פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום בתי בת שנה וחודש ובזמן האחרון היא התחילה לנשוך בגן כל הזמן את אותה ילדה הילדה בת 4 חודשיים ובבית אני שמה לב כשהיא שמחה אז מידי פעם היא נותן לי נשיכה קטנה ילדתי היא ילדה מאוד שמחה אוהבת לחבק וללטף מה אלי לעשות ואיך אלי להגיב אשמח לתגובה כבר כתבתי לפני שבוע וטרם קיבלתי תגובה

שלום,
בני הבכור בן ה- 2.8 קיבל אח חדש לחייו (כעת בן חודשיים).
להפתעתי הוא לפני כ-3 שבועות גמל את עצמו בעצמו, מאוד התגאה על היותו גדול ובוגר ובכלל הקבלה של אח קטן בבית היתה מאוד חיובית מבחינתו ומבחינת כולנו.
בשבוע האחרון שמתי לב למס' תופעות הנוגעות לו לגביהן רציתי להתייעץ:
1) חזר לעשות קקי על הרצפה - בתואנה ש"ככה בא לי וככה אני רוצה" ולשאלה אם היה רוצה לחזור לטיטול (בהצבת אלטרנטיבות של בית שימוש או טיטול בלבד) בוחר בטיטול.

2)כיון שאני אוספת אותו מהגן יחד עם האח הקטן, הוא מתנהג בכעס רב על ילדים שמתקרבים לעגלה או רוצים להסתכל על האח הקטן, עד כדי לדחוף ולהכות את חבריו לגן.

3)חוסר מוטיבציה לא אופיינית ללכת לגן (גן שכבר מעל שנה נמצא בו ותמיד מאוד אהב).

מה המלצתכם בנוגע לתופעות הנ"ל?
תודה מראש,
אמא מודאגת

בני בן ב 4.5 בוכה כל יום וכל היום בגן הגננת לא מתקשרת לבוא לקחת אותו אבל הוא בוכה כי אני רואה אותו מהחלון הוא פשוט יושב בחצר ובמקום לשחק הוא יושב בוכה ומסתכל לכיוון הבית הגננת אומרת שיש מצבים שהוא נרגע ומבקש עבודות אבל יש לו בכי תמידי.
הוא אח לתאומים בני שנה שהוא מאוד אוהב ואני לא רואה סימני קנאה בבוקר מבקש לבוא איתנו לשים אותו בגן "כדי להיות איתנו עוד קצת" לפני הגן סיבוב כדי שהדרך לגן תיהיה ארוכה וכו' הוא מאוד חכם ושואל כל הזמן למה את שמה אותי בצהרון (אני חוזרת באוקטובר לעבודה) אני מסבירה שאין מי שיאסוף אותו ב אחת וחצי אבל זה לא עוזר הוא ממשיך גם כשבאים לאסוף אותו הוא חושב שזה כדי כנראה לבקר ושוב בוכה תאספו אותי הוא מגיל חודשיים וחצי בגן אבל רק השנה זה ממש קיצוני

חשבנו אולי לאסוף אותו לפעמים מוקדם יותר אבל אנו חוששים שנבלבל אותו יותר

מה לעשות?????????????

רציתי להתייעץ איתך בנוגע לבני בן ה-4.
עברנו אתמול דירה ואת השנה החדשה הוא התחיל בגן חדש בישוב אליו עברנו אתמול.
ההתחלה כמובן קצת קשה אבל בסה"כ הוא בסדר.
מדי פעם מזכיר את הגן הקודם ואתמול אף אמר שהוא רוצה ללכת לשם.
היום לעומת זאת אמר לי שמאד אוהב את הגננת והסייעת ואפילו את הילדים בגן החדש.
שאלתי היא כזאת: הזמינו אותו ליומולדת של חבר מהגן הקודם.
האם כדאי בשלב זה לחשוף אותו לילדי הגן הקודם שלו או לתת לו את הזמן להתרגל עוד לגן החדש בלי "הפרעות" מהמקום ה"נוח" הקודם.
בסה"כ אני בעד שנישמור על קשר עם ילדים מהישוב הקודם אבל אני לא רוצה להקשות עליו לחינם.
הוא לא מבקש להפגש עם ילדים מהגן הקודם, הוא הבין שזה הגן החדש ושהוא צריך ללמוד להכיר את הילדים החדשים.
מה דעתך?

שלום רב,
ביתי בת 3 ולאחרונה זרקה את הממוצץ על דעת עצמה עם המון עידוד אך היא נהיתה מאוד עצבנית, אני לא מצליחה להגיע אליה, (זה קורה לאחרונה גם קצת לפני זריקת המוצץ)
אם אני מבקשת ממנה משהו שלא מוצא חן בעיניה היא מיד מתעצבנת ומתבטאת במילים לא נעימות כגון.."לא רוצה חוצפנית ".."לא רוצה לא חברה שלך עכשיו" או שהיא מרימה עלי יד (גם אם אני לא לידה היא מחפשת אותי בעצבים כדי לתת לי מכה ורק אחר כך היא נרגעת).."
אני עברתי הדרכת הורים במכון אדלר אבל אני לא מצליחה להרגיע אותה, לא מצליחה להגיע אליה ולא לדבר איתה ואני מאוד מקפידה על טון נעים ורגוע זה פשוט מעצבן אותה יותר!
עשיתי לה "שיחה" שבכל פעם שהיא תתנהג בצורה הזו אנחנו נכנס לחדר להרגע ביחד וכשאני אומרת לה את זה בעת המעשה המצב נהיה הרבה יותר חמור והיא הופכת ליותר עצבנית.
אני לא אמרתי לה לעולם שהיא חוצפנית, וכמובן שלעולם לא הרמתי עליה יד,
בגן היא במסגרת מאוד חינוכית ותומכת ושם היא לא מתנהגת כך.
מה ניתן לעשות?
אשמח לעשה,
שרון

בני הבכור, בן חמש וחצי (אח לבן שנתיים וקצת), ילד מקסים וכובש.
מגיל שנה וחצי ראינו אצלו נאמנות חריגה לחברים. זה החל במרדף בגינה אחרי ילדה ספציפית והמשיך בכל גן להצמד לילד אחד ולהחליט שהוא החבר/ה הכי טוב שלו.
מגיל 3 הוא בגן עם ילדה בת גילו(נקרא לה מיכל) שהפכה להיות החברה הכי טובה שלו (מצב הדדי) ושחקו בעיקר אחד עם השני, במהלך השנתיים היו לו חברים נוספים די קרובים, אך שניים עזבו את העיר ואחר התרחק ממנו.
כרגע הם יחד בגן חובה.
שנה שעברה כחודשיים לפני סיום השנה חברתו הטובה "נפרדה ממנו" והודיעה לו יום אחד שהיא לא משחקת איתו יותר ולא חברה שלו. הילד שלנו מצא את עצמו לבד וחווה משבר מאוד קשה שהתבטא בהרבה "ACTING OUT" ובהרטבה לילית. לקח לנו כשבועיים בשיתוף עם הגננת לעלות על מקור הבעיה.
עטפנו אותו בהרבה אהבה והבנה בבית ללא העלאת הנושא (מאחר שהוא בחר שלא לדבר עליו). בסופו של דבר הוא סיפר לנו על כך ובמקביל המשבר ההתנהגותי נפתר.
בגן היא המשיכה לשחק איתו לסירוגין ובימים שבחרה לא לשחק איתו הוא שיחק לבד. חשוב לציין שילדים נוספים רצו ורוצים לשחק איתו והגננת ניסתה לתווך כל הזמן והילד מסרב- אני רוצה לשחק לבד , או עם מיכל.
אני ואביו דברנו איתו הרבה על הנושא, הדגשנו לו שאנו מכבדים את הבחירה שלו להיות לבד, אבל מאמינים שכדאי לו לנסות ליצור קשרים נוספים (ונתנו לדוג' חברים נוספים שהיו לו בעבר) ולא כדאי לו להיות תלוי במיכל בלבד.
למיכל אין בעיה לשחק עם ילדים אחרים ופשוט שרירותית מודיעה לו בתחילת היום אם תשחק איתו היום או לא
במהלך החופש לא הפגשתי בינהם יזום והיתה תחושה שהתגבר עליה.
השנה חזר לגן, בימים הראשונים אכן נראה היה שהתגבר עליה , אבל אז היא חזרה לחזר אחריו והחברות חזרה כרגע למצב שהיה בעבר.
נכון להיום חזרנו למצב שכשמתאים לה היא משחקת איתו וכשלא הוא משחק לבד (דיווח של הגננת וגם שלו אישית).
היום לדוג' בבוקר ילד שאל אותו "תשחק איתי בחצר היום?" אז הוא ענה לו "לא , רק עם מיכל, או לבד".
לדברי הגננת , משחק לפעמים עם ילדים אחרים וגם יש ילדה נוספת שהיא אורחת קבע בבית שלנו אך מרבית הזמן משחק לבד , או עם מיכל (כאשר היא זו שמנהלת את הקשר בינהם).
אין לנו ספק שלמרות דבריו לא טוב לו להיות לבד והוא עושה זאת כי חושש ליצור קשרים חדשים- זו גם ההתרשמות של הגננת. כמו כן מאז הפרידה בינהם טוען שלא אוהב את הגן ועד אז רץ לשם כל בוקר בשמחה.

השאלה שלי (סליחה אל האורך):
עד כמה המצב בעייתי ומה אנחנו יכולים כהורים לעשות כדי לעזור לנו.

חשוב לי לציין שאין יותר ביטוי התנהגותי לקושי שלו, הוא ילד מקסים , הקשר עם אחיו נהדר(פרט למריבות תקניות של אחים).
כמו כן מדובר בילד שמאוד קשור אלינו, מסרב ללכת לחברים בלי ליווי שלי ובכלל מאוד אוהב לעשות איתנו דברים.

בני בכיתה ג' , הוא לא אוהב להכין שיעורי בית , וכשאני מתקנת לו שגיאות כתיב הוא מתקומם , אתמול שאלתי אותו אם יש שיעורים והוא אמר לי שאין , לאחר מכן דיברתי עם אמא מהכיתה והיא אמרה שיש שיעורי בית , שאלתי אותו והוא אמר לי כן , אבל לא מתחשק לי והוא אפילו לא רשם את השאלות , מאוד כעסתי עליו וביקשתי ממנו לצלצל לחבר לקחת את השאלות ולהכינם , היום בבוקר כשלקחתי אותו לבית הספר ראיתי אמא אחרת והיא אמרה שיש מבחן באנגלית , הוא לא אמר לי אפילו ולא רשם ביומן , איך עלי להתמודד ?

שלום, לא יודעת איך להתחיל, המצב בכי רע...
בני בן שנה ו3 חודשים קם באופן עקבי כל לילה כל שעה בערך בצרחות מטורפות ולא נרגע!!! הלכנו לרופא אלפי פעמים אין לו שום ממצא רפואי שיכול להסביר את התופעה. אציין כי תמיד היה מתעורר בלילות אך פעם זה היה נגמר כשהיינו מביאים לו מטרנה עכשיו שום דבר לא עוזר: מטרנה, עגלה לצאת בחוץ לטיול- הוא נרדם וחוזר לצרוח.. חשבתי אולי זה שיניים??? אז אני שמה משחה בפה, אפילו נותנת אקמול כל לילה העיקר להסיר ספק שכואב משהו...
אנו לא ישנים בלילות, לא מתפקדים בימים!!! מה אפשר לעשות? מצפים לתגובה מהירה ולעזרה בנושא. תודה.
נ.ב. בתחילה חשבנו שזה בגלל שעובר שינויים: מטפלת חדשה, אני פחות נמצאת איתו במשך היום אך זה לא זה מאחר ומאז ומתמיד היה קם בלילה.

יש לי ילדה בת שנה ו11 חודשים ועכשיו נולד לי תינוק בן חודש ומאז שהוא נולד היא עושה לי בעיות היא לא רוצה ללכת לגן היא עושה מה שהיא רוצה אין לי שליטה בה היא רוצה לישון רק עלי היא לא שומעת ביכלל למה שאומרים לה אין לה גבולות ואני לא יודעת כבר מה לעשות היא מקבלת חום אהבה יחס וזה לא עוזר ...

בני בן 5.5, יש לו אח קטן בן 2.5. בחודש באחרון התחיל לקלל בכל פעם שלא מרוצה ממשהו. קללות כגון "מסריחה אחת", "מטומטמת", "מעצבנת אחת", "עופי מכאן", "מעניין לי ת'תחת". הקללות מופנות גם אלי וגם אל אבא, והשבוע גילינו שבאו לידי ביטוי גם בגן. מתלוות לפעמים ביריקות. אין לנו מוג מאיפה הוא מביא את זה. בבית לא שומע צעקות, ריבים, ובטל לא קללות. לא נראה שעושה משהו זה שכועסם עליו או מונעים ממנו פריבילגיות ואיננו יודעים איך להתמודד... תודה.

שלום רב

בני בן 5.5 ילד מקסים,חברותי ופיקח מאד.
לאחרונה הוא מבקש באופן קבוע מאחד מאיתנו ההורים שילווה אותו לכל חדר בבית שהוא רוצה ללכת אליו-אם זה לשירותים,לחדר משחקים וכו'..
הוא לא מסוגל להישאר לבד בחדר וחייב שיהיה מישהו איתו.
אשמח אם תוכלו לייעץ לי איך לטפל בבעיה.

תודה רבה

בני הבכור, בן חמש וחצי (אח לבן שנתיים וקצת), ילד מקסים וכובש.
מגיל שנה וחצי ראינו אצלו נאמנות חריגה לחברים. זה החל במרדף בגינה אחרי ילדה ספציפית והמשיך בכל גן להצמד לילד אחד ולהחליט שהוא החבר/ה הכי טוב שלו.
מגיל 3 הוא בגן עם ילדה בת גילו(נקרא לה מיכל) שהפכה להיות החברה הכי טובה שלו (מצב הדדי) ושחקו בעיקר אחד עם השני, במהלך השנתיים היו לו חברים נוספים די קרובים, אך שניים עזבו את העיר ואחר התרחק ממנו.
כרגע הם יחד בגן חובה.
שנה שעברה כחודשיים לפני סיום השנה חברתו הטובה "נפרדה ממנו" והודיעה לו יום אחד שהיא לא משחקת איתו יותר ולא חברה שלו. הילד שלנו מצא את עצמו לבד וחווה משבר מאוד קשה שהתבטא בהרבה "ACTING OUT" ובהרטבה לילית. לקח לנו כשבועיים בשיתוף עם הגננת לעלות על מקור הבעיה.
עטפנו אותו בהרבה אהבה והבנה בבית ללא העלאת הנושא (מאחר שהוא בחר שלא לדבר עליו). בסופו של דבר הוא סיפר לנו על כך ובמקביל המשבר ההתנהגותי נפתר.
בגן היא המשיכה לשחק איתו לסירוגין ובימים שבחרה לא לשחק איתו הוא שיחק לבד. חשוב לציין שילדים נוספים רצו ורוצים לשחק איתו והגננת ניסתה לתווך כל הזמן והילד מסרב- אני רוצה לשחק לבד , או עם מיכל.
אני ואביו דברנו איתו הרבה על הנושא, הדגשנו לו שאנו מכבדים את הבחירה שלו להיות לבד, אבל מאמינים שכדאי לו לנסות ליצור קשרים נוספים (ונתנו לדוג' חברים נוספים שהיו לו בעבר) ולא כדאי לו להיות תלוי במיכל בלבד.
למיכל אין בעיה לשחק עם ילדים אחרים ופשוט שרירותית מודיעה לו בתחילת היום אם תשחק איתו היום או לא
במהלך החופש לא הפגשתי בינהם יזום והיתה תחושה שהתגבר עליה.
השנה חזר לגן, בימים הראשונים אכן נראה היה שהתגבר עליה , אבל אז היא חזרה לחזר אחריו והחברות חזרה כרגע למצב שהיה בעבר.
נכון להיום חזרנו למצב שכשמתאים לה היא משחקת איתו וכשלא הוא משחק לבד (דיווח של הגננת וגם שלו אישית).
היום לדוג' בבוקר ילד שאל אותו "תשחק איתי בחצר היום?" אז הוא ענה לו "לא , רק עם מיכל, או לבד".
לדברי הגננת , משחק לפעמים עם ילדים אחרים וגם יש ילדה נוספת שהיא אורחת קבע בבית שלנו אך מרבית הזמן משחק לבד , או עם מיכל (כאשר היא זו שמנהלת את הקשר בינהם).
אין לנו ספק שלמרות דבריו לא טוב לו להיות לבד והוא עושה זאת כי חושש ליצור קשרים חדשים- זו גם ההתרשמות של הגננת. כמו כן מאז הפרידה בינהם טוען שלא אוהב את הגן ועד אז רץ לשם כל בוקר בשמחה.
השאלה שלי (סליחה אל האורך):
עד כמה המצב בעייתי ומה אנחנו יכולים כהורים לעשות כדי לעזור לנו.

חשוב לי לציין שאין יותר ביטוי התנהגותי לקושי שלו, הוא ילד מקסים , הקשר עם אחיו נהדר(פרט למריבות תקניות של אחים).
כמו כן מדובר בילד שמאוד קשור אלינו, מסרב ללכת לחברים בלי ליווי שלי ובכלל מאוד אוהב לעשות איתנו דברים.

שלום, יש לי בן זוג אשר התגרש לאחרונה ורציתי לשאול מהי הדרך הטובה ביותר להכין את הילדים שלו למפגש איתי? איך להתמודד עם השאלות ואיך עליי להתנהג במפגש הראשון? (הילדים בני 6 וחצי ושנתיים)

שלום

בני בן 9.5 מרגיש חולשה מזה חודש וחצי.
הופנינו לבדיקות דם.
עם ההגעה לאחות הוא סרב בתוקף לבצע את הבדיקה (באופן מפתיעה)
מאחר והייתי עם תינוק על הידיים גם לא יכולתי להחזיקו בכח.

עברו מספר ימים והוא עדיין מסרב מטעמי פחד.

נכון להיום אני לא מאשרת לו להפגש עם חברים בשעות אחר הצהריים, עד שיסכים לבצע את הבדיקה.....
אך זה לא עובד, הוא עדיין מסרב.
האם יש דרך לשכנעו.
לרופא המשפחה לא היה מה להציעה, מלבד לבוא עם כח חזק ולעשות זאת בכח, מה שלא הייתי רוצה. הייתי רוצה לפתור את זה בצורה מכובדת יותר.

אשמח לקבל הצעה

נאוה