פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רב,
אני ומשפחתי זקוקים לעזרתכם. בננו בן ה7 וחצי ילד מקסים אבל בעל בעיות רגשיות מהותיות כוללעשיית קקי בתחתונים.
הדבר מלווה בבעיות מוטורויות מהן סובל (בשל היותו ילד רמדיה) השמנת יתר , משקפיים וסרבול קשה.
עד היום הי מטופל במכון להתפתחות הילד אך מפאת גילו הסתיים הטיפול שם.
בית הספר מדווח על בעיות אלימות, הילד אננו מצליח לרכוש חברים מרגיש דחוי ומנודה.
בבית יש התפרצויות זעם קשות והפרעות אכילה.
אנחנו אובדי עצות!!! וזקוקים לדמות מקצועית ביותר לשם טיפול בו.
אין לנו מי שימליץ על מטפל טוב שיכול להיות יעיל לטיפול בילדנו.
אנא עזרתכם בהמלצה על פסיכולוג קליני טוב ומקצועי באזור השפלה (גדרה , אשדוד , רחובות, אשקלון, מזכרת בתיה וכו' )
ליאת

מאז שנולד היה בכיין לא קטן ובילה רוב הזמן על הידיים, עכשיו הוא נכנס למעון ונראה שהוא התינוק הכי היסטרי שם , יש כמה נקודות בהתנהגות אצלו שנראות לי חריגות וקצת מדאיגות אותו:
1.נורא מפחד מזרים, מתחיל לבכות ברגע שמדברים אליו
2.לא משחק לבד, מקסימום 5 דקות ואז מתחיל לבכות ולחפש אותי
3.בוכה כשהוא בקרבת ילדים אחרים
4.פורץ בבכי היסטרי כששומע תינוק בוכה
אשמח לתגובה
תודה

שלום, אני צריכה עזרה דחוף,
הבן שלי בן שש, ילד שאובחן כמחונן, אך כנראה שהסביבה תמיד אמרה לו שהוא כזה...
בכל פעם שהילד מפסיד במשחק, בספורט או בתחרות יוצאת מתוכו מפלצת של עצבים כעס וזעם,
צרחות ובכי. הוא משליך דברים מרביץ ואפילו שובר את הפלייסטיישן. חוץ מזה הוא ילד מקסים מקסים ומתוק.
האם יש ניתן לקבל עצה בעניין?

לידיעה, ערכנו איתו מספר שיחות יחדיו, הסברנו לו שזה לא הדרך ואת הגישה שזה בסדר ומלמד להפסיד. ערכנו איתו "חוזים" לגבי ההתנהגות הזאת, אבל ברגע ההתפרצות פשוט אין לו שליטה...

הרבה תודה

חג שמח
בעלי אינו רוצה להתגרש אך הוא עשה ב-10 הימים האחרונים דברים נוראיים והגשתי לו תביעת גרושין בדיוק לפני החג. אני כעת במרכז אצל הוריי עם 2 הילדים (4,6.5). אנו גרים בצפון השרון.שאלתי והתלבטויותיי הם מה לעשות מיום א': אינני רוצה להשאר בביתנו (היות ושם אני בודדה וחשופה לשגעונותיו) אלא לעבור ליד הוריי. אולם הילדים רק החלו את המסגרת החדשה ואני חוששת לזעזע אותם כלומר הרבה שינויים בבת אחת- פרידה מאב, מהחברים (אפילו שאין הרבה), מהבית... בביתנו אין לי עזרה פיזית כעת משהאב ייצא מהתמונה. בית הוריי הוא כמו בית שני בשבילם, יש להם חדר פרטי (אמנם חברים אין להם פה). העו"ד ממליץ שלא אחזור הביתה אלא אשאר במרכז, כמו כן אומר שאם כן מחליטה לחזור הביתה אז עלי להעזר בו כמה שפחות ע"מ שלא יהיה לאב קלף עלי בעינייני המשמורת. (אני עובדת ויוצאת מוקדם, אצטרך סוג של מטפלת בבוקר) . מלבד החששות שלי על הילדים, השהות שלי בבית הוריי תחסוך לי המון כסף שמן הסתם זקוקה לו יותר מתמיד.
אם אני חוזרת הביתה אז זה זמני (מקסימום עד הקיץ) כי הבית יימכר. אך אם נשארת במרכז -הוריי עוברים בקיץ לעיר אחרת יותר דרומה, ואז אחפש לנו דירה באיזור. כלומר יותר מידי מעברים.
נכון להיום (אנו 3 ימים כאן) הם לא מתגעגעים לאב וטוב להם פה.
זקוקה ליעוץ דחוף איך להתנהל עכשיו- איך לבשר (האם פה אצל הוריי בחג?) ובפרט מה לעשות מיום א (לחזור או להשאר)?
המון תודות

אני והגרוש שלי מתנהלים במלחמה,יש לנו ילדה בת 7 וילד בן 3.5 בכל פעם שהילדה שלי חוזרת מאבא שלה,היא פורקת עלי את כל הרעל והשטיפות מוח שהוא עושה לה, אתמול הם חזרו ממנו בשעה 20:30 (אצלי בשעה 20:00 מתחיל טקס השכבה מדברים על איך היה בבית הספר ובגן ומקריאים סיפורים הטקס הוא עד 21:00 וכיבויי אורות) מכיוון שהבנתי שהוא לא קילח את הילדים,הכנסתי את הבן שלי למקלחת ואח"כ ביקשתי מהבת שלי להכנס,היא היתה תקועה מול המחשב ולא הסכימה לזוז וכשסגרתי לה את המחשב היא התחילה לומר לי שאבא צודק,שהם מסכנים שיש להם אמא כמוני,שאני לא מרשה כלום בבית שלי ואצלו מותר הכל,שאני אמא פח זבל שהיא רוצה לעבור לגור עם אבא וכו' אתמול היא חצתה את כל הגבולות ביקשתי ממנה שתצא החוצה להירגע ושאלתי אותה אם היא רוצה לעבור לגור אצל אבא שלה,ללא שליטה פשוט התחלתי לבכות כ"כ כאב לי,אני עושה הכל למען ילדיי אני עוטפת אותם בהמון אהבה,אני משקיעה בהם ונותנת להם כל מה שאני יכולה,הגרוש שלי לא עושה למענם דבר וחצי דבר חוץ מלקנות אותם בכסף ובכל זאת אני מרגישה שלבת שלי לא איכפת ממני,עצם המחשבה שהיא רוצה לעבור לגור עם אבא,קורעת את ליבי,אני מבינה שאצל אבא שלה זה כמו לונה פארק ומותר לעשות הכל כי הם רואים אותו 8 ימים בחודש ואצלי הם בשאר הימים אצלי יש גבולות,אצלי מכינים שיעורי בית כשחוזרים מבית הספר,אני מגבילה טלביזיה ומשקיע יותר זמן למשחקים,ליצירה וכו'.
היא אף אומרת שאבא אומר עלי דברים נוראים והיא לא יודעת מה לעשות,ברור לי שהיא חייבת טיפול ומצאתי לה פסיכולוגית לילדים אך הגרוש שלי לא מאשר (אני מאמינה שהוא יודע שברגע שלילדה יהיה טיפול,שטיפות המוח שהוא עושה לא יעזרו)מה אני עושה אם היא אומרת לי דברים כאלה?הלב שלי נקרע,כי מצד אחד אולי אני קשוחה איתה ועומדת על כך שאלי לא מדברים ככה,שאני אמא שלה והיא צריכה להתייחס אלי בכבוד,אני מצפה ממנה שתתחיל לקחת אחריות והיא מצפצפת עלי,היא מעריצה את אבא (אני מבינה אותה, גם אני אערצתי אותו כ"כ עד כדי כך שאם לא הייתי מגלה במקרה או לא במקרה,שהוא בגד בי כ"כ הרבה שנים בוודאי עדיין היינו יחד)אני לא יודעת מה לעשות?האם עלי לבוא ולחבק אותה שהיא אומרת לי דברים כאלה?היא גורמת לי להתרחק ממנה ואני מרגישה רע עם עצמי כשאני מרגישה כך,אני לא יודעת מה לעשות?כמו שאמרתי קודם היא לא מוכנה לקחת שום אחריות על עצמה,את הטוסיק היא לא מנגבת לבד היא ממש מפונקת ואני יודעת שהרבה באשמתי,האם אפשר לתקן?

התאומים שלי בני שנתיים הראו סימני מוכנות לגמילה מחיתולים. קנינו סירים לפני כשבועיים, וביום הראשון שניהם עשו פיפי בסיר וזכו לעידוד. מאז אין הרבה התקדמות אך הבן נוהג לגעת בצואה שלו (שבחיתול) ולמרוח אותה על ידיו והבת נוהגת להתפשט ולעשות קאקי בכל מיני מקומות בבית. האם הם באמת בשלים לגמילה? אני בעיקר מוטרדת ממריחת הצואה וחושבת שהיא נובעת מרצון לתשומת לב/קנאה. אשמח לשמוע את דעתכם בנושא.

רציתי לדעת האם חרדה חברתית יכולה להעלם מעצמה, או שאדם החושב שהיא נעלמת למעשה מכחיש את החרדה שלו?
האם היא בהכרח יכולה להתפתח ממתח הנמצא בביתו של האדם (משפחתו המצומצמת- הוריו)?
---השאלות מתייחסות לנערות בנות 15+ ---
תודה מראש!

שלום. יש לי בעיה לשים גבולות לילד. יש לי הרגשה שבעיה היא ביקר בי ולא בילד. ילד יודע שאני מוותר מהר. אבל אני לא יודעת לא לוותר, כי אני מפחדת שאני ירגיש שלא נותנת לילד חופש ושילד לא הסתכל עלי. ומצד שני אני מרגישה שילד מתחיל לנצל את מקום חלש שלי ומצליח בגדול. הוא ילד מקסים. אנחנו שנינו פשוט משוגעים אחד על שני. יש בנינו כימיה לא רגילה. מרחק בנינו עושה לנו לא טוב (ביקר בי). יש רגעים שילד "אין עליו", ויש רגעים שהוא לא מוכן לקבל "אסור"! איך לאט ובעדינות לשים גבולות? תודה

שלום! אני בת 23 יש לי 3 ילדים. הגדול בן 4.5 האמצעי 3 והקטן חודשיים. הבעיה שלי היא כזאת. יש לי ילדים נהדרים ומקסימים וממושמעים-כשאני לבד עם כל אחד. כששניהם ביחד אני לא יודעת מי מהם יותר גרוע. הם לא מקשיבים, הם רבים, צועקים, מרביצים ולא שומעים לי בגרוש. אחד מתסיס את השני. עכשיו הגדול בוגר ומבין שלכל מעשה יש השלכות. כשאני שמה אותו בפינה או בעונש הוא מבין. אבל האמצעי לא. כשאני צועקת ברגע של עצבים הוא מסתכל עליי ומחייך וצוחק ומצחיק גם את הגדול. אני מרגישה שכשאני מסבירה לו מה יקרה אם יעשה כך וכך הוא לא מבין אותי או שלא מקשיב לי-לא החלטתי. הוא מאוד אנרגטי תמיד בפעולה ולא יפתיע אותי אם יגידו לי שהוא היפראקטיבי(כמו אבא שלו). שלא לדבר על זה שבאוכל הוא משגע אותי. לוקח לו בערך 3/4 לאכול וזה כשאני מאכילה אותו כי לבד הוא לא אוכל. אני לא יודעת איך לגרום להם להקשיב לי במיוחד לאמצעי. וממש לא נראה לי שזה קשור לאח התינוק כי זה היה ככה כבר הרבה לפני שהוא נולד. אשמח לאיזושהי הכוונה.

אז ככה, הילד שלי בן 6, עברנו עכשיו לגור במושב והוא התחיל בית ספר. ילד מהמם חברותי, בכיתה הוא מוביל (כך אומרת המורה) אוהבים אותו וכו'. (גם חתיך, באמת כולם אומרים). העיניין הוא כזה -אין לו סבלנות, הוא משתעמם מאוד מהר במצבים משעממים. אני יסביר - הוא לא מצליח להעסיק את עצמו. אם אין חברים, טלויזה וכו' הוא מקבל עצבים ורוצה ללכת. ממש עד כדי להעיף לי סטירה. נראה לי שיש לו איזו שהיא בעית קשב וריכוז. היינו באבחון לקראת קבלה לבית ספר פרטי ואמרו שהוא מאוד חכם אבל לא מצליח לבוא לידי ביטוי בגלל שהוא לא מרוכז. בכיתה המורה אומרת שהוא בסדר, שיעורים הוא מכין, הוא ממושמע בסך הכל. יש לי גם תחושה שיש לו קצת בעיה תחושתית - באמבטיה מים פושרים מרגישים לו מאוד חמים, כשהוא אוכל הוא מאוד מתלכלך מסביב לפה וזה לא מפריע לו. בקיצור הדבר שהכי מפריע לי זה שאם בבית משעמם הוא "קודח" בואו נלך, אם הולכים ומשעמם לו הוא "קודח" בואו נחזור. מין תחושה שאם לא "מבדרים" אותו הוא לא מוצא את עצמו מנדנד, אני מתרגזת.... הוא מתרגז.... ויש פיצוץ. מה עושים? נזכיר שלגילי יש אחות שגדולה ממנו ב-11 חודשים. עם עיניינים משלה לפעם אחרת. המון תודה

ביתי עלתה השנה לכיתה א. בגן חובה הגננת אמרה לי שהיא משחקת עם מגוון ילדים ולעיתים בוחרת לשחק לבדה. היא התחברה עם מספר ילדות מהגן שגם הזמינה לביתנו בשעות אחר הצהריים מידי פעם (בערך אחת לשבועיים). אחרי שעות הגן היה נראה לי שהיא די זקוקה לזמן המנוחה שלה בבית (רביצה מול הטלויזיה או שנת צהריים) ופגישה עם חברים אחה"צ נעשתה תמיד ביוזמתה (אני לא דחפתי אותה להגדיל את המינון..). השנה כאמור היא עלתה לכיתה א שם היא נמצאת עם כ-10 ילדים מהגן שלה אבל אף אחד מהם לא היה חבר קרוב שלה בגן. כשאני שואלת אותה עם מי היא בהפסקות היא עונה בשיויון נפש שהיא לבד כי אין לה חברים. יש לציין שיש לך אחות בבי"ס שמבקרת אותה בהפסקות וגם היא אמרה לי שהיא מסתובבת לבד או עם ילדה מכיתה ו שחונכת אותה. כשהיא חוזרת מב"ס היא מאוד עייפה וישנה שנת צהריים. אני כמובן כבר מדמינת את ילדתי בודדה. מה דעתך? האם הכל בראש שלי? אני צריכה לנסות לעזור לה אפילו שהיא לא מתלוננת? ואם כן אז איך?
תודה רבה
יעלה

שלום, אשמח מאוד לעזרה.
אנו לא חיים יחד כ-5 חודשים. הילד בן כמעט שנתיים והפרוד מתעקש שישאר לישון אצלו. אני חושבת שכרגע זה עדיין מוקדם מדי והילד לא מוכן לזה. הילד מאוד אוהב את המקום שלו, קשור לחפצים שלו ולמיטה שלו. אני מרגישה שלטרטר את הילד בנסיעות ולהשאיר אותו לישון אצלו זה פשוט לפגוע ביציבות שלו. הפרוד מאיים שבמידה ולא אסכים, יפנה לעו"ס שתאשר. האם באמת מומלץ לילד כל כך קטן לישון מחוץ לביתו המוכר? האם ניתן לילד כל כך קטן לעשות הבחנה פסיכולוגית? האם ידוע לכם אם בית משפט יכול להורות על בדיקה כזאת? תודה רבה!

אשמח לעזרתכם
ילדי בן ה9 איננו מבין את משמעות האיסור בנגיעה בבנות , גם באחותו וגם בנות כיתתו באיזורים אינטימיים.
האמת שהדבר נוגע גם לבנים, לפני שבוע הוא "תפס" לילד מכיתתו באיזור הפרטי....
אתמול הוא נישק ילדה בכוח ואמר לה שהוא אוהב אותה... לאחותו הקטנה הוא גם צובט בטוסיק כל הזמן...
זה בטוח לא משהו שהוא למד בבית, אנחנו איננו נוהגים לגעת כך אחד בשני...
אני ממש בבעיה מפני שבבית הספר כבר מאוד מודאגים.
ניהלתי איתו מספר רב של שיחות בנושא, אך ללא הועיל.
אשמח אם תתנו לי עצה. תודה

האם משהו יכול להמליץ לי על פסיכולוג או פסיכוטרפיט הקשר להתאפקות קקי לילד לבגיל 5
סופר סופר דחוף

תודה

יש לי 3 ילדים, בת בכורה בגיל 6, בן בגיל 4, ותינוק בן 10 חודשים. הבעיה היא שהילד האמצעי שלי בן 4 (עכשיו התחיל גן תת חובה חדש) מכה את אחיו התינוק, אני יודעת שזה מקנאה, ומחיפוש תשומת לב ממני, אבל כיצד לגרום לו להפסיק להכות את אחיו? איך לגרום לו לקבל אותו כאחיו הקטן? ניסיתי להסביר לו וזה לא עזר, ניסיתי להעניש אותו בדברים שהוא אוהב כמו לא לספר לו סיפור לפני השנה, אבל זה לא עוזר. עלי לציין שהוא מכה את אחיו כבר הרבה זמן ולא קשור לגן החדש שלו. כיצד להפסיק את המצב הזה?