פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

תינוק בן 9-10 חודשים
אוכל לבד ביידים ומתחיל לזרוק אןכל עם הרצפה...איך להתייחס לזה ? להגיד "אמא, לא מזכימה" ? להתעלם ?

ומה בהמשך, שיזרוק את הסכו"ם, הצלחת., ישפך מים לצלחת... איך הכי נכון להגיב?

ביתי כמעט 10 מאד טרודה ודואגת לאחותה בת ה 6 לקחנו אותה למטפלת באומנות המצב טיפה השתפר ושוב חזר להיות נורא. זה בא לידי ביטוי שהגדולה כל הזמן הולכת אחריה ובודקת שהיא בטוחה ולא יכול לקרות לה שום דבר מסוכן גם כשמדובר בלהיות בבית. מקווה לקבל תשובה בהקדם

ראיתי (ללא ידיעתו) את בני בן ה-11מתחת לשמיכה עם חברו בן ה11 כאשר החבר רוכן מעליו בתנועות מגונות. לא ראיתי בדיוק מה קורה כי זה היה מתחת לשמיכה אבל ממה שראיתי ככל הנראה בני היה ללא מכנסיים והחבר מעליו. נחרדתי והרעשתי בכוונה כדי לגרום להם להפסיק. לא פעלתי מיידת כדי לא לגרום להם טראומה אולם אני לא נרגעת ממה שראיתי ומרגישה שאין לעבור על כך לסדר היום . נראה שזה שנעשה בהסכמה ולאבכפייה ובכל זאת הם רק בני 11 !!. מאותו רגע אני מקפידה שהדלת תישאר פתוחה אבל מעבר לכך, האם נכון לאמת אותו מול מה שראיתי? האם לנהל רק שיחה בנושא? האם נכון לתת אולטימטום בעניין שכזה? או שזהו תהליך בדיקה נורמטיבי של בן 11 מתבגר? האם זה מעיד על נטייה מינית ? אני מאד לחוצה וצריכה ייעוץ. תודה.

בני בן 11 לערך ,ישן במיטתו באופן קבוע אולם לעיתים רוצה לישון עם אמא.
אנחנו ההורים ישנים בנפרד מטעמי נוחות(היחסים ביננו טובים כולל יחסי אישות).
בעלי מתנגד נחרצות ואפילו מתבטא בבוטות,אני אומרת שראיתי שכל חבריו ישנים לעיתים עם אמא
כאשר האב אינו בבית.
מה דעתכם?

שלום רב,
הננו הורים ל3 ילדים. יש לנו בעיה עם ילד הסנדוויץ. בן 11 עם קושי מאוד גדול בדחיית סיפוק .
הוא מעוניין לקבל מיד ועכשיו את הדבר, אינו מקבל מרות. מסרב להבין שלא מסכימים לו דבר כזה או אחר. היינו בטיפול פסיכולוגי פרטי אך לצערנו לא יכלנו להמשיך מפאת עלויות.
ניסינו להבין את האירועים המטרימים ואת מוקדי הקושי שגורמים לו "להתפוצץ" ולהגיב בצורה שהוא מצטער עליה בדיעבד. אותו רגע הוא לא מסוגל להשתלט על עצמו והוא מגיב מילולית בלזרוק משפטים קשים באוויר , תגובותיו הפיזיות הן בטריקת דלתות, מכה על השולחן , בועט וכו'.
כיצד להתנהג במצבים מסוג זה? וכיצד ניתן להגיע לרשימת פסיכולוגים ילדים(כולל כתובות) העובדים עם הכללית ?
חשוב לי לציין שמדובר בילד כריזמטי מאוד ותלמיד טוב בלימודים.

תודה

אני נמצאת בתהליך גורושין מבעלי אשר עוזב את הבית השבוע.
יש לנו ילדה בת שנה וחצי.
בעלי רוצה זמני הורות שווים כולל שהיא תישן אצלו ביום בו הוא לוקח אותה
לציין כי יש לו יחסים ממש טובים עם הילדה ואין לו בעיה לטפל בה
השאלה מה ההמלצות במקרים כאילו. האם זה בסדר שתישן כל יום במקום אחר או עדיף שתישן במקום אחד קבוע? אם זה בסדר לישון בשני מקומות האם עדיף לעשות זאת כמה ימים רצופים או יום במקום אחד ויום אחד בשני? מה צריך להגיד לילדה ?

שלום. אני אמא לשני ילדים בן בן 7 ובת בת כמעט 4.

הייתי הריון והילדים ציפו לאחות קטנה. שלושה שבועות לפני הלידה היא מתה.

קיבלנו ייעוץ מעובדת סוציאלית, סיפרנו לילדים. כל אחד הגיב אחרת. הבן דרש תשובות למה זה קרה? והלך לחקןר. הוא הגיע למסקנות שאמרנו לו שהן נכונות. הבת שאלה איפה היא...

היה שבוע מטורף, באו הרבה אנשים, כמו לשבעה. קברנו את התינוקת אבל הילדים לא יודעים את זה.

היום, לאחר חודשיים, אני כבר לא בוכה לפניהם, הבית חזר למסלול רגיל, כולל תפקוד מלא שלנו ההורים, מצב הרוח בסדר. הם לא מדברים איתנו על זה וחשבתי שעבר, אבל גיליתי שלא.

הבת כל הזמן משחקת עם הבובות שלה שכאילו הן בהריון ומתות להן התינוקות. היא גם חזרה לספר לכולם מה שקרה. הבן מסתבר, מדבר על זה כל הזמן אצל חברים שלו.

אני לא יודעת אם לפתוח את זה מחדש בבית או לתת להם את הפורקן כמו שהוא עכשיו. לספר על הקבר? לא לספר? לדבר? לא יודעת... הבן אמר לי שהוא רוצה אח או אחות קטנים. אמרתי לו שגם אנחנו רוצים ושננסה.

מה לעשות?

תודה.

יש לי שתי בנות, 3.2 ו- 1.8 - רציתי לדעת מה הדרך הנכונה לפעול כשהן רוצות כל הזמן את מה שיש לשניה. אני מבינה שההמלצה לגילאים גדולים יותר היא פשוט לאפשר להן לפתור את ה"ריב" בעצמן, אבל אני מרגישה שהן קטנות מידי עדיין. ברוב המקרים אני מנסה לעניין מישהי מהן במשהו אחר, הבעיה היא שאם זה עובד השניה מייד רוצה את אותו הדבר ובכל זאת קיים גבול לכמות הדברים שניתן לקנות אותו הדבר פעמיים.....
סיטואציה אחרת היא שאם הבת הגדולה לוקחת צעצוע מהקטנה ואני נוזפת בה ומאלצת אותה להחזיר את האבדה, היא תיגש אל אחותה ותגיד לה: "הי, בייבי, את יכולה לתת לי את ... בבקשה" והיא תתן לה...... אולי זה נשמע מצחיק מהצד, אבל אני מתלבטת אם אני אמורה לאפשר את הסיטואציה, מעבר לחוסר צדק ש"אני" חווה גם נוצר מצד שאני אמרתי "לא!" ויצא "כן"......
נושא אחר הוא הארוחות, שתי הבנות בגן ולכן חשוב לי מאוד שתאכלנה ארוחת ערב מזינה ובשרית, אבל רוב האפשרויות נזרקות בסוף היום לפח ואני מודה שאני לא מסוגלת לעמוד ברוב ההמלצות.
- לא להציע משהו אחר - "הלב" שלי נשבר שהן תלכנה לישון ללא ארוחת ערב...."
- להסב כולם יחד - כמעט בלתי אפשרי, בעלי חוזר מאוחר ואני (בהעדר הגדרה אחרת) צמחונית
ובנוסף הבת הגדולה מתעקשת שנאכיל אותה (הקטנה אוכלת לבד) ואני יודעת שאני לא אמורה לעשות את זה, אבל כשמנגד עומדת האפשרות ללכת לישון ללא אוכל, אני נכנעת ומאכילה.....
ונושא אחר - הגדולה נוטה לצעוק או "להתבכיין" בסיטואציות שונות, מה הדרך העדיפה למיגור התופעות, עונש? (time out) או התעלמות? או שליחה לחדר? ומצד שני (בנוגע לצעקות) אני אמורה לתת לה אפשרות לתת ביטוי לתיסכול, אז לאפשר?
המון תודה

שלום

גיסתי ילדה לפני חמישה חודשים, וביתי בת השנה ושמונה חודשים הגיבה בצורה
יפה מאוד לתינוק החדש. חשוב לציין כי אנו מאוד קרובים וגיסתי מאפשרת לביתי להתקרב לבנה
ולעזור בטיפולו לשחק איתו ולחבק אותו.

רק היום ביתי מתחילה להראות סימני קנאה, התנהגות מאוד ילדותית, וחיקוי של התינוק
היא מבקשת בלי סוף חיבוקי ממני ולפעמים מתעוררת באמצע הלילה ומבקשת חיבוקי.

ביתי נמצאת איתי כרגע בבית היא אמורה להכנס לגן בספטמבר הקרוב
ואני בהריון בחודש החמישי להריוני, עדיין לא נאמר כלום לביתדי על ההריון.

כיצד עליי להגיב להתנהגותה של ביתי, והאם לתת לה חיבוקי בכל פעם שהיא מבקשת.

תודה

יש לי ילד 9 והוא הילד הבכור בבית . לפני חודש עברנו דירה ליד משפחה שיש שם ילדה בת 11 שהיתחילה את הקשר עם הילד שלי , וכך לאט לאט הם היתחילו לדבר בפייספבוק ואנחנו כהורים , רואים אחרי שהוא נרדם על מה הם מדברים במחשב . ושם גילנו שהיא מדברת איתו על נשיקות וכל מיני לבבות למינהם,בקיצור היא הוציאה אותו מהאיפוס . ממש אנחנו מרגישים שהוא לא שם לב לנעשה סביבו . גם בבית. ולפני יומיים היא הודיעה לו שהיא רוצה שהקשר יפסק ולא מתאים לה כל היחסים בינהם. והבן שלי ניראה כבר יומיים מאוד מבולבל והיום ראיתי אותו רוכב על האופניים אחריה והיא לא מתיחסת אליו. ואני מרגישה שאין לי דרך להגיע ללב שלו ולהגיד לו שזה קורה. הבעיה שלי היא שזה נראה לי קצת מוקדם להיתעסקות בבנות. מה אפשר לעשות . איך לדבר איתו? והאם יש דרך למנוע את זה? תודה

שלום,

לאחרונה ילד שלי בן 7.5 התחיל להתעניין על תהליך הקבורה, ושואל כל מני שאלות שאני לא יודעת איך לענות עליהם.
כמו לדוגמא: איך בדיוק קוברים בן אדם? האם רואים אותו כשהולכים לבית הקברות? האם שקוברים אותו נכנס לו חול ואדמה לאף וכו.
אשמח לקבל הנחיות איך נכון לענות לו על השאלות האלו.

תודה,
נוגה

שלום רב
בתי בת 16+ בשנה האחרונה היא נורא עצבנית אין כוח להקשיב לאף אחד במיוחד לא מבני הבית.
חוסר סבלנות מוגזם עד שהיא אומרת לנו גם אם שאלנו סתם מה שלומה די תעזבו אותי.
לפני מס' ימים הציק לה ילד בן כיתתה קילל אותה ולא הרפה, כמובן שהיא החזירה לו
ואף ניסתה להרביץ לו, כאשר לא הצליחה להגיע אליו והוא המשיך להקניט אותה
היא נכנסה להתקף עצבים, היא זרקה כיסא, שפכה עליו מים מכוס, ולדעתי אם היתה מצליחה להגיע אליו אני לא רוצה לחשוב מה יכלה לעשות לו.
המורים הרגיעו אותה וסיפרו לי שהיא ממש נכנסה להיסטריה ורעדה עד שלא יכלה לשבת.
יש לציין כי הילדה ילדה מאוד יפה ומאוד חרוצה בלימודים היא אף עובדת במקום קבוע ואם היא לא עצבנית אפשר לפתח שיחה טובה מאוד, מקובלת ומחוזרת אך מבחירה אין לה חבר.
מאוד אחראית וחכמה לא נגררת ועם דעה חזקה משלה.
תעזרו לי מה עושים עם התקפי הזעם האלו והאם זה נורמאלי.

אני בן 13 ואני נראה לי שאני בדיכאון ממשש בכיתה ו לא קשור בית בספר נראה לי שלא טוב דבר ראשון בחברים הייתי מצחיק ואני כבר לא אני יותר שקט בבית ההורים שלי כל הזמן רבים ואני כזה שאהבתי פעם דברים יקרים והמון דברים ופתאום היום אין לי חשק לכולם ועכשיו אני מסתכל בתמונות של פעם אני אומר דבר ראשון פעם הייתי יותר יפה היום כשאני מחייך אני לא יודע איך לחייך אני כאילו עצוב ואמרו לי עכשיו שיש לי קצת פזילה טוב לא רואים זה ממש קצת וגם יש לי פצעים בפנים ואני מכוער לא יודע פעם אני יודע שהייתי יותר שמח ויותר מצחיק וצוחק היום אני הפוך אני לא חופשי וגם בבית נראלי שההורים שלי נהיו יותר קמצנים לא קונים לי כלום וזה סיוט כל יום משעמם אני חיי בבית שלא טוב לי לא יותר בבית אני רוצה כמו חברים שלי הכל נקי ומסודר ואצלי הפוך וזה מאוד קשה לי אני כך כבר שנתיים אז זה הרבה מאוד וכמו שאמרתי אני הכי מודאג מהתוצאה אני מחייך חיוך עצוב כזה עניים נפולות יש לי פצעים לא יודע אם זה קשור אולי כי אני עצבני ולא טוב אבל ממש לא טוב אני לא יודע מה לעשות אני כאילו נהיתי מכוער ..

יש לי ילדה בת שנה וחמש שהבעיה איתה עם שינה בתקופה האחרונה הייתה חולה שילושים עשיתי בדיקות הכל תקין עכשיו היא בריאה מה שקורה איתה שהיא לפני יותר מחודש היינו שמים אותה במיטה היא הייתה ככה קצת מתעצבנת בעלי היה יושב לידה במיטה עד שהייתה נרדמת בלילה הייתה לפעמים מתועררת מוצץ וחזרה לישון לפעמיים הייתה מתעוררת שהיא קמה ולא מוכנה לשכב במיטה היינו מרדים אות העלינו בנדנה ומחזירים אותה, הבעיה התחיל הכאשר היית החולה שמתי אותה איתנו במיטה. מאז היא לא מוכנה לישון בחדר שלה ושאני מנסה לשים אותה היא צורחת עד כדי הקאה. חוץ מזה שהיא ישנה יאתנו במיטה זה כבר מילא אני אומרת יש בלאגן להרדים אותה היא לא נרדמת בכלל קשה להרדים אותה הינו מנסים על כיסא נדדנדה רק שזה לוקח שעתיים ומיאש, השיטה החדשה היא לסוע איתה ברכב ושתרדם שגם לוקח לה שעה ואז מעביריםאותה למיטה, הסיוט התחיל לפני כמה ימים שזה לסוע ברכב ואז מעבירים אותה למיטה שלנו אחרי חצי שעה מתעוררת בצרחות לא מוכנה שתחזיר אותה למיטה שלנו רק שנעמוד איתה שהיא בוכה אסור לשבת עד שהיא נירגעת ואז שוב אי אפשר להרדים אותה פשוט סיוט אחד גדול אני מיואש אין לנו חיים והילדה צורחת כאילו היא סובלת מכאבים של משהו אבל אני ידועת שאין לה כלום כי הרופא בדק אותה.

מה עושים \?

תודה רבה

בתי הקטנה בת חמש, עד גיל 3 הייתה איתי בבית ואנחנו מאוד קשורות אחד לשנייה. שנה שעברה בתי נכנסה לגן טרום טרום חובה אם גננת צעירה ומקסימה בלי בעיות, הייתה שמחה והלכה לגן בכיף, אך השנה השתנו הדברים. היא עברה לגן טרום חובה אם גננת חדשה ובחודש אוקטובר אני עברתי תאונה ושברתי את היד. לצערי היא נאלצה לראות אותי מיד אחרי כשבכיתי מכאב וראיתי שהיא מאוד מבוהלת מהעניין, למרות שניסיתי להסביר לה שמאוד כואב לי , אבל יטפלו בי ואני יהיה בסדר,( גם נתתי לה דוגמא כשהיא מקבלת מכה וכואב לה אז היא גם בוכה) לא נראה לי שזה שכנע אותה. לאחר מכן עברתי ניתוח ואשפוז של כיומיים בבית חולים ושיקום די ארוך בבית והדבר כנראה השפיע אליה מאוד ומאז היא מאוד רגישה ועד היום היא בוכה בבוקר שהיא לא רוצה ללכת לגן, מתקשה להיפרד ממני בגן, תופסת לי את הרגל כאילו לא הלכה לגן מעולם.
היא רגישה מאוד ובוכה בקלות זה יכול להיות מהמילה שאמרה לה אחותה הגדולה ובעצם מכל שטות. דיברתי איתה על הנושא והיא טוענת שקשה לה להיפרד ממני על אף שהיא מבינה היטב שאני חוזרת לקחת אותה בצהריים ואמרה שהיא לא אוהבת את הגננת כי היא קשוחה וצועקת הרבה( אמת שהייתה ידועה לי מראש כי גננת נוהגת לצעוק הרבה ולא חמה אך לא הייתה לנו בבררה אחרת.) דיברתי בעדינות אם הגננת להיות יותר רגישה אליה ולשים לב יותר וזה לא עזר, למרות זאת, חשבתי שהעניין הסתדר אך לצערי לא, אי רצון שלה ללכת לגן נמשך.היא גם אומרת לי שהיא לבד בגן ושאין לה חברות ושאף אחד לא רוצה לשחק איתה. מאוד הופתעתי לשמוע כי לדעתי היא ילדה מקובלת ונעימה, הרבה ילדים מזמינים אותה לביתם אחה"צ לשחק וגם כן באים אלינו. אני רואה איך ילדים מקבלים אותה בשמחה בבוקר ואף מנסים לעזור לה להיפרד ממני כשרואים כמה קשה לה. שאלתי את הגננת איך הולך לה מבחינה חברתית והיא אמרה לי שהיא בסדר גמור, שהיא משחקת עם ילדים אחרים, שיש לה חברות וחוץ הרגישות היתר שלה היא לא רואה שום דבר חריג מהבחינה החברתית. לאומת זאת היא מאוד אוהבת את הגננת מחליפה שמגיעה בימי רביעי ורק ביום הזה היא נכנסת לגן בשמחה וחיוך( הגננת מחליפה מחבקת, מקדמת את פניה בחיוך , תמיד שואלת לשלומה וכו')
כמו כן, אני רוצה לציין שבכל הציורים שהיא מציירת לא ניכר שינוי והם ממשיכים להיות עשירים בצבעים ובפרצופים מחוייכים. יש לציין שהיא חוזרת מהגן שחמה וכשאני שואלת אותה איך היה לה בגן היא אומרת שכיף.
אני לא יודעת מה לעשות, ניסיתי כבר הכול, דיברתי איתה , הסברתי,אפילו קניתי לה מתנות קטנות, פרסים, התחננתי שתפסיק כבר כי אמא גם עצובה כשהיא מתנהגת כך, אך שום דבר לא עוזר והיא ממשיכה לבכות .
תעזרו לי בבקשה אני אבדת עצות.