעלם? להעניש? לכעוס? להתייחס?
אשמח לתשובה בדחיפות מה עלינו לעשות?

שלום, אני גרושה כשנתיים ואמא לילד בן 4 וחצי ,התקשורת עם הגרוש מאוד בעייתית ולקויה . לאחרונה בני חוזר ממנו ואומר שיש לו סוד שלא מגלים לאמא...
אני מנסה לדובב בעדינות אך לא תמיד בהצלחה.
הרגלתי אותו שכשהוא חוזר מהגן אנחנו מספרים זה לזו מה אכלנו לארוחת צהרים ואיך עבר עלינו היום.אני משתדלת לפרט מה עבר עליי כדי לתת לו דוגמא ולשמוע ממנו מה עברעליו במהלך היום והוא משתף פעולה ואף אוהב את זה .
אך לאחרונה הוא החליט שגם מה הוא אכל בגן זה :"סוד שלא מספרים לאמא..."
אני משתדלת להדגיש שאין סודות מאמא אך רוצה לדעת מה עוד אוכל לעשות הענין.
מכיוון שהתקשורת עם האב לקויה החלטתי לפנות אליו בהודעת סמס שיפסיק לעודד ולהסיט לסודות כי סודות ושקרים במשפחה הם מתכון בטוח לשריטות בנפש הילד.בגילו אסור שיתרגל לכך"

שלום,
ביתי בת שנה ו 3 חודשים, ילדה מאוד שמחה. עד התקופה האחרונה היתה מאוד שלווה ורגועה, ילדה שמעסיקה את עצמה ומסוגלת לשחק לבד. היא הולכת כבר 3 חודשים והחילה קצת לדבר, אומרת מילים ודברים שרוצה. בחודשיים האחרונים התחילה להרביץ גם בגן וגם לי ולבעלי. אני משייכת את זה תמיד לכך שמעוניינת בתשומת הלב שלנו, ולכן בד"כ, אני כועסת על המכה ואז ומעסיקה אותה בפעילות אחרת, בד"כ כזו שמוציאה בה הרבה אנרגיה. לרוב היא נרגעתאך אח"כ חוזר שוב.
היו ימים שהית הממש קרבית והכל עצבן אותה, כל הזמן צעקה די! והרביצה.
אני חושבת שאחת הסיבות היא גם שהיא עכשיו בגן עדיין בקבוצה של התינוקות, שרובם קטנים ממנה ועוד לא הולכים, לכן עכשיו בדיוק עוברת לקבוצה של הגדולים יותר.
בנוסף כמעט בכל אוחה זורקת את האוכל מהכסא לפעמים ממש בתחילת הארוחה, למרות שמעוניינת להמשיך לאכול.
הייתי שמחה לקבל עצה איך להתמודד עם הסיטואציה הזו שבודקת את הגבולות שלנו.

תודה

רקע כללי : בתי בת 10.5, תלמידת כיתה ד', חברותית מאוד, אהובה על חבריה, תלמידה מבריקה ( ממוצע ציונים מעל 90), פעילה בצופים,עיתון ביה"ס, מועצת תלמידים. בת בכורה. יש לה עוד אחות אחת קטנה ממנה בשנתיים. היחסים בינהן טובים מאוד. משפחה נורמטיבים ( אמא - מורה , אבא - שוטר)
בעקבות שיחת טלפון מהמורה בבית הספר גילתי שבתי לא הייתה בשיעור אחרון במערכת. כששאלתי את בתי לפשר העניין. היא סיפרה ,לי ולמחנכת, שמורה אחרת ביקשה את עזרתה במחשבים. לאחר יומיים גילנו ,אני והמחנכת, שהסיפור אינו נכון. כשוחחנו איתה שוב (אני ובעלי) , היא שינתה את גירסתה וטענה כי היתה מעורבת בהטרדה מינית בתוך בית הספר: שתפסו אותה תלמידים גדולים יותר. איימו עליה, נגעו בה ברגליים ובידיים ולחשו לה קללות על בסיס מיני באוזן. אני ובעלי לקחנו את הגירסה האחרונה ברצינות יתרה. ביררנו האם זה נכון. מסתבר כי הילדה בדתה את סיפור ההטרדה המינית. וכל זאת, כי 'הבריזה' לבית חברה בתום הלימודים ולא רצתה שנדע מהעניין.
חשוב להדגיש...כי אצלינו בבית יש חוקים. אין ללכת לחברים אחרי בית הספר ושלא נדבר על 'הברזה'. היא יודעת שנענשים כאשר לא נשמעים לחוקים. העונש לא מלווה במכות פיזית כמובן ,אלא בעונשים כגון : ללא מחשב,ללא טלויזיה, ללא טיול לצופים וכו'
מה גורם לילדה ללכת רחוק כל כך בשקרים? חשוב לציין שזאת הפעם הראשונה!.
הרגשתי שהילדה פשוט מפחדת פחד עמוק לספר לי את האמת.
מדוע בחרה דווקא בהמצאת סיפור על בסיס מיני?
אמא שלא מצליחה להרדם...

בני בן ה- 9, מפריע בשיעורים, הוא קם באמצע השיעור, מתחצף למורים, ונגרר למריבות של ילדים אחרים בכיתה.

הוא נפגע במהירות וכוסע על כל דבר קטן, הוא לא מצליח לכבוש את כעסו ומוציא מהפה כל מה שהוא רוצה ללא מחשבה תחילה.

כאשר אני מנהלת איתו שיחות, המצב פוסק למס' ימים בודדים אך שוב חוזר על עצמו...יש לציין שהמורה מכיתה ב' (הוא בכיתה ד' עכשיו) המליצה עם שיחות עם פסיכולוג ואני התעקשתי, שאני בדרך נורמיטיבית יכולה לעזור לו ולהשפיע עליו.

שאלתי היא: מה לעשות? לאן לפנות? האם ביה"ס חייב לדעת שפניתי לפסיכולוג? האם פנייה לפסיכולוג היא דרך הקופ"ח? מהי הפרוצידורה?

שלום, בני בן ה-4 נוהג למשוך ולגלגל את השיער שלי ושל בעלי כדי להרגע או/ו להרדם ואם אין מישהו זמין הוא עושה זאת לעצמו (בפוני). הוא נוהג לעשות זאת מגיל צעיר. עד שהוא נכנס לגן בגיל שנה וחצי היה נרגע עם חיתול ביד ומוצץ וכשהגיע לגן הגננת "גמלה אותו מהחיתולשהיה מחזיק ביד" ואז התחילו המשיכות בשיער. בני לא ישן שינה טובה ורצופה כך שהוא מתעורר באמצע הלילה, מגיע למיטתנו ומתחיל למשוך בשערנו. הרגל זה כואב אנחנו מתעוררים הרבה מהשינה עם כאבי ראש עייפים כל היום בגלל השינה הלא טובה והכי מטריד אותי שאם הוא מושך לנו אז גם הוא לא ישן טוב ואולי זאת הסיבה שהוא כבר עצבני ועייף בשעה 11:30. ברצוני לציין שניסינו כמעט הכל שוחחנו איתו, ביקשנו והסברנו שזה כואב, קנינו בובות עם שיער ארוך כתחליף, שמנו אפילו פאה על הראש שום דבר לא עוזר ככל שאנחנו מתעסקים בזה כך הצורך שלו במשיכות גובר. לאחרונה, חגגנו לו יום הולדת ואמרנו שהוא כבר גדול ושהוא לא צריך שיער ומוצץ כל היום אלא רק לפני השינה. פתאום גילתי קרחת קטנה באזור הפוני שלו, הוא משך לעצמו (הוריד קצת במינון המשיכות בשיער שלנו), נבהלנו מאוד וגם הוא נבהל (הראנו לו את הקרחת) הוא משתדל כבר כמה ימים לא למשוך או לגלגל סביב האצבע אך, לא תמיד מצליח. אני מאוד מודאגת מהתופעה החדשה האם הרגל זה הפך להפרעה:? מה עלינו לעשות? למי לפנות? מחכה לתשובה דניאלה.

אני אם לילד בן 7.5 וילדה בת 4.5. בני הגדול ילד חכם וחיובי, אך הבעיה איתו שהוא איננו מוכן לשחק במשחקי תחרות מכל סוג (טאקי, בקוגאן, קלפים, כדורגל-למרות שלמד לבעוט לאחרונה-בעלי משחק איתו בתנאי שזה"לא תחרות").
כשחברים באים אליו הוא רוצה רק בלגו או שוטרים וגנבים בתנאי שהוא השוטר, ואם המשחק מרחיק לכת והגנב מנצח אותו הוא ממש אבל ממש מתעצבן צורח וכמעט בוכה, ולפעמים הוא מסתגר במצב כזהועושהברוגז. זה מאוד מפריע לנו ההורים,
איך מתמודדים עם הבעיה הלא פשוטה הזו?

שלום
לביתי האמצעית (7.5) יש אופי רגזן במיוחד, היא כמעט ולא מחייכת ומאוד קשה לרצות אותה יש לה אח גדול (11) ואחות קטנה (4) שעימה היא חולקת חדר. עד גיל 3 היא הייתה איתי בבית ולאחר לידת אחותה שהתלווה בהריון קשה החלה תקופת הרגזנות שלה, זה לא אנטי אלה היא כועסת על כל דבר מזה שלא מסתדר לה בהכנת שיעורי בית , למשחק מסויים גם עם חברות (אבל שם אני מנסה לא להתערב אלה לגשר) מאוד קשה לי להעביר יום איתה כאשר היא מתעצבנת מכל דבר ואף פעם לא מרוצה לבית יש חוקים מאוד ברורים

שלום,
קוראים לי אופיר שניאור , אני בת 12 עוד חודש 13 .
יש לי כל מיני חרדות ואני בדיכאון אני רוצה למות ואני לא אוהבת את החיים שלי אני לוקחת ריספרדל וציפראמיל וזה לא עוזר לי והטיפול הפסיכולוגי שהייתי בו שנתיים וחצי לא עזר לי אז יצאתי מהטיפול מרצוני. עכשיו מאוד קשה לי ואני רוצה להתאבד איכשהו ואני צריכה עזרה האם תוכל\י לעזור לי?

אני אמא לבן שנתיים וחצי, שבחודשים האחרונים מתנהג מוזר . כל פעם שהוא בוכה הוא מנסה בכוח לבכות ולהשתעל עד שמקיא, לפעמים הקאה אחרי הקאה, וכשהוא רואה שאני מגיבה בצעקות עליו או אפילו בוכה לעצמי שכבר אין לי כוח לנקות אחרין הקאות בכל הבית, לפעמים עד 8 הקאות עד שנרגע מהבכי.
אני שמה לב שאם אני מרגיעה לפני שמגיע לבכי אז הכל תקין ואין שום בעיה אבל אם הגיע כבר לבכי אז ישר מנסה להקיא. דוגמה נוספת להמחיש שהבעיה פסיכולוגית היא שאם הוא לא אכל כלום אז אין לו מה להקיא בכלל ובוכה קצת ונרגע. גם שוחחתי עם הרופא שלו אין שום בעיה פיזית בריפלוקס או בטן, כך שהכל נפשי.
מה עושים שיפסיק עם זה? אני ממש חסרת אונים. תודה.

שלום. החלטנו שאנו מתגרשים. אנו מעוניינים לשמור על מערכת יחסים יפה. יש לנו שלושה ילדים-בני שש וחצי, שלוש ובן חמישה חודשים. שאלתי היא- מה אומרים לילדים? מה מסבירים ואיך? האם להזכיר את המילה "מתגרשים" או לנסח אחרת? מה נכון וכדאי\רצוי לומר? בתודה רבה מראש.

ביתי בת שנה ושמונה חודשים. לפני כשבוע נולד לה אח חדש. ניסינו להכין אותה ללידה כמה שאפשר, הראינו לה כל הזמן תינוקות, דיברנו איתה על כך ובגדול נראה שהיא מאוד אוהבת אותו, מתעניינת בו, מלטפת ומנשקת. ישנם כמובן גילויי קנאה, במיוחד כשאנחנו מחליפים לו חיתול ואז היא מיד רוצה להחליף גם או כשאני מניקה אותו והיא רוצה גם (ואז בעלי צוחק איתה ונותן לה לינוק ממנו בכאילו) או כשאנחנו מחזיקים אותו על הידיים והיא רוצה שירימו גם אותה. בגדול היא מאוד מאוד קשורה לבעלי ומקנאה לו הרבה יותר מלי.
עם כל זה אנחנו מתמודדים להערכתי די בהצלחה, הבעיה העיקרית היא עם טקס ההשכבה... לא מזמן העברנו אותה ממיטת התינוק למיטת ילדים ועד לפני שבוע היא הלכה לישון במיטה החדשה בשמחה רבה. היינו מספרים לה סיפור, נשיקה, מכבים את האור ויוצאים מהחדר והיא היתה הולכת לישון. מאז שהגיע התינוק החדש היא פשוט לא מוכנה שנצא מהחדר.. גם אם היא כבר גמורה מעייפות עם עיניים חצי עצומות, ברגע שאנחנו יוצאים היא פשוט קמה בבכי ויורדת מהמיטה לכיוון הדלת. ניסינו הכל - להישאר איתה יותר זמן, ללטף, להישאר בחדר, להסביר שכולם עכשיו הולכים לישון, לספר עוד סיפורים, ךתת עוד קצת תשומת לב... כשזה לא עזר ניסינו להיות יותר תקיפים, לצאת מהחדר, לתת לה קצת לבכות ולחזור כל כמה דקות לראות מה המצב... אני לא יודעת איזו גישה עדיפה ואיך להתמודד עם המצב החדש, מצד אחד אני מבינה אותה שקשה לה והיא מקנאה במיוחד מעצם העובדה שהתינוק ישן איתנו בחדר והיא ישנה לבד, אבל מצד שני אני לא רוצה לקלקל אותה ולהיגרר אחריה לשעה של השכבה ותלות בנו כדי להירדם...
אני רק אציין שאנחנו גרים בארה"ב ומכיוון שהיא לומדת את שתי השפות קשה לה עדיין לבטא את עצמה מעבר לכמה מילים שהיא יודעת להגיד/לסמן.

אשמח לקבל את דעתכם בנושא....

ביתי בת שנתיים וחצי , מפותחת מאוד לגילה ,מדברת שוטף ממש מגיל צעיר ויודעת להתבטא בהבנה מוחלטת. אבל, במהלך השנה האחרונה החלה תופעה לא מובנת שהיא פשוט דוחה את אביה על סף ,וזה אומר שהיא לא מעוניית לשחק איתו, לדבר איתו,לא מסכימה שיחלוק איתי את הטיפול בה כלומר אם צריך להלביש אותה אז זה נעשה בצרחות נוראיות ,כי היא לא רוצה שהוא זה שיעשה זאת אלה רק אני ,פשוט מהדבר הקטן ביותר היא לא מוכנה שאבא שלה יעשה איתה או בשבילה רק אני ,למשל במהלך הלילה היא מתעוררת ומבקשת לישתות אם אביה ניגש להביא לה את השתיה זה פשוט נורא ואיום לכן אני נאלצת לקום בכדי שאני אגיש לה את השתיה.קשה לי נורא
יש לה עוד אחות בבית גדולה ממנה שפשוט כבר שכחנו שהיא גם חלק בבית הזה שזקוק ליחס ותשומת לב, אני ממש מתוסכל מהתופעה ,אשמח אם תייעצו לי תודה.