פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום לך,
אתה שואל שאלות טובות ונכונות. אכן יש פסיכולוגים (בעלי תואר שני שסיימו התמחות קלינית, לגבי הדרכת הורים מתאימים גם פסיכולוגים שסיימו התמחות חינוכית), פסיכותרפסטים (עובדים סוציאלים קליניים בעלי תואר שני שסיימו בית ספר לפסיכותרפיה) ומטפלים באומנות שהוכשרו לעבוד עם ילדים. אכן הדרך הנכונה ביותר להגיע לאיש מקצוע טוב היא לבקש המלצות, אכן זה מביך לעיתים לבקש אותם, ואכן טיפול פסיכולוגי דורש אמון ויכולת להיפתח. הכל נכון.
לא ציינתם גם מה הבעיה שבגללה אתם פונים, ייתכן שזה היה מקל עלי לכוון אתכם. בכל אופן, לא כל כך נהוג בגיל הזה (אם כי זה כן קיים ונעשה) לטפל בילד ישירות, אלא נהוג יותר לסייע באמצעות הדרכת הורים, או טיפול דיאדי, שזהו טיפול משולב כשההורה והילד משחקים ביחד בחדר והמטפל צופה בהם ועוזר לטפל בקשר ביניהם, אם הבעיה נובעת מהקשר.
בגיל הזה יש אפשרות לפנות דרך קופת חולים למכון להתפתחות הילד ולקבל גם שם טיפול ריגשי והדרכת הורים. כמו כן, יש אפשרות לקבל המלצה לטיפול פרטי, אם בכך אתם מעוניינים, דרך אנשי חינוך כמו הגננת, או אנשי מקצוע כמו רופא הילדים שלכם.
קיימת כמובן האפשרות, להפסיק להתבייש כל כך. ממה אתם בעצם מתביישים? יש לכם בעיה, אתם לוקחים עליה אחריות ורוצים לטפל בה, לדעתי תופתעו לשמוע כמה ממכריכם סבלו מבעיות דומות ויש להם המלצות לתת לכם.
גם אחרי שקיבלתם המלצות, זה לא אומר שאתם מרגישים נוח עם כל איש מקצוע, ובכל מקרה הפגישה הראשונה היא בדרך כלל רק איתכם, ולא עם הילדה, ובה איש המקצוע אמור לנסות להבין את הבעיה ואתם אמורים לנסות להבחין האם נראה לכם שנוח לכם איתו והאם אתם מרגישים שבאופן כללי הוא מבין עניין ואתם סומכים עליו. מותר לנסות פגישה או שתיים ולקחת זמן לחשוב, ולנסות מישהו אחר. עם זאת, אם כבר החלטתם, חשוב להתמיד.

ראשית, אני רוצה להודות לך על תגובתך המהירה והמפורטת :-)
אני אפרט מס' בעיות שעמן אנחנו מתמודדים:
רוב מוחלט של הזמן הילדה מתנהגת יפה מאוד, היא רגישה ונבונה והכל בסדר.
אבל לעיתים יש התנהגויות בעייתיות:
1) היא משתמשת במילה "מגעיל" בתדירות גבוהה. היא אומרת את זה
לנו כשהיא כועסת עלינו. לפעמים היא מזכירה את המילה הזו גם בהקשרים
לא מובנים, ללא כעס. למשל: אנחנו הולכים לתת אוכל לחתולים ליד ביתנו, וכשהיא
רואה את אחד החתולים היא צועקת לו את זה, למרות שהיא לא נגעלת ממנו.
התחושה היא שיש לה קצת "אובססיה" למילה הזו (המילה יכולה להשתנות מסמן לזמן.
לאחרונה היא אומרת "מסריח" והיה גם "אני לא אוהבת אותך")
2) לעיתים היא ממש מרביצה לנו כשהיא כועסת. אשתי גם מאוד חוששת מהעניין מאחר והיא בהריון.
(שזה כמובן נושא בפני עצמו בהקשר לילדה, אבל יש לציין שהבעיות לא החריפו או צצו בעקבות ההריון). או שהיא עושה דברים קיצוניים אחרים כמו לזרוק צלחת מלאה אוכל על הרצפה, או לזרוק את
כל הצעצועים בחדר. אני תוהה מה הדרך הנכונה להתמודד עם זה, ואיך למנוע את זה?
3) יש לה כל מיני דברים חסרי פשר שמעצבנים אותה:
א) הרבה התעסקות עם הקוקו/צמות. לפעמים היא מחליטה שהקוקו שלה לא טוב
והיא נכנסת למצב של השתוללות בעקבות זה. זה גם יכול לקרות אם במקרה נגעת לה בקוקו.

ב) עוד דוגמא: יש לנו בבניין שני גרמי מדרגות לצד זה. בד"כ חשוב לה שהיא תלך בשמאלי ואני
בימני (איך שהיא מחליטה באותו יום) וכל ניסיון למנוע את זה מלווה בצרחות והתעקשות שלא לרדת במדרגות.
ג) התנהגות שונה בבית מבגן: בגן היא הולכת לבדה לשירותים, ובבית מתעקשת שנלך איתה. פעם הגענו לגן והיא הייתה צריכה להתפנות ובגלל שהייתי נוכח עדיין - התעקשה שאקח אותה.

הערה נוספת: בשנה שעברה הגננת התלוננה עליה הרבה. בתחילת השנה, כשהכנסנו אותה לגן חדש אשתי אמרה לגננת שייתכן ותהיינה בעיות. בחודשים הראשונים בגן, בערך עד חנוכה, קיבלנו משוב מאוד חיובי מהצוות , שפשוט אמר לאשתי שהיא דאגה לשווא בתחילת השנה.
אבל מנקודת זמן מסויימת התחילו תלונות קשות בסגנון מה שתיארתי לעיל.

בהתייחסות למה שכתבת בתשובה, ברור לי כי אנחנו ההורים הם אלו שצריכים לשבת מול גורם מטפל, אבל אין לי ספק שהגורם המטפל צריך גם לבוא במגע עם הילדה כדי להבין אותה.
אני גם רוצה להוסיף שתחושתי היא שהטיפול הטוב ביותר שהיה יכול להנתן הוא מעין "תואם סופר נני" שבו המטפל מגיע לביתך ורואה את הסיטואציה בזמן אמת. אני מאמין שהייתי בוחר בקו זה, אלמלא היה כה יקר. בכל מקרה, האם תועלי לציין מה דעתך על טיפול מעין זה?
תודה רבה!

שלום לך,
אכן נראה שיש קשיים עם הילדה. אני חושבת שטיפול "תואם סופר נני" יכול מאוד לעזור, אבל גם הדרכת הורים ואפילו בלי לפגוש את הילדה יכולה להיות מאוד יעילה כאן.
חלק מההתנהגות של הילדה נראית לי חרדתית (סירוב ללכת לשיורתים ללא ליווי וההתעקשות בעניין המדרגות) וההשערה שלי שגם החרדה שלה וגם ההתנהגות התוקפנית שלה קשורה לכך שהיא חווה אתכם חלשים וחרדים משום מה. או בגלל שהתגובות שלכם מאוד חרדות, או בגלל אוירה כללית בבית שבה היא מרגישה שלא תמיד ברור שאתם כתובת ברורה וחזקה לקשיים שלה. לא מכוונה רעה כמובן אלא אולי בגלל כאמור דאגה וחרדות שלכם או חוסר בכלים ומיומנויות.
הדרכת הורים רגילה לגמרי יכולה מאוד לעזור כאן. ייתכן שיהיה צורך לפגוש את הילדה כדי להתרשם, אבל לא בטוח שגם זה הכרחי.

שלום לירן,
נראה שאת הפנמת מבחינה התנהגותית שלא צריך להילחם אבל בפנים את עדיין לא הרפית ואת מודאגת ודרוכה. את צריכה לנסות להפסיק לדאוג, הוא מרגיש שזה נורא חשוב לך אפילו כשאת לא נלחמת.
בנוגע לשאלותייך, אז כן, את עושה נכון כשאת לא נותנת קינוח, ואכן אין צורך להציע לו משהו חליפי, שיאכל מה שיש. זה לא אומר שאי אפשר להתאים עבורו אם הוא אוהב שניצל ולא קציצה למשל, אבל קורנפלקס זה משהו אחר.

שלום אתי,
את שואלת מדוע לא להעביר אותה, כאילו שמישהו אמר לך לא להעביר אותה. אני מניחה שיש לך התלבטות שפה ציינת רק צד אחד שלה, למה כן להעביר. האם יש לך בעצמך מחשבות למה לא?
אם את בטוחה שהבעיה היא לא של הבת שלך אלא של הכיתה, יכול להיות שבכיתה אחרת הבעיה תיפתר ולא תחזור על עצמה, אז יכול להיות שכן כדאי להעביר.

אני בטוחה שהבעיה היא בכיתה ובבנות המסויימות האלה.
כשהבת שלי נמצאת עם אחת מהן לבד, הן מסתדרות כל כך טוב, אבל כשהחבורה נפגשת, תמיד כשקורה משהו שקשור אליה, מחליטים לעזוב אותה וללכת. וכולן מתנפלות עליה.
הבנות בכיתה שלה לא בנות קלות. כבר דיברתי עם המורה והיתה תקופה די רגועה.
אך לאחרונה זה שוב פעם חוזר על עצמו. אני לא רגועה , אני פוחדת שזה רק יחמיר עם השנים.
ההחלטה צריכה לבוא ממנה , צריך לראות איך היא מרגישה עם זה וזו תהיה ההחלטה שלה בלבד.

תודה.

שלום רבקה,
יש דרך טובה אבל לא בהכרח קלה, והיא כוללת כמה לילות עם שינה מועטה. בשום פנים ואופן אין להחזיר אותו לישון אצלכם, צריך להקפיד כאן על עיקביות. כל פעם שהוא מתעורר ובוכה יש לגשת אליו, להרגיע אותו, אך לדרוש ממנו בתקיפות לחזור לישון. הוא יבכה, זה לא נעים אך אסור להישבר. אם תישארו עקביים זה ייפסק, אולי לא מייד, לא תוך לילה אחד, אבל ייפסק. חשוב לא להישבר.

שלום יאנה,
אני חושבת שאת מאוד צודקת, יש בודאי קשר בין העובדה שהבת שלך לא בוכה לבין ההתנהגות שלה, זה לא נכון שהיא משאירה הכל בפנים, היא מוציאה את זה דרך ההתנהגות, וזה לא קשור רק לעצב שלה על אבא שלך אלא גם על זה שאת פחות פנויה אליה, והיא נשארת בתקופה הזו מאוד לבד מבחינה ריגשית. אי אפשר להאשים אותך כמובן, זו תגובה טבעית של משבר, ולכן כדאי שתנסי לקבל כמה שיותר עזרה שאת יכולה בתקופה הזו.

שלום חגית,
אם אתם גרים באיזור המרכז כדאי שתפנו למרפאת אם תינוק בבי"ח איכילוב, למיטב ידיעתי הם מתמחים בטיפולים בבעיה מסוג זה. אם אתם לא גרים במרכז אולי כדאי שתפנו לשם טלפונית בכל זאת כדי לקבל המלצה על מקום אחר אם יש.

שלום רויטל,
נראה לי שמוקד הקושי הוא שיש לך תחושת אשמה על כך שבנך גדל בלי אבא ואת רוצה לפצות אותו, ולכן את מתקשה להציב גבולות מחשש לפגוע בו מעבר למה שהוא כבר פגוע לדעתך.
אני לא מזלזלת חלילה בקושי שאת מתארת, ואת גם מתארת אותו מאוד יפה ומדוייק. עם זאת נראה לי שאת מתמקדת בקושי, ושוכחת לקבל פרופורציות מכל מיני סוגים. למשל שיש ילדים רבים שאין בנים לאמיהות יחידניות ואין להם בכלל אבא, יש ילדים רבים שהוריהם גרושים, לילד שלך יש בכל זאת אבא שניתן להיות איתו בקשר בכל מיני אופנים גם אם הוא לא מגיע, יש לו אמא שדואגת לו ומבינה אותו, ובסך הכל ייתכן שיש לו בסיס טוב מאוד לחיים, כמו המון ילדים אחרים במצבו ובמצבים יותר קשים. דווקא משום שאביו לא נוכח באופן קבוע בחייו הוא זקוק מאוד לפונקציה של הגבולות.
בלילה כשהוא מתעורר מה שנכון לעשות הוא לקום אליו ולברר מה קרה, להרגיע אותו ולשדר מסר תקיף וברור של חזרה לישון.

שלום לך,
זה נורא כואב כשפוגעים בילד שלנו. יחד עם זה, צריך לנסות להבין מה קרה. אני לא בטוחה שזה עניין של רוע, את מאשימה את הילדה ש"לקחה." את החברה ולא את החברה עצמה, שעשתה בחירה "לבגוד" בביתך. אותה ילדה ש"לקחה" את החברה לא בהכרח הייתה רעה היא פשוט לא חשבה על הבת שלך, כי הבת שלך היא לא מעניינה, אלא חשבה על עצמה, עם מי היא רוצה להיות בחדר. ואילו החברה של ביתך רצתה להיות כנראה, כך אני מניחה עם המקובלים, והתפתתה, על חשבון החברות עם ביתך. אלה סיטואציות שקורות בגיל הזה.
אם אותה חברה שהייתה אמורה להיות לישון עם ביתך בחדר היא חברה טובה שלה, יש מקום לשיחה ביניהן על העניין הזה, חלק מחברות זה לשוחח על הפעמים שבהן נפגעים ולחשוב איך וגם לפעמים אם בכלל ממשיכים את החברות הלאה.
אם הילדה שעברה חדר היא לא חברה טובה של ביתך, אז השאלה מה נשאר, אם הילדה השניה שנשארה בחדר היא חברה טובה שלה - מצויין, אז היא יכולה לצאת לטיול ולהינות ממה שיש. אם התחושה היא שאין לה בעצם כל כך חברות, והיא נרשמה עם הבנות האלה באותו חדר כסוג של ברירת מחדל, אז כנראה שביתך סובלת מבעיה חברתית, וזה לא יעזור להאשים את הבנות האחרות ברוע, אלא צריך ללמוד מהאירוע הזה, להפיק ממנו לקחים ולחשוב איך לפתור את הבעיה החברתית של ביתך.

שלום שולי,
תראי, זה לא כל כך עניין לעיצה, כי העיצה היא להגיד את האמת. הבעיה היא לא מה להגיד אלא איך להתמודד עם כל הכאב שבלהגיד לה, לספוג את האכזבה שלה, שמשקפת גם את האכזבה שלך, להסביר לה דברים שעוד לא הסברת לעצמך, וכו'.
לצערי, אין לי פטנט קסם שייקח את הכאב מהסיטואציה.
את צריכה להגיד לה פשוט, שהחלטת לבטל את החתונה, כי לצערך זה לא מתאים, את לא חושבת שתסתדרו טוב (את לא חייבת ואולי גם לא רצוי לפרט מעבר לזה). את יכולה להגיד שאת מבינה שהיא בטח מאוכזבת ועצובה, ואולי הוא גם חסר לה, והיא תתגעגע אליו, ותהיה לכם תקופה קשה עכשיו, אבל בסוף תתגברו. תני לה להגיב כמו שהיא רוצה - לבכות, לכעוס, לשאול שאלות, תעני לה כמיטב יכולתך בלי לפרט יותר מדי דברים אינטימיים ביניכם שהם לא עניינה, וכשהיא תשאל דברים שאת לא יודעת בעצמך מה לענות עליהם - את יכולה להגיד שזה מצב חדש, ואת בעצמך עוד מבולבלת, את לא יודעת מה להגיד, ויכול להיות שעם הזמן תחשבי על כך יותר ותדברו על זה שוב..

מה אני אומרת/עושה במידה והיא תטיח בי האשמות או לחילופין תבקש לדבר איתו? (דבר שאני לא מעוניינת בו כלל)
שולי

שלום שולי,
אם היא תטיח בך האשמות צריך לעמוד בזה, ולא לקחת את זה אישית. מותר לה לכעוס, והיא צודקת מבחינתה, "שיגעו" אותה. צריך להגיד לה שאת מבינה, והיא צודקת, ואת מאוד מצטערת שככה יצא. לא להתווכח איתה ולא להיעלב מזה.
לגבי דיבור איתו, זו באמת נקודה רגישה, אני לא יודעת מה היו נסיבות הפרידה, ואם הפרידה נעשתה עקב כעס עצום מצידך, זה בטח לא נראה מתאים שהילדה תיצור איתו קשר. עם זאת הוא היה דמות משמעותית בחייה ויש הגיון מסויים בצורך שלה להיפרד ממנו בצורה מסודרת. ייתכן שכרגע זה לא אפשרי, וכשהרוחות יירגעו יתאפשר בהמשך. אני חושבת שהכי נכון להגיד לה שכרגע הכל עוד מאוד מבולבל וטרי, ואת רוצה לחשוב על הדברים ולהירגע, ותחשבי על כך בהמשך עוד פעם.

בהמשך להתכתבויותנו, ניסיתי את המלצותיך והילדה מבקשת להפגש/לדבר עם ילדיו במקביל בנו ניסה לפנות אלי באמצעות הפייסבוק ושאל מה קורה? (כפי שאני מכירה את אביהם, ככל הנראה הוא לא טרח להסביר להם מה קרה).
- לי מאוד קשה עם זה (נפרדנו בצורה מאוד לא נעימה).
- שאלתי: האם להתעלות מעל עצמי ותחושותי, לא לחשוש מתגובותיו ולבקש ממנו להפגיש בין הילדים?
אנא עזרתך במענה לפנייתי. תודה.

בהמשך להתכתבויותנו, ניסיתי את המלצותיך והילדה מבקשת להפגש/לדבר עם ילדיו במקביל בנו ניסה לפנות אלי באמצעות הפייסבוק ושאל מה קורה? (כפי שאני מכירה את אביהם, ככל הנראה הוא לא טרח להסביר להם מה קרה).
- לי מאוד קשה עם זה (נפרדנו בצורה מאוד לא נעימה).
- שאלתי: האם להתעלות מעל עצמי ותחושותי, לא לחשוש מתגובותיו ולבקש ממנו להפגיש בין הילדים?
אנא עזרתך במענה לפנייתי. תודה.

בהמשך להתכתבויותנו, ניסיתי את המלצותיך והילדה מבקשת להפגש/לדבר עם ילדיו במקביל בנו ניסה לפנות אלי באמצעות הפייסבוק ושאל מה קורה? (כפי שאני מכירה את אביהם, ככל הנראה הוא לא טרח להסביר להם מה קרה).
- לי מאוד קשה עם זה (נפרדנו בצורה מאוד לא נעימה).
- שאלתי: האם להתעלות מעל עצמי ותחושותי, לא לחשוש מתגובותיו ולבקש ממנו להפגיש בין הילדים?
אנא עזרתך במענה לפנייתי. תודה.

בהמשך להתכתבויותנו, ניסיתי את המלצותיך והילדה מבקשת להפגש/לדבר עם ילדיו במקביל בנו ניסה לפנות אלי באמצעות הפייסבוק ושאל מה קורה? (כפי שאני מכירה את אביהם, ככל הנראה הוא לא טרח להסביר להם מה קרה).
- לי מאוד קשה עם זה (נפרדנו בצורה מאוד לא נעימה).
- שאלתי: האם להתעלות מעל עצמי ותחושותי, לא לחשוש מתגובותיו ולבקש ממנו להפגיש בין הילדים?
אנא עזרתך במענה לפנייתי. תודה.

בהמשך להתכתבויותנו, ניסיתי את המלצותיך והילדה מבקשת להפגש/לדבר עם ילדיו במקביל בנו ניסה לפנות אלי באמצעות הפייסבוק ושאל מה קורה? (כפי שאני מכירה את אביהם, ככל הנראה הוא לא טרח להסביר להם מה קרה).
- לי מאוד קשה עם זה (נפרדנו בצורה מאוד לא נעימה).
- שאלתי: האם להתעלות מעל עצמי ותחושותי, לא לחשוש מתגובותיו ולבקש ממנו להפגיש בין הילדים?
אנא עזרתך במענה לפנייתי. תודה.

בהמשך להתכתבויותנו, ניסיתי את המלצותיך והילדה מבקשת להפגש/לדבר עם ילדיו במקביל בנו ניסה לפנות אלי באמצעות הפייסבוק ושאל מה קורה? (כפי שאני מכירה את אביהם, ככל הנראה הוא לא טרח להסביר להם מה קרה).
- לי מאוד קשה עם זה (נפרדנו בצורה מאוד לא נעימה).
- שאלתי: האם להתעלות מעל עצמי ותחושותי, לא לחשוש מתגובותיו ולבקש ממנו להפגיש בין הילדים?
אנא עזרתך במענה לפנייתי. תודה.

בהמשך להתכתבויותנו, ניסיתי את המלצותיך והילדה מבקשת להפגש/לדבר עם ילדיו במקביל בנו ניסה לפנות אלי באמצעות הפייסבוק ושאל מה קורה? (כפי שאני מכירה את אביהם, ככל הנראה הוא לא טרח להסביר להם מה קרה).
- לי מאוד קשה עם זה (נפרדנו בצורה מאוד לא נעימה).
- שאלתי: האם להתעלות מעל עצמי ותחושותי, לא לחשוש מתגובותיו ולבקש ממנו להפגיש בין הילדים?
אנא עזרתך במענה לפנייתי. תודה.

בהמשך להתכתבויותנו, ניסיתי את המלצותיך והילדה מבקשת להפגש/לדבר עם ילדיו במקביל בנו ניסה לפנות אלי באמצעות הפייסבוק ושאל מה קורה? (כפי שאני מכירה את אביהם, ככל הנראה הוא לא טרח להסביר להם מה קרה).
- לי מאוד קשה עם זה (נפרדנו בצורה מאוד לא נעימה).
- שאלתי: האם להתעלות מעל עצמי ותחושותי, לא לחשוש מתגובותיו ולבקש ממנו להפגיש בין הילדים?
אנא עזרתך במענה לפנייתי. תודה.

שלום,
תראי זו סיטואציה מאוד מורכבת. יש השלכות לכל עמדה והחלטה.
נשמע לי שמבחינתך עדיין לא מתאים ליצור איתו קשר ולדבר איתו.
גם לא נשמע לי מתאים שאת תתכתבי עם בנו. נראה לי שנכון לענות לבנו שאת חושבת שעדיף שיקבל מאביו הסבר מה קורה.
יכול להיות שאפשר בשלב הזה לאפשר לילדים להתכתב במיילים או בפייסבוק, ולעשות פרידה כלשהי ביניהם בשלב הזה..
הייתי מעודדת את הילדה לראות איך אפשר כרגע לעבודת על סיכום ופרידה מהקשר כי אתם לא תוכלו בשלב הזה לתמוך בקשר כזה כשאתם לא מדברים.
ייתכן ואפשר שהילדים יתאמו ביניהם פגישה, כל אחד יבקש רשות מההורה שלו כמובן, בה יחזירו זה לזה דברים ששאלו אחר מהשני, וכו', או ישמרו על קשר מיילים, אבל כרגע נראה לי מסובך מדי לתמוך בשמירת קשר ביניהם באופן פיזי. נראה לי הוגן לאפשר ביניהם פרידה מסודרת יותר באופן זמני, ושיכבדו גם את הקושי שלכם עד שיתאפשר משהו אחר, ואתם תירגעו ותשלימו את הפרידה הריגשית זה מזו. בכל אופן, כדאי להיזהר מאוד מלהשתמש בילדים כסוג של גשר ביניכם שעליו תיבנה חזרה לקשר, ופרידה נוספת וחוזר חלילה.

תודה

חשוב לי מאוד לשמוע דעה מקצועית בנושא, כי אני מאוד לא בטוחה האם זו דרך הנכונה או שזה
להפך יכול רק להזיק?

תודה מראש !

שלום לך,

קבוצה יותר קטנה היא בהחלט עדיפה בעבורו.

המעבר הוא אכן מעבר חד. עד ספטמבר כדאי שתיפגשי יותר עם ילדים בני גילו. יש גם מקומות של "גן עם אמא" שאולי כדאי להתחיל משם, עד ספט'.

לא הייתי ממליצה להכניס למשפחתון, ואז להוציא. עד שיתרגל, לאווירה, למבנה, למטפלות, למקום
לחברים, שוב תעשי לו מעבר. זה יכול להיות מאד מתסכל.

עדיף להכניס לגן קטן יותר ו\ או להתחלי ממרכזי הורות בהם יש פעמיים בשבוע "גן עם אמא".

בהצלחה!

נעמה.

שלום שירה,
ייתכן מאוד שעצם הלחץ שמופעל עליו אכול הוא זה שגרום לסרבנות. אין ברירה שירה, את חייבת להרפות, אחרת תגרמי פה להפרעת אכילה ולנזק מתמשך. אם את מרגישה שזה חזק ממך, אנא פני לטיפול עבור עצמך.

שלום שירה
אכן פחד מכישלון עלול לפגוע בו ולגרום לו להימנע מתחומים רחבים יותר ככל שיגדל. ילד שמתקשה להיכשל חש שכישלון משמעו הפסד. שיש הצלחה או כישלון ואין באמצע. שאתה לא שווה כלום אם אתה לא מנצח. שחייבים להצליח...
צריך לבדוק למה זה כלכך ברור לו. כדאי לנסות להעביר לו מסר אחר. זה בסדר לא להצליח. אף אחד לא מצליח בהכל. תנו לו דוגמא אישית לאי הצלחות. תרגלו איתו בבית הפסדים. קראו איתו ספרים הקשורים להתמודדות עם כישלון. הסבירו (והאמינו בכך) שהעיקר הוא ההתנסות וההתמודדות ולא ההצטיינות.
נסו זאת. אם לא הולך, ניתן לפנות להדרכת הורים קצרה.

בהצלחה

שלום יאנה,
הבעיה היא לא ההתנהגות של ביתך אלא שהמשפחה שלכם כרגע במשבר. ההתנהגות של ביתך היא רק תוצאה טבעית של הדבר הזה. לכן קודם כל צריך להתייחס למשבר. עובר עלייך משהו מאוד קשה, לא סיפרת על נסיבות מותו של אביך, אבל נראה שאת זקוקה לעזרה ותמיכה, גם מבעלך וגם מהמשפחה המורחבת כדי להתמודד עם מות האב וההריון ועומס החיים שיש כרגע בכלל.
נסי לגייס את כל העזרה שניתן, ושוחחי עם ביתך על כך שכרגע קשה לה, והיא בודאי מתנהגת כך כי היא מרגישה לבד, מפוחדת, כועסת. אמרי לה שאת מבינה אותה ואת תנסי להקל עליה. תנסי להקשיב לה, מה מציק לה ומה היא חושבת על המצב, ותנסי להיות יותר זמינה אליה.
מעבר זה, יש צורך בסבלנות, עד שתתגברו על המשבר, ולקבל בהבנה שכשיש משבר ילדים מגיבים עליו, אי אפשר לצפות מהם לשתוק, זה לא מציאותי ולא הוגן.

שלום ענת,
יש לכם ילדה חכמה מאוד. היא לא מעריכה נכון את הסיכוי והסיכון של התעמתות מול ילידם גדוים ממנה, הי אאל באמת מוותרת כי היא יודעת שתוכל לשוב אל חפץ המריבה אחר כך. ייתכן שהמשך יהיה צורך ללמד אותה לעמוד על שלה, ויכול להיות שלא, זהמוקדם מדי לקבוע, אבל כרגע היא מסתדרת ואני לא בטוחה שזה נכון ללמד אותה להתעמת כשהסיכויים הם נגדה והילדים יותר גדולים ממנה.

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=268 id=link]הורים לתינוקות, הורים לפעוטות[/a].

היי,


אני מניחה שחלק נכבד מהבעיה היא שעות הערות המרובות. רצוי היה שתישן כבר בבש וחצי, שבע. אין צורך להתיש ילד כדי שיישן טוב.
שינה מעודדת שינה, וכשאינה ישנה מספיק ושהיא נכנסת למיטה עייפה מידי זה רק מקשה עליה וגורם להתעוררויות מרובות.

קראי מאמרים בנושא באתר שלי.

אני פה לכל שאלה,

בהצלחה,

נעמה.