פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום סיוון,
שתי התשובות נכונות, את כפי הנראה רגישה מדי וגם בגיל הזה לטעמי לפחות עדיפה מסגרת קטנה.
אם תעבירי אותה מסגרת קטנה, לא תיגמר כל העבודה שלך, תצטרכי לשים לב טוב מאוד, ואם יש צורך אז גם לקבל הדרכה על כך - לאיזה מסר את משדרת לה כשאת משאירה אותה שם, ואיך את סומכת על מנהלת הגן ומשתדלת לא לנהל אותה. מותר כמובן לשאול שאלות, לבקש בקשות, אבל כדאי גם לסמוך שהילדה בידיים טובות ולתת לצוות לקבל החלטות בזמן שהוא איתה.
בגיל הזה יש הרבה פחות חשיבות לגירוי החברתי וכן יותר חשיבות לנושא היחס האישי והחום.

שלום דיאנה,
אני לא זוכרת מה עניתי לכם בזמנו, בכל אופן יכול להיות אם הבעיה לא עוברת שכדאי לפנות לטיפול עבור הילדה. תראו, אם היא בת 5 היא בטח כבר בגן עירייה. לכל גני העיריה יש פסיכולוג מטעם העירייה, האם דבירתם אם הפסיכולוג/ית של הגן? אם אל כדאי לעשות זאת ולהתייעץ איתה, הי איכולה להתרשם מהילדה עצמה, לצפות בה בגן, ולהמליץ לכם אולי על טיפול מתאים.
חג שמח גם לכם, ובהצלחה.

כל שנה שעברה הינו בטיפול אצל פסיכולוגית וגם איתה היא לא דיברה , היא ( הבת שלי ) אהבה ללכת לשם ולשחק אבל לא רצתה לדבר
מה שמדאיג אותי זה איך יהיה בבית ספר , לחוג שהיא הולכת זה כמו בית הספר זה יושבים בכיתה
יש שיעורי בית אז אמרו לי שיכול להיות שזו איזושהיא תגובה לגן ולכל מי שקשור לגן , האם זה יתכן ?
תודה

שלום דיאנה,
הכל ייתכן, אבל אם זו תגובה רק לגן אז למה הי אשתקה גם אצל הפסיכולוגית? משהו כאן עדיין לא ברור. אני מניחה שאחרי שנה לפסיכולוגית יש מחשבות ותובנות כלשהן לגבי המצב של הילדה שלכם אפיללו שהיא לא דיברה. דרך אגב יליןדם בגיל הזה בטיפול פסיכולוגי לא בהכרח אמורים גם לדבר, הטיפול הוא דרך משחק וכך גם צריך להיות. מה הפסיכולוגית אמרה לכם אחרי שנה?

היא אמרה שיש לה אילמות סלקטיבית ושבכלל לא נדבר איתה על נושא זה , אבל מצד שני גם היא וגם אנחנו פוחדים שזה יהפוך להרגל אצלה ואז את יודעת מהרגל קשה לצאת ?

שלום דיאנה.
אם זה מה שהפסיכולוגית אמרה, אני מניחה שהיא התרשמה שהאילמות הסלקטיבית היא לא תגובה לגן אלא תגובה ללחץ מצידכם. ייתכן שהילדה מרגישה שהדרך היחידה שבה היא יכולה להתנגד ללחץ שמופעל עליה הוא לסגור את הפה.
כן מאוד חשוב שתשמעו בקול הפסיכולוגית ותרפו מהנושא. כמה שיותר מהר. תבדקו טוב האם בעוד נושאים אתם מפעילים על הילדה לחץ, והאם אתם אנשים לחוצים בכלל. אם כן כדאי שתטפלו בבעיית הלחצים והחרדות שלכם כדי שלא יעבור לילדה וימשיך לגרום לאילמות הסלקטיבית שלה.

חצי שנה בכלל לא הזכרנו לה על הנושא בתקווה שהשנה שהיא תלך לגן עם חברים מהשכונה תקל אליה , אבל שום דבר לא קרה אני באמת לא חושבת שאנו מלחיצים אותה בדבר כלשהו , נכון הפסיכולוגית אמרה עד שאני לא ארפה אז לא ישתנה דבר , אבל נורא קשה לי להרפות מזה גם כשאני לא אומרת לה כלום אני בכל מקרה כל הזמן חושבת על זה
מה יהיה שנה הבאה עם בית הספר ? האם יכןלים לא לקבל אותה ?
תודה

שלום דיאנה,
אני לא יודעת אם בית הספר יכול לא לקבל אותה, זו שאלה שכדאי להפנות לפסיכולוגית הגן, כי שייכת לאותו מקום עבודה של פסיכולוג בית הספר ובודאי מכירה את המדיניות בעניין, קשה לי להאמין שלא יקבלו אותה, כיוון שיש חוק חינוך חובה, וכדי לא לקבל אותה צריך לתת חלופה אחרת, נניח של חינוך מיוחד, וזה דורש ועדות ואיבחונים ואני בכלל לא בטוחה שהיא שייכת או יכולה להתאים לסוג מסויים של חינוך מיוחד, אלא לבית ספר רגיל, כמובן שעלול להיות לה קשה שם.
אני מאוד מבינה שקשה לך להרפות, ואת אכן לא מרפה. אפילו אם את לא אומרת לה שום דבר חצי שנה, אבל את ממשיכה להיות עסוקה בזה, היא מרגישה אותך, היא יודעת טוב מאוד שאת לא מרפה, לפי המבטים שלך, לפי הדיאלוג שלך עם הגננת, לפי הלחץ שאת כנראה משדרת בלי להרגיש.
ילדים מרגישים דברים גם אם נדמה לנו שאנחנו לא מראים את זה.
כמו כן יכול להיות שאתם משדרים לחץ ומפעילים לחץ ולא מודעים לכך. לא תמיד אנחנו מודעים לכל מה שאנחנו עושים. לפעמים אנחנו עושים כל מיני דברים שאנחנו לא בכלל לא קולטים שכך הסביבה קולטת אותנו, דרך מבטים, דרך הטון של הקול, דרך חוסר שקט, ואם מישהו מבחוץ לא אומר לנו על זה משהו - אין לנו מושג.
אנשים שחיים שנים עם תחושת לחץ פנימית, כבר רגילים לזה, הם לא יודעים לחיות אחרת, והם לא יודעים איך זה להיות באמת רגוע. לכן לפעמים הם לא מודעים לכך שהם לחוצים והם לא מודעים שהלחץ משפיע על הסביבה שלהם. לכן אני ממליצה לכם בכל זאת לחזור לפסיכולוגית ולקב הדרכת הורים יותר מפורטת בעניין של הבת שלכם, או ללכת לטפל בלחצים שלכם. אם אתם לא מרגישים לחוצים - אז בחששות שלכם לגבי הבת שלכם.

את מעלה שאלה גדולה. אנסה לענות על קצה המזלג.
ראשית התייחסי אליו כבוגר יותר. עודדי אותו לעצמאות. הצבת גבולות ברורה. זמן איכות ללא נוכחות האחות. פיתוח כוחות ייחודיים לו. לא לתת לאחות לענות במקומו או לקחת עליו כל תפקיד אחראי.
נסי לכוון אותו להתאים את עצמו למציאות ואל תתאימי את המציאות אליו.
אכן מורכב עם תאומים, אבל ז ה שווה את זה.

שנה טובה

מיכל שלום,
קשה להשיב על שאלה זו מבלי להכיר את בתך. התשובה תלויה גם בה, למשל כמה משמעותיים עבורה גירויים קוגניטיביים וכמה היא קשורה לחברים הנוכחיים; אולם זה תלוי גם בכם ובהעדפות שלכם ההורים. מומלץ להתייעץ עם צוות הגן שמכיר אותה זמן רב, ולשמוע את התרשמותם.
בכל מקרה עפ"י המידע שכתבת, אין עדיפות מכרעת לאף אחת מהאפשרויות.
שירי

שלום שיר. אל תשתגעי. כל החלטה תהיה טובה.
הפרשי הגיל שאת מתארת אינם גדולים ולכן אם יש גננת וסייעת יותר טובות בגן השני הייתי מעבירה.

אבל ההחלטה היא שלך.
לכי עם הבטן.
קבלי החלטה וזהו.

שנה טובה

שלום לך,
יש ספרי ילדים שמכינים ילידם לנושא של אובדנים וסופיות בחיים. ספר כמו "חמישה בלונים" וכן אני בטוחוה שאם תשאלי בחנויות הספרים ימליצו לך על ספרים שמדברים על מוות של חיה אהובה. רצוי להתחיל כמה שיותר בהדרגה, מהקל אל הכבד, קודם עם הספר על הבלונים, אחר עם ספר יותר ספיציפי, ואחר כך לדבר איתו לגבי המציאות עצמה, שהכלב מאוד חולה, ועומד למות, וזה יהיה עצוב, לתת לו לבטא את מה שהוא מרגיש, לצייר ציור לכלב וכו', ולהיות איתו בעצב שלו.

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_הורים_לתינוקות_הורים_לפעוטות' id=link]הורים לתינוקות, הורים לפעוטות[/a].

עוסקות בגיל זה ובהתנהגויות שונות סביב גיל זה

שלום לילו,
זו לא המומחיות של הפורום, לפעמים קורה שיודעים אז עונים. לא הכל אנחנו יודעים, אני לפחות. לכל דבר ולכל אחד יש מגבלות. נא לקבל זאת בהבנה.

שלום פנינה,
כמה זמן הבעיה קיימת? האם זה היה כך תמיד? אם כן ייתכן שזה קשור לסוג של בעיית קשב וריכוז. אם לא וזה רק השנה, ייתכן וזה קשור לגיל ההתבגרות. אם תתנו יותר פרטים עליו ועל המשפחה אנסה לעזור יותר.

שלום סמדר
אני שמחה שהגבת מהר לשאלתי.
הבעיה הייתה תמיד אך לא כפי שהיא היום, המצב החמיר משנה שעברה, במעבר לתיכון.
אנו גרים מרחק הליכה מהתיכון ובכל זאת, בני אחר שנה שעברה וגם השנה כבר בתחילת השנה
הוא אדיש לכך , קבל עונש להגיע בשעה 7:40 ועדיין לא מצליח להגיע לביהס בשעה זו.
זהו בני הבכור, ברור לי שלי ולבעלי יש חלק בהתנהלות שלו, מכיוון שהוא הבכור וכו'
,יחד עם זאת זה חלק מאופיו לדעתי הראיה שלו את המציאות היא שונה הכל איטי, יש לו זמן
בתי בת ה12 בעלת אופי שונה, דינמית, פעילה, מכינה שע"ב, לא מאחרת, שניהם גרים באותו הבית, לכן אני מניחה שהת נהלות זו היא תוצאה של אופי וויתורים שלנו בעבר.
מידי בוקר אנ י חווה את אותה חוויה לא פשוטה , להעיר אותו שוב ושוב, להתחיל את הבוקר ברגל שמאל.
טוב יש לי הרבה מה לספר בעניין, השאלה האם אוכל לשוחח אתך בטלפון בעניין זה?
מחכה לתגובתך
פנינה

שלום פנינה,
אני מבינה מדברייך שיש כאן צורך בייעוץ קצת יותר מעמיק ממה שניתן בפורום. זה לא עניין לטלפון והו אל אייפתר בטלפון. את מוזמנת לפנות מקצוע (גם אלי אם את רוצה ) ולקבוע פגישה מסודרת.

תודה
אצור קשר אחרי החג
פנינה

שלום יפעת,
זה לא כל כך פשוט, גם אם הוא בוכה בהתחלה זה לא אומר בהכרח שהוא לא הסתגל, יש ידים שבוכים כל השנה בפרידה מההורים ואחרי שההורים הולכים הם מתסגלים מצויין. זה לא כזה שחור לבן. אם את מרגישה שיש בעיה בגן גם לא כל כך מהר מעבירים, קודם בודקים, שואלים, מחפשים יחד עם הצוות פתרונות, העברה זה לא הפיתרון היחיד וגם לה יש מחירים.
קודם כל זה חשוב להבין איך הוא נכנס לגן, האם בהדרגה, לכמה שעות, מה זה נקרא שהוא בוכה - הוא בוכה כשאת הולכת או נשאר בוכה המון זמן עד שמתקשרים אלייך לקחת אותו?
אם במשך יותר משבוע הוא בוכה כל היום ובכלל לא משתלב, כדאי לבדוק מה הבעיה ורק אחרי זה להחליט אם הפיתרון הוא מעבר גן.

שלום ענת,
נהגת נכון. את יכולה לדבר עם האחות הגדולה, הגדי לה שתא מבינה שנעים לה לגעת במקומות האלה וזה וטבעי וזה בסדר כל עוד עושים את זה לבד ובפרטיות ואת מבקשת ממנה לא לשחק עם אחותה במשחקים האלה יותר.

יש לציין שילדי בן ה-5 הוא בכור ויש לו אח בן 3 והוא גם מתנהג בצורה תינוקית לפעמים...

שלום אביטל,
את בעצמך מציינת שבסוף היום הוא אומר שהיה לו כיף, אז למה את מתרגשת? אל תדברי איתו בשום פנים בערב על כך ועל תעשי לו שום שיחות מוטיבציה, את מנפחת עניין שהוא קטן וזניח ויעבור מעצמו אם לא תתיחסי אליו.

שלום דנה,
זה נשמע לי קצת נוקשה להימנע מכך לגמרי, יש את החיים והם דינמיים. רצוי, כשאתם נפגשים לא לעלות הבייתה אם ניתן ואם הגרוש שלך היה יכול להוריד עבורך את מה שהיית צריכה זה היה מונע מהילדה את המעברים האלה ללכת ולהתנתק מהבית.

שלום מיקי,
ההתנהגות שאת מתארת היא כבר מעבר למה שטבעי, וכדאי לפנות לטיפול בהקדם.

שלום לך,
לא בטוח שקרה לה משהו מהסוג שאת מתארת. אני כמובן לא יכולה לדעת בוודאות. האם את יכולה לתאר מה קרה כשמצאתם אותה עם האחיינית ואיך הגבתן?

כשראינו אותן ביקשנו שלא ישחקו במשחק הזה ושמדובר באזור אישי . הגבנו בצורה שקולה ללא כעס אלא יותר בנימה של הסבר. הן כתגובה סגרו את הדלת וכעסו כשנכנסנו שוב כיוון שהפכו את זה לסוד. אז הטלנו וטו על המשחק ואמרנו שאנחנו לא מוכנות שישחקו בו יותר. מאז לא ראינו ששיחקו שוב אך הבת שלי מאוד מתעניינת בנושא. היא שאלה אותי לדוגמא אם היא יכולה לשחק בפות של חברה שפגשה ואני אמרתי שלא כיוון שזה מקום אישי. היא מדברת על זה הרבה פות ובולבול ובוחנת למי יש מה ונראה שזה מעניין אותה מאוד. השאלה אם זה לא מוקדם מידי לגילה? ברור לי שזה הזמן שהם בוחנים ומבינים את ההבדל בין בת לבן אך השאלה אם היא לא לקחה את זה רחוק מידי..

שלום מיר,
לא בטוח שהיא לוקחת את זה רחוק מדי, אולי היא מרגישה שאין לסקרנות שלה מענה ושאין הבנה גם למימד ההנאה שלה מהעניין. אתם הדגשתם את האיסור ולא את העובדה שזה דבר טבעי ומובן.
יש היום ספרים שמתאימים לגיל הזה ומסבירים על גוף האדם, פין ופות וכו'. כדאי לשבת איתה עם ספר כזה ולהסביר לה את מה שהיא רוצה לדעת באופן שמותאם לגילה. כמו כן אפשר להגיד לה שאת יודעת שהיא נהנית לשחק במשחקים האלה, וזה טבעי ומובן, אבל אלה משחקים שמשחקים בפרטיות ולבד. מותר לה לגעת בעצמה כי זה הגוף שלה, וגם זה רק בפרטיות.
תראי, זה מסוג הדברים שככל שמנסים להשתיק אותם הם מתגברים, עדיף לתת מענה מלא ומבין במקום להגיד רק "אסור" כאילו אם תגידו אסור זה יפסיק להתקיים.

שלום אלי,
ייתכן שהילד קצת לחוץ וחרד, אפשר לדבר איתו על כך - למשל שהוא נורא מתרגש בכיתה א' ואולי יש דברים שהוא חושש מהם, אם הוא משתף פעולה בשיחה כזו זה יהיה טוב לשמוע ממנו ממה הוא חושש, לעודד אותו, להרגיע אותו, לספר לו שגם אתם הייתם פעם בכיתה א' והרגשתם כך, וכו'. עצם העובדה שאפשר דבר על זה איתכם יכולה להביא להקלה ולהפחתה בסימפטום.
אם עובר זמן וכלום לא עוזר וזה ממש מפריע - אפשר לשקול פנייה לטיפול.