פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

בני בן ה7 תלמיד כיתה ב. תלמיד טוב שבהפסקות מעדיף ללכת לספריה לקרוא ספרים בספריית בית הספר במקום לשחק עם חברים.
היו כמה פעמים שבהם הוא קיבל מכות מחברים בהפסקה.
אני חושש שההליכה לספריה נובעת מכך ששם הוא מרגיש מוגן וזו בשבילו איזשהי סוג של בריחה .
אנחנו לא יודעים איך לסייע לו בהשתלבות חברתית כדי שישחק עם חבריו בהפסקה.

שלום,
ביתי בת שנתיים ו-4 גמולה מטיטולים בהצלחה 3 חודשים.
אני רוצה לגמול אותה גם בלילה. יש לילות שהיא קמה עם טיטול מלא ורוב הלילות עם טיטול יבש.
היא לא שותה בקבוק בכלל. אלא יש לה כוס מים ליד המיטה והיא שותה ממנה גם בלילה.
האם יש צורך לקחת את הכוס קודם ואז להוריד את הטיטול או שין קשר? ובכלל האם כדאי לחכות שהחורף יעבור? ואיך עושים זאת נכון? מה להגיד לה?

ועוד שאלה, לגבי מוצץ, מתי גומלים? היא לוקחת מוצץ רק בשינה ובזמן שהיא רואה טלויזיה (חצי שעה-3/4 שעה ביום). גם כשהיא בוכה או קיבלה מכה היא מבקשת מוצץ.

תודה,
שלו

הילדים של היום...- ילדים חזקים ואסטרטיבים.
יש לי 2 ילדים בת 5 ובן 4 , כמובן שרוב הזמן הבנות שלוות וילדות טובות ואילו הבנים הם שובבים. אבל אני פשוט אובדת עצות, הילד בן ה4 משגעעעע אותי, מוציא אותי מכליי , הוא "מנסה" אותי כל הזמן, בודק את הגבולות, מרביץ לי, צועק עליי.....
איך מתמודדים???.
זוג הורים שרוב הזמן האבא "לא בשימוש" ואני זאת שרוב הזמן איתם. שמתי לב כי מתי שהוא עם אביו הוא לא "מתנגח" איתו ורגוע.
אז מה עושים?

הילד שלי בן 5 וחצי, עולה שנה הבאה לכיתה א'. שמתי לב בחודשיים-שלושה האחרונים שהוא לא מצייר בגן. לפני כן כן צייר , ציורים יפים לגילו. הוא נהנה מצביעת ציורים קיימים, אבל הייתי רוצה שיצייר בעצמו מהדמיון וגם שידע לצייר דברים "בסיסיים" כמו בית, עץ, פרח. אני חושבת שהוא יודע אך הוא לא עושה זאת. כאשר אני שואלת מדוע הוא אינו מצייר הוא עונה שלא רוצה ולא יודע לנמק.
לציין כמה דברים נוספים:
אני מחמיאה לו על כל הציורים ואומרת שמצייר ממש יפה ואף תולה אותם
אני מתכוונת לומר לגננת שינסו יותר לשדלו לצייר ולא לוותר לא מייד כשאומר שלא רוצה.
הילד מתעניין מאוד באותיות ומספרים אך הייתי רוצה שיפתח את הצד ההומני גם כן.
כיצד עליי לנהוג?
האם יש סיבה לדאגה כשהילד לא מצייר?
תודה רבה

שלום רב,
יש לי בן בן 7 + ובן 3+. אני בהריון בחודש 9 ומצפה לבן שלישי בקרוב.הילדים מאוד מתרגשים מהולדת התינוק החדש. בני בן ה3+ בתקופה האחרונה יצא מכלל איזון: בוכה הרבה.רב עם כל בני הבית. עקשן בצורה בלתי רגילה, על כל דבר ודבר ובעיקר על דברים לא הגיונים. פתאום מגיע אלינו למיטה בשעות לא שיגרתיות (3-4 לפנות בוקר) ומסרב לחזור למיטה ואז צורח צרחות ובוכה ומעיר את כל בני הבית.הדבר מתחיל כבר מהגעתו מהגן מסרב לשבת לאכול ושוב מתווכח על כל דבר. אני מאוד מכילה מחבקת שואלת מה עובר בגן אבל האמת איבדתי סבלנות ואני כבר מתחילה להתעקש איתו ולהעמיד אותו במקומו!!! ולא לוותר לו.אני לא מצליחה לתת תשומת לב לבני הגדול. לא מצליחה להכין איתו שיעורי בית מיותר לציין שאני עייפה מתוקף מצבי לא ישנה טוב גם ככה,ובנוסף הקטן מגיע בשעות לילה מאוחרות ואני לא מצליחה לחזור לישון . ומה יהיה עוד מעט שהתינוק יגיע הוא יעיר אותו בלילה ואותי שלבטח לא אשן הרבה. איך אצליח לתת לכולם תשומת לב. אבקש עזרתך בנושא. בברכה שגית.

שלום .
ביתי בת שנתיים מאוקטובר האחרון בפעוטון , הקליטה היתה קשה אך עברה, הילדה הלכה בשמחה לגן ונפרדה בלי בעיות.
בשבוע האחרון היא לא מוכנה להיפרד החליפו את המטפלת המחליפה (פעמיים בשבוע) בלי להודיע לא להורים ולא לילדים ככה שזה נפל על כולם בהפתעה וללא הכנה. האם זה נורמלי שהיא תגיב ככה? איך לעזור לה? זה יכול להיות משהו אחר??
תודה מראש

שלום רב,
בני בן 4.5 שנים. מאז נולד היה טקס לילי של מקלחת+סיפור ואז נשיקת לילה טוב וזהו.
החל מלפני חצי שנה בערך ביקש שנעזור לו להירדם כי הוא מפחד. בגלל שחשבנו שזה משהו זמני זרמנו, אולם מהר מאוד אימץ את זה והוא לא מוכן יותר להירדם לבד.
בארבעה חודשים האחרונים הוא מגיע באופן קבוע - לילה, לילה בסביבות 3 בלילה אלינו למיטה. בהתחלה היה "מתגנב" פנימה והיינו מתעוררים עימו בבוקר, אולם לאחר כחודש התחלתי להחזירו למיטה. וכיום זה ההרגל. הוא מגיע למרגלות המיטה, קורא לי ומבקש ממנו לעזור לו להירדם.
הוא נרדם מהר מאוד (בתוך כדקה). הוא עקבי ולא מפספס אף לילה. לעיתים שעה לאחר שחזר למיטה הוא מגיע שוב ומבקש שנית שיעזרו לו להירדם מחדש.

כאשר הוא הולך לישון אצל קרובי משפחה (פעם בחודש-חודשיים) הוא ישן כל הלילה.

כיצד להתמודד עם הדבר?
לציין שיש לו אח גדול (בן )7 ואחות קטנה (בת 11 חודש). הוא ישן בחדר לבד (החל מלפני שנה וחצי), באותה קומה כל המשפחה ישנה.

אודה לעצה טובה....
ליאור

ביתי בת שנתיים ומאז התחילה ללכת לגן התנהגותה השתנתה מהקצה לקצה. היא בוכה, מכה אותנו, מכה ילדים אחרים, צורחת ונתקפת התקפי זעם, מתבטאת במילים לכו מפה, משליכה אוכל ועוד. אחר כך היא נרגעת, ומתרפקת עם המון אהבה. היא אינטליגנטית מאוד לגילה, ומבינה הכל. פניתי אל הגננת ולדבריה מדובר בגיל מרד. מאחר וכבר גידלתי ילדים ויש לי נסיון לדעתי התנהגותה יוצאת דופן. למישהו יש עצות?.

שלום יש לי בת- בת 1.6 מגיל 10 חודשים כאשר התחילה ללכת ולנוע יש בה רצון להרביץ לכל מי שלידה גם בלי סיבה , גני שעשועים בגן לבני דודים
, היא ילדה מאוד חכמה מבינה טוב מאוד מה היא עושה ואלו השלכות יש לכך ( בגן יושבת על כסא המחשבה) אבל עדיין ממשיכה חשוב לציין שיש לה אחות גדולה ממנה ,שגם לה היא מרביצה לרוב בלי סיבה , האם זה סוג של אופי האם זה יעבור האם היא תשאר ככה? מה לעשות .
אני ואביה מאוד קשובים אוהבים ונותנים יחס אין בבית צעקות או אלימות כל שהיא שממנה יש לה השפעה - מה יכול להיות הפתרון לכך?
פוליטיקה עוזרת לזמן קצר.

ילדי האמצעי הוא ילד מאוד פיקח וחכם ,אך הוא עקשן , לא רוצה לקום בבוקר לא רוצה לצחצח שיניים ולהתלבש , הרבה פעמים שקוראים לו או שואלים אותו משהו הוא לא עונה ולא רוצה לענות במיוחד כאשר כועס גם לגננת הוא לא עונה לה לפעמים כשהיא פונה אליו
מכל דבר קטן שקורה לו - כמו וופל שרצה לאכול וכאשר פתח את האריזה הוופל נשבר , הוא כעס ולא רצה לספר
לא עוזר לא עונשים ולא דיבורים .
כאשר הוא בשירותים ועושה את צרכיו הוא לא רוצה לנקות ועושה בעיות
יש לציין שהוא בן 5 , בתקופה האחרונה הוא החל לנשוך בגן ילדים ולדברי הגננת מציק מאוד לילדים .אנחנו משוחחים עמו וכנראה שזה לא עוזר .
הוא לא רוצה גם להתקלח - בקיצור הוא קשה מאוד , כאשר הוא בוכה הוא מוציא רוק בכוונה מהפה , אנחנו כבר מיואשים ולא יודעים מה לעשות ,
מה הבעיה ?? איך פותרים זאת ?? ניסנו עם פרסים , עם מחמאות ושבחים ולא עוזר

שלום רב.
בני בן שנתיים בדיוק.
כשהוא מתוסכל, או אם אני אוסרת עליו משהו הוא מרביץ לי.
בגן הוא לא מרביץ בכלל, ובד"כ ילד מאד רגוע שקט ודי מופנם.
אין לי מושג מאיפה למד להרביץ לי, אין אלימות בבית בכלל, לא מילולית ולא פיזית (בית מאד רגוע וסבלני)
ניסיתי לכעוס עליו, לא עזר. להתעלם מההתנהגות הזו, גם לא עזר.
אני לא מוותר לו ועומדת על שלי, גם אם הוא כועס
איך אני מתמודדת עם ההרבצות שלו. כשאבא נוכח בזמן המכות שלו הוא גם מאיר לו וכועס עליו. מסבירים לו, בגובה העינים וברוגע, שלא מרביצים לאמא, שאסור וזה לא נעים לאמא.
מאד מפליאה אותי ההתנהגות שזו, כי אני לא מוותרת ועומדת על שלי. ומתקנת ומעירה לו מיידית. לא צוחקת.
ממש לא מבינה איפה הוא קיבל את זה.
אנא עצתכם

זקוקה לעצה - בתי, בת 14, רוצה ללכת לפגישות עם פסיכולוג, על בסיס קבוע. היא אומרת שזקוקה למישהו "חיצוני" שיכולה לספר לו דברים ולפרוק ללא חשש שיגיב כמו שמגיב אדם קרוב כמו חברה או משפחה. היא מעדיפה לפרוק את הלב בפני מישהו שלא מכיר אותה ולכן לא אכפת לה לגלות לו דברים. היא חזרה והדגישה באזנינו שאין לה בעייה מיוחדת ולא קרה כלום {ובאמת אין משהו שמעיד על כך} אלא שהיא מתבגרת ומרגישה צורך לשוחח עם מישהו שאיננו הורה/חברה.

אני לא מודאגת שמא קרה לה משהו אלא שאני לא בטוחה שזה הפתרון המתאים. מחכה לעצתכם
תודה:)

שלום,
ילדי בן ה-7 זז בכיסאו או נוגע בחולצתו תוך כדי מפגש או משחק או אפילו צפיה בטלוויזיה.
אודה לכם אם תייעצו לי כיצד לטפל בנושא.

שלום,
תחילה אקדים ואתנצל אל אריכות הדברים..
ולעניינינו,מזה כחודשיים התחלנו לגמול את ביתנו (היחידה לעת עתה) מטיטולים, ( כיום היא בת שנתיים ושלושה חודשיים). נראה כי היא רצתה בעצמה את השינוי ואף ביקשה את התחתונים החדשים שרכשנו בעבורה.בנוסף הסברנו לה שאת הצרכים שלנו אנו עושים רק בשירותים ולא בתחתונים ושצריך לשמור על הפיפי עד לשירותים ואף אנו משתדלים להוות לה דוגמא (" הנה גם אמא עושה בשירותים ורצה מהר שלא יברח .. כמובן שגם משתדלים לומר "כל הכבוד" על כל טיפת פיפי/ צואה שנכנסים לאסלה וכו') עם זאת היא מפספסת המון בתחתונים- רק את השתן ואילו את הצואה היא עושה בשירותים. לעיתים רבות היא עושה פיפי בתחתונים ולא אומרת כלל שיש לה ושעשתה כבר... מה שגורם לחיכוכים עימה והתנגדות מצידה לשבת באסלה ולהמשיך לעשות פיפי.ההתלבטות היא האם לקחת אותה לשירותים כל חצי שעה כדי שתשב באסלה כפי שניסינו בהתחלה ( ואולי בכך לפגום ביכולת שלה להבחין בעצמה מתי יש לה או אין לה וכמו שצויין לעיל גם ירבו החיכוכים כשתתבקש לשבת בשירותים " כדי לבדוק אם יש לה עוד פיפי") או שמא לחכות שזה יעבור מאליו.. אולי היא צריכה יותר זמן.. אציין כי אני בהריון חודש תשיעי ומאוד קשה לי ההתרוצצות אחרי הפיפי שלה בכל מקום בבית והתערמות הבגדים הרטובים.. בנוסף אני מנסה להיות סבלנית כלפיה ולא לכעוס על הפיספוסים והחיכוכים סביב הנושא. אציין כי עלתה בראשי מחשבה שהפספוסים שלה הם על רקע רגשי אך היא אוהבת את הבייבי שבבטן של אמא , מנשקת אותה ובינתיים מראה אהבה כלפי הרעיון שתהיה לנו בייבי חמודה בבית. האם אנו מצפים ממנה לגמילה מהירה וזה נורמלי שתפספס כ"כ הרבה ( כשמונה -עשר פעמים ביום..) או שמא היא לא מוכנה לכך ומתקשה לשלוט בסוגרים - רק בפיפי? אני אובדת עצות..מה עושים?
ושוב סליחה שהארכתי יתר על המידה.. מצפה בכיליון עיניים לתגובה.. תודה רבה

תינוק בין 9 חודשים עד לא מזמן ,הבן הגדול קיבל אותו באהבה גדולה ובסבלנות
לאחרונה החלו אצלו פרצי קנאה קשיים, כשבעלי מרים את התינוק אז הבן הגדול ממש מזנק עליו בבכי שיוריד אותו לריצפה ושבעלי ירים אותו וישחק רק איתו,כמו כן אוסר על התינוק לזחול לחדר שלו /לגעת בצעצועים שלו וכו' ,שוב עד לאחרונה כל התופעות האלה לא היו...(כמו "הצתה מאוחרת" או שעכשיו ירד לו האסימון בעניין אחיו??!!) .
ובהמשך לכך עד בערך חופשת חנוכה היה יוצא מהגן שמח ומאושר והיה אומר אמא כייף לי..היום אני שואלת אותו איך היה בגן? תשובתו הייתי עצוב,אף ילד לא רצה לשחק איתי (ובברור עם הגננת לא רואה משהו חריג)אשמח לקבל שאלות מנחות לדובב את הילד להגיע לשורש הבעיה (מתנצלת אל האורך....)