פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום קובי,
שני כיוונים:
1. כדאי לבדוק האם היד מרגיש מספיק מוחזק ריגשית. לא כתבתם מה סדר היום אחר הצהריים, האם יש לו פחדים, כמה זמן מבלים איתו ביחד עם אחיו ובנפרד, מה עוד הוא אוהב לעשות, וכו'. יכול היות שחסרה לו התייחסות אישית ובדיקה מה הוא מרגיש בכ מיני חלקים של היום ולא רק איך הוא מתנהג.
2. ניתן לנסות כיוון של מתן חיזוקים חיוביים. כלומר במקום התייחס להתנהגויות הקשות לתת התייחסות מרובה יותר להתנהגויות חיוביות. כל התנהגות שמקבלת תשומת לב רבה יותר - נוטה להתרבות ולהתחזק. אם מתייחסים להתהנגות שלילית וזו הדרך של הילד לקבל תשומת לב הוא יגביר אותה, אם תיתנו יותר התייחסויות להתנהגויות חיוביות הוא יגביר אותן.

שלום מירב,
זה לגיטימי שרבים הרבה. יכול היות שחלק מהסיבות להצקות ביניהן זה אולי קנאה. כדאי לשים לב האם אחת מהן מרגישה מקופחת או מופלית.
אין שום בעיה להפריד בחדרים ביניהן, זה לא גורם שום נזק, אם כי לא בטוח שזה יפתור את בעיית המריבות.

שלום מירב,
מדובר בסך הכל בילדה בת 7 , אני לא בטוחה שהיא הבינה שהמצב יכול להיות מסוכן עבור אחותה. יכול להיות שהכוונה שלה הייתה טובה, היא רצתה לקלח את אחותה והיא לא יודעת לווסת את המים ולא הייתה ערה לכך שהם היו חמים מדי?
את עניין השקר אפשר אם כך להבין על רקע הבהלה הגדולה של הבייבי סיטר, שגרמה לה להבין שהיא עשתה משהו חמור מאוד והיא רצתה להגן על עצמה מהכעס. אף אחד לא אוהב שכועסים עליו, וברור שהיא רצתה להרחיק מעליה את ההאשמה שהיא התכוונה לפגוע באחותה, מה שגם לא ברור אם זה נכון וגם אם זה נכון לא בטוח שהיא הבינה את החומרה והתוצאות האפשריות של דבר כזה.
יתרה מכך, אם הבייבי סיטר הוציאה את הילדה ללא נזק, אז אולי המים לא היו עד כדי כך חמים? וגם - ילדה בת 4 לא יכולה לדעת שחם מדי ולצאת לבד? או להתריע שיש בעיה? הרי לא מדובר בכך שאחותה החזיקה אותה בכוח בתוך מים רותחים ולא נתנה לה לצאת, אלא אולי מדובר בהערכה לא נכונה של הילדה הגדולה לגבי חום המים ותגובה קצת מחמירה מדי של הבייביסיטר שגם הדביקה אותכם בדאגתה?
אולי אני לא מבינה לגמרי את הסיטואציה אבל יכול היות שהפרופורציות קצת חרגו כאן, בודאי שלא הייתי מפרידה את הבנות בחדר רק בגלל זה הייתי מבררת טוב אם לא האשמתם את הבת הגדולה בצורה חזקה מדי, ואולי היא מרגישה כרגע רעה, בודדה ואשמה ללא הצדקה אמיתית.
תקנו אותי אם לא הבנתי נכון.

שלום לך,
החלטה להשאיר ילד שנה בגן, כדאי שתהיה מעורבת בה הפסיכולוגית שאחראית על הגן מטעם העיריה, תבקשי להיפגש איתה.

שלום נוי,
את יכולה לפנות לעמודת "שאלות נפוצות" לתשובה שעוסקת בפחדים של ילדים ולראות אם יש שם רעיונות שאת מרגישה שאת יכולה ליישם עם בנך.

אריאלה שלום
כדי לנסות להבין מה מתרחש כרגע, אנא מסרי מעט יותר פרטים - בן כמה הילד, כמה זמן הוא גמול, איך היתה הגמילה עד כה במידה והדבר נעשה לאחרונה, והאם אירעו לאחרונה אירועים יוצאי דופן.
כך ניתן יהיה להשיב לך.
שירי

הילד בן שלוש וארבעה חודשים, הוא גמול מגיל שנתיים וחצי, הגמילה הייתה בסדר עד כה לא היו אירועים יוצאי דופן.

הוא מוכן לעשות את היציאות רק בבית ולא במקומות ציבוריים,

מה עליי לעשות?


להתראות,

אריאלה

אפשר בבקשה לקבל תשובה

אריאלה שלום,
עדיין אין מספיק פרטים כדי להבין קצת יותר.
נסי לשוחח עם הילד ולהבין מה מטריד אותו - משהו שעבר עליו מאז השבוע הקודם, תגובה לאירוע שהיה ביום העצמאות (אולי הייתם בפיקניק וקרה לו משהו כשרצה לעשות את צרכיו מחוץ לבית?), משהו שאמרו לו או דבר אחר. כדאי גם לברר עם הגננת.
בינתיים, עדיף לשדר "עסקים כרגיל" לילד ולהימנע מהעברת המתח בו את שרויה סביב הנושא. ככל שהילד יהיה יותר חשוף למתח, כך יהיה לו קשה יותר להרפות ולהירגע, וזה דבר שנחוץ לעשיית צרכים תקינה.
שירי

שלום אורלי,
אוי תוכלי לפרט דוגמאות יותר ספיציפיות וגם לציין איך את מגיבה להן. כשאת אומרת שאת כבר לא יודעת איך להתנהגת איתה - אני לא יודעת איך את מתנהגת כרגע ולכן אני לא יכולה להגיד לך מה צריך לשנות אם בכלל.

כמעט כל מה שאני מבקשת שתעשה נענה בשלילה, זה מתחיל בלהתלבש, בלהכין שעורים, בללכת לישון ובכל תחומי היומיום, ואז מתחיל מחול השדים, שאני מבקשת שוב ושוב ושוב לחזור על הבקשה שלי והיא ממשיכה בשלה ואז היא מתעצבנת עליי, ומתחילה לצעוק, ולקלל אותי שאני מעצבנת אותה ואז או שאני מוותרת לה ומחכה שתעשה מה שהיא רוצה מתי שהיא רוצה ואז יש שקט, או שאני מתחילה ל"איים" עליה שהיא לא תקבל משהו שהיא רוצה מאוד אם היא לא ממושמעת, לפעמים זה עוזר ובד"כ לא , ולכן אמרתי לך שאני כבר לא יודעת איך להתנהג איתה, החוסר משמעת שלה מעורר בי דאגה גדולה. תודה על עזרתך

שלום אורלי,
מעבר לעניין שהילדה לא עושה מה שאת מבקשת, ממה עוד בנוי הקשר שלכן? האם יש דברים נעימים חלק מהזמן? מה סדר היום שלכן? האם אתן עושות עוד דברים ביחד? אשמח לקבל גם את הפרטים האלה כדי לגבש תמונה.

אני מגיעה הביתה רק בסביבות שש בערב והיא נמצאת בצהרון עד השעה הזאת או אצל סבתא, כשאני איתה אני משתדלת לשחק איתה לצאת איתה לטייל אבל זה לא כל יום ואני מודעת לזה שאני לא נמצאת איתה מספיק ואני מרגישה שהיא כועסת עליי בגלל זה, אבל מה אני יכולה לעשות יותר כדי שהיא לא תכעס

שלום אורלי,
תראי, נדמה לי שמה שיוצא זה שאתן לא מתראות הרבה ובזמן שאתן מתראות זה בעיקר הוראות הפעלה: "תתלבשי, תאכלי, תסדרי וכו'". הילדה צריכה אותך ריגשית, עוברות עליה חוויות, היא בודדה וקשה לה, ואת כנראה, בהרגשה שלה, לא מקשיבה, לא ומספיק עוזרת ולא מעודדת, מרפדת, מייעצת ומגדלת להתמודדות אלא (ואני אומרת בהקצנה ,אני קצת מגזימה בשביל ההמחשה) בעיקר רוצה שיהיה שקט וסדר, וזהו, ללכת לישון.
התגובה של הילדה שלך בריאה ובמקום. כך היא מאותת שקשה לה. בעיני היה הרבה יותר גרוע אם הייתה ילדה טובה ומרצה כי זה היה סימן שהיא התייאשה מלקבל את את מה שהיא צריכה מאמא שלה, והיא חושבת שאמא חלשה מדי ואין לה מה לתת אז עדיף לא לעייף את אמא ולוותר על האהבה והעזרה שהיא זקוקה להם עבור עצמה.
אתן צריכות לשקם את הקשר ביניכן, ולהשתדל שלא כל הקשר ייראה כמו הוראות. להקדיש לה זמנים קבועים ביום ובשבוע, להתעניין בה, ולשחק איתה ורק אחר כך לבוא בדרישות. אם היא בצהרונית, מדוע הי אלא מכינה שיעורים שם? אולי כדאי שאת מעט הזמן שיש לכן ביחד תקדישו לקשר, התעניינות איך עבר היום, מה קרה עם המורה, איך היה עם החברות, איך להתמודד אם העליבו אותה וכו'. היא זקוקה להכוונה ולהכלה שלך ולא רק להוראות. זה לא יילך אחרת.

שלום מאי,
את שואלת שאלה חשובה וקשה אבל אני לא בטוחה שהתשובה לה היא פסיכולוגית.
אני לא יודעת איך את יכולה לדעת אם היא באמת היכתה אותו, אבל חשוב מאוד שהבן שלך ידע שכשהוא מספר משהו, את לוקחת אותו ברצינות ומבררת, ואת זה עשית. תנסי לברר אצל אימהות נוספות האם גם להן קרה משהו דומה. כמו כן אם מדובר בגננת מחליפה, השאלה היא אם היא מחליפה כל שבוע או חד פעמית. אם זה חד פעמי, אז המצב טוב יותר כי אין חשש שהיא תשוב ותפגע בבן שלך, אם היא מגיעה כל שבוע, טוב שאמרת לגננת הקבועה, כי היא בודאי תעביר לה זאת, וכך יודעים שהילד שלך מספר ולא כדאי להתעסק איתו. אם זה יקרה שוב, כבר תהיי במקום אחר, ואז כדאי לפנות לאחראים על הגן אם יש כאלה או לעשות בירור מעמיק ורציני כולל לשקול להוציא אותו משם.

נעמה שלום
התגובות של בנך הן אופייניות מאוד לגילו. כל עוד השפה והכישורים החברתיים אינם מפותחים דיים (כפי שמצופה מילד שעדיין אינו בן שנתיים וחצי), ילדים מבטאים כעסים ומתח גם באמצעות מחוות גופניות, במקרה זה ההכאה והנשיכות. את מתארת שבנך לרוב אינו נוהג כך, אך אצל סבא וסבתא בשבת משהו קורה שקשה לו אז יותר. אולי הקושי להתחלק עם אחרים בתשומת הלב של המבוגרים, ו/או הקושי להתמודד עם בני דודים שהם מבוגרים יותר ממנו ויכולים לקחת צעצועים, בניגוד לאחיו.
במקרים אלו, בנך עדיין זקוק לך לכך שתנחי אותו כיצד לנהוג ותלמדי אותו איך פותרים מחלוקות, איך מתחלקים עם הזולת ברכוש מוגבל ואיך מתמודדים עם קנאה. גם לנו המבוגרים התשובות לשאלות הללו אינן תמיד ברורות, אז בוודאי שילד בן שנתיים וקצת, לא "יזרום" במפגש חברתי ללא קשיים.
כשהוא נושך, חשוב להגיב מיד ובאופן ענייני. לומר לו מיד לחדול מלנשוך/להכות, למשוך אותו אחורנית מהילד בו פגע. לאחר מכן יש לומר לו לבקש סליחה מהילד, ואז לנסח יחד איתו משפטים שיבהירו מה רצה. למשל: "עכשיו תגיד לדני, אני יכול לשחק גם במשאית?", או: "סבתא לא שמעה שגם אתה רצית להגיד לה שלום, עכשיו תאמר שוב וסבתא תוכל לשמוע אותך", וכדומה. בשום פנים ואופן אין לנשוך את הילד בחזרה. הוא מבין שהוא מכאיב לזולת, וגרימת כאב לו תפגע בו עוד יותר. על בנך להבין שיש דרך נורמטיבית ויעילה יותר לפתור קשיים, אז מה הוא עשוי להבין מנשיכה שלך אותו? שאלימות היא כן דרך לבטא כעס? גם לא הייתי ממהרת לשלוח אותו לעונש, אלא דווקא להדגים לו כיצד ניתן וכדאי להתמודד עם קשיים במהירות וביעילות, ולחזור במהרה לשגרה.
בהצלחה
שירי

שלום דקלה,
חלק ממה שעובר על בנך הוא מתאים לגיל (פחדים בלילה) וחלק פחות וכנראה יש השפעה של הניתוחים שעבר והקשיים הבריאותיים שהיו לו.
לטעמי זה לא רעיון טוב לתת לו לישון איתכם. אני חושבת שכדאי לדבר איתו על הפחדים שלו, ולעזור לו להתמודד איתם, למשל בהקראת סיפורים לפני השינה על ילדים שמתמודדים עם פחדים או פוחדים לישון. לדבר איתו על כך שבובות לא באמת יכולות לדבר, ונסי לבדוק איתו מה ירגיע אותו. אפשר להשאיר אור קטן בחדר שלו, וכשהוא מתעורר אפשר לשבת לידו עד שהוא נרדם, אבל לא הייתי לוקחת אותו לחדר שלכם.
בנוסף את יכולה לקרוא בעמודת "שאלות נפוצות" בתשובה בנוגע לפחדים על עוד רעיונות ולבדוק אם יש שם עוד דברים שנראה לך מתאים ליישם אצלכם בבית.

תודה רבה על תשובתך אך לא הבנתי חלק ממנה, האם זה נורמלי לגילו שהוא חושב שהבובות מדברות איתו? לדעתך אני צריכה לומר לו שבובות לא מדברות או לשאול אותו מה הן אומרות לו ולפתח איתו שיחה על כך?
מה הדברים שלא נורמלים לגילו? אך עליי להתמודד איתם לדעתך?
תודה רבה רבה

שלום דקלה,
זה נורמלי בגילו לחשוב בחסות החושך שקורים דברים מפחידים, כמו שיש ילדים שבחושך נדמה להם שהצללית של המעיל שתלוי על הכיסא הוא גנב שבא לחטוף אותם.
במקרים כאלה יש מקום בעיני להרואת לילד שבחושך יש דברים שהם לא כמו שהם נדמים.
יכול להיות שלפעמים בלילה מתערבב לו החלום עם המציאות ונדמה לו שמה שהוא חלם, משל שהבובות מדברות הוא אמיתי. לא נשמע לי עד כמה שהבנתי, שמדובר בילד פסיכוטי ששומע קולות. אני חושבת שהילד שלך מבין באיזה שהוא מקום שהקולות האלה לא אמיתיים וצריך לחזק אצלו את ההבנה הזו ולאשר אותה.
אני לא יודעת אם יש דברים שלא נורמלים לגילו, אא התרשמתי שהפחדים שהחלו לאחר הניתוח לא קשורים לפחדים שנורמלים לגילו אלא קשורים לטראומה מסויימת מהתהליכים הרפואיים אותם הוא עבר. יכול להיות שיש רעשים שמזכירים לו רעשים של מכשירים רפואיים שונים וכו'.
ייתכן שכדאי לדבר איתו על כך, כלומר לשאול מה הוא זוכר מהניתוח, האם משהו הפחיד אותו, וכו', ודרך זה לנסות להקל עליו, לפי מה שהוא אומר כמובן.

שלום לימור,
נראה שיש לך ציפיות רבות מהילד שלך, וזה טבעי לגבי ילד ראשון, אבל לא תמיד כל כך מתאים לגיל. המשחק שלו הוא טבעי ומתאים לגילו. אין צורך במשחקים מפתחים. בודאי שלא פאזלים בגיל הזה. קני לו צעצועים, לא משחקים, כל מה שמתגלגל, ועושה קולות -זה מה שמפתח בגיל הזה. תני לו להתפתח בקצב שלו. היזהרי מאוד מיצירת לחץ על ההתפתחות שלו כי גם זה גורם נזק רב שקשה אחר כך לתקן אותו. בגיל הזה הוא לא אמור לשמוע סיפורים ולהרכיב פאזלים. קני לו מכוניות קטנות שכן נכנסות לכל מקום ותני לו לשחק איתם כמה שהוא רוצה. תוסיפי לו מכוניות שעושות קולות, שחקי איתו בכדור קטן עשוי מספוג וכו'. זה מה שמתאים כרגע, וזה גם מה שהוא אוהב.

שלום לימור,
אם תיתני דוגמאות איפה לדעתך הוא מתעקש, יהיה יותר קל לענות לך. זה לא כל כך גיל לגבולות, הוא עוד קטן מדי. סביר להניח שמה שנראה לך חוסר גבולות הוא קושי טבעי ומתאים לגיל להסתגל למצבים שנדמה לך שהוא כבר צריך לקבל אותם. אם תיתני דוגמה נראה במה מדובר ואוכל להדריך אותך יותר.
לגבי מה מצחיק - לכל אחד יש חוש הומר אחר, תנסי לשחק איתו ב"קוקו" להתחבא מאחורי הספה ולהציץ, זה מצחיק את רוב הילדים בגיל הזה.

שלום לך,
אפשר לבדוק בעמודת "שאלות נפוצות" בשאלה המתייחסת לפחדים האם יש שם כלים שנראה לכם שיכוים להתאים לילד שלכם. אם זה לא עוזר או לא מתאים, ייתכן שכדאי אכן פנות לטיפול, אתם צריכים לחפש פסיכולוג או פסיכותרפיסט שעובד עם ילדים בשיטה קוגניטיבית התנהגותית באיזור מגוריכם. נסו לקבל המלצות ממכרים או מפסיכולוג בית הספר.

שלום ללי,
בהחלט ייתכן שיש קשר בין המעברים של המטפלות למצוקה של ביתך. המצוקה הזו היא גם טבעית, ילדים בגיל הזה עוד לא מפנימים את המושג שנקרא "קביעות אובייקט" כלומר היא עוד לא מבינה שגם כשהיא לא רואה אותך את עדיין קיימת, והיא בוכה בהיסטריה כי היא בטוחה שנשארה לבד בעולם. זו הרגשה איומה, והדרך היחידה להתמודד איתה בגיל הזה היא לאפשר כמה שיותר רציפות אובייקט כדי התינוקת תפנים זאת ותוכל להחזיק את הרציפות גם אם פיזית היא לא נשמרת. לא כל כך הבנתי בעצם למה היא לא יכולה להיות צמודה אלייך כשאת בבית? האם אין אפשרות שתיקחי אותה לשבת לידך כשאת נמצאת בחדרים אחרים, או במטבח? למעט כשאת בשירותים, שזה באמת מצב לא נוח, מה המניעה בעצם שהיא תעקוב אחרייך בעיניה מתוך הכיסא שלה, הלול או הספה?

הבעיה היא שעד לא לפני הרבה זמן כך היה והיא היתה איתי בכל מקום בסלקל והייתי מעבירה אותה מחדר לחדר כך רק שבגלל זה היא לא למדה להתהפך בזמן ועכשיו היא גם עדיין לא זוחלת כי היא לא מספיק על הרצפה. ולגרור אות על הרצפה ממקום למקום לא שיך מסרבל ומקשה.
האם הגיוני כזו תלות ? לא מוגזם ? נראלי כי תינוקות בגילה לא מגיבים כך, לפי מה שראיתי סביבי.

שלום ללי,
יכול להיות שהתגובה קצת מוגזמת ויכול להיות שלא, בכל אופן מה שיפתור את העניין הוא לא להשאיר אותה לבד שתתרגל. אז יהיה קצת מסורבל לקחת אותה איתך ולהאיר אותה על הריצפה שתזחל, אני עדיין חושבת שזה פיתרון עדיף על לתת לה לצרוח כשהיא עוד לא יכולה לדבר ולא יכולה להעסיק את עצמה לבד כי היא קטנה מדי.