פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום מיכל,
אני ממליצה לך לפנות למכון להתפתחות הילד שעובד עם קופת החולים שלך כדי לברר את העניין.
חוץ מבעיית שמיעה או חוסר רצון לענות יש עוד אפשרויות שצריך לבדוק אותן ולא דרך האינטרנט.

היי סמדר,

תודה רבה על התשובה המהירה!

במסגרת אבחון של רופא התפתחותי במכון נאמר לי כי נראה לו שמדובר בעניין של אופי - אני לא עונה, כי לא בא לי. את אותו הדבר אמר גם רופא הילדים הקבוע.
לאור התעקשותי, שניהם הסכימו כי כדאי שתראה אותו קלינאית תקשורת לשם "השקט הנפשי", אולם הם הדגישו כי הם חושבים שהכל בסדר. כמו כן, הפנו לבדיקת שמיעה כי לדבריהם "תמיד יש הפתעות בחיים ועדיף לבדוק".
לצערי, התור לקלינאית תקשורת נקבע רק לעוד חודש וחצי ואני רוצה לנסות להתמודד עם העניין עוד לפני (בהנחה שמדובר בעניין התנהגותי כפי שהעריכו שני הרופאים).
אם לאור התוספות האמורות לעיל, יש לך בכל זאת תובנות מסוימות/טיפים להתנהלות נכונה יותר, אשמח מאוד לשמוע בתקווה שהעניין יקל על קליטת הילד בגן.... אם לא, אאלץ להתאזר בסבלנות.

תודה רבה!

שלום מיכל,
אני עדיין לא חושבת שאפשרות התנהגותית או בעיית שמיעה הן האופציות היחידות שיש. לא ברור לי על סמך מה הרופאים שראית קבעו את אבחנתם, אם הייתי מקבלת יותר פירוט אולי הייתי מבינה יותר. לא ברור לי אם האבחנה נקבעה על סמך התאור שלך בלבד, או תצפית של כמה דקות בשניכם ביחד. אני חושבת שיש צורך בכמה מפגשים וכמה תצפיות שאורכות כמה שעות כדי להבין טוב יותר את הדינמיקה בינכם ואת הרקע המעמיק יותר לעניין הזה. ייתכן בהחלט שקלינאית תקשורת יכולה לעזור, אך אני הייתי חושבת יותר בכיוון של פסיכולוג התפתחותי.

שלום זוהר,
אי אפשר לאבחן דרך האינטרנט בעיית קשב וריכוז. יכול להיות גם שהבעיה היא בכלל קשורה אליכם ולא אליו, ייתכן שאתם מפעילים עליו לחץ רב מדי.
אני ממליצה לכם לפנות לפסיכולוגית בית הספר כדי לקבל המשך הכוונה ואבחון.

תודה לך סמדר,
כבר דברנו על יועצת בית הספר. היא הפנתה אותנו לאיבחונים של הפרעות קשב וריכוז ו/או אבחון של חסך בתחושתיות, וטיפול בשיטת אלבאום.
יש סיכוי שאין לו ולו אחת מהבעיות האלה, אלא אנו ההורים אשמים, בפינוק יתר.
המורה מבקשת שביום שהוא לא מבצע משימות בכיתה שנטיל עליו סנקציה מסוימת, ביום שהוא יעבוד היא תשבח אותו ושאנו נתגמל אותו.
לדעתה זה בטוח יעבוד.
מה שעתך? כדאי לנסות?

זוהר ודבי

שלום זוהר,
באופן כללי אני לא ממליצה על תכנית עיצוב התנהגות שכוללת סנקציות. הסנקציות רק מגבירות את ההתנהגות השלילית כי זה סוג של תשומת לב אליה. בכל אופן, אני לא יודעת עדיין במקרה שלכם אם זו תכנית מתאימה או לא כי לא ברור לי מאיפה נובעת חוסר המוטיבציה של הילד שלכם. "פינוק" זו הגדרה כללית שעדיין לא מספיק ברורה לי. אם הילד "מפונק" כהגדרתכם, אולי זה כולל גם חוסר יכולת או חוסר רצון שלו להתמודד, כי תמיד מתמודדים בשבילו. אם זה המצב צריך לבדוק יותר לעומק איפה אתם, מתוך הגנת יתר או פינוק מונעים ממנו שימוש ביכולות שלו ומתוך כך גם נבנה אצלו חוסר ביטחון ביכולות שלו, ואם זה כך, אז איך באופן הדרגתי אפשר ללמד אותו להיות עצמאי בהכנת שיעורי הבית ובדברים נוספים, ולא לעבור באופן קיצוני מפינוק ללעזוב אותו להתמודד לבד.

תודה לך סמדר,
הבן שלנו הוא בן בכור, פינקנו אותו מאוד ויתרה מזו, הגבולות שהצבנו
לא ברורים ועקביים מספיק. בבית מוותרים לו הרבה ואז הוא בטח חושב
שגם בבית הספר צריכים לוותר לו ושהוא לו חייב לעשות כל מה שמבקשים.
יכול להיות?

שלום זוהר,
בהחלט יכול להיות, ולא סותר את מה שאני אמרתי. הבעיה בפינוק היא לא רק הגבולות,אלא שלאורך זמן הילד מאבד אמון ביכולת שלו, כיוון שלא נדרש להתמודד עם דברים.
מאחר ואת לא מתארת קושי של חוסר יכולת לעמוד בגבולות של התנהגות, את לא מתארת ילד שהמורה אומרת עליו שהוא דורשני מבחינת תשומת הלב, לא יודע לחכות ולדחות סיפוקים, לא מסתדר עם ילדים אחרים וכו'.

הקושי שאתם מתארים הוא קושי לעמוד במשימות. ההסבר של העדר גבולות לא מספיק פה. לדעתי נכנס כאן גם גורם של חוסר אמון ביכולת שלו להתמודד עם המשימות.ואם זה כך, עצם הצבת הגבולות לא תספיק. אלא צריך באופן הדרגתי ללמד אותו להיפגש עם היכולות שלו ולסמוך עליהם.

שלום יעל,
זה באמת נורא קשה לסבול ממריבות של ההורים ולהיות חסרת אונים בגלל זה. אני מאוד מבינה אותך שאת לא רוצה שההורים ייפרדו, זה עצוב, זה קשה, וזה לא נעים לאף אחד, בטח לא לילדים שלא אשמים בכלום.
את צריכה לזכור יעל שאת רק ילדה, את לא יכולה לשלוט במה שההורים שלך עושים, ואת לא יכולה למנוע מהם לריב או להיפרד.
יכול להיות שאם הם ייפרדו זה יהיה קשה בהתחלה אבל אחר כך יהיה יותר קל גם לך כי יהיו פחות מריבות.
למזלך יש לך אח שעובר את זה יחד איתך וכך את פחות לבד.
חשוב שתשתפי גם את ההורים בקושי שלך כדי שיוכלו להתייחס אלייך ולהקל עלייך במידת האפשר.
מעבר לזה אין הרבה מה לעשות כרגע, חשוב שתזכרי שיש לך את החיים שלך ואת הדברים שלך לעסוק בהם, ומה שההורים עושים - זה קשור אליהם ואת בלאו הכי לא יכולה להשפיע על זה.

שלום ערבה,
חרדה ולחץ הם לא גורמים ישירים למוות כמובן. חרדה כן יכולה לפגוע בתהליך העיכול, כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי.

שלום רפי,
לפי התאור שלך נשמע לי שעשיתם טוב. התשובה שלו "אני לא יכול לגלות" לגבי השאלה שלכם מה קורה בגן היא תשובה מדאיגה מאוד בעיני וכן התאור שלכם את התוקפנות של הגננת והלחצים שהיא מפעילה.
נסו לדובב אותו עכשיו לגבי מה שקרה בגן, כשהוא מרגיש בטוח יותר, והבטיחו לו שמעכשיו איש לא יוכל לפגוע בו ובכל מקרה לאיש אסור לפגוע בו ולהגיד לו לא לספר לאבא ואמא ושאתם תשמרו עליו בכל מקרה.
בהצלחה בהמשך הדרך.

שלום מירי,
את לא זקוקה לעמותות את יכולה לפנות לטיפול במרפאה ציבורית באיזור מגורייך.את יכולה לבדוק עם פסיכולוגית בית הספר לגבי המרפאות הציבוריות שקיימות באיזורכן.
בהצלחה.

שלום שלי,
לא נידבת פרטים רבים על המשפחה ועל הילדה כך שקשה לדעת ממה ההתנהגות נובעת. אני יכולה רק לשער, שמשהו בקשר ביניכם לא מאפשר לה להיות לבד בצורה רגועה. או שהיא לא סומכת שאם היא תהיה לבד לא ישכחו אותה או יעזבו אותה, או שלא ממש איפשרתם לה להיות לבד בכל מיני אופנים בלי להתערב לה בצורה יותר מדי חודרנית, או שניהם ביחד.
אני מציעה לעזור לה להתקדם בצורה הדרגתית, לתת לה לעשות פעילות קצרה, כמו לצבוע דף עבודה כשאתם יושבים לידה, אב לא מעורבים איתה מדי, אחר כך להגדיל את זה ליותר מפעילות קצרה, אחר כך ללכת כשהיא עובדת לבד ולחזור אחרי 5 דקות (ולהגיד לה כמובן) אחר כך להגדיל את זה ל-10 דקות, וכו'.

לגבי, הרקע, ייש לה אחות בת שנתיים וחצי, המצב עם הגדולה הורע כאשר נולדה לה אחות... לפני שנתיים . למרות שאני נותנת לה הפעלות בבית לבד היא תמיד רוצה ביחד איתי, הדבר היחיד שהיא עושה לבד זה לראות טלוויזיה. חוץ מזה היא מתווכחת הרבה ומייללת שמשהו לא מוצא חן בעייניה.אני ובעלי חסרי סבלנות כלפיה- בגלל שהיא נודניקית וזה כדור שלג

שלום שלי,
אין ןלי מה להוסיף מעבר למה שהצעתי. נסי את ההדרגתיות.

שלום לך,
לא הבנתי מהפניה האם את ההורה המודאג? האם את מדריכת הכדור סל?
לדעתי קודם כל יש להתייעץ עם מי שמנהל את החוג כדי הבין האם היא בכל זאת יכולה, למרות המגבלה להשתתף ולהשתמש יותר ביד הבריאה שלהאו שלמרות הנכות היא כן יכולה להשתמש ביד הנכה בעת המשחק. אם יש אפשרות כזו, היא עדיפה, על לא לנסות בכלל.
מי שמנהל את החוג יכול לבחון אותה ולראות איך היא משתלבת. ואם זה ילך מצויין, ואם לא, צריך יהיה להכיל את האכזבה, להתמודד איתה ולהסתכל קדימה לעבר הדברים שכן היא יכולה לעשות. לא הייתי פוסלת את האפשרות מראש רק כדי להגן עליה מאכזבה, טוב שלילדה יש תקווה ושאיפות וכדאי לתת לה הזדמנות להוכיח את עצמה.

שלום סיגלית,
את צודקת, מפגש משותף בהחלט עלול לבלבל אותו ולטעת בליבו את התקווה שאולי אתם משפחה שלמה ואבא ואמא הם זוג שוב. אין טעם לעשות כזה דבר.

שלום לנה,
לצערי אני חוששת שהחששות שלך מוצדקים. כניסה לגן בפעם הראשונה היא אירוע קשה ומורכב גם ככה. בודאי שלהכנס למקום זר שבו אף אחד לא מבין אותך ואתה לא מבין אף אחד ועוד בגיל כזה קטן זה טראומתי מאוד. זה לא מספיק שיהיה ילד שדובר רוסית בגן.
לדעתי חשוב להתחיל מגן דובר רוסית ובינתיים ללמד אותו עברית ולהכיר לו אחה"צ ילדים דוברי עברית ובשנה הבאה לעבור לגן בעיברית או לפחות שיהיה גן שבו מישהו מהצוות דוברת רוסית.

שלום ע,

לא כתבת בן כמה בנך.

אם עבר את גיל חמישה חודשים, זה הזמן להתחיל תהליך הקניית הרגלי שינה בריאים. בריאים לך ובריאים לו. הוא ילמד להרדם במיטתו אם רק תתני לו ת הצ'אנס. פלא שאינו מתעורר יותר למרות שנרדם תמיד על הידיים. התחילי ללמד אתו לאהב את מיטתה ולשכב בה כדי שיוכל גם לישון בה בהרדמותו.

בברכה,

נעמה סבג שמש, מנהלת רשת עידן ההורות
יועצת ומנחת הורים וצוותי חינוך
מומחית בהקניית אינטליגנציה רגשית והרגלי שינה

שלום מיכל,
קודם כל כדאי לשלול בעיה בשמיעה. אחרי כן כדאי לשים לב האם זה קורה בסיטואציות מסויימות יותר, וכן האם הוא לא עונה כי הוא עסוק במשהו אחר והוא בעצם לא רוצה שיפריעו לו או שהוא נראה מנותק ובוהה. אם זו נראית תגובה של ניתוק כדאי לפנות לרופא כדי לקבל הפניה לנוירולוג כדי לבדוק יותר לעומק. אם זו נראית יותר תגובה של דווקא, או של חוסר רצון לשתף פעולה, כדאי לבדוק יותר לעומק את הדינמיקה ביניכם, האם יש ביניכם מאבקי כוחות, האם ייתכן שהוא מרגיש שחודרים לו למרחב יותר מדי, האם הוא מרגיש שלא מקשיבים לו גם וכו'. אם יש צורך אחרי ששללתם את כל הסיבות הגופניות אולי כדאי לשקול לפנות להדרכת הורים מסודרת כדי להבין טוב יותר מה קורה.

שלום ענבר,
אם את לא מתעלמת מההתנהגויות השליליות את ממשיכה לחזק את המשך התקיימותן לצד ההתנהגויות החיוביות שאת מנסה לחזק, לכן, מבחינת עצוב התנהגות זו שגיאה נפוצה. יש אומנם דברים שלא ניתן להתעלם מהם לגמרי אבל ניתן ורצוי להקטין את מידת הדרמה וההתייחסות שניתנת להם כשהם קורים וזה מפחית חלק מהמוטיבציה לקבל תשומת לב דרך זה.
מעבר לזה אני לא מכירה אתכם מספיק וייתכן שיש ממש בתחושת הקיפוח של הילדה למרות שאתם משתדלים כימטב יכולתכם, לכן הייתי ממליצה לכם לפנות לייעוץ יותר מעמיק.

שלום איריס
סעו לשלום ותהנו. מתאורך נשמע שהילדים בידיים טובות. לא ייגרם נזק בלתי הפיך.
תיתכן רגרסיה למספר ימים. לא לדאוג זה עובר.
זהו זמן קצר והם יהיו בסדר.