פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

בתי בת שנה וארבעה חודשים. היא נמצאת מחוץ לסקאלה (מעל אחוזון 97) מבחינת אחוזוני משקל מזה כשנה כבר. מבחינת גובה היא ממוצעת. עד לפני כמה שבועות היא עוד אכלה בצורה סבירה ומתונה יחסית אך בזמן האחרון מרגע שהיא חוזרת מהגן היא לא מפסיקה לבקש אוכל, לצעוק, לנסות לפתוח את המקרר ולבכות ולמחות אם היא לא מקבלת אותו. היא גם די בררנית באוכל ובתפריט שלה אצלנו בבית ישנם מספר מזונות בודדים. בגן אומרים שהיא אוכלת בסדר: בשר, תוספת, לחם וגבינה, אבל קשה מאוד לדעת אם זה נכון כיוון שהסטנדרט של גננות לגבי אכילה "יפה" יכול להיות שווה גם ל"הילד לא זרק את האוכל על הרצפה ונתן ליקוק אחד לחתיכת שניצל קטנה". מה לעשות? מצד אחד אולי היא באמת רעבה ומצד שני די ברור שהיא במשקל עודף וסביר מאוד שהצורך שלה באוכל הוא צורך פסיכולוגי כלשהו. אציין כי כשאני ואשתי בבית (ואנחנו בבית הרבה, למעשה אנחנו איתה כל יום מרגע ההתעוררות ועד הגן ומהגן ועד הערב וכן כל הסופ"ש) אנו די סובבים סביב הילדה, משחקים איתה, מטיילים איתה ומקדישים לה הרבה תשומת לב ואהבה, אז אני מקווה שהחסך לא מגיע מצדנו. תודה.

שלום רב,
אשמח לעזרה,
ביתי בת 3.5 מועמדת לניתוח שקדים עקב בעית דום נשימה בשינה.
אני מעוניינת לדעת כיצד עליי להכין אותה לניתוח, כמה זמן לפני, באיזה מילים להשתמש, ומה הסיבה לניתוח (הרי היא לא יודעת שהיא לא נושמת טוב בלילה).
כמו כן על איזה שלבים עליי לתת דגש: כמו למשל הכנת האינפוזיה ביד, החלפת הבגדים, חדר ההרדמה , המסכה, האישפוז הכאבים ועל המזון בימים הראשונים.
אשמח לעזרתכם בהקדם,

תודה מראש

שלום-
בני בן 3 וחצי, חמוד וחכם. היה איתי בבית עד גיל 9 חודשים (פעמיים בשבוע אצל מטפלת) ולאחר מכן נכנס למסגרת של מעון.
שמנו לב כי יש לו קושי להסתגל לדברים חדשים: להיכנס למסגרת חדשה להכיר אנשים חדשים. עם זאת הוא מתרגל לאחר מספר פעמים. למשל כשבאה אלינו חברה חדשה עם ילדים, לרוב ישחק עם הילדים לאחר מספר דקות אך לחברה(לאימא) יקח לו כמה פגישות להסתגל. בסוף הוא ידבר איתה כרגיל ויענה לשאלותיה ובמיוחד כאשר אני לא בסביבה אך גם לידי.
השנה נכנס לגן עירייה עם 26 ילדים(בשנה שעברה היה בתוך כיתה עם שתי קבוצה ובכל קבוצה היו 9 ילדים). ההתחלה הייתה קשה בכה הרבה כשהלכנו ובכה במשך היום. לאחר תקופת החגים הלך לגן מבלי לבכות ובמשך היום כבר לא בכה.
עם זאת הגננת מספרת שאינו מרבה לדבר איתה ולספר לה דברים ולרוב יושב ומקשיב גם כשבוכה אינו משתף אותה מדוע.
רציתי להתייעץ האם יש דרך לגרום לו לשתף יותר את הגננת האם יש צורך באבחון פסיכולוגי?
יש לציין שהצעתי לגננת להביא מידי פעם דברים מהבית שהוא יוכל לספר עליהם במפגש. לדבריה זה עוזר לו לדבר איתה קצת יותר והיא הציעה שנמשיך עם זה.
אשמח לשמוע את חוות דעתכן
אימא

יש לך ויכוחים חוזרים ונישנים עם אמי לגבי פעילות הילדה אחר הצהרים בתי בת השלוש נמצאת בגן ילדים קטן שמונה 16 ילדים בלבד בגילאי שנה ושמונה עד גילאי ארבע וחצי
הגן הינו בתוך דירה פרטית בפנטאוז בתי נמצאת בגן חצי יום משעה 9.15 עד אחת בצהרים כשהיא חוזרת אני משכיבה אותה לישון ובערך בארבע אחר הצהרים מאכילה אותה ארוחת צהרים להשלמת האוכל בגן לאחר מכן הילדה נמצאת איתי בבית כל אחר הצהרים ואבא שלה מגיע מהעבודה בסביבות שמונה בערב אמי טוענת שעלי לדאוג להוציא את הילדה אחר הצהרים אם לפעילויות שונות חוגים וכאלה שכרגע לא מצאתי לילדה ואם לא אז לפחות לטייל בקניון או כל דבר אחר העיקר שהילדה תהיה בין אנשים ולא בבית כל אחר הצהרים יצויין כי אין לי חברים עם ילדים שמבקרים אחד את השני וכן גם לא חברים מהגן
מה דעתכם? האם אמי צודקת והילדה זקוקה לפעילויות אחר הצהרים או ישיבה בבית אתי בלבד עד שאביה מגיע בשמונה בערב

תודה על תשובתכם החשובה לי מאוד

אני אמא לשלושה ילדים (6.5,4, 4חודשים). ביתי בת השש וחצי מגיל מאוד צעיר (שנה) מאוננת. הגבלנו את גבולות האוננות לחדר שלה ובפרטיות. לפני כשלושה שבועות שמעתי את בנותיי מתלחששות בחדרן. כשניכנסתי מצאתי את ביתי הבכורה נוגעת בפות של ביתי בת הארבע. עצרתי זאת ואמרתי שאני לא מרשה את זה. לאחר כשבוע שוב שמעתי התלחששויות ושוב אותו סיפור. כעסתי מאוד והשארתי את ביתי הגדולה בחדרה. הדבר חזר על עצמו שוב. אני שוחחתי עם ביתי הגדולה ושאלתי אותה מאיפה הרעיון הזה והיא לא אמרה. הסברתי לה שאני לא מרשה את זה שזה פרטי ועושים זאת בפרטיות. אמרתי שאני לא מסכימה שזה יקרה שוב. אני מרגישה חשדנית וכל פעם שהן עולות למעלה אני חוששת שהן שוב משחקות במשחק הזה. אני עולה אחריהן וממש ממש מסתתרת כדי לשמוע אם הן מתכננות שוב משחק זה. מה לעשות?

בני בן 5 ושלושה חודשים לערך. בתקופה האחרונה אנו חשים כי חל שינוי בהתנהגותו והוא הופך ליותר "מרדן" ו"חוצפן" ואנו, הוריו, חשים שאיננו יודעים להתמודד עם זאת בכלים המתאימים. למשל אנו מאוד רוצים שילמד לעשות דברים באופן עצמאי, כמו: להתקלח ולהתלבש לבד, לנעול נעליים בבוקר לבד. אך כל בקשה שלנו ממנו לעשות זאת נתקלת בחוסר היענות/התעלמות במקרה הטוב וסירוב מופגן/ "לא רוצה" במקרה הגרוע. היום בבוקר בעלי ביקש ממנו לנעול את הנעליים לבד והוא לא עשה זאת ו"מרח את הזמן". גם כך קשה בבוקר כשצריך למהר לעבודה ויש ילד קטן נוסף בבית. אנו מנסים לעשות זאת בדרך נעימה,לעודדו, לומר לו שהוא ילד עצמאי ובוגר ואף להציע לו "פרס" אם יעשה זאת, אך לרוב זה לא עוזר ואנו מגיעים למצבים של ויכוחים כשהיום הוא פשוט קרא לבעלי "אדיוט". אני חשה חוסר אונים ובמצבים רבים בעקבות זאת אנו "מענישים" אותו בכך ששולחים אותו לחדר להירגע, אם מתחצף או שמתפרץ (צורח/בועט) ומבקשים לצאת מהחדר לאחר שירגיע עצמו. בבקרים זה בעייתי כי ממהרים לצאת מהבית. לפעמים אומרים לו שיישללו ממנו הטבות- פרס/סיפור לפני השינה וכו'- אני חשה שאלו לא הכלים הנכונים להתמודדות ואינני יודעת מהם.אבקש לציין כי בני בסה"כ זוכה מאיתנו להמון חיזוקים חיוביים כשעושה מעשים טובים, ולהמון אהבה (הן חיבוק והן במילים) ולהמון תשומת לב- יושבים לשחק איתו לבד, קוראים לו סיפור לאחר שאחיו הקטן הולך לישון- כלומר מקדישים לו המון תשומת לב חיובית.כיצד עלי ללמדו עצמאות ובכלל כיצד להתמודד עם מצבי מרדנות, חוסר הקשבה, התפרצויות וכו'?

שלום בני בן חמש וחצי, ילד מאוד רגיש, אם למשל נותנים חיזוק חיובי לאחד הילדים בגן ולו לא הוא נעלב ואינו רוצה ללכת לגן למחרת, כל עבודה שהוא עושה הוא טוען שאיננה טובה כמו של החברים, הוא כל הזמן מחפש חיזוקים. מה לעשות? האם את יכולה להמליץ לי על פסיכולוג ילדים בכפר סבא, האם לשתף את הפסיכולוגית בגן ? יש לציין שבני ילד יחיד והוא בן חמש ובשנה הבאה עולה לכיתה א כמו כן חשבתי לרשום אותו לבית הספר הדמוקרטי שכן אני מפחדת שילך לאיבוד במסגרת הרגילה.

תודה.

שלום האם יש אפשרות לקבל איזו שהיא הכוונה/הדרכה למי ניתן לפנות לעזר מאתמול שאני ממתינה לתשובה אבקש לקבל האם ניתן או לא ניתן לענות לי

תודה

שלום,
לפני כחודשיים הצטרפה אחות לבני בן השנתיים וחצי והוא התנהג בחיבת יתר( המון נשיקות וחיבוקים לילדה ולנו להורים) אך שום דבר מעבר לכך . לפני כשבועיים החל לנשוך ולהרביץ בגן בלי שום סיבה כאשר הוא עושה זאת רק בגן, בבית הוא לא אלים בכלל. הגננת מסבירה לו שאסור לנשוך בזמן המעשה ושמה אותו בפינת החשיבה וגם אנחנו מדברים איתו בבוקר כל יום לפני שהוא הולך לגן שזה לא בסדר לנשוך וזה כואב לילדים ושאם הוא מתנהג לא יפה הוא לא יקבל מאמא ואבא חטיפים. הבעיה שהוא מספיק לנשוך ליום , יומיים ושוב חוזר חלילה. מה ניתן לעשות , הילד אותו הוא נושך לא רוצה לבוא לגן בגלל הילד שלי ולא נעים לי בכלל מההורים?

שלום רב,

אני אמא לילדה בת שנתיים שמעולם לא הכניסה לפה שום דבר שאינו מזון, אפילו לא אצבעות. התגובה הטבעית אצל רוב האמהות היא "איזה כיף!", אבל אני תוהה האם זה נורמלי, הרי תינוקות חוקרים את העולם בין השאר באמצעות הכנסת דברים לפה. האם זה יכול להשפיע על מבנה האישיות בעתיד, ומה צריך לעשות בנוגע לכך, אם בכלל?

יש לציין שלילדה מעולם לא היה מוצץ. אחותה הקטנה, בת שלושה וחצי חודשים, כבר מכניסה אצבעות לפה ומוצצת (אם כי גם לה לא נתנו מוצץ).

בתודה מראש.

שלום , אני אם לילד בן שנתיים ו3 חודשים ילד פיקח חם ואוהב, אני אם חד הורית מאז שהוא היה בן 7 חודשים,גרנו בחו"ל ועליתי איתו לארץ כשהיה בן 8 חודשים,אני מגדלת אותו לבדי כאשר האב מעורב בצורה מינורית ביותר (פעם בחודשיים ביקור) ,לפני כ3 חודשים התחלתי לצאת עם בחור מקסים ,גם אב בעצמו הוא מרעיף על ילדי אהבה ותשומת לב וילדי אוהב אותו מאוד,אך כששלושתינו נמצאים יחד הוא רב על תשומת ליבי, הוא אינו מוכן להרפות ממני,הוא רוצה לשבת עליי ,אם אני קמה לאן שהוא בבית הוא אחריי ואם אני ובן זוגי משוחחים או מתחבקים הוא מהר מתחיל לקרוא לי להצמד עלייי להפריד ביננו ,איך אני אמורה להתנהג? האם זה טבעי או שלב שחולף ,אנא זקוקה לעצה דחופה. תודה

בתי בת 8.5. מאובחנת בלקות למידה.בנוסף בעלת אישיות חרדתית.
כיצד אני יכולה לעזור לה? במה כדאי לבחור, בטיפול פסיכולוגי או בתרפיה בתחום האומנות (בשנה שעברה התנסתה בכך והיו תוצאות טובות).
מתי מתאים טיפול פסיכולוגי ומתי מתאים לטפל באמצעות תרפיה?

תודה

שלום,

התינוקת שלי בת שנה וחודשיים התחילה לאחרונה, כשנכנסים לגן או כשנכנסים לסבא וסבתא, לעצום את העיניים למשך כמה דקות ולעשות פרצוף מתעלם מהסביבה.
הבוקר למשל מסרתי אותה לגננת והיא ישבה עליה עם עיניים עצומות כאילו אומרת לסביבה "אני לא רואה אתכם ואתם לא קיימים".
נראה כאילו קשה לה המעבר הזה מהידיים שלי לסביבה אחרת למרות שהיא בכלל לא ילדה מפונקת ולא דורשת יותר מדי חיבוקים או ידיים.
כרגע זה ממש מצחיק אותי אבל אני לא ממש יודעת איך להגיב.
מה זה מעיד עליה?

תודה!

ראשית שלום
יש לי בן מתבגר בן 15 מבחינה חברתית הוא מתחיל להסתגר ולהתבודד מבחינה חיצונית אין לו בעיה חריגה מבחינה לימודית הוא חזק ואין למורים טענות אלה ששואלים מדוע הוא מתבודד הוא טוען שאין לו בעיה יש לו חברים מפני שהוא מדבר איתם בבית הספר אך במציאות בהפסקות הוא יושב לבד ובשעות אחר הלימודים אין לו תקשורת עם החברים
הוא טוען שהחברים לא מתאימים לו חשוב לציין שהוא נער שלא היו חסרים לו חברים גם מבחינת בנות וגם מבחינת בנים כול זה התחיל כאשר הוא עבר לחטיבה והשנה השתנה לחלוטין לא מובן לי מה הסיבה להסתגרות הזו הסגל מודע ניהלתי שיחה אך אין פתרונות

בנוסף אין לו משמעת עצמית הוא כול בוקר מאחר לבית הספר ואין לו בעיה לאחר כול מה שסובב וקשור לבית הספר לא עובד אצלו מבחינת הכללים חשוב לציין שהוא ילד לא מופרע ואין בעיית משמעת\
כול הזמן אני צריכה להכין לו הכול ביגוד הנעלה אני צריכה להזכיר לו לגבי מערכת וזאת הוא עושה כמה שניות לפני היציאה בבוקר לבית הספר
אני תמיד צריכה להזכיר לו לזרז אותו בבוקר

אני לא יודעת איך ניתן לטפל בזה מה נכון לעשות ומה לא נכון לעשות האם הוא זקוק לטיפול רגשי או לאיזו שהיא הדרכה והכוונה

לתשובה אודה

שלום
אני אמא לילד בן שנתיים וחצי.
בחודשים האחרונים הוא פחות ופחות מוכן לשחק לבד.
בחדש האחרון זה פשוט לא קורה יותר. הוא לעולם לא ילך לחדר לבד ואם אנחנו משחקים איתו ויוצאים משם הוא רודף אחרנו בבכי, גם אם אנחנו מסבירים שיש לנו משהו לעשות ונחזור עוד דקה. הוא מסוגל לשחק עם עצמו רק אם מישהו נוכח.
לפני כחדשיים העברנו אותו לגן אנטרופוסופי (עקב בעיות בגן) ונראה שטוב לו שם והכל בסדר.
יש לציין שהייתי בהריון ולפני כשבועיים עברתי הפלה בשבוע 13. זה לא היה משהו טראומטי אצלנו וכמובן שלא שיתפנו אותו או סיפרנו לו על ההריון אבל אולי זה השפיע.
לא נראה לנו שזה מצב בריא ונכון.
מה כדאי לעשות?