פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום !
בני הבכור עולה לכתה ג ,בני השני עולה לכתה ב והשלישי לכתה א ,שתיים הגדולים לומדים יחד בבית ספר ובשנה הבאה חשבתי להעביר את שלושתם לבית ספר אחר .
בית ספר החדש הוא קרוב יותר לביתנו ומבחינה לימודית יותר אתגרי
האם זה עלול ליצור משבר אצל שתי הילדים הגדולים?
איך להכין אותם למיבדק שיערך להם בבית ספר החדש ?אני לא יודעת אם לאחר המבדק הם יתקבלו
לכן רציתי לדעת איך לספר להם על כך אך שזה לא יצור מישקע נפשי הן המיבדק ומצד זה שלא בטוח שהם יתקבלו לבית הספר הנ"ל?ומהצד החברתי עד שהם הסתגלו לחברה חד'שה הם יצטרכו להסתגל לחברה חדשה פעם נוספת

שלום שמי לימור ואני אמא לשני ילדים בן ובת לפני כ - 4 חודשים התגרשתי ועברתי אם ילדי לאיזור מגורים אחר באיזור נתניה. בזמן שלפני הגירושים הכרתי אח של חברה שהקשר ביניינו התהדק וכשהתגרשתי ועברתי דירה אחרי חודש עבר לגור יחד איתנו בבית החדש. הגבר שבחיי אוהב אותי ואת ילדי באותה רמה שהוא אוהב את ילדיו ומנסה להתקרב אל ילדי בכל דרך אפשרית אך הם דוחים זאת וזה כואב לי מאוד מכוון שאנו חושבים על פרק ב' וכבר רוצים להתחתן ... הכל נעשה כ"כ מהר הגירושים, המעבר של הדירה, והמעבר של בן זוגי אלינו הביתה...לכן ישנם בעיות מאוד קשות אם ילדי.. יועצת ביה"ס שוחחה עימם וזה עזר קצת אבל לא לאורך זמן מהר מאוד גיליתי שילדי כפויי טובה וכל מה שעושים עבורם לא מרצה אותם... הם אינם מבינים שבן זוגי ואני מקיימים את הבית שלא יחסר דבר להם . שמנו לב כי בכל פעם שהם מתראים אם אביהם אז הם חוזרים הפוכים ותמיד אומרים עלי דברים שלילים ועל בן זוגי כאילו בעלי לשעבר אומר כי אנו מבזבזים את הכסף על שטויות ורק הוא משלם לנו בזמן שהוא כלל לא משלם מזונות, סרבן תשלום מזונות אני כבר לא יודעת איך לפנות ולדבר אם הבן הבכור שהוא אנטי כל דבר ושאני הרעה ואני הלא טובה ואבא שלו המלאך פתאום צריכה עזרה או הפניה לפסיכולוגית באיזור נתניה אשמח לקבל עזרה בדחיפות....

ילד בן 15 , לא יוצא עם חברים ,לא הולך אליהם הביתה ולא מזמין אליו , אוהב לראות טלויזיה ולשחק משחקי מחשב. משחק עם קטנים ממנו , נראה שיש לו בעיית חוסר ביטחון.
לא החלטי בדעותיו ודי פסיבי
הוא עצמו נראה מרוצה מהמצב ולא מפריע לו כלל.
הולך לחוג מסויים כמו ה"הצופים" פעם בשבוע בשמחה רבה אך לא יוצר קשרים מעבר לזה
אנחנו ההורים מעודדים אותו ליצור קשרים אך הוא מעדיף את הבית.
מה הדרכים המומלצות להתמודד עם הבעייה שאנו רואים כדי שיתחיל ליצור חברתויות ?

לאחרונה עולה בדעתי שבתי סובלת מכך משום שנמענת מפעולות מסוימותכמו לשחק משחקי קופסא או ללמוד אותיות/מספרים בחוברות המותאמות לגילה,רגישה לאור שמש ביציאה מהבית,נרתעת מריחות חזקים ומתגרדת מבגדים סינטטיים.היא מעדיפה פעילויות ספורטיביות כמו גן משחקים וקפיצות בבית מאשר לשבת ולהרכיב פאזל.יחד עם זאת היא מאוד אוהבת חיבוקים ונשיקות ומבקשת ממני כמה פעמים ביום חיבוק,יושבת זמן רב יחסית במשחקי לגו ציור וגזירה ( לא אוהבת בגן רק בבית לבד או איתי)ואוהבת מאוד משחקי צבעי ידיים פלסטלינה וחימר.היא כותבת את שמה כאשר אני מנקדת את השם אך לא מדייקת ( קראתי שיש בעיות כתיבה ולא מדייקים ברישום...)והכי הכי מטריד זה שהיא כל הזמן מפטפטת ושואלת המון שאלות ( אפילו את אותה שאלה כמה פעמים) בעיקר כשאנחנו מטיילים ברגל או נוסעים .במסיבות ימי ההולדת שנים קודמות היא היתה נרתעת מהמוסיקה ואובחנה ע"י הגננת " פחד קהל" כי לא רצתה לשתף פעולה.במסיבות גן שהיו השנה היא השתפרה בנושא זה מאוד.היא מאוד מוחצנת וחברותית( בעיקר בקרב בנים בגן)ומפגינה בטחון עצמי ותובנות גבוהות מכפי בני גילה.כושר הדיבור שלה מאוד מפותח והיא החלה לדבר בגיל שנה.בנוסף,לא זחלה על 6 אלא על הישבן ומס' טיפולי פיזיוט' לא עזרו.לאחרונה קלינאית תקשורת רמזה על קשיים בהתארגנות והמליצה לפנות לאיבחון ריפוי בעיסוק.החששות שלי הן לגבי באם ניתן ע"פי המידע הזה לאבחן הפרעת רגישות יתר שאיתה יהיו אולי הפרעות קשב וריכוז בעתיד.תודה,אמא מודאגת

בני בן ה6 יש לי בעיה איתו והיא גדולה כאשר הוא כועס עד מאוד הוא מרביץ לילדים בגן "שחפיים מפשע"
גם ילדים שלא יתגרו בו סתם עוברת ילדה מרביץ לה ובבית זורק חפצים מושך לאחותו בשער אפילו שהיא לא היתה נוחכת בשיחה שלי ושלו הוא מציק לילדים כשהו כועס מכה אותי ואת בעלי ואני תופסתאותו ואומרת לו לא נעים לי זה כאילו שאני מדברת לאוויר
אני מיואשת אני חושבת שאולי כדי פסיכולוג בבקשה עיזרו לי

שלום לך שוב.תודה לך על התשובה. - בקשר לחוסר אחריות אני מצדיקה אותך בהכל אבל שכחת להוסיף -האים מותר לי להעניש את הילדה דרך הכסף השבועי שהיא מקבלת? כלומר - היא מקבלת דמי כיס שבועי בסך 40 שח. האים זה מוצדק להמשיך לתת לה סכום זה? תודה מראש גילה

שלום לך פסיכולוגית. שאלתי כיצד לנהוג בילדה שלי בת 14+ שהיא בת יחידה והיא לא מספיק אחראית לחפצים שלה? כלפעם היא מאבדת דברים או שוכחת בכיתה ולא זוכרת להחזיר לבית. המון דברים לא נימצאים. פעם אחרונה היא שכחה בכיתה או נתנה למישהיא מילון אלקטרוני אוקספור שעלה לי 500 שח ושכחה לבקש חזרה .לאחר יומיים ניזכרה שאין לה מילון אלקטרוני והיא לא זוכרת למי היא נתנה.אני דרשתי ממנה לישאול את כל הכיתה אים מישהוא לקח ממנה אך לדבריה זה לא נימצא אצל אף אחד.פניתי למורה המחנכת והיא טוענת שהיא לא גננת והיא לא מיתערבת ושהיא צריכה לילמוד ליהיות אחראית. שאלתי האים מותר לי להעניש אותה דרך הכסף? כלומר לא לתת לה דמי כיס ביגלל שהיא לא אחראית? איזה פיתרון ילמד אותה ליהיות יותר אחראית ? תודה לך מראש

אחייניתי בת החמש אמרה לי לפתע "לי מותר לראות את אבא בלי כלום נכון?" שאלתי "בפיג'מה?" והיא ענתה "בלי כלום" שאלתי שוב "בפיג'מה?" והיא ענתה "לא, בלי כלום", נותרתי המומה מעצם השאלה, ולמרות שאני מקפידה בד"כ לענות לכל שאלותיה, לא עניתי, מה גם שלא רציתי לענות בתשובה לא נכונה לשאלה כזו והמשכנו בשגרת היום.

מאחר ויש לנו קשר קרוב מאוד ואוהב אני יכולה להעלות בעדינות את הנושא שוב, רק מבקשת הדרכה מכם כיצד לענות לשאלה ששאלה, ואם לדעתכם כדאי שאעלה את העניין כיצד ומה חשוב לומר.

פסיכולוג מגן טיפולי הוציא אישור ללשכת הרווחה עם צוות מקצועי של גן על הילד. שיאלה: אני יכולה לבקש אישורים מפסיכולוג? תודה

שלום רב, יש לי 4 ילדים, ישנה תופעה מאוד היסטרית אצל כולם - פחד מכלבים.
זה התחיל מהבת השניה - בת 9 . ברגע שהיא מבחינה בכלב (אפילו הקטן מביניהם), היא פשוט
נעלמת- אם זה בגן משחקים היא עולה למתקן הגבוה ביותר ולא יורדת, ובכלל, היא תשתדל
לא להמצא לבדה ברחוב כדי לא "לפגוש" כלב.
גם הבת השלישית - בת 5 - נתקפת בפחד וחרדה כשהיא רואה כלב , וכנ"ל לגבי הילד- בן 3.
לפני כשבועיים , ראינו כלבלב בפארק והילד החליט שהוא רוצה ללטף את הכלב , הוא ליטף
אותו ממש בנגיעה והכלב בא לקראתו, הילד התחיל לרוץ מסביב לפארק כשהוא צורח מפחד!
ואז כמובן , לא הסכים לשחק עד שהכלבלב הלך.
מה עושים? כמה שאני מדברת איתם ומסבירה להם שהכלב הוא חבר שלנו והוא לא נושך- זה לא
עובר להם. איך מתמודדים?
חשבתי להביא הביתה כלבלב- אך זה לא מעשי, לא אפשרי.
עזרה, תודה.

שלום,
הילדה שלי בת 7 כמו 17.....ילדה מאוד מבריקה...(הובחנה עם IQ 130 בגיל 5).... שאוהבת ליהיות ילדה טובה (יתכן שזה גם חלק מהגורם).....בחוץ היא תמיד מתנהגת למופת ....אבל בבית ובקרבת הקרובים מאוד, היא מגלה המון תסכול ומתרגזת מאוד בקלות. מלחפש בגד בבוקר לביה"ס, מלעשות שיעורים (היא לא מאמינה בעצמה אבל כאשר אנחנו "נאבקים" איתה והיא "חייבת" לנסות, היא מצליחה ובגדול), מכל שינוי קטן בלו"ז שלא מתאים בעיניה, אם במהלך המקלחת אני אתזכר אותה בקול מאוד רגוע, שכבר תיכף צריכים להכנס לישון...
בקיצור גם משינוי בלו"ז גם בעת בחירה, גם כשהיא צריכה להתמודד עם משהו שנראה לה קצת מאתגר....הדבר המשותף היחיד שנראה לי הוא שהיא לא מסוגלת לשלוט בתסכול וגם הכי קטן.
בנוסף היא מאוד לא מרוכזת. היא צריכה לעשות משהו והיא "מתעופפת" כל הזמן, היא מנסה כבר שבוע להגיע למיטה בזמן על מנת לקרוא סיפור ובגלל חוסר הריכוז היא פשוט לא מגיעה לזה.....
אשמח לשמוע הצעות איך אפשר לנווט אותה למקום שבוא היא לא תצטרך ליהיות מתוסכלת כל כך ותוכל לשלוט ברגשות ובפוקוס.....
המון תודה
יעל

שלום ,
יש לי ילדה בת 3 חודשים לרוב כאשר אנחנו מגיעים לביקור אצל מכרים היא לא מפסיקה לבכות
עד הרגע שאנחנו הולכים . היא בוכה כאשר אחד המכרים מנסה להרים אותה ,
כאשר משהוא אחר שהוא לא אני או בעלי מדברים אליה .
חשוב לי לציין שמדובר בילדה שיודעת להעסיק את עצמה
היא בדרך כלל משחקת עם עצמה ונרדמת לבד ,בבית היא כמעט ולא בוכה ואיננה זקוקה לידיים.
אשמח לקבל את עזרתך, תודה רבה

שלום.

בני בן שנה נכנס לגן בהדרגה היום היה היום השלישי. עד עכשיו היה איתי בבית. הוא ילד מפותח לגילו מבחינה קוגנטיבית וסקרן מאד.
ביומיים הראשונים בכה קשות כשראה אותי ואילו היום בכלל לא התייחס אלי ונראה שדברים בגן עניינו אותו יותר כולל האנשים. ממני התעלם מספר דקות ולמרות שניסיתי למשוך את תשומת ליבו והייתי ממש לידו.
מעבר לזה שנפגעתי הייתי רוצה לדעת אם להתנהגות שלו אני אחראית אכשיהו ואיך נכון להתנהג במצב כזה אם יחזור.

בתודה מראש,
אביטל

שלום. אני אמא לשני בנים, הבכור בן שמונה וחצי, והצעיר בקרוב חוגג שש.
אנו מתגוררים בחו"ל שלוש שנים, ועומדים לשוב ארצה.
בני הצעיר אינו וורבלי, חסרות לו מילים, עקב החשיפה לשתי שפות כפי הנראה, אינו חושף את רגשותיו. נעלב בקלות. מאד רגיש ופגיע. כפי הנראה מרגיש תמיד שני ביכולותיו לעומת אחיו הבכור.
הוא ואחיו חברים מאד טובים.
אני ובעלי מנסים לעודד לחזק לתמוך ככל האפשר, ולעיתים הוא מפתיע אותנו ביכולותיו.
נראה כי בידו שני אמצעים לחוש חזק: לדחות את אהבתו של אביו, ולהעדיף אותי באופן מתריס. (בעיה אדיפלית?...), וכן, לדחות מגע פיסי איתנו באופן עקבי. כל ניסיון לחבק ולנשק נענים בדחיפה. ואין בעיה פיסית של תחושתיות יתר..
הנושא של דחיית המגע מאד מכאיב וקשה לנו. גם לאחיו. מה עושים?!!

אני פונה לגבי שתי בעיות עם בתי בת השנתיים ושלושה חודשים (הבכורה והיחידה אחרי טיפולים של שנים) (אני מציינת זאת כי אולי היא מודעת לכך שאנו כל כך הורים טוטאלים ושהיא מרכז עולמנו כעת שהיא מנצלת את זה לטובתה ברגעים כאלה)
ראשית היא אינה מוכנה להיכנס לאמבטיה בשל המים שנכנסים לה לעיניים, ניסינו את כל הווריאציות האפשריות: להטות את ראשה אחורה היא לא מוכנה לנסות, משקפת לא מוכנה לשים, כובע לא מוכנה לשים בשום אופן, ניסינו להנעים זמנה באמבטיה (בועות סבון, צבעים שמציירים על האמבטיה, פרצופים שמדביקים וכלום לא עוזר היא כבר אינה מוכנה להגיע לחדר האמבטיה) אנו אומרים לה שאנחנו יודעים שהיא לא אוהבת אך אין ברירה חייבים כי היא תישאר מלוכלכת וכלום לא עוזר, כבר יומיים אנו מכניסים אותה לאמבטיה ללא הסכמתה, היא נכנסת להיסטריה מנסה להתנגד, והאמבטיה הפכה פשוט לסיוט. בנוסף בלילה כשבעלי מעוניין להשכיבה לישון ולקרוא לה סיפור היא מתנגדת ורוצה רק את אמא, מתוך הרגל או נוחות (יצוין כי היא עדיין לא במסגרת אלא נמצאת איתי בבית ולעיתים עם סבים או סבתות כשאני לומדת), בנוסף נראה כי היא חרדה כמעט מכל דבר לא מוכר פלסתר, משקפת, מכונת שטיפת רכב, רופאים, ועוד...לדעתי היא די חרדתית (היא נמצאת הרבה עם הסבתא שהיא חרדתית מאוד), גם לגבי החלפת טיטול כבר אינני יודעת מה להמציא כדי להביא אותה להחליף ולפעמים כשכלום לא עובד אני לוקחת אותה ואז כמובן שהיא משתוללת ומבקשת "לבד" ואז אני נותנת לה ללכת ולחזור לספה ומחליפה לה. אני יודעת שזה גיל בעייתי אך היא ילדה כל כך ממושמעת בהכל!! ורק בתחומים שציינתי אינני יודעת איך להתמודד ואני חוששת לעשות טעויות איתה. האם תוכלנה לעזור לי? אני מסיימת עכשיו לימודי פסיכולוגיה והמרצים שלנו אינם חד משמעיים, גישה אחת סבורה שיש להכניס אותה למיטה ולקבוע לה עובדה שאבא נמצא בחדר איתה ואבא יקרא לה סיפור ולתת לה לבכות עד שתירגע והשני טוען שהם מפסיקים לבכות מתוך יאוש בלבד והרי שאיננו רוצים לייאש אותה אלא לתת לה להבין שהיא לא יכולה לקבוע מי ירדים אותה. (אני משתפת אתכן בלבטיי) אנא עזרו לי