פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום,
אני עובדת סוציאלית במקצועי. אין לי ניסיון בעבודה טיפולית עם ילדים.
אני מעוניינת לעבוד כמשלבת בגן לילד עם הפרעות בתקשורת או עם עיכוב התפתחותי. האם אוכל להיות משלבת טובה גם מבלי לקחת קורס או הדרכה תוך כדי עבודה, שכן הורים רבים אינם מציעים הדרכה כזו? (יש לציין, שיש לי גישה לילדים). אני יודעת שתפקידה של המשלבת לעודד את הילד להשתתף בפעילויות בגן ולשחק עם חבריו לגן תוך מתן עידוד וחיזוקים לילד.
האם ישנם היבטים נוספים לתפקיד המשלבת?

אודה על תשבתך,
יפית

בהמשך.., האם כדאי לקחת אותה למקום כמו פארק הקופים, על מנת שתראה "כמה הם חמודים..ולא מפחידים..", האם כדאי להקריא לה סיפורים שבהן גורילות "חמודות..", האם זו דרך פעולה נכונה או שזה עלול להחמיר ועדיף להימנע?
ושוב, תודה, אורחת.(ואמא, מלאת ייסורי מצפון..פעם הבאה אחשוב היטב לפני שאני מספרת סיפורים מפחידים לידה..)

צהריים טובים,
בתי בת שלוש וחצי, ילדה מלאת שמחת חיים, נבונה מאד, חכמה. תקשורתית וחברותית ובמיוחד מפותחת וורבלית לעומת בני גילה. לפני יומיים בדיוק, פתאום וללא כל תהליך הדרגתי..התחילה בבי לפחד מגורילות, בקשה שאסגור את החלונות וכו. הפחד מלווה אותה כבט יומיים לאורך כל היום. העיניים שלה משדרות פחד, פעורות, היא אוכלת פחות, רוצה שאכניס את כל הבובות לארון שהגורילות לא תחטופנה אותן..וכו, היום בגן פחדה ללכת לשירותים לבד. הגננות לא רגילות להתנהגות זו שלה. בבית כשתחקרתי היא אמרה שהיא פחדה מהגורילות ורצתה שיבואו איתה. העיניין נורא מעציב אותי, מפתיע ומבלבל. ברור שיש לילדים חרדות, אבל כך? ובעוצמה כזו. היא מתנהגת מוזר מזה כיומיים והכל סביב לגורילות. מרבה לבכות..הכל התנהגות זרה ורחוקה כל כך מאיך שהיא תמיד. זו ילדה שתמיד בהשגחתי או בגן, גדלה בבית חם ואוהב ואני בטוחה במליון אחוזים שלא נפגעה חלילה על ידי משהו, שכן היא תמיד איתנו. אפילו חברות אני מזמינה והיא עדיין לא הולכת לבד לאף מקום. היא גדלה בבית אוהב וחם, ילדה מפונקת ואהובה. שום דבר חדש לא השתנה לאחרונה.., לא אח חדש, לא סביבת מגורים.., בנוסף, היא ישנונית יותר, גם היום וגם אתמול, היא נרדמה כשחזרה מהגן. שוב דבר שלא אופייני לה. אני סומכת על הגננות, מכירה אותן אישית ומתכוונת לדבר איתן אחהצ ובכל זאת, מה עליי עוד לעשות?, אני אובדת עיצות..?. ואחרי כל זה, אני נזכרת שלפני כחודשיים סיפרתי לחברה על מקרה מצחיק שקרה לי ולבעלי לפני שנים כשהיינו האפריקה,כשגורילה נכנסה לנו לאוטו וחטפה לנו ממתקים.. ..יכול להיות שהיא שמעה ולא הבינה את ההומור ונלחצה, אבל עברו מאז חודשיים. גם אם זה מקור הבעייה, למה פתאום אחרי חודשיים היא נזכרה..?, בקיצור, מה עליי לעשות, איך לנהוג?הילדה נראית ומתנהגת כאחוזת אימה, אודה לתשובתך

יש לי 3 ילדים ולפני כחודשיים עברנו לבית חדש בעיר אחרת. 2 הגדולים עברו לביה"ס בתחילת השנה ונראה שהמעבר עובר בשלום ובהצלחה. אני פונה אליכם דוקא בגלל תגובות של בתי הקטנה , בת ה-3, שנשארה בגן הקודם עם חברים ותיקים. כמעט בכל יום בו אני באה לאסוף אותה הביתה, המשפט הראשון או השני שלה זה שאינה רוצה ללכת הביתה. היא רוצה ללכת לסבתא, או ללכת לחבר אבל לא הביתה. השבוע קרה שהגענו הביתה והיא לא הייתה מוכנה לצאת מהרכב. היא לא רוצה הביתה, היא רוצה להישאר ברכב. הבית אליו עברנו גדול, יש לה חדר משחקים וחצר, כאשר היא בבית היא משחקת ומחייכת ולא נראה שעובר עליה משהו. חוסר הרצון להיות בבית בא לידי ביטוי רק כאשר היא מחוץ לבית. אני רוצה להוסיף, שיש לה חברים בשכונה החדשה שמוזמנים אליה וגם חברים מהגן (מהשכונה הישנה) כבר ביקרו אצלה.
אשמח לדעת האם יש להתנהגות זו משמעות?

תודה

שלום רב,
יש לי ילדה בת 6, כיתה א, אחות לתאומות בנות 3.5
הילדה ילידת דצמבר, ולכן מאלצה לעבור אבחון לעלות לביה"ס.
נכנסנו לאיבחון, לאחר מכו התבקשתי לשבת בחוץ. הילדה יצאה להפסקה ולאחר מכןו נכנסה שוב. לאחר כמה זמן יצאה מהאיבחון בוכה.
הפסיכולוג אמר ששאל שאלות ולא ידעה ניסה שוב , וכנראה מהתיסכול החלה לבכות.
מאז הילדה לא רצתה ללכת לחברים ונסגרה. ניסתי לקחת לטיפול ולהתייעץ.
לא היתה מוכנה דבר.
אמרו תעודדו , תאהבו , לא לעשות עניין.
נתנו ביטחון , אהבו (כרגיל ויותר), והכל...המצב השתפר אך עדיין הילדה עם פחדים, לא רוצה שאף אחד יגע בה. לכבוד יום הולדת 6 רצתה עגילים, נכנסנו לחנות והיא בלחץ שהמוכרת צריכה לגעת לה באוזניים.
ואומרת שהיא תהיה אמיצה כשהיא תגע בה...:( מה אני אמורה לענות?
ולבסוף, כמובן שלא עשינו עגילים ויצאה בוכה מהחנות.
לא נורא אמרתי, אולי בשנה הבאה. אני מנסה לא להראות, אבל אני ממש דואגת לה.
רציתי לקחת אותה לדיקור ועוד, לא מוכנה לשמוע שמישהו ידבר או יהיה איתה במגע כל שהוא. מה עושים?

שלום ,בתי הייתה בת 6 בנובמבר. ילדה נבונה מאוד .לומדת בכיתה א' . מתחילת השנה היו לה המון קשיים- לא הסכימה ללמוד, בכתה רוב היום ולא שיתפה פעולה עם המורה. בחודשיים האחרונים המצב השתפר :היא לומדת יפה- מעל הממוצע בכיתה. אבל הבעיה היא התנהגות. היא מקשקשת על השולחן ובמחברות כשמשהו לא מסתדר לה. טוענת שלא מבינה כש המורה יודעת בוואדאות שהיא כן. מושכת המון תשומת לב: מוציאה קולות באמצע השיעור,מתפרצת וקוראת למורה תוך כדי שהיא מסבירה.כששואלים שאלות וצריך להרים יד ולענות-היא פשוט מתפרצת וצועקת את התשובה(שנכונה -תמיד!).בשיעורים שהם פחות פורמייל-שעת סיפור,נושא-מסרבת להשתתף -אלא רק בעברית וחשבון.המורה אומרת שהיא כנראה לא מוכנה לא'-אבל כבר מאוחר מדי. היא גם אומרת שיש לה בעיות התהנגות-רגשיות ומצבי רוח: היא יכולה ללמוד מצויין בשעתיים הראשונות ואח"כ לא לעשות כלום או לקשקש על השולחן. לא משנה מה לומדים.יום אחד היא קוראת שותף ולמחורת מושכת מילים או מסרבת בכלל.יום אחד היא פותרת תרגילים מסובכים בחשבון ולמחורת אומרת שלא מבינה. מה עושים? אפשר לטפל בזה? איך? ע"י מי?לאבחן משהו אם בכלל. זה לא קשב וריכוז.עם זה אין בעיה בכלל. זה ממש התנהגו/רגישות/מצבי רוח/מוטיבציה. בנוסף היא יושבת לבד ולא בזוג כי מפריעה.כשהיא טוענת שמפריעים לה ומעתיקים ממנה. והיא שמחה לשבת לבד.

סליחה על האורך, אני פשוט נורא מודאגת... עוד פרט:היא בת בכורה לאחות בת שנה וחצי

תודה רבה

שלום,

בעלי אמר לבתו בת ה-5 כי יש לה אמא ביולוגית ועכשיו יש לה גם אמא חורגת.
ברצוני לברר האם זה היה נכון לספר לה בשלב כל כך מוקדם, האם היה צורך לחכות?
האמא הגיבה בעצבים וביקשה לא לומר את זה יותר לילדה.
רוצה לציין שהילדה אוהבת אותי מאוד, ושהאמא לוקחת כל דבר קשה.

תודה על הייעוץ ויום מקסים (-:

חנה

יש לי שני ילדים הגדול בן שש וחצי והקטן חודש הבא בן שנתיים.
הבעיה שלי היא עם הבן הקטן, הוא ממש ילד שובב- הוא מציק לאחיו הגדול נושך אותו רוצה רק מה שיש לו ביד ואם לא מקבל מתחיל לצרוח ולבכות.
אחיו הגדול מאוד אוהב אותו ולא יכול לשמוע את הבכי שלו ולכן לצערי הרבה פעמים מוותר לו.
בנוסף הקטן זורק דברים (צעצועים את הבקבוק שלו ועוד) ומנסה לנשוך ולהרביץ גם לנו (אבא אמא סבתא וסבא...).
הוא נכנס השנה לגן אחרי שהיה אצל מטפלת ובגן ברוך השם הכל בסדר, התעניינתי אצל הגננת ונאמר לי שהוא מתנהג בגן בסדר גמור- אין בעיות מיוחדות הוא כמו כל הילדים אין בעיה חריגה.
ניסינו לטפל בשיטת פינת החשיבה אך כאשר אני שמה אותו שם הוא לפעמים מתחיל לבכות, ולפעמים עומד ומחייך.
הוא מדבר יפה וניתן להבין ממנו הכל אך עדיין בבית מתנהג איך שבא לו.
מהי משיטה שבה ניתן לחנך ילד בן שנתיים שמה שהוא עושה לא מקובל על הסביבה?
אני יודעת שגיל שנתיים הוא גיל קשה של בדיקת גבולות, אך איך מציבים לילד כזה קטן גבולות בצורה שיבין?
כי לאחר "עונש" הוא מחכה קצת וחוזר על אותו מעשה?

שלום, אני זקוקה לעיצה דחופה; אבא של בני בן השלוש וחצי( שלא חי עימנו מעולם )היה רגיל לראות את בני כ -3 פעמים בשבוע, וכעת קרה בינינו מקרה ריב בנושאי כספים ומאז הוא כועס עליי ונוקם בי דרך הילד, כואב לי מאוד על הילד שלי, במיוחד כשאינני יודעת האם יהיה לזה סוף בקרוב או שמא הבנאדם ייעלם לו לנצח.. הוא אוהב את בנו אך הוא איש לא צפוי ונוטה לקיצוניות. שאלתי היא- מה לאמר לבני כששואל איפה אבא ולמה אי אפשר לדבר איתו ומתי הם ייפגשו..בינתיים כששאל אמרתי שהוא מאוד עסוק בעבודה ושהוא מאוד מתגעגע אליו ואוהב אותו... האם אני פועלת נכון? מה עליי לעשות כדי שבני לא יינזק מההיעלמות הזו? הוא לא ראה אותו כבר 3 שבועות..אודה לתשובתכם המהירה. אריאלה.

היי אני מיקי אמא ל- 3 בנות בת 6 בת 4.5 ו1.5בת -קיבלנו לפני כחודש ילד אומנה בן 6.5 - אני מעוניינת לדעת באם אתם מכירים פסיכולוג טוב לילד באזור השרון באופן פרטי מאחר ולפי העו"ס הילד זקוק לטיפול ריגשי

בתי בת שנתיים וחצי. ילדה חכמה מאוד עם שפה עשירה ומתוקה. עד סביבות גיל שנה וחצי נהגה מאוד בעדינות בחבריה ושחקה יפה. מאז חל שינוי ואט אט היא החלה יותר ויותר לחטוף לילדים משחקים מהידיים ועל אף שפתה העשירה כאשר לא ממלאים את בקשתה היא צובטת ביד או בפנים לעיתים מכה עם צעצוע את הילד השני. אנו נוטים בכל פעם לומר כי איננו מסכימים להתנהגות זו בתקיפות. לעיתים מרחיקים אותה מהמשחק ומיתר הילדים, בדרך כלל מבקשים כי תאמר סליחה ומסבירים מה היא רצתה ומה קרה לילד השני... יחד עם כל נסיונותינו אנו בתחושה כי אין שיפור. דיי מתוסכלים. לעיתים נמנעים ממפגשים עם חברים למנוע את ההתנהגות. האם מומלץ לפגוש פסיכולוג להתייעצות? האם יש פסיכולוג מומלץ בדרום ?

שלום,
יש לנו ילד בן 5 שמתלונן לאחרונה על תחושת חנק.
הוא מסרב ללבוש גופייה בטענה שהיא חונקת אותו, למרות שהגופיה רופפת עליו.
הוא מסרב ללבוש חולצה בטענה שהיא חונקת אותו, כנ"ל...
ברצוני לציין שמדובר בתופעה מהשבוע האחרון בלבד והילד החלטי בנוגע לתחושת החנק.
גם כשאנו מנסים לשכנע אותו ללכת לקניון או לגן השעשועים, הוא מעדיף להישאר בבית, רק עם מכניים, ללא כל חולצה, מאחר והוא לא רוצה להרגיש את תחושת החנק...
ממה זה יכול לנבוע?

היי
בני הוא בן 3 שנים וחודש . הוא נמצא בגן עירייה והוא הכי קטן בגן. הוא נראה לי מתפתח יפה אוד גם בהשואה לילדים אחרים . בחודש האחרון אף השפה שלו מאוד התפתחה והוא מתקשר עם חבריו לגן הגדולים ממנו בצורה יפה מאוד .
לאחרונה פנתה אליי הגננת וייעצה לי לפנות למכון להתפתחותה ילד בשל בעיה עם הילד . היא טוענת שכאשר הוא רב עם ילד אחר הוא נסגר ובוכה ואינו מוכן להסביר מה קרה גם אם זה עולה לו בכך שמאשימים אותו שהרביץ לילד אחר למרות שיכול להיות שהוא רק הגן על עצמו או "החזיר" לאותו הילד . גם כאשר הוא נרגע הוא אינו מוכן לסביר או לבקש סליחה כאשר היא מבקשת זאת ממנו . בנוסף היא אומרת שהוא תמיד צריך "הזמנה אישית" להכנס לגן, לשבת במפגש,להוציא מוצץ וכד'.
רציתי לדעת אם זו באמת בעיה התפתחותית או פשוט בעיית פינוק . מדובר בבן יחיד כרגע, שנולד לאחר כ-4 שנות פוריות ודי "המלכנו "אותו בבית . בבית יש לו יותר כבוד לגבולות מאשר בגן. נראה שיש לו בעיה עם הוראות של מישהו אחר מלבד הוריו. כיצד עליי לאבחן מה הבעיה עד שיגיע התור במכון להתםתחות הילד ?
בברכה, אמא מודאגת

שלום
הבן שלי בן שנתיים. יש לו בעיות בשינה. הוא שותה בקבוק לפני השינה ואני מרדימה אותו במיטה שלו כשאני ישנה לידו.
הוא משחק לי בשיער (מאז שנולד) וככה הוא נרדם.
באמצע הלילה הוא מתעורר המון. אם הוא לא רואנ שאני לידו הוא בוכה או בא למיטה שלי ומושך אותי למיטתו. מידי פעם גם רוצה בקבוק.
לדעתי הוא קטן מידי להסביר לו שהוא צריך לישון לבד, אבל זה מקשה עליי את הלילות וגם עליו, הוא לא ישן טוב....
אני ממש נואשת.
אשמח לתגובתכן
מיטל

שלום,
אני בחודש שמיני- בשמירת הריון (כבר חודשיים אינני יכולה להרים את בני ובכלל להתאמץ עקב כך),
בננו בן שנתיים ואני מעוניינת לדעת איך להכין אותו להולדת אחיו.
איזה ספר מומלץ לקרוא לו?
האם מומלץ להמחיש לו את זה בצורה כלשהיא? (אולי לקנות לו בובת תינוק שיטפל בה?)
איך לבשר לו על כך שאימא בהריו ויוולד לו אח בקרוב?

בברכה,