פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום תמיר,
יכול להיות שמאוד מלחיץ אותו כשאתם מנסים בכל מחיר לדעת את האמת, וזה מרגיש לו כמו חקירה. האמת? זה לא כל כך חשוב מה האמת. אין אמת עובדתית אחת תמיד. מה שחשוב זו האמת הריגשית. חשוב ברוגע, אולי אחרי שהעניין בכלל נרגע לדבר איתו על כך שלפעמים הוא כנראה מרגיש נורא לא נעים והוא כל כך זועם שהוא מרגיש שהוא חייב להרביץ, ויש עוד דרכים לפתור את ההרגשה הרעה, למשל לספר למבוגר, למשל להגיד שלא נעים לו או לא מתאים לו, להפסיק את המשחק וכו'. תסו לתת לו דוגמאות ממכם, מה קורה כשאתם נעלבים, שירגיש שהוא לא לבד, זה קורה לכולם ויש פתרונות לכך.

שלום סמדר,

ראשית תודה, לעיניינו, הילד מספר את אשר ארע, הוא איננו רוצה לספר למה נקט באלימות. לעיתים הוא איננו אשם ומגונן על האחר אפילו אם זה עולה לו בעונש.

לי זה ניראה התמוהה למה הוא איננו מספר מה עשו לו.

אני מנסה בכל דרך אפשרית להגיע איליו אך הוא ממש נחסם ומתכנס בתוך עצמו.

האם זה נראה לך טיבעי, שכיח לגילו ?

שלום תמיר,
אני הבנתי מה הבעיה, אני לא יודעת אם זה שכיח או לא, ואני חושבת שאתם פשוט צריכים להניח לזה. זה מה שהתכוונתי בתשובתי. לא כל כך חשוב בעיני אם הוא אשם או לא, חשוב שתנסו להניח לזה ולא לחקור אותו.

שלום קרין,
אני לא יודעת אם כרגע כדאי לשתף אדם חיצוני, אבל אולי כדאי לשאול את הילד אם מסיבה כלשהי הוא מפחד למסור מי אמר לו את הדברים האלה. האם מישהו רמז שאסור לו להגיד את זה, או אמר שזה סוד? ייתכן שמדובר בילד בגן וייתכן גם שלא. אם תדברי עם הילד על האפשרות של הפחד, ועל כך שאף אחד לא יכול לעשות לו כלום ואתם שומרים עליו, ושחשוב שהוא יספר לכם ההורים דברים כאלה אולי יהיה לו יותר קל לשתף פעולה.
כמו כן חשוב שתגידו לו שהגוף שלו הוא ברשותו והוא לא חייב לתת לאף אחד לגעת בו ללא רצונו והוא לא חייב לשמור מכם סודות, גם אם מישהו אמר לו.
מעבר לזה, חשוב שתמשיכו את הבירור בגן, גם לי לא ברור איך יכלו הגיע שם למסקנה שאליה הגיעו.
בהמשך לבירור עם הילד ועם הגן, תצטרכו לשקול שוב האם כדאי לפנות הלאה או שהדברים שנעשו הם מספקים.

פסיכולוגית גרועה ביותר שהדבר המנחה שלה והמעניין ביותר אצלה יותר מהטיפול זה הכסף. היא תדאג להגיד כמה חשוב להגיע אליה לכמה מפגשים בשבוע ותוצאות אין!!!!
לצערי הרב הנזק שהיא גרמה לביתי גדול ובלתי הפיך.

לג"ב סמדר ריינר

תודה על התשובה המהירה
בברכה תמרה

לא פלא שמטפלת באוטיסטים. מסרבת לקבל לטיפול בטענות שונות ולא נכונות

היינו שלושה מפגשים אצל ד"ר שרי גולדשטיין כאשר שני המפגשים הראשונים נערכו בדיוק כ 20 דקות שבהם למעט ללחוץ לבני את היד ולסכם איתו שאם יתנהג כל השבוע יפה יקבל ממנה מתנה ומאמא מדבקה לא עשתה דבר נוסף . במפגש השלישי נאלצנו להמתין כ 20 דקות בביתה עד שתסיים שיחת טלפון ושוב קיבלה אותנו לזמן קצר שבזמן הזה אני הייתי צריכה להגיד לה איך להתנהל מול הילד שלי.
בהגיענו למפגש הרביעי שאנחנו כבר במעלית למטה היא מתקשרת להגיד לי שנצטרך להמתין כ 15 דקות מאחר ולא יכולה לקבל אותנו כי היא צריכה לקבל תשובות של בדיקות דם של בתה, נשמע הגיוני!!! קבעת לנו שעה אנחנו מטופלים שלך איזה מין התנהגות זו . ושלא לדבר על זה שזו הפעם רביעית שהיא דחתה אותנו או ביטלה לנו מפגשים כתוצאה מדברים אישים כמו לקבל שיחת טלפון מבתה שגרה בחו"ל.
ושיטת הטיפול שלה ממש גרועה ולא מגיעה לשום הישגים.
אני ממש מציעה לכל מי ששוקל להגיע אליה לעשות חושבים טוב טוב היא לא מקצועית בעליל ואכן מה שמעניין אותה זה כסף בלבד!!!

שלום איריס,
בשביל לענות על שאלתך חושב שנדע מהו הבסיס הריגשי של ההתנהגויות. נשמע שאת יודעת מהו אך לא פירטת. בזה צריך לטפל. אם תפרטי יותר ייתכן שאוכל לעזור לך יותר.

בסיס רגשי: למשל חיכוכים ביננו בשבת=יום ראשון הפוך. הידיעה ביום שלישי,שאני לוקחת אותו לאבחון ברפואה משלימה, כדי לעזור לו להיות יותר קשוב = בלגן ביום רביעי בגלל המתח שנובע מזה שאין לו מושג מה זה אומר והאם/איך/כמה ישנה את חייו.
ברוב המקרים אני מזהה את הקשר בין האירועים. החיכוכים לאחרונה הם בעיקר סביב הלימודים וחוסר היכולת שלי להעביר לו את המסר (במילים אחרות, אני מתרגזת מהר). מאחר והוא לא פנוי ללמידה, הפער בין המקום של הכיתה והמקום שלו הולך וגדל.

שלום איריס,
את אכן מבינה יפה אני מתרשמת את הגורמים להתנהגותו. עכשיו מה שנחוץ הוא שתעזרי לו לעכל את הקשיים שלו ולהכיל אותם כך שהם לא יתפרצו לו בבית הספר. חשוב כשאת מזהה חרדה או קושי שלו, שתדברי איתו עליהם, תרגיעי אותו, תראי לו את אפשרויות לראות את הדברים אחרת ולא בצורה כל כך מטרידה, וכו'. חשוב גם שתנסי לא להתרגז עליו או להתרגז עליו פחות, כי ההתרגזות שלך גם לא מקדמת אותו, וגם לא נותנת לו דוגמה נכונה. אם את לא מצליחה להכיל את עצמך ולשלוט בעצמך מדוע את מצפה שהוא יעשה את זה?
הצבת גבולות לא חייבת להיעשות בדרך של התרגזות, אפשר להיות תקיפים וברורים בלי להתרגז.
כמו כן, אחרי שיש חיכוכים ביניכם, חשוב גם להרגע ולחזור למצב יחסים תקין, חם ואוהב לפני החזרה לבית הספר.
אני יודעת שקל להגיד וקשה יותר ליישם, ואם את לא מצליחה אולי כדאי לפנות להדרכת הורים מסודרת או לטיפול עבור עצמך אם יש קושי.
בכל זאת את נמצאת במצב מתקדם ויפה מבחינת ההבנה שלך את התמונה וזה כבר הרבה מאוד.

תודה על תשובתך. תחושת הצורך בהדרכה הורית עולה בכל פעם שיש חריגות עוצמתיות (לטעמי) בהתנהלות השוטפת - ואז אני מגלה שאין לי כלים להתמודדות ואני מבקשת פתרונות בהולים ודוחה שוב את ההדרכה המסודרת.

טלי שלום,
כדאי לחשוב קצת מה קורה עם הילדות, שמתעקשות לשמר הרגלים ששכיחים בגיל צעיר יותר ולא מרפות מהם. ייתכן שנוצר מאבק, בו הן חשות שאת מעוניינת "לבגר" אותן ולקדם אותן להיות גדולות יותר, ואילו הן חשות לא מוכנות עדיין לעשות זאת, ונאבקות על הדגשה של היותן קטנות. מעבר לכך, ייתכן גם שהן לא פיתחו הרגלים טובים ויעילים מספיק להרגיע את עצמן בדרכים אחרות מלבד מציצת האצבע.
נראה לי שכדאי לאפשר להן לחוש לעתים קטנות ותלותיות במבוגרים ושלא "דוחפים" אותן להתפתחות מהירה מכפי שהן מרגישות שהן מסוגלות. ובהדרגה, לעודד תגובות בוגרות יותר בהתאם לגילן. את מרמזת על תהליך, בו אתם מצפים מהן שיהיו ילדות נוחות כמו אחותן הגדולה, אבל הן נמצאות במצב אחר, הן שתיים ולא אחת, וגם אתם ההורים כבר אינכם הורים לילדה יחידה אלא הורים לשלוש.
לגבי החיתול בלילה, כרגע עדיף לא להמשיך במאבקים בנושא, ולקראת הקיץ לפתוח אותו שוב. לגבי מציצת האצבע, רצוי לשוחח איתן על המציצה ועל תופעות הלוואי שלה, ולהדגיש את עניין שינוי המבנה האורתודנטי של הפה, ולא מסרים כמו "רק תינוקות עושים את זה". בנוסף, חשוב להציע להן דרך נוספת להרגיע את עצמן. חשבתי על רעיון, שאיני יודעת אם יתאים לכם, אך הייתי מנסה אותו - דווקא ללכת איתן ב"הפוך על הפוך" - לקנות בובה מחיתול בד (כמו שמעניקים מתנה לתינוקות), ולתת לכל אחת בובה כזו - לשחק איתה ולמולל אותה בידיהן כשהן עייפות. כך תהיה להן אפשרות גם להרגיע את עצמן וגם לחוש שיש עדיין לגיטימציה מההורים להתנהג באופן ילדי יותר מכפי גילן. כמובן שתוכלו לחשוב על כל "פטנט" אחר שיכול להתאים לבנותיכם ולהרגיע אותן.
בהצלחה!
שירי

שלום קארן,
זה דבר נורמלי לגילה. והוא נובע מכך שקשה לה לקבל היבטים מסויימים של עצמה. יכול להיות שתגובה שמנסה להבין מדוע היא עשתה את המעשיםשאת כועסת עליהם תעסור לה לקבל את החלקים האלה ולא להעביר אותם אל החבר הדמיוני.
למשל אם תוכלי להגיד לה שתא מבינה שקשה לה להמתין בסבלנות עד שתקבל משהו ולכן היא חוטפת, גם לך לפעמים קשה לחכות, אבל אין ברירה - יהיה לה יותר קל לקבל את התוכנה הזו כמשהו אנושי ולא משהו נורא ואיום שחייבים להאשים בו מישהו אחר.
גם לפעמים היא מרגישה שהיא לא שולטת בתגובות שלה ונוח לה לחשוב שזה כוח אחר בתוכה. וגם פה אפשר לעזור לה. למשל להציע לה לנשום עמוק לפני שהיא מגיבה, וכו'.

שלום זהר,
את צודקת כשאת מרגישה שמשהו לא מתאים בהתנהגותך/כם. ההתנהגות הזו מבלבלת את הילד בשני מישורים - אחד כשהוא חושב שאפשר להכחיש את המציאות ולהתנהג כאילו חזרתם, והשני, כשהוא חושב שיש בכוחו להחזיר ואתכם וזה נותן לו הרבה מדי כוח יחסית לילד בן 3 וזה עלול להיות מאוד מפחיד עבורו. כי אם הוא מנהל את המבוגרים - מי ידאג לכל העניינים שצריך לדאוג להם והם גדולים עליו באמת? אם תמשיכו כך צפויות בעיות בקבלת גבולות, פחדים וחרדות ועוד ...
אני ממליצה לא לעשות פעיליות ביחד, אתם לא המשפחה שהייתם, ובכך צריך להכיר, עם כל הכאב. המקומות היחידים שבהם נראה שזה בסדר שתופיעו שניכם זה לאירועים בגן, או כשחוגגים לו יום הולדת. וזהו.

יהל שלום,
אכן כדאי שפסיכולוגית הגן תערוך תצפית על הילד ותנסה להבין יחד עמכם מה עובר עליו. לא ציינת האם התרחש אירוע מיוחד במשפחתכם לאחרונה (כמו לידת ילד חדש, שינוי עבודה של אחד ההורים, קשיים זוגיים וכדומה), שייתכן שהילד מגיב אליו ומבטא אותו בהתנהגותו. כעת בכל מקרה, עד שתבינו טוב יותר מה עובר על בנכם, ברור שהוא זקוק לזמן אישי ופרטי עם כל אחד מההורים (לא רק אמא), ללא נוכחות אחיו. חשוב לאפשר לו זאת, ולהביא בייביסיטר או עזרה אחרת להיות עם הילדים האחרים בזמן זה. הילד מבטא את הרצון באמא, ויש להיענות לכך.
שירי

שלום לי,
לא ציינת דבר על המבנה המשפחתי שלכם. אם יש אבא בתמונה, כדאי ורצוי שאבא ינסה לשחק איתו מדי פעם, בהדרגה, בלי להכריח, לפעמים לתת לו לנצח, תוך רגישות לפחדים שלו ולהסתייגויות שלו.
אם אין אבא בתמונה, גם את יכולה לעשות זאת, תוך דגש על עזרה בתחום התחרות שמרתיעה אותו.
אם אתם לא מצליחים, כדי לפנות לטיפול והדרכת הורים.

את מוזמנת לפנות לאחת ממנהלות הפורום העובדות באיזור הרלבנטי לך, וכמובן שישנם פסיכולוגים/פסיכותרפיסטים מצוינים הן בקופ"ח והן במרפאות הציבוריות.

שלום מאיה,
לא ציינת היכן אביו של גיא ואם הוא יכול לעזור לך בעניין. לא נראה לי שזה קשור גי ההתבגרות, נשמע לי מהתאור שזה קשור יחסים בינך ובינו. מאחר ובעניין נשמך כבר שנה והגיע למצב של החמרה די גדולה הייתי ממליצה לך לא לחכות ולפנות להדרכת הורים מסודרת.

שלום לך,
קשה לדעת ללא היכרות עם הילד באיזו מידה הקושי בגמילה קשור בקשיים התפתחותיים אפשריים, או בנושאים אחרים כמו היכולת שלכם להציב גבולות ולדרוש מהילד, לאור החשש מקשיים אחרים שלו.
במידה ומישהו מלווה אתכם סביב האיחור בדיבור, ניתן להתייעץ עמו או עם הגננת שמכירים את הילד, או לפנות למכון להתפתחות הילד כדי להבין את הסירוב לגמילה, בהקשר הרחב יותר של התפתחות בנך.
שירי

שלום ים
ראשית חשוב להמשיך להתנהל מולו כפי שהיה עד כה. נסיונות לפצות אינם יעילים ועלולים להזיק.הוא זקוק להרגעה וביטחון לא לפיצוי חומרי.
שנית - לדעתי האישית, ויש כאלו שחושבים אחרת, במצב שאת מתארת וכאשר הילד הוא בן 4 לא מומלץ לקחת את הילד ליעוץ אלא לפנות להדרכת הורים אצל אנשי מקצוע המתמחים בטיפול משפחתי בעקבות גירושים. הכי נכון שתלכו שניכם(שני ההורים) כדי לדעת איך להתנהל מול הילד במציאות החדשה . אם אי אפשר יחד לכו בנפרד, אבל לאותה דמות מקצעית. התנהלות נכונה שלכם תוביל לשינוי מהיר ונכון הרבה יותר מאשר טיפול פרטני בילד. הגירושים הם הגורם המרכזי לקושי והתנהלות נכונה שלכם גם תפחית אותו. אם המציאות החיצונית לא תשתנה חבל לבזבז כסף וזמן על ייעוץ וטיפול פרטני לילד.

זו דעתי מתוך נסיון וקריאת מחקרים רבים בנושא.

כדאי לשמוע דיעות נוספות בטרם תחליטו.

מקווה שהגירושים יביאו איתם שקט ורגיעה.