פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שיר שלום,
הבן שלך מתחיל לפתח את סימני המין המשניים, ביניהם צמיחת שיערות באיבר המין ובבית השחי. כל הרבדים של ההתפתחות קשורים זה בזה - שינויים הורמונליים, פיסיולוגיים ונפשיים. בקרוב הוא יהיה יותר עסוק בנושאים של בנים-בנות, אבל בתחילה לא מדובר במשיכה מינית כמו של מבוגרים, רק בשלב מאוחר יותר. ההתפתחות היא גם אינדיבידואלית ושונה מנער לנער.
שירי

שלום שיר,
נראה שביתך יודעת שזה דבר שנעשה בפרטיות, כל עוד היא מתפקדת היטב מבחינת הפעילויות האחרות שלה, למה זה בעצם מפריע? זה דבר נעים וטבעי וכל עוד הוא נעשה בפרטיות ולא פוגע בפעילויות אחרות אין טעם להתערב בזה.

מורן שלום,
קשה לדעת ממה נובעים הפספוסים. חשבי האם היו שינויים בהתנהלות בבית לאחרונה, שינויים בגן, הריון, החלפת עבודה של אחד ההורים או קושי בגן, וכדומה. רצוי גם לשאול את הילד באופן כללי אם משהו מטריד אותו (כמובן בשפה שמתאימה לגילו - למשל, אם דג הזהב היה בא ונותן לך שלוש משאלות, מה היית מבקש?), וכן להתייעץ עם הגננת.
הדרך להתמודד עם נסיגה בגמילה, היא פשוט לחזור שוב על התהליכים בגמילה שצלחו בעבר. כיוון שיש לכם חוויה של הצלחה אין סיבה שלא תחזרו לשגרה גם עכשיו.
בהצלחה,
שירי

שלום מיכל,
הגננת צודקת. את בהחלט מפספסת משהו - בכך שנורא חשוב לך להרגיע אותו. למה זה כל כך חשוב לך? הוא לא כל כך סובל, תניחי לזה. כשאת מתרגשת מזה זה מגביר את התופעה.

שלום אייל,
בגי 4.5 חבר אחד טוב זה מספיק. גם שני חוגים זה יותר מדי, וגם לא חייבים חוג בכלל בגיל הזה. זה ממש מוקדם לחשוב שיש פה בעיה, אך יכולה להיווצר בעיה אם תלחצו עליו. תניחו לזה.

האם אין הסמיכות בין הוויתורים על שני חוגים שבתחילה מאוד אהב ללכת אליהם מעידה על משהו?
(אין לנו כהורים בעייה להניח לעניין פשוט רצף הארועים היה לנו חריג)

תודה שוב, אייל

שלום אייל,
תראה, אני לא יכולה לדעת כי אני לא מכירה אתכם ואת הילד, ולא נתתם פרטים עליו ועל המשפחה. יכול להיות שהוא פשוט לחוץ ועייף. מדובר בילד קטן מאוד שייתכן והייתה לו שנה די אינטנסיבית.
אם אתם מודאגים תנסו לחשוב האם קרה לאחרונה משהו במשפחה, שינוי מעבר או משבר כלשהו שלדעתכם יכול היה להשפיע עליו.

באשר למשבר/שינוי- אנחנו לא מצליחים לחשוב על שינוי מיוחד שארע לאחרונה. אמנם יש לו אח קטן, אבל כבר בן כשנה וחצי ולפחות מאיך שאנו רואים זאת, בננו הגדול ממשיך לקבל מאיתנו המון אהבה, חיזוקים חיוביים על דברים שעושה והמון תשומת לב. האם לנסות בדרך יצירתית לגרום לו ללכת לחוגים או פשוט לשחרר מבלי כל ניסיון ודי?
ובאשר לפן החברתי בגן- אמנם השבת שבגיל הזה חבר אחד זה מספיק טוב, אלא שהגננת אמרה שהיו מספר מקרים שאותו חבר לא שיחק עם בני אלא עם אחרים ובני היה עצוב שאין לו עם מי לשחק וכי הוא "בודד". משיחה שלנו עם הגננת היא ייעצה לנו להזמין אליו באופן קבוע עוד מספר מצומצם של חברים מהגן כדי לעזור לו לרקום עוד קשרים וגם בגינה לעזור לו להתחבר לילדים האחרים אולי בעזרת שיתוף הפעולה שלנו (למשל להציע לשחק יחד בכדור עם עוד ילדים מהגן). האם נראה לך כי עלינו לפעול בדרך זו? האם יש דרכים אחרות שאת מציעה? האם גם כאן עלינו לשחרר ולתת לו להתמודד לבד? נשמח למענה גם בעניין זה שהוא אף חשוב יותר מנושא החוגים

שלום אייל,
לגבי נושא החברים זה בהחלט רעיון טוב בעיני להזמין חברים הבייתה ולנסות לעזור לו ליצור קשרים.
כל עוד זה נעשה בלי לחץ ועם רצון מצידו, כלומר לשתף אותו בכך שאתם מתכוונים לעשות זאת ולראות אם תגובתו חיובית. לגבי החוגים אני לא כל כך מבינה מבינה מה זה נקרא מבחינתכם "דרכים יצירתיות"כדי לגרום לו ללכת לחוג. יש להיזהר שלא מדובר בעצם בסוג של מניפולציה שמטרתה לגרום לו לעשות דברים שהם נגד רצונו כביכול מבלי שהוא יבחין בכך. הישירות היא הדרך הכי טובה בעיני. לא ברור לי כל כך מה הילד כן רוצה. הרי בודאי יש דברים שכן גורמים לו להתלהבות, וכן באים מיוזמתו, אם יש כאלה, כדאי ללכת איתם.

האם אין הסמיכות בין הוויתורים על שני חוגים שבתחילה מאוד אהב ללכת אליהם מעידה על משהו?
(אין לנו כהורים בעייה להניח לעניין פשוט רצף הארועים היה לנו חריג)

תודה שוב, אייל

שלום אייל,
לא בהכרח. ייתכן שהוא פשוט עייף בסוף השנה האינסטנסיבית הזו ושמראש לא היה מתאים לשלוח אותו לשני חוגים.

שלום לך,
כדאי לברר בענייניות איך הוא הגיע למסקנה הזו. יכול להיות שכדאי לסייע לו עם האופן שבו הוא מפרש לפעמים דברים. או לחילופין ייתכן שהוא יספר לך משהו שבאמת מעלה חשש שאולי הוא נעלב בצדק ואז כדאי לברר עם האבא ולהבין על מה מדובר ומה היה באותה סיטואציה.

שלום לך,
את מתארת מצוקה גדולה של הילד, את לא מתארת מה קרה במשפחה לאחרונה שיכול היה לגרום לשינוי. את מעלה השערה שאולי את דורשת ממנו יותר מדי, וזה בהחלט יכול להיות. עדיין את מתארת שינוי דרסטי, ולא ברור ממה הוא נובע.
מאחר והילד מסכן את עצמו (פותח את הדלת באמצע נסיעה), הייתי פונה בדחיפות לטיפול פסיכולוגי ולהדרכת הורים כדי לברר לעומק מה קורה ולטפל בכך ביסודיות.

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=268 id=link]הורים לתינוקות, הורים לפעוטות[/a].

היי,

כל עוד את מעבירה את ביתך למיטתך מבחירה, זה בסדר, אבל כן- יש לקחת בחשבון שאת יוצרת פה הרגל ותלות, שלא ממש כדאי ליצור.
יש הורים הבוחרים בלינה משותפת, וזה בסדר, כל עוד מבינים את המשמעויות.
הייתי ממליצה לך לשנות את הרגליה ע"י תהליך הדרגתי. את מוזמנת לקרוא על כך מאמרים באתר שלי.
אני פה לכל שאלה.

בהצלחה,

נעמה.

שלום דיאנה,
כשילדים בגיל הזה לוקחים, סוחבים או גונבים זה בדרך כלל מעיד על מצוקה ריגשית כלשהי. לכן כדאי לברר מהי אותה מצוקה ולטפל בה, אחרת הבעיה לא תחלוף, ולא משנה כמה עונשים או אזהרות תענישו ותזהירו.
אני לא יכולה לדעת על מה מאותת הבן שלכם, אבל יכול היות שעצם העובדה שהוא "גנב" כסף מאבא מעידה על הצורך שלו בקשר עם אבא. האם ייתכן שחסר לו קשר יותר עם אבא? האם אבא היה פנוי אליו יותר בעבר, ועכשיו נהיה עסוק, מסיבה כלשהי והילד מתגעגע אליו וכועס עליו? זוהי רק השערה, ואולי יש כיוונים נוספים, שאני לא יודעת כי אני לא מכירה את הרקע שלכם.

דנה שלום,
את בטח יודעת שבתך נמצאת ב"גיל המרד", בו היא נוטה להתנגד לך יותר מבעבר. בתך מבינה יותר כיצד העולם מתנהל ואת המקום הקטן והצנוע שלה בעולם, ביחס לגורמים אחרים וכמובן למבוגרים המשפיעים יותר ממנה. עד גיל שנתיים, המקום של הכעסים ביחסי הורים-ילדים, הוא יחסית מועט. לאחר מכן, האישיות וההעדפות של הילד מתחילים לתת אותותיהם, ולכן סביר להניח שיהיו יותר מריבות ועימותים. כעס ותסכול הם חלק טבעי מיחסים קרובים, וכמובן שיחסי אם-בת הם כאלו.
חשוב לציין, שהתדירות שהזכרת היא נמוכה יחסית, ואם את צועקת על בתך חמש פעמים בחודשיים, דיינו. לכעס באמת יש גם תפקיד חשוב, כי הוא מסמן לבת שלך גבול, ומתי היא עוברת אותו.
מה אפשר לעשות? נראה שעבורך קשה יותר להתמודד עם התקף בכי של בתך. אם את מנסה להרגיע אותה מספר דקות והיא עדיין בוכה ולא מאפשרת לך לעזור לה, תוכלי להעביר אותה לחדרה ולאפשר לה שם לנוח למעט זמן. עבור הרבה ילדים, זו הזדמנות להתארגן, "להתאפס", ולחזור לעולם כשהם רגועים יותר. את יכולה לקחת את כלל האצבע המאוד כללי, שאם היא בוכה מאוד יותר מחמש דקות ואת לא מצליחה להרגיע אותה (כלומר, הבכי גם לא פוחת בעוצמתו), תאמרי לה שהיא עוברת לנוח בחדר, והיא תוכל לצאת כשהיא תהיה יותר רגועה. ייתכן שזה יעזור לה. המעבר לחדר אינו עונש, אלא אפשרות לאסוף את עצמה. גם אנחנו כמבוגרים הרבה פעמים מנתקים מגע ממי שקשה לנו איתו, ואז חוזרים לדבר אח"כ כשהעצבים קצת שוככים.
בהצלחה,
שירי

אני רק רוצה להדגיש שהצעקות הן לא סתם צעקות, אני ממש צורחת עליה.
יש פעמים נוספות שאני מרימה את הקול, אבל לא ברמה של צרחות כאלו.

עניין הבכי הוא לא ממש התקפה. יש לה ימים (לא מעטים) שלא משנה מה אנחנו עושים או מה קורה מסביב היא מתבכיינת בלי הפסקה כמו שקרה אתמול- התבכיינה "זה שלי זה שלי" הסברתי שהמשחק באמת שלה אבל החבר בה לשחק איתה ביחד ,שהוא לא לוקח לה את המשחקים, כמו שהיא משחקת אצלו והוא נותן לה... אחר כך כשהלכו עשיתי אנלהציה והיא בכתה "לא רוצה לא רוצה והשתוללה" - אמרתי בסדר תכף מסיימים. (היא רגילה לאנלהציה), א"כ עברנו לאמבטיה והתנגדה ושם כבר בכתה יותר ולא סתם התבכיינה- הסברתי שצריך להתקלח, זה חשוב.... שנעשה ציק צק ונצא... ואז אחרי שכלום לא עזר צרחתי, היא נבהלה ושתקה.

אני לא כל כך רואה שבאחד מהמקרים שכתבי לך פה היה מתאים להכניסה לחדר להרגע.אשמח לשמוע איך אם כן. כי הפתרון נראה לי טוב אם באמת היא בוכה בלי הפסקה.האם להכניס אותה לחדר להרגע בזנמן שחבר פה היה יכול להיות נכון? אובזמן אנלהציה? (לעצור את האנלהציה)? בטח שבזמן המקלחת לא אוציא אותה ואחזיר אותה שתרגע, או שכן?

בהמלצת מכרה שהיא מדריכת הורים, כאשר הגברת הקטנה לא מתנהגת כראוי .סתם לדוגמא מטפסת על הספא וקופצת ואחרי אזהרה והסבר היא לא יורדת. אני אומרת שלא נעים לי להיות איתה כשהיא לא מקשיבה והולכת. במקרה הזה היא תמיד מתחילה לצרוח יותר ולרדוף אחרי ואז כשאני מסתובבת אליה היא נרגעת ולא חוזרת על המעשה יותר. אבל במקרים שהיו אתמול זה גם לא נראה לי אפשרי.

הדוגמאות האלו הן מעטות יש עוד הרבה כאלו...

דנה,
כמובן שעדיף שלא להגיע לכדי צרחות. כמעט תמיד יש מקומות בהם ניתן לעצור לפני שהמצב מידרדר לעימות חריף ביניכן. למשל, בתיאור שלך לגבי אותו יום, לא ברור אם היתה הפסקה בין האירועים השונים, או שלאחר הקושי עם החבר עשיתם אינהלציה ומשם עברתם לאמבטיה. גם לפני האמבטיה אני משערת שהיא לא מתנגדת רק לאחר שנכנסה אלא כבר כשמגיעים לחדר האמבטיה או כשאת מתחילה להפשיט אותה. גם כאן אפשר לשים אותה בחדר להירגע קצת.
יש המון דרכים לגדל ילדים ואנשים שונים מגיבים בדרכים שונות. אני אישית לא הייתי נוהגת כפי שייעצו לך. אני חושבת שללכת מפני ילד כשהוא מתנהג באופן שלא מקובל על ההורה, זו תגובה שלא כדאי לנהוג בה באופן גורף. מה את משדרת לילדה כך? לדעתי, עובר מסר שאת תעזבי אותה כשהיא לא מתנהגת כרצונך (לא סתם היא רודפת אחרייך בבהלה) ובנוסף את לא מתעמתת איתה ומעצבת את ההתנהגות כפי שאת חפצה. בנוסף, אם היא משתוללת בסלון, למה שאת תעזבי אותו אם ישבת שם? במקרה כמו שתיארת, אני ממליצה על תגובה אחרת - לבקש ממנה לא לקפוץ, ולומר שהיא עלולה ליפול, להרוס את הספה וכדומה (כל מה שמטריד אותך בהתנהגות); לומר לה שאם היא לא מסוגלת עכשיו לשבת בכיף על הספה אתך, היא לא תוכל לבלות אתך בסלון ותנוח קצת בחדר עד שהיא תרצה שוב לשתף פעולה.
חשוב לי לציין דנה, שאת אמא לילדה מאוד קטנה ויהיו הרבה מצבים מורכבים שתתמודדי עמם. חשוב שתאספי התנהגויות ותגובות מאחרים, ולבסוף תבחרי מה שמתאים למשפחתך, לבתך ולך. התגובות שלך בוודאי יהיו גם שונות בין ילד לילד, וזה בסדר.
שירי

כתבת שלכעס תפקיד חשוב בהצבת הגבולות
אבל האם כעס שמתבטא בצעקות /צרחות לא עלול לפגוע יותר?

והאם זה שהיא באמת נרגעת אחרי הצעקות שלי מסמל שהבינה ש" הלו עברתי פה את הגבול".
או שייתכן והיא פשוט נבהלת ממני יותר מדי...?

שלום תמרה,
זה לא שביתך לא מפנימה את נושא הפרטיות אלא קורה לה משהו שבגללו היא לא יכולה לשלוט בצורך לאונן.
כפי הנראה היא במצוקה כלשהי, והאננות היא כלי מבחינתה להירגע.
לא סיפרת הרבה פרטים עליה ועל המשפחה, אבל אולי כדאי לבדוק מה קשה לה, האם מרגישה בודדה, חרדה או סובלת ממצוקה כלשהי.

תודה על התגובה.
שוחחתי עמה ברצינות שוב היום...הפעם עם המון חיבוקים וליטופים. היא מאד בכתה אך אמרה שאין לה שום בעיה או קושי. שאלתי אם מישהו מציק לה בבית הספר, בכיתה, בהסעה...אחיותיה אולי....חברותיה. משהו בלימודים אולי ....וכלום. היא אמרה שהכל בסדר. היא היתה מאד אמינה.
אולי אני משדרת מעט עייפות וחוסר סבלנות וזה משפיע עליה...אינני יודעת.
אנסה להתעלות על עצמי ואבדוק אם זה משתפר.

תודה רבה לך בכל אופן :)

שלום תמרה,
יש סוגים של קשיים ריגשיים שילדים לא תמיד יודעים לזהות ולדווח עליהם מילולית.
ילידם שנוטים לאונן הרבה, לעיתים קרובות מרגישים לא מספיק מוחזקים ריגשית. תבדקי את סדר היום שלה, כמה קשר קרוב יש לה איתכם ההורים תוך כדי היום, האם יש במהלך היום הרבה"חללים" שבהם היא צריכה להחזיק את עצמה "לבד" כלומר בלי קירבה של מבוגר ובלי תכנית. ייתכן שהרגעים האלה שבהם לבנות יש זמן חופשי בבית ובהם היא מאוננת מרגישים לה כבודדים, והיא זקוקה שם לתשומת לב וליד מכוונת של מבוגר.
תנסו להקדיש לה באופן קבוע זמנים לבד עם אחד ממכם, שיכללו תשומת לב אישית ומגע גופני חם.

שלום סמייל,
נשמע שהילדה שלך במצוקה אדירה. אני לא יודעת מדוע. באותם רגעים כשהיא מתפרקת צריך לאסוף אותה בידיים שלך, בחיבוק, ללטף אותה ולנסות להבין מה קרה.את לא מספרת מה הסיבות או הטריגרים להתנהגות. בכל אופן ייתכן שיש מקום לפנות לטיפול משפחתי, כדי לראות מה קורה במשפחה שמשפיע כל כך על הילדה. להסתפק בעיצה עבורך איך להתנהג עם הילדה זה כמו לשים פלסטר על בעיה הרבה יותר עמוקה. נשמע שהמצב של הילדה לא טוב.

שלום מורן,
תודה על המחמאות לפורום:-)
תראי, אני עדיין לא נוכחתי בעונשים יעילים, שמשיגים את מטרתם וכשזה כן קורה זה במחיר השפלה ופחד של הילד שהנזק שלו בעיני יותר גדול מהתועלת.
בטח שאין מקום בעיני לעונשים בגיל שנתיים.
המצב שהילד עושה דווקא בגיל הזה הוא מצב טוב. האם את רוצה לגדל ילד צייתן, תלותי ונטול אישיות משל עצמו? טוב מאוד שהוא נאבק על עצמאותו ועל הדיעה שלו.
כמובן שלא לגבי כל דבר הוא יכול להחליט. את צריכה לקבוע סדרי עדיפויות, מה פחות חשוב, ואפשר לוותר לו, ומה חשוב מאוד וצריך להתעקש. במיקרים שאת מתעקשת עליהם צריך להגיד לו בצורה סמכותית ונחרצת שאסור, וגם למנוע ממנו פיזית "לבצע את זממו" אם יש צורך.
את יכוה גם לתת חיזוקים חיוביים כאשר הוא מתנהג באותם תחומים שחשובים לך כמו שאת רוצה.
אין טעם להיכנס למאבקי כוח ולהורדות ידיים עם ילד בן שנתיים וחצי.

אפשר לקבל טיפול משפחתי או רק בשבילי כדי לדעת איך להתמודד איתם לא נראה לי שבעלי יסכים לטיפול

שלום סמייל,
קיימות מספר אפשרויות טיפוליות ציבוריות או פרטיות.
לגבי טיפול משפחתי את יכולה לברר בעירייה לקבל תחנה לייעוץ נישואים וטיפול משפחתי ששייכת להם, ברוב העירייות והרשויות המקומיות יש דבר כזה התשלום מסובסד. את יכולה לברר אם אפשר להתקבל שם לטיפול משפחתי למרות שכרגע הבעל מסרב להגיע (אחרי שתבדקי איתו כמובן שבאמת הוא מסרב). אפשרות אחרת היא לקבל המלצות ממכרים לגבי טיפול פרטי באיזור מגוריכם.
בנוסף את יכולה לברר באתר האינטרנט של קופת החולים שלך או בקופה עצמה לגבי רשימות של פסיכולוגים, פסיכותרפסיטים או מטפלים משפחתיים שעובדים איתם בתשלום מסובסד.

שלום שרון,
אנא פני לעמודת "שאלות נפוצות" לתשובה על פחדים ובידקי האם יש שם רעיונות שאת יכולה ליישם עם בנך.
בהצלחה.

סמדר תודה.
בדקתי בשאלות הנפוצות ובעניין פחדים מדובר בילדים גדולים יותר שניתן לשוחח איתם ולעזור להם בדרכים הדורשות תקשורת מילולית. מכיון שמדובר בתינוק בן 10 חודשים, מלבד חשיפה (על הנדנדה הוא עלה ביום שאחרי שנפל וממנה אינו חושש) האם יש דבר מה נוסף שאני יכולה לעשות בכדי לעזור לו כי אני רןואה שהוא מפחד ולא בטוח בגובה .

שלום שרון,
מתנצלת, טעות שלי, לא שמתי לב שמדובר בתינוק קראתי בטעות שמדובר בילד בן 10, בודאי שזה לא מתאים. לנוחותך אעביר את השאלה לפורום המתאים.

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=268 id=link]הורים לתינוקות, הורים לפעוטות[/a].

שלום אורית.
זה באמת לא מתאים שהילדה תמשיך לישון איתכם או עם אחד מכם. כאשר היא מתעוררת באמצע הלילה, אפשר לשבת לידה עד שהיא נרדמת ואחר כך לחזור למיטה שלכם. כמובן שצריך לדבר איתה על כך זה מה שתעשו מעכשיו ולהכין אותה. ייתכן שיהיו כמה לילות קשים, צריך לעמוד בהם ואין סיבה שזה לא יסתדר.