פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

הבת שלנו בת שנה וחצי
אני משכיבה אותה כמעט כל יום, למעט מקרים בודדים שבעלי השכיב אותה.
השאלה שלי היא האם יש חשיבות לכך שמישהו אחר כמו אבא / סבתא ישכיב אותה לישון (שתתרגל, שתכיר דמויות נוספות שישיכבו אותה וכו') או שבשבילה הכי טוב זה שאבא או אמא משכיבים אותה וזהו. הכוונה שלי האם יש צורך ממש ליצור בכוונה מצב כזה שאני לא משכיבה ?

שלום שמי אורטל יש לי ילד בן שנתיים אנחנו מנסים לתת לו את כל הערכים הטובים את הביטחון שיש לו בית טוב וחם ובזמן האחרון הוא כל הזמן אומר לא להכול מרביץ לנו ההורים בגן אומרים לי שהוא מקסים ונחשב לילד הכי עדין בכיתה וכשהוא מגיע הבייתה בדיוק ההפף הוא ממש כועס
היום קרתה לי סיטואציה איתו שפשוט ראיתי אותו בהתקף זעם כמו שבחיים לא ראיתי ופשוט ישבתי ובכיתי הוא חזר מהגן ולא רצה להיכנס הבייתה הכנסתי אותו הוא לא הפסיק להרביץ לי לנשוך אותי וכשהרמתי את קולי שבאמת זה לא קורה הרבה הוא פשוט נשך את עצמו הרבה פעמים וצרח ובכה באמת שהיה לי מאוד קשה לראות אותו ככה ניסיתי לחבק הוא כעס יותר
בבקשה תעזרו לי תייעצו לי אני אובדת עצות
תודה רבה אורטל

שלום רב,
הבן שלי בן 3 וחצי. הוא גמול מחיתולים כבר לפני גיל 3 (חוץ מאשר בלילה, אני עדיין שמה לו חיתול אחרי שנרדם כי ישן עמוק ובורח לו). הבעיה היא שבזמן האחרון התחיל בגן לברוח לו, בהתחלה בזמן שנת הצהרים ואח"כ גם בזמן משחקים לפעמים.
הגננת עשתה מזה סיפור שלם - כל פעם כשאני מגיעה לאסוף אותו אני מקבלת דיווח מלא אם ברח לו ומתי, ביקשה שאביא שעוונית לשים לו על המזרן ועוד סטים של בגדים להחלפה - הכל נעשה לפני הילד ואני בטוחה שההתייחסות אליו גם בזמן שבורח לו היא לא סלחנית, כפי שהיא טוענת אלא שאולי אפילו כועסים עליו (למרות שהוא לא אמר לי).
אני חוששת שכל העניין גורם לו לחוסר ביטחון ולמבוכה לפני החברים בגן. הוא כל הזמן חוזר ואומר שהוא לא אוהב את הגננת ולא אוהב את הגן, הולך לגן בחוסר חשק מוחלט, אם כי הגננת תמיד טוענת בסוף היום שהוא היה "בסדר גמור".
מה דעתך?

הילד שלי בן 6.
התחלנו לקחת קונצרטה אתמול.
מבית הספר לא התרשמו על שינויים כל שהם ובבית הוא היה עצבני רוב אחר הצהרים ולאחר שהרגעתי אותו עם אמבט טוב ואמפטיה הוא היה מקסים רק מאוד תזזיתי ונרדם רק ב-21:45 כאשר בדרך כלל הוא נרדם ב20:30-20:45.
והוא באמת ניסה להירדם ופשוט לא הצליח.
וכעת, אני עיפה ומותשת, מוציאה את העיניים בחיפושים אחר מענה לעניין בפורומים ורוצה לאין שזו לא התחלה של תקופה מתישה.
אישית, אני מצליחה להסתדר איתו יופי גם בלי כל תרופה אבל לצוות החינוכי קשה איתו.
הייתי אופטימית ופתוחה אבל אני לא יכולה להרשות לעצמי שהוא ילך לישון כל כך מאוחר - זה פשוט גומר אותי לגמרי כמו גם ההתנהגות התזזיתית הזו.... מה זה?

סמדר שלום לך:
תודהעל תגובתך המהירה מאוד.....
אני גרה בקרית שמונה אין באפשרותי להגיע עד רמת גן...
שאלתי אליך האם את מכירה פסיכולג או יועץ משפחתי באזור ק.ש שאת יכולה להמליץ לי עליו אני ישמח מאוד לגשת ולדבר איתו.
אני כבר תקופה מאוד ארוכה שנימצא במצב הזה שמשפיע עלי מאוד..
נכנסתיי לדיכאון אני לא אוכלת בקושי ששותה ורק בוכה בלילות. בבקשה עיזרי לי...
יש לי עוד ילדים בבית ותינוק אני מרגישה שכול עולימי חרב עלייי
אשמח לתגובתך

שלום!
יש לי ילד בן 11 וחצי אשר מרביץ ומציק לכל ילד שעובר לידיו.
לילד לא חסר שום דבר מפחינת משחקים,חום ואהבה, אבל בכול יום הוא מציק ומרביץ לכל ילד שרק מדבר לידו.
אני אמא מאוד מתוסכלת ניסיתי הכול לעשות עם זה לתת עונשים,ליצעוק, לדבר,להקשיב,הכול אבל שם דבר לא עוזר בכול יום אני מקבלת טלפון מבית ספר,או מהורים אחרים.אין לי כבר כוחות להמשיך.
אני ממש לא יודעת מה עוד לעשות...בבקשה חייבת פגישה אני מרגישה אבודה וחסרת אונים......

שלום ביתי בת השנתיים ושמונה סובלת מזה כשבועיים מכאבי בטן, עשינו לה המון בדיקות (צואה, שתן, אולטראסאונד, צליאק) הכל יצא תקין, האם יכול להיות שיש קשר בין כאבי הבטן לקנאה לאחיה בן השמונה חודשים שהתחיל עכשין לזחול ולטפס? איך להתייחס לזה? איך להתנהג איתה. ההתנהגות הזו מלווה בדרישות רבות לחיבוקים אותם היא מקבלת בלי סוף וגם כשהיא לא מבקשת וכמובן בעיקר שאני או האבא מחזיקים את הקטנטן...

שלום, לי יש תאומות בנות 4. אחת מהן יותר מפותחת מהשניה מבחינה התנהגותית, יותר בוגרת. השנה הן נמצאות בגן טרום חובה. הגננת המליצה לנו בחום להעלות בשנה הבאה רק אחת מהן לגן חובה מכיוון שהיא יותר בוגרת ומוכנה, והשניה טרם.
שאלתי היא האם כדאי כדאי להפריד בין השתיים? האם זה לא יצור "קרע" בין שתיהן או איזושהי טראומה (מבחינת "אני יותר בוגרת ממך"), ומה יקרה אם רק אחת תעלה לכיתה א' והשניה תשאר בגן חובה? הרי ההגיון אומר שהן אמורות להיות ביחד באותה שכבת גיל...
איך זה ישפיע עליהם שהן יהיו יותר גדולות.....?
אני כ"כ אובדת עצות, לא יודעת מה לעשות. לעצתכם אודה מאוד.

לאשתי ולי 3 בנות, הקטנה ביותר בת שנה וחצי. בחודש וחצי האחרונים בתי לא עוזבת את אשתי החל מהרגע בו היא שבה מהעבודה, עת היא לוקחת אותה מהמטפלת, ועד לשעות הלילה המאוחרות (11/12). כשאני אומר "לא עוזבת" אני מתכוון לפירוש המילולי של המשפט. אם אשתי תניח לרגע את הילדה על הרצפה. היא תתחיל לצרוח. הילדה לא רוצה ללכת לישון אלא רק עם אשתי. המטפלת לא מדווחת על בעיה כזו עם הילדה, ולמעשה הדבר קורה רק כשאשתי בסביבה. אבקש לברר מהו הגורם המתאים לצורך קבלת יעוץ בעניין זה.

שתענו לי בבקשה היום. כי זה יום אחרון להרשמה לבית ספר. תודה מיכל

שלום. ביתי עתידה לעלות לכיתה א בעזרת השם בשנת הלימודים הקרובה. אני מעוניינת לרשום אותה לבית הספר שבו נפתחת כיתה אחת של א בשכבה. הבעיה שיש עוד ילדה עם שם כמו של בתי וזה קצת מפריע לילדה והאמת שגם קצת לי. אותו ילדה רשומה כבר לביה"ס הזה. האם שיש שם זהה בכיתה לשתי ילדות יכול להפריע? עדיף לנסות בית ספר אחר? אודה על התייחסות

בני בן השש וחצי בכיתה א' תלמיד מצטיין בחלק הדידקטי,אך יש לו בעיות התנהגות קשות הוא לא מקשיב למורים המקצועיים,אך ורק למחנכת הוא "נדלק" מילדים אחרים ומפריע בשיעורים עד כדי אלימות קלה כלפי ילדים אחרים. הוא מנסה למשוך תשומת לב בכל מחיר אפילו שירשמו לו הערות ביומן. בבית המצב דומה איתי אך לאביו הוא מקשיב בדרך כלל. יש לציין כי לפני תשעה חודשים נולד תינוק חדש ומאז המטען הרגשי שהוא סוחב כבד מאד .
בבקשה אני צריכה כלים להתמודד איתו. אנה עזרתכם.

שלום רב,
בני, בן 2.5. ילד שמח ונבון בדר"כ. בחודש האחרון פיתח פחד מוזר מבלונים.
הוא מפחד שבלונים יעופו לשמיים.
הפחד עצמו לא מדאיג אותי כלל, אלא התגובה שלו כשהוא רואה בלונים לידו.
הוא ממש נכנס להתקף. בהתחלה הוא ננעל עם המבט על הבלונים,
אח"כ מתחיל לרעוד בידיים, שיניים, כל הפה וכל הגוף
אז הוא מתחיל להגיד בהיסטריה "הביתה, הביתה, עכשיו הביתה" ומטפס עליי באימה.
הוא לא מוריד את המבט מהבלונים וממשיך עם ההיסטריה עד שמתרחקים מאוד מהמקום.

אני מדברת איתו על זה מדיי פעם. כשהבלונים רחוקים ממנו הוא יכול לדבר על זה בצורה נורמלית. לאן הם עפים ושלא רואים אותם כשהם מתרחקים. פעם הצעתי לו לקנות לו בלון. מאז, כמעט כל יום הוא אומר לי "אמא, אל תקני לי בלון".

מה עליי לעשות עם זה? האם התגובה שלו נורמלית? או שזה קיצוני ועליי להתייעץ עם מישהו?

שלום,
אני אמא לילד בין 6 וחצי בכיתה א,
לפני מס' שבועות הילד שלי התחיל להתלונן על כך שאחד החברים (היה חבר טוב בעבר) שלו התחיל להציק לו
ולצחוק על האוכל שלו, מאז הילד שלי אוכל פחות בבית הספר ולפעמים גם לא אוכל בכלל.
בנוסף אותו חבר לשעבר נותן פקודות לילדים בכיתה ומי שלא עושה לא חבר שלו, כך שהילד שלי
כמובן עומד על שלו ולא עושה מה שהוא מבקש ובסופו של דבר מוצא את עצמו ללא חברים.

אבקש את עזרתכם הדחופה ביותר בנושא ,
ברצוני לציין כי דיברתי עם האמא של אותו ילד שמציק וגם היא לא יודעת איך להתמודד חוץ משיחות בבית.
אני חשבתי על כמה דרכים כגון : לקחת מדי פעם כמה חברים שהילד שלי בוחר ביחד לבילוי , לעשות פעילויות מגובשות בבית שלנו לילדי הכיתה, בימי שישי פעם בכמה זמן לבוא לכיתה עם עוגה והפתעות לילדים שהילד שלי יחלק,
האם אני בדרך הנכונה
תודה
מראש
לימור