פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום,
אנחנו הורים לבן 4 ובן שנה.
בן ה-4 הפסיק לישון צהריים מאז שנכנס לגן מועצה- לפני כשנה.
גם לפני כן הוא לא ישן הרבה והיה מתעורר כל בוקר ב5, 5וחצי.
התינוק ישן צהריים (אני מתיחסת לסופי שבוע) וגם לנו קשה לוותר על התענוג.
ניסינו שילך לישון אך זה ממש לא מצליח ויוצר ריב. החלטתי שעדיף שלא ישן כי אז קשה לו להירדם בלילה ונשאר ער עד ממש מאוחר.
שאלתי היא: האם העובדה שהוא מבלה שעות בלעדינו בבית בזמן שאנחנו והתינוק ישנים יכולים לגרום לו נזק כלשהו (פסיכולוגי כמובן).
הוא צופה בטלויזיה או משחק במשחקים שלו בחדר.
הוא בא מדי פעם ושואל מתי נקום ואנחנו אומרים לו שעוד מעט והוא חוזר למשחקיו.
זה קורה גם בבקרים בשבתות כשהתינוק עדיין ישן ואני רוצה לנצל את הזמן לעוד כמה שעות שינה.
מה דעתכן?

שלום,
לבני בן השנתיים ו 10 חודשים יש פחדים שונים מחושך, רעשים... כאשר הפחד הכי משמעותי אשר מקשה עליו להשתלב הוא פחד מילדים גדולים ממנו פיזית (במעט). דוגמה לכך היא כאשר אנו הולכים לגינה הציבורית הוא נצמד אליי ומסרב לשחק עד אשר הילדים הולכים. במידה והוא כן משתכנע לשחק אז זה רק איתי או עם אביו. חשוב לציין שאין קשר בינו לבין הילדים הגדולים ממנו ואין הכוונה שהוא ישחק איתם. כיום הוא נכנס לראשונה למסגרת של גן עירייה, טרום טרום חובה, כאשר הוא בין הקטנים ומסביבו יש גם ילדים גדולים. איך אפשר להקל על ההשתלבות בחיי היום יום? האם ישנן מילים/משפטים שיקלו עליו?
תודה מראש,
קרן

שלום, בתי כמעט בת4 נכנסה השנה לגן טרום חובה... בגן שלה 20 בנים ו8 בנות ובגן הצמוד היחס הפוך.
שתיים מחברותיה מהגן הקודם נמצאותבגן האחר....והיא נמצאתעם חבר טוב שלה והשאר בנים מהגן הקודם.האם כדאי להעביר אותה גן? יש איזשהי השפעה של רוב כזה של בנים בנוגע למשחקים להתמדדויות שלה? למציאתחברות חדשות כשיש מעט בנות?


מחכהלתשובה .תודה רבה

שלום בני בן ה-5 נכנס עכשיו לגן חובה , הגן מוכר לו הוא כבר שנה רביעית עם אותם ילדים.
רק מידי שנה הגננת מתחלפת.
זה התחיל מסוף שנה שעברה הילד בוכה בהיסטריה שהוא מגיע לגן, לא רוצה לעזוב אותנו .
אנחנו ממש לא יודעים איך להתמודד עם זה , בהתחלה חשבנו שזה פינוק - אך מהר מאוד הבנו שפשוט קשה לו .
אנחנו ממש חסרי עונים עד לפני חודשיים הילד היה נכנס לגן בריצה ללא שום בעיהץ

לעזרתך אודה

בתי בת 4 וחצי נמצאת בגן עירוני ילדים בטרום חובה וחובה
זוהי שנה שניה חברתה טובה עזבה את הגן היא מאוד עצובה פתאום לא רוצה ללכת לגן בוכה בבקרים לאחר עזיבתנו את הגן
ניראה כי אין לה חברים
האם עלינו ההורים לדאוג לה לחברים או לחכות ולראות מה השנה החדשה תעשה לה
יש לציין כי אנו גרים רחוק מאוד מהילדים האחרים הגן נמצא בשכונה אחרת בעיר
נודה לך על תשובתך המהירה הורים מודאגים

שלום רב,
ביתי בת שנתיים ושמונה חודשים, נולדה בשבוע מוקדם מאד במשקל 590 גרם. מגיל קטן מאד היא מגיעה למצבי בכי עם הפסקות נשימה והתעלפות. התייעצנו לגבי הבכי עם מס' רופאים ונאמר לנו שזה התנהגותי. אני מאד נלחצת מזה, בעלי הפסיק להילחץ ולכן נותן לה להגיע למצב הזה והעיקר לא לרצות אותה תמיד. אני מאד מתוסכלת מהמצב בגלל מס' דברים: 1. יש ימים שהיא רוצה כל הזמן בידיים. היא צמודה אליי מאד ואם אני לא מרימה אותה היא עושה את הסצינה עם הבכי, דבר שמאד מלחיץ אותי וגם את אחותה בת ה-5.
יש לציין שזה פסק כמעט לחלוטין עד שהתחיל החופש הגדול והיא הייתה איתי הרבה .
2. בזמן האחרון קורה שהיא לא רוצה לשים טיטול או שמשהו שאני עושה לה לא נראה לה ואז היא מתחילה בבכי הכולל צרחות, בעיטות , בכי שיכול להימשך חצי שעה ויותר ואי מאפשר לרצות אותה. היא עליי מחבקת וצורחת עד שנרגעת לבסוף. אני ממש מיואשת . אני מרגישה ממש מותשת ולא יודעת איך להגיב ומה לעשות. מצד אחד אני ממש פוחדת עליה ומגוננת עליה בגלל עברה ומצד שני מתוסכלת.
מה לעשות? איך להגיב לבכי ואיך להגיב להיצמדות שלה אליי?
תודה מראש.

שלום... יש לי ילדה בת 5 ובן בן 3, האמת שעם הילדה יש לי בעיה ..היא ילדה מאוד חכמה נבונה אבל יש לה רגעים רבים שהיא מתנהגת כמו תינוקת כמו למשל:בוכה בלי סיבה מוצדקת עושה דווקא שאני יתעצבן ויגיע למצב שאני צועקת ואפילו שולחת לחדר.. או בבוקר כשהולכים לגן הפרידה מאוד מאוד קשה (זאת לא שנה ראשונה) אני מבטיחה מתנות אפילו קונה לאח שלה ולא לה אם היא לא ניפרדת יפה, אני לא יודעת איך להיתנהג במצב הנ"ל אשמח מאוד אם אקבל את הכלים מתאימים . נ.ב הייתי אצל פסיכולוגית לגיל הרך לא קיבלתי תשובות.....

שלום,

בתי בת 10 חודשים, ילדה טובה ומלאת חיים. לאחרונה (שבועיים שלושה) היא "מסרבת" לשבת, עם זה בעגלה לצורך יציאה לטיול, אם זה בכיסא לצורך אוכל וכו'. ברגע שמנסים להושיב אותה היא מקשיתה את גבה ונלחמת. יש לציין שברגע שכבר מצליחים להושיבה ולאבטחה ברצועות היא נרגעת מיידית ושוכחת מה"מלחמה".
אשתי אומרת ואני נוטה להסכים שצריך להתעלם מהמאבק שלה, כלומר להושיבה בלי לוותר, אך בלי דיבורים בלי הסברים, פשוט להושיב.
מעניין אותי לדעת אם אנחנו נוהגים נכון, ובכלל מה המשמעות של המאבק הזה? האם אלה ניצני הרצון העצמי הראשוני? מדוע היא מבטאת זאת כך הרי לא באמת אכפת לה לשבת (עובדה שאחרי שניה היא נרגעת).

תודה

שלום
אני אמא לבת שנתיים וחצי.
שכמעט כל הזמן עייפה
בד"כ היא ישנה בממוצע בלילה בין 8 וחצי שעות ל 9 וחצי שעות.
לא משנה מתי תלך לישון תתעורר בן 4 לחמש בבוקר (בין 7 ל-22:00)
לכן בד"כ משכיבה אותה לישון בין 7 ל-7 וחצי כדי שלפחות תצבור שעות שינה

בבירור אני יכולה לראות שכשהיא ישנה 10 שעות בלילה היא לא מתעוררת עייפה, לעומת כשהיא ישנה פחות שעות שזה מה שקורה לרוב הגדול.
ניסינו הכל כשהיא קמה מוקדם כדי תחזור לישון ושום דבר לא עזר ,יש לה מן שעון ביולוגי כנראה.

כשישנה מעט יחסית היא מתעוררת עייפה, עצבנית ברמות על, משהו באמת לא נורמלי,כאילו היא ילדה אחרת.כך גם לגבי צהריים בסופש כשישנה בבית ולא בגן. קודם כל היא הרבה פעמים מתנגדת לישון ,בסוף היא ישנה אבל שתינו יוצאות מותשות מ"המלחמה". בשבתות לפעמים כמו היום- היא ישנהמעט בלילה וקמה גבמורה מעייפות אחרי שעה וחצי ,לא רציתי להמשיך את יום שבת בעצבים שלה ושלי ולכן אמרתי שתלך למיטה ודווקא הסכימה .אבל אחרי 5 דק במיטה רצתה לקום ולא הסכימה לישון, הסכימה לישון איתי במיטה,ולא ממש נרדמה, רק שיחקה,ודברה במיטהץץ אחרי צעקות שלי ואיום שאחזירה למיטה שלה נרדמה תוך דקה וישנה שעתיים.(ידוע לי שהקטע עם המיטה לא טוב,וזאת כבר הפעם השנייה שאני עושה זאת אבל אני מותשת ואין לי כוחות להתמודד עם העייפות שלה אחר כך)....

גם באמצע שבוע כשישנה צהריים בגן (שעה וחצי בערך)היא יחסית נהיית עייפה מהר מהר (אולי בגלל שלא ישנה מספיק בלילה וזה לא מספיק לה..)

ליתר בטחון אבדוק מחר עם רופא הילדים אם שווה לעשות בדיקת דם לבדוק ברזל,אבל אני לא מאמינה שזאת הבעיה.

אשמח לעצה

אני מתלבטת האם לשלוח אותה לבית הספר מחר במצב זה:מצד אחד היא תהיה מאד עסוקה בלעצור את עצמה(שזה מראה לא נעים)ואף יכול לברוח לה קקי בתחתונים ומצד שני אני לא רוצה שהיא תראה שהיא מרויחה מכל ענין העצירה שלה.

הבת שלי נכנסה השבוע לכיתה א.הכל היה נראה בסדר על פניו .היא נכנסה בשמחה ונפרדה ממני בסדר והכל היה טוב .הענין הוא שיש לה כל מיני סימנים המעידים על לחץ כמו הרפס שיצא לה בימים אלו.(כל תחילת שנה יוצא לה הרפס וגם שנולד לה אח השנה יצא לה פצע הרפס בשפתיים).היום גיליתי שהיא עוצרת את הקקי שלה (בעיה ידועה שיש לה מגיל 3 אבל המון זמן זה לא קרה לה).ביום שישי היא חזרה מבית הספר וסיפרה שהם עשו משהו בחשבון וזה מאד קשה והיא לא הצליחה.היא הלכה למורה ואמרה לה שהיא לא מבינה ולא מצליחה והמורה אמרה לה שזה בסדר ושאמא תעזור לה בבית.כמו כן המורה הסבירה להם שמותר לא לדעת ולא להבין ובהחלט מותר לטעות.הופתעתי שהבת שלי לקחה את זה מאד קשה שהיא לא ידעה והיא החליטה בגלל זה שבית ספר זה משעמם וכו וכו.אני מיצידי עודדתי אותה ואמרתי לה שכל הכבוד שהיא ניגשה ושאלה שוב ולא התבישה ועזרתי לה לעשות את העבודה.אצין שמיצידנו אין שום לחץ ואנחנו לא ממש מתרגשים מהכיתה א.יש לה גם אח בבית הספר שדואג לה בהפסקות והיא מכירה היטב את המקום ובכלל-היא ילדה שמסתדרת.ובכז-איך אוכל להקל עליה בכל הענין הזה?בברכה ותודה מראש

שלום לכולן,
אני חדשה כאן...אולי כאן אמצא מזור לסבל של בני..
אוריקוש יל חמדמד ומהים, בן 3 עוד רגע, מאז שהוא בן חצי שנה סובל מעצירויות שהותירו בו חותם קשה..כל קקי מלווה בשעות וימים של סבל נוראי, בכי, חוסר תפקוד ואין מקום שלא היינו בו.
גסטרו, כירורג ילדים, רפואה משלימה, הומופאת...אין תשובה לבעייה שלדעתי מקורה בפסיכולוגיה בלבד. הילד נועל את כל גופו ולא מאפשר לקקי לצאת. לא עזרו הפתעות ומתנות, שירותים וכו'. אני חייבת להוסיף שבגיל חצי שנה הוא עבר התערבות בשל התפשלות המעי (חוקן אויר) ומאז הקקי הפך להיות סבל עבורו. הגננות מתארות את המצב כמו צירים!! אין לי פתרון ואני מאוד מתוסכלת, נכון שהוא בגן פרטי ומטופל באופן הולם אבל כואב לי לראות את הילד שלי סובל כך.
הצילו...

היי,
התינוקת שלי בת חודשיים וחצי. התחילה לצעוק על כל דבר: עייפות, רעב.. וכו'. איך אני צריכה להתייחס לנושא. האם לא להתייחס ולשיםלה מוצץ? על מנת שהתופעה לא תתפתח?
האם זהו שלב שכל התינוקות עוברים וצריך להגיב להם? אם כן כיצד להגיב להם? לדבר איתם ברוך? להרים על הידיים ( אני לא עבד אלא אם מדובר בכאב כלשהוא.

חשוב לציין כי היא משחקת הרבה לבד בחלק משעות היום ובשעות קבועות אנו עושים תרגילי התפתחות על מזרן פעילות עם צעצועי התפתחות.

אני מפחדת שאם אני נשארת אדישה לצעקות שלה והיא בכל זאת נרגעת בסופו של דבר ( אחרי כמה דקות) אני פוגעת באמון שהיא צריכה לבנות.


איך להתנהג?

תודה,

מגי

היי,
אני ובעלי רוצים לטוס בדצמבר השנה , הילדה תיהיה בת שנה בגיל הזה , ואנחנו רוצים להשאיר אותה אצל אמא שלי . מה שחשוב לציין זה שהילדה ואמא שלי מאוד קשורות והיא שומרת אליה באופן קבוע שלוש פעמים בשבוע ואנחנו הרבה אצלה גם בלי קשר .
רציתי לדעת אם נסיעה של 7 ימים יכולה לגרום לילדה חרדת נטישה , אם כדי אולי לקצר את הטיול ל5 ימים או שזה לא משמעותי בכלל . אשמח לתשובה ותודה רבה עינת

שלום רציתי לשאול, רק סתם לידיעה כללית, וגם בגלל שאני בעצמי מטופל ומודרך. ובקרוב מטפל.

מה ההבדל בין אתיקה לחוק?האם יחסי מין בין מטפל למטופל הם חוק?או אתיקה?האם יחסי מין לא יכולים להתקיים בין מטפל למטופל?או כול קשר אחר?בן משפחה, אח, דוד?חבר?

מה בקשר לקשר אחר?קשר טלפוני?ואחרי שניפרדנו?מותר להיפגש אחרי שנפרדים(אחרי הפרידה)?לדבר בטלפון?להיות בהרצאה שלה?להיות איתה ביחד בחוג?להיות חבר שלה בפייסבוק?ואם הייתי תלמיד בצפר(סיימתי מזמן בצפר) ובעלה מורה והוא המורה שלי, האם אפשר הדבר?(מקרה אמיתי שקרה למישהוא)...

מה בקשר לעובדים עם המטפל בעבודה כלומר אם אני אצל פסיכולוג, במרפאה ציבורית, של משרד הבריאות ואני נפגש עם פסיכיאטרית באותו מרפאה, יכול להיות בניהם קשר מיני, יחסי מין, או כול קשר אחר מחוץ לעבודה?עמיתים לעבודה, חברים לעבודה,

ובלי קשר לזה, יכול להיות בין חברים לעבודה, עובדים ביחד פסיכולוגים פסיכיאטרים, במיוחד פסיכולוגים קשר מיני או כול קשר אחר?חוץ מיחסי עבודה?