פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

מירל שלום,
שינוי בהרגלי השינה הוא אופייני לאחר מחלה. כשהילדה חוזרת להרגיש טוב, חשוב לחזור להרגלים שכבר התקבעו בעבר, ואין סיבה שלא תוכלו לחזור לכך בהקדם. ייתכן שהילדה זקוקה למעט יותר הדרגתיות ושתהיו לידה עד שהיא נרדמת בימים הקרובים, וכדאי לאפשר לה זאת.
שירי

טליה שלום,
אין קשר בין ההנאה של בנך מהתוכנית בה הוא צופה, לבין הקושי שלו להיגמל. כדאי לעשות "ריסטארט" למערכת - להפסיק לשוחח על הנושא בשבועיים הקרובים, ואז לחזור לגמילה, יחד עם טבלה של כוכבים ופרסים. מומלץ להתייעץ עם הצוות החינוכי בגן לגבי הגמילה, כיוון שהם מכירים אותו וגם מנוסים בתהליכים אלו.
אני ממליצה לך גם להסתכל בעמוד השאלות הנפוצות בפורום, שם יש מידע נוסף לגבי קשיים בגמילה מקקי.
בהצלחה,
שירי

קשת שלום,
אני שמחה לשמוע שבעלך מקדיש תשומת לב ומחשבה למה שקורה בינך לבין בתך, ואני מסכימה שיש ביניכן מלחמת כוחות - אולם לא בהכרח מהכיוון הנשי. לא כתבת מה אופי הקשר בין הילדה לבין אביה...
חבל לי מאוד לשמוע שהקשר שלך ושל בתך מאופיין בהרבה רגעים של תסכול וכאב. אולם נראה שמאבק הכוחות בו הילדה ואת עסוקות, מתחיל "לזלוג" גם לסביבות אחרות מחוץ למשפחה, כמו בית הספר, וזה כבר מדאיג.
כיוון שייעוץ בפורום הוא חלקי מעצם אופיו, נראה לי שלאור הקשיים שתיארת, יש מקום לפנות להתייעצות עם פסיכולוג/פסיכותרפיסט המומחה בילדים שיעריך את טיב היחסים במשפחה וישוחח עם המחנכת, וימליץ מהי ההתערבות הטיפולית המתאימה ביותר.
בהצלחה,
שירי

בוקר טוב ותודה על התגובה המהירה.
היחסים בין ביתי לבעלי טובים, אבל האינטרקציה בינהם היא מועטה מאוד (הם לא נפגשים הרבה). אציין שהיא לא חוסכת ממנו את התקפי הזעם אבל התדירות שבה הוא נתקל בהם היא נמוכה עקב העובדה שהם לא נפגשים הרבה.
אני מאוד רוצה ללכת לייעוץ אבל לא יודעת למי לפנות. אני רוצה מישהו באיזור מגוריי ועדיף להשתתפות קופ"ח (בגלל העלויות הגבוהות של טיפול פרטי) אך אני לא מוצאת שום מידע או רשימה של מטפלים. ניסיתי באינטרנט באופן כללי, ניסיתי באתר של מאוחדת. אין שום רשימה...
אולי תוכלי לעזור לי ולהפנות אותי למישהו שעובד עם הקופה באיזור ראשון לציון, גבעת שמואל או שאולי להפנות אותי למישהו שידע לספר לי היכן למצוא רשימת מטפלים

קשת שלום,
הכתובת הטובה ביותר היא פסיכולוגית ביה"ס - היא מכירה את המוסדות באיזורכם ואת האפשרויות המסובסדות, לעתים קיימות כאלו בשירות הפסיכולוגי המשלים של מערכת החינוך. כמו כן, פני לבירור עם המוקד הטלפוני של קופת החולים כפי שהיית עושה מן הסתם אם היית זקוקה לקבוע פגישה עם רופא שאינו מופיע באתר.

אבי שלום,
לא ברור לי אם אתה רואה משהו משותף בין כל האובייקטים שמעוררים אצל בתך תגובות כה קיצוניות (אני לא הצלחתי למצוא), ואם יש קשר - אולי הוא יעזור להבנת התגובה.
נראה לי שאם בתך היא מוכשרת, נעימה, חברותית ועוד - אזי הקושי הספציפי הזה לא אמור לפגוע יותר מדי בתפקוד הכללי שלה. כמה יוצא לה לראות את החפצים שציינת? אם הפחדים מוגבלים לחפצים הללו, אפשר בעיניי להניח לעניין, כל עוד אין רמזים לפחדים בתחומים אחרים, או כל מצוקה רגשית נוספת.
שירי

ילדה מתוקה נתקפת פאניקה - תגובהד''ר שירי שדה שרביט 16:58 24.01.11
אבי שלום,
לא ברור לי אם אתה רואה משהו משותף בין כל האובייקטים שמעוררים אצל בתך תגובות כה קיצוניות (אני לא הצלחתי למצוא), ואם יש קשר - אולי הוא יעזור להבנת התגובה.
נראה לי שאם בתך היא מוכשרת, נעימה, חברותית ועוד - אזי הקושי הספציפי הזה לא אמור לפגוע יותר מדי בתפקוד הכללי שלה. כמה יוצא לה לראות את החפצים שציינת? אם הפחדים מוגבלים לחפצים הללו, אפשר בעיניי להניח לעניין, כל עוד אין רמזים לפחדים בתחומים אחרים, או כל מצוקה רגשית נוספת.
שירי

ד''ר שירי שדה שרביט
אני רוצה באמת להוסיף דבר עיקרי, והוא גרב , ראית פעם גרב ללא חור? אפילו קטנטן, והיא, כל חור כזה מלחיץ ומפחיד אותה, בקיצור זה דבר שלא קל לחיות עמו, הדאלה האם לפחות המשפחה של הבעיה הזו מוכרת, וא"כ מה היא? ומה הדרך הקלילה לטפל בה, רוב תודות מעומק לב אבי

אבי שלום,
הוספת מידע חשוב, בנוגע למידה בה הפחדים הללו מופיעים - ונראה שהם תכופים למדי. לכן הדרך הטובה ביותר להקל על הילדה היא לפנות להתייעצות עם פסיכולוג/פסיכותרפיסט שעובד עם ילדים הסובלים מחרדות. כשהחרדה תובן יותר, יהיה קל יותר להתמודד עמה ולהקל על בתך. ה"משפחה" היא חרדה, אבל יש מקורות רבים לאותה ההתנהגות - אולי עיסוק בשלמות של הילדה וצורך שלה שהכל יהיה ללא דופי וללא פגם, אולי היא מבטאת קושי של אדם אחר במשפחה, אולי יש קשיים רגשיים אחרים שאינם קשורים לחפץ ממנו חוששת אך זו הדרך שלה לבטא אותם... ועוד.
בינתיים אתה מוזמן גם לפנות לעמוד "שאלות נפוצות" בפורום כדי לקבל רעיונות כיצד לסייע לה להירגע כשהיא נתקלת בגירוי המפחיד.
בהצלחה!
שירי

אני הייתי עוצרת כל מגע שלה עם גברים. ולא לוקחת לגן עד בירור. גם הייתי לוקחת לרופא.
לירון. אמא.

שלום יסמין,
הבת שלך מאוננת וזה דבר טבעי ונורמלי, כל עוד זה מתבצע במידה סבירה ובפרטיות. התגובות שלכם מביכות אותה, וזה לא הכרחי. היא לא עושה שום דבר רע, ותגובות מהסוג הזה מגבירות את הבושה שלה ואת התחושה שלה שמין ותחושות מיניות הן דבר מבייש. לילדים בגיל הזה יש מיניות ותחושות מיניות, וזה בסדר.
אם אתם מרגישים שזה קורה יותר מדי, נניח כמה פעמים ביום, מפריע לה לעסוק בפעילויות אחרות, נעשה ליד אנשים בצורה לא מבוקרת - אז יש מקום לבדוק את זה יותר.
אם לא - אז כדאי להניח לזה ולא לפלוש לפרטיות שלה ולהביך אותה.

שלום לך,
את מתארת אירוע אחד שקשה להסיק ממנו מסקנות עדיין. ייתכן שההמוניות של האירוע, הרעש, העובדה שכמות גדולה של ילדים יצאה ביחד מהמסגרת וזה גורר התנהגויות שונות, צעקות, מקום חדש ולא צפוי וכו' - גרמו לה להרגיש לא מוחזקת. היא עברה השנה מעבר קשה ומשמעותי מהחממה של הגן לכיתה א' והיציאה מהמסגרת המוכרת של בית ספר יכול להיות שהייתה משהו אחד יותר מדי.אם זה לא חוזר בסיטואציות נוספות הייתי מניחה לזה כרגע, אם זה קורה בעוד מקומות הייתי בודקת שוב.

יש סיבה שאתם לא עונות כל כך הרבה זמן???

אדוה שלום,
איני יודעת אם התנהגות הילדה נובעת מהיעדרכם בחופשה, אולם התגובות שאת מתארת הן אופייניות לגיל שנתיים וחצי, שנקרא גם "גיל המרד". ילדים מנסים להשיג מהסביבה את מבוקשם בדרכים אלו, ודרושות התנסויות רבות בהן הם לא מצליחים בכך, כדי לעצב את התנהגותם לדרך אחרת.
בנוסף, אי אפשר לפסול שהילדה מבטאת קשיים נוספים, ולכן בזמן הקרוב כדאי להשתדל עוד יותר לבלות עמה ולהקדיש לה זמן ותשומת לב, ולבחון מה קורה. לגבי הגן - תני לצוות למצוא את הדרך שלו עמה, אני משערת שזו לא הילדה הראשונה עמה הם נתקלים בנושאים אלו.
שירי

בהמשך לתשובתך רציתי לומר כי המצב מחמיר
הילדה צורחת בגן וקוראת לנו בגן זה עפ"י דיווחה של הגננת, הגננת לא יודעת מה לעשות
היא בוכה וצורחת כשעתיים בגן לא רוצה לכול ארוחת צהרים, היא לא רוצה לשתף פעולה
היא מדברת הרבה בבכי, אם נופל לה משהו היא מבקשת שירימו לה, אנחנו לא נותנים לזה במה..
לדוגמא" בגן שהולכים לגימבורי חולצים נעלים היא מודעת לנושא אבל מתחילה בבכי כחמש דקות ורק לאחר מכן אחרי שבכתה מסכימה לחלוץ נעלים..

היא ממש עושה מרד בתקופה האחורנה בגן
מה עלינו לעשות??

אדוה שלום,
לא ברור לגמרי מה עובר על בתך. מצד אחד את מציגה תמונה של מצוקה, ומצד שני בין השורות עולה התייחסות להתנהגותה כאל משהו שנועד להשיג מהסביבה תגובות מסוימות (את אומרת: "אנחנו לא נותנים לזה במה", "היא מודעת לנושא" וכדומה). לכן קשה לי לדעת כמה מההתנהגות נובע מקושי אמיתי, וכמה קשור בנסיונות השליטה של גיל שנתיים וחצי. בכל מקרה, התגובות של המבוגרים כרגע לא מותאמות מספיק לצרכיה, אם ההתנהגות נמשכת כבר כמעט כחודש. זה הרבה מעבר לתגובה לנסיעתכם לארבעה ימים.
לא כתבת האם יישמתם את החלק לגבי הקדשת זמן אישי ופרטי לילדה, עם כל אחד מההורים. כמו כן, חשוב לאפשר פרידה הדרגתית בגן, אולם לא להאריך מעבר לחמש-עשר דקות את נוכחותכם שם בבוקר. כדאי למצוא מטפלת אחת בצוות שמסתדרת יותר טוב עם בתכם ומצליחה להרגיע אותה, ולנסות לחבר ביניהן יותר. במקביל, יש לשמור על גבולות הגיוניים ותואמים לסיטואציה.
אם ההתנהגות של בתכם ממשיכה, כדאי לשקול התייעצות עם פסיכולוג/פסיכותרפיסט המומחה בילדים בגיל זה, כדי להבין טוב יותר מה עובר על הילדה. כמובן, שיש מקום כבר לשקול האם הגן הנוכחי מתאים וטוב עבורה.
בהצלחה,
שירי

שלום שרון.
הכי צפונית שאני מכירה זו מיכל הלפרין בפרדסייה.
בכל זאת היה חשוב לי להעיר כי לדעתי כדאי לחפש פסיכולוגית שתדריך ותייעץ לכם כיצד להתמודד איתה ולא פסיכולוגית לילדה. מנסיוני עבודה עם ההורים קצרה הרבה יותר ואפקטיבית הרבה יותר. לא נשמע שיש צורך באבחון אלא בהדרכת הורים טובה סביב ההתנהלות מול הילדה הספציפית שלכם על מורכבויותיה.
ניתן וכדאי לפנות לשירות הפסיכולוגי של העירייה ולבקש מהם המלצות לפסיכולוגים טובים באזור. אם היא בגן עירייה ניתן אפילו להעזר בפסיכולוג הגן ללא תשלום.
בהצלחה

שלום ליאור,
קצת קשה לדעת מה הגורם לאלימות של בנך בלי לדעת יותר פרטים על הבית והמשפחה ואיך הוא מתנהג בבית. את תולה זאת בסיבה חיצונית- הילד שהוא מתחבר אליו, אותי זה קצת פחות משכנע, כי גם הבחירה שלו בילד הזה כחבר יש לה סיבה, היא לא מקרית.
נסו לחשוב ולבדוק - איך אתם מתייחסים לתוקפנות בבית. תוקפנות במידה היא דבר בריא, אם יותר מדי מגבילים אותה או שלהיפך יותר מדי משתמשים בה, אם באופן מילולי ואם באופנים אחרים - זה יכול להשפיע על הילד.

נסו לבדוק איך האווירה אצלכם בבית בין ההורים כזוג, וגם איך אתם מתייחסים לגילויי תוקפנות של הילד, איך אתם מאפשרים לו להוציא תסכול, איזו דוגמה אתם נותנים לגבי פתרונות שלכם לתסכולים שלכם, וכו'.
אני ממליצה לך לחדול מהעונשים, כפי שראית אם לא עוזרים, ורק מגבירים את התסכול האלימות של הילד כי הם גורמים להשפלתו.

בהצלחה.

ראשית תודה רבה סמדר על התגובה.
לגבי ההתחברות לאותו ילד ספציפי זה נכון שזה לא מקרי, שמתי לב שהוא מתחבר לילדים טמפרמנטיים ,כי הוא גם כזה ילד פעיל ונמרץ שאוהב להשתובב וזה בסדר מבחינתי כול עוד זה באמת לא חורג מגבולות המותר. לגבי האילמות אני לא ממש מצליחה לראות משהו מסוים בבית מאחר וכלפינו או כלפי אחיו הוא לא מתנהג בצורה כזו , אולי אחת ל כלפי אחיו אבל באמת בגדר הנורמל.
זו תופעה שמתרחשת שהוא נמצא עם ילדים אחרים, לא בהכרח רק בגן, שמתי לב שגם עם ילדים אחרים בפארק זה קורה לו.
יכול להיות שאנחנו מאד חרדים מהתופעה אז אנחנו גם מגיבים אולי בצורה קצת היסטריית שנשמעת גם כתקיפה (כמובן שאנו לא משתמשי בשום צורה של אלימות כלפיו, אפילו לא ברמה של פליק).
אני אשמח אם תוכלי לייעץ לי מה לעשות במקרה לדוגמא שהוא משתמש באלימות כלפי ילדים בזמן שאני נוכחת- מה כן נכון לעשות חוץ מלהסביר כול הזמן (כי אני שמה לב שכול צורה שהיא שהסברתי לא ממש משכנעת אותו-הוא תמיד אומר אני יהיה ילד טוב ולא ארביץ, ואפילו מחבק ומבקש סליחה וחוזר חלילה).

שלום ליאור,
זו בדיוק הבעיה, את לא אמורה לשכנע. עצם השימוש שלך במילה לשכנע יכול להעיד על כך שאת חושבת שהו אצריך להסכים איתך ואת מנסה לדבר איתו בהגיון. את לא צריכה לשכנע, את צריכה לקבוע. להגיד בתקיפות שזה אסור ואת לא מוכנה לזה. זה הכל. קצר פשוט ונחרץ. בלי הסברים, בלי כניסה למשא ומתן, ולבי התחננויות. אם אתם מגיבים אליו בצורה היסטרית -אז לא נשמעת כתקיפה, היא נשמעת חלשה. אולי את0ם דווקא כן צריכים להגיב בצורה תקיפה. אם זה לא ברור מההנחיות שנתתי אולי כדאי שתפנו להדרכת הורים מסודרת.
בהצלחה.

שלום נעמי,
קודם כל חשוב שתהיה מטרה ריאלית. ייתכן שהחשש של הילדה מהשינויים נובע בין השאר מהגנת יתר שנובעת מכך שאתם לא רוצים שהיא תסבול. זה מחליש אותה במקום לחזק אותה. אתם לא יכולים למנוע ממנה לסבול. אתם לעזור לה לשאת את הרגעים היותר קשים בחיים בכך שתלוו אותה שם, תקשיבו לה כשזה קורה, לא תקחו את זה קשה אבל תאשרו ותתקפו את החוויה שלה.
כשנולד אח, זה גם מאוד משמח וגם מאוד קשה. ויהיה לה קשה. את זה אתם לא יכולים למנוע. את יכולים לתת לך לגיטמציה, לא לצפות שהיא כל הזמן תשמח, לקבל בהבנה את גילויי הקנאה שלה, לדבר איתה על כך שאתם מבינים שקשה לה, ושהיא מקנאה וזה טבעי, ולא להתרגש יותר מדי.
בהצלחה.

שלום לאמא הדואגת
המשפטים שציינת נשמעים לי נורמליים ותקינים לחלוטין. יש לו מעט ימים רעים והרבה ימים טובים. הלוואי על כולנו...
מותר שיהיה עצוב לפעמים או יקרה לו משהו רע והוא יתגבר עליו. אם הוא נראה לך שמח והוא כותב שהיש לו הרבה ימים טובים אז מה בעצם הבעייה.
תסבירי לי מה אומרת לך תחושת הבטן שלך שמדאיג אותך וננסה להתק'דם משם...

תודה על התגובה ושמחתי לשמוע שלדעתך מדובר במשהו נורמלי. בגלל שהוא ילד מאוד חכם ורגיש אני חוששת שהכל "קטן עליו" ומשעמם לו מצד אחד, ומצד שני הוא התרגל לא להתאמץ כי הכל בא לו בקלות. אני לא לוחצת עליו (יש חוג של מחוננים שהוא לא רוצה ללכת אליו או חוברת אקסטרא שנתנה לו המורה והוא לא רוצה לעשות.אולי אני טועה בכך שאינני דורשת ממנו). אני חוששת שאני מפספסת משהו, שאולי רע לו ואני לא יודעת. לכן חששתי כשראיתי את המשפטים שלו.

נראה לי שאת פועלת נכון ויכולה להיות רגועה.
אני מכירה מישהי באזור מודיעין שמתמחה בהדרכת הורים למחוננים. אם זה רלוונטי התקשרי אלי ואתן לך את פרטיה.

שלום שריתה,
צריך לחשוב מה קרה לפני חודש שגרם לשינוי. האם יש שינוי כלשהו במשפחה? האם נולד אח? נכנסת להריון? משהו אחר? אם כן צריך לדבר איתו על כך, אם הדברים יהיו מדוברים זה יקל עליו אולי והוא לדבר בגלוי על החששות שלו ולמצוא להם פיתרון.
אם אתם לא מצליחים להבין מה קרה כדאי לפנות לטיפול מסודר ולנסות להבין יותר לעומק את העניין.

התנהגות זו נבעה כנראה ממצוקה בעבר והפכה להרגל כי הוא גילה שזוהי דרך להשיג את מה שרוצה או להביע בצורה הטובה ביותר את כעסו כלפי אחרים.
ההתמודדות תהיה קצת שונה אם התנהגות זו היא כלפי החברים או כלפי ההורים.
כך או כך חשוב שידע שבכל פעם שינשוך או יצבוט יפסיד משהו. נגיד לא יוכל ללכת לחברים אחר הצהריים (אם נשך חבר). במקביל חשוב לחזק אותו על כל יום שעבר בלי נשיכות/ צביטות או כל פעם שראיתם שהוא מצליח להתאפק למרות שכועס.
חשוב להעביר את המסר - אסור לנשוך/לצבוט באופן עקבימ וברור אך לא אלים.
אם התנהגות זו היא גם כלפי ההורים מומלץ לפנות להדרכת הורים קצרה בנושא.

שלום קטי
כנראה הילד חווה את התאונה כמשהו די טראומטי אשר מוכלל כיום גם על תחומים אחרים.
מכיוון שזה הולך ומחמיר הייתי פונה לעזרה מקצועית בהקדם. חרדות יש להם נטייה להתעצם. במקביל יש היום טיפולים מעולים נגד חרדות וטראומות בגילאים שונים. אל תחכו כי כמה שזה יימשך יותר זמן יהיה קשה יותר להכחיד את זה. פנו לטיפול אצל אדם שעובד עם פחדים אצל ילדים. חשוב שגם אתם תהיו מעורבים בטיפול.

בהצלחה

שלוםןסוזי
הורות זה כמו הליכה על חבל. צריך כל הזמן להתאמץ לשמור על שיווי משקל המתאים להורה ולילד כאחד.
ילדים זקוקים לתחושה שהוריהם מקבלים אותם ואוהבים אותם כמו שהם. ללא תחושה זו הם מפתחים דימוי עצמי נמוך וקשיים רגשיים נוספים. במקביל חשוב ללמש את הילד קבלת גבולות, התמודדות עם תסכול וכו'.
זה מאד לא פשוט ולפעמים עזרה מקצועית מכוונת שיכולה לראות בו זמנית את הצרכים והכוונות שלכם לצד הצרכים של הילד בהחלט יכולה לעזור. כדאי לפנות

במקביל הייתי מורידה קצת לחץ בנושא הלימודים כל עוד הוא שומר על ממוצע מעל 8. אף אחד לא יכול להיות כל הזמן בשיא הפוטנציאל שלו. זה מעייף. התעודה של ג' תשב אח"כ עם שאר התעודות על המדף. יש דברים יותר חשובים...
ניתן לערב ולהתייעץ עם המורה היועצת או פסיכולוגית בית הספר.

בהצלחה