פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

סמדר שלום,

הבנתי מתי הכל התחיל אך אני לא בטוחה שהבנתי בת כמה הילדה.

מצב כזה ניתן לפתור עם הרבה עבודה של אינטליגנציה רגשית בכלל,

וזה יושלך על נושא השינה.
קשה לתת הדרכה מפורטת שכזו בפורום, אך אנסה: חשוב ללמד אותה לאהוב את חדרה ורק אז לפעול בנושא השינה, תוך רגישות וראיית הדברים מנק'מבט של ילד.

בהצלחה,

נעמה.

שלום אוקסנה,
למה לדעתך הילד לא מאמין לך כשאת אומרת שלא הולכים לקופת חולים? האם את נוהגת לשקר לו לפעמים כדי להשיג את שיתוף הפעולה שלו? אם כן, כדאי לחדול מזה, כי זו התוצאה.
בכל אופן את יכולה לפנות לעמודת "שאלות נפוצות" ולקרוא את השאלה שמתייחסת לפחדים.

דווקה שקר אין בננו, משתדלת ללכת איתו על נכון ואמת. אם פעם בבית הוא ביקש "שרוצה בחוץ" היום כשאנחנו באוטובוס או בעיר הוא רוצה הבית ובוכה. איך ומה לעשות? תודה

שום אוקסנה,
אני חוזרת ומפנה אותך לתשובה על הפחדים בעמודת "שאלות נפצות".

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=268 id=link]הורים לתינוקות, הורים לפעוטות[/a].

שלום מורן,
קשה לנבא דבר כזה, זה תלוי בהמון גורמים. זה יכול לגרום מבוכה ובושה מסויית בגיל ההתבגרות ובצבא, במקומות שבהם נדרשת חשיפה במקלחות וכו', בגילאים שבהם גם כך הביטחון עצמי ודימוי הגוף הם בעייתיים. מעבר לזה תלוי בביטחון העצמי של הילד, בהסברים שניתנו לו על כך, ובמזל שלו - באיזו סוג חברים הוא מוקף ולאן הוא מתגלגל בחיים.

שלום ג'וני,
כדאי לנסות דבר איתו ולנסות להבין בדיוק מה קרה. כמה ילדים צחקו עליו, מה הם אמרו, למה זה כל כך נורא? האם יש ילדים שלא צחקו עליו? כדאי לנסות לתת לתחושה הקיצונית שלו פרופורציות, לדבר על כך שלכולם קשה להתרגל, וזה בטח לא נעים לו, אבל אם הוא היה ילד מקובל קודם הוא ימשיך להיות גם בהמשך, ולא כל הילדים בודאי צחקו, וגם אם כן זה יישכח, תנסו לעודד אותו להתמודד כי יכול להיווצר מצב שמרוב הימנעות הוא יפתח פחד מהפחד עצמו למרות שהעניין עצמו כבר לא כל כך רלוונטי. בלי לחץ כמובן. מותר לכם לספר מנסיונכם על אירועים דומים שעברתם בתור ילדים ואיך התגברתם עליהם. להזכיר במה הוא חזק, ולמה ילידם אבהו אותו עד עכשיו, להזכיר לו את הכוחות שלו, והיכולות הספורטיביות הלימודיות והחברתיות שלו או אלה מתוכן שהוא חזק בהן.

שלום מיכל,
כדאי לברר טוב טוב מה קרה באבחון? האם הייתם שם איתה או שנכנסה לבד? למיטב ידיעתי זו לא אמורה להיות חוויה טראומתית עד כדי כך, משהו לא מסתדר פה.
לפני שמבררים מה קרה וממה היא פוחדת, אני לא יודעת אם אפשר לחשוב בצורה רצינית על כיוון העזרה.
מה שאת מתארת זה לא חוסר ביטחון, אלא חרדות, ומצוקה די גדולה. זה לא עניין לחיזוק הביטחון אלא לטיפול.
אם היה אירוע אחד שאחריו זה קרה בצורה כל כך ברורה - צריך לברר טוב טוב מה היה שם.

שלום אדם,
אני לא בטוחה שצריך להתייחס, זה נעשה כדי להרגיז אתכם, אם לא תתרזו לא תהיה סיבה להמשיך בזה. ילדים לפעמים קוראים למבוגרים טיפש ומטומטם, במיוחד כשהם מרגישים חסרי אונים לגבי הכוח שיש למבוגרים עליהם. לא הייתי מתרגשת מזה.

שלום לך,
קשה לדעת אם זה מעיד על נטייה כלשהי, אבל בכל מקרה בגיל הזה זה עדיין לא קובע והרבה דברים יכולים להשתנות.

שלום הילה,
ייתכן שהדבר מעיד על מצוקה מסויימת של הילדה ולכן כן כדאי לפנות לטיפול, כדי לברר מה מציק לה ייתכן שסובלת מחרדות.

שלום כנרת,
אני מצטערת להשבית שמחות, אבל נסיעה ל-21 יום ללא תינוק בן שנה וחודשיים נשמעת לי הרבה יותר מדי זמן. אני מבינה שכבר החלטתם ואתם רק מבקשים עזרה כדי לעשות את זה נכון, אבל קשה לי לסייע לכם כיוון שאני חושבת שזה ממש לא נכון.
הבעיה היא לא הבעיות שהוא יעשה לכם או לסבתא והסבא, אלא ההשלכות על נפשו.
ממליצה לכם לשקול את הנסיעה שוב, לבטל אותה, או לדחות אותה או לקצר אותה בהרבה או שאחד ההורים לא ייסע.

אם בכל זאת תעשו את הצעד תקראו כתבה על כך ב"מהתקשורת", באתר שלי.

לילכית שלום,

ראשית ארצה לדית אם יש שינוי משמעותי שהילדה עברה. אח חדש, מעבר גן, דירה וכדומה.

אכן בגיל הזה צצים ועולים פחדים רבים. יכול להיות ששמעה בגן שיחה או חלמה חלום שגורם לה לחשש.
נכון שיש להיות רגישים, אך כמו שציינתם- זה עלול להפוך להרגל.


אני מציעה לדבר על נושא הפחד, להעלות ולהציף את הדברים. לדבר על חלומות, להקריא סיפור בעניין או לעשות לה הצגה עם חיות כשאחת חוששת לישון והשניה מסבירה לה שחלום אינו מציאות.
שווה גם לבקש מהגננת לדבר על הנושא.

איני מכירה את אופייה, אך ניתן להציע שתשבו מחוץ לדלת כדי להיות שם. זה במקרה הגרווע.ו...זה גם במקום סיפור...
בהצלחה.

לאחרונה לא היו שום שינויים משמעותיים- נמצאת באותו גן כבר זמן רב, מאוד אוהבת אותו.
כמו שציינתי- אנחנו מנסים להעלות את עניין הפחדים, סיפרנו לה שכולם קצת מפחדים וזה בסדר, ושאנחנו שומרים עליה והיא לא לבד וכו'. יכול להיות שיש באמת חלומות וננסה להתייחס אליהם.
לפני השינה אנחנו מדברים על דברים נעימים/לא נעימים שחווה- מאוד אוהבת לשתף, אך לא תורם להירדמות.
אתמול בלילה- באמצע הלילה רצה לבוא למיטה שלנו וכמובן שלא הסכמנו ושוב במשך שעה בכי וקושי להירדם במיטה שלה, עד שנרדמה רק שאנחנו לצידה.
אשמח להמלצה על ספרים בנושא

שלום חנית,
לא סיפרת פרטים על המשפחה, אבל ייתכן מאוד שרצונו של בנך להישאר קטן וחמוד הוא בהתאמה לדינמיקה משפחתית מסויימת שתומכת במצב הזה מכל מיני סיבות (למרות המאמצים שאתם עושים כדי לשכנע אותו להיות גדול). לכן כדאי לפנות לייעוץ מסודר כדי לבדוק האם הוא זקוק לטיפול ריגשי שיעזור לו להיות בשל יותר או הדרכת הורים עבורכם בעניין.

סמדר שלום,
תודה על תגובתך.
אני אשמח אם תוכלי ליעץ לי לאיזה סוג יעוץ / הדרכה לפנות.
הפסיכולוג שערך את האבחון לא המליץ כלל על עניין רגשי ולכן אני לא יודעת איך להתקדם בעניין.
תודה רבה,
זהר

שלום חנית,
מומלץ לחפש פסיכולוג קליני או פסיכותרפיסט שעובד עם ילדים. את יכולה לחפש באופן פרטי, או דרך רשימה מסובסדת של קופת החולים שלך או במרפאה ציבורית של משרד הבריאות, באיזור מגורייך, שם זה בחינם, אך לעיתים יש תור המתנה.
את יכולה לבקש המלצות על מטפלים ממכרים או מהפסיכולוג בגן של הילד.

שלום רוני,
לפי התאור שלך לא מדובר בתסכולים אלא בסימפטום שלדעתי מאחוריו מסתתרת חרדה. לא סיפרתם דבר על המשפחה ועל הילדה ולכן אינני יכולה לשער כרגע מה ניתן לשנות בחייה כדי שיהיה לה יותר קל.
אם תתנו קצת יותר פרטים על הרכב המשפחה, כמה שעות אתם עם הילדה, באיזה מסגרות היא, איך מתפקדת במסגרות, ומה אתם עושים כשאתם ביחד, אולי אוכל לעזור יותר.

תודה על תשובתך, היא מלחיצה מאוד. אנחנו משפחה נורמטיבית-אב אם ורק ילדה אחת. הילדה חברותית מאד, משתלבת מצויין במסגרות, אנחנו איתה רוב הזמן (מהרגע שחוזרת מהגן-16:00). בד"כ לא משאירים אצל סבתות ולא מבקשים מחברים לקחת אותה מהמעון. אוהבת לצחוק, לשיר, לרקוד ולהיות בחברה. בעלת ביטחון עצמי ובגרות.
היא לא כל כך יודעת להעסיק את עצמה בבית ורוצה שאשב איתה כל הזמן ואמצא לה תעסוקה.
אני מאפשרת לה חופשיות בכל , אבל יש לי גבולות לגבי סדר ונקיון (למשל לא מסתובבים בבית עם ידיים מלוכלכות, מציירים ומפסלים בבצק רק על שולחן הפלסטיק ,לא מפזרים אוכל על השטיח וכו).
גם אם היא חורגת מכך אנו מגיבים מאוד ברוך.
מחוץ לבית הגבולות יותר מטושטשים.
האם זה נראה לך חרדה? האם ניתן להתגבר? כיצד להתמודד? האם זה נפוץ?
אם תוכלי לענות באופן מעט מפורט.
תודה רבה

שלום רוני,
מצטערת אם הבהלתי אותך, אך נראה לי שהבהלה היא ללא צורך. כולנו סובלים מחרדה במידה זו או אחרת, חרדה היא צורך הישרדותי, בלי חרדה לא היינו שורדים, לפעמים זה קצת מפריע, ולפעמים מאוד מפריע ואז צריך לטפל. זה לא אומר שום דבר על נורמטיביות של המשפחה או אם אתם הורים טובים.
אבל לפעמים יש לכך קשר לרמת החרדה הכללית במשפחה.
למשל התגובה שלך לתשובה שלי, היא קצת חרדה, לא:-)
אז קודם כל אני רוצה לסייג שזו רק השערה וקשה לקבוע לפי נתונים באינטנרט. ההשערה הבאה שלי, היא שייתכן שאתם ההורים או את, האם, קצת חרדים. ייתכן ואתם לא מבחינים בכך, כי אתם רגילים לחיות כך. ייתכן שזה בא לידי ביטוי בכך שאתם חשים לפעמים לחץ, כאבי ראש, כאבי בטן, דאגה וכו', ולא משייכים זאת לחרדה. לחץ וחרדה הם דברים מאוד דומים ולחץ נגרם בעצם מחרדה שמשהו לא ילך, שלא אצליח לשלוט בעניינים או שלא אעמוד טוב במטלות החיים וכו'.
תנסו לבדוק (בלי לחץ:-) האם זה קצת מאפיין אתכם. אם כן ייתכן והילדה מושפעת מכך.
גם ייתכן שאני טועה. ואז את צריכה לבדוק עד כמה שהסימפטום שתארת אצל הילדה מפריע לה, ולכם. אם זה לא נורא מפריע, אפשר לעזוב את זה, אם זה מפריע או מחמיר, אולי כדאי ללכת לייעוץ ולהבין טוב יותר ממה זה נובע.

אם אכן זו חרדה שההורים לא חשים, איך אפשר פחות לשדר זאת לילדה ולגרום לה להתגבר?
איך להגיב כשהיא רוצה שמשהו יהיה בצורה מסויימת?
מה שעשיתי פשוט הסרתי ממנה את הגורם המפריע והסברתי לה שאין צורך יותר להשתמש בגורם זה כי הוא רק מעצבן אותה. היא קיבלה זאת, אך האם זה נכון?

שלום רוני,
מטרת התשובה הקודמת שלי הייתה לנסות להעלות את המודעות שלכם לחרדה שאתם אולי לא חשים. ברור שאם אתם מנסים לזהות אותה אתם אמורים לחוש אותה ולעבור תהליך עם עצמכם. האם את מזהה משהו כזה? האם את מבינה שתגובתך הקודמת הייתה חרדה מאוד? האם במחשבה לאחור את יכולה לעצור רגע וחשוב איפה עוד יש לך תגובות כאלה? איך זה משפיע עלייך? - זאת הכוונה, הכוונה היא עם המודעות תתחילו אכן לחוש, כשאתם נשארים במצב שלא חש, אתם באמת לא יכוים לעשות הרבה...
לא הבנתי מה זאת אומרת הסרת ממנה את הגורם המפריע? הסרת את השמיכה כדי שלא תיישר אותה? אז היא תמצא משהו אחר ליישר. לא זאת היית ההכוונה, הכוונה הייתה אם זה לא נורא מפריע שהיא מיישרת את המשיכה אז פשוט לעזוב את זה. אם זה מאוד מפריע, ואתם לא חושבים שאתם בחרדה בעצמכם, אז פנו לגורם מקצועי כדי לבדוק יותר לעומק ממה נובעת התופעה אצל הילדה.

קודם כל תודה על תשובותייך המפורטות. אני רק רוצה לחדד משהו שלא הבנתי ובזאת אסיים. אם אכן התופעה נובעת מחרדה שאני משדרת (ולא ממשהו אחר)- האם בשינוי תגובותיי המסויימות אוכל לשדר משהו אחר לילדה? האם המצב הפיך? אם תוכלי בנוסף רק לתת על קצה המזלג עוד גורמים לתופעה שרק יהיה מושג. בנוסף אם תוכלי (בלי קשר לגורמים) להדריך בקצרה איך לנהוג בסיטואציה עצמה של הילדה. תודה

שלום רוני,
אם אכן התופעה נובעת מחרדה שאת משדרת, אז בודאי שזה הפיך, ויש הרבה מה לעשות עם זה. חרדה בכלל היא דבר הפיך, ובטח בגיל הזה.
תראי אין דבר כזה עוד גורמים לתופעה, כי כל דבר הוא בהקשר של מקרה ספציפי. חרדה יכולה להיגרם גם מטראומות, גם מזה שילד יכול להרגיש לבד עם דברים שהו אלא מבין בגלל שלא מסבירים לו, לא מלווים אותו ריגשית או פשוט משאירים אותו לבד יותר מדי וכו'. אני ל אבטוחה שזה רלוונטי לגביכם. כמובן שיכולות להיות עוד המון סיבות שאני לא יכולה כרגע ללחשוב עליהן, כי בני אדם הם יצורים מורכבים וזה לא בדיוק הולך לפי קטלוג סיבות שמסמנים אותו כמו במבחן אמריקאי.
לגבי הסיטואציה עצמה, אני בכלל לא בטוחה שצריך להגיב. אם הילדה מיישרת ומתקנת, בלי להטריד אף אחד, צריך להניח לה לעשות זאת כרגע, עד שהדבר לא יטופל בצורה יותר כללית. אם היא מטרידה אתכם בזה, נכנסת ללחץ, והדבר משפיע על ההתנהגות של כל הבית, צריך לנסות הרגיע אותה אבל לא לשתף פעולה עם האובססיה שלה -כלומר לא ליישר זאת עבורה אם היא לא מצליחה, למשל.

קודם כל תודה על תשובותייך המפורטות. אני רק רוצה לחדד משהו שלא הבנתי ובזאת אסיים. אם אכן התופעה נובעת מחרדה שאני משדרת (ולא ממשהו אחר)- האם בשינוי תגובותיי המסויימות אוכל לשדר משהו אחר לילדה? האם המצב הפיך? אם תוכלי בנוסף רק לתת על קצה המזלג עוד גורמים לתופעה שרק יהיה מושג. בנוסף אם תוכלי (בלי קשר לגורמים) להדריך בקצרה איך לנהוג בסיטואציה עצמה של הילדה. תודה

אם אכן זו חרדה שההורים לא חשים, איך אפשר פחות לשדר זאת לילדה ולגרום לה להתגבר?
איך להגיב כשהיא רוצה שמשהו יהיה בצורה מסויימת?
מה שעשיתי פשוט הסרתי ממנה את הגורם המפריע והסברתי לה שאין צורך יותר להשתמש בגורם זה כי הוא רק מעצבן אותה. היא קיבלה זאת, אך האם זה נכון?

תודה על תשובתך, היא מלחיצה מאוד. אנחנו משפחה נורמטיבית-אב אם ורק ילדה אחת. הילדה חברותית מאד, משתלבת מצויין במסגרות, אנחנו איתה רוב הזמן (מהרגע שחוזרת מהגן-16:00). בד"כ לא משאירים אצל סבתות ולא מבקשים מחברים לקחת אותה מהמעון. אוהבת לצחוק, לשיר, לרקוד ולהיות בחברה. בעלת ביטחון עצמי ובגרות.
היא לא כל כך יודעת להעסיק את עצמה בבית ורוצה שאשב איתה כל הזמן ואמצא לה תעסוקה.
אני מאפשרת לה חופשיות בכל , אבל יש לי גבולות לגבי סדר ונקיון (למשל לא מסתובבים בבית עם ידיים מלוכלכות, מציירים ומפסלים בבצק רק על שולחן הפלסטיק ,לא מפזרים אוכל על השטיח וכו).
גם אם היא חורגת מכך אנו מגיבים מאוד ברוך.
מחוץ לבית הגבולות יותר מטושטשים.
האם זה נראה לך חרדה? האם ניתן להתגבר? כיצד להתמודד? האם זה נפוץ?
אם תוכלי לענות באופן מעט מפורט.
תודה רבה

תודה על תשובתך, היא מלחיצה מאוד. אנחנו משפחה נורמטיבית-אב אם ורק ילדה אחת. הילדה חברותית מאד, משתלבת מצויין במסגרות, אנחנו איתה רוב הזמן (מהרגע שחוזרת מהגן-16:00). בד"כ לא משאירים אצל סבתות ולא מבקשים מחברים לקחת אותה מהמעון. אוהבת לצחוק, לשיר, לרקוד ולהיות בחברה. בעלת ביטחון עצמי ובגרות.
היא לא כל כך יודעת להעסיק את עצמה בבית ורוצה שאשב איתה כל הזמן ואמצא לה תעסוקה.
אני מאפשרת לה חופשיות בכל , אבל יש לי גבולות לגבי סדר ונקיון (למשל לא מסתובבים בבית עם ידיים מלוכלכות, מציירים ומפסלים בבצק רק על שולחן הפלסטיק ,לא מפזרים אוכל על השטיח וכו).
גם אם היא חורגת מכך אנו מגיבים מאוד ברוך.
מחוץ לבית הגבולות יותר מטושטשים.
האם זה נראה לך חרדה? האם ניתן להתגבר? כיצד להתמודד? האם זה נפוץ?
אם תוכלי לענות באופן מעט מפורט.
תודה רבה

שלום אדוה,
נשמע שבנך סובל מפחדים, אנא פני לעמודת "שאלות נפוצות" ובידקי אם יש שם דברים שאת יכולה ליישם לגביו.

שלום עינת,
לגבי עניין הסיפורים שהיא ממציאה זה נורמלי גמרי לגיל. זה עדיין גיל שבו המציאות והדמיון יכולים להתערבב וזה לא אומר משהו פתולוגי בהכרח.
לגבי החרדה, אני לא בטוחה אבל יש לי הרגשה שאולי החרדה לכלבה ולתינוקת היא דרך להתמודד עם הקושי שלה עם התוקפנות של עצמה.
למשל לגבי התינוקת ייתכן והיא משתמשת בחרדה כדי להימנע ממחשבות שהיא אולי רוצה שהתינוקת תטבע (זה בסדר, זה קורה בגיל הזה כשיש קנאה באחים...)ועצם המחשבה הזו, הלא מודעת היא כל כך מפחידה - שהיא מיד מועברת על ידי ההגנות מחשבה שאת תעשי לה משהו בכוונה.
גם לגבי הכלבה, כלבים הרבה פעמים מייצגים תוקפנות, וייתכן שהיא חוששת שהכלבה תיפגע מהילדים אבל בעצם אולי היא בעצמה לפעמים כועסת ומתעצבנת והייתה רוצה שהכלבה תתקוף אותם בשבילה או משהו כזה.
אם זה כך, כדאי לברר מה הם המסרים בבית לגבי תוקפנות ורגשות שליליים, עד כמה הם לגיטימיים, עד כמה מותר להביע כעסים וכו'.
צריך להבין שתוקפנות היא דבר חיובי וחשוב כל עוד היא בשליטה ולא הופכת לאלימות. מותר לילד להגיד למשל, בלב, או בבית - "הלוואי שזה וזה ימות" ואז אפשר ללבן את זה, לראות למה כל כך כועסים, לתת הבנה והכרה לכעס ולעלבון ואחר כך להגיד - טוב, אולי לא צריך שהוא ימות, אולי מספיק לנצח אותו בפעם הבאה במשחק:-) אבל אם התגובה היא "פויה, אסור להגיד דברים כאלה! אתה ילד רע!" נניח, אז המסר הוא שאסור להרגיש כך, וזה לא פותר את הבעיה כי ממשיכים להרגיש כך אבל לא יודעים מה לעשות עם זה ומרגישים המון אשמה שיכולה להפוך לחרדה.
כיוון נוסף הוא שאולי שבגלל שביתך לא מבדילה תמיד עדיין בין דמיון למציאות, היא חוששת שאם היא חושבת על משהו הוא יכול להתגשם וקשה לה להבין בצורה מוחשית שלא כל דבר שאנחנו חושבים גם קורה אלא שאפשר לעצור את זה בדרך.
כאן זה עניין של בשלות, וכשתפיסת המציאות שלה תשתפר, אולי זה יעזור גם עם החרדות.

היי,
ראשית המון תודה על התשובה . אמשיך לבחון את התנהגות "החרדתית שלה" ואנסה לשקף לה על פי הצעותייך ואראה מה תגובותיה.
שאלה נוספת היא לגבי מידת הרגישות שלה. היא נפגעת מאוד מהר ודברים שלא בהכרח מופנים כלפיה. למשל: היינו בבריכה וילדים שיחקו לידה והשפריצו זה על זה וגם היא חטפה שפריץ שלמים (מן הסתם), תגובתה הייתה מיד עלבון ובכי " הם השפריצו עלי בכוונה..".גם בגן היא מוצאת את עצמה בכל מיני סיטואציות בהם אימרות או מעשים שלא מופנים כלפיה מיד נתפסים בעינה ככאלה המכוונים אליה. והיא מאוד נפגעת ומשוכנעת שזה נעשה בכוונה כלפיה. הגננת טוענת שיש פער מאוד גדול בין רמת האינטלגנציה שלה, והתפיסה שלה לבין הרגישות שלה ואלה המקומות שבהם זה ניכר.
מה לדעתך קורה אצלה וכיצד אפשר לעזור לה להבין שיש ארועים בחיים שלא בהכרח מופנים כלפיה?
אגב, זה מתקשר לסיפורים הדימיונים שלה, שבו כל ארוע אמיתי שאני מספרת לה מיד הופך לחלק מחייה ומתלבש לה מצויין על אירוע דימיוני שהיא חווה/מספרת.
תודה
עינת

שלום עינת,
חשיבה ילדית מתאפיינת בכך הילד חושב שהוא מרכז העולם והכל קשור אליו.
חשוב להסביר לה שזה לא כך, וגם לתת הסברים אלטרנטיביים למה קרה חוץ ממנה.
יש כנראה פער בין האינטילגנציה של הילדה לבשלות הריגשית שלה. זה פער שאמור להצטמצם עם הזמן.