פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום לכן
אנחנו משפחה יחידנית (אם ילד בן 4.5).
אני מוטרדת מאוד שמני דברים:
1. מצבו החברתי של בני. בגן הקודם (גן פרטי) לא הייתה לו בעיה חברתית. בגן הנוכחי (גן עירוני) הוא מתלונן בעקביות, מדי יום, שאין לו חברים, אף אחד לא רוצה לשחק איתו. שאלתי את הגננת - אכן הוא משחק לבד. לדבריה (ואף לדבריו) הוא רוצה לשחק במשחקים שאחקים אינם רוצים לשחק, ולכן הוא נשאר לבד ו"נאלץ" לשחק עם בנות. מבחינתו זו אפשרות פחות משמחת, הוא מעדיף בנים. אני מזמינה הרבה ילדים מהגן הבייתה, בדרך כלל אין הזמנה הדדית אבל מבחינתי לא נורא, הבעיה היא שזה לא מביא בעקבותיו שיפור במצבו בגן.
2. בני נוטה לבכי ולהתפרצויות זעם. אולי זה קשור למצבו החברתי בגן. הוא מספר שהילדים קוראים לו "תינוק" ו"בכין". הוא בוכה ממש על כל דבר, ולמרות שניסיתי להסביר שלא בוכים על כל דבר, ניסיתי גם להתעלם בשעת הבכי ולחכות שיעבור ואז לדבר איתו - אין שיפור.
אשמח מאוד לשמוע האם לדעתכם כדאי לטפל בדבר?
האם יש קשר לכך שהוא ילד מיוחד מבחינה משפחתית (אין עוד משפחות מסוגנו בגן) - אולי זה גורם לו תחושת זרות בגן?
תודה רבה
גל

שלום רב,

ילדתי הינה בת 13.5 והיא נורא בישנתי, זה אומר ילדה שלא מספרת מה קורה לה ואני זו שצריכה לכל הזמן לדלות ממנה פרטים וגם כשאני שואלת אותה היא לא במיוחד עונה לה .
היתיי רוצה לדעת מה עלי לעשות כדי להוציא אותה מהבישנות הנוראית הזו שלא מובילה לכלום (אני זוכרת את עצמי בדיוק כך ולא רוצה שהיא תסבול כמוני ).
בנוסף הייתי רוצה המלצה לסדנא לחיזוק הביטחון האישי .

אשמח לתשובתכם .
חגית

שלום רציתי לשאול לגבי דבר שקרה לביתי בגן.
הגננת סיפרה לי שבחצר הגן ביתי הורידה מכנסיים לילד ושהגננת ניסתה להסביר לה ולקחה אותה לפינת חשיבה היא התחילה לצחוק.רציתי לציין שאני מסבירה לה שאסור לגעת בגוף של אחרים ולאף אחד אסור לגעת בגוף שלנו.ביתי גם ילדה טובה ומקשיבה וזו פעם ראשונה שהיא מגיעה למצב של פינת חשיבה בגן.
רציתי לדעת מה יכולה הסיבה לכך,והאם להעניש על דבר כזה ואם כן באיזו צורה?
מחכה לתשובה בהקדם האפשרי.
תודה.

נכדי בן 5 טוען כי משעמם בגן . נפרד קשה בבוקר מההורים וחוזר לפעמים מצוברח עצבני ותוקפן מגן הילדים בשעות הצהרים.
השבוע סיפרה לי ביתי כי הגננת תלתה על לוח המודעות רשימה שמית של הילדים המכים של אותו יום. לציין שנכדי לא נירשם באותו יום.לשאלת ההורים טענה הגננת כי הדבר מביא למיגור האלימות
וכי יש אלימות בגן.האם הדבר מקובל נישמע לי הזוי.ישנם היתנהגויות לא נכונות לדעתי לכל אורך הדרך מה ניתן לעשות?
תודה על תשובתכם.

נעם, בן שנה ו 7 חודשים. ילד חכם, שמח ואוהב. מתפתח בהחלט יפה מאוד לגילו. הולך,מדבר, שר, סופר, מצייר. ילד מקסים ומבריק.
מגיל שנה - שבו התחיל ללכת/לדבר - התחילה תופעת התבכיינות שהולכת ומחמירה.
חשוב לציין - הוא שנה שנייה באותו הכיתה במעון נעמ"ת - ז"א אותן המטפלות, הוא הילד הכי גדול בכיתה (יש עוד 4 בני גילו, אך הרבה פחות מפותחים...), הוא אוהב לאכול, אוכל יפה והכל!!! ישן שעה-שעתיים צהריים, וגם לילה שלם.
התיסכול שלנו, הוא שכל הזמן הוא מתבכיין.. בהתחלה חשבנו שעם הדיבור זה יעבור - אך קורה בדיוק ההפך.
למשל: הוא יודע להגיד בקבוק, הוא רואה שאני הולכת להביא לו ובכל זאת מתבכיין.
לפעמים - אנחנו מסבירים לו - אם תבכה לא תקבל או לא מבינים שתה בוכה/תבקש יפה.
לפעמים - פשוט מתעלמים.
אנחנו כבר משתגעים, ממש מתוסכלים - לא מצליחים להכחיד את התופעה -
חייבים למצוא את הפתרון לבעיה הזאת.
בבקשה עיזרי לנו!!

עוד בהיותה בת 5+ היא החלה להתבייש מלהוריד את הבגדים במקלחת שמה משהו לא יראה אותה גם שאין בנים בבית, היא אפילו נראית כמפוחדת שמישהו עלול לראות אותה,
אני הייתי מבינה אילו היא הייתה אומרת לי "זה הגוף שלי וזה פרטי שלי ואני לא רוצה שמישהו יראה אותי ערומה"!!!??? אני מרגישה שתגובתה היא לא מתוך למידה מהגן או בבית שמדברים איתה על זה. בבית ובגן מדברים שצריך לשמור על פרטיות ולא לכסוף את הגוף כשיש אנשים זרים, אבל בצורה שהילדה מגיבה כאילו היא מבינה את המשמעות מהו הפות והציצים, זה מאוד מטריד אותי והייתי רוצה יעוץ כמה שיותר מהר. אגב הילדה היא ילדה לכל דבר אך הצניעות יתרה שלה מאוד מדאיגה אותי.

שלום,

יש לי ילד בן 3 שנים ו- 3 חודשים.
בגיל 2.4 נגמל מטיטולים במהלך היום אך במהלך הלילה מסרב להיגמל.
אני לא מעירה אותו באמצע הלילה לשירותים ואני פשוט מחכה שזה יבוא ממנו אבל הוא בכלל לא חושב להתעורר ולבקש ללכת לשירותים.
הוא עושה פיפי לפני שהולך לישון , שותה יוגורט ולפעמים קם יבש ולפעמים טיטול עם פיפי.
האם להמשיך לחכות שזה יבוא ממנו?

בתי בת 3.5 ילדה מקסימה עם ביטחון עצמי אבל יש לה בעיה
בכל פעם שיש תקתוק בדלת היא קופצת מפחד ורצה ומתחבאת
לא משנה מה היא עושה היא עוזבת את הכל באותו רגע ומתחבאת
כל הזמן אני אומרת לה שאני פה ואין לה מה לפחד
ואני לא מבינה מאיפה הפחד הזה ? מה אני צריכה לעשות?
ראיתי בפורום מאמריםבנושא הפחדים אך אני עדיין לא מבינה
מה אני צריכה לעשות בכדי לעזור לה
בבקשה תעני לי

שלום,
יש לי שאלה לגבי גמילת חיתולים ואני מקווה שאני שואלת בפורום הנכון
אני מקווה שאני שואלת .
יש לי ילדה בת 3 וחודשיים. כרגע היא בגן של 30 ילדים שהרוב גמולים.
העברנו אתה לגן הנוכחי בתחילת ינואר, מפני שבגן הקודם הייתה לה רגרסיה בהתנהגות רוב הילדים היו קטנים מדי.
היא השתלבה יפה בגן החדש ואנחנו רואים השתפרות בהתנהגות. אך הקלינאית תקשורת אמרה שהיא צריכה טיפול כי יש לה בעיה עם השפה.
שנה הבאה היא תתחיל גן עירייה ולכן אני רוצים לגמול אותה.
אך הבעיה שניסינו פעמיים וזה כשל.
בפעם הראשונה לפני כמה חודשים. היא ממש בכתה ולא רצתה ללכת לשירותים.
לפני שבועיים נסינו שוב. היא לא רצתה תחתונים, ושוב לא רצתה ללכת לשירותים, אבל אמרנו לה שהחיתולים נגמרו וככה הכרחנו אותה.
היא פספסה כל הזמן ובכתה מזה.היא אפילו פספסה 4 פעמים ב 2 דק'. היא לא מוכנה ללכת לשירותים.
הבטחנו לה פרסים במקירה שהיא עושה פיפי בשירותים. והיא הצליחה לעשות פעמיים פיפי בשירותים (למרות שדקה אחרי זה היא שוב נרטבה). אבל היא לא הבינה (יש לה קשיי הבנה) שאת הפרס היא מקבלת רק עם היא עושה פיפי בשירותים וכל היום שגעה אותנו שהיא רוצה פיפי-פרס.
כשה לי להסביר בכתב כמה מטיש וכשקה זה היה, אבל נאלצנו להפסיק את הגמילה ביום השני כי היא ממש בכתה והניסיון גמילה לא הוביל לשום מקום.
עכשיו שבועיים אחרי, היא עדיין רוצה חיטולים. בנוסף שהיא כל היום מספרת לי ולאנשים אחרים שהיא ילדה גדולה ובוגרת והיא עושה קקי ופיפי בשירותים. וזה לא נכון. כשאני אומרת לה, אבל את עושה בחיתול, היא מתעקשת.
לגבי קקי, היא לא אומרת שהיא עשתה קקי, ואם שואלים אותה, היא אומרת שלא ומתחמקת כדי שלא יחליפו לה. היא יכולה להיות כמה שעות עם חיתול של קקי וזה לא מפריעה לה.
אני לא יודעת מה לעשות. יכול להיות שזה נורמאלי לא לרצות להיגמל בגיל הזה ואני סתם לחוצה?
אם לא היה גן עירייה שנה הבאה. מבחינתי שתהיה עוד שנה עם חיטולים.
אשמח לעצתך. הייתי גם רוצה להתייעץ עם איש מקצוע. מי מטפל בדך כלל בבעיות כאלה?
תודה.

שלום האם בגיל שנה ו 3 , ילדה שמזה מס' ימים תוך כדי שינה מתחילה לעשות קולות של כאילו משהו מציק לה, צעקה מתוך שינה וכיו"ב, הדבר מצביע על כאבים בגדילת שיניים אולי ? או שהיא מתחילה להבין שההורים שלה שנפרדו בעת שנולדה, כבר לא יהיו יחד? (הבוקר התעוררה ואמרה אבא אבא - היא במשמורת אם) מה זה יכול להיות ? האם יתכן שהיא מגיבה לאנרגיות (אמרה פסיכולוגית שהם רגישים לאנרגיות שליליות) תודה

בתי בת שנה ושמונה, מזה כשבועיים אומרת בדרך לגן "לא לגן, לא לגן", עד עכשיו בקול די רגוע אבל היום זו כבר הפכה להיות סוג של תחינה.
אישית בתחושות הבטן שלי יש הרבה דברים שאני לא מרגישה איתם נוח בגן, מרביתם קשורים לחוסר היכולת שלי לקבל אינפורמציה מהותית על עם מי ואיך היא משחקת, כמה היא אוכלת וכו' אבל גם לעובדה שבפועל אני לא בטוחה שיש מספיק אנשי צוות על כמות הילדים והעובדה שבאופן כללי אני לא מרגישה שאני במאה אחוז סומכת על הגננת.
איך אדע אם באמת לא טוב לה בגן?
דיברנו על זה עם הגננת, היא אומרת שזה בגלל שהמורכבות החברתית בגן לפעמים קשה להם, לוקחים להם, הם לא המלכים שם בניגוד לבית, אבל איך אדע שזה רק זה?
זה אוכל אותי. אם לא טוב לה שם, אני רוצה להוציא אותה.
מצד שני, היא אמנם נצמדת אלי בבוקר כשאנחנו מגיעות, אבל די מהר משחררת והולכת לשחק.
מה עושים? מה זה אומר?

שלום, אני לא קבלתי תשובה על שאלה מיום 1/3.
אשמח לקבל תגובה.
בתודה,
אסיה

בני בן 6 והוא חסר ביטחון לחלוטין הוא מוותר לכולם (כולל לאחיו בן ה-3) נותן את הדברים שהוא הכי אוהב לחברים כדי לקבל מעט חיבה , עוזר לכולם כדי לספק את שביעות רצונם. בנוסף לכך הוא גם מאוד רגיש ונפגע מכל דבר קטן אם אני כועסת עליו ישר הוא בוכה נעלב בורח, גם בגן אם הגננת מעירה לו הערה כל שהיא הוא מיד נפגע ונהרס לו המצב רוח.
מה שמדאיג אותי הוא ארוע שקרה אתמול : אני כעסתי עליו כי הוא דחף את אחיו ( אחרי שהערתי לו בנועם מספר פעמים שיפסיק) הוא התיישב על הספה ובכה ואמר שהוא רוצה לחתוך את עצמו בסכין והוא רוצה למות אני ישר אמרתי לו שיפסיק לדבר כך והוא התחיל לנשוך את עצמו על מנת שיהיה לו כואב ושהוא יסבול ועוד הוא אמר שהוא יבקש מחברו לגן שינשוך אותו על מנת שיהיה לו כואב. המילים שלו לא יוצאות לי מהראש דיברתי איתו והסברתי לו שאני אוהבת אותו גם שאני כועסת עליו.
מה עליי לעשות ואם אתן מכירות איזה מומחה מטעם קופת חולים כללית שעלי לפנות אליו אני ישמח

בתי בת שנה ו-4 חודשים, ילדה נוחה מאין כמוהה, עד היום היתה מוכנה להישאר עם כל אחד, רגועה וחייכנית. הקשר שלי עימה עד היום היה קרוב אך תמיד היתה לה אהבה מיוחדת לאבא שלה.
לפני שבוע קרתה לי תאונה ביד ונאלצתי באופן מפתיע לעבור ניתוח שהצריך אשפוז של יומיים בבית חולים. במהלך האשפוז בעלי ואני נעדרנו מהבית (הוא שהה איתי כל היום בבי"ח ובלילות חזר הביתה) וביתי נשארה עם הסבים והסבתות שלה שהיא רגילה אליהם ואוהבת לבלות במחיצתם.
בשובנו מבית החולים, חזרתי עם גבס על היד ואין באפשרותי לתפקד לבד כלל שלא לדבר על לטפל בה בשום אופן.
מאז שובנו ביתי מתנהגת בצורה חריגה ולא אופיינית לה, תחילה היא מתעלמת לגמרי מנוכחותי, היא לא מסכימה לבוא אלי ונראה שהיא אפילו מפוחדת ממני למרות כל ניסיונותי לרכך אותה ולקרב אותה אלי. במקביל היא פיתחה מעין אובססיה לבעלי, היא לא מוכנה לרדת לו מהידיים, בוכה כאשר הוא לרגע מתרחק ממנה, יש לה התפרצויות זעם נוראיות ולא מוכנה שאף אחד יטפל בה מלבדו.
המצב הזה מאוד מתסכל עבורי, מאז שובי הביתה היא אפילו הפסיקה לקרוא לי "אמא" וממש מתעלמת ממני ובנוסף לכך המצב הזה מתיש מאוד את בעלי.
מה ניתן לעשות במצב שכזה?

שלום רב
בתי בת 3 חודשים ולאחרונה לא נרגעת על בעלי,היא צורחת כשהיא עליו וכשאני לוקחת אותה מיד נרגעת. הוא רואה אותה הרבה פחות ממני כי אני בחופשת לידה אבל איך אני יכולה לגרום לה להרגיש יותר רגועה לידו?
יש לציין שהוא משחק איתה כשהיא רגועה.זה קורה רק כשהיא לא שקטה.
תודה