פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

היום הולך להתאשפז מחר הניתוח,
ואני כולי בפחד שיכאב לי אחרי זה.
מה אני מרגיש בהרדמה? חולם מה?
תעזרו לי בבקשה ניתוח ראשון שלי.
וריצוקאלה

שלום. בני בן שנה וחמישה חודשים. חייכן ושמח, אוהב חברה ולרוב נהנה מהחיים.
אתמול חזר לגן אחרי הפסקה בת שבוע בשל מחלה, והגננת דיווחה לי בסוף היום כי הוא צובט ילדים בפנים חזק חזק. הם בוכים, היא מסבירה לו שזה לא נעים ושזה אסור, והוא בתגובה צוחק ו"מתנחמד".
אני עצמי ראיתי אותו עושה את אותו הדבר לאחיין שלו, שגדול ממנו בשנתיים, והסברתי לו שזה כואב ואסור. הוא מאוד אוהב את האחיין שלו, חוזר על שמו פעמים רבות ושמח לראות אותו. הוא צבט אותו לא מתוך כעס עליו או בתוך עימות עמו, אלא פשוט ניגש אליו בזמן שצייר ציור, וכאילו "ניסה את לחייו". אציין כי מאוחר יותר הוא ניגש גם לחבקו, ושהוא חבקן ונשקן מטבעו.
הוא בן יחיד, ראשון, מקבל הרבה נשיקות וחיבוקים. האווירה בביתנו רגועה ונעימה, למעט "קונפליקטים בריאים" מעטים, שגם הם מסתיימים בגילויי חיבה ניכרים לעין.
אציין גם שהוא נרגע על ידי צביטת הצוואר שלו. כשהוא עייף, במקום להיצמד לבובה או שמיכה, הוא פשוט לוקח מוצץ וממולל את העור בצוואר. כך הוא גם נרדם.
לאור כל הנתונים הללו, האם יתכן שמדובר בבעיה בוויסות החושי?
האם זו תופעה נורמלית כחלק מהתפתחותו התקינה ועל רקע ניסיון לחוש את העולם ולתקשר? (בהקשר זה חשוב לציין שלילד אין שום בעיה לתקשר - הוא מדבר כמו ילד בן שנתיים בערך. מחבר מילים למשפטים, מביע רגשות, קשוב, מבין הומור, בעל זיכרון יוצא דופן, ואני ממש מנהלת איתו שיחות קטנות).
האם מדובר במצוקה שבאה לידי ביטוי כך?
אני לא רוצה להישמע דרמטית אבל אני די מבוהלת, משום שסבלנות, קשב, שלווה הם ערכים שמאוד חשובים לי בגידול ילדיי, בהתחשב בעולמו בעל עודף הגירויים.
בנוסף, מה עליי לעשות עם זה? האם להתייחס לכך רק כשאני נוכחת לתופעה, או לדבר איתו על כך גם בלי שזה סמוך למקרה ספציפי?
אשמח לדעה ועצה.
תודה רבה.

שלום
אשמח לקבל עזרה
בני בן 3 בגן עושה צרכים בשרותים ובבית לא מוכן להוריד את החיתול
ניסיתי לחשוב מה הסיבה ועלו לי כמה רעיונות כגון:חוסר בטחון בבית , רצון להשאר תינוק של אמא וכו
מה דעתך

תינוק בן 3 חודשים שאולי אמור לעבור ניתוח בהרדמה מלאה -ניתוח של כמה שעות ומוגדר ניתוח שגרתי.
רציתי לדעת האם יכולות להיות השלכות בעתיד לגבי התנהגות הילד או טראומה שתלווה אותו כל החיים בעקבות הניתוח-ההרדמה,בתי חולים,כאבים,החלמה,בדיקות ומכשירים רפואיים שיהיו חלק משגרת היום בתקופת האשפוז-(שבוע בערך)?
תודה רבה

בתי הגדולה בת שלוש וחצי ויש לה אחות קטנה בת שנה, היא אוהבת אותה מאד ולא נראית לי שקיימת בעיית קנאה אבל הילדה רגילה לדרוש כל מה שהיא רוצה בבכי (טישו, ממתק, לורדים, וכדו') אם היא לא מקבלת את מה שהיא רוצה זה הופך ליללה היסטרית שמוציאה אותנו משלוותינו והטונים עולים וזה אף פעם לא נגמר טוב מה שניסינו ללכת בטוב,/ להתעלם / או בדרך הקשה יותר לסגור אותה בחדר עד שתפסיק ואפילו לתת לה סטירה כל זה לא עזר להפך זה נעשה היסטרי יותר, זה פשוט הדרך שלה לדבר ולבקש ובד"כ גם לקבל את מה שהיא רוצה, (חשוב לציין שאני ובעלי חלוקים בדעתינו איך לטפל בה בעוד שבעלי בד"כ בוחר בדרך הקשה יותר להעמיד אותה במקומה אני בד"כ הולכת בטוב, והילדה רואה ושומעת את החילוקי דעות שלנו בנושא) על אף שבכל דרך זה נגמר באותו מקום כשהטונים מאד גבוהים בין שלושתינו...
אני אשמח לשמוע את דעתכם בנושא..

שנתיים ו 4 חודשים, שאומרת יותר מדי פעמים "מעצבנת", "פויה" והמממממון "לא" ?? היה שבוע זוועתי בגן, אמרו שהיא הייתה אנטי להכל. השאלה היא איך מגיבים לזה, וגם לכך שהיא הודפת כל ניסיון להתקרב אליה? אני יודעת שהיא בגיל שנתיים הקשה, אבל משהו פה נראה לי בכל זאת קצת קיצוני. הגננת אמרה לי שהיא בעצמה לא יודעת איך להתמודד עם זה. הדבר האחרון שהייתי רוצה זה שידחו אותה וייתנו לה הרגשה שאינה רצויה ואינה אהובה. והייתי רוצה שיתייחסו לזה בתקיפות אבל עם הרבה חום אהבה והכלה (מה שלא נראה לי שקורה שם עכשיו). אולי היא סובלת מחוסר תשומת לב ומפעילה את זה בצורה שלילית כדי לזכות בזה? זה קריזות כאלה. הכל יכול להיות בסדר ואז פתאום היא מתפרצת, בוכה,
זורקת את עצמה, מרחיקה אותי מעליה, נהיית מאד מנוכרת. אני פשוט לא יודעת איך להגיב לזה. לנסות לחבק אותה? להגיד לה שזה לא נעים? להתעלם? אני ממש חסרת אונים. מרגיש לי שזה לא משהו רגיל, לא יודעת איך להסביר את זה. זה אפילו מדאיג. למה כל הכעס הזה? כל ה"נגד" הזה? אגב בלילה היא מתעוררת המון ומחפשת אותי. משהו קשה עובד עליה, אני בטוחה בזה, אני רק רוצה לדעת איך (אם בכלל) אני יכולה להקל עליה, להראות לה שאני שם בשבילה, שתקבל ממני את הבטחון שהכל בסדר. אני ממש חסרת אונים.

תודה..

ילדתי בת 7, בכיתה א' ילדה אדישה וחולמנית מטבעה. בתחילת השנה כנדרשה להעביר מסרים ודפי הודעות הייתה שוכחת רבות אך היום המצב יותר טוב.
הבעייתיות והשאלה היא לגבי מצב שבו היא לא מבינה דרך אמירה מה היא צריכה לעשות, לדוגמא: "הספריה שלך לא מסודרת", היא לא תבין מיידית שהיא צריכה לסדר אותה אלא יעברו דקות אחדות עד שאבקש מפורשות ואזכיר את שאמרתי בתחילה. או שצריך להזכיר לה פעמים רבות בקשות אליה. כאשר נשלחת ל"משימה" ביתית אחת, כל דבר קטן יסיח את דעתה והיא לא תשוב לבצע את הראשונה, כמו להחזיר דבר למקומו או למצוא דבר שהניחה.
אני מבקשת עזרה כיצד להתנהג באלו טונים/שיטות לפנות אליה? לציין, כי בנתיים בלימודים משתדלת מאוד ומשיגה תוצאות אך קשה לה הריכוז/עבודות של תרגול וחיזוק החומר. המורה שהיא טוענת שהיא בסדר גמור בכיתה. לפני תחילת השנה חשבתי לערוך אבחון להפרעות קשב אך בנתיים המורה "צוחקת" עליי ואומרת שהיא נורמטיבית ובנתיים היא הבחינה בשום חריגה. אודה לעצה בהקדם, איני יודעת כיצד לנהוג, הדבר מטריד אותי ולעיתים אני מתרגזת, ודאי אני טועה בתגובתי ועל כן אבקש עצה מקצועית. תודה

שלום,ביתי בת שנה ו- 10 חוד',החלה בחודש אוקטובר ללכת לפעוטון לאחר שבשנה שעברה הייתה בבית יחד עם בעלי/איתי לסירוגין.המעבר לגן היה שינוי גדול ולא פשוט גם עבורה וגם עבורי.בגן שבחרנו לה יש עוד 11 ילדים,ובגן אווירה נעימה,חמה וזורמת. בגן עובדות שלוש מטפלות עיקריות (יש גננת ומטפלת עיקריות שעובדות 4 ימים בשבוע ומטפלת נוספת שעובדת כל יום מהשעה 12 וגם בימים בהם המטפלות האחרות נעדרות). מההתחלה ביתי הראתה דפוס של היקשרות והידבקות לאחת המטפלות כאשר עם האחרת מסרבת ובוכה גם בפרידה וגם במשך היום,דפוס זה השתפר מעט בסביבות חנוכה.לאחר חנוכה נקשרה מאוד למטפלת אחרת ,ומאז בימים בהם אותה מטפלת עובדת מהבוקר היא לרוב "דבוקה" אליה,לפעמים בוכה בכל פעם שהמטפלת צריכה לצאת מהגן,גם כשיוצאים לחצר ואותה מטפלת נכנסת לגן לצורך ארגון הילדה מתעקשת להצטרף אליה. בימים בהם אותה מטפלת מגיעה מאוחר יותר ושתי המטפלות האחרות עובדות מהבוקר היא בדרך כלל יותר מתפקדת בגן,אם כי לפעמים גם יש ימים שמאוד קשה לה ,ושהיא בוכה הרבה.כיצד ניתן לעזור לה להנות יותר בגן?כיצד אני יכולה לעזור?והאם כדאי להנחות הצוות בכיוון מסוים?,תודה,חן.

שלום רב,
בני בן שנה ו-10,נמצא מאז ספטמבר במשפחתון.
עד אז היה איתי בבית מאז לידתו.
מאז ומתמיד היו בעיות סביב נושא האוכל.
בקצרה אומר שבני ינק עד גיל חצי שנה,אח"כ החל לקבל ארוחות מוצקים טחונות ואכל בסך הכל בסדר.
מאז גיל 10 חודשים חלה הדרדרות,הוא הפחית כמויות של אוכל עד אשר הפך לסרבן אכילה ומאז ועד גיל שנה ו-4 כשנכנס לגן ניזון רק מסימילאק.
בגן החל לאכול וכעת ניזון מארוחות מוצקים אך עדיין במרקם טחון גס.
בני לא לועס ויש לו רגישות יתר בפה.
הבעיה היא בבית,
הוא לא מוכן לאכול כלום חוץ מסימילאק, כך שבסופי שבוע ניזון רק מבקבוק.
ניסינו הכל, מרקמים שונים,דרכים יצירתיות,האכלה אקטיבית שלנו וגם צורה פאסיבית מצידנו.
הגננת ממליצה לא "לוותר לו" וכשבעלי מנסה להאכילו הוא צורח ומנסה לברוח מההחזקה.
בליבי אני חושבת ששיטה זו נוקשה מידי ועלולה להותיר בו צלקות.
מאידך, בני לא נוגע באוכל בכלל באופן עצמאי.
לדעתי יש לו איזשהיא חרדה מאוכל.
אני אובדת עצות ולא יודעת מה לעשות או למי לפנות.
אני מתעניינת ושומעת על מקרים אך עקשנות ארוכת טווח כזו עוד לא ראיתי.
אשמח לכל עצה,תודה,מורי

שלום!
אמנם אני כבר בן 19+ אבל עדיין נראלי שזה מתאים לכאן!

הבעיה היא קשה לי לשלוט ברגשות של עצמי.. אני לא מדבר על רגשות כעס וכו'... אלא על רגשות מבוכה... ואני לא יודע למה ונראלי שזה קורה רק אצלי אני מרגיש מובך אפילו ממחמאות שנותנים לי או שמציגים משהו שאמרתי לפני אנשים אחרים ...מצד אחד נראלי שאני די מחפש מחמאות כי אני ממש מתבאס כשאני לא מקבל אותם.. אבל מצד שני כשמחמיאים לי אני לא יכול לשלוט בעצמי ואין ל מילים בפה... הדם עולה לראש...נהייה חם וכו'....(בעבר כשהייתי ילד הייתי נפגע כמעט מכל דבר רגשית.. והדמעות היו זולגות מאליהן..על "מכשול" זה הצלחתי להתגבר)

אשמח מאוד אם תוכלו לייעץ לי מה לעשות במקרה כזה איך אפשר לטפל בו.., ללמוד להשתלט עליו

נ.ב שמתי לב שזה מפריע לי גם בנושאים אחרים... לדוג': לפעמים אני לא מביע את דעתי בפני הרבה אנשים מחשש ממבוכה זו או שלא יהיה לי מה לענות להם!

יש לי ילדה בת 8 וילד בן 4 רוב הזמן הם משחקים מאוד יפה ובשיתוף פעולה , בחודשים האחרונים הילדה קצת שינתה את ההתנהגות שלה גם אליי וגם לאחיה , היא חסרת סבלנות לעיתים קרובות היא רוב הזמן עונה ",לא רוצה" אם זה בהתארגנות של הבוקר או בעשיית שיעורים או בזמן מקלחת .
אני מדברת איתה המון ומסבירה לה שאני מצפה ממנה לשנות את התנהגות שלה וכשאני מבקשת ממנה משהו אני מצפה שתעשה זאת ולא תתווכח איתי כל פעם .

האם זה איזה גיל התבגרות מוקדם? או שמבלי לשים לב היא מחפשת יותר את תשומת הלב שלי?

אציין כי יש לה הכל ולרוב היא מקבלת מה שהיא רוצה אני גם משתדלת לשבח אותה בכל דבר ולשתף אותה בהמון דברים

אבקש הכוונה האם אני צריכה להנהג אחרת?

בני חוגג 3 בעוד מספר ימים,למשפחתנו הצטרפו אח ואחות לפני 4 חודשים.לפני שבועיים בני התחיל להתעורר באמצע הלילה בזעקות שבר ובכיי ללא הפסקה,כל הנסיונות שלנו להרגיע אותו עולים בתוהו.הוא מתחיל להשתולל ,לבעוט ולצרוח ולא ניתן להרגיעו,אתמול ההתקפות הגיעו גם באמצע היום ולא מתוך שינה.אנחנו חסרי אונים,הילד מקבל תשומת לב מכולם וטבעי שהוא ירגיש שמשהו נלקח ממנו עם הגעת התאומים,אבל אנחנו חייבים לעצור את התופעה הזו,אמרו לנו שבלילה יכול להיות שזה מתוך שינה ולכן לא להעיר אותו אלא רק לחבק אותו ולהחזיר אותו למצב שינה,אבל זה לא עובד, מה עושים?

בני בן ה 5 קיבל זריקת הרדמה לצורך בדיקה רפואית. הזריקה מאד כאבה ונמשכה דקות ארוכות (החדרת המחט נעשתה בצורה שגרמה לפיצוץ הוריד ואח"כ היה צורך לחזור על הפעולה ביד השניה). בני בכה מאד מכאב. היה זה בכי מאד 'מסכן' של חוסר אונים. לי כמובן היה מאד קשה עם זה. מספר שניות לאחר הזריקה הוא נרדם ...
לאחר שהתעורר היה במצב רוח טוב ומאז מתנהג כרגיל. מידיי פעם מזכיר את הזריקה ואומר שהיתה כואבת. סיפר זאת לחבריו בגן. אנחנו העברנו מסר שהוא גיבור וחיזקנו אותו על ההתנהגות הבוגרת.
אני נשארתי עם טראומה... אני לא יודעת עד כמה הארוע השפיע עליו. איך אפשר לדעת? האם כדאי לדבר עימו על כך או רק כשהוא מזכיר זאת ? מצד אחד זה שהוא מדבר על הנושא נראה לי בריא אבל זה גם אומר שזה היה מאד משמעותי בשבילו ולא דבר של מה בכך.
איך הכי נכון להתייחס לעניין?
יש לציין שמדובר בילד מאד בוגר ומסוגל לבטא עצמו היטב מבחינה רגשית. גם מאד רגיש...

לנו ההורים לחברים אומרת מילים כמו מגעילה וחוצפנית כל הזמן אנחנהמון היא מקבלת המון חום ואהבה כשזה קורה אני מענישה אותה להיות בחדר שלה לכמה בת 3 וחצי אחות שנייה לבת 5.5 כל הזמן צועקת מתעצבנת לא מפסיקה להרביץ לאחותה דקות ולאחר מכן מדברת אתה שזה לא יפה לדבר בצורה כזואות אני אמא מאוד מפרגנת שצריך אם למישהי יש טיפים או אולי אני לא רואה משהו אני אשמח לתגובותו מסבירים לה

שלום
רציתי לשאול ..יש לחברה שלי בת בגיל שנתיים שהחלה לפני כחודש וקצת לבכות בלילות ..הילדה הוכנסה לגן רק לפני כשבוע ועד אז הייתה בטיפול האם בבית.לטענת האם אין שינוי בבית..אין אנשים השומרים על הבת או לוקחים אותה לגן שעשועים לבד...מכוון שהילדה אינה מדברת קשה לבדוק מה קורה איתה והאם זה אולי סתם חלומות רעים שהיא חולמת..מה היא צריכה לעשות ..למי לפנות ...
תודה
קרן