פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

מריה שלום,

שיטת החמש דקות היא שיטה מזעזעת וחסרת רגישות.
הילדה עוברת שינויים. גם הכניסה לגן משפיעה עליה. לא בגן, אבל בבית. אצל כל ילד שינוי מתבטא בצורה שונה.

בשל המעבר דירה תעשו טקס שלם מהחדר , מהמיטה החדשה. תתלהבו מתמונה חדשה או מהמצעים, תשחקו איתה במהלך היום בחדרה, תנו לה בטחון ואפשרו לה לאהוב את חדרה.
בצעו טקס שינה ברור ומסודר הכולל סיפור.
אם תראו שיש צורך בנוכחותכם, שבו ליד הדלת, ורק לאחר שתצבור בטחון, תתקדמו.
אתם מוזמנים לקרוא על כך באתר שלי.

בהצלחה!

נעמה.

לפי כל הסימנים היא דווקא אוהבת את החדר. גם כל הצעצועים שלה שם והמיטה שלה.
יהאלוקחת אותי לשחק בחדר כל הזמן.
אנחנו נשתדל להוסיף סיפור.. אולי זה באמת הפתרון.
תודה

בבקשה תענו לי, היום זה היה היום החמישי של הגמילה בגן ואין שינוי.
פעם אחת בלבד הוא הסכים ללכת לשירותים ולא עשה כלום.
הגננת אומרת שהוא לא מודיע ופשוט עושה.
גם מטבעות שוקולד ששלחתי לגן לא הועילו.
מה עושים????
אציין שבבית יש ממש מעט פספוסים.

שלום שיר,
אני לא רואה סיבה למה לא לנקוט באותה שיטה, אבל זה נושא להתייעצות עם הגננת, שבודאי יש ניסיון עם גמילה בגן שלה, מה היא אומרת?

מה לעשות...
אתמול הגעתי לגן והלכתי איתו והוא עשה, היום שוב לא שיתף פעולה בגן.
זה כבר השבוע השני לגמילה בגן ואין שינוי.
גם הפתעות לא מפתות אותו.

שלום שיר,
אני מודה שקצת קשה לי לייעץ לגננת כיוון שאני לא מכירה את התנאים בגן ואני לא יודעת מה הגננת מוכנה או יכולה לעשות. בעיקרון ייתכן שבגן יותר קשה לו למשוך תשומת לב סביב העניין הזה והוא מתבייש וכלן צריך לשאול אותו לעיתים קרובות. אני לא יודעת אם זה נעשה ואם זה אפשרי מבחינת הגננת. ייתכן גם שזה קצת גדול עליו ולא תהיה ברירה אלא לחכות עם הגמילה בגן.

ואחרי הגן לשוב לתחתונים?
זה לא יבלבל אותו?

שלום שיר,
יש הרבה אנשים שהם נגד להחזיר טיטול. אני לא אחת מהם. אני לא בטוחה שזה יבלבל אותו. ולעשות על הריצפה בגן זה לא מבלבל אותו? צריך להסביר לו שבבית הוא הצליח ממש יפה, אבל בגן כנראה קשה לו, ואם אין ברירה אז להחזיר. אני בכל זאת הייתי מבקשת מהגננות להזכיר לו ולא לחכות שהוא יבוא לבד.

שלום דליה,
הבעיה היא לא ביחס שלה לסבים אלא בכך שהיא נצמדת. ילדה בגילה לא חייבת להיצמד בצורה כזו לדמות מוכרת, אם זו את או סבתא לאורך סמן כל כך ארוך בתוך סביבה שהיא מכירה. איך היא נפרדת ממך בגן? איך הי אמשחקת אחה"צ בגינה עם ילדים אם בכלל? היא אומר הלהיצמד קצת בהתחלה, זה טבעי אבל אחר כך לשחרר אותך, או את סבתא אם את לא נמצאת, ולשחק באופן ספונטני במה שיש.
אם ההבנה שלי נכונה אז מדובר בחרדה ולא בהעדפה או בהבעת אהבה.
כדאי לבדוק איך אפשר לעודד אותה לשחק בספוטנטיות ולא להיצמד למבוגר כלשהו לכל הזמן, בין אם זאת את ובין אם זו סבתא.

הילדה נפרדת נפלא בבוקר וגם בגן המשחקים היא משחקת יפה. לי יש תחושה שהיא חוששת שאני הולכת לסידורים או לעבודה ואני אשאיר אותה כי זה מה שקרה הרבה לאחרונה כי עברנו דירה.כשאני איתה בבית היא יכולה לשחק לבדה אך אני חייבת להיות נוכחת באותו חדר ואם אני הולכת לחדר אחר היא מיד מתלווה אלי.

שלום דליה,
תראי, כנראה שבאופן כלשהו האמון שלה בך נפגע. היא כבר ילדה שאפשר להסביר לה. חשוב להכין ילד ולהסביר לה את התכניות כל פעם. להגיד: אנחנו הולכים לסבתא והיום את נשארת שם כי אמא צריכה ללכת לעבודה" או " היום אנחנו הולכים לסבתא ואנחנו נשארות שם ביחד כל הזמן"
הילדה צריכה הכנה והסברים כדי שיהיו לה כלים להתנהל בעולם והיא לא תצטרך לחשוש עד כדי כך מהלא צפוי או שישאירו אותה.

שלום לך,
צריך גם וגם, גם פטיות וגם לחלוק. ילד בן 7 צריך פרטיות ואפילו ילד בן 4 צריך. השאלה היא האם החדר הוא של הילד בן ה-7 או מוגדר כחדר של שניהם? אם זה חדר שלו הוא צודק בכך שהוא רוצה שליטה על הכניסה והיציאה של אנשים מהחדר, אחרת מה המשמעות של העובדה שיש לו חדר. אם החדר לא שלו אלא משותף לאחיו הקטן, הוא לא יכול למנוע מאחיו להיכנס. אבל בכל זאת כדאי לקבוע לגבי חלק מהדברים מה שייך למי ולא חייבים לחלוק אם לא רוצים ומה כן חולקים.

שלום לך, אנחנו בדיוק באתו מצב , הורים לילד שני , וילד בן שנה ושמונה חודשים שנמצא במעון , כל היום מתקפד יפה במעון , חברותי ואוכל יפה וכשמגיע הבייתה מתחיל הבלגן התקפי בכי , מרדנות , קימה בלילה המון פעמים והתקפי בכי ,סירוב לכל דבר צועק רק די,די,די , אנחנו נואשים אבל נראה שהפתרון הוא לא להתייחס אליהם למרות הקושי ולנסות לנתב א ההתהגות השלילית שלהם לכיונים חיוביים,להיות צמודים אליהם כמה שיותר בשעות אח"הצ ובסך הכל לקוות לטוב , אחרי הכל אפשר להין אותם , הם עוברים סוג של משבר..... שתהייה לכולנות שנה שקטה ורגועה!

ילדה שלי בת שנה ותשע אותו המצב בדיוק.
תסתכלי תגובה שכתבו להודעה שלי.
בהצלחה לכולנו :)

שלום אתי,
עוד מוקדם לדעת. גם לא ציינת האם הוא משחק גם בדברים אחרים. אם את מודאגת אולי כדאי שתפני לייעוץ יותר מעמיק.

יש לציין שבבית יש אוירה טובה, הזוגיות שלנו כהורים טובה וחיובית. הילד מקבל מאיתנו המון אהבה , תשומת לב.
יש גם גבולות, יש דברים שהוא יודע שאסור, ואנחנו לא נותנים לו אותם.

דינה שלום,

אני מבינה שהילד נכנס לגן חדש. כנראה שתהליך הפרידה והקליטה לא נעשה נכון.

הכא ביד או בישבן בזמן שהילד זועק שהוא במצוקה לא יועילו.
לדעתי נחוץ פה ליווי מסודר כי הילד נמצא בקושי רגשי. האם את מגיעה לגן עם הקטן? רצוי שלא כי גם כך הפרידה היא קשה. כדאי שתעזרי באיש צוות בפרידה, ותכיני אותו לכך במהלך אחה"צ.

בהצלחה,

נעמה.

תודה על תשובתך
אולי לא הייתי מספיק ברורה.
ילדי אינו הולך לגן חדש. הוא הולך לפעילות של שעה וחצי , 3 פעמים בשבוע- הוא הולך לשם כבר תקופה של שנה.

האם זו לא הדרך לתת מכה על היד בזמן שהוא מתפרע ומרביץ לילדים אחרים?

אנחנו גרים בחו"ל ועד גיל שנתיים אין כאן גנים, יש פעילויות כמו שבני הולך אליהם. במשך היום הוא נמצא עם מטפלת שנמצאת בביתנו ובדרך כלל היא לוקחת אותו לפעילות.

האם התנהגות זו נראת לך כתסכול? אבל ממה? הרי זו לא מסגרת חדשה, השינויים שקרו לו לאחרונה הם- הולדת בני השני.

בעוד כשבועיים במלואות לו שנתיים, אני שולחת אותו לגן, הגן הוא כשלוש שעות כל יום. הוא יבלה שם לבדו. אשמח לקבל טיפים איך להקל עליו בשינוי הזה. אני מאוד חוששת שהוא יתפרע שם וירביץ לילדים ולא ירצה לשתף פעולה. (כמו שאני רואה שהוא מתפרע בפעילות).

אני חושבת שיש לו בעיה- שאני נתקלת בה המון- כאשר הוא לא מקבל משהו, או שהוא רוצה צעצוע של ילד, או שהוא מרגיש מאויים (ילד רוצה לקחת ממנו משהו) הוא ישר מגיב באלימות. האם זה נורמאלי לגיללו? מלאו לו שנתיים השבוע. יש לציין שהוא לא מדבר- האם יכול להיות שהוא מתוסכל בגלל שהוא לא מדבר? הוא מדבר ממש מילים בודדות. המטפלת מדברת איתו באנגלית ואנחנו בעברית.

ממש אובדת עיצות וחוששת מאוד מהגן החדש בעוד שבועיים.

שלום פרביז,
גיל שנתיים מתחיל להיות גיל סביר לנסיעות כאלה, אם כי זה תלוי בילד הספיציפי ובמידת ההבנה שלו . מה שחשוב זה שהילד יכול להגיע לבשלות מספקת כדי להבין שאתם תחזרו ולא נעלמתם. שבועיים נשמע לי פרק זמן ארוך מדי, במיוחד אם זו פעם ראשונה שאתם נוסעים. עדיף אם אפשר לקצר בשבוע, ורצוי גם להרגיל אותו קודם העדרויות יותר קצרות, של יומיים נניח.
בכל אופן כשאתם נוסעים רצוי אם ניתן שבו וסבתו יבואו אליו, לסביבה המוכרת שלו ואם זה לא מתאפשר אז כשאתם מעבירים אותו אליהם לצייד ואתו בחפצים מוכרים - צעצועים, פיג'מה, מצעים שלו וכו'.

היי,

כמה ילדים בני גילה יש בגן? האם ישנה חלוקה של גילאים מבחינת התכנים?
במידה והתשובות מספקות, תוכלי להמשיך שם השנה.
אנא בדקי זאת.

שלום ניר,
כולנו חולמים כל לילה, לא תמיד אנחנו זוכרים. חלומות קשים והתעוררויות כאלה הם לא תופעה רגילה, וייתכן שקיימת כרגע מצוקה כלשהי. כדאי להתעניין יותר בתוכן של החלומות, כדי להבין טוב יותר מה מציק לו, ואז ניתן יהיה אולי להתקדם.

ראשית תודה על ההתיחסות והתשובה :)
לרוב מאוד קשה לדובב אותו לספר על מה הוא חולם אבל בפעמים שכן הצלחנו לרוב זה דברים מאוד פשוטים כמו שמישהו לקח לו משהו, או שלא מרשים לו לעשות משהו.

בכל הפעמים ששהצלחתי לדובב אותו (או להקשיב תוך כדי הבכי על מה הוא מדבר) אילו היו נושאים יומיומיים ולא משהו שנשמע טראומטי.

שלום ניר,
תראה, קשה דרך הפרטים שניתנו לפענח מה הבעיה. יש שתי אפשרויות עיקריות - אחת היא שיש לו רווח משני כלשהו מההתעוררויות האלה בלילה - למשל אם אתם לוקחים אותו אליכם לישון וכו'.
אפשרות שניה, והיא לא בסתירה לראשונה, היא יכולה לבוא בנוסף, והיא שיש מצוקה שנובעת מכך שהילד חרד ולא מרגיש מספיק מוחזק. או שקשה לו במהלך היום, יש יותר מדי מעברים, אין מספיק התייחסות לצרכים הריגשיים שלו או שקרה משהו לו או במשפחה שהו אלא מצליח לעבד ולכן זה יוצא בלילה.
אם תתנו יותר פרטים, על סדר היום שלו ועל המשפחה באופן כללי אולי אוכל להתייחס כאן, ולהמשיך לבדוק ממה זה נובע.
בכל אופן אם זה נמשך ייתכן שתצטרכו בשלב כלשהו לפנות לייעוץ יותר מעמיק.

שלום לילך,
זו לא התנהגות כל כך נדירה בגיל הזה, קודם כל כדאי להירגע, זה לא כל כך נורא. הילדה משתמשת בנשיכות בין השאר במקום מיים שחסרות לה כדי בטא את העצמה וגם כדי לבטא את שמחת החיים שלה והאהבה שלה, זה עוד לא ברור לה שזה כואב, ולכן הכעס שלכם רק מעליב אותה ולא מקדם את הסיטואציה. אין צורך לכעוס, אפשר להגיד אסור בצורה ברורה ועניינית ובלי כעס. אפשר לתת כדור ספוג למעוך אותו או תחליף אחר שדרכו תוכל לבטא את עצמה באינטסיביות ולהוציא את התוקפנות שלה שבגיל הזה עדיין מעורבת באהבה ורצון לפגוש את העולם ולבלוע אותו.
גם אפשר למלל עבורה סיטואציות כשאתם מבינים מה קרה והיא לא מסוגלת לבטא את עצמה, כמו למשל - "רצית המשחק הזה גם, זה באמת מעצבן כרגע שאת לא יכולה לקבל אותו, בינתיים נשחק במשהו אחר, ואחר כך נבקש שוב".

שלום דינה,
אפש רלדבר איתה על כך שאת רואה שהי אנוגעת בעצמה וזה נעים לה, וזה טבעי. מות רה לגעת בעצמה באופן הזה כשהיא נמצאת לבד כי זה איזור פרטי. כמו כן אפשר להסביר לה שהגוף של כל אחד הוא פרטי, וכן לאף אחד אסור לגעת בגוף שלה לא רצונה, וגם היא לא יכולה לגעת בגוף של מישהו אחר באופן פרטי. גם הסביר שלכב באופן הזה על אחותה את לא מרשה.
מעבר לזה אפשר לגשת לכל חנות ספרים ולהתייעץ עם המוכרות לגבי ספרים מסבירים לילדים על הגוף ועל מיניות. היה פעם ספר שיצא נדמה לי במהדורה מחודשת "איך באים ילדים לעולם", אני מניחה שיש ספרים נוספים שמתאימים לגיל הזה.

שלום יניב,
הכוונות שלך טובות, אבל ייתכן שנוצר מצב של מאבק ביניכם, שבו אתה דורש ממנו דברים ומתייחס לסירוב שלו כאל סוג של עצלות. ייתכן שאתה מפספס פה אפשרות של פחדים. ייתכן שהוא פוחד להיכשל, פוחד שיקרה לו משהו, כדאי לבדוק מהן התגובות שלך כשהוא לא מצליח, האם הן מותאמות לגיל שלו, האם יש שילוב נכון של תמיכה ודרישה או שמודגשת בעיקר הדרישה, האם הוא מרגיש בטוח לידך שתשמור עליו או שהוא מרגיש שאתה מאבד סבלנות וחושש מהתגובות שלך?
נראה שבמקום זמן איכות משותף של שניכם שאמורים לקחת אותו בקלילות ולהנות ממנו זו נהפכת להיות משימה שצריך להצליח בה.
תנסה להנות מהבן שלך וללכת בקצב שלו, צור איתו קודם כל קשר שבו יהיה לכם כיף ביחד בלי קשר למה שתעשו, אז הוא ילמד על אופניים בגיל קצת יותר מאוחר. בלחץ לא נהנים.

שלום אורלי,
תאורטית ייתכן שבנך המציא, אבל חשוב גם מה אומרת לך תחושת הבטן שלך. האם הוא נוהג להמציא? האם באופן כללי טוב לו בגן? האם זה קרה בעבר?
אם נראה לך שהפעם לא הגיוני שהוא המציא, חשוב שתתמכי בו, תגידי לו שאת מאמינה לו, שזה בטח היה מפחיד ופוגע, ואסור לעשות לו דבר כזה ושאם יקרה דבר כזה שוב שיגיד לך.
תחשבי האם את מרגישה שהילד בטוח בגן הזה, ובהתאם למסקנות שלך תחליטי אם את רוצה להשאיר אותו שם, או אם את רוצה לתת מקום לספק ולתת צ'אנס. אם כן, שימי לב טוב איך הוא חוזר מההגן ואם סיפור כזה או סיפור דומה קורה שוב.

שלום רותם,
על מה את מבססת את קביעתך שהוא כועס על כלום? ניסית לברר איתו מה לא נוח לו? כדאי לברר יותר מה קורה לו בפנים ומאיפה זה נובע כדי להבין טוב יותר איך לטפל בזה. אולי תתני דוגמה או שתיים יותר מפורטות של מה בדיוק קרה ומה בדיוק הוא אמר.

תודה על תשובצך.אפרט יותר..
רוב הכעסים והעילבויות קורים כאשר אנחנו נמצאים עם אנשים נוספים-חברים שלו והוריהם.
סיטואציה למשל-הילדים משחקים ולפתע בלי שום סיבה נראית לעין,הוא נעלב ובורח או עושה פרצוף כועס ונמנע מהמשך משחק.ילד חדש ניגש אליו ,מתבונן בו,או אומר לו משהו ותגובתו היא "לא" "לא" עם פנים זעופות.אני מוכרחה לציין שבגן-גן חדש-אני מקבלת פידבקים מעוליםושיש לו הרבה חברים(רובן בנות),ילד נבון .כששנינו יחד (לרוב)הוא פשוט עונג.
האם אני נסחפת בתגובותי,האם אני חוששת מדי?אני פשוט לא נתקלת מחבריו בתגובות כמו שלו.(והם כמובן לא מושלמים.בוכים הרבה,וכו).אני פשוט לא מבינה מהיכן מגיע הרוגז,הכעס הזה..

שלום רותם,
אני לא שומעת מהתאור שלך את הנסיונות לברר מה קורה לו ולמה הוא כועס. זה שהסיבה לא נראית לעין, זה לא אומר שאם תשאלי אותו, תדובבי אותו, באותו רגע או מאוחר יותר לא תתקבל תמ ונה קצת יותר מלאה על מה קורה לו.אין טעם לכעוס על משהו שנאחנו לא מבינים, קודם כדאי לנסות להבין.