פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

ילדה בת שש (שיש לה אחות בת שנה ו-7 חודשים), אמרה למורה שלה ביום השלישי בכיתה א' שאמה שלה מתה . הילדה אמרה זאת למורה כשהמורה ביקשה ממנה לספר על משפחתה.
מה יכולה להיות הסיבה לאמירה כל כך נוראית. ? מה צריכה להיות תגובת ההורים לאמירה הזאת?

יש לציין שהילדה ומישפחתה עברו דירה כשבוע לפני תחילת שנת הלימודים.

שלום רב.
אני, בעלי וביתי עוברים דירה.
ביתי בת שנתיים, ועד עכשיו גרנו אצל ההורים שלי, וביתי ישנה איתנו בחדר.
בעוד כחודש אנו עוברים דירה, באמת הגיע הזמן, דירת שלושה חדרים - כלומר הבת שלי תישן ותהיה בחדר נפרד.
כיצד עלינו לעשות את מעבר הדירה היות שהיא התרגלה במשך שנתיים לחיות בבית משותף, ולישון בחדר שלנו.
אז איך אפשר להקל עליה את מעבר הדירה?
אשמח לקבל כאן עזרה.
המשך יום נעים.
תודה.

הי,

בני בן השנתיים הוא בן בכור, ילד מקסים, חברותי, שמח ושובב. התחיל ללכת לגן השבוע וסך הכל זה עבר טוב עד כה. בחודשיים האחרונים היו לו כאבי אוזניים שלוו בבכי היסטרי שנמשך אף חצי שעה - עד שמשכך הכאבים עזר. בעיות האוזניים הסתיימו (לאחר בדיקות מעקב) אך עדיין בתדירות של אחת לשבוע בערך יש לו התקפי זעם בהם במשך כ- 20 דקות עד 40 דקות לא ניתן להרגיעו - זה יכו להיות כשהוא עייף או פתאום כי קרה משהו שיצר אי הבנה, כמו לדוגמא, הגשתי לו שקית דובונים ורציתי לפתוח לו והסברתי לו זאת שאני רוצ לעזור לו והוא פשוט החל לבכות ולהשתולל ולבעוט. זה מצב של חוסר אונים כי כל מה שניסיתי לעשות גם לחבק, לשיר ללטף, לשטוף פנים, לתת מים, לשים מוזיקה, לתת לו להרגע לבד - כלום לא עזר. חשוב לציין כי זה קרה לי כאמו, לסבתא שהיתה אימו ופעם אחת למטפלת.בסוף הוא נרגע כששתה קצת מים.

קראתי רבות על התקופה הזו ואני מודעת למצב של התקפי זעם אך אני חוששת שזה מוקצן מידיי. האם אלו תופעות מוכרות? איך הכי מומלץ להתמודד עם המצב?

תודה רבה
הלה

הפסיכולוגית מיכל דליות ענתה לשאלתי בעניין פחדים שהילדה שלי בת 4.5 מאוד פוחדת בתקופה האחרונה היא אמרה שאני צריכה לפנות לטיפול עם מטפל בתוך חוג שהוא מיוחד להוציא לה את הפחדים האלה דרך חוג דרמה או שירה ריקוד לפי מה שהילדה אוהבת
רק שהיא לא אמרה לי איך עושים את זה למי פונים?
מה זה חוג רגיל?
תוכלי לעזור לי ולכוון אותי למי לפנות כי היא אמרה שזה צריך להיות דחוף
תודה רבה
אתם עוזרים לי מאודד מאודד בכל השאלות שלי באתר הזה

שלום רב, ילדי בן ה 4.5 היה עד לא מזמן בגנים פרטיים רוסיים. בחודש מאי האחרון הגן הפרטי נסגר בפתעומיות וילדי החל ללכת לגן עירייה ליד הבית. הוא לא ידע מילה בעברית כי כל הזמן דברנו איתו ברוסית על מנת שידע עוד שפה. ממש לאחר כמה שבועות הוא התחבר בגן כמעט לכל הילדים והחל לדבר בעברית. ב 1 בספטמבר השנה הלכנו לגן חדש באותו מקום איפה שהוא היה בטרום טרום חובה, לטרום חובה ושם הוא פגש את החברה שלו מהגן הרוסי והיא לא יודעת מילה בעברית. ביומיים של הגן הם כל הזמן ביחד והוא מדבר איתה ברוסית. אני רוצה שהוא יתחבר לכל הילדים האחרים גם בגן אני מסבירה לו שהוא צריך לשחק עם כולם ולא רק איתה, הבנתי שהוא התחבר שם לעוד כמה ילדים רוסיים. מה אלייה לעשות על מנת שהוא ישחק עם כל הילךדים כמו שהיה כשהוא החל את הגן בחודש מאי בלי עברית והתחבר להרבה ילדים? מה לומר לו?

יש לי ילד בן ארבע בוגר וחכם ויש לי ילד בן שנתיים וארבעה חודשים שבמשך תקופה ארוכה בני השני מחקה את הגדול
כמעט בהכול ושמתי לב שבני הבכור שולט בקטן אומר לו מה לעשות ,מה לא לעשות , מרים את הקול שלו והשני עושה הכל .
חשוב לי לציין שאני מטפלת בהם לבד . ומתריד אותי להתעורר עוד כמה שנים ולהבין שהבן הקטן שלי
איבד את הילדות שלו בלחקות את אחיו במקום לחיות את החיים שלו.
האם להתעלם ממה שאני רואה ולתת לכל אחד לבנות את מקומו בחברה או לעצור את זה ???
ואם כן באיזו דרך???

הילדה שלי בת 4.7 היתה בגן הכל היה בסדר ילדה חברותית חכמה משחקת עם שמחת חיים
אנחנו עברנו דירה והיקשבתי לעצתך ורשמתי אותה לגן שקרוב לבית החדש במקום להמשיך בגן הישן עם נסיעות העדפנו שהגן יהיה במרחק הליכה
הילדה לא כל כך התחברה לגן החדש אפילו שזו התחלה זה לא אותו דבר כמו בגן הקודם שכבר בהתחלה אמרה לי אמא תלכי הביתה ויש לי חברה וכל מיני כאלה היתה רוצה ללכת לבד לגן
ניראה לי שאני טועה כי אני סומכת על השיקול דעת שלה היא כזו חכמה מסתכלת בתוך האישונים של העיניים ויודעת מי טובה ונחמדה איתה ומי לא מהגננות
הם טוענות שאני משדרת לה חוסר ביטחון אבל אני בתוך תוכי יודעת שאם היה לה טוב הפרידה בבוקר היתה יותר קלה והיא חוזרת ואומרת אמא אני רוצה את הגן הישן
אני שוקלת להחזיר אותה לגן הישן במידה והבקרים ימשיכו ככה עם בכי אני לא יודעת כמה זמן לתת לה להתרגל עם כל החגים שיש
מה אני אמורה לעשות
אני מבולבלת לגמרי

שלום רב,
בתי בת 12 , ילד רגישה מאוד בעל דמיון מפותח ועולם פנימי עשיר מאוד.
כבר 3 ימים בוכה כי היא לא מצליחה להוציא את המחשבות הרעות שיש לה בראש.
היא לא מפסיקה לבכות שהיא מסבירה שהיא מפחדת להשאר בעולם הזה לבד מפחדת שאמא ואבא
ימותו בעוד 50 שנה או סבא וסבתא ימותו , מסרבת להשלים עם המוות , עם גלגל החיים.
הילדה ממש בהיסטריה , ישנה בלילה אבל לא אוכלת טוב.
שואלת מה יהיה בעוד 20 ,30 שנה , מה יהיה עם אמר ואבא?
מה אני עונה לה , איך אני מסבירה . האם ללכת לפסיכולוג ? יש לה עוד שבועיים ארוע בת מצווה
ויש לה למה לצפות , להתרגש, ךשמוח. אבל.....היא רק בוכה , מה אני עושה .
עזרי לי בבקשה.
תודה , חוה

שלום,

יש לי שאלה בנוגע לבני. הוא בן שלש וחצי וכבר בערך חצי שנה שהוא "כוסס" ציפרניים. לא באמצעות הפה, אבל עם היד. הוא משחק עם הציפורניים כל הזמן.
שאלתי היא למה כדאי לשים לב בהקשר זה, כי נראה לי שזה מעיד על משהו פנימי, אולי קושי מסויים.
סך הכל הוא מאוד עצמאי, חברותי ושמח.

תודה על העזרה,
גלית

ביתי ואחיין שלי באותו הגיל. משנולדו הם משחקים יחד יפה מאוד ובעקבות זאת רשמנו אות לגנים יחד.בשנה האחרונה(לאחר הרישום לגן השנה)הם פשוט לא מסתדרים. אי אפשר לשבת איתם רגע הם רבים מכות "רצח" בלי הפסקה . בעיקר מצד האחיין למרות שהרבה פעמים היא מרגיזה אותו. הדבר נמשך המון זמן עד שהגענו למצב שאני ואימו כמעט ולא נפגשות כי המצב בלתי נסבל ולא משתפר. בנתיים השנה נפתחה וכבר ביום הראשון ביתי חזרה מהגן החדש עם שריטה והגננת אמרה שהם לא הפסיקו לריב. אני מצידי חשבתי להעביר אותה גן לפני שיהיה מאוחר מידי. אבל הציעו לי להשאיר אותה ושהיא תדע להתמודד. אין מה לדבר עם אימא שלו היא אדישה באופיה (מאוד אדישה)ולא מתרגשת מכלום . ואני בדיוק ההיפך ממנה .מה את מציעה ? האם זה פיתרון ? ואם בגן השני יהיה ילד שירביץ לה בלי הפסקה? או שבגלל שזה בין משפחה ומתראים גם בפגישות משפחתיות(שגם שם זה קטסטרופה) זה שונה?

בני, בן 3 התחיל ללכת אתמול לגן חדש [פרטי] בו הוא לא מכיר אף אחד מהילדים. אתמול שיחרר אותי מהר בבוקר וסיפר לי שבה קצת כי התגעגע, אבל שהיה כיף. נראה מבסוט.
היום הגיע שמח וטוב לב, אמר ביי במהירות, אולם שיחת טלפון מצוות הגן בישרה לי שהוא בוכה המון.
איך אפשר להקנות לו תחושת ביטחון?

אני אמא לילדה מדהימה בת 4 וארבעה חודשים. בשבוע שעבר ילדתי בת נוספת ובנוסף לכך ילדתי המדהימה נכנסה לגן עירייה אחרי שלוש שנים שהיתה בגן פרטי וגדלה עם ילדים שהפכו להיות חברים
בגן הפרטי היו 15 ילדים. בשל עזיבת כל ילדי הגן הפרטי החלטנו להעבירה לגן עירייה
אולם בגן הנוכחי יש לי בעיות עם מספר דברים:
1. ילדתי היא הילדה הגדולה ביותר ומדובר בגן שמשלב ילידי שנת 2007 וילדי שנת 2006 אולם נובמבר דצמבר. בתי היא ילדה מאוד מפותחת ובוגרת לגילה, וירבלית מאוד. משמע ההבדלים הם של חצי שנה ומעלה. אני הייתי מעוניינת שתשתלב בגן של טרום חובה - חובה.
2. לצערי היא הגיעה גם היום לגן שלחתי אותה עם בעלי מפני שאתמול הייתי איתה היא לא רצתה להתנתק , תפסה אותי חזק ופרצה בבכי היסטרי עד אשר הסייעת הועילה בטובה לקחה אותה ואמרה לי ללכת
בבוקר היא לא רצתה ללכת לגן ואמרה שלא כיף לה שם אבל עזרה לי להכין את תיק האוכל שלה, והלכה אולם היא לא היתה מוכנה שוב לעזוב את בעלי, אף אחד מאנשי הצוות לא דאג לסייע לו ולהרגיע את הילדה, והילדה היתה במצוקה לא עזבה את חולצתו של בעלי ופרצה בבכי היסטרי
למרות שבעלי ניסה לשכנע אותה שאני אגיע לקחת אותה מהגן בקרוב ושיהיה לה כיף ושתצייר לבעלי ציור לעבודה וכו'.
אגב היא הילדה היחידה שמתנהגת כך ולוקחת את המעבר קשה ובוכה בהיסטריה רצינית

לצערי ילדתי חובה שני שינויים רציניים בחיים. גם אחות חדשה וגם גן חדש ואיני יודעת מה לעשות

שאלתי ,
האם לתת לזה צ'אנס בכל זאת ותוך כמה זמן הסתגלות נורמטיבית נחשבת ומעבר לכך זו כבר בעיה?

האם כדאי ורצוי להעבירה לגן עם ילדים בני גילה ומעלה?

הבת שלי בת שנה וחודשיים, נמצאת בשיאה של חרדת זרים נוראית....כל זר שנכנס הביתה היא צורחת
ועכשיו אני צריכה להכניס אותה לגן ...
יש לכן הצעות איך להתמודד ?
ושאלה נוספת, תוכלי להסביר לי בקצרה למה יש חרדת זרים ובמה היא שונה מחרדת הנטישה וחרדת הפרידה

שלום,

אני אמא לילד מדהים בן 8 שעלה היום לכיתה ג'. לפני כחודש הוא היה בפעילות בקייטנה בה סופר על גנבים שפרצו למוזיאון וגנבו אוסף מטבעות נדיר. מאז, התחיל הפחד מגנבים. הוא אינו יכול להישאר לבד בבית, למרות שלפני כן, התחנן שנשאיר אותו לבד ונאפשר לו לחזור מביה"ס הביתה ולשהות כמה שעות לבדו עד שאנחנו חוזרים. כרגע אנחנו נמצאים במצב בו הילד לא מוכן לחזור הביתה ולהישאר לבד, ומצד שני, לא מוכן יותר ללכת לצהרון (שביטא את סלידתו מהמקום כבר בשנה שעברה ורק חיכה לרגע בו יוכל ללכת הביתה ולא לשם). כשאנחנו מנסים להסביר לו בדרכים הגיוניות שאין סיכוי שיגיעו גנבים אם הוא נועל את הדלת ועוד, ומנסים לשכנע אותו שיש בו את הכוח להתגבר על הפחד, זה לא עוזר. הוא בוכה ואומר שאינו מסוגל. אני רואה את מצוקתו ולא מוצאת שום דרך לעזור לו. איך אפשר לעשות זאת? להכריח אותו ללכת לצהרון זה אומר להיכנע לפחד...

אודה לתשובתכם.

שלום רב,
אני עומדת בפני דילמה הקשורה בבני בן השנתיים ורבע.
היום הוא החל את שנת הלימודים בגן שהיה בו לפני שנה. השנה, הוא וחבר נוסף נמצאים בגיל הנ"ל וכל השאר חדשים ונעים בגילאי שנה- שנה וחצי. לפני חמישה חודשים נולד נסיך חדש למשפחה ולבני הגדול היה קושי מסויים. בימים אלו הוא כבר מקבל אותו, מחבק ומבין שיש ילד נוסף בבית. בנוסף, לפני כשבועיים התחלנו גמילה מחיתולים והוא עמד במשימה יפה מאוד. ולשאלתי- האם שינויים כמו אח חדש וגמילה הם גדולים ומשמעותיים ובגללם אשאיר אותו שנה נוספת בגן המוכר אך בסביבת ילדים קטנים ממנו? האם כדאי לשקול מעבר לגן אחר בו יהיו ילדים בני גילו? אני מאוד חוששת ששינוי נוסף עלול לעשות נזק או להקשות עליו מאוד, מצד שני, אני מרגישה שהוא הולך לפספס שנה בה הוא יכול לפתח כישוריים חברתיים נוספים לאלו הקיימים עם בני גילו.
בטח תהיה הרמת גבה, מדוע לא ביררתי קודם לכן ומדוע ההפתעה ביום הראשון לפתיחת השנה. כנראה הלידה ותקופת ההסתגלות גרמו לחוסר העירנות....
אודה לתשובה מהירה, אני מוטרדת מאוד מהעניין.
בברכה,
אתי.