פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום, בתי בת שנתיים ו10 חודשים, בגן מספרים לי שקשה לה עם גבולות.
לדוגמא, היום הם עשו בציור רמזור והגננת אמרה לה לא לצבוע פה ולהדביק את הירוק למטה.
והילדה שלי צרחה אבל ממש, הם אומרים לי שאני צריכה לבדוק ושלא יהיה לה בעיות בגן חובה או בכתה א
אני יודעת שהיא רגישה הם חוששים שיש לה בעיה חברתית
היא מאוד אהובה גם בגן וגם בחוץ
קשה לא שאומרים לה לא, והיא גם למדה להיות עקשנית,היא מאוד חכמה ונבונה
אני פשוט לא יודעת למי לפנות.
אני יודעת שאני צריכה לשים לה יותר גבולות וזה עוזר, לדוגמא בשינה.
בגן קשה לה מאשר בגן השעשועים או אם חברות שלה, היא גם בת יחידה בנתיים.
אודה לכם לתשובה

שלום רב,

מזה חצי שנה אחרונה לבתי בת ה6 יש רגישות בכל מה שקשור לקוקו שלה.
מידי בוקר היא רוצה שרק אני יעשה לה קוקו והוא חייב להיות מושלם אם ישנן בליטות בשער
היא בוכה ולא נרגעת ודורשת שאני יעשה לה קוקו שוב ושוב עד שהוא נראה טוב בעיניה.

כמו כן כל בוקר אני חייבת להיות נוכחת בבית בכדי לעשות לה קוקו , אחרת היא לא מוכנה ללכת לגן
מה שלא מאפשר לי לצאת מוקדם מהבית לעבודה.

אשמח לעצה בנושא.
האם כל בוקר לעשות לה 3 פעמים קוקו עד שהוא יפה בעניה, או להתעקש שזה מה שיש ועם זה הולכים?
ממה זה נובע? פרפקציוניזם?

בני בן 4.5 ולאחרונה התחיל להתנהג בצורה שונה.
הוא פוצע את עצמו (כנראה מתוך שינה) באוזניים וגם בפנים.
הוא בורח:אספר מיקרה שהיה השבוע:היינו בבריכה בית מלון בצהריים הודעתי שהולכים לישון כדי שיהיה כח לפעילויות של הערב. הוא התחיל עם "הקריז" השתטח על הריצפה אבל בכל זאת ניכנס למעלית ועלה כשיצאנו מהמעלית הוא פשוט ברח. חיפשנו 20 דקות קראנו לו והוא לא ענה לבסוף מצאנו אותו בקומה מעל(הוא עלה במדרגות וישב שם ולא ענה בכוונה). היום הגננת בבוקר צלצלה שהוא ברח מהשער של הגן והם רדפו אחריו.
אני חייבת לציין שהוא בדרך כלל ילד טוב, ובשנה האחרונה עברו עליו כמה דברים קשים:
1. נולדה לו אחות שלוקחת המון צומת לב מהסביבה (היא יפה ואין אחד ברחוב שלא מגיב,גם הוא מאוד יפה רק שהוא כבר גדול)
2. אני ובעלי נפרדנו לפני חצי שנה לחודשיים וכמעט הגענו לכדי גירושים(גרתי עם הילדים אצל ההורים שלי) אבל הם היו בקשר יומיומי עם בעלי. חזרנו אחרי טיפול זוגי ובחצי שנה האחרונה הכל מצויין בבית. אני יודעת שאי אפשר לשכוח מה שהוא עבר.
איך עליי לטפל בהתנהגות זו כי היא מסוכנת.
תודה וסליחה על האורך.

בתי בת שנה וחודשיים, כבר פעמיים הייתי צריכה לגזור בבוקר מתוך אצבעותיה שיער כרוך. בזמן שהיא ערה לעיתים היא מושכת את קצוות השיער (אולי כגילוי השיער?) אך לא משהו כרוני. הקרקפת שלה מעט יבשה (סובלת מסבוראה אך ברמה קלה) אני מטפלת בה עם שמן ומשתדלת שלא תהיה יבשה.
האם זו מקריות? האם עלי להתחיל לדאוג או לקחת לטיפול (אם יש טעם בגיל כזה), מה לעשות?
תודה

תודה על התייחסותך, אני מפרטת:
ההסתייגויות לגבי הגן הנוכחי נוגעות לעומס מבחינת כמות הילדים. הגישה החינוכית טובה אך התנאים הפיזיים פחות (צפיפות, רעש). כמו כן, בשנה הבאה בתי תהיה בין ה"גדולים" הבודדים וכל השאר צעירים ממנה.
בגן הנוסף שבדקתי - היתרונות הם מרחב גדול יותר ותנאים פיזיים משופרים, מס' ילדים קטן יותר וכן קבוצת גיל מגוונת יותר - גם קטנים ממנה, גם בגילה וגם גדולים ממנה - באופן שווה.
אודה על התייחסותך.
שבוע טוב

שלום רב,
אשמח לתגובה בנושא שממש מעיק עליי.
יש לנו ילדה בת 3 ועשרה חודשים. בתחילת חודש יולי אנחנו עוברים דירה ליישוב חדש.
השאלה שלי היא בנוגע לגן של הילדה. עד עכשיו היא הייתה בגן פרטי (שהיא אוהבת) ויש לה שם חברים שנמצאים איתה כבר שנה שניה. כמובן שבספטמבר היא תלך כבר לגן ביישוב החדש אך מה לעשות בחודשי הקיץ? בגן הישן שלה יש לימודים אך זה יהיה ממש בעייתי מבחינתו (עבודה, פקקי בוקר וכד') לקחת אותה לגן הישן. ביישוב החדש יש קייטנה בחודש יולי בגן אך אני ממש דואגת להעביר אותה למסגרת שאינה מכירה עם ילדים שהיא אינה מכירה אף אחד לחודש אחד ואז באוגוסט היא תהיה בחופש ובספטמבר שוב תתחיל מחדש.
בנוסף לכך באוקטובר אמור להצטרף תינוק חדש למשפחה כך שהכל יחד נראה לי ממש גדול על ילדה כ"כ קטנה.
אשמח לעזרה בנושא.

בני חוגג השבוע 5.לאחר התלבטות מבחינה כלכלית החלטנו לא לחגוג בנוסף ליום ההולדת
שחוגגים בגן, ולעשות יום הולדת בגן וכן יום הולדת בחיק המשפחה בלבד.בנוסף,החלטנו לשפר
במעט את הפעילות הנערכת בגן והבאנו ליצנית לגן.
הליצנית איפרה את הילדים,עשתה הפעלה קצרה,חילקה בלוני צורות וכו' והגננת עשתה
בנוסף חלק מהפעילות אותה הם עורכים בגן לילדי יום ההולדת.היום הולדת היתה מקסימה ומושקעת
בגן אך כשהגענו הביתה בני אמר שהוא מאוכזב מאחר והגננת לא ביצעה את כל ההפעלה המלאה שנערכת בגן.הוא אמר שהוא כלל לא רצה את הליצנית והוא מאוכזב מאוד ושאכן הרסנו לו את היום הולדת....וכששואלים אותו אם נהנה במסיבה הוא מיד אומר שלא.
אני מבחינתי,ניסיתי להשקיע קצת יותר על מנת שהוא יהנה,לא תיכננתי שזו תהיה התגובה.
הוא כועס ומאוכזב,ולי ישנם נקיפות מצפון וחרטה,על שהרסתי לו את היום החשוב בחייו.
נדיברתי עם הגננת והיא אף הסכימה לערוך לו יום הולדת נוספת בגן עם כל ההפעלה המלאה
(ללא הורים,ללא עוגה,ללא ממתקים),אלא רק את ההפעלה שבעצם נהרסה לו.
האם לדעתך זה אכן יספק אותו? איך ניתן לכפר על טעות שנגרמה ביום הכ"כ חשוב?
מה יהיו ההשלכות בהמשך? כיצד להסביר לו?

בתי בת 2.7, ילדה חברותית ושמחה. נמצאת כבר שנה בגן שאוהבת ללכת אליו. לאחרונה, בגלל כמה הסתייגויות מהגן התחלתי לבדוק אפשרויות נוספות לשנה הבאה. כעת אנו מתלבטים אם להעבירה למסגרת אחרת. חשוב לי להדגיש כי היא נהנית להיות בגן והולכת ברצון. שאלתי היא האם כדאי לנתק אותה מהמסגרת שלה כדי להעבירה למקום שיש בו יתרונות משמעותיים עבורה. האם תקופת המעבר וההסתגלות "שווה" את זה ?

שלום
יצאנו לטייל עם בני בן ה-5.5 במגרש שעשועים,שם הוא נפגש עם חבריו מהגן.יחד איתם היה ילד בן 8 לערך אני לא מכירה אותו. איכשהו העניינים הסתבכו,מישהו קילל למישהן ויצא שהבן שלי נתן מכה בעין לאיחד הילדים. כל הקבוצה (5-6- ילדים) באו אליי להתלונן. הילד הגדול הצית את האש במילים "ניתן לך מכות רצח",מה שגרם לבן שלי לתגובה אגרסיבית. הייתי גם עם תינוקת שהתחילה לבכות אז אמרתי שהולכים הביתה וכל הקבוצה הזאת התחילה לרדוף אחרינו עם צעקות וזריקת כל מיני דברים. הבן התחיל לרדוף אחריהם - בקיצור כולם התנפלו עליו והתחילו כמעט לבעוט בו.הכל נגמר בבכי כמובן והם ברחו.ההורים לא היו ולא ראו כנראה כי די התרחקנו.ניסיתי לעצור אותם,אבל ה היו הרבה ועוד הייתי עם עגלה.
מצד אחד,הבן התחיל ראשון במכות - אשם.
מצד שני, בא לי לבכות אחרי שראיתי אותו מקבל מכות מהילדים.
הסברתי לו אחר כך שלא מרציבים ושאף חד לא ישחק איתו עם יתנהג ככה .התאפקתי מלרחם עליו כי קיבל "מה שמגיע לו",מצד שני מרגישה רגשות אשם ,פתאום הוא נראה לי קטן ולא מסוגל להגן על עצמו.
חשוב לציין שיש לו נטיה ללמוד סברים רעים מאחרים וכל פעם הוא בא מהגן עם דיבור בסגנון "אשבור את העצמות...." וכו'.
איך הייתי צריכה להגיב במקרה כזה?

בננו בן שלוש וחודשיים. ילד אינטיליגנטי, רגיש למדי, מאד מאד פעיל, שמח וטוב לב, סובל מבעיות אכילה די קשות (אוכל 2-3 ביסים בארוחה נמצא בטיפול ומעקב).
אנחנו בדילמה לקראת שנה הבאה. מגיל חצי שנה הוא בגן פרטי שאנחנו מאד מרוצים ממנו. עכשיו מתלבטים אם לעבור לגן עירוני. אם הוא יישאר בגן הפרטי הוא יהיה הילד הגדול בגן, ואנחנו חוששים מהמשמעויות החברתיות של זה שלא יהיו בני גילו שיכולים לעניין אותו, לאתגר ולהעשיר אותו ולעורר אינטראקציה חברתית. בגן העירוני יהיו כמובן בני גילו וגדולים ממנו, וגם כאלה שגרים בסמוך אלינו שאפשר לעתים יותר קרובות להיפגש. מנגד אנחנו מאד לא מתלהבים מזה שבגן העירוני הוא עובר מיחס אישי וחם, טיפוח רגשי ופינוק של ארבע מטפלות על עשרים וכמה ילדים, לגננת וסייעת על שלושים ומשהו, וכל זה בזמן שממילא יהיה הלם הפרידה מהחברים והכניסה למסגרת חדשה, במיוחד בהתחשב בכך שמדובר בילד די רגיש.

אשמח לשמוע דעתכן.

שלום, זה כבר כמה חודשים טובים שהבת שלי בת השנה ו-7 חודשים מתעוררת כמעט כל בוקר בבכי וצעקות וקוראת "אמא בואי" או "אבא בוא" וממשיכה לקרוא לנו עם צווחות צורמות באמצע. עד עכשיו הנחתי שזה בגלל רעב בבוקר, אך אני כבר לא בטוחה בזה. העניין הוא שאני לא ממש יודעת איך להתייחס לעניין - לבוא אליה כשהיא צועקת או להתעלם עד שהיא נרגעת ואז ללכת אליה (לפעמים היא מתעוררת ממש מוקדם בבוקר ואפילו מצליחה להרגע ולחזור לישון. ביום חול מישהו מאיתנו קם איתה בבוקר וביום שישי ושבת אנחנו לוקחים אותה בחלק מהפעמים אלינו למיטה. אומר רק שאין לה בעיה עם ללכת לישון לבד ולהרדם לבד. בקיצור, מה כדאי לעשות והאם בכלל נורמאלי?

שלום, יש לי ילד בן 8 .הוא ילד בכור מקסים רגיש עוזר איכפתי פשוט ילד מתנה. הבעיה היא שהשנה הוא היה מעורב בהרבה מקרי אלימות (לא קשים...)והצקות. עשינו כמה שיחות והוא טוען שהוא מרגיש שלא אוהבים אותו והוא חש צורך תמיד להביא דברים מגניבים וחדשים לכיתה כדי שחבריו יהיו סביבו וירגישו שהוא cool . וכשהוא לא מביא דברים אז מתעלמים ממנו ולא ניגשים אליו. ואז הוא מציק ומכה כדי להרשים את חבריו וכדי למשוך תשומת לב. מה גם שהוא כ"כ רגיש וכשמעליבים אותו הוא מיד חש צורך לבכות ופוחד שיכנו אותו תינוק בכיין ולכן הוא לרוב נשאר בהפסקות בכיתה כדי להימנע ממצבים כאלה. מה עושים על מנת שהוא ירגיש ירגיש יותר נאהב ושהוא שווה בזכות עצמו ולא בזכות הדברים שהוא מביא. ברצוני לציין שהוא ילד נאה מאוד נקי אסטטי ילד שאוהב לתת מעצמו ולעזור. אנו מחזקים את בטחונו העצמי כל הזמן ואין לו שום סיבה להרגיש כך, כמו כן באים אליו חברים הביתה אך רק כשהוא יוזם, אך לרוב לא מתקשרים ומזמינם אותו.
מה עושים???...
תודה

לאחרונה בני בן התשע נבהל מאירועי החדשות ונמנע מלאכול, בהמלצתה של רופאת הילדים נפגשנו עם מטפלת בדמיון מודרך ופרחי בך, הפגישה עזרה, לאחר מכן התחיל לאכול והתחלנו לתת לו תמציות בך שהיא רקחה לו. במקביל הבנו שהבן סיגל לעצמו הרגלים שחוזרים ונשנים(די הרבה זמן, אבל עכשו זה החמיר) מיישר את הסדין, הכיסא, הפלאפון וחוברת בחדר מס' רב של פעמים, מכין את השיעורים בעמידה ונמנע מלפתוח את החלון בחדר) משהו טקסי כזה...אנחנו תמיד ידענו שהוא רגיש,אינטליגנט ומסודר מאד, כרגע הוא אוכל ונראה "בסדר" למרות שאני לא שקט בנושא הטקסים.
האם באמת פרחי הבך יכולים לעזור? האם לדבר איתו או להתעלם? בקיצור מה לעשות(אני מודה שאני ואשתי מאד מודאגים) אם יש מטפל מומלץ ממכבי אשמח לקבל שם.

שלום , אני אמא לילד בן 3 שיש לו שיער ארוך ומתולתל אנו רוצים לספר אותו , האם בגיל הזה יהיו לילד השלכות בתדמית שלו (שהיה רגיל לראות את עצמו כל הזמן עם שיער ארוך)
הוא רוצה להסתפר ממש כמו אבא שלו - קוצים האם זה לא יותר מידי דרסטי
אודה לתשובתכם
חן

יש לי תאומים בני שנה וחצי (בן ובת). עד לפני שבוע נועה הלכה לישון כל יום בשמונה-שמונה וחצי, נרדמה לבד בקלות ואפילו ביקשה "למיטה" או "לישון".היא ילדה מקסימה ושמחה, מגיל שנה הולכת ומדברת, מאוד בוגרת וחכמה.שמנו לב שהיא נבהלת נורא מרעשים ובעצם מכל דבר כמעט. אני מרגיעה אותה הרבה, ומסבירה לה על הרעשים. גם כשאחיה התאום בוכה היא נבהלת ובוכה איתו. בשבוע האחרון כשאנחנו נכנסים בערב לחדר השינה היא מתחילה לצעוק "הגנן, הגנן", מצביעה על החלון ולא מסכימה להיכנס למיטה. היא ממש נכנסת לחרדה ואני מרגיעה אותה במשך הרבה זמן ( אין גנן, הגנן הלך...)כשבסופו של דבר היא נרדמת עליי. היא מתעוררת בחמש בבוקר ושוב מתחילה עם צעקות "הגנן, הגנן". אני לא חושבת שקרה משהו עם "הגנן". לפעמים כשאנחנו בגינה יש רעש מאחת החצרות ואנחנו מסבירים לה שזה הגנן. אתמול הלכנו והראנו לה אותו ומה הוא עושה. זה לא עזר.
אני לא יודעת מה לעשות.
מעבר לעובדה שזה מתיש, אני מרגישה שהיא ממש מפוחדת וגם שהרגלי השינה הטובים שלה נהרסים...
אולי עשיתי משהו לא בסדר? למה היא פחדנית כזו?