פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום שני
את לגמרי צודקת שתכנים אלו אינם מתאימים לילד בגיל זה וכי רצוי שלא יחשף לסרטים מסוג זה.
יחד עם זאת, את הנעשה אין להשיב. חשוב לענות לשאלותיו באופן המותאם לגילו ולא להתחמק. ישנם ספרים המותאמים לגיל זה העוסקים ב"מאיפה באים תינוקות לעולם?" חשוב לא לשדר לו שאביו עשה משהו רע בכך שחשף אותו לתכנים אלו על מנת לא להעמיד אותו בקונפליקט נאמנויות.
אם לא נחשף לתכנים מיניים של ממש לא נראה לי שנגרם נזק בלתי הפיך. ליתר ביטחון הישארי עם יד על הדופק לגבי התנהגויות בעלות אופן מיני או התנהגויות המביעות מצוקה.סביר שלא יופיעו כאלה. אם בכל זאת עולים, צרי עימנו קשר ונחשוב כיצד להתמודד.

קודם כל תודה על התשובה המהירה .יש לי שאלה נוספת בנוגע לגרוש שלי ,איך אני מבהירה לו שלא יחשוף את הילד לתכני אלו?סביר להניח שאם זה יבוא ממני אז הוא לא יקבל את זה.אודה על תשובתך.

שלום שני
את צודקת שאולי לא נכון שהדברים יבואו ממך.
זה גם מסוכן לערב את המורה או עובדת רווחה בשלב זה.
הכי גרוע להעביר את המסר דרך הילד.
נראה לי שהרע במיעוטו יהיה לנסות ולבקש ממנו באופן ישיר. בלי ביקורת.אולי כבר הבין את זה לבד לאור השאלות שעלו...
הלוואי והיה לי פתרון טוב יותר...

שלום מיטל
עניתי לשאלתך לעי"ל

שתי סיבות יכולת להיות:
את חסרה לו והוא מבקש אותך יותר או שלא טוב לו עם הגברת המטפלת ב. כדאי לבדוק איך הוא מתנהג גם בממהלך היום.

בברכה,

נעמה סבג שמש, מנהלת רשת עידן ההורות
יועצת ומנחת הורים וצוותי חינוך
מומחית בהקניית אינטליגנציה רגשית והרגלי שינה

שלום מיטל
לדעתי אסור לשמור כזה דבר בסוד. גם לא מילד בן שנתיים.
בפעם הבאה שישאל צריך לספר לו שהיא נפטרה ועלתה לשמיים (אם זה הסבר מקובל עליכם). שטוב לה אבל היא במקום אחר ולא תחזור אף פעם.
הוא הרי לא יבין ויחזור וישאל שוב ושוב בסיטואציות שונות. צריך לחזור על ההסבר.לא לשקר ולא להסתיר. הוא יתמודד בדרכו.
כדאי להגיד שטוב לה במקום בו היא נמצאת. מותר להגיד שגם את עצובה שלא תראי אותה שוב.
בלי סודות.הוא הרי יגלה מתי שהוא...
משתתפת בצערך
ליאת

שלום אמיר,
אין מניעה בשינה משותפת של הילדים בגילאים האלה. קצת שכחנו שפעם לא היו חדרים נפרדים לכל ילד וכך ישנו כולם....

אני טס אל הילד. בשבוע הקרוב אחרי שנתיים שלו ראיתי אותו. אין לי התלבטות לגבי הביקור אבל :

מסתבר שכן יש גבר אחר שחיי איתם. זה אומר שלילד יש בעיה של נאמנות. ולי לא יהיה תגמול על הקשר איתו - כי יש מישהוא אחר שם שמשמעותי יותר בחיי היום יום.

הילד ממשיך להתנגד לשיחות איתו.

מה הכוונה אב חורג ואב ביולוגי זה לא אותה המשבצת ? זה ברור שהילד ירצה ששני האבות יואהבו אותו אבל גם יש מחיר של קשיים.

תודה

שלום דורון
אני יודעת שהתשובה שאתן לא תוכל להיות מספקת אבל בכל זאת חשוב לי להגיב.
אתה מתאר מצב קשב ביותר. אבהות נורמטיבית לא תוכל להתקיים בשלב הזה כל עוד הפגישות הן בתדירות כלכך נמוכה. הילד מבולבל וסביר שמועברים לו מסרים נגדך. בגיל זה הילד תופס את העולם בשחור לבן. טוב ורע. יש ואין. וכרגע, כדי לשמור על בריאות נפשית שלו הוא תופס אותך כרע. הוא לא מסוגל לתפוס את המורכבות של דיעות שונות בין הורים, חטיפה וכו'. העובדה שאינו מעוניין כרגע בקשר היא הצורך שלו ואינה מכוונת אליך באופן אישי בשום צורה שהיא. עד כמה שזה קשה נסה להבין זאת ולא להיעלב. אין לו שום כוונה לפגוע בך!!!!!!!!!
הדבר החשוב הוא שתמשיך לנסות, גם אם הוא מביע חוסר רצון. חשוב שידע שלא ויתרת עליו. חשוב שידע שכשירצה אתה שם בשבילו. חשוב שידע שהוא חשוב לך. יום יבוא והוא יהיה מסוגל להבין ואז הוא יבדוק האם ויתרת או המשכת לחזר כל השנים. אל תוותר. תכבה את כפתור העלבון שלך ותמשיך לבקש קשר ובמקביל לכבד את זה שלא מעוניין כרגע. הקשר חשוב לו. ללא ספק. גם אם הוא חד צדדי כלומר רק מצדך. חשוב שתהיה לך דמות מקצועית שתוכל לשוחח איתה כדי להכיל את כל זה.
מקווה שיגיעו ימים טובים יותר...

תודה ליאת

אני משתדל לכבות את הכפתור של העילבון, ויודע שמתישהוא זה יעבור לו. אבל אני רוצה לקבל הערכה למה אני יכול לצפות מהעתיד, אם אשקיע מאמץ האם מערכת יחסים של אב ובן - כלומר קשר קרוב שאין דומה לו, יכולה להתקיים בבגרותו ממרחק כזה, או שזה לא ריאלי לצפות לזה ?

מה המשמעות של כניסת אב חורג לתמונה ?

תודה

שוב שלום
לדעתי המשמעות של כניסת אב חורג לתמונה אינה מאד משמעותית. הוא לא מהווה תחליף לאב ביולוגי.הוא תוספת חשובה שתעשה לילד חיים יותר טובים אבל זה לא נופל על אותה משבצת ולכן אין מה לדאוג.
אני בטוחה שהקנאה מטורפת. גם אני הייתי משתגעת במקומך אבל זכור שזו לא אותה משבצת...
לגבי מה יקרה בעתיד. ימים יגידו. בטח לא בזמן הקרוב.
הכי קל זה להגיד : "זה כלכך קשה וחסר סיכוי עדיף להתנתק רגשית עד להודעה חדשה. יהיה לי יותר קל". אל תיפול במלכודת הזו. למען הילד תמשיך לשדר עניין אך לא ללחוץ. לגבי העתיד הרחוק, אני אופטימית מטבעי.

תחזיק מעמד...

על לא דבר.
מקווה שדברים יסתדרו במהרה

שלום שירן
ממש לא להחזיר את המוצץ...ילדה בגילה כבר אמורה להיגמל מחפץ חיצוני שכזה.
אצבע לדעתי, בעיקר אם זה רק במיטה בלילה זה פחות נורא. זה חלק ממנה וזה זמין תמיד. אל תוציאו אנרגיות מיותרות על מריבות בנושא. סיכוי גבוה שזה פשוט יעבור לבד עם הזמן. אם הלחץ הוא מפגיעה בשיניים, ניתן לנסות להוציא לה את האצבע מהפה כשהיא ישנה עמוק.
כנראה זקוקה לזה כאלמנט מרגיע כדי להיכנס לשינה. בעיקר בבית חדש...
לדעתי כדאי לאפשר לה.כשתרגיש רגועה ובטוחה יותר תפסיק לבד.

שלום נועה,
את יכולה לפנות למכון להתפתחות הילד שעובד עם קופת החולים שלך ולבדוק אם נותנים שם טיפול דיאדי.

מה זה ? מה סוג הטיפול ? מה ההכשרה ש המטפל?

שלום נועה,
טיפול דיאדי הוא סוג של טיפול פסיכולוגי, ונדרשת לכך אותה הכשרה כמו לכל טיפול פסיכותרפיה אחר. בדרך כלל עוסקים בכך פסיכולוגיים התפתחותיים כייוון שזהו טיפול שנהוג לגבי הגיל הרך בדרך כלל, אך גם פסיכותרפסיט, מטפל באומנות או פסיכולוג קליני יכול לעשות זאת. הכוונה בטיפול דיאדי היא שההורה והילד נמצאים ביחד בחדר בזמן הטיפול והטיפול הוא בקשר ביניהם. זה מה שביקשת.

שלום,

דיברתי עם פסיכולוגית קלינית והיא אמרה לי שבדר"כ הם לא מטפלים בגילאים כ"כ קטנים ()3) ורצוי לפנות למכון התפתחות הילד.
אני קצת אבודה , עייפה ומיואשת . מה לעשות?

תודה דנה

שלום שירה,
אכן אני הפניתי אותך מהתחלה למכון להתפתחות הילד. מדוע את מרגישה אבודה? אנא צרי קשר עם מכון להתפתחות הילד שעובד עם קופת החולים והתייעצי איתם. אם לא תצליחי פני שוב ואמשיך לכוון אותך.

לאמא שלום,
לא תיארת כמה שכיחות דפיקות הראש, כמה הילד שלך נוטה לכעוס ואיך ההתפתחות המילולית שלו. לכן התשובה הינה כללית למדי - באופן כללי, ילדים בני שנתיים לא פיתחו עדיין מנגנונים טובים מספיק כדי להרגיע את עצמם כשהם מאוד כועסים או מתוחים. אין להם את "ארגז הכלים" שלנו המבוגרים, עם כל מיני דרכים שלנו להירגע - לדבר עם עצמנו, לבטא את הכעס כלפי האחרים, להסיח את הדעת וכדומה. את אותן הטכניקות כדאי לאמץ עם בנך, ולסייע לו לפתח אותן בהדרגה גם ללא תלות בך. כשהוא דופק את הראש, רצוי לחבק אותו, לבטא את הרגש במלים ("אתה עכשיו כועס") ולהרגיע אותו במלים. במקביל, כמובן שיש לשמור על הגבולות שהצבת, גם כשהוא כועס מאוד.
בהצלחה,
שירי

מיטל שלום,
כתובת מתאימה להתייעצות במקרה זה היא הגננת ופסיכולוגית הגן. איני מכירה את פרטי המקרה מן הסתם, אולם לגבי ילדים שקיימת התלבטות מצד המערכת לגבי עלייתם לכיתה א', עד חודש פברואר הגננת היתה אמורה כבר לפנות אליכם בנושא. לכן כדאי לשוחח עמה.
שירי

חשוב לי לציין שהילד איתי בבית, הוא ילד יחיד, והוא מקבל את מלוא תשומת הלב ממני כל היום , ואביו גם מקדיש לו זמן לאחר שעות העבודה

שלום אוסנת,
אם הילד לא לקוח אתכם ברצינות וחושב שתאם משחקים איתו כנראה שהטון שאתם משתמשים בו הוא לא מספיק תקיף והחלטי. אתם כנראה מאוד לא רוצים שהוא ייעלב ויבכה. אב מידה מסויימת של עבלון תהיה כאן, אין מה לעשות, ואת זה צריך לעבור.

שלום לך
ייתכן כי כסיסת הציפורניים מעידה על רמת מתח גבוהה מהרצוי. בדקי האם יש סיבה שתצדיק זאת.
אם אין סיבה כדאי להעיר לה שתפסיק.ואולי אפילו לספק תחליף כמו משהו אחר שניתן למצוץ. אם יש סיבה יש לפתור את הבעייה ולא כדאי ללחוץ סביב נושא הציפורניים. ההתנהגות תיפסק כשרמת המתח תרד.

שלום לך,
ייתכן שהילדה חוששת שתאבד את מקומה כשכבר לא תהיה הכי קטנה בבית ותהיו עסוקים עם תינוק. החשש שלה גם מוצדק בחלקו. כדי להרגיע אותה צריך להתייחס לחשש הזה. צריך לנסות לדבר איתה על כך שהיא אולי חוששת שיאהבו אותה פחות ושיהיה אליה פחות זמן, אחרי שתדברו איתה על כך היא תרגיש שסוף סוף מבינים ואתה ולא רק מנסים להרגיע על "ריק", ייתכן שבעקבות הדיבור הגלוי על כך היא תבטא יותר את חששותיה, אפשר לעודד אותה לכך בציור ובמשחק ולא רק בדיבור ולהיות סובלניים לביטויי המצוקה שלה. במקביל אפשר לדבר איתה על כך שתשדלו לתת מענה לחששות, להקדיש לה זמן נפרד אחרי הולדת התינוק (ואת זה יש לקיים ואפשר להתחיל כבר מעכשיו) וכם להגיד לה שזה טבעי שהיא גם תאהב את תינוק וגם תכעס ותקנא, ויש לכם מקום בלב לכל הרגשות שלה. אפשר גם לקנות ספרי ילדים שמדברים על הולדת אח ולהקריא לה אותם, כדי לאפשר המשך הזדהות, שיחה ועיבוד של הנושא.

אני מודה לך מאוד על העצות שלך .ננסה לפעול בהתאם
תודה

שלום הילה,
מתאורך לא נשמע שהוא זקוק לעזרה אלא שהוא לא רוצה. לא נכון "לדלג" מעל הרצון שלו ולרצות בשבילו. קודם כל יש לברר מדוע הוא לא רוצה.לאחר בירור יותר מעמיק מדוע הוא לא רוצה ניתן לחשוב מה ניתן לעשות כדי לעודד אותו לכך יותר.

שלום רונית,
יש לכם ילד די גדול. ילד בריא פסיכולוגית וממושמע יחסית. בגיל הזה אכן החיים החברתיים הרבה יותר חשובים מלימודים. לימודים תמיד אפשר להשלים, לגיל הזה הוא כבר לא יוכל לחזור.
חשוב מאוד שלא תילחצו על הילד, כי כך אתם רק תורידו את המוטיבציה שלו במקום להעלות אותה. אתם עלולים לגרום יותר נזק מתועלת.
מספיק פעם אחת לדבר איתו, על האפשרויות שייפתחו בפניו בעתיד אם ימצה את היכולות שלו כרגע. אחר כך אני הייתי מניחה לזה, ונותנת למוטיבציה לבוא ממנו, ואם לא -אז לא. המצב לא כזה גרוע, יותר חשוב כרגע לא לקלקל אותו.
הלימודים הם עניין שלו, אם אתם מתלהבים מזה יותר ממנו - הוא לא יוכל להנות מהלמידה.
ממליצה לכם בחום - לרדת מהעניין.

סמדר תודה על היענותך המרגיעה.
אכן אנו בלחץ יותר ממנו. הלחץ הגובר בו אנו ההורים נתונים נובע מכך שיועצת בית הספר והמחנכת של בננו זימנו אותנו לשיחה בדבר לימודיו.
כפי שציינו, רמת לימודיו ממוצעת ואולי בית הספר בו נמצא בננו לא יכול להרשות לעצמו שזו תהיה רמת הלימודים ומצפה להרבה יותר.
נכון שהמצב לא גרוע ונכון שאפשר יותר אך כפי שציינת אנו פוחדים להביא לנזק לילד מאשר לתועלת. עובדה שכאשר הוא רוצה - הוא משפר את ציוניו.
האם בית הספר יכול לחייב אותנו לערוך לילד מבדקים פסיכולוגיים?
האם יכול להתנות את הישארותו של בננו בבית הספר אם לא נעשה לו מבדקים?
כיצד עלינו ההורים לנהוג מול בית הספר?
נודה מאד על עצתך?