פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רב ,
אבקש את עזרתכם
למי אני פונה במידה ומתעורר אצלי חשד לגבי מערכת היחסים אשר מתנהלת בין הילדים הבוגרים של החברה החדשה של הגרוש שלי.

ילדתי בת 6 , אני ואביה התגרשנו לפני כשנה וחצי. אביה עבר לגור עם חברתו מספר חודשים לאחר פרידתנו. לחברה שלו 2 בנים בוגרים בני 12 ו15 .
בתי מאוד אהבה בהתחלה לבוא אליהם ולבלות איתם ימים ולילות .
כאשר היא אצליהם, היא ישנה באחד מחדרי הבנים .
לאחרונה , בתי לא מעוניינת להתארח אצל אביה ובכל פעם שהיא אצלו מתקשרת אלי בבכי בשעות הלילה ומתלוננת שמתגעגעת ורוצה לחזור הביתה.

בנוסף החלה לבקש כי ארדים אותה מדיי לילה ומתעוררת בלילות עם חלומות.

למי אני יכולה לפנות על מנת לקבל הנחיה וסיוע בנושא

תודה , טל

שלום לכם שמי לידיה ואני אמא לתהל בת שנתיים וחצי ויש לה פחד עצום מקופאת חולים היא חרדה מאוד מהמקום הזה אפילו כשהיא רואה שאנחנו בדרך לשם היא מתחילה לצעוק להשתולל ולבכות הייתי איתה לפני חודש במרפאה כיון שהיא הייתה עים חום גבוה פשוט מה שקרה שם זה שכול המרפאה הייתה על הרגליים בעקבות הצעקות והבכי שלא נגמר וכשהרופאה נגעה בה לבדיקה היא עוד יותר צעקה ובכתה ממש השתוללה לי בידיים ברצוני לציין נתון נוסף כשהיא הייתה בת כמה חודשים היא עברה בדיקת דם בוריד זה קרה פעמיים וגם שם הייתה חויה לא נעימה שהתלווה בבכי הסטרי אני ממש נואשת לא יודעת מה לעשות עכשו היא צריכה לעבור ניתוח פוליפ ושקד שלישי אני ממש לא יכולה להכניס אותה למרפאה תעזרו לי מה לעשות איך לפעול תודה לידיה אמא של תהל

לבת שלי בת 4 יש כמה חברות אחת מהן מאוד שתלטנית לדוגמא : החברה כל הזמן מאיימת על הבת שלי שאם תלך לשחק עם חברות אחרות היא לא תהייה חברה שלי החברה מאיימת על החברות של הבת שלי (שאיתן היחסים שוויוניים) שלא יתקרבן לבת שלי כמובן שהחברות לא שמות עליה יותר מדיי אבל משופ מה הבת שלי שמה והרבה היא בוכה בגן שהחברה אומרת לה לא ללכת

עוד דוגמא בכל אינטראקציה חברתית החברה רוצה לקבוע את החוקים ורוצה לשלוט במשחק לעיתים נדירות הילדה שלי מסרבת לכללי המשחק של החברה

דוגמא אחרת החברה מבקשת את התכשיטים של הילדה שלי וקשה לה להגיד לחברה לא

עד כמה אנ י אמורה להתערב ???????????


מה אני אמורה לעשות?????????


לבת שלי יש עוד אחות בת שנה

אני אמא לשני תינוקות "הגדול" בן שנה ושמונה חודשים ו"הקטן" בן שלושה חודשים.
עד להולדת בני הקטן בני הגדול ישן כל הלילה ללא הפרעות. מרגע הולדת אחיו הוא התחיל להתעורר באמצע הלילה ולהגיע למיטתנו.
מצד אחד קשה לי לעשות סדרת חינוך כעת כי אני מרגישה ש"כל" בני המשפחה מלבדו ישנים באותו חדר (ההורים והתינוק) ורק הוא בחדר אחר אז אולי הוא מרגיש את זה, מצד שני זה כבר הרבה זמן שהוא מתעורר ואז זה משפיע על המשך היום הוא עייף בגן וכו'.
האם עלי לעשות משהו? או להמשיך כך?

תודה

ילדתנו בת ה 7 התנהגה בצורה לא יפה, בעלי גער בה ואמר לה "תתביישי לך". לי המשפט הזה נשמע מזעזע ודורסני. הוא חושב שזה לגטימי אכן הוא רוצה שהיא תתבייש בעקבות ההתנהגות שלה. מה דעתכן?

הבן שלי בן שנתיים ו-9 חודשים.ילד חכם,מדבר יפה,מבין הכל,אינטיליגנט.אבל מה-שובב ועקשן מאוד!כמעט כל יום אני בקשיים התמודדות עם קריזות של ( ושלי) לגבי התארגנות בבוקר ובערב.בבוקר אני לחוצה בזמן אבל הכל מוכן לפני שאני מעירה אותו-בגדים,אוכל וכו'.הוא מתעקש שלא לעשות את מה שאני מבקשת,זה מגיע למריבות ולעיתים,לרוע מזלי, אף לפסים אלימים שלי כלפיו.איך ניתן לצמצם את הבעיה?האם בגיל הזה ישנו טיפול משולב לאמא ולילד?עלי לציין שעם הבת הגדולה(בת 4.5)לא נתקלתי בבעיות כאלו.האם זו דרך שלו לבקש תשומת לב?יש מצבים דומים בהם הוא מתפרץ בכעס ובכי.אני מנסה לחבק אותו חיבוק דוב ( גב שלו אלי9 כדי שיירגע,לא תמיד זה קורה.מה עושים? למי פונים כדי לטפל בבעיה ( הדו צדדית)?

שלום,
בני בן הכמעט שנתיים, שלא שותק לרגע בבית (יש לו אוצר מילים ממוצע הגדל בהדרגה) החל ללכת לגן לפני כשלושה חודשים, ואינו מוציא מילה בגן. בנוסף, ציינה הגננת שאין הוא נשמע לה גם לבקשות פשוטות (בוא, לך תביא וכו'). בבית הוא מבין הכל, ופועל כשבא לו.
חשוב לציין כי בארבעת החודשים האחרונים עברנו דירה, ונולדה לנו תינוקת חמודה.
וכמו כן, עקב מחלות חוזרות ונישנות הוא אינו הולך לגן באופן רציף.
האם יש לתת לזמן לעשות את שלו?

שלום ,
בני בן שנה ושבעה חודשים. בימים האחרונים שמנו לב אני ובעלי כשבכל פעם כאשר אנו מסרבים לתת לו משהו שהוא רצוה הוא מושך בשיערו ובודק בידיו עם הוציא שיער
תופעה שהחרידה אותנו ואנו מנסים להבין אותה.
אנחנו מלטפים אותו ואומרים לו שזה לא נעים לו כשהוא מושך בשיער אך הוא חוזר עליה מס' פעמים.
הילד נמצא בגן מספטמבר.

מה לעשות?
אשמח לתשובתך בהקדם.

בברכה,
אסתר

בני בן 7 בכיתה א',ילד חמוד ורגיש מאובחן עם בעיה בויסות תחושתי,בעית קשב לא היפרקטיבי,אך מוסך ולא שקט..התנהגות כפייתית(אוגר באובססיביות שטויות שמוצא ברחוב),סף תיסכול נמוך,וחוסר יכולת לקלוט מצבים חברתיים על כן חש נפגע כל הזמן.הכאב הגדול שהוא הגיע לביס חדש רק עם שני חברים שהוא מכיר,שהם כבר יתחברו עם השאר,והוא לא מצליח,לא יוצא בהפסקות מהכיתה,נראה שהוא חושש להתאכזב ,כי ניסה בתחילה,אני מנסה להפגיש אחה"צ עם ילדים,האם טיפול פסיכו דרך הקופה מספיק טוב,איזה סוג,יש התמחות מסוימת שעדיפה,לפנות לסקטור הפרטי,קבוצה של מיומנויות חברתיות יכולה לעזור?להיות אופטימית?נקרע לי הלב.

בני בן 6, עלה לכתה א' השנה. תמיד היו לו קשיים, בעיקר בבקרים (פרידות בגן) אבל השנה זה החמיר ועבר לתחום הבגדים. הוא לא מוכן לשים גרביים, רק כשאין לו ברירה ורק עם נעלי ספורט (בד"כ נועל קרוקס ואיתם לא מוכן לשים גרביים). רוב המכנסיים לא נוחות לו, טרנינג או ג'ינס, והוא לובש בעיקר מכנסיים משנה שעברה שכבר קצת קטנות עליו. חולצות ארוכות גם קשה לו ללבוש. הוא מגיע הביתה מביה"ס מוריד גרביים ועובר לחולצה קצרה. עכשיו הוא גם לא מוכן להסתפר. הוא מתעצבן בקלות ואז מחליט, "טוב אז אני לא הולך" ולא משנה אם זה משהו כייפי שהוא מפסיד או בית ספר. מה אפשר לעשות כדי להרגיע את הרוחות ולנהל מהלך יום רגיל?

ביתי בת ה-4.5 ילדה מוכשרת מאוד לגילה, נגמלה לראשונה מחתולים בהיותה בת שנה ו-11 חודשים. חודש לאחר מכן נולד לה אח, ושנה שלמה היא עשתה צרכים במכנסים. כהורים טריים עשינו לא מעט טעויות בשנה הנ"ל ושיננו לא מעט גרסאות בטיפול. השנה נכנסה לגן טרום חובה ומאז כמעט בכל יום חוזרת עם קקי בתחתונים, הגננת טוענת שבגן הכל בסדר, היא בין הילדים היותר מקובלים וכולם רוצים בחברתה. מה כדאי לעשות? אם התשובה הינה פסיכולוג, אשמח להמלצה לפסכילוג בת"א. תודה

שלום, בתי בת ה-7 הינה בת בכורה, היא מאוד קשורה אלי, לאחרונה אני שמה לב כמה חרדתית היא. היא פוחדת מבעלי חיים, כאשר היא רואה כלב (אפילו הקטן ביותר) היא מיד נצמדת אלי, אל בעלי או סבא וסבתא ( אנחנו הקרובים אליה ביותר). לאחרונה שמתי לב שהיא ממש נחרדת משינויים, אציג מספר דוגמאות שבעיקבותם אני פונה אליכם:
1. כאשר הלכתי איתה ואם ביתי הקטנה בת ה- 3.5 למספרה לצבוע את שערי בתי בת ה-7 נחרדה כשישבתי על הכסא והספר החל לצבוע את שערי - היא ממשנכנסה למין היסטריה, בכתה, בקשה מהספר שיפסיק, הסיטואציה הייתה נוראית עד כדי כך שבשלב כלשהו היא אמרה שקשה לה לנשום. הבנתי שזה התקף חרדה ומיד הרגעתי אותה ובעלי אף בא ולקח אותה.
2. במקרה אחר ,הרמתי צעצועים בחדרה על מנת לנקות את הרצפהוכאשר לא החזרתי כל צעצוע למקומו בתי לא הלכה לישון עד אשר כל צעצוע חזר בדיוק למקומו הקודם.
3. מקרה נוסף, אנחנו צריכים לסדר את המקלחת, לאחר שבתי שמעה שדברתי וקבעתי עם השיפוצניק על תיקון המקלחת היא שוב החלה לבכות וממש התחננה שלא נעשה דבר במקלחת.
אלו רק מספר דוגמאות שמעוררות בי תחושה שמשהו לא בסדר עם הילדה, שאולי היא סובלת מחרדות, שאולי אני טועה במשהו.
חשוב לי לציין שהיא ילדה מקסימה ואולי יותר מדי מקסימה, שמבקשת רשות על כל התנהלות (שגם זה נראה תמוהה בעיני)
האם אני צריכה לגשת איתה לטיפול כלשהו? האם יש לילדה בעיה כלשהי או שאני סתם נלחצת מהערות הורי והורי בעלי.?
אשמח לתגובה בהקדם

שלום רב!

אני מתנצלת מראש על האורך.

לבני מלאו בשבוע שעבר שנתיים. בספטמבר השנה החל ללכת לגן, עד אז שהה עמי בבית במשך שנה ושמונה חודשים. בהתחלה אספתי אותו בצהריים, אך לאחר חודשיים, אני מצאתי עבודה ונאלצנו להשאירו בגן עד 17:30. שי הוא ילד רגיש, ביישן, מאוד נבון, מפטפט, מאוד קשור לבית, אלינו, לא אוהב רעש והמולה (ירש מני לצערי). לא היה לו קל להתרגל לגן.

השאלה למעשה נוגעת למוצץ. בחודשים האחרונים, מציצת מוצץ הפכה לקיבעון אצלו. הוא מסרב להוציא את המוצץ, המילה הראשונה שהוא אומר בבוקר, זה מוצץ וכך נמשך במהלך היום, במידה ואנו מנסים להעלים את המוצץ. בגן שלו הוא היחיד עם מוצץ. יש לציין, כי רק ארבעה-חמישה ילדים צעירים ממנו שם, והרוב מבוגרים יותר, אך עדיין זה יוצר בעיה. זה מאוד מפריע לגננות. לדבריהן, הוא מסרב לאכול מחשש שלא יחזירו לו את המוצץ, הוא לא משתתף בשיעורים ופעילויות. והכי בעייתי, כשמנסים לא לתת לו, הוא נכנס להיסטריה, צורח, נשכב על הרצפה, נותן לעצמו מכות בראשו ונושך את כפות ידיו...זה מאוד מפחיד אותי ובוודאי שהגננות מתקשות להתמודד עם התנהגות כזו.

סיטואציה זו מכאיבה לי מאוד. אינני מבינה אם אלה פשוט בעיות גמילה או שמא בעיה עמוקה יותר. האם זה נורמלי שהוא נושך את ידיו? והאם בכלל יש כרגע צורך מיידי לגמול או שניתן לוותר לו בינתיים?

תודה רבה על התייחסותך!

יש לי תאומים בני שנתיים, שזוכים להמון אהבה וגדלים בסביבה בה המון בני משפחה אוהבים מסביב, שניהם מאוד פופולאריים בגן, מתפתחים יפה, מדברים ומתנהגים בהתאם לגילם.
אחד עדין ומתוק, שובב, הקסם נשפך ממנו וכולם ישר מתאהבים בו, מאוד מפזר חיוכים וקסם.
השני מתוק, מקסים, ונהדר, אבל מתעצבן מ... הכל. וזה ככה כבר בערך מגיל שנה. אז קראתי את ה"תסמינים" של גיל שנתיים האיום וזה מאוד התאים לו, אבל לא הבנתי למה זה בא כל כך מוקדם. והיום זה נראה לי באמת מתאים לגיל שנתיים, אבל בגלל שאני יודעת שזה התחיל כל כך מזמן, אני תוהה אם זה נורמלי. מצד אחד הוא מאוד עצמאי - רוצה לעשות הכל לבד וממש כועס כש: נותנים לו מוצץ ישר לפה, מגישים לו בכפית (קורה רק אם זה משהו שאני נותנת לו לטעום ממני ואני לא רוצה שילכלך בגד חדש וכו') או כל דבר אחר שהוא רוצה לעשות בעצמו (אפילו לקחת את כוס המים מהשיש בעצמו, במקום שניתן לו כדי שלא ישפוך כשהוא מרים אותה ממקום גבוה). מצד שני - הוא כל כך קשור אלי (אמא) שהוא רוצה כמעט כל הזמן בידיים, אם הולכים לטיול ברגל תמיד הטיול יהרס כי הוא פשוט ייגרר לי על הרגל כי אני פשוט לא מסכימה ולא יכולה לקחת אותו על הידיים כל הזמן. כשנוסעים באוטו הוא ממש מבקש "ליטוף", כשאני רק נוגעת לו בקצה הרגל קל לו יותר להירדם בנסיעה...
בגן הוא גם מאוד עצמאי (ודווקא את השני מגדירים מרדן) ורק לעתים רחוקות "עושה בעיות" מבחינת הצורך ב"ידיים". בגדול הוא אחד הילדים האהובים בגן.
אני מבינה שיש פה שתי קצוות שהוא מגיע אליהן. וזה בטח נורא מתסכל להיות ילד כל כך חכם (שזה מה שהוא) שעדיין לא יכול לבטא לחלוטין את רצונותיו.
דבר נוסף - כל עניין ה"מעברים" מאוד קשה אצלו. ההתעוררות תמיד כמעט מלווה בבכי ועצבים, עד שפתאום הוא יוצא מזה (בעצמו).

איך יודעים שזו התנהגות סבירה לגיל הזה או שצריך לבדוק מעבר.

בני שבר את ידו לפני כשבוע וחצי במהלך משחק בחצר הגן. הוא עבר ניתוח קל להחזרת העצם למקום וגיבוסה. שהינו בביה"ח כיומיים.
מהרגע ששבנו הביתה, הילד חזר להרטיב בלילה במיטה (היה גמול יום ולילה), הוא חזר לגן, אך מסרב לאכול בגן...
אנו מודעים לכך שהוא עבר טראומה ושההתנהלות עם גבס אינה פשוטה ולכן אנו מחזקים אותו ומעודדים אותו כל הזמן.
החלטנו כרגע להניח לדברים ולחכות קצת-האם זה נכון?
אני אומנם מציינת בפניו שזה לא לענין לא לקום לשירותים בלילה, אך בזה זה נגמר..
כמו כן ביקשתי בגן שיניחו לו מהאוכל, ואם לא רוצה לאכול שלא יאכל! (בבית אוכל)
יש לי תחושה שמעבר להיותו מאוד רגיש כרגע, הוא קצת "משחק" על זה...

מה לעשות?