פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום לך,
את רגילה לילד מסויים ומאד קשה ך לקבל שהוא במצוקה והצרכים שלו התשנו. את רוצה את הילד הקודם. אבל זה לא ילך בלי להתייחס לקושי החדש שנוצר. חשוב שתדברי עם הילד, על כך שאת מבינה אותו, כי כל מי שנולד לו אח הוא מצד אחד מאוד אוהב אותו אך מצד שני קשה לו, כי פתאום אבא ואמא פחות פנויים אליו, והוא מרגיש בודד, עצוב כועס ומקנא חלק מהזמן. הוא צודק. ולכן עכשיו אתם תנסו לתת לו קצת זמן לחוד בלי אחיו, כמו שהיה פעם.

אני מבינה ומקבלת את מה שאת אומרת אך מה עושים שבכל מגע שלו עם התינוקת, הוא מכאיב לה על אף מיליון שיחות שכבר קיימנו, מה עושים שהוא שוב ושוב לא עושה מה שמבקשים ממנו? אנחנו כן משוחחים על הלידה והוא אמר בעבר שקשה לו. קשה ההורות הזאת!! תודה, אמא

שלום לך,
כשהוא מציק לתינוקת צאין מקום שליחות. כאשר אתם משוחחים ארוכות, נואמים נאומים ומסבירים הסברים וגם כועסים נורא אתם הולכים ומשדרים חוסר אונים לילד, חולשה והוא מפרש את ההסברים כסוג של הצדקות והתחננות שלכם שיהיה כבר ילד טוב, כאילו שהוא לא מבין שזה לא טוב ואם תסבירו לו הוא יבין.
כשהוא עובר את הגבול יש להפסיק זאת בצורה קצרה ובטון תקיף, ורק פעם אחת להגיד. אם יש צורך אז גם להפסיק זאת פיסית על ידי הזזת היד שלו. בלי יותר מדי דרמה כי אז אתם נכנסים למצב שהוא מקבל הרבה תשומת לב על העניין הזה, ואין לו אינטרס להפסיק אפילו שתשומת הלב היא שלילית.

שלום יחיאל,
אתם צריכים לפנות לפסיכולוג או פסיכותרפיסט שעובד עם ילדים, הטיפול הוא טיפול בחרדות. נהוג טפל בחרדות באמצעות טיפול שנקרא טיפול קוגניטיבי התנהגותי, יש מטפלים שגם משלבים בטיפול עבודה עם ביופידבק, כדי לטפל בהיבטים הגופניים של החרדה. חשובה המאוד במקרה שלכם כך אני מתרשמת גם הדרכת הורים שתלווה את הטיפול.

שלום טוטו,
עניתי לך על השאלה בעבר. התופעה נקראת אנקופרזיס, אתה יכוןל להקליד אותה בגוגל ולמצוא בודאי שמות של מטפלים רלוונטיים, אתה יכול גם לפנות אלי, אני מקבלת ברמת גן.

דורית שלום,
ראשית, ייתכן שהתגובות הרגשיות מאוד של בתך מועצמות גם עקב המעבר לכיתה א'. היא עברה רק עתה, וילדים זקוקים לזמן הסתגלות לבית הספר.
מעבר לכך, כדאי קצת לחשוב באופן מעמיק סביב מה היא בוכה, האם היא נוטה "להקריב" את עצמה, לוותר על רצונות ולחלק מחפציה לאחרים באופן מוגזם, ואז היא מתאכזבת כשהם אינם נוהגים כמוה; האם היא נעלבת כי מרגישה שילדים לא רוצים בחברתה, וכדומה. אולי אתם ההורים תוכלו לבדוק עוד סוגים של תגובות, למשל לדבר על הציפיות מאחרים, למקד את תשומת הלב שלה בחברים שכן טוב לה איתם וכדומה. כדאי בזמן הקרוב לעזוב את נושא הדמעות, אם הן זולגות או לא, ולדבר על הפרשנויות שלה לאירועים.
אולי זו גם הזדמנות עבורך לבדוק באיזו מידה את מזדהה עם רגשותיה וגם נוטה לחוות תחושות כאלו ביחסים החברתיים שלך, ולכן כדאי לערב בשיחות את האבא ודמויות תמיכה נוספות כמו המחנכת.
בהצלחה,
שירי

שני שלום,
את נמצאת כעת בצומת מאוד קשה ומורכב, של שינויים רבים אף אם הם לטובה בטווח הארוך. מהדברים שכתבת יכולתי להרגיש באיזו מצוקה את נמצאת, ונראה שעברת אירועים לא פשוטים. כרגע את מאוד במתח, חשה אשמה ותקווה מועטה לגבי העתיד, וחשוב שתדעי שגם בנך חווה את התחושות הללו.
לכולכם צפויה תקופת הסתגלות לקשיים ולשינויים, עד שהמצב יתאזן מחדש. בזמן הזה, חשוב לתת לילד לבטא גם את הכעסים והמתחים שהוא חש אולם להציב גבול ברור לאלימות. חשוב גם להסביר לילד בשפה פשוטה מה קורה בבית,במיוחד אם אחד ההורים כבר אינו גר עמו, ולהסדיר את הסדרי הראייה עם ההורה שלא בבית. גם אם הגירושים אינם סופיים, חשוב להסביר לו במלים המתאימות לגילו, את הסטטוס הנוכחי.
בתקופה הזו כדאי שאת תיעזרי בתמיכה חברתית ומשפחתית שיש לך, וכדאי לבדוק גם לגבי תמיכה של איש מקצוע, למשל ברווחה יש לעתים קבוצות לנשים בתהליכי גירושין, וזו מסגרת שעשויה מאוד לעזור. בנוסף, חשוב לעדכן את המסגרת החינוכית של הילד, על מנת שיתמכו בו גם שם ויקבלו את המתח שלו בהבנה לעת עתה.
בהצלחה,
שירי

אני מאוד מודה לך על התשובה המהירה,עזרת לי מאוד.

ענבל שלום,
לא נראה לי שיש קשר בין נסיעתכם לפני ארבעה חודשים לבין התנהגות ילדיכם כעת. האירוע המשמעותי שהתרחש בחייהם הוא מעבר למסגרת של מעון, לאחר שטופלו באופן אישי. התגובה של שני ילדייך היא נורמטיבית וצפויה, והיה מטריד אלמלא היו מגלים רגרסיה, היצמדות אלייך, בכי רב יותר וסימנים של מתח. זו תגובה לחלוטין טבעית, וסביר שהם יסתגלו לגן לאחר תום החגים, בתחילת אוקטובר.
הכנסת את ילדייך בגיל מתאים מאוד למסגרת, בה יוכלו להינות מגירויים מורכבים יותר מבבית, ויתחילו ליצור קשרים חברתיים. עלייך לזכור זאת. בינתיים, הם זקוקים לך מאוד כי הם מבוהלים מהשינוי. חשוב לאפשר להם לקבל ממך כמה שיכולים, ליהנות ממגע חם, חיבוקים וזמן אישי עם אמא ואבא, עד שהם יגלו שאתם לא נעלמים להם ותמשיכו להחזיר אותם הביתה בסוף הגן. חשוב מבחינתך להתאזר בסבלנות ולקבל את ההתנהגויות הרגרסיביות והמתוחות, עד שהילדים יסתגלו.
בהצלחה,
שירי

לילך שלום,
הילד שלך מוטרד מדברים שמעסיקים ילדים בגילו, אולם מהתיאור שלך עולה שהוא מוטרד במידה רבה מאוד. כמו כן, הדימוי העצמי שלו מעט שלילי ויש לו אמירות מאוד לא טובות ביחס לעצמו. לא כתבת אם את אם יחידנית או שאביו, סבא וסבתא ודמויות תמיכה אחרות מעורבים אף הם. לאור מה שכתבת, נראה לי מתאים לפנות להדרכת הורים אצל פסיכולוג או פסיכותרפיסט המומחה בילדים, ולחשוב עמו מה הגורמים לאמירות השליליות וכיצד את כאם יכולה לסייע לו לתפוס את עצמו באופן חיובי יותר, ולהתמקד יותר בדברים החיוביים בסביבתו.
בהצלחה,
שירי

שלום אתי,
ההיפך של פינוק הוא לא עונשים. צריך להפסיק לפנק וגם להפסיק להעניש. עונשים לא עוזרים, הם רק משפילים את הילד.
כדי להיות סמכותיים ולהציב גבולות צריך קודם כל להחליט על סדרי עדיפיות - על מה נאבקים ועל מה לא. משה שחשוב - צריך להיות מאוד עיקביים בנוגע אליו, ולא ליצור מצב שלפעמים כשאין כוח אז מוותרים ואז הוא יודע שאם הוא יתעקש יוותרו לו ותצטרכו להתחיל הכל מהתחלה.
דבר שני, כשמציבים גבול זה לא עם עונש אלא עם אמירה בטון תקיף ברור וקצר. בלי הסברים בלי התחננויות ונאומים ארוכים. אלא : אסור וזהו , או: "אני לא מרשה". בטון תקיף והחלטי. אם הוא משתמש בידיים והמילים שלכם לא עוזרות, צריך להפסיק את האלימות באופן פיזי ומייד, על ידי כך שאתם נעמדים מאחוריו, מחבקים אותו "חיבוק דב" ומחזיקים את הידיים שלו בהצלבה עד שהוא נרגע.
כמו כן חשוב לא לפנק אותו. אני לא יודעת למה אתם מתכוונים כשאתם אומרים שאתם מפנקים אותו, אבל אם לדעתכם זה מזיק פשוט על תעשו את זה.
אם אתם עדיין לא מצליחים, פנו להדרכת הורים מסודרת.

קרן שלום,

גמילה ממוצץ כדאי לעשות כאשר הילד לא חווה שינויים. תחכי לסיום החגים, תכנסו שוב לשגרה יציבה. אם התחיל גן חדש, חכי שיתאקלם. תפני שוב לאחר מכן.

בהצלחה!

נעמה.

שלום מיכל,
חשוב מאוד לא להיכנס לחץ ולא ללחוץ הילד בשטיפות מוח איך להתנהג כמו שנדמה לי שאת מתחילה לעשות. תרפי. חשוב לא לפנק אותו. הדגש הוא יותר על מה לא לעשות מאשר על מה לעשות. לא להענות לכל גמחה שלו, לא לאפשר כל דבר, להיות תקיפה כשהוא עובר את הגבולולא מתחננת ומסבירה עד אין סוף וכו'. נדמה לי שמה שאת עושה זה שוב משהו שלא משחרר את הילד וזה שוב עוד מאותה הגנת יתר שממנה את מנסה להשתחרר.
נסי לפנות להדרכת הורים.

שלום חני,
עונשים לא עוזרים, כמו שאת רואה, אפילו גורמים נזק, כי הם גורמים להשפלת הילד.
כדי לייצר סמכות הורית אין צורך בענישה. יש צורך בסדרי עדיפיות - על מה מתעקשים ועל מה א, כי אחרת כל היום זה מריבות ואתם תהיו מותשים קודם. אם החלטתם על משהו שפה אתם לא מוותרים - חשוב היות עיקביים - אםן פעם אתם מרשים כי אין לכם כוח ופעם לא - זה לא שווה כלום. בנוסף צריך לדבר אל הילד בטון ברור וקצר. כאן זה בלי הסברים, משאים ומתנים וכו'. פשוט להגיד אסור בטון תקיף (לא צעקות, לא עונשים, טון תקיף) וזהו.
מעבר לזה, אני לא מכירה את המשפחה שלכם ולא יודעת אם יש דברים נוספים שצריך לשנות. למשל האם אתם נותנים דוגמה של כבוד אחד לשני ומכבדים אחד את השני? למשל, איזה עוד דברים אתם עושים עם הילד מלבד להאבק בו? האם יש זמן איכות שבו נהנים ביחד? האם מקבל תשומת לב אישית חיובית? האם יש לו אחים? האם מקנא בהם? וכו'.

שלום צופי,
לא זה ולא זה. מטפלים. לא ציינת איזו עזרה הוא מקבל - ריטלין? הוראה מתקנת? ממה נובע הסירוב שלו? מקושי? מחשש מכישלון?
צריך להבין מה הבעיה ולטפל בה.

יש לי ילדה בת 9 שנתקלת בבעיות אם בנות כתתה ספציפית שתיים מהן שגוררות לפעמים ילדות נוספות בתי משחקת באופן קבוע עם שתי חברות ולא מנסה לשחק אם שאר הבנות כמו כן אחר הצהריים לא יוזמת מפגשים אלה מחכה שייתקשרו אליה שאלתי היא כזו האם לעודד את הילדה לייזום?
האם לערב את המורה?ואם כן מה באפשרותה לעשות
יש לציין שבעברה התרגשתי רבות ולקחתי את המצב בצורה קשה היום אני מנסה לשדר שזה לא סוף העולם בנוסף אני מוצאת את עצמי מתלבטת באם להציע לה איך להתנהג

שלום רוני,
לערב את המורה בגיל הזה זה כבר לא רעיון טוב, אלא אם כן מעורבת אלימות בעניין. חשוב לנסות להבין מה מונע מביתך לנסות להשתלב. האם חוסר ביטחון? האם דברים נוספים? כן בהחלט יש מקום לעודד אותה ליזום, גם אם לפעמים ידחו אותה יהיו פעמים שיקבלו אותה. אולי כדאי לשקול פנייה לטיפול קבוצתי במיומנויות חברתיות, יש פרסומים על קבוצות כאלה לגילאים האלה ברשת האינטרנט.

שלום שרית,
תראי לא תמיד ילדים עושים הכל מייד. מעברים לשינה לרחצה לקימה מהיטה, ליציאה החוצה וכו' דורשים פרידה מהמצב הקודם והתרגלות.
ילדים בגיל הזה הם לא חיילים בצבא והציפייה שאיך שנגיד להם הם מייד יבצעו היא לא תמיד כל כך מותאמת.
אולי גם לך יש ציפייה שאם את עושה את כל תפקדייך האימהיים על הצד הטוב ביותר ומשקיע הרבה כל כך הרבה היא חייבת תמיד להיות ילדה נוחה ולעשות דברים מייד, אחרת זה כפיות טובה מצידה או אמר עלייך שאת אמא לא טובה, וגם זה לא נכון.
כל פעם שאת רוצה להכין אותה למעבר בתוך היום יש לעשות זאת בהדרגה ובסבלנות, ובלי כעס. אז היא תעשה בפעם השלישית או הרביעית, או תעשה בקצב שלה, אז מה?
גם לא רצוי להרים עליה את הקול, זה מבהיל אותה ולא מקדם אתכן.
אם את רוצה להיות סמכותית זה לא דרך הרמת קול אלא דרך טון החלטי וברור, והרבה עיקביות.

שלום שירה,
אכן נשמע שאתם זקוקים לעזרה, אתם יכולים לפנות לקבל המלצה לפסיכולוגית הגן או לאחת ממנהלות הפורום שעובדת באיזור שלכם.

שלום שירי,
אני לא בטוחה שהילד שלכם חסר ביטחון. אם הוא השיג חברים בעבר, אין סיבה שלא ישיג חברים שוב.
ייתכן שההסתגרות שלו לא מעידה על חוסר ביטחון אלא על עצב, ייתכן והפרידה מהחברים לא עובדה והוא חש בחסרונם וקשה לו להתרגל.
זה טבעי ומובן. זה היה לא טבעי אם מייד היה שוכח אותם ומתרגל לחברים החדשים כאילו ילדים הם רובוטים שאפשר להחליף אותם אחד בשני בלי להרגיש בהבדל.
עבר בסך הכל שבוע מתחילת השנה ואתם מייד רוצים שהוא יסתגל ויהיה שמח.
תנו לו זמן וגלו הבנה לקושי שלו, תנו לו לדבר על הגעגוע לחברים הישנים, רק אחרי שהוא יוכל לשתף בזה ולקבל לכך הכרה, אולי יחוש הקלה שתאפשר לו להתפנות לחברים חדשים.