פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

הדר שלום,
קשה להשיב לשאלה מבלי להכיר אתכם, אבל יש מספר נקודות למחשבה שכדאי שתקדישו להן זמן:
ראשית, לא כתבת האם הכניסה לגן היא משהו שנעשה לאחרונה, ו/או שבנך יצא לחופש באוגוסט וכעת התנהגותו מבטאת קושי להסתגל לגן מחדש.
בנוסף, את אומרת שיש בעיה של הצבת גבולות ועודף פינוק. התפיסה שלך שבגבולות טמון גם סבל, היא תפיסה שהיא בעייתית עבור הילד. גבולות מתאימים, הם דבר בטיחותי וחשוב להתפתחות הבריאה, ולא דבר שמעורר סבל. שמתי לב שנתת לשאלה כותרת על "תינוק בן שנה ו-9", ואולי בכך יש חלק מהסיפור - בן שנה ותשע הוא בוודאי לא ילד גדול, אך גם לא תינוק. זה ילד שיכול לדבר ולהביע את עצמו, מגלה רצונות וניסיונות לבחון את הגבולות שהמבוגרים מציבים. הוא בגיל אחר מתינוק שאיתו אנחנו משתדלים להעניק בעיקר חום ותמיכה ומצמצמים ככל שאפשר את החיכוכים. אולי כשתשתחררו קצת מהתפיסה את הילד שלכם בתור תינוק, יהיה לכם קל יותר להציב לו גבולות מתאימים.
בהצלחה,
שירי

בתי בת ה4 עדיין מרטיבה בלילות ומדיי פעם במשך היום מה עושים איך גומלים מה צריך לעשותתתתתת

שלום מאיה,
השיטה היעילה ביותר לגמילה מהרטבת לילה היא שיטת הפעמון. התענייני אצל רופא הילדים.

הגר שלום,
ראשית אני מפנה אותך לעמוד השאלות הנפוצות שם תמצאי פרטים על התופעה ודרכי התמודדות. זו תופעה מוכרת ושכיחה כחלק מתהליך הגמילה.
כדאי לבדוק אם אין בעיה גסטרולוגית בכל מקרה, ולהרבות בתזונה שמרככת את הקיבה. אין טעם לשכנע את הילדה, אלא עדיף להפסיק לעסוק בנושא ולתת לו "לזרום באופן יותר טבעי", בכל המובנים.
שירי

שלום לך,
ייתכן שמדובר בתופעה שנקראת טריכוטילומניה, במיוחד אם היא מלווה בתלישת שיער. יש לפנות לטיפול בהקדם. אתם יכולים לנסות לברר במרפאה לגיל הרך ברחוב אורלנסקי בפתח תקווה או במרפאת אם תינוק באיכילוב.

שלום רוני,
אין פיתרון שמתאים לכולם כשהם נתקלים במקרה כזה. זה תלוי בהמון גורמים. נא להוסיף יותר פרטים - כמו גיל הילד, כמה זמן נמשכת הבעיה, למה הו אלא רוצה להכין שיעורים, איך הולך לו בלימודים בכלל, האם יש לו אחים, האם יש בעיות נוספות וכו'.

הילד בן 8 כיתה ב'. בן יחיד.
בעית שעורי הבית התחילה מכיתה א'.
בכיתה הוא לא משתתף בשיעורים.לא מספיק להעתיק מהלוח.
המורה אומרת שיש לו קוצים בישבן.

שלום רוני,
ייתכן שהילד סובל מלקויות מידה או מהפרעת קשב, כדאי לאבחן אותו כי יכול להיות שפשוט קשה לו ולכן הוא לא רוצה. ילדים שסובלים מלקויות למידה חווים פער עצום בין שנאחנו רואים על הלוח ומספיקים לעשות לבין מה שהם, וזו תחושה קשה של חוסר אונים, חריגות ונחיתות. אפשר לעזור לו, חבל לריב איתו.

שלום אפרת,
אנא פני לעמודת "שאלות נפוצות" לשאלה על פחדים אצל ילדים ובידקי אם יש שם משהו שנראה לך שאת יכולה ליישם.

שלום ענת,
אני מאוד מקווה שאת מקבלת עזרה ואם לא שיש לך אפשרות לקבל כי זה נשמע לי קשה מאוד באופן אובייקטיבי לגמרי להשתלט על 4 ילדים קטנים.
אני לא בטוחה שהילדה הגדולה שלך מפונקת, אני לא מכירה ואתה אומנם וייתכן שאני טועה. ההערכה שלי היא שבגלל שהיא הגדולה יש לך ציפיות שהיא תעזור לך, תוותר, תהיה הבוגרת, ואולי זה מוגזם לילדה בת 5. מצד אחד. מצד שני, כשאנחנו משדרים לילד ציפייה להיות חצי הורה יחד איתנו, למשל להשגיח על דברים, או להסתדר לבד עם דברים שמעבר לגיל שלו, הוא מקבל את הרושם שהוא קצת מבוגר באמת. ואם הוא קצת שייך למבוגרים במשפחה, אז זה לא רק לחובות (תוותרי לו את גדולה והוא קטן, תעשי לי טובה תביאי לי תקחי לי, לאמא קשה, תעזרי לי) אלא גם לזכויות. את לא יכולה מצד אחד לצפות לתמיכה שלה כמו מבוגרת קטנה או אמא קטנה ודקה אחרי לצפות שהיא תחזור להיות הקטנה מתי שנוח לך ותקבל ממך הוראות. בטח שהיא תתחצף, היא תופשת את עצמה כגדולה וייתכן שאת תורמת לכך כי את מבלבלת אותה במסרים כפולים מעין אלה.
לכן חשוב שאם יש אפשרות תקבלי עזרה ממישהו גדול באמת, בעלך, או משפחה מורחבת, או בייבי סיטר ותשחררי אותה להיות קטנה בהתאם לגיל שלה ואז גם תוכלי לדרוש ממנה להישמע לך בהתאם לגיל שלה.

ראשית, תודה על התגובה המהירה. שנית, אולי לא הבהרתי אני לא ממש מבקשת ממנה לקחת חלק בטיפול באחיותיה אני עושה זאת בעצמי. הציפייה היא לא בנוגע לחלק של הטיפול שכן יש לי עזרה אלא צורת התנהגות כללית כזו של ויכוחים, בכי צעקני במידה והיא לא מקבלת את מה שהיא רוצה וכיו"ב. על מנת להבהיר היא ילדה מדהימה, חברותית ומנהיגה מלידה והבעיה שלי היא ביחסים בינינו שפשוט לאחרונה אני מרגישה שהשתנו כי אני כועסת עליה כל הזמן שהיא מנסה להפגין שליטה ומתנהגת לא יפה.
אתמול שוחחתי עמה ועם אחיותיה למרות שעיקר המסר היה מיועד לה והיא דווקא הגיבה יפה והציע שנשוב לשיטת טבלת התנהגות טובה. נראה אך יתקדם . בבוקר שוב הייתי צריכה לצעוק כדי שהיא תענה ותבוא להתלבש. בכל מקרה תודה רבה
נ.ב. אשמח לקבל עצה אך להרגיע את עצמי וללמוד להיות בשליטה יותר ולא לכעוס. אני בדר"כ ממש סבלנית אבל לאחרונה יותר קשה לי

שלום ענת,
תראי, זו דוגמה מצויינת. היא מציעה לחזור לטבלת התנהגות טובה. את מקבת את הצעתה אך בכל זאת צעוקת עליה. עצם העובדה שילדה בת 5 מגיעה למצב שהיא מציעה לך דרכים איך להיות הורה, זה כבר אומר שהיא לוקחת תפקיד הורי. את יודעת איזו בגרות נדרשת מילדה בת 5 כדי להציע דבר כזה? אפילו אם נהגתם כך בעבר.
את יכולה לחזור ליותר לשיטה גם אם תקבלי עזרה ויהיה לך יותר קל, גם אם תלמדי למשל לספור עד 10 לפני שאת מגיבה, לנשום עמוק וכו'.

שלום לך,
לא כדאי להתחיל גמילה מספר שבועות לאחר הצטרפות תינוקת למשפחה. חכו עם זה קצת, יש זמן. אתם מעמיסים גם על עצמכם וגם עליה יותר מדי הסתגלויות חדשות.

:(

שלום דנה,
נשמע שהיא עדיין לא בשלה, כדאי להניח לה. בשלות זה לא דבר שקשור לאינטילגנציה. חכי עם זה.

עברנו גם שלב כזה עם 2 הבנות שלי,
זה פשוט השתנה אחר כך לבד
היא התחילה לבקש
זה לקח משהו כמו חודש פלוס מינוס

אני מאמינה שלכל ילד יש קצב משלו

בהצלחה

אני פשוט החלטתי שאני הולכת להרפות ולתת לה להבין כשהיא רוצה אז היא צריכה לבקש ועד אז להזכיר לה מידי פעם ואם תפספס פעמיים ביום לא נורא.

ממש לא אהבתי את התגובה שקיבלתי כאן מפסיכולוגית ילדים. מצטערת. בכל מקום אחר ברחבי האינטרנט נותנים טיפים ועוזרים ולא פותרים אותך בתשובה ממש לא עניינית. אני לא מאמינה שהיא לא בשלה. כל הסובבים אותנו אמרו לי שהיא בדיוק בשלב הבשלות ואפילו רופאה להתפתחות הילד ממכון להתפתחות הילד. מלבד העובדה שיש עכשיו שיטות שגורסות שהבשלות צריכה להיות אצל ההורים. אז אני עשיתי שילוב.

אבל תשובה שאומרת להחזיר אותה לטיטולים לא נשמעת לי הגיונית. חבל.
חשבתי קצת להשתמש יותר בשירותי הפורום, אבל חווית המשתמש הראשונה שלי כאן, לא ממש נעימה לי.

אבל בזמנו גם אני כמעט ויתרתי
מזל שהגננת התעקשה ואמרה לא לחזור אחורה
וממש שבוע אחרי זה הכל הסתדר פתאום

סה"כ, כמו שאמרתי, לקח חודש

אני זוכרת שלאחיין שלי זה לקח קצת יותר
כל הזמן היו שואלים אותו
אבל גם אצלו זה הסתדר אחר כך

תסמכי על האינסטינקטים שלך

שלום דנה,
מותר בהחלט לא לקבל את העיצה שניתנת לך. עם זאת להגיד שהתגובה לא עניינית זה לא הוגן. זה נותן תחושה שאת בזה למאמץ שנעשה כדי לענות לך, העבודה שנעשית כאן בפורום היא לא מובנת מעליה, ונעשית בהתנדבות, ודורשת השקעה רבה. אפשר להודות על עצם התגובה ולא להסכים איתה, אפשר גם לא להודות אך אין צורך "לרדת" על נותן התשובה.
חומר למחשבה לפני יום כיפור...

אני מאוד מודה לך על התגובה שלך ובהחלט מעריכה את כל מקימי הפורומים למינהם באינטרנט ואני יודעת שהעבודה בפורומים כאלו נעשית בהתנדבות.

אני מתנצלת אם תגובתי נשמעה כ"בוז", לא זאת היתה כוונתי, אלא להעיר את עיניי המגיב.
תחושתי היתה כי התגובה שקיבלתי היתה הפשוטה וכלאחר יד. אני כתבתי הודעה בפורום בשביל לקבל את העזרה והטיפים לעזור לי עם המצב בו אני נמצאת. ההודעה שלי נותרה ללא מענה לעומת כל שאר ההודעות האחרות שנכתבו לפני ואחרי.

לאחר שהקפצתי את ההודעה קיבלתי מענה מאוד לקוני ולא רגיש. התחושה שלי היתה שמישהו מגיב על מנת לפתור אותי מהמשך השאלות.
לאחר מחקר לא קטן שלי בנושא באינטרנט על הנושא, ציפיתי לתשובה הרבה יותר מפורטת ושונה לחלוטין שתוכל לעזור לי להיטיב ולהבין את המצב ובטח ובטח שלא להחזיר אותי אחורה. זו התשובה הכי פשוטה והכי לא נכונה לעניות דעתי.
כאשר אדם מחליט לעשות מעשה, צריך לעזור לו בדרך ולא להחזיר אותו אחורה.

וד"א - יום כיפור או לא יום כיפור, אין לי מטרה בחיים לפגוע באנשים ואז לחכות ליום כיפור להתנצל. זה יום שלא מסמל אצלי דבר. במידה ופגעתי - אני מתנצלת. את חשבון הנפש שלי אני עושה לאורך כל היום בכל יום ולא פעם בשנה.

תודה,
דנה

שלום דנה,
אני מודה על תגובתך. תגובתי ממש לא הייתה תגובה כלאחר יד, למרות שהיא הייתה קצרה. לא תמיד השקעה נמדדת באורך. הקדשתי לתשובה הרבה מחשבה לפני שכתבתי אותה. היא לא נכתבה מתוך רצון לעודד אותך לוותר ולהתייאש. אני לא רואה בזה ייאוש או ויתור או הליכה אחורה. מנסיוני אני יודעת שנושא הגמילה הוא נושא של לחץ ומאבקי כוחות שמשאירים את רישומם בהמשך אפילו עד החיים הבוגרים. אני מכירה נסיונות גמילה שהסתבכו ונהפכו לתופעות עקשניות שקשה מאוד להיפטר מהן אחר כך, כמו אנקופרזיס, שזו תופעה של התאפקות עד כדי נזילת צואה בלי שליטה כי השריר כבר התעייף. אלו תופעות שתמיד באות מעודף לחץ ומוטיבציה מצד ההורים, לא נתקלתי אף פעם בילד שלא נגמל כשלא לחצו עליו. תמיד העיכוב בגמילה הוא מעודף לחץ ולא הפוך. מהתגובות שתארת, היה נראה שמבחינה ריגשית הילדה עוד לא שם. לילדים יש דחף טבעי לגדול, הם רוצים בכך בעצמם, כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה להציע, לעזור להם להתגבר אם הם מפחדים וכו'. לפעמים צריך להתעקש, אין ברירה, אבל כאן זה לא נראה לי המקרה.
בכל מקרה אם תגובתי לא ברורה, תמיד אפשר לבקש פירוט נוסף או הסבר, לפני שקופצים למסקנות שהתגובה נכתבה כדי להיפטר.

אני מאוד מעריכה את תגובתך. כעת אני יכולה יותר להבין את כוונתך.
הילדים שלי (תאומים) מראים נכונות והחלטנו להתחיל עם הבת, ומנסים לעודד גם את הבן. היא מפספסת כפעמיים ביום ואפילו פחות אם מציקים לה.
אני חושבת שבאמת הלחץ שלי שהיא תצליח (והוא נוצר בלי ששמתי לב כלל) הוא הבעייה. אם החלטתי להתחיל איתה בגמילה, אני ממשיכה איתה ואני חושבת שהיא מוכנה וגם בגן חושבים ככה. מה שכן, החלטתי שאוריד ממנה את הלחץ. אשאל אותה פעם בשעה ואולי יותר. אם היא תפספס, לא נורא. אסביר לה ואנקה. בדר"כ כשהיא מפספסת היא באה ומודיעה על זה ואח"כ גם הולכת ומשלימה בשירותים - ההמשך בשירותים כבר בא ביוזמתה, היא מבקשת. אני מניחה שאולי יקח קצת זמן (ואני יודעת שילדים קולטים מהר מאוד) אבל זה יגיע. למשל בנסיעות אין לה פיספוסים בנתיים (טפו טפו :-) ). בדר"כ היא נלחצת מתחילת נסיעה שאולי יהיה לה ואז היא מבקשת, אז אנחנו עוצרים בצד והיא עושה. אם היא מבקשת בדרך, אנחנו אומרים לה להתאפק.
אני מתארת לעצמי שהלחץ שהגיע ממני נבע מתגובות של חברים שטוענים שגמלו את הילדים שלהם ברגע. ואני צריכה להזכיר לעצמי שלילדים שלי את הקצב שלהם.
תודה!!

שלום הילה,
ייתכן ויש צורך בהדרגתיות מסויימת. ייתכן שעדיין לא נכון שילך לצהרון. המעברים קשים לו וכדאי להמעיט במעברים במהלך היום. תנסו לתת לו חפץ מעבר מהבית שילווה אותו בגן, כדאי גם לתאם עם הגננת טקס מעבר ממכם אליה בכניסה לגן, למשל שיחליט איזה חיה הוא היום והגננת צריכה לנחש, ואז להעביר את החיה מהחיבוק שלכם לחיבוק שלה וכו'.

שלום דן,
אלה בהחלט יכולים להיות חבלי קליטה אפילו שהם באו באיחור. בהתחלה היא חשבה שיזה יהיה רק כיף להיות עם הבוגרים ואז גילתה שהמציאות בחיים קצת יותר מורכבת. היא צריכה למצוא את מקומה מחדש וזה לא המקום שהיא רגילה אליו כבוסית ומנהיגה, זה בהחלט קשה.
ייתכן כמובן שיש עוד דברים, אבל לא בהכרח.
גם הפיפי הוא לא בהכרח סימן מאוד חריג כרגע. תאונות כאלה יכולות לקרות בגיל הזה בתקופות לחוצות.
תנסו לתת לזה זמן ולרואת איך היא מסתגלת, אם בהמשך זה לא עובר או מחמיר ייתכן ויהיה צורך בבירור נוסף.
בלי קשר זו כנאה ילדה עם צורך מסויים בשליטה, גם מההתנהגות שאתה מתאר וגם כי בעיות עם שליטה בסוגרים יש להם לעיתים קשר פסיכולוגי לנושא השליטה. ייתכן שבאופן כללי היא נמצאת ברמת חרדה גבוהה יחסית ולכן חשה שחייבת לנהל את העניינים ולשלוט. זה נושא לחשוב עליו ולבדוק אותו גם אם העניין ממשיך וקשה לה.
כרגע תנסו לתמוך בה, לברר איתה אם יש עוד דברים שמציקים לה וכאמור לתת לה זמן.

שלום שרה,
קודם כל אפשר להרגע, את נשמעת מאוד מזועזעת וייתכן שהזעזוע הוא קצת מוגזם. כן, ילדים בגיל 6 חשים גירוי מיני, גם תינוקות. ילדים בכל המינים נוהגים לאונן. זה לא סוף העולם, זה טבעי וזה בסדר כל עוד זה נעשה בפרטיות.
אנחנו עוד לא יודעים מה זה, אולי היא מתאפקת לפיפי, אולי היא מתאפקת לקקי, אולי היא מאוננת ואולי היא פשוט חרדה מכיתה א' וזו התגובה הגופנית שלה.
מה שאני שומעת זה שמייד הערת לה. תמיד, כדאי שתבוא שאלה לפני ההערה. למשל - מה קורה לך? לא נוח לך? אולי הילדה יודעת להגיד מה היא מרגישה באותם רגעים?
אפשר לשאול אותה בצורה יותר מפורטת, בעדינות, בלי לחץ ובלי נזיפה - האם את מתאפקת לפיפי או קקי? האם התנועה הזו עושה לך נעים? איפה היא עושה לך נעים? אם התשובה היא בכיוון של אוננות - צריך להסביר לה שזה בסדר שזה עושה לה נעים אבל את זה עושים רק בפרטיות. אם התשובה היא בכיוון של התאפקות, כדאי לשאול אותה האם היא מתאפקת בגלל שלא נעים לה לצאת מהשיעור? אולי זה משהו שאפשר לפתור בקלות. אם היא לא רוצה לענות, זה גם בסדר, לא ללחוץ ולא לחקור אותה.
י נראה שהיא פשוט חרדה מכיתה א', וגם אם זו אוננות - זה יכול להיות פיצוי על החרדה.
כדאי לדבר איתה ולשאול אותה, האם קשה לה, האם מרגישה לפעמים לבד בבית הספר, האם חוששת שלא תבין ולא תצליח, האם היא חוששת מהמשמעת, מהמורה, שיכעסו עליה, האם היא מרגישה שצריכה עזרה, האם יש לה חברות בכיתה וכו'.

תודה על התשובה המפורטת אבל זה התחיל עוד שנה שעברה בגן וגם בבית זה קורה ואני מעירה לה בעדינות ואני מסבירה לה שזה לא נעים לראות אותה ככה במיוחד בכיתה גם לי הדבר הראשון עלה שהיא מתאפקת אבל לא נראה לי וכן אני אכן מזועזעת במקרים כאלה הרבה פעמים עוברים לטיפול של הפסיכ' של בית הספר ולא בא לי שיתייגו את הבת שלי ישר.
האם את חושבת שלהניח לזה כרגע או לפנות לטיפול כלשהו?
ושוב תודה...

שלום שרה,
שוב, לפני פנייה לטיפול, חסרה לי השאלה שלך. למה את לא שואלת אותה מה קורה לה ומייד מעירה? ואם את שואלת - מה היא עונה?
נראה לי שהילדה שלך סובלת ממצוקה כלשהי, וייתכן שיש מקום לפנות לטיפול. את יכולה לפנות לטיפול פרטי אם את רוצה, אבל אין כל רע בהתערבות של פסיכולוגית בית הספר. ל אנראה לי שיתייגו את בתך. תיוג ש ילד בדרך כלל קורה כאשר הילד נורא מפריע, ואז נוצר לו שם לא טוב אצל המורים והתלמידים ואז נוצרת תחושת דחיה כלפיו. לא נראה לי שזה המקרה.
יותר חשוב כאן לברר ממה הילדה סובלת מאשר מה הסביבה חושבת ואיך זה נראה.
כדאי שתפני מקום לעובדה שיש כאן מצוקה ותתענייני בה אצל הילדה על ידי שאלות מתעניינות ולא רק באופן שמעיר לה, גם אם זה בעדינות.

שלום מור,
אם כבר הסברת לו והוא בכל זאת ממשיך, יש מקום לשים גבול הרבה יותר תקיף ולהגיד שאת לא מוכנה שידבר ככה אלייך. בלי הסברים נוספים, פשוט כך.
מעבר לזה, כדאי לחשוב היכן והאם הוא חשוף לתכנים לא הולמים - חשוב שלא תהיה אפשרות שיראה אותך עירומה בבית, יש להקפיד על פרטיות, לסגור דלתות בעת השימוש בשירותים ובאמבטיה ובעת קיום יחסי מין, אפילו אם נדמה לכם שהוא ישן, וכו'.
בכל יש מקום לבדוק את הגבוות בבית באופן כללי, לא רק בעניין המיניות, ייתכן שאם את אם חד הורית יש ו משאלה להפוך בן הזוג שלך, (בכל מקרה גם אם לא חד הורית יש משאלה כזו אצל כל ילד), לכן חשוב בדוק האם את מתייחסת אליו כילד או לפעמים כסוג של בן זוג? האם הוא ישן איתך לפעמים במיטה? האם את מתייחסת אליו כאל בוגר מגילו ברגעים מסויימים?
יכול להיות שכל זה לא מתקיים, אבל כדאי להקדיש לכך מחשבה.

שלום ליר,
לא בטוח שצריך טיפול, קודם כל חשוב גם לדעת איך אתם מגיבים בפרידות בתחילת היום והאם אתם חשים חרדה. אם כן, גם אם נדמה לכם שאתם לא מראים זאת , יש סיכוי סביר שזה משודר לילד דרך הבעת הפנים שלכם, טון הדיבור וכו'.
מה קורה אחה"צ האם יש לו חברים? אם הוא נוהג בדרך כלל להסתגר, או שהוא ילד חברותי?
אם אתם מרגישים שזו בעיה שגורמת לו לקושי חברתי, כדאי לפנות לטיפול, אם זו רק חרדה בפרידה בבוקר, כדאי לבדוק איך אתם יכולים לשחרר יותר בקלות ולא להתרשם מהקושי שלו יותר מדי, במיוחד אם אחר כך הוא מרגיש טוב ומשתלב.

קודם כל תודה על תשובתך המהירה,
למדנו מתשובתך שגם אנו צריכים להיות חזקים יותר ולא להראות לו שגם אנו חרדים מדרכו החדשה, מלבד זאת "החרדות" נמצאות בדרך כלל בכל מקום חדש שהילד יגיע אליו ואינו מכיר את האנשים. לרוב הוא פשוט נמנע לעשות דברים מסויימים בגלל החשש מאותה סביבה חדשה שבו הוא נמצא עם אנשים שחדשים בישבילו.הוא פשוט נירתע ומוותר. בגלל אותו פחד קשה לו גם להיתחבר בשנה חדשה זו בכיתה א' עם חברים חדשים. יש לציין שבמסגרות הקודמות הוא הצליח לעבור את המכשול ולאחר מכן פשוט כוכב. חבל פשוט שההתחלות שלו ממש קשות. מה בכל זאת לעשות? האם יש לך טיפ כיצד לעזור לו להשתחרר?

ברצוננו להוסיף כי בהפסקות הוא נירתע מלהכיר חברים ונצמד למחנכת, ולא משחרר. פשוט חושש מלעזוב אותה.

שלום ליר,
הטיפ הוא שאתם תשחררו את החרדות שלכם, שכנראה משודרות לו, וכן סבלנות, אם בהמשך הוא משתלב אז פשוט צריך להמתין קצת. עבר רק שבוע וחצי מתחילת השנה.
ברוב המקרים חרדות של ילדים מהשתלבות במקום חדש קשורות לחרדות של ההורים.
כמו כן אתם יכולים לדבר איתו על כך שכדאי שיסתכל מסביבו אם יש ילד אחד שנראה לו נחמד, אולי כדאי להתחיל לדבר איתו, כמו כן כדאי לעזור לו לשמור על קשרים אם יש לו משנה שעברה.

סטלה שלום,

תראי, אני מאד לא אוהבת שלא מאפשרים להורים לעשות את הפרידה בצורה רגישה והדרגתית.
אני מבקשת שבימים אחרי חגים וחופשה ארוכה, אל תשאירי ותלכי מיד. כך תפגעי באמון שלה בך.
בנוסף, אם כרגע את יכולה, תקלי עליה עם ימים קצרים יותר.
נכון, היא צריכה להתרגל, אבל אם אפשר לתת לה זמן, עשי זאת.
את מוזמנת לקרוא באתר שלי מאמרים בנושא.

בהצלחה! ליבי איתך,

נעמה.

תודה, ומה את מציע לגבי העיניין שהיא לא רוצה להיות עם אבא שלה, ולהרדם ולישון במיטתה כמו שהייתה רגילה???
אני אכן לוקחת אותה מוקדם יותר מהגן, השאלה אם אשאר שם לצידה - האם זה לא יסרבל את התהליך....

שלום טל,
כדאי לדבר איתם ולהודות בתחושות ולפתוח אותן - באמת נורא נבהלנו, אבל עכשיו נרגענו, לשתף אותם בצעדים שאתם עושים כדי למגן את הבית, לתת להם לאוורר את השאלות והחששות שלהם, אולי אפשר לתת להם צייר את מה שהם מרגישים.
חשוב שאתם תנסו להרגע ואז יהיה לכם יותרקל לשדר אווירה שהעניינים חזרו לשליטה ושלפעמים קורים דברים לא נעימים אבל אפשר להשתקם מהם.