פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום,
ביתי בת העשר לקחה ללא ידיעתי ורשותי כחמישה ממתקים מהארון
כששבתי הביתה ראיתי אותה עם שוקולד על הפנים והידיים, לאחר ששאלתי מה אכלה אמרה שום דבר! רק אחרי שהראיתי לה במראה היא ציינה שסבתא נתנה לה שוקולד (למרות שזה לא נכון). לאחר מכן התיישבתי לידה , הזזתי את הכרית וראיתי 2 עטיפות חטיפים ריקות, הילדה הגיבה כמופתעת ושאין לה מושג איך זה הגיע. למחרת בבוקר השאירה 2 עטיפות ריקות נוספות מתחת למצעים של אחותה האמצעית. היא שאלה האם בעלי ואני הצלחנו לפתור את התעלומה- איך הגיעו העטיפות למיטה שלה?.
חמור בעיני ששיקרה לי בפעם הראשונה ואיננה מוכנה להודות . בנוסף היא מוכנה להוסיף חטא על פשע ולנסות להפיל את האשמה על אחותה.
כיצד להגיב? מה לעשות? ברור לי שלא צריך לעבור על סדר היום.
אשמח לקבל עצה.
תודה מראש
רויטל

בני בן ה- 12 בישן מאוד במקומות שהוא לא מכיר בהם יותר מדי אנשים לדוגמא היינו במסיבה שהוא הוזמן והכיר שם רק את המזמינה ולא היה מוכן להיתקרב למרות שאני הייתי איתו וככל שלחצתי עליו בוא נקום נרקוד בוא רק תתקרב תסתכל עוד יותר נלחץ והיתה התחלה של דמעות אמרתי לו שזה בסדר שהוא באמת לא מכיר אף אחד אבל הוא לקח את זה קשה שלמה זה ככה והיה רוצה להשתנות ועוד בהקשר למסיבה אמר לי בואי נלך כל הזמן ובסוף נכנעתי והלכנו. ועוד דבר שהוא אמר לי שהוא רוצה להישתנות זה שבכיתה הדרך שלו לתקשר עם הילדים בכיתה היא במה שנקרא ל"חרפן" כמו לחזור על דברים שאומרים או כל מיני כאלה ואמר לי שהוא היה רוצה לשלוט בזה ולדבר רגיל ולא רק לעשות שטויות לדבר כמו כולם אני לא ממש ידעתי מה לענות לו. לפעמים דווקא נדמה לי שהוא הכי לא בישן בכלל, חוץ מזה הוא ילד מקסים חכם אני די עצובה מזה כי אני לא יודעת מה לענות לו בבקשה עזרה באיך לענות לו או האים יש צורך בעזרה מקצועית ואים כן אז מה להגיד לילד זה כאילו שהוא יחשוב אולי שיש בעיה אצלו? אני מקווה שהסברתי את עצמי טוב ואם לא אשמח להוסיף פרטים שיתבקשו. שבת שלום

שלום רב
ביתי בת שנתיים, נולדה מתרומת זרע.
ביומיים האחרונים כל הזמן אומרת אבא ואימא, או אבא ומסתכלת עליי במבט בוחן.
אני ובת זוגתי חיות ביחד כעשר שנים ומגדלות אותה ואת אחותה (מבת זוגתי) כאמהות לכל דבר.
כשהיא אומרת אבא ואימא , אני אומרת לה שיש אבא ואמא ולה יש אימא ומאמא.
אני מרגישה שעובר עליה משהו בעניין ולא מבינה מה ואיך להתמודד.
בזמן האחרון היא זורקת חפצים על הרצפה, מרביצה ובוכה מכל דבר שלא נותנים לה. אני תוהה אם זה עניין של גיל או משבר שעובר עליה בהקשר של אבא ואימא.
יש לציין שאחותה שקטנה ממנה בארבעה חודשים עדיין אינה מדברת ובזמן האחרון כל דבר שהיא רוצה להגיד יוצא לה להגיד אבא.. ברור לי שאלו ההברות שיש לתינוק שמנסה לדבר אך אני חוששת שזה מעלה לילדה הגדולה את הביטוי אבא יתר על המידה.
אשמח לרעיון איך כדאי לפעול וכן למעט אור לגבי ההתנהגות שלה
תודה רבה

שלום.
יש לי הרגשה שהילד בזמן האחרון או מתחיל לשקר או מחפש איתי קשר. רק איך לבדוק זה?
הילד פונה עלי עם מילים כמו: כואב לו עוזן או רגל או ....!
אבל לא כואב לו, כי רק אחרי שאני אומרת לו "אוי כואב לך עוזן ו...." הוא ממשיך לשחק לבד. מה זה? ילד למד לשקר או מחפש קשר?
תודה

שלום רב,
לאחרונה נודע לי מהגננת שביתי (בת ארבע וחצי) סובלת מאלימות (חלקה בעלת אופי מיני) מצד מספר ילדים בגן שלה. העניין הוא שהיא לא מתלוננת על כך לא כלפינו ולא כלפי הגננת. כמובן שאדבר איתה ואסביר לה את חומרת העניין אך אני חוששת שזה לא מספיק. מה עוד ניתן לעשות כדי לגרום לה להיות קצת אסרטיבית בעניין הזה?

שלום רב
1. כיצד קובעים גבולות כאשר הילד אינו ממושמע ? האם להרים את הקול כאשר החזרה על הדרישה / איסור אינה מניבה ???
2. כאשר הילד אומר "אבא" תכופות בעיתות מצוקה וחולי, כשהוא במשמורת האם, בגיל הנ"ל , פרושו העדפת האב על פני האם באופן כללי (איתו מתראה פעמיים בשבוע)????
תודה (בבקשה כבר סמדר ענתה - אם פסיכולוגית אחרת תוכל להשיב לי הפעם...תודה)

היי
אני אמא לילד יחיד בן שנתיים ושלושה חודשים,הבן שלי אוהב אופנועים טרקטורונים פעלוליים הוא כל הזמן רוצה לראות אופנועים ביוטיוב או ללכת למשחקייה שיש בה אפשרות לנהוג בטרקטורון והשבוע התחיל להגיד שהוא רוצה למות הוא כל הזמן חוזר על המילה וששואלים אותו מה הוא רוצה לעשות הוא אומר שהוא רוצה למות והיום היה השיא התקשרתי מהעבודה ודיברתי אותו ואז אמרתי שאני אחזור מוקדם ונלך למשחקייה ואז הוא ענה שהוא רוצה לטבוע במים ולמות אני לא יודעת מה לעשות אני מרגישה אבודת עצות .
חשוב להזכיר שדודו של בעלי נפטר לפני שלושה ימים ואז כולנו היינו עסוקים בנושא וכנראה שדיברנו מולו יותר מדי אך למה לטבוע במים מאין בא הדבר?

יש לי ילד בן 4.7 וילדה בת 3.7 כאשר אני באה לשים לגדול טיטול לפני השינה הוא לא מסכים (הקטנה דווקא כן)ורק שהוא נירדם חזק אני שמה לו טיטול אני מאוד רוצה לגמול את שניהם רק שהטיטולים שלהם בבוקר מלאים מאוד וכבדים מאוד מרוב מפיפי מה עושים ??? אני חוששת לדלקת ריאות מכך שהם יתרטבו מהפיפי יש לציין שהגדול ניגמל ביום בגיל 2.8 והקטנה בגיל 2.6 אנא עיזרו לי האם לחכות לקיץ??? ותודה מראש!!!

שלום,

יש לי תינוקת בת כמעט שנה ו - 4 חודשים.
היא תינוקת נבונה במיוחד (אפילו שאני משוחדת) אבל אני רואה הבדל בינה לבין ילדים אחרים. היא מאוד בוחנת ומאוד מודעת לסביבה שלה ולרצונות שלה.
בגלל הסיבה הזו אין מצב שהיא תסכים שאחבק אותה ואנשק אותה ללא רצונה. אם אני מנסה היא פותחת בצווחות, מתנגדת ומנסה לברוח.
לכן אני לא "כופה" עליה את האהבה שלי ומחכה תמיד שזה יבוא ממנה אבל מציק לי שזה בא ממנה במינונים מ א ו ד נמוכים - לדוגמא פעם בשבוע היא תבוא מרצונה לחבק אותי.
היא מצידה כמובן דורשת את מה שהיא רוצה, אם זה קריאת סיפור, לשמוע שירים וכו' ואם אני לא ממלאת את מבוקשה היא כמובן כועסת.
נכון שזה אולי לא בוגר מצידי לדרוש ממנה שתמלא גם את מבוקשי (לדוגמא אני רוצה חיבוק והיא מתנגדת) אבל האם אפשרי בכלל לגרום לה להבין בגיל כזה שכמו שהיא רוצה ממני דברים אז גם אני רוצה? או שאין סיכוי ואני אצטרך למלא את כל מבוקשה ולקוות שבבוא היום היא תחזיר לי יותר חום ממה שהיא נותנת היום?
הציפיות שלי מוגזמות לגיל שלה?
אני מדגישה שמבחינת גבולות אין לי בעיה ודברים שאני לא מרשה היא אולי מוחה אך מבינה שאין לה ברירה כי אני אסרטיבית מולה.

תודה מראש!

אני אם לבת חמש, בת יחידה, ילדה חברותית ונבונה.

מדי יום נתקלת בקשיים להלביש אותה כי כל דבר מציק לה: התיקטים בתחתונים במכנסיים ובחולצה, ללבוש תחתונים, ללבוש גרביים ם נעליים - זה המציק מכל, הנעל לוחצת, הגרב לא נוחה.

שמתי ללב גם שהיא ינה אוהבת שמנשקים אותה או מחבקם אותה, לעומת זאת כשזה בא ממנה זה בסדר, כי היא ילדה חמה.

היום דיברתי עם הגננת ואמרה לי שנתקלה בכזו בעיה וצריך לטפל בזה.

אשמח באם תתנו לי כיוון או ייעוץ.

שלום
ילד בן 6. נוהג להתחפס לדמויות נשיות. בגן משחק רק עם בנות. לא מתעניין בצאצוים של בנים. תכומי העיניין אופיינים לבנות: פרחים, לבוש.
האם זה רמזים של זהות המינית הלא שיגרתית?
הייתי רוצה להתייץ עם איש מיקצוע.

בת שנתיים וחודשיים שמכה ילדים אחרים. בריאה, חמודה ומפותחת. נולד לה אח לפני 4 חודשים. הולכת לגן. אין דיווח הכאה מהגננת. אבל מחוץ לגן היא מכה. כשלא מאפשרים לה וכועסים אז היא מכה את עצמה. ממש חזק נגיד בראש עם משהו. הרשיתי לה היום להכות בובות אבל לא בני אדם וחיות. היא רצתה שגם אני אכה ואמרתי לה שאני לא אוהבת להכות והיא אמרה לי שהיא אוהבת להכות. מה זה?

שלום. בתנו בת העשר, בתנו הבכורה, התחברה לשתי בנות בכיתה שמעולם לא הייתה חברה שלהן לפני. ואת חברתה הטובה עוד מהגן זנחה לטובתן. הן משפיעות עלייה לרעה וכול הנסיונות להפריד אותה מהן לא צלחו. ניסינו לדבר, לצעוק ובכל דרך הילדה רוצה את שתי הבנות האלה כחברותייה הטובות ביותר. טוענת שכייף להן יחדיו ושאין אפשרויות לחברות אחרות בכיתה (מה שאני קצת מסכימה איתה) גם בלימודים ישנה ירידה, חברותייה החדשות לא בדיוק "אוהבות ללמוד". הסכמנו לה שתהיה חברה רק "תוריד קצת הילוך", שתהיה בקשר פחות הדוק. חברותייה מתחצפות מתנהגות כמו בנות הרבה מעבר לגילן. אנו ממש רואים את השינוי אצל ילדתנו. משכנעות אותה לא להיות חברה של חברות מסויימות. מה אנו יכולים לעשות?? כול היום אנו מתעסקים בזה כי כול יום אנו רואים את השינוי בילדה, את הטלפונים הבלתי פוסקים מצד חברותייה החדשות. שוב אנו מרשים לה להיות איתן בקשר כדי שלא תפגע. לא רוצים שתשאר ללא חברות. בבקשה עצה כי אנו כבר ממש דואגים וכול האנרגיה שלנו מופנית אלייה. בבסיסה היא ילדה חכמה, מקסימה וטובת לב. תודה מיכל

שלום רב,
יש לי ילדה בת 6 וחצי ובזמן האחרון היא קמה בוכה בלילות , בכל פעם יש משהו אחר .
פעם חלום רע ,פעם כואבת לה הבטן ,הגרון וכו....
היא לא מצליחה להירדם בחזרה אלא אם כן אני לוקחת אותה למיטה שלי.
רציתי לציין שבזמן שהיא הולכת לישון שזה בשעה קבועה אין לה בעיה להירדם ורק באמצע הלילה מתחילה "החגיגה" .
רציתי לדעת מה אפשר לעשות?
אשמח לקבל תשובה ,
סימי

שלום רב,
בני, בן 2.5. ילד שמח ונבון בדר"כ. בחודש האחרון פיתח פחד מוזר מבלונים.
הוא מפחד שבלונים יעופו לשמיים.
הפחד עצמו לא מדאיג אותי כלל, אלא התגובה שלו כשהוא רואה בלונים לידו.
הוא ממש נכנס להתקף. בהתחלה הוא ננעל עם המבט על הבלונים,
אח"כ מתחיל לרעוד בידיים, שיניים, כל הפה וכל הגוף
אז הוא מתחיל להגיד בהיסטריה "הביתה, הביתה, עכשיו הביתה" ומטפס עליי באימה.
הוא לא מוריד את המבט מהבלונים וממשיך עם ההיסטריה עד שמתרחקים מאוד מהמקום.

אני מדברת איתו על זה מדיי פעם. כשהבלונים רחוקים ממנו הוא יכול לדבר על זה בצורה נורמלית. לאן הם עפים ושלא רואים אותם כשהם מתרחקים. פעם הצעתי לו לקנות לו בלון. מאז, כמעט כל יום הוא אומר לי "אמא, אל תקני לי בלון".

מה עליי לעשות עם זה? האם התגובה שלו נורמלית? או שזה קיצוני ועליי להתייעץ עם מישהו?