פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום וברכה,
אני כותבת את ההודעה הזאת ממש עם דמעות בעיניים- אני כבר לא יודעת מה לעשות.
יש לי ילדה בת 5.5 - ילדה מוכשרת וחכמה , ויש לי תינוק בן שנה.
הילדה כל הזמן מנסה להציק לו ולהזיק לו, כל הזמן מכניסה לו ללול דברים מסוכנים, לפני יומיים היא הביאה לו חתיכת דבק סיליקון ללול, ושמתי לב רק אחרי שהוא כבר לעס אותה, כעסתי עליה מאוד והיא קיבלה עונש לא לראות טלויזיה ולא לאכול ממתק עד היום. היום נגמר לה העונש, ושוב- לפני כמה דקות אני ניגשת לחדר לבדוק אם הכל בסדר ואני רואה ביד שלו קרטון של גליל נייר טואלט (שהיא שיחקה בו דקה לפני....) והוא כבר הספיק ללעוס כמות מכובדת של קרטון... נכנסתי לפאניקה- צעקתי עליה תוך כדי שאני מכניסה אצבע לפה שלו להוציא את השאריות ( והיה שם הרבה...נדבק לו בחניכיים) שתיהם נבהלו- ושוב-עונש חדש מעכשיו!
כמה שהסברנו לה שהיא צריכה לדאוג לו ולהשגיח עליו- כלום לא עוזר, אני ממש פוחדת, וכמה כבר אפשר להשגיח? אי אפשר להשאיר אותה איתו לשניה אחת?? היא כבר עולה לכיתה א'... עד מתי היא תקנא?
אני יודעת שהיא אוהבת אותו ומרגישים את זה גם, אבל אני ממש מתוסכלת ולא יודעת מה לעשות....
עוד אציין שההתנהגות שלה לאחרונה גם היא ממש מתחת לכל ביקורת- היא לא מושמעת בכלל, וצריך להגיד לה כל דבר 10 פעמים עד שהיא עושה אותו (וזה בכוונה)

אנא יעצו לי מה עושים במצב כזה??

שלום רב,

האם הגיוני שלילדי בן ה-7 מזה מספר שנים יש חברים דימיוניים?

כשהוא מתחיל להשתעמם בקניון למשל או בבית או בבית הספר (ממבט מהצד) אז הוא נכנס לעולם משלו ומניע את הידיים בצורה של היאבקות, ממלמל משפטים וכו'...

במידה ואני קוראת לו- לרוב הוא עונה לי מיד ולעיתים אני נאלצת לקרוא לו מספר פעמים עד שהוא מתנתק ועונה לי ואז הוא אומר : "אמא מה???!!!"

האם התנהגות זו לגיטימית? האם הוא זקוק לטיפול התנהגותי?

תודה

שלום רב,

בני בן 3.5 בגן פרטי. מדאיג אותי שבגן וגם במפגשים משפחתיים עם בני דודים משחק משחקים עצמיים. כאילו שנוטה להתבודד. יש לי מצלמות אינטרנט בבית ואני רואה שבגן הוא בד"כ עם ספר, או משחק לבד במשחק הרכבה. דיברתי עם הגננת והיא מאשרת שהוא אידבידואל ואוהב לשחק לבד ולא בקבוצה, מקסימום משחק עם עוד ילד אחד. הגננת אומרת שאינה רואה כל בעיה חברתית וזה האופי שלו וגם שהוא קנאי למרחב האישי שלו ולא רוצה שיגעו/יקחו לו (יכול להיות שיש קשר לאחות הקטנה בת 1.3 שנוגעת בכל מה ששיך לו). כשבאים בבוקר לגן חלק מהילדים כן רצים אליו בקריאות שימחה, אך הוא לא מקבל אותם יפה- נוטה להיצמד לרגל ההורה ומייבב יבבות של פינוק. הוא מבקש להזמין אליו חברים וגם ללכת לאחרים. מידי פעם (אחת לשבועיים שלושה) אני מפגישה אותו עם חבר בבית שלנו או בבית החבר והם כן משחקים יחד וגם באופן טבעי יש רגעים שקצת מתכסחים ורבים. אני דואגת לכישורים החברתיים שלו ודואגת מכך שהוא מתבודד. יום שישי האחרון הבאתי לו שקית מעניינת עם עוגיות והוא חילק לילדים בגן, לכל ילד וילד שהגיע בבוקר ונראה לי שזה ממש עשה לו טוב. אני חושבת שלנו ההורים יש תפקיד חשוב בתיווך ויצירת אינטראקציה עם שאר הילדים אך אני בעצמי אינני יודעת איך לעשות זאת. אני מבקשת עזרה, יעוץ וטיפים איך אפשר לעודד אותו לשחק עם ילדים (בתחושה שלי הוא כן רוצה אבל לא יודע איך לפנות אליהם ואולי יש קושי אחר).
תודה רבה.

שלום
לי ולגרושתי יש זוג תאומים בן ובת בגיל 4 וחצי,
כמעט שנה עברה מאז הפרידה במהלכה
פעמיים בשבוע וכל סופ"ש שני הילדים ישנים אצלי.

גרושתי ואני בתקשורת טובה ושותפים מלאים בגידול הילדים. אנחנו תמימי דעים לגבי כל ההחלטות הקשורות בחינוכם וגידולם, מלבד דבר אחד.

כאשר הילדים ישנים אצלי, ביתי מצליחה להירדם במיטתה, אך לקראת שעות הלילה המאוחרות היא מחליטה לעבור אלי למיטה ודורשת להיות קרובה אלי. לי אין בעיה עם זה ואף גיבשתי עם עצמי את ההחלטה להיות שם עבורה ולמלא עבורה חסך כלשהו שלפרידה יש קשר ישיר אליו.
גרושתי לעומת זאת פועלת הפוך, מתוך עקרון שהיא קבעה לעצמה שכל אחד ישן במיטה שלו, עקרון זה מתבסס בעיקר על הקושי שלה להירדם איתה יחד כשהילדה דורשת לחבק אותה קרוב.
היא מתעקשת להחזיר אותה למיטתה ולשבת לידה עד שתרדם.לפעמים היא מצליחה ולפעמים פחות.

לפני מספר ימים לאחר שהחזרתי את ילדיי לאמם מסופ"ש מהנה במיוחד בו בילינו יחד, לביתי היה קשה להיפרד ממני, בכי תמרורים הציף אותה ולקח זמן עד שנפרדנו וחזרתי לביתי.
כעבור מספר שעות לאחר שכבר נירדמה היא טילפנה אלי שוב בוכה בכי קורע לב תוך נסיון בלתי פוסק לומר לי עד כמה היא אוהבת אותי ומתגעגעת אלי.
מלבד הניסיון לאפשר לה להביע את הכאב והעצב ולא ל"לחנוק" אותו מצד אחד, והניסיון להרגיע אותה במילות חום ואהבה מצד שני, לא נותר לי הרבה מה לעשות.

לאחר שהסתיימה השיחה מצאה גרושתי את הזמן להאשים אותי במצב הנוכחי על כך שהילדה נמצאת כעת בשיא השלב האדיפלי שלה ושאם אני לא אפסיק לישון איתה באותה מיטה זה יגרום לה לנזק גדול.
אני פונה אליכם ממקום שמנסה להבין וללמוד האם במעשי אני גורם נזק כה גדול לביתי? במידה וכן מהו? ובמידה ולא האם אני פועל נכון בזה שאני מאפשר לה לישון איתי? האם בתקופה של משבר זה לא נכון לעטוף את הילדים במידת הצורך ולהיות שם עבורם? והאם בכלל קיים קשר בין זה לבין התגובה שלה באותה שיחת טלפון? האם אני צריך להתעקש איתה כמו שמתעקשת גרושתי או שהילדה ואמא, שתיהן יחד וכל אחת לחוד, צריכות להבין שבמציאות החדשה קיימים שני בתים ולא בשניהם פועלים ע"פ אותם כללים, עקרונות ותפישות עולם, כאשר המטרה המרכזית כמובן היא לא ליצור בילבול וחוסר יציבות אצל הילדים.

אודה לכם מאוד אם תוכלו לייעץ לי, ובעיקר לתת לי כלים מקצועיים שכנראה חסרים לי כאב חד הורי.

בני בן 5.5 מציק לילדים בגן ומכה אותם. שוחחנו איתו הרבה פעמים וזה לא עוזר. יש תקופות טובות יותר ופחות טובות. השבוע היה שבוע די קשה מבחינת אלימות בגן.
יש לו המון חברים והוא די אהוב בגן כך זה נראה מכיוון שיש הרבה ילדים שרוצים לשחק איתו אחר הצהריים ןלבוא אליו.
הבוקר כשהגיע לגן 2 ילדים שהיו שם לפניו התנגדו שישב לידם בטענה שהוא מציק להם. למרות שלא עשה להם דבר. הוא נעלב ואמרתי לו בסוד שלא יתייחס ושיתעלם.
אמרתי לו שיש לו הרבה חברים אחרים שאהובים אותו ושמשחקים איתו ושלא יקח ללב.
אך הוא אמר שאין לו חברים. הגננת טוענת שהוא אחד המקובלים בגן אך נושא האלימות הוא פוגע בו, והוא נענש על כך.
יש לציין שלאחותו בת השנתיים גם מציק לעיתים וגם היא מציקה לו אך הוא אינו מעיז להכות אותה. בבית אנחנו מאוד מקפידים על נושא האלימות ולא מאפשרים זאת.
שאלתי היא כיצד אוכל לעזור לו ולהרים אותו אחרי שהעליבו אותו בגן חבריו? אני לא רוצה שיהיה לו דימוי עצמי נמוך. מה אוכל לומר לבני במצבים כאלו. ילדים מעליבים לעיתים ופוגעים אני יודעת ולא אוכל למנוע את זה ממנו, אך האם אוכל לעזור לו רגשית להתמודד עם זה?

שלום
בתי בת 9 סובלת מחרדות. נבהלת מכל דבר. בעלת ערך עצמי נמוך. אך הקושי הגדול ביותר הוא בלילה. היא פוחדת ללכת לישון וכל הזמן מבקשת שנבוא לבדוק אותה. אתמול היא אמרה שהיא מרגישה שמישהו רודף אחריה.הילדה רגישה מאוד ולוקחת ללב כל מה שקורה סביבה. כל מילות ההרגעה שלי לא עוזרות. איך אוכל לעזור לה?

שעדיין לא נענע

ילדה שלי בת 3.5 שנים בגן טרום חובה , הגננת מתלוננת שבזמן העברת השיעור היא תמיד בתנועה או שהיא משחקת בדבר מה בבגדים שלה או בשיער או מדברת עם ילד אחר שיושב לידה ולא יושבת מרוכזת בזמן העברת השיעור ולמרות זאת במידה והמורה שן\ואלת שאלה היא ראשונה לענות .
יש לציין שמבחינ קוגנטיבית ויכולת היא מפותחת יותר מאשר בני גילה .
בנוסף שלא איכפת לה מזה שהיא מלכלכת אתת הבגדים שלה בזמן אוכל או בזמן עבודה כל שהיא בגן .
וכל בוקר יש לה חבר/חברה חדשה מהכיתה שהיא רוצה אותו צמוד ליום זה היא זו שבוחרת וכופה על הילד את הבקשה שלה
במידה והיא מעוניינת במשחק שישנו בידיים של ילד אחר היא לוקת בכוח מבלי לבקש .
יש לציין שילדתי תאומים לפני שנה היא הבכורה שלי
הגננת מציינתץ שיפור ניכר מתחילת שנ"הל אבל לא שיפור מספיק ( זו ההחלטה של הגגנת +הפסיכולוגית של הגן)
פסיכולוג שמתמחה בפסיכולוגיה חינוכיתשלקחתי באופן פרטי מסביחר שהתופעה נקרקאת רגרסיה רגשית שנטפל בזה שכל ההתנהגויות הנ"ל נובעות מהבעיה הזאת האם זה נכון ואין לי מה לדאות איך להעמיד את הגננת והפסיכולוגית של הגן במקום ושלא ישפיעו לרעה על הילדה כי הגננת מנסה כל הזמן לקפאות את ההתנהגות הנורמטיבית של הגן ולא מקבלת את השוני של הילדה ( הפסיכולוג הפרטי טוען שאסור לאבחן ילד בשנה ראשונה בגן טרום חובה טרם עברו 4 חוד' מתחילת השנה ואני מדברת על אבחון שהוחלט הגוטרל של הילדה שלי כבר מאוקטובר ).יש לציין שהיא ילדה מקסימה מאודמאוד חכמה וניבונה .

שלום אני אמא לילדה בת 5 וחצי , גרושה 3 שנים, אני מאוד דואגת לבת שלי יש התקפות זעם ועצבים שמפחידים אותי, היא ילדה מאוד מפונקת ומקבלת כמעט כל דבר, ילדה מאוד קשה מבחינת אוכל אז אני צריכה להאכיל אותה כדי שתוכל וגם לא מוכנה לקבל לא כתשובה, כל דבר מגיע להתקפות, מקלחת זה היסטרי השתוללות מקללות מרביצה ואני מחליטה להעניש אותה ההתקפה עוד יותר מחמירה ועד שאני לא אומרת לה שאני סולחת זה לא עובר, אני סולחת כי אני נלחצת מההתקפות היא מתחילה לרעוד מרוב עצבים, וגם שהיא יושבת לראות טלויזיה היא מקלפת את העור בציפורניים בידיים עם היד או מושכת את העור בשפתיים , מרוב שהיא ילדה עצבנית וזה כואב לה וכמה שאני מסבירה לה היא ממשיכה, והיא ככה רק בבית, בגן היא ילדה נהדרת וממושמעת
וחכמה היא ילדה מאוד נבונה, גם אם אני יושבת איתה למשל על חוברת בהתחלה אומרת לא ואחרי שאני אומרתת לה בואי נעשה 2 דפים מסכימה ואז היא רוצה לעשות את כל החוברת

מה לעשות עם התקפי הזעם והרעידות שלה אני ממש מודאגת היא עולה לכיתה א שנה הבאה ואני פוחדת מאוד

בני חוגג 3 בעוד מספר ימים,למשפחתנו הצטרפו אח ואחות לפני 4 חודשים.לפני שבועיים בני התחיל להתעורר באמצע הלילה בזעקות שבר ובכיי ללא הפסקה,כל הנסיונות שלנו להרגיע אותו עולים בתוהו.הוא מתחיל להשתולל ,לבעוט ולצרוח ולא ניתן להרגיעו,אתמול ההתקפות הגיעו גם באמצע היום ולא מתוך שינה.אנחנו חסרי אונים,הילד מקבל תשומת לב מכולם וטבעי שהוא ירגיש שמשהו נלקח ממנו עם הגעת התאומים,אבל אנחנו חייבים לעצור את התופעה הזו,אמרו לנו שבלילה יכול להיות שזה מתוך שינה ולכן לא להעיר אותו אלא רק לחבק אותו ולהחזיר אותו למצב שינה,אבל זה לא עובד, מה עושים?

שלום

הבן שלי בן חמש. בימים האחרונים הוא חוזר ואומר שהוא רוצה למות.
שאלתי אותו האם אתה יודע מה זה למות והוא ענה שזה לישון ולא להתעורר.
שאלתי אותו מאיפה אתה שמעת על זה והוא ענה מאף אחד.
שאלתי אותו למה אתה רוצה למות הוא ענה לי שזה כיף.

היום כל הילדים בגן כתבו מכתב להורים שלהם. הגננת סיפרה לנו שהוא מאוד התרגשה ממכתבו של בני. הוא כתב שכיף לו איתנו ואנחנו ההורים הכי טובים בכדור הארץ.

האם הוא באמת מתכוון או שהוא לא מבין את המשמעות?
מה צריך לעשות כדי להוציא לבני את הרעיון?
איך ניתן לרדת לשורש העיניין ולהבין מה גורם לו לחזור ולאמר זאת?
...


אבא מודאג

יש לי שאלה בנוגע להשפעה של ויכוחים ומריבות בבית על ילד בן שנתיים וחצי כמעט.
בזמן האחרון יש מתיחות בביתנו והילד כבר התחיל להגיד לנו "שקט" גם כאשר אנחנו סתם מתווכחים או מדברים אך לא צועקים. עד כמה זה משפיע על ילד בגיל הזה.

היי,אני לא יודע אפילו אם זה בעיה או לא אבל ביתי בת השלוש שאוהבת לעשות דברים רבים כמו:ציור,משחק בבובות,עבודה במטבח שלה,דיבור דימיוני בטלפון עם חברות מהגן ועוד.החלה לאחרות לאהוב מאוד לגזור.היא מבקשת מספרים וגוזרת דפים על גבי דפים לחתיכות שונות.יש לציין שהיא גוזרת במיומנות רבה והטכניקה שלה מרשימה,אבל האם אין כאן משהו שמעיד על בעיה נסתרת כלשהי?

שלום סמדר, לפני תקופה שאלתי לגבי ילדתי בת 3.5 בקשר לגירוי איבר המין לעיתים קרובות ובמיוחד כשלא מסתדר לה במשחק. הבנתי את עצתך אבל העניין הולך וגובר אפילו אם היא שמחה, היא עוזבת את המשחק וניגשת לפינות השולחן וזה נמשך לתקופת 10 דקות או יותר.
זה מדאיג אותי, היא ילדה מאוד פקחית ואני מסיחה את דעתה הרבה ומעסיקה אותה בהמון משחקים ובמיוחד בפאזלים שלאחרונה היא משחקת במשחק הזה שמאוד מרתק אותה.
אני צריכה את עזרתך בנושא כי זה קורה לעיתים מאוד קרובות במשך היום.
תודה מראש
אמא

שלום רב
1. כיצד קובעים גבולות כאשר הילד אינו ממושמע ? האם להרים את הקול כאשר החזרה על הדרישה / איסור אינה מניבה ???
2. כאשר הילד אומר "אבא" תכופות בעיתות מצוקה וחולי, כשהוא במשמורת האם, בגיל הנ"ל , פרושו העדפת האב על פני האם באופן כללי (איתו מתראה פעמיים בשבוע)????
תודה (בבקשה כבר סמדר ענתה - אם פסיכולוגית אחרת תוכל להשיב לי הפעם...תודה)