פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

היי אני מחפשת פסיכולוגית עם המלצות לילדה בת 13 מירושלים

בתודה

שלום,
בני בן ה-10 חווה אנקופרזיס כבר שנים. היינו בטיפול במשך 4 שנים אצל פסיכולוגית והתופעה לא נעלמה. אני רוצה שוב לקחתו לטיפול באיזור רחובות וממש לא יודעת כיצד למצוא פסיכולוגית (במימון חלקי של הקופה). האם פסיכולוגית התפתחותית? קלינית?איך יודעים מרשימות ארוכות למי לפנות?

הבן שלי מאוד קשור אליי ......הוא כול היום מסתובב אם הבגדים שלי הוא חייב שמשהו להחזיק את הבגדים שלי ביד.....אפילו לגן הוא לוקח ואני לא מבינה מה קורה איתו...הוא ילד מאוד קשה...הוא עושה מה שבא לו לא מקשיב העונשים שלי לט עוזרים
מה עושים במצב כזה?

שלום רב,

שאלתי המופשטת היא: האם עדיף לתת לילד להתמודד עם מסגרת עירונית כמה שיותר מוקדם, כדי שייכנס למסלול בגיל צעיר ותהיה המשכיות מגן ועד סוף בי"ס, או להשאיר אותו במסגרת פרטית (שאנו מעדיפים) יותר שנים, כדי שיצבור ביטחון במסגרת יותר מטפחת?

הרקע הוא כזה: בתי נמצאת בגן חובה פרטי, ויש לנו אפשרות להשאיר אותה שם עוד שנתיים לפחות (הם פותחים כיתות א'-ב', במטרה לפתוח גם ג'-ו' בהמשך). המסגרת הפרטית עדיפה עלינו מבחינת איכות החינוך וגודל הכיתות, אבל לא בטוח כרגע שכיתות ג'-ו' ייפתחו כמתוכנן, אז יש סיכוי שנצטרך בכל מקרה להעביר אותה למסגרת עירונית בכיתה ג'.

אגב, אם נעביר אותה למסגרת עירונית בשנה הבאה, היא תצטרך לעבור גן חובה שוב כי היא ילידת ינואר ומפספסת את השנתון במעט.

אז מה יותר חשוב, איכות החינוך והטיפול (לטעמנו), או המשכיות של אותה מסגרת מגן חובה עד כיתה ו'?

תודה, יעל

אני אמא לבן 3.6 .ילד קסם ממש נוח מקסים חכם ועוד..
אני נהנית מאד להיות עימו וכמובן ששהיתי עימו 2.5עד לגיל 2.5 בבית.

אני ממש מרגישה ואף יודעת שנתתי מעצמי המון עבורו.. אולם לאחרונה בני החל בודק גבולות מתקשה לקבל את המילה לא ,אי אפשר זאת כמובן כי הוא מאד מפונק .אני משתדלת להציב גבולות אולם בעלי "נכנע" בקלות. מצב זה גורם לילד לנסות ולבדוק גם אותי ואני משתדלת מאד מאד להיות סבלנית ואמפטית לרגשותיו ורצונותיו אולם לאחרונה (בחודש האחרון) אני מוצאת את עצמי מרימה עליו את הקול ואף היו מקרים בהם צעקתי עליו כאשר התעקש ולא הסכים לקבל את אשר הסברתי (למשל בבואנו לקנות עבורו מוצץ הוא רצה מוצץ מסויים אולם זה לא מוצץ שהיה רגיל אליו ואני הסברתי לו שזה לתינוקות והוא התעקש לאחר מספר פעמים שהסברתי לו הרמתי עליו את הקול והוא אחכ החל לבכות כי רצה את המוצץ ולא קבל ).
.
אני ממש הרגשתי רע שצעקתי , המון רגשות אשם ממש בכיתי כי הרגשתי שאני מזיקה לו . האם אני מגזימה בתחשותיי וזה "בסדר" לצעוק על ילד מידי פעם או שאני ממש עלולה להזיק לו.

אני מרגישה מטופשת בבואי לשאול שאלה כזו אבל זה חדש לי ואני לא רגילה לצעוק עליו ועל ילדים בכלל.
אפשר לחנך בלי לכעוס ולהרים את הקול? זה לא נראה לי נורמאלי..
אשמח לתגובה מפורטת .
תודה

שלום רב,
רציתי בבקשה לקבל חוות דעת מקצועית לגבי עניין גן עירייה.
מדובר על כניסה לגן טרום טרום חובה כאשר הילדה שלי מ"הקטנים" בגן (תהיה בת שנתיים ועשרה חודשים בתחילת השנה).
ההתלבטות שלי נובעת בעיקר מעניין של שנת הצהריים. בגן עירייה (בצהרון) אין אפשרות לשנת צהריים וזה משהו שקצת מלחיץ ו/או מדאיג אותי. אני לא בטוחה אם זה נכון לוותר על זה בגיל שלה והייתי מעוניינת את חוות דעתכם לגבי זה.

תודה רבה!!
כרמית

בתי בת ה - 3 הינה ילדה חכמה ומקסימה אבל, היא מאוד לא רגועה, מה שמרגיע אותה זה חיכוך על כדור והיא יכולה לעשות את זה שעות עד שהיא נרדמת חצי גוף על הכדור ופרצוף על הריצפה.
היא מתעצבנת בקלות וזורקת את עצמה על הריצפה, היא לא סרה למרות ולא מקשיבה אף על פי שמעירים לה כמה פעמים (לדוגמא: על תציירי על הקיר עם הטוש!! והיא בשלה מציירת).
כשאמא שלה מביאה אותה לגן זה תמיד , אבל תמיד, מלווה בבכי ובצרחות (למרות שהגננות מספרות ש - 5 דקות אח"כ היא נרגעת).
כל דבר שלא מוצא חן בעיניה היא אומרת "זה מגעיל" "אתה מגעיל" "אמא מגעילה" וכו' היא מאוד מאוד מפחדת מרופאים (רופאי משפחה או רופא שיניים) זה הגיע למצב שרצינו לספר אותה והיא חשבה שהספר הוא רופא ולא הסכימה בשום פנים ואופן להיכנס.
היא כל הזמן מציקה לאחותה הגדולה (עוד מעט בת 5 ), היא מרביצה לה ומקניטה אותה, היא מפריעה לה לצייר בשקט (היא בעצמה לא יכולה לצייר בשקט יותר מ - 5 דקות).
אני מפחד שהדברים שכתבתי כאן יתפרשו כאילו מדובר במפלצת קטנה אבל היא ילדה מקסימה , מלאת ביטחון עצמי, קונה אותנו בשנייה במשפט או במילה שהיא אומרת, היא דעתנית ולרוב זה נחמד אבל, ויש אבל , אולי אנחנו צריכים עזרה איתה??

בני בן 15. לפני כשנה התחיל להכניס שער/ חוטים לתוך הפה. התופעה מתגברת בתקופה של מבחנים או לחץ אחר. ניסינו להתגבר על כך והילד לקח לביה"ס מסטיק. מתברר שגם אז , בנוסף למסטיק הוא הכניס את השער. האם יש טיפול מונע?

תודה מראש, מירי

אני אמא לידה בת 4. אני בן אדם בישני . הילדה שלי רוצה להתארח אצל ילדים אחרים בגן ולארח בביתינו ואני מתבישת להתקשר להורים. מה עושים? אני מפחדת מדחייה.
האם הכרחי להזמין חברין הביתה בגיל כלכך מוקדם?

הילדה שלי בת 4 ויש שני ילדים שבזמן האחרון מעליבים אותה וקוראים לה בשמות גנאי

הילדה שלי לא מעליבה בחזרה

איזה כילים יש לתת לה כדי להתמודד עם ההעלבות ?????????

דיברתי גם עם הגננת כבר פעם שניה

שלום,

יש לי ילדה בת 5.5.
כבר מגיל צעיר (2.5-3) היא הגיבה בהתפתלויות גוף ולאחר מכן (כשגדלה ויכלה לומר) הוסיפה את המשפט: "לא נוח לי", במגע עם פרטי לבוש שונים כגון: נעליים, גרביים, חולצות (לרוב ארוכות) וכו'...
תחושות אלו מלוות בבכי כתוצאה מאי נוחות וכן גם התפתלות.
העניינן הוא שאם מסיחים את דעתה מהעניין, לאחר זמן מה, אי הנוחות פוסקת.
בתחילה חשבנו שזה סוג של משיכת תשומת לב אך ככל הנראה זו לא הסיבה.
משיחות עימה היא מספרת שזה פשוט לא נוח לה ומציק לה.
*- אני לא יודע אם יש קשר לכך, אבל אחרי הלידה שלה, היא סבלה מאסטמה של העור ורגישות עזה לקור.

אודה לך בכיוון למציאת פתרון הבעייה או לחילופין, הפנייה לאיזה גורם מוסך לפנות בנושא.

תודה רבה.

שלום!רציתי לבקש הכוונה בבעיה שהתעוררה לאחרונה עם בני בן 9.לפני כחודשיים הוא נחשף לסרט שהפחיד אותו מאז קשה לו להירדם לבד בחדרו הוא מבקש שישכבו איתו עד שהוא נרדם וכשהוא מתעורר בלילות הוא מגיע אלינו למיטה .שוחחתי איתו רבות על הבעיה.הוא טוען שמה שמפריע לו זה הסיוטים בעקבות הסרט.אך אני רואה שכרגע זה הפך להרגל והוא ממציא תירוצים בשביל להיות איתנו בלילה.מה הדרך הנכונה לגמול אותו משינה משותפת?האם כדאי לפנות ליעוץ מקצועי?לציין שבני מאז ומתמיד היה ילד רגיש עם רמת חרדה מעט גבוהה מהממוצע בררן באוכל ו"הילד של אמא".תודה

שלום,

אני אמא לשתי בנות, בת 4 וחצי ובת שנה. הבעיה שאני נתקלת בה היא חרדה מוגזמת (אך מותאמת) של ביתי הגדולה כלפי הקטנה.
החרדה כלפיה מתבטאת בכך שהיא לא מאפשרת לה ללכת במקומות פתוחים/ברחוב מחשש שהיא תדרס. היא לא רוצה שנלך לגן השעשועים מחשש כי הקטנה תלך לכביש (אציין שהוא די מרוחק מגן השעשעים). בעבר היא חששה מהאמבטיות-פן הקטנה תטבע, היום לא באה לראות כיצד היא מתרחצת ואם במקרה עוברת ליד מוודא שלא מלאתי הרבה מים וידי כל הזמן אוחזת בקטנה. היא נוקטת בפעולות הימנעותיות כגון-לא רוצה ללכת לגן השעשעים, היא בהיסטרייה של בכי וצעקות כאשר אני מורידה את הקטנה וזו הולכת לחקור את הסביבה. החרדה שלה - בלתי נסבלת, היא מעבירה לקטנה את הסטריה שלה וואז מתחילות דקות ספורות של צרחות ובכי. אותה התנהגות מופנת לכלבה שלנו כאשר זו הולכת איתנו לטיול, היא מפחדת שהיא תדרס, שהיא תברח ש...
אני מדברת איתה ומסבירה לה שזה תפקידי לשמור על הקטנה בדיוק כפי ששמרתי ועודני שומרת על הגדולה. מציעה לה שנלמד אותה יחד כיצד להזהר בכביש וכו'..
שום דבר לא עוזר, היא החליטה שהקטנה לא יורדת לי מהידים או מהעגלה ולא הולכים לגן המשחקים.
אני מרגישה שאני נכנסת למעגל של טירוף בכל פעם שהחרדה הזאת יוצאת. היא כל כך עמוק בתוך החרדה הזאת שאין שום דבר הגיוני או רגשי שאני יכולה לעשות כדי לעזור לה.
אני יודעת שהיא סובלת והיא באמת מפחדת, אבל אין לי מושג איך מתחילים להתמודד עם זה.

תודה,

עינת

שלום,
ביתי בת שנתיים ו-4 גמולה מטיטולים בהצלחה 3 חודשים.
אני רוצה לגמול אותה גם בלילה. לעיתים חריגות היא קמה עם טיטול מלא רוב הלילות עם טיטול יבש.
היא לא שותה בקבוק בכלל. אלא יש לה כוס מים ליד המיטה והיא שותה ממנה גם בלילה.
האם יש צורך לקחת את הכוס קודם ואז להוריד את הטיטול או שין קשר? ובכלל האם כדאי לחכות שהחורף יעבור? ואיך עושים זאת נכון? מה להגיד לה?

ועוד שאלה, לגבי מוצץ, מתי גומלים? היא לוקחת מוצץ רק בשינה ובזמן שהיא רואה טלויזיה (חצי שעה-3/4 שעה ביום). גם כשהיא בוכה או קיבלה מכה היא מבקשת מוצץ.

תודה,
שלו

שלום,
בני בן שנתיים ויש לו שיער ארוך מתולתל עד לכתפיים.
כל יום הוא עם קוקו וכשהוא מתעורר משינה הדבר הראשון שהוא אומר זה "גומיה" כי השיער מפריע לו בעיניים.
החלטנו לספר אותו אבל אני לא יודעת איך להסביר לו מה הולכים לעשות?
באיזו צורה? איזו דוגמא לתת לו?
אשמח לעצה בנושא.
תודה.