פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום. בנותי מתקשות ליצור קשר עם ילדות מהכיתה לשהן הן מתלוננות וזה מאוד מםאיע להן. איך אי אוכל לעזור להן . במה אוכל להדריך אותן ? אני מאוד מוטרדת מזה וקשה לי שקשה להן. אחת בכיתה א והשניה בכיתה ד.

שלום רב,

יש לי ילדה בת שנתיים וחודש.
התחילה ללכת לגן בגיל שנה.
השנה עברה לקבוצת הבוגרים באותו גן עם כל הילדים שהיו איתה בשנה שעברה.
בשנה הראשונה בגן, מאחר שהייתה איתי שנה בבית, לקח לה כ- 3 חודשים להיקלט ולהתחיל להנות בגן ללא בכי - לאחר מכן - הלכה ופרחה בגן.
השנה היא התחילה את השנה רק בשבוע האחרון לאחר ראש השנה מאחר שהיינו איתה שבוע בחו"ל.

הבעיה היא שמאז שהילדה חזרה לגן (הגננת אומנם התחלפה אך היא מכירה אותה כחלק מהצוות המקצועי שליווה אותה בגן בשנה שעברה) - היא כל הזמן בוכה / מייבבת, לא אוכלת דבר וחצי דבר ולא שותה, לא מים ולא מטרנה, חוזרת הביתה רועדת מרעב וגורסת מהשנייה שהיא מגיעה הביתה. כמובן שהצוות בגן כל הזמן מציע לה לשתות ולאכול... בתחילה ניסיתי לתת לה מתנה בסוף כל יום לעודד אותה לאכול ולהשתתף - זה לא עזר. אח"כ אמרתי לה בסוף היום ששמעתי שהיא לא אוכלת שאני מאוד עצובה מזה, ובד בבד - אוהבת אותה והיא הבטיחה שתאכל ותשתה.. למחרת - עדיין לא אכלה כלום כל היום ולא שתתה.

עכשיו אני מנסה להתעלם מזה בנוכחותה ולא לדבר איתה על זה כדי להראות לה שזה כאילו לא מפריע לי.... היום שמעתי שבארוחת הצהריים היא כמובן לא אכלה ולא שתתה מהבוקר אבל קצת התפרעה וגרמה לכך שכל הילדים יבכו אחריה, ולכן הגננת לקחת אותה לצד הרגיעה אותה, חזרו לשולחן עם הבטחה שהיא תתנהג יפה ולמרות זאת הכל חזר חלילה.

בהמלך כל היום (וזה קורה כל יום מאז שחזרה לגן) היא לא זזה מהגננת או מהסייעת ולא משתתפת באף פעילות - לא בגן ולא בחצר, וזאת למרות שכל יום יש להם חוג אחר בגן.

חשוב לי לציין שמדובר בילדה מדהימה, פיקחית וחברותית מאין כמוה. היא לא ילדה בעייתית בשום מובן ואופן. מאוד קשובה, ממושמעת ומחונכת. מעולם לא נתקלתי אצלה בכזו עקשנות ואסרטיביות. בשנה שעברה היא התפתה מדהים בגן ושיתפה פעולה בצורה פנומנאלית כולל במסיבת סוך שנה כשרוב הילדים התביישו...

אני מאוד חוששת מהצום שהיא גוזרת עליה במשך כ-8 שעות כל יום (אפילו לא שותה....) וגם קצת חוששת שהצוות יאבד את הסבלנות כלפיה בשלב מסויים..

מה עלי לעשות? אני ממש אובדת עצות... מה דרך הנכונה להגב? והאם יש משהו שניתן לעשות כדי להחזיר עטרה ליושנה?

למען הסר ספק אני יודעת שמתייחסים אליה מאוד יפה בגן - גם הצוות וגם הילדים כך שזה לא נובע ממקום של מישהו שעושה לה רע חלילה. כמו כן, הגן נמצא בדיוק באותו מתחם כמו בשנה שעברה כך שלא מדובר בגן חדש או משהו כזה.

אני ממש נואשת - אנא עזרו לי!

עוד משהו חשוב - אני גם לא מבינה איך אף אחת מהצוות לא מוצאת דרך ללב שלה.... זה לא סביר - למרות שאני יודעת שהן כל הזמן מנסות... יש גם מצלמות בגן ואני רואה מהעבודה שהן מלטפות אותה ומתייחסות אליה מאוד יפה.מצד שני - זה הגיוני שכמעט שבוע אף אחת מהגננות או מהסייעות לא מצליחה לשכנע אותה לשחק ולאכול???

ממתינה לתשותבכן בקוצר רוח
תודה

יש לי ילדה בת שנה ו11 חודשים ונולד לי תינוק בן חודש והילדה לא רוצה ללכת לגן ביגללו והיא כול הזמן מרביצה לילדים ולא שומעת למה שאומרים לה ומה שהיא רוצה היא צירכה לקבל אותו עכשיו אם לא היא צורחת היא לא אוהבת ליתעסק בכלום לא במשחקים לא ליראות טלויזיה היא ילדה אם הרבה אנרגיו אני לא יודעת מה לעשות תעזרו לי בבקשה ...

ביתי בת 5 יש לה אחות בת שנה, בת ה - 5 בגן חובה - גן חדש גננת חדשה וכו'
מעולם לא הופיעו בעיות הסתגלות אצלה הכל תמיד היה מאוד קל איתה מעולם לא יצטרכנו להעניש אותה - ילדה מקסימה אומנם מפונקת כי היא נכדה בכורה אבל עד היום הפינוק לא פגע או הפריע לאף אחד הכוונה בפינוק קניית המון צעצועים והמון תשומת לב שהיא מקבלת.
אני רוצה לציין שאחותה גדלה בת שנה הולכת מתייפייפת ומקבלת המון תשומת לב מכולם לדעתי היא נורא מקנאת בה וזה נורמלי. הבעיה היא שמהיום הראשון היא לא רוצה ללכת לגן זה התחיל בבכי וכעת זה הפך למצב שהיא צורחת בכאב כזה שמעולם לא ראיתי הפנים שלה נראות מבוהלות היא נראית במצוקה( בדקתי את הגן את המטפלות והילדים הכל נראה שם בסדר וגם אין תלונות מהורים של ילדים אחרים). דברתי עם פסיכולוגית והיא אמרה שאני צריכה יותר לבלות איתה. העניין הוא שלפתע אתמול בערב סבתא שלה הייתה אצלנו מפני שהיא שמרה על התינוקת בזמן שאני ובעלי והיא יצאנו לסידורים וכשחזרנו הסבתא הייתה צריכה ללכת, הילדה פשוט נכנסה להסטריה התחילה לצרוח ולבכות אני לא ראיתי מעולם ילד שיכול לצעוק בצורה כזו מתוך כאב כזה זה פשוט מפחיד, בעלי לקח אותה והושיב אותה בחדר והסביר לה שעד שהיא לא מפסיקה לצעוק ולבכות הוא לא מקשיב למה שהיא אומרת.
כעבור 20 דקות היא נרגעה הוא שטף לה פנים ודיבר איתה. אח"כ היא פשוט התנהגה כלא היה כלום.
אני לא יודעת איך להתמודד עם זה: האם צריך להיות נוקשים ומה בגן האם אני צריכה לעזוב אותה צורחת וללכת - כי אין ברירה ניסיתי כל דרך של שיחות.
בפעם הקודמת שזה קרה בגן דברתי איתה ואח"כ יצאתי היא תפסה אותי ולא שחררה נאלצתי לשחרר אותה בכח ולסגור את הדלת, הילדה צרחה בהסטריה בעטה בדלת חיכיתי 3 דקות מחוץ לדלת והייא נרגעה והלכה לשחק.
מה לעשות?

שלום

הקטנה שלי בת שנתיים וחודשיים
יונקת כמו שבדרך כלל הילדים בגיל הזה - מתי שבאה לה
אחרי שאני חוזרת הביתה, לפני שינה, בלילה, בבוקר, סתם כשמשעמם לה או שהיא עצובה
היא באה, מבקשת ואם אני מנסה לסרב היא מתחילה לבכות, להוריד לי חולצה ולקחת בכוח
אנחנו מתכננים גם הריון נוסף והחלטנו להתחיל לגמול אותה מהציצי

בנוסף אנחנו מתכננים נסיעה לחו"ל בעוד שבוע ל-4 ימים בלעדיה
היא נשארת עם אחותה הגדולה אצל הורים שלי

אני חייבת לציין שאף פעם לא השארתי אותה לישון אצלם בלילה, אבל במשך היום היא כן ישנה אצלם ואין לה בעיה להשאר שם או בגן כל היום בלי ציצי

מה תמליצו לי ?
כבר שמעתי שאמאות נוסעות וילדים נגמלים ב-4 ימים ולא מבקשים אפילו כשאמא חוזרת
מצד שני שמעתי שעדיף לגמול בהדרגה

HELP !

שלום רב,

בני בכיתה ד' (אח תאום -זהה) מתקשה בכתיבה ומעט בקריאה. ילד חברותי מאוד, ספורטיבי, ללא בעיות התנהגות. שמתי לב שחלו אצלו קשיים לקראת מרץ בשנה שעברה ועדכנתי את המורה.
הדבר בא לידי ביטוי בקושי להעתיק מהלוח (מעתיק עם שגיאות כתיב ,כנראה בעיה בראייה חזותית..), קושי בהכנת שיעורי בית, קריאה רצופה לעיתים אך לא תמיד עם התייחסות לניקוד, כתב יד לא ברור, מתעייף מהר בכתיבה בשל אחיזה לא נכונה של העפרון והציונים היו בשנה שעברה בינוניים ומטה לעומת כיתה ב'. בחופש הגדול לקחתי אותו לאבחון בהתפתחות הילד והם טענו כי יהיה קשה לשנות צורת אחיזה, אך ישלחו אותי לריפוי בעיסוק ואכן כבר חודש וחצי אנו בטיפול שבועי של ריפוי בעיסוק. אלא, שהמצב מחריף
ישנה בעיה בתחושות..לרוב אני גוזרת את התוויות מהחולצות, ישנן חולצות עם תפירה גסה או הדפסים ואז הוא לובש חולצה מתחת, הוא מתאמן בכדורגל אז הוא גורב 2 זוגות גרביים כי הגרב לא נוחה לו , כנפיים הוא אוכל עם כפפות כדי לא להתלכלך בידיים, סלט הוא אוכל בצלחת נפרדת כדי שהרוטב לא ייגע באוכל, שאר הדברים הוא אוכל רגיל, אך סטרילי במיוחד!! שיתפתי את המורה בבעייה (היא חדשה ואינה מכירה את הילד) והיא אמרה שאלך לנוירולוג לאבחון טובה, האם זה ייתן את המענה? אני יודעת שצריך אבחון כדי לבדוק מה הבעיה, אך אשמח לדעת האם פסיכודידקטי ? או אבחון אחר? האם זה גנטי או משהו שנרכש?
תודה.

שלום,
אודה על קבלת ייעוץ בהקדם האפשרי.
יש לי בן בן-11 ובשבועיים האחרונים החל להתנהג בצורה שלא אופיינית לו, לא רוצה ללכת לבית הספר, אלים, לא משתף פעולה בשיעורים, מתחצף וגם לא משתף פעולה בבית, כל זאת מהסיבה כי לא קונים לו אופני פעלולים ב-2,000 ש"ח, לדעתי ולדעתו של בן זוגי זו הוצאה מיותרת ולא יעלה על הדעת כי נרכוש לו אופניים בעלות כה גדולה. הילד עצבני מאד, מאיים כי יתאבד, אני שולחת אותו לבית הספר ולא משתף פעולה, לא מכין שיעורי בית וכו'. אמש המצב החמיר והוא הרים עלי יד. בכל זאת שלחתי אותו לבית הספר וגם שם לא שיתף פעולה. בבית כשהנושא הזה עולה הוא ממשיך לאיים ולקראת השינה - לא מצחצח שיניים, לא מתקלח, לא מחליף בגדים, נכנס למיטה ומתכסה בשמיכה. והיום- לא רצה לקום לבית הספר, לא שיתף פעולה והשארתי אותו בבית.
מנהל בית הספר והמחנכת בקשר איתי והוא תחת מעקב שלהם.
אודה לכם על קבלת ייעוץ, אנו חסרת אונים.
דנה

בוקר טוב,

יש לי 2 בנים, הגדול בן 3 ותשעה חודשים והקטן בן 2 ותשעה חודשים,
בשנה האחרונה היו שניהם באותו גן פרטי, בחופש הגדול התלבטתי קשות בנוגע להשארתו של הילד הגדול בגן הפרטי או על העברתו לגן עירייה (בגן הפרטי יש גננת נפלאה, הצוות מאוד חם ואוהב, אך הילדים בני גילו ומעלה עזבו, נשארו 2 ילדים קטנים ממנו בחצי שנה והשאר קטנים יותר), בתחילת השנה הכנסתי את שניהן לאותו גן פרטי, אך ראיתי שהפרשי הגילאים משמעותיים ולכן העברתי את הבן הגדול לגן עירייה. קשיי ההסתגלות (בינתיים) מגיעים מצד האח הקטן שנורא קשה לו עם העובדה שהוא הולך לגן אחד ואחיו לגן אחר, כל התהליך מלווה בבכי צורם שהוא לא רוצה את הגן הישן אלא הוא רוצה ללכת לגן החדש של האח הגדול. אני מנסה להסביר לו שלכל אחד יש את הגן שלו ואת החברים החדשים שלו, אך זה לא עוזר. הבן הקטן כועס על כולם בעיקר על הבן הגדול "שנטש" אותו".
נא עזרתכם כיצד אני מקלה על הבן הקטן את המעבר של האח הגדול לגן אחר, איך נסביר לו את המצב (אני נמנעת להשתמש במילים אתה קטן והוא גדול).

שלום רב,

יש לי ילדה מקסימה וחכמה מאוד,בת 3. היא בת יחידה ובבית היא כמלכה! כמו כן היא ילדה עקשנית, דעתנית , שעומדת על שלה ויודעת בדיוק מה היא רוצה וכאשר היא מחליטה משהו אין מי שיצליח להזיז אותה ממקומה. בתי היתה בבית עד גיל שנתיים ואז היא נכנסה לגן (פרטי, שנחשב להכי טוב באיזור) עברנו תקופת התאקלמות קשה עד שהיא התרגלה למסגרת. בתחילת החודש היא חזרה לגן (לאחר תקופה ארוכה בבית, היא גם לא היתה בקייטנה) מדובר באותו גן, אך בקבוצת הבוגרים (אותם ילדים, אך מבנה שונה וצוות שונה) ומאז כל בוקר מלווה בעצב גדול שלה, היא מבקשת לישון (למרות שישנה טוב כל הלילה) ואומרת שהיא לא רוצה ללכת לגן, שהיא לא אוהבת את הגן. וכבר ביציאה מהבית מתחיל בכי שהולך ומתגבר ומגיע לשיא כשמגיעים לגן (היא כמובן לא מוכנה להכנס ואני לוקחת אותה בידיים) הגננת אמרה שכדאי לחתוך מהר ואחר כך הייתי מתקשרת והיו אומרים לי שהיא נרגעה, אך מסרבת לאכול עם כולם ואחר כך יושבים איתה לבד ומנסים להאכיל. אחר הצהריים היא כל הזמן שואלת אם הולכים לגן (מאוד חרדה) וכן מאוד עקשנית בכל מיני דברים... לעיתים מסרבת להכנס לרכב ומשתוללת וצועקת או שלמשל שהולכים לגינה היא לא מוכנה להפרד מהחפצים שלה (אפילו אם זו עטיפה של במבה שנגמרה היא דורשת שאכניס אותה לתיק שלה וכו'... גם בגן כאשר היא מתקרבת לאזור של משחקים מסויימים, היא טוענת שזה רק שלה ועורמת הכל בצד ומנסה לשמור כדי שאף אחד לא ינגע...
הגננת אומרת שהיא ילדה סופר רגישה והכי קשה לה בגן... אני לא רוצה לחשוב מה יהיה שנה הבאה כאשר היא תצטרך להיות בגן עיריה....
אנחנו ממש מתוסכלים ואובדי עצות... מנסים ללמוד איך להתנהג... יש לציין שאנחנו מאוד אסרטיביים ועומדים על שלנו אך זו מלחמה מאוד קשה ומאוד מעייפת....
יכול להיות שהיא רגילה שבבית היא המלכה ובגן היא אחת מכל הילדים....
חשוב לציין שמדובר בילדה מאוד חכמה בעלת זיכרון יוצא דופן וקליטה מהירה מאוד... מה עושים?

תודה רבה על תשובתך!

הבן שלי בן שנתיים וחודשיים. עדיין לא ממש מדבר. מילים בודדות.
כיום הוא בגן עם 35 ילדים. הוא נושך כל הזמן.
גם שנה שעברה שהיה במסגרת של 7 ילדים הוא עדין נשך אבל בתדירויות נמוכות יותר.
מה עושים? בבית הוא לא נושך, אע"פ שיש ילדים ואחיינים, לכן קשה לי לאתר את הסיבות לנשיכות.
האם ניתן להוציא את בני מהגן?
איך ניתן לטפל בתופעה?

שלום,
אני בת 32 אמא ל- 2 ילדים בת בת 6 ובן בן 2, לפני חמישה חודשים עברתי הפלה בוששת בשבוע 21 להריוני, בהתייעצות עמכם הצלחתי להעביר לביתי את המסר כי העובר בבטן לא יוולד.
היום אני נמצאת בשבוע 13 ומתלבטת באיזה שלב לספר לה שאני בהיריון, אני אשת קבע במקצועי ואני כבר לא הולכת על מדים, מטבעי איני בחורה רזה.....
ברצוני לציין כי ביתי לקחה את הנושא מאוד קשה כי היא ציפתה לאחות בקיץ ולפני חודשיים היא אמרה לחברה בקייטנה כי אני בהריון.
לעזרתכם אודה.

בני, בן 7, אוהב להתחפש לבנות, אוהב לכתוב סיפורים - ובדרך-כלל על בנות או על ילד שהתברר שהוא בת, ובאופן כללי מתנהג (לא נראה!) כמו "הומו-לעתיד". מסקרן אולי לדעת - א. האם בגיל הזה זה יש לכך קשר ברור וודאי לזהות מינית בעתיד? ב. האם יכול להיות שזהו בלבול מגדרי, שיתברר בעתיד - והאם יכולות להיות לזה סיבות פסיכולוגיות או משפחתיות, הקשורות, למשל, לכך שאני רווקה, חיה לבד, ואביו הומו וחי עם בן-זוג? בתודה רבה.

היי אני אמא לילד בן 4.5 ותאומים בני שנה
שאלתי היא לגבי הבכור הילד כרגע בגן עירייה וצהרון באח"צ.
מאז שהוא בן 3 חודשים הילד נמצא במסגרת ותמיד כל כניסה שלו לגן היית מלווה בבכי לא משנה באיזה גיל ,לפני או אחרי התאומים(שאפשר לשער שזה קשור אבל זה היה גם לפני)
השנה הוא גם נמצא בצהרון שזה עוד יותר מתסכל אותו אבל אין ברירה ,הילד כל היום בוכה צמוד לגננת לא מוכן להתחבר או לשחק עם אף אחד מילדי הגן,גם כשאוספים אותו הוא בוכה בהיסטריה "אמא תאספי אותי אל תלכי" הוא חוזר הביתה לשגרה רגילה וכמובן שאני ובעלי מדברים איתו המון מנסים להסביר לו שלעולם לא נעזוב אותו ותמיד נבוא להוציא אותו מהגן.אבל אין עם מי לדבר כל בוקר אותו סיפור.
לכל זה נוספו הלילות אחרי שהוא יושן משהו כמו שעה הוא קם בבכי מייבב ורוצה את אמא אנחנו שואלים אותו עם חלם חלום?או מה קרה? אבל הדבר היחידי שמרגיע אותו הוא לישון במיטה שלנו ובמיוחד על הכרית שלי

מה לעשות? איך להתנהג איתו? כי יותר מדי חיבוקים ונשיקות רק מגבירים את הצורך שלו ליותר יחס ותשומת לב

ואציין שהוא מאוד קשור אליי לא מוכן שמישהו יגיד לי משהו אפילו לא בעלי, תמיד מחפש את הקרבה שלי וכו'

אני פרודה מבעלי כשלושה חודשים בשבועים האחרונים הוא החליט שהוא לא אוסף את הבנות מכיוון שרשמתי אחת מהן לחוג בימי הסדרי הראיה שלו, החוג מתחיל בשעה ארבע (השעה שהוא אמור לאסוף אותן) עד חמש וחצי. ביקשתי ממנו להחליף ימים והוא לא מסכים בטענה שאם יחליף לימי ראשון ושלישי אזי לא יראה את הבנות בין שלישי לראשון (שזה לא שבת שלו) יש לציין שלפני עזיבתו את הבית הבטחנו לילדה שתירשם לחוג הספציפי הזה.בגלל אי הסכמתו החליט שהוא לא אוסף את הבנות עד לגט. שכרגע אנחנו רחוקים מזה מאוד.
מאז עזיבתו אנחנו לא ממש מתקשרים, ועל כל נושא שאני מנסה לשוחח איתו ולא מתאים לו הוא "פוגע בי" דרך הבנות. הוא מתקשר אליהן וקובע איתן ולא מגיע, ומאכזב אותן כל פעם מחדש. איך מתמודדים, מה צריך/מותר להגיד להן? הן בנות 8 ו 4.

תודה

שלום הבן שלי בן 3 כבר שבוע שלא אוכל דבר אבל ממש דבר אולי משהו ביום וממש קטן זה התחיל מערב חג שהוא הקיא ושילשל ומאז הוא רק נחלש לי..
אני יודעת שיש לו כרגע שינויים בחיים כמו גן חדש סביבה חדשה אני בהריון בחודש 6 ככה שאני מאמינה שזה מאוד משפיע עליו אבל אני ממש דואגת הוא רק הולךם ומצטמק והוא חלשלוש כל היום צמוד אלי וזה די קשה לי מה עושים הרופאה שלו אמרה שכל עוד הוא שותה זה בסדר אבל זה נראה לי כבר די מוגזם ואני דיי חוששת אנא עיזרו לי..
תודה..