פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

הילד חכם להפליא פיכח ויודע היטב להיות שקוע בתעסוקה בבית
מאז שנכנס לגן הגננת מתלוננת שהוא בעל התנהגות רעה ... בהתחלה - תלש קישוטים מהקיר ציר על השולחן ... לא יושב בריכוז , חוטף לילדים אוכל בורח לבד לחצר ולשירותים ולא מקשיב
אני טוענת שהילד מתלהב שלראשונה בגיל 3.5 יש לו חברים והרבה , מתלהב מהכול בגן ולא יודע מה זה ריכוז מה זה מסגרת , ואני עובדת עליו מאוד קשה בכדי להסביר לו מה מותר ומה אסור ויש הרבה אסור ... אני מתחילה גם בשיטת המדבקות לפי טבלה שבועית , יש לו אחות תאומה בגן אחר ככה שהטבלה שלה תהווה גם מוטיבציה ... אני מאוד נדהמתי מהגננת שחרצה את דינו ביום הראשון
במיוחד שאני מעידה אחרת על הילד ... בבקשה את עזרתכם , הבחנתכם ... אני מרגישה שאני אשמה בכך שהילד נכנס מאוחר למסגרת .. אני יעשה הכול בכדי להתאים אותו לחוקים ולכללים אני מבינה את הקושי שלו

שלום,
ביתי הבכורה בת ה-6 במהלך חופשת הקיץ שינתה את התנהגותה והנהלותה. מובן שבחופשת הקיץ הגבולות מטשטשים והשיגרה מתנפצת, אך בתי עברה שינוי קיצוני.
היא הפכה למרדנית, צעקנית, היא מגיבה לכל דבר באגרסיביות, לא מקשיבה לי ולבעלי, מתחצפת בקיצור ילדה הפוכה ממה שהיא היתה במהלך השנה.
בנוסף היא מלאה פחדים, בלילה היא באה אלינו למיטה כל לילה, היא מפחדת להישאר עם בייביסיטר או כל אדם מבוגר אחר, למרות שהיא מכירה את כולם. אם אני יוצאת מהבית בלילה לפני השינה היא בוכה ומתקשרת אלי.
היא עלתה השנה לכיתה א' ונוספו לה פחדים להיות בכיתה רק עם הילדים כשהמורה לא נמצאת.
אני אובדת עצות, לא משנה כמה שאני מדברת איתה ומסבירה לה היא עדיין ממשיכה באותה התנהגות.
היא ילדה מאוד חכמה ובוגרת, ילדה שמשמשת דוגמא לחבריה ודווקא בגלל שהיא כזו מאוד קשה לי עם ההתנהגות שלה. מה לעשות?
אני די אובדת עצות.

שלום רב!

בני בן 1.8, נכנס בתחילת החודש לראשונה לגן. עד כה היה איתי בבית, לא שהה באף מסגרת, לא עם מטפלת/סבתא. הכניסה לגן מלווה בהמון בכי, היסטריה. אנחנו השארנו אותו עד כה למספר שעות בלבד בכל יום, ורוב הזמן הזה הוא בוכה או מבלה על הידיים אצל אחת המטפלות. לא שותה, לא אוכל, לא מתעניין בשום דבר. מאז שנכנס לגן, גם התנהגותו בבית השתנתה באופן קיצוני. הוא לא מאפשר לי ולבעלי לעזוב אותו אפילו לרגע, גם אם זה בתוך הבית, מסרב להירדם במיטתו ודורש להירדם ולהמשיך לישון אצלינו במיטה. יש לציין, כי עד כה לעולם לא ישן איתנו במיטה, נרדם באופן עצמאי במיטתו וישן לילות שלמים, רצוף, ללא בעיות מיוחדות. כעת מתעורר לעיתים קרובות, תוך בכי ולא רוצה להירדם לבד. גם באופן כללי הוא עצבני יותר, צועק, מרים את הקול אם אין ברצונו לעשות משהו שמבקשים ממנו.
אני מבינה שאלה בעיות הנובעות מקשיי הסתגלות, אך אני מאוד חוששת שבעיות השינה שהחלו להתפתח יהפכו לתבנית קבועה. אני מצד אחד רוצה לרכך את חרדותיו ולכן מאפשרת להיות איתנו, לישון איתנו, מצד שני, הוא הופך את זה להרגל קבוע. מה שברצוני לדעת, האם בעיות אלה מצריכות טיפול מיוחד? מקצועי? האם להמשיך עם ההסתגלות לגן, למרות שברור כי התהליך משפיע לרעה על התנהגותו?
סליחה על האורך, זה נושא שמאוד מדאיג אותי.
תודה רבה ויום טוב!

שלום רב,

אני יודעת שזה קצת ארוך אבל אני במצוקה אז בבקשה תקראו -
יש לנו ילדה מדהימה בת 3 שהיא כל עולמנו ולפני שבוע וחצי ילדתי בן בשעה טובה.
הילדה שלנו, כמו כל הילדים הבכורים אני מניחה, רגילה להיות מרכז העניינים והאוצר הכי יקר של כולם , בעיקר שלנו (ועדיין כמובן) אבל היא מקנאה מאוד בתינוק החדש למרות שאנחנו ממשיכים להעניק לה את מלוא תשומת הלב והאהבה שניתן וזה מובן לנו.

הבעיה שלנו היא שלא מספיק שהיא צריכה לקבל ולהתרגל לאח חדש , בדיוק באותו זמן היא צריכה להתרגל לגן החדש (גן עירייה) עם גננות חדשות וילדים חדשים , ואחרי הגן היא גם צריכה לעבור לצהרון עם גננות חדשות וילדים חדשים שוב ומאוד מאוד קשה לה עם זה והיא בוכה המון וזה גורם לי כאב וצער רב שאני בעצמי בוכה בגללה - לדעתי זה פשוט לעשות עוול לילדה שצריכה לעבור 3 דברים חדשים וקשים במקביל ואני לא חושבת שילדה בת 3 צריכה או מסוגלת לעבור את זה בקלות ולכן רציתי לשאול לדעתכם :
אולי כדאי שאחזיר אותה לגן הפרטי שהיתה בו בשנה שעברה - אליו היא רגילה, אוהבת מאוד את הגננות והמון חברים שלה נשארו עוד שנה על מנת שההסתגלות שלה תהיה קלה יותר ולחסוך ממנה את כל המעברים החדשים האלו.

אני רוצה לציין שחשבתי להשאיר אותה בגן הפרטי בגלל כל האמור אבל אנשים אמרו לי שאין צורך ושהיא חכמה ותסתגל ושיקול נוסף היה שבגן הפרטי הם ישנים המון בצהריים ואז היא נשארת ערה עד מאוחר מאוד ללא סדר יום (11-12 בלילה, נכשלנו בחינוך של להשכיב מוקדם) וחשבתי שעם תינוק יהיה לי מאוד קשה להיות ערה איתה עד שעות כאלו כשבלילות אני גם לא ישנה ואילו בגן עירייה וצהרון לא ישנים צהריים אז היא בטח תירדם בשעה סבירה כמו רוב הילדים בגילה.

אבל עכשיו נראה לי טעות שלא התייעצתי עם מי שמומחה לכך , ולא אכפת לי כבר שיהיה לי קשה להישאר ערה עד מאוחר כל יום - העיקר שהילדה לא תסבול ותעבור את התקופה הזו יותר בקלות ולכן אני פונה אליכם עכשיו לפני שיהיה מאוחר מדי.

בבקשה תענו לי במהרה...

בתי בת 5 והחלה ללכת לגן חובה, עד עכשיו היא היתה במסגרת של גן פרטי קטן מאוד שכלל רק 8 ילדים כאשר רק אחת מהם היתה ילדה בגילה וכל היתר בגילאי 1.5-3.
אני התחלתי לשים לב שיש לה בעיה לשבת ,להקשיב ולהבין את מה שמבקשים ממנה. הכוונה שלי למשל במשחק, שאמור להיות לגילה, היא מתקשה להבין את ההוראות, מתחילה לעשות שטויות במקום ולא מנסה אפילו להבין את חוקי המשחק, נראית חסרת סבלנות, ובסוף עושה מה שבא לה.
גם הגננת החדשה אמרה שיש לה קושי להבין את מה שמבקשים ממנה.
השאלה שלי האם זה יכול לנבוע מאחר ועד עכשיו היא היתה במסגרת שהיא היתה עם ילדים קטנים יותר ודי ללא מסגרת.....או שיש בעיה אמיתית של קשב וריכוז למשל......אני מאוד מודאגת.

ביתי בת 4. בזמן האחרון נתקפת בהתקפי זעם בכל פעם שלא מקבלת מה שרוצה. משתוללת
ומרביצה לעצמה ולעיתים גם לנו
מה אנחנו אמורים לעשות ? האינסטינקט הראשוני הוא לצרוח עליה אבל שמנו לב שזה רק מגביר את ההתקף. אמרו לנו שעלינו להחזיק לה את הידיים ולחבק אותה עד יעבור זעם...האם נכון ? מה הדרך לעזור לה להתגבר על התקף הזעם ?

שלוםן רב.
יש לי ילד בן 3.8. חכם , פיקח, חברותי ועם זאת מאד רגיש. מאד סקרן (בכל אופן היה כזה..), ומאד
חם (זה הדבר הראשון שאומרים עליו בגן, מלבד היותו מאד פיקח-לדעת הגננות).
השארנו אותו בגן הפרטי שלו , ולא העברנו לגן עירוני, רק בשביל לא ליצור לו משבר (שעבר בשנה שעברה) ושיחזק לו את הביטחון העצמי, גם בהיותו בין הגדולים.
אכן הוא חיכה מאד לחזור לגן, וחזר בשמחה לחברים
למרות זאת, , משהו עובר עליו או שהוא פשוט עובר את גיל המרד (גיל 4 ? ), ההתנהגות שלו מאד מדאיגה ומתסכלת ואני אפרט:
1. מאד מפונק, מדבר בצורה מאד מפונקת, כל הזמן מקטר ומיילל (פשוט בלי הפסקה).
בוכה על כל דבר קטן. כל הזמן בא בדרישות- ואם לא מקבל את מה שרוצה (מנסים להציב גבולות...)בוכה כמו תינוק ולאחרונה ממש משתולל. בזמן האחרון גם מרים ידיים עלינו, וגם על עצמו....
2. עקשן מאד. אנחנו אומרים "שחור" והוא אומר "לבן"......בכוונה, לא מוכן להקשיב...
3. מאד שלילי/נגטיבי בעיקר כלפי עצמו. אני לא יכול, אני לא מסוגל......זה לא יפה...- וזאת למרות שמגיל קטן אנחנו מחנכים אותו להאמין בעצמו (ויש לו גם ספרים כאלה במקרה ), ושאם הוא רוצה הוא יכול, מאד מפרגנים ומעודדים ונותנים מילה טובה כשצריך
4. דבר חדש שמעמיד אותנו במבחן כל פעם מחדש : מנסה להכתיב לנו מי יעשה מה עבורו. אם אבא בא להוציא אותו מהרכב- "אני רוצה את אמא" וגם כשכבר יצא רוצה להיכנס חזרה כדי שאמא תוציא.
כשאבא בא להלביש אותו, צרח שרוצה את אמא, ופשט שוב את בגדיו כדי שאמא תלביש...
והכי גרוע, באמצע הליילה, קרא בצרחות לאמא כדי שתביא לו את המוצץ (למרות שהמוצץ לידו...)
ושוב זרק אותו בכוונה כדי שאמא תקום...היו גם מקרים שאמא באה לעשות משהו והוא רצה אבא.(עלייי לציין כי אלה דוגמאות מקריות, וכי חלוקת התפקידים ביני לבין בעלי בעניין הילדים היא שווה. אמא עושה בשבילו המון וגם אבא).
5. כל דבר רוצה עכשיו ! לא יודע דחיית סיפוקים.
6. כשמגיע מהגן, כל מה שרוצה זה או לראות טלוויזיה, או חברים (לרדת למטה, ללכת לחברים...).

אני מרגישה שהילד המתוק שלי הולך לאיבוד, מאבד מהקסם האישי שלו (ויש לו!) והופך לכמעט בלתי נסבל. (עליי לציין, שבגן, לדברי הגננת, הוא מקסים וממושמע, שום דבר ממה שתיראתי בבית...
אין לו שום סיבה להיות ב"דיכאון", כי הוא לא במצב של שינוי או מעבר. להיפך, שמרנו לו על היציבות שלו. מקבל המון חום ואהבה משנינו והרבה פרגון ועידוד.
עליי לציין שיש לו אחות קטנה בת שנה וחצי. עלה בדעתי שאולי הוא מקנא , אבל זה נראה לי קצת לא הגיוני, כי מרגע היוולדה ועד היום לא הייתה בו שום קנאה. להיפך, תמיד דואג לה, מחבק אותה , מנשק. לאחרונה התחיל לריב איתה... היא גם לא מקבלת יותר ממנו. הייתי אומרת אפילו שדברים באים על חשבונה ולא על חשבונו....אנא מכם, עזרו לי להבין מה יש לילד שלי ? מה נכנס בו ? האם זה משבר מוכר שיחלוף או משהו שיש לטפל בו בצורה מקצועית ? אני ממש מודאגת...תודה !

שלום לכם
בני בן השש (כיתה א') כפי שסיפרתי לכם נוהג להציק ולחבק ילדים שהוא אוהב הן לילדים שמתחת לגילו וילדים שמעל לגילו - למשל לילד בגיל 10
בני ילד מאוד אינטליגנט ויודע לקרוא כמו ילד בכיתה ח' אבל יש לו קטע שאנחנו והגננת לא מבינים.
מדוע הוא נוגע בילדים שהוא אוהב. הוא מחבק אותם, נוגע להם בשיער ומציק להם.למרות שהם לא רוצים.
אתמול הוא סיפר לנו שילד בכיתה שלו הרביץ לו. פנינו לילד והילד אמר שהבן שלנו הציק לו.
מה עושים? למי עלינו לפנות כדי לעזור לבן שלנו?

תודה

שלום

האחיינית שלי מפחדת מאוד ממני בגלל הזקן שלי (היא אומרת את זה במפורש). הבנתי שמדובר בתופעה נורמלית, אך לא מצאתי את הסיבות לה - למה שיער על הפנים מפחיד ילדים קטנים?

שלום,

היכן משיגים טלפון של פסיכולוג מערכתי אשר משלב בטיפול פגישה עם מורי בית הספר, מנהלת בית הספר, ועם ההורים כמובן?

אנחנו מאיזור המרכז,
תודה

שלום,
בתי בת שנתיים וחמישה חודשים. מזה חצי שנה מפחדת מרעשים (אופנוע, רכב, צלצול בדלת, המנגנת באקורדיון בגן וכו') ופחד מזרים אך גברים בלבד. למשל, פוחדת מהגנן והשומר בגן למרות שמכירה אותם כבר מעל לשנה. הפחד מתבטא בכך ששמה ידיים על האזניים ורצה אלי או לאביה בבכי. לפני כשבועיים עברה ניתוח להקטנת שקדים+ אדנואיד ומאז נדמה שהמצב החמיר. כל רחש קטן גורם לה לשים ידיים על האזניים ומספיק שלרגע לא רואה אותנו לידה בסלון (אם למשל עברנו לחדר אחר) רצה אלינו בבכי. בנוסף החלה לדמיין כי דמויות מקלטות שרואה בטלוויזיה הן מוחשיות ומפחידות אותה בבית, למשל העכבר מ"דירה להשכיר", או שמסבירה לנו שהפיל שרצה להיות הכי פוחד בחושך בלי אימא ומתחילה לבכות מתוך איזושהי הזדהות. בעיקר נלחצת כשילד צועק, גם אם מדובר בקריאות שמחה או בוכה. האם נורמאלי או שעלינו לפנות לעזרה מקצועית?האם ייתכן שפחד מזרים יהיה מגברים בלבד?
תודה

שוב אני, אשמח אם סמדר או מישהי יעזרו לי בהתלבטותהזו.... אם כדאי להעביר אותה גן לפני שהיא תקשר לגן החדש?

ילדתי בת 3 נבונה מאוד נגמלה מחיתולים כבר במרץ, כלומר כבר חצי שנה ולסירוגין מרטיבה את
התחתונים כל פעם שיש לה פיפי במשך היום כי היא פשוט מתאפקת ולא רוצה ללכת לשירותים.
אין משהו שאני יכולה לחשוב עליו שגורם לכך (התחלות חדשות או משבר) היא יודעת ועושה נהדר בשירותים עם ובלי ישבנון וכאמור תקופה ארוכה היתה עשת בלי פיספוסים. כרגעהיא בגן עירייה
וזה מהווה בעיה-היא אינה מוכנה להישאר רגע אחד עם תחתונים רטובים ורצה להחליף כל פעם בעצמה.

תודה מראש

שלום רב,
לבני בן ה-6 ישנו קושי רב ליצור קשר חברתי עם בנים. מצב זה נמשך מגיל 3 שנים.
אין לו שום עינין בבנים וגם הוא נרתע מהם.
בתור אב שמשחק ומבלה עם בנו אני לא מרגיש כך, אבל עכשיו שהוא בכיתה א, אני דיי מודאג ומרגיש כי הוא מפתח תלות בילדה שיושבת לצידו בכיתה והיא כל עולמו החברתי.
את בן אחותי (גיל 10), הוא מקבל ומעוניין לשחק עימו ונראה כי הוא בוטח בו, אך הם לא בני אותו הגיל.
בני מרגיש במצוקה שלנו ולכן הוא מבטיח כי ישחק עם בנים בביה"ס וכמובן אנו יודעים כי הוא לא מסוגל לגשת לבנים, לדבר או להצטרף אליהם.
יש לנו כל מיני פחדים לגבי זהותו המינית וההשלכות לכך ואיננו רוצים שיסבול ומעוניינים לעזור לו.
הילד בעל אינטלגנציה רגשית גבוהה ורצון רב להיות מושלם ולהצליח (מאוד תחרותי).
מצטער על ריבוי הפרטים,
תודה,
צבי

שלום רב יש לי ילדה בת שנה ו9 היא לא במסגרת עדיין הבעיה איתה שהיא קצת פחדנית/ חרדתית
בעיקר הבעיה היא שהיא רואה ילדים קטנים היא מפחדת בגיל שלה למשל אם אני הולכת איתה לגן ציבורי היא משחקת יפה שאין אפ אחד אבל שמתחילים להגיע ילדים בני גילה היא מפחדת רוצה על הידים שלי כאילו ראתה שד אם מבוגרים זה לא קורההיא יותר בטוחה וגם עם ילדים שהם קצת יותר גדולים ממנה. אבל היא סובלת מחרדות למשל אני לוקחת אותה לבית של אמא שלי שהיא מכירה אותה ומכירה את בני המשפחה היא פוגשת את אחי שרואה אותו לא הרבה אבל מכירה אותו היא מתחילה לצרוח רבע שעה אני לא מוותרת לה ונשארת לידו ואז היא נרגעת ומתנהגת כרגל פחות או יותר. לעומת זאת שיש ילדים בגיל שלה היא בוכה כל רגע וכאילו נמצאת בחרדה לא כאילו היא בחרדה.אני רוצה לציין שלמרות שהיא איתי בבית מגיל אפס אני לקחתי אותה לגן הצביבורי כבר שהייתה קטנה אבל תמיד היא בצד מפחדת לא מוכנה להתקרב לילדים בגילה.
היא ילדה בריאה בדרך כלל מבחינה מוטרית עושה הכל לאט בשלבים התחילה ללכת בגיל שנה ו 8.
לדבר מעט מילים.
אני רוצה לציין שהיית תקופה לא כל כך טובה בבית היו קצת מריבות עם בעלי אבל עוד לפני זה היא הייתה חרדתית .
מה ניתן לעושת כדי שתתגבר על הפחד הזה שמגביל אותה להיפתח לילדים?