פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

רציתי לציין שהפרוד שלי לא ממלא באופן שוטף את המשמורת המשותפת ונוצר מצב שהילד לעיטים נמצא יותר איתי, סיטואציה שקרתה אתמול היא שהפרוד לא יכל שהילד ישן אצלו גם בשבת מסיבות מסוימות לכן הוא החזיר אותו אלי לפני תום הביקור שבמקרה רגיל הוא היה צריך לשים אותו בגן, הילד אמר לאבא מפורשות שהוא מעדיף ללכת לגן ולא לאמא. הייתי מעוניינת לדעת למה מצב כזה קורה, והאם יכול להיות מצב כהילד יגדל בו הוא יעדיף לחיות עם אבא ולא עם אמא? ומה אני יכולה לעשות מבחינה התנהגותית על מנת לשפר את היחסים עם בני, בו הוא ירצה באותה מידה להיות עם שנינו...?

שלום אור,
אין קשר בין מה שקורה כרגע לבין אהבתו של הילד לשני הוריו או את מי הוא רוצה או ירצה יותר. נדמה לי, מהתאור שלך, שכל מה שהוא רוצה זה יציבות. אני מבינה שאת זו עזבה את הבית, ייתכן שלעובדה שאבא מקושר לבית יש קשר לכך שהילד רוצה להישאר באותו מצב ושלא ישגעו אותו.
אני גם לא חושבת שזה יעד מתאים שהוא ירצה את שניכם באותה מידה. אתם לא עובדים אצלו, ולא אמורים להתייחס או להיעלב או שתהיה ביניכם תחרות את מי הוא אוהב יותר. כמובן שלא נכון יהיה לעשות דברים כדי למצוא חן בעיניו. את תמלאי את תפקידך כאם כפי שצריך, והוא יעריך עם הזמן את היציבות וההשקעה של שניכם. בשום אופן על תהפכו אותו לשופט ביניכם מי הורה יותר פופלארי או יותר טוב.
מעבר לזה, אם את חושבת שיש דברים בהם את לא מסתדרת טוב עם ההורות, שאת לא פירטת אותם כאן - את זה אפשר לבדוק בהדרכת הורים מסודרת, אבל הקנה מידה לזה הוא לא בהכרח את מי הילד אוהב יותר.

ורד שלום,

לכמה זמן מתוכננת הנסיעה?

אם הסבים מטפלים בו על בסיס יומיומי, וכל זמן העדרותכם יהיו לו את אותם המטפלים וזה ייעשה בביתכם, והוא אינו תינוק יונק, זה יכול להיות בסדר עם העדרותכם קצרה.

חשוב לדעת גם אם מתעורר הרבה בלילות, כי אז זה הופך את זה לקשה יותר.

חשוב שהמטפלים יהיו בביתכם וייקלחו איתכם, יאכילו וישחקו בזמן שאתם נוכחים כדי שכך הילד יקבל אותם באקט אחר גם כן.

התראיינתי לכתבה בנושא בעיתון "להיות הורים" וכתבתי מאמר בנושא. את מוזמנת לקרוא באתר שלי ולקבל החלטה מושכלת.

בברכה,

נעמה.

שלום ימית,
נשמע לי שאת יותר מדי נזהרת. להכניס יד לחיתול כשיש קקי זה לא הגייני. אין סיבה שלא תסבירי לו שזה לא טוב בדיוק כמו שאת מסבירה דברים אחרים. לא צריך לכעוס, או הפוך את זה לדרמה או לסיפור, פשוט באופן ענייני להגיד שלא מכניסים לשם את היד.
כל את רגועה ועניינית, זה לא אמור לגרום לשום תסביך, או לקלקל את תהליך הגמילה העתידי. אם הוא לא שומע בקולך, תזכירי לו שוב. זה הכל.

שלום שרית,
יש מקום לבדוק עם הגננת בגן, לספר לה מה הילדה אמרה. אם זה נכון זה אומר שיש בגן ילד שמאונן ליד הילדים וזה לכעשצמו משהו שדורש טיפול.
לגבי הילדה שלך, אני חושבת שאפשר להאמין לה, אין לנו סיבה להמין שקרה דבר מעבר לזה. אם את רוצה את יכולה לשאול אותה.
את יכולה להסביר לה, שאת מבינה שהתנועה הזו שהיא ראתה עושה לה נעים, וזה בסדר, ואת זה עושים בפרטיות בלבד.
מעבר לזה לא הייתי עושה סיפור נורא גדול.

שלום מורן,
נשמע לי שנורא מפריע לכם שהוא לא מרוצה. ואתם נותנים לזה להפוך לעניין יותר מדי גדול. אם הוא תמיד מקבל מה שהוא רוצה כשהוא עושה דרמה הוא לא יפסיק. אתם נותנים לו יותר מדי כח. הוא יהיה מרוצה כשהוא יבין שזה מה שאפשר להשיג, ואין ברירה. כל עוד יש ברירה, תמיד הוא ינסה להשיג משהו אחר. פשוט תתעלמו מספר פעמים מהבכי, תגידו בצורה ברורה, זה מה שיש, בלי להכינס לדיון, בלי לנסות לשכנע, ובלי להתרשם יותר מדי מכך שהוא לא מרוצה. אחר כך הוא יבכה, כי זה מה שהוא רגיל, פעם, פעמיים, שלוש עד שהוא יפנים שזה לא עוזר, ובזה ייגמר העניין.

שלי שלום,

איני יודעת את כל הפרטים.
האם עשית את התהליך בצורה הדרגתית? נשארת איתו בגן מס' ימים, לפני שעזבת אותו? נתת לו זמן הסתגלות? הראית לו שאת בוטחת בצוות.

תקראי בבקשה מאמר שכתבתי באתר שלי בנושא כניסה לגן, בדקי אם נקטת בכל האמצעים בכדי להקל עליו.
אם כבר הכנסת, תנסי להקל על ההתאקלמות.

שלום מרים,
הכל ייתכן אבל לא ניתן לאבחן זאת דרך האינטנטרט. תנסו לחשוב האם קרה דבר מה במשפחה בתקופה האחרונה שיכול התרום לחוסר השקט, ואם זה נמשך אולי כדאי שתפנו לאבחון מסודר.

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=268 id=link]הורים לתינוקות, הורים לפעוטות[/a].

שלום לימור,
האם את יודעת למה היא מסרבת לקחת את הכדור? האם שוחחת איתה על הנושא? כי לא תארת זאת.
אני מניחה שהילדה מרגישה שעצם העובדה שהיא צריכה לקחת כדור זה אומר שמשהו לא בסדר איתה, וזה פוגע ומעליב אותה והיא לא מוכנה לשתף עם זה פעולה.
זה יכול היות קשור גם לתחושת הכישלון, והאכזבה והלחץ סביב העובדה שעם היכנסה לכיתה א' הייתה כנראה ביקורת מצד בית הספר שהיא חולמת ולא מתרכזת ואולי גם אכזבה מצידה ומצידכם שהאירוע המשמח של כניסה לכיתה א' מצטייר כמשהו שיש בתוכו בעיות וכישלון מסויים.
על כך צריך לדבר איתה, על תחושתיה ועל הכאב והכעס שלה.
אחרי שהיא תוכל להגיד מה היא מרגישה, אפשר להגיד לה שהיא ילדה מוצלחת ומוכשרת, שהריטאלין רק עוזר לה להוציא את הכישורים שלה החוצה, וזה לא אומר עליה שהיא ילדה לא טובה או לא חכמה, ושאתם לא גאים בה. להיפך היא הייתה גיבורה שהיא הסתדרה עד עכשיו בלי ריטאלין והיה לה קשה ואף אחד לא ידע למה, אבל עכשיו הגיבורה יכולה קצת לנוח ולתת לכם להקל עליה בכיתה, והיא ילדה כמו כולם. כמו שיש ילדים שצריכים משקפיים כדי לראות טוב יותר, וילדים שצריכים תרופה נגד אסטמה או אלרגיה, אז לה עוזר הריטאלין, ואתם בטוחים שעכשיו הכל ילד יותר קל ויהיה לה יותר כיף בבית הספר.

שלום שמעון,
השאלה שלך לא כל כך ברורה. עם מה אתה רוצה להתמודד, עם הבכי של הילד? עם התחושה שלא טוב לו אצל אמא ואתה רוצה שהוא יהיה אצלך יותר? לא ציינת מה הם סידרי המשמורת והראייה אצלכם, איך היחסים בינך לבין האמא, וכו' ולכן קצת קשה להתייחס לשאלה הזו.

אנחנו באמצע תהליך הגירושין הסדרי הראיה הם שאני איתו 3 פעמים בשבוע וסופ"ש שני הוא יישן איתי היחסים עם האמא לגביו מצויינים אבל הבן שלי מעדיף אותי וקשה לי עם העובדה שהוא בוכה שאני מחזיר אותו אליה כאשר אני לוקח אותו ממנה הוא מחייך מאושר ושאני מחזיר בדיוק ההפך מפחיד אותי שהוא יפתח קושי בגלל המצב הזה

שלום שמעון,
תודה על ההבהרות, עכשיו קצת יותר ברור. אם אתה רוצה שהוא לא יפתח קושי מהמצב הזה, אתה צריך לעזור לו להיפרד ממך וללכת אמא. אתה יכול לצייד אותו בחפץ מעבר מסויים ממך, למשל צעצוע שיש לו אצלך שהוא ייקח איתו ואחר כך יחזיר כשהוא בא אליך שוב. ובעיקר אתה צריך להכיל את הצער שלך על הפרידה, כי ייתכן שהילד קולט אותו ומבטא באופן לא מודע את העובדה שאתה לא מרגיש שקט לשלוח אותו לאימו.
אפשר לעשות מטקס הפרידה ביניכם משחק, שבו למשל אתם מחליטים בסוד ביניכם איזה חיה הוא עכשיו ואמא צריכה לנחש, ואחרי שהיא מנחשת, הוא עובר מהידיים שלך לידיים שלה, ואתה מנופף בידך לשלום לארנב (נניח) שהשארת אצל אמא. ואז אתה מסתובב והולך, בלי מבטים עצובים ובדיקה האם הוא בסדר ובכל זאת אולי רוצה לחזור לידיים שלך לעוד כמה דקות. חשוב שתשדר שאתה בסדר גמור עם זה, וזה הדבר הכי נורמלי בעולם שילד חוזר לאימו. אם תשדר לו זאת בעקביות, הוא יפנים, ואם אפשר יהיה לעשות מהפרידה משחק כיפי ואתה לא תראה בה משהו כל כך טראגי, גם הוא יפנים זאת.

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=268 id=link]הורים לתינוקות, הורים לפעוטות[/a].

שלום לך,
ייתכן שהשינויים הגופניים שהיא עוברת גורמים לה להיכנס גיל ההתבגרות טרם זמנה, וזה קשה ולא מובן לכולכם.
כדאי קודם כל ללוות אותה בקושי, כי היא בעצמה לא מבינה מה קורה לה ולא משלימה עם זה.
תנסו לדבר איתה, כמו שכבר התחלת לעשות, וזה מצויין, ותנו לה לאוורר את החששות שלה ואת המבוכה והתסכול סביב השינויים שנכפו עליה, גם בכיתה וגם מבחינת ההתפתחות הגופנית. אם יש צורך אפשר לפנות לליווי מקצועי, כדי ללוות את התקופה הלא פשוטה הזו בחייה, היא מרגישה בודאי בודדה, חריגה, גם גדולה וגם קטנה, וזה מבלבל.

שלום מיכל,
מה שתארת לא מעיד על חוסר ביטחון. אני יותר מתרשמת שהוא מנסה להיות "גבר קטן" , הוא משוויץ לפני הנשים, והנשיקות שלך בגן - לא מתאימות לו , אולי כי מחשיב את עצמו גדול ולא מתאים לו להיות קטן.
את יכולה להבדוק האם יש לך ציפיות סמויות ממנו שיגדל טרם זמנו, ואת מתייחסת אליו לפעמים כגדול מכפי גילו ואחר כך לא מבינה למה הוא לא רוצה להיות קטן?
כמו כן הייתי בודקת מה תפקידו של אבא בעניינים האלה, האם הו ב קשר טוב ואינטניסיבי עם הילד ואיתך, או שהילד קצת גדל לתוך ציפייה לא מודעת שהוא יהיה הגבר בבית?

שלום לכם,
כתבתם הרבה מה קשה לכם ומה אתם רוצים, אבל לא ברור מה הוא רוצה והאם המצב מפריע לו בכלל. אני לא מכירה אתכם, אך מדרך הכתיבה שלכם על הבעיה אני מתרשמת שקיימת אפשרות שחוסר הביטחון של בנכם קשור גם לכך שאתם רוצים בשבילו ועושים בשבילו והוא לא מתנסה בלבחור, לרצות, להצליח, להיכשל, לטעות וכו'.
ילד בן 14, גם אם תשלחו לרכיבה על הסוסים, תוכלו להביא את הסוס אל השוקת אבל לא להכריח אותו לשתות:-)
ייתכן שאתם צריכים להרפות מהילד ולחכות שהבקשות ומהצוקה יעלו ממנו, ואז לחשוב יחד איתו על דרכים שמתאימות גם לו ואז הוא גם ישתף פעולה ויש סיכוי שזה יעזור לו.

תודה רבה על התשובה המהירה.
רציתי להתייחס לתשובתך . במכתבי הקודם לא פירטתי את כל קורות החיים של בננו,רשמתי עליו בכלליות, לא ציינתי שהוא סגור, ביישן, ומופנם,ורוב הזמן לא משתף אותנו בדברים שקורים לו ,או סתם מתייעץ אתנו בנושאים שמעניינים אותו.תמיד צריך לשאול ,לנסות לדובב אותו כדי שידבר ויספר או סתם ייפתח איתנו שיחה.
נכון שאנחנו רוצים בשבילו, זה דבר לגיטימי הוא הבן שלנו אבל אנחנו לא לוחצים עליו ולא קובעים בשבילו, גם שרשמנו אותו לחוג רכיבה הצענו לו כמה חוגים והוא בחר. אם לא היינו מציעים הוא מצידו לא היה בשום חוג.כאילו אין לו עניין בכלום חוץ מהמחשב, וזה גם נובע הרבה מחוסר ביטחוןהעצמי שלו.האם זה נורמלי שנער בגילו לא יפגש בכלל עם חברים,לא יהיו לא תחומי עניין שונים,וכל הזמן יהיה לבד? כל היום ישחק במחשב מה שמדאיג אותנו זה הבדידות שלו.
יכול להיות שטוב לו כך אבל יותר נראה לנו שקשה לו מבחינה חברתית.אולי גם הבעיה הלימודית שלו משפיעה על המצב.
האם תוכלי לכוון אותנו איך ניתן לעזור לו לחזק את חוסר הביטחון שלו , כדי שיהייה לו יותר קל בהמשך .האם להניח לו לנפשו ?
תודה רבה.

שלום לך,
בודאי שבנך סגור וביישן, זה היה מאוד ברור מפנייתך הקודמת. אני מסכימה איתך מאוד שזה מדאיג שילד בגילו לא ניפגש עם החברים ואין לו תחומי עניין שונים, לא ניסיתי חלילה לזלזל בדאגה שלכם או בחשיבות העניין, אלא להצביע על טעות אפשרית שאתם עושים. זה לא שזה לא לגיטימי שאתם רוצים דברים בשביל הבן שלכם, אלא שזה לא עוזר. ואת זה אתם רואים בעצמכם. זה כמו ההבדל בין להיות צודק ולהיות חכם, זה לא שאתם לא צודקים שאתם רוצים שהוא יעשה כמה דברים, אבל זה לא יכול לבוא ממכם, בטח לא בגיל 14.
שתי אפשרויות- או שלבן שלכם יש בעיה חמורה יותר שגורמת את חוסר התפקוד החברתי - שקשורה לדיכאון חלילה, או בעיה חמורה אחרת, ואז צריך לבדוק את זה אצל מומחה,
או שכאשר אתם תפסיקו לדאוג הוא יתחיל. אני יודעת שקשה לכם להאמין לי, כי נדמה לכם שלבד הוא לא זז. הו אלא זז כבר שנים כי הוא בטוח שעוד רגע אתם תזוזו. זה כנראה תמיד היה כך.
הביטחון העצמי שלו נמוך בגלל שאין לו התנסויות חיוביות שמזינות אותו. כדי להעלות את ביטחון הוא צריך לצבור הצלחות, כדדי לצבור הצלחות, הוא צריך לעשות דברים, כדי לעשות דברים הוא צריך לרצות אותם, כדי לרצות אותם הוא צריך להרגיש שזה בשבילו ולא בשבילכם. כרגע, יכול להיות שאתם כל כך רוצים בשבילו, שכל מה שהוא עושה זה להסתגר ולהתגונן בפני הדאגה העמוקה שלכם שנחווית אצלו כחודרנות ושתלטנות למרות שאני בטוחה שזו לא הכוונה שלכם ושאתם בכל לא מרגישים שאתם עושים את זה ולא מבינים מה אני רוצה ממכם.
אם דברי עדיין לא מקובלים עליכם, אולי כדאי שתיגשו להדרכת הורים כדי שמישהו יכיר אתכם בצורה מדוייקת ממה שניתן באינטרנט.
בהצלחה.

שוב תודה רבה, אולי באמת אנו צריכים עם משהו שידריך אותנו.