פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

ביתי בת שלוש. לפני חודשיים התחלנו עם גמילה מחיתולים והתהליך הלך נהדר. לפני כמה ימים היא ישבה בשירותים לעשות פיפי וכאשר ישבה היא ראתה ז'וק בתוך המים באסלה. היא נבהלה נורא. מאז היא מסרבת לעשות פיפי וקקי בשירותים האלה וכל שאר השירותים בבית. היא אומרת שהיא מפחדת מהז'וק. בינתיים היא עושה קקי ופיפי בתחתונים או על הריצפה ובכל מקום שאנחנו הולכים אליו היא לא מוכנה לעשות שם את צרכיה ומתחילה לבכות.
הלכנו וקנינו ג'וק מפלסטיק ואמרנו לה שמצאנו אותו והיא ראתה שאנחנו שמים אותו בשקית וביחד איתה הלכנו החוצה לפח וזרקנו אותו.
גם זה לא עזר. אני ממש לא יודעת מה לעשות. ברור לנו שהיא עברה טראומה קשה. האם לשים אותה שוב בחיתולים, או להמשיך ולתת לה לעשות פיפי וקקי בתחתונים ועל הריצפה. הבעיה היא שאנחנו לא ממש יכולים לעזוב את הבית איתה במצב כזה.
אשמח לקבל עיצה מה לעשות.
תודה
עינת

בתי בקרוב בת חמש. בינקותה חברות המליצו לשים במיטתה כמה מוצצים כדי שאם תתעורר תושיט יד ותמצא אחד בקלות. אולם במהרה הילדה התמכרה למצב קבוע של שלושה מוצצים, בעיקר לצורך הרגעה או הירדמות: אחד בפה, אחד ביד שמאל ואחד ביד ימין שאיתו היא מחככת את האף בפטמת המוצץ. כשהיתה בת שלוש וחצי גמלנו אותה ממוצץ אחד כך שנשארו שניים. כמה חודשים אחר כך גמלנו גם מהמוצץ השני, זה שאיתו היא מחככת את האף (גמילה לא קלה, עד היום היא מתחננת במצבי עייפות קיצוניים למוצץ נוסף ביד, איתו היא רוצה לעשות נעים - אבל נענית בסירוב). לפני כחודשיים גמלנו מהמוצץ היחיד במשך היום - וכרגע היא ישנה עם המוצץ רק בלילה. התכנון הוא לגמול אותה גם בלילה בעוד כחודש (עם תום הגן). אבל אני ממש בדילמה. מצד אחד רופאת השיניים אמרה שהיא חייבת דחוף להיפטר מהמוצץ. מצד שני במשך היום פעמים רבות היא מוצצת את השיער או החולצה או סתם משחקת עם הלשון, ואני רואה שממש קשה לה. היא עצמה מאוד קשורה למוצץ ואומרת לי שוב ושוב שיהיה לה מאוד קשה בלילה בלי מוצץ. אני מבטיחה שאנשק ואחבק אותה ברגעים הקשים, אבל למעשה אני חוששת שאני מפילה עליה תיק כבד מדי... אשמח לקבל עצה. תודה רבה

בני בן 8.5, מסיים עכשו כיתה ב'. ילד סנדוויץ לשני אחי נוספים.
תמיד הוא היה "הילד הטוב". עוזר לכולם, חבר של כולם, תלמיד טוב ואח טוב.
לאחרונה, קיבלתי תלונות רבות (מהורי ילדים וגם מהמורים), על כך שבני מעליב מילולית את הילדים, ללא כל סיבה מיוחדת (הוא לא מקלל אותם רק פוגע בהם).
לדוגמא: נכנס לכיתה ואומר לכולם: "שלום מכוערים". או אומר לילדה: "את עניה כי את שותה מים מהברז בחוץ" וכו'.

כשאני/המורה, שואלת אותו למה הוא מדבר ככה, הוא לא עונה בכלל.
הוא מאוד מאוד מאוד מופנם, לא מספר שום דבר כמעט (לא דברים טובים שקורים לו, כמו הצלחות שיש לו בכיתה, ולא דברים רעים, כמו הערות ביומן וכו').

יש לי הרגשה שעובר עליו משהו, ואני לא מצליחה לדובב אותו.
כיצד עלי לפעות, כיצד אני יכולה לעזור לו להפתח.
כשאני שואלת מה עובר עליו, הוא אומר כלום והדמעות מציפות את עיניו.

תודה על תשובתכם.

שלום רב,

בני בן שנה וחצי (ילד יחיד כרגע)
מבחינה פיזית : מאוד מפותח (התחיל לזחול גחון בגיל 4 חודשים, עמד בגיל חצי שנה, התחיל ללכת לפני גיל שנה).
יודע לטפס כמעט על כל דבר (ספות, כסאות, שולחן, מסוגל להרים את עצמו לחצי מגובה השיש במטבח), רוצה לקפוץ ממקומות גבוהים (משועשע מתגובותינו המודאגות).
בחוץ הוא משתולל, רץ ולא נח לרגע. לא מקשיב כשאנו קוראים לו לעצור או להפסיק מביצוע פעילות כלשהיא.

מבחינה שכלית: עדיין לא מדבר (ממלמל ונוהם בעיקר) אבל יודע להצביע על האור, מוחא כפיים ומנפנף לשלום, רוקד כשמבקשים ממנו. מצביע ומסתכל על האור כששואלים 'איפה אור'.
כששואלים אותו איפה בימבה או לגו או נעליים, רץ ומביא. כשרוצה לצאת החוצה הוא מביא את הנעליים שלי ומנסה לנעול לי אותן.

מבחינה מוטורית: יודע לבנות מגדלים גבוהים וסימטרים מלגו. משחיל טבעות על מוט מבלי לפספס, מחזיר צבעים לקופסא, בג'ימבורי מניח קוביות אחת על השניה בצורה סימטרית.
שם את הטלפוןן/נייד על האוזן שלו או שלי.

אבל (וזה אבל גדול), אינו מוכן לקבל מרות בשום פנים ואופן. המילה 'לא' אינה מקובלת עליו. מתעקש על ביצוע פעולה למרות שאנו אוסרים עליו. אנו חוזרים על האיסור מספר פעמים אך הוא מתיישב על הרצפה/או נשכב ומתחיל לצרוח.
אני לא יודעת אם הוא מסרב לציית כי לא מבין את המשמעות או כי הוא מתעקש לא לקבל מרות.
ניסינו 'פסק זמן/פינת חשיבה', אנו אומרים לא ומרחיקים אותו מהמקום אך הוא חוזר לזה (מס' רב של פעמים) כבר תקופה ארוכה.
חוסר הרצון להקשיב כבר הביאה למצב קיצוני ביחס של הגננת שלו אליו בגן ונאלצנו להוציא אותו.
אני לא חושבת שיש לו בעיית שמיעה כי הוא מסתובב כשמוחאים כף, או קוראים לו או כשמישהו פותח את הדלת.
ללכת איתו למקומות ציבוריים זה ממש מבלתי אפשרי. הוא לא יושב לרגע, רץ לכל פינה, מנסה לטפס ונוגע בכל דבר.

אני תוהה שמא מדובר בהפרעת קשב, או בעיית הבנה בסיסית של מרות ואיסור.
האם יש טעם ללכת לאבחון בגיל כזה?
האם יש מקום לחשד להפרעת קשב לפי מה שתיארתי?
אשמח לכל תגובה/עיצה

בתודה, האמא המודאגת.

שלום,
ביתי בת החמש וחצי אינה משתתפת במסיבות. רציתי לדעת האם יש משהו שאני יכולה לעשות בנדון?
הנושא הנ"ל מטריד אותי, משום שביתי משתפת פעולה לאורך כל החזרות ויודעת את כל הריקודים של המסיבה, אך כאשר מגיע רגע האמת היא אפילו לא מוכנה לשבת עם החברים - היא פשוט נצמדת אלינו ולא מוכנה לזוז. נסינו לברר איתה , מדוע היא לא משתתפת ואין לה הסבר.
ברור לי שיש ילדים שהם בישנים , אך שכפי שראיתי מתוך 35 ילדים גם הבישנים השתתפו ורק הבת שלי לא!
האם זו בישנות יתר? האם צריך לטפל בנושא, או שפשוט להניח לה? איך בכלל אני אמורה לנהוג במסיבות?
חשוב לי גם לציין שבפגישת הכרות שהיתה לנו עם היוצעת של בית הספר לקראת שנה הבאה, היא שיתפה מעט מאוד פעולה, מה שנראה ליועצת כהתנהגות חריגה.
כמו כן, חוץ מהמקרים הנ"ל היא ילדה מאוד חברותית, מלאת שימחת חיים, חכמה, חייכנית, כך שלא ברור לי ?!

אודה על תשובתכם, שלומית

שלום,
בני בן 3 ותהיתי מה הדרך הטובה ביותר לעשות איתו עבודות יצירה. למשל: חימר. האם בזמן שהוא עובד גם אני יכולה ליצור?. לעיתים אני מרגישה שזה גורם לו להסתכל על העשייה שלי ובגלל שאין לו עדיין את היכולת לעשות (ולא דברים מסובכים: כגון: פרצוף) או הרצון הוא לא ממשיך לאורך זמן עם יצירתו. החשש שלי שזה לא יוריד את ביטחונו העצמי, הידיעה שהוא יכול, שהוא טוב וישווה עצמו ליכולות של מבוגר. אם אני מתרכזת בעבודה שלו, אז לעיתים הוא רוצה שגם אני אעשה יצירה וגם אם לא אעשה, כיצד יראה ילמד לשכלל את המיומנות הזו?
תודה מראש, עינת

שלום, בני בן 19 חודשים. ילד שמח ורגוע. מכיוון שעדיין אינו הולך לפעוטון אני לוקחת אותו למרכז משחקים בו הוא משחק, שומע שירים במעגל קבוצתי ורואה ילדים והורים אחרים. אציין שהוא עדיין לא יוצר אינטרקציות עם ילדים אחרים ואף אינו תמיד משתתף במעגל שירה ואם כן רק מתבונן אך לא רוקד כמו ילדים אחרים. בבית הוא רוקד לכל מוזיקה ואף נהנה להצחיק אותנו. הייתי אומרת שהוא ילד זהיר שמרבה לבחון את הסביבה בא הוא נמצא לפני שיתקרב אליה. עוד אציין שנולדה לו אחות קטנה לפני חודש. בשתי הפעמים האחרונות שלקחתי אותו למשחקייה הילד נכנס להיסטריית בכי ומבקש שוב ושוב לחזור לאוטו.
חששתי שהילד נבהל מהמדריכות במשחקייה, מהכובע שאחת מהן לובשת (הוא גם ראה את המדריכה עם הכובע במסעדה במקרה ומיד התחיל לבכות) אך חששות אלו עורערו לאור העובדה שאותן אפיסודות בכי חזרו בביקור אצל הרופאה, ובביקור בדירת חברים בה אף פעם לא ביקר. אנחנו עומדים לפני טיסה של 12 שעות ואני חרדה מאוד מתגובתו של הילד כאשר נהיה על המטוס. כיצד אני צריכה להכונן לטיסה ואיך להגיב במידה והילד יבכה וירצה לצאת מן המטוס?
אודה לכם מאוד אם תוכלו ליעץ לי בהקדם האפשרי כי הטיסה עוד שבוע
בתודה מראש
נירה

שלום אני אמא לשלשה ילדים ולמרות שיש לי נסיון כאם אני לא מצליחה לגמול את בני שכבר מלאו לו ארבע שנים.מה שמעניין שמבחינת פיפי אין לו בעיה אפילו בלילה הוא מעיר אותי אבל את צרכיו אין סיכוי שיגיד לי וזה מעורר אצלו חוסר ביטחון עצמי ומביך במיוחד בגן . התיעצתי עם רופאת ילדים ועשיתי לו בדיקות ויצא הכל תקין וגם ניסיתי הרבה שיטות אך שום דבר לא עזר אנא מכם תעזרו לי ותדריכו אותי במה לעשות כי כבר נמאס . ותודה לכם

שלום, שמי יפית ואני אם לשלושה ילדים: בן שמונה, בן שלוש וחצי ובת חצי שנה.
אני עובדת בחצי משרה (וזה אומר שלוש פעמים בשבוע, בכל פעם כשבע שעות) . כרגע מתוך 3 ימים אני עובדת משמרת ערב אחת (עד השעה 22:00) בעלי מגיע רק בשעה 20:00 וזה אומר שמארבע עד שמונה בערב הילדים נמצאים עם שמרטפית. יש לציין שהם נהנים להיות איתה ואני סומכת עליה.
בשנת הלימודים הבאה בני הגדול יסיים את לימודיו בארבע ואילו הבוס שלי דורש שאעבור לשתי משמרות ערב, מה שאומר שיומיים בשבוע לא אראה את הילד כלל. אני מאד אוהבת את מקום העבודה שלי ובעיר בה אני גרה לא נראה לי שאמצא עוד עבודה כזאת, גם מבחינת תנאים וגם מבחינת צוות. השאלה שלי היא האם יכולות להיות השלכות הרסניות מכך, והאם עלי לעזוב את מקום העבודה למען טובת הילד.
תודה רבה, יפית.

שלום,
שמי שירה ואני אמא לשני ילדים בן בן 8 ובת בת 5.3. אני נמצאת בדילמה, לא מצליחה להגיע להחלטה ומבקשת את עזרתכם. להלן פרטי הבקשה
בתי הקטנה מופנמת, ביישנית וחסרת בטחון, גדלה במסגרות החינוך עם עוד 6-7 ילדים ברצף של 3-4 שנים, קבוצה שהפכה למאוחדת ומגובשת מאוד עד היום. בשנה שעברה נעשתה חלוקה לגנים ואני חשבתי (לתומי) כי חינוך טוב עדיף על פני חברה וביקשתי לשבץ אותה בגן בו נמצאת היום בידיעה שכל חבריה שובצו בגן אחר, היה לי מאוד ברור כי חברים היא תמצא ולאור הכרותי עם הגננת הידועה בכישוריה כראויים לשבח בתחום החינוך, העדפתי את השיבוץ בגן זה. במהלך שנת הלימודים עקבתי אחר הנושא החברתי של בתי והרגשתי כי אינה מתחברת כל כך עם ילדי הגן (משחקת איתם בלית ברירה בשעות הגן) ובשעות אחה"צ העדיפה יותר לשחק עם חבריה הותיקים (למרות שמעט מאוד הזמינה והלכה לילדי הגן). היום אמורה לעלות לגן חובה, שיתפתי את הגננות בתחושותיי והן אמרו כי הן לא רואות כל בעיה חברתית, לדבריהן היא לא מהילדות הבולטות במיוחד, אך גם לא יושבת בצד בזמן משחקים.
כיום, ממש לפני השיבוץ לשנת הלימודים הבאה עלי להחליט האם להשאיר אותה בגן זה או להעבירה לגן השני, אשמח לדעת אילו השלכות יש למהלך כזה, האם יגרום לנזק או יתרום? ומה עלי להחליט?
אני חושבת כי בחברת החברים הותיקים הילדה מרגישה בטוחה ופתוחה יותר. אשמח ואודה להתייחסות. שירה

שלום רב,

בתי בת 2 ותשעה חודשים , עכשיו עוברת תקופת גמילה מחיתולים.

שזה עוד ענין בפני עצמו.
כשאומרים לה לא! והיא כן רוצה, גם אם זה לא שלה, או מסוכן או פשוט לא .
היא מאוד נעלבת
בגן היא גם צורחת , בבית היא בסדר גמור, אבל נעלבת כשהיא לא מקבלת מה שהיא רוצה, בדרך שהיא רוצה
לדוגמא אם אני אומרת לה שאני רוצה לשטוף לה ידיים והיא לא רוצה אז היא נעלבת וכועסת ,
אבל אני כן שוטפת אבל זה פשוט לא נעים לי
אני לא יודעת למה בגן היא צורחת , זה גן פרטי בבית יש הרבה ילדים ואצלי היא בת יחידה
האם יש לי ממה לדאוג...

הילדה שלי מאוד חברותית, והיא אוהבת את הגן .
בחוץ מאוד אהובה אבל ברגע שלא מקבלת ,לדוגמא :את הכדור ,היא מתחילה לבכות
כמובן שיש גם זמנים שהיא מבינה ומתנהגת יפה מאוד ומקשיבה לי ולאביה.

שלום רב,

הילדה שלי בת 5 (בקרוב מאוד), היא אוהבת לשחק רק עם בנים ומסרבת להזמין בנות.
היא טוענת שהמשחקים של הבנות לא מעניינים אותה.
היא מתלבשת בבגדים של בנים ומשחקת במשחקים של בנים (בן10, פאור ריינגרס וכד').

היא כנראה מושפעת מאוד מאחיה הגדול ממנה בשנתיים.

היא אהודה על הבנים בגן אבל לא על הבנות. כאשר הוזמנה ליום הולדת של בנות הגן (ללא בנים) שמתי לב שהיא לא השתתפה בפעילות שדרשה אינטראקציה כמו ריקוד משותף, אלא רק בפעילויות שאפשר לעשות לבד (יצירה).
ביום הולדת אחר שבו התחלקו לקבוצה של בנים ושל בנות היא ישבה בצד מכיון שלא הרגישה נוח באף אחת מהקבוצות.

בימים רגילים היא מזמינה ומוזמנת לבנים בלבד.

אני דואגת בעיקר מהישתלבותה החברתית כרגע.

מה כדאי לעשות? להניח לה לבלות בחברת הבנים וללבוש בגדים של בנים או לעשות מאמץ ולשכנע אותה להתקרב לעולם הבנות?

הבן שלי עולה לכתה ו'. מזה כשנה וחצי שהוא לא מזמין חברים לבית ולא רוצה לראות חברים.
בכתה הבנים אוהבים אותו, אבל רואים שהוא אאוטסיידר. לא מרבה בדיבורים ותמיד בצד כמסתכל על הכל. כשאני שואלת אותו מדוע , הוא אומר שכולם" ערסים"(באמת יש כמה שלא הייתי מגדירה כילדי טובים, אולם יש ילדים שהם בסדר...).
הילד חווה גירושים- לא כואבים, אבל עדיין... ואני התחתנתי בשנית, כמו גם אביו. הקשר אצלנו הוא טוב ואצל האבא גם, אם כי יש לילד טענות על בת הזוג ובנה.
אין לי ספק שבשנה הבאה אעביר אותו מסגרת למסגרת אחרת, אולם ברור לי שיש פה יותר מאשר העין רואה.
הייתי רוצה לדעת מה עלי לעשות?

בוקר טוב. אתמול גיליתי כי ביתי בת ה-5 לוקחת ממתקים מהארון והמקרר ואוכלת אותם בסתר... שמתי לב שהיא יוצאת כל רגע מהמטבח עם ידיים ריקות אבל בפה מלא. שאלתי אותה מה היא אוכלת אבל היא אמרה לי "כלום אמא". לאחר שהמקרה חזר על עצמו כמה פעמים הצצתי וראיתי שהיא לוקחת שוקולד. ישבתי לדבר איתה והסברתי לה שמותר לה לקחת מה שהיא רוצה, שזה אמנם לא בריא לאכול ממתקים אבל אם היא בכל זאת מרגישה צורך לאכול ממתק היא יכולה לקחת מה שהיא רוצה אבל בגלוי ולא להסתיר ממני. הראתי לה מה יש בכל מגירה וארון במטבח, איפה יש ממתקים וכו' (אין לנו "מגירת ממתקים" ואנחנו לא קונים "שטויות" למעט שוקולד ושלגונים) ושוב הדגשתי בפניה שמותר לה לקחת מה שהיא רוצה. אני חייבת לציין שהמקרה השאיר אותי נסערת מאוד. אני חוששת שזר יציע לה ממתק והיא תתפתה - ואני לא רוצה לחשוב על ההמשך....מה עושים?????? איך אני מצליחה לשכנע אותה לא להסתיר ממני דברים? ואיך אני מסבירה לילדה בת 5 את הסכנות מפני זרים שמפתים ילדים בממתקים? יש לציין שאנחנו אוכלים מזון בריא בבית ונמנעים מחטיפים ומתוקים למיניהם, למעט שוקולד איכותי, וממתקים נטולי צבעי מאכל. אנחנו מרשים "קינוח" (שוקולד,עוגיית גרנולה וכו') בסיום הארוחה, ובשבתות בבוקר מכינים פנקייקים ולחם מטוגן ביחד, בטיולים בגינה אנחנו קונים שלגונים - כך שאנחנו לא "חוסכים" ולא "אוסרים" על אכילת ממתקים רק משתדלים שיהיו כמה שפחות מזיקים. ותמיד יש את החשש של השמנה בגיל כה צעיר. מה עושים??????????????? בבקשה , עיזרו לי.
תודה מראש.

שלום רב!

שמי שירן, אם חד הורית ל 2 ילדים מקסימים בני 6+4 (בן ובת). מידי בוקר אני מתעוררת כחצי שעה לפניהם מתארגנת וכשאני מסיימת את סידוריי אני מעירה אותם- עם חיוך, נשיקות, חיבוקים ובאמת המון אהבה ורוגע. אך איפה שהוא משתבשת לה האווירה והם נכנסים למוד של אדישות, ז"א שלא משנה כמה פעמים אני אבקש מהם לצחצח שיניים או לנעול נעליים הם בשלהם כאילו שאני לא קיימת. ישנם ימים שזה מעייף ומתיש אותי וגורם לי ללחץ נפשי- אני פשוט אומרת לעצמי שלא ייתכן שאני קמה שעה ואפילו יותר לפני זמן היציאה ואני מאחרת לעבודה ויוצאת בלחץ מהבית. ניסיתי למצוא שיטות ייעול על מנת שהבוקר יהיה קל יותר לכולנו, למשל: אני מכינה להם את המברשות עם המשחה, הם עולים למיטה בלילה שלפני לישון עם הבגדים של הגן, ז"א שכל שנותר הוא לקום ולצחצח שיניים.

באופן קבע שניהם אוכלים ארוחה מידי בוקר, אז החלטתי שאני מכריזה בפניהם שמי שלא מתארגן בזמן לא יישאר לו זמן לארוחת הבוקר וכך באמת עשיתי הבוקר. אך כ"כ כאב לי שהבן שלי יצא ככה מבלי לאכול והיה לי קשה מאוד כשנפרדנו- הוא היה מעט עצוב- רציתי לבכות.

אשמח לקבל חוות דעת ו/או ביקורת האם יש משהו שאני יכולה להיות יותר יעילה, גם אם תופעה זו קיימת כמעט בכל בית זה לא מנחם אותי- אני רוצה זאת למעני ולמענם.