פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום לי,
לא ידוע לי אם יש צורך בועדה כדי לקבל את הטיפול, נראה לי שזה מידע שאותו פסיכולוג מאבחן יכול בקלות לספק לכם.
ככל הידוע לי קיימים מעט מאוד טיפולים ריגשיים קבוצתיים באופן פרטי בגיל הזה. את יכולה לנסות להקליד בגוגל "מיומנויות חברתיות" או "טיפול קבוצתי בגיל הרך" או שילוב שלהם ולראות מה יעלה, יש מרכזים שעוסקים בטיפולים מהסוג הזה, נדמה שיש מרכז בשם "צעדים" באיזור ר"ג, אולי יש לו סניפים באיזור מגוריכם, אני לא יודעת היכן אתם גרים.
בכל אופן אני לא מכירה את בנך ואני לא יודעת ממה נובע הקושי שלו עם אנשים חדשים וילדים חדשים ובכלל לא בטוח שרק טיפול קבוצתי יכול לעזור לו בזה.
בהצלחה.

בני עבר את האבחון במסגרת הרגילה,של פסיכולוג מטעם העיריה שממליץ או לא,על עליה לכיתה א'.
הפסיכולוג המליץ על שנה נוספת גן ובנוסף הדגיש שרק טיפול רגשי בקבוצה יסייע לו,מכיון שהוא ממעט להיפגש עם חברים.
מאז האבחון אני מנסה להפגישו עם יותר ילדים מהגן,אך לא תמיד בהצלחה..הוא לרוב לא רוצה.
בימי הולדת של חברי הגן אני נשארת איתו,הוא לא מוכן שאלך.
טיפול עם סוסים יכול לעזור לו?
דרך אגב אנחנו גרים באזור השרון..
תודה.

שלום לי,
הסיבה שהפגשה עם חברים לא עוזרת לו היא שהבעיה שו הי אלא לפגוש חברים אלאל איך להתנהג ומה לעשות כשהוא איתם.
אני לא תמיד ממליצה על טיפול קבוצתי כדי לטפל בבעיה חברתית, כיוון שזה תלוי ממה נובעת הבעיה החברתית.
טיפול קבוצתי בבעיה חברתית הוא טוב לדעתי כאשר הבעיה הילד בשל לקבוצה אבל חסרות לו מיומנויות. אני ל יודעת אם הילך באמת בשל, והאם הוא מעוניין בכלל בחברים, האם כל המצב מפריע לו, ממה נובע החשש שלו מילדים ואנשים חדשים, האם יש לו חשש ממעברים בכלל? האם זה נובע מחוסר ביטחון עצמי? האם הוא חרד ממשהו? האם עדיין זקוק לקשר מספק של אחד על אחד כדי לגדול בתוכו? את כל זה אני לא יודעת, ולכן לא אוכל להמליץ לך.
טיפול ברכיבה על סוסים עד כמה שאני מבינה אמור לסייע לו בפיתוח קשר עם בעל חיים, להינות מקבלת פידבק חיובי וללא תנאים מהחיה, לסייע בבניית הביטחון העצמי שלו, ובשליטה שלו בגוף שלו ובמיומנות הטכנית הנדרשת לרכיבה גם לשפר את הביטחון העצמי ויכולת התאום עם החיה והתקשורת איתה. זה אולי יכול לסייע בבניית הביטחון עצמי שלו, אבל אני לא יודעת להגיד לך אם זה מספיק כדי לפתור את הקושי החברתי שלו.
אם את גרה באיזור השרון, את יכולה לפנות למרכז להתפתחות הילד ביד התשעה בהרצליה, אני יודעת לפעמים נפתחות שם קבוצות לילדים, ויש שם גם טיפולים פרטניים של מטפלים באומנות.
בהצלחה,סמדר.

שלום סיגל,
בודאי שאפשר לתקן. קודם כל צריך להודות בטעות ולהתנצל עליה. כדי שהילד ירגיש שאת מבינה אותו ולוקחת אחריות על מעשייך.
נשמע שהילדים לא מרגישים מוחזקים ריגשית. השתלטנות של ביתך הגדולה לא קשורה לכךשהיא לא אוהבת את אחיה, כמו שראית היא גם יודעת טוב מאוד להתגייס להגן עליו. אלא השתלטנות מלמדת על רמת חרדה גדולה שהיא נמצאת בה מסיבה כלשהי.
נראה לי שכדאי שתפנו להדרכת הורים מסודרת, כדי לראות מה המצוקה אמיתית מאחורי המריבות של הילדים שלך. אחרי שתובן המצוקה אפשר יהיה לטפל בה והמריבות יפחתו, ולא על ידי עונשים שכפי שאת רואה בעצמך אינם יעילים.

שלום לך,
כדאי לכם לקבוע פגישה עם פסיכולוג/ית בית הספר ולהתייעץ מה ניתן לעשות.
העובדה שהבעיה מתפרצת בבית הספר, לא בהכרח מעידה על כך שהבעיה קשורה רק לבית הספר. ייתכן שזה המקום שבו בחר הילד להראות את מצוקתו, זה לא בהכרח המקום שגורם לה.
לכן המילה "דורשים" מבית הספר לא בטוח שהיא מתאימה, ואם תבואו בגישה כזו זה עלול לפגוע בשיתוף הפעולה עם בית הספר וחבל. נראה לי שעדיף לבוא בגישה לפיה יש כאן בעיה, מפריעה לכולם ולכולם יש אינטרס לפתור אותה. בית הספר יכול להציע מה שביכולתו: קודם כל כדאי לבדוק האם זה קורה יותר בשיעורים מסויימים, ואם כן למה, האם יש משהו שקשה לו במקצוע או עם המורה, או באופן כללי בשיעורים שהם לא עם המחנכת, ולפי זה לבדוק איך ניתן להקל עליו באותם שיעורים. יכול להיות שיציעו לכם לבדוק האם יש חשד לבעיית קשב וריכוז. ייתכן שיהיה צורך לאבחן את הבעיה באופן כללי, לא רק בהקשר של קשב וריכוז - מה זאת אומרת רגיש? האם נעלב? ממה נעלב? איך אפשר ללמד אותו לפרש סיטואציות נכון, אולי לא תמיד זה מעליב אלא רק הוא מבין זאת כך, ואם זה כן מעליב איך אפשר להגיב אחרת? זו כבר עבודה שלכם ההורים, או לבד בבית או באמצעות הדרכת הורים.
בקיצור ייתכן שיש כאן הרבה עבודה, צריך קודם כל לדעת יותר טוב ממה נובעת הבעיה, הפיתרון שלה יבוא גם ממאמצים שלכם ולא רק של בית הספר וכדאי לקחת זאת בחשבון ולהשתדל לא לבוא באוירה מאשימה.

שלום לי,
אין פה ב"הכרח" וקשה מאוד לנבא איך בנך יתבגר ואיזה גבר יהפוך להיות. זה נשמע שמאוד היית רוצה שהוא לא יהיה כמו בעלך, אבל מינון מוגזם של הגישה הזו יכול להרחיק אותו מהזדהות גברית בכלל, כי אם הוא ילמד רק ממך, ייתכן שהוא לא כל כך ילמד איך להיות גבר. גם זה לא "בהכרח" אבל הייתי לוקחת זאת בחשבון,

שלום לך,
את לא מפרטת מה בדיוק הבעיה שלדעתך מונעת ממנו להיגמל ומה הדרכים שהשתמשת בהם עד עתה. גם לא ברור מה המוטיבציה שלו - את טוענת שלדעתך זה מפריע לו- אבל אם כך משהו בכל זאת גורם לכך שהוא לא מעוניין בכך עדיין ולא ברור מה. אם תתני יותר פרטים אוכל לנסות לעזור לך.

שלום מירית,
נשמע מהתאור של הגננת שהילד נמצא במצוקה כלשהי. את מציינת שלא קרה דבר חריג בבית, ייתכן וגם דברים שלא נראים חריגים עבורו הם חריגים. לא ציינת האם יש לו אחים ואחיות, האם אתם בהריון? אולי חל שינוי במצב העבודה של אחד ההורים ולכן הוא פחות פנוי אליו? אולי משהו אחר? כי מהתאור של הגננת נשמע שהילד כרגע לא מוחזק ריגשית. מדוע - אינני יכולה לדעת.

הוא הקטן בבית . יש לו אחות הגדול ממנו בשנה וחצי ואח הגדול ממנו ב-4 שנים. כיצד את מציעה לי לפתור את הנושא? אני משתדלת להיות יותר רגישה כלפיו ולהרעיף עליו חום אבל לא מצליחה לעלות על הסיבה לקושי הפתאומי. אינני בהריון ולא עברנו שינוי משמעותי בחצי שנה האחרונה. מתשובתך אני מבינה שזה אינו תהליך שמאפיין את הגיל - חשבתי בתחילה שמדובר בבדיקת גבולות ורצון לעצמאות. האם ייתכן כי הוא משתעמם פשוט בגן? על אף שיש ילדים הגדולים ממנו בגן אולי הגירויים שסביבו לא מדברים אליו?

שלום מירית,
רמת המצוקה שהגננת מתארת לא תואמת תהליך טבעי של הגיל. העובדה שהוא כל היום לא מרוצה בגן ובוכה הרבה וכן הלאה קצת מדאיגה בכל זאת.
אני לא יודעת אם הוא משתעמם בגן, אם שי ילדים שגדוים ממנו וילדים בגילו זה לא נשמע י הגיוני, וגם לא שהגירויים לא מדברים אליו. זה גן רגיל וילד רגיל ואין סיבה שהגירויים לא ידברו אליו.
הדבר היחיד שעולה בדעתי הוא שיש משהו סביב נושא התוקפנות, שלא מקבל בבית או בגן את התגובה ההולמת ולכן הוא מחמיר. לתגובה הולמת אני מתכוונת לקבלה מסויימת של התוקפנות, ועם זאת לשים גבול כשצריך. ייתכן שהגבול נוקשה מדי או גמיש מדי באחד המקומות או שיש פער מאוד גדול בין הגבולות בגן לגבולות בבית.
העובדה שהבעיה מתפרצת רק בגן אינה מעידה בהכרח שהבעיה מקורה רק בגן, אם כי זאת אפשרות.
תנסו חשוב בכיוון הזה, ואם זה לא הולך והבעיה ממשיכה להפריע אולי כדאי לפנות להדרכת הורים מסודרת, שבה יכירו אתכם ואולי גם את הילד יותר לעומק ויוכלו לאתר את מקור המצוקה.

שלום לך,
ייתכן שמה שאת מתארת הו אסוג של אי שקט מסויים, זה יכול להיות קשור למתח וחרדה. נסי לחשוב אם היו אירועים או שינויים כלשהם במשפחה (הריון, אח חדש, מעבר דירה, פרידה משבר כלשהו). אם כן צריך לחשוב איך מדברים על כך עם הילד ועוזרים לו במה שקשה לו.

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=268 id=link]הורים לתינוקות, הורים לפעוטות[/a].

אנא רשמי היכן את גרה, על מנת שנוכל להפנות אותך למטפל מקצועי ומתאים באיזור מגורייך.
שירי

אביבית שלום,
כדאי להתייעץ עם מומחה בתחום, דוגמת המרפאה המתאימה בביה"ח שניידר.
לרוב, טיפול פסיכולוגי בכיוון קוגניטיבי-התנהגותי, המשולב בהדרכת הורים, מסייע מאוד בהתמודדות עם הטיקים.
שירי

נילי שלום,
השינויים שאת מתארת הם טבעיים ונראה שיש מספיק זמן הסתגלות בין שינוי לשינוי. חודשיים הם טווח זמן עצום בגיל שנה. עדיין לא התפתחו יכולות הזיכרון כדי שבנך יזכור בספטמבר את מה שהתרחש חודשיים קודם.
לגבי שני המעברים- חשוב לעשותם ולא לסגת מהם. כשאתם מלווים אותו וקשובים אליו בשעות היום או אחר הצהריים כשאתם איתו, ומקלים עליו את הפרידה (בהירדמות במיטתו, או בהליכתכם לבסוף מהגן).
בהצלחה,
שירי

נטע שלום,
בניית ביטחון עצמי היא משימה לא קלה, ואנחנו עובדים עליה כל החיים גם כמבוגרים. אני בטוחה שאם תחשבי על עצמך, גם את לא תמיד מבטאת בדיוק את הצרכים שלך, במיוחד עם אנשים שאת חשה פחות בנוח או בפחות בביטחון עמם.
יחד עם זאת, ההימנעות של בתך מאמירת צרכיה, היא מאוד נרחבת והילדה משלמת על כך מחירים ממשיים, כבר עכשיו. כדאי לחשוב איך אפשר לרכך את צורת ההתמודדות הזו ולהגמיש את התגובות שלה. כרגע בתך זקוקה לכך שמבוגרים מוכרים יתווכו לה את האינטראקציה עם מבוגרים אחרים. "דחיפה" שלה לעשות דברים וליזום לפני שהיא מוכנה, עלולה להסתיים בהסתגרות והימנעות רחבות יותר. במקום, כדאי באמת לתווך לה, להדגים לה איך מבקשים מהצד השני, ולתת לה ליזום דברים קטנים (למשל, לבקש משהו ממוכר בקיוסק). בכל פעם שהיא יוזמת, החמיאו לה ועודדו אותה על כך שהשיגה את מבוקשה, ולא על עצם היוזמה. כלומר, לא לומר "יופי שהיה לך אומץ", אלא עדיף להדגיש שבגלל שביקשה, היא קיבלה משהו שרצתה. כדאי לבקש גם מהגננת לעשות זאת בגן, וכן לתת לה תחומי אחריות קלים גם בגן וגם בבית.
בנוסף, אולי כדאי לבדוק ביניכם לבין עצמכם ההורים, באיזו מידה אתם עסוקים בנושאים של ביטחון עצמי, או שאולי לעתים אין לכם סבלנות לכך שהיא תעשה דברים או חשוב לכם שהדברים ייצאו בדיוק כפי שאתם רוצים, ולכן אתם עושים כבר עבורה והיא מתנסה פחות.

שירי

שלום אמילי,
להמשיך עם אותה מגמה זה אולי לא מספיק. טוב שאתם אומרים לה לא, כמובן, אבל גם צריך לתת לה כלים אחרים שיחליפו את השימוש בנשיכות אחרת משאירים אותה בלי כלום. התסכול הוא תסכול ומה היא תעשה איתו?
סביר להניח שכשהיא תדבר יותר היא פחות תזדקק לנשיכות.
עם זאת כדאי למלל עבורה את מה שקורה (כעסת כי...רצית גם את המשחק) ולהציע אלטרנטיבה (תבקשי, תגידי - תן...תחכי, תקבלי אחר כך), על כך צריך לחזור הרבה מאוד עד שתפנים. בינתיים - סבלנות.

לאמא של גיא שלום,
מהפרטים שמסרת, קשה להבין האם בנך מושך בשיערו מתוך אחת הסיבות שציינת או מגורם אחר. בכל מקרה, התגובה המתאימה היא להפסיק את המשיכה, ולומר משהו חיובי על עצמו, דוגמת: "גיא לא מכאיב לעצמו, אנחנו עושים לגיא טובה" (או משהו בסגנון דומה, שמתאים לך יותר לומר), ואז ללוות זאת במחווה עדינה. ייתכן כי הדבר הוא חלק מהגילוי שלו את גופו ואת התגובה שלו לסוגי מגע שונים.
דבר נוסף שעולה לי, הוא תהיה האם יש מתח לאחרונה בבית, שינוי במשפחה או בגן שהילד מבטא בעצם המשיכה (במידה והדבר הופך לתדיר). אולם איני רואה כעת מקום לבדיקות נוספות.
שירי

שלום אוקסנה,
תלוי במה הוא מקנא. מותר לך לדבר עם מבוגרים ועם אנשים, אסור שהוא ישלוט בך בזה, הוא לא בעלך. עם זאת, אני יכולה להבין שהוא כועס שאת משחקת עם ילדים אחרים, ואין סיבה לעשות זאת.