פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום
יש לי שני ילדים. בת 5 ובן 3. אני והאבא גרים בנפרד 7 חודשים. לפני 2 חודשים התגרשנו.
הגרושים עברו בצורה חלקה ומכובדת. אנחנו גם היום בקשר טוב. כמובן לטובת הילדים.
הגדולה, שהיא ילדה רגישה מטבעה, שואלת המון שאלות קיומיות שקצת מלחיצות אותי. היא שאלה שאלות גם לפני הפרידה אבל לא באינטנסיביות הזו. היא מדברת המון על מוות, מה קורה אחרי שמתים? לאן הולכים? תאונות דרכים. מעירה לי על הנהיגה. היא כבר החליטה שלא תרצה לנהוג כשתגדל (אמרתי לה שהיא לא חייבת). היא לפעמים מתעוררת מחלומות רעים ובוכה שהיא לא רוצה להיות ילדה גדולה. לא רוצה ללכת לביהס (יש לה גם ככה עוד שנה וחצי!! אני לא מבינה מאיפה היא מביאה את הפחדים האלה).
בהתחלה ניסיתי להגיד לה שהיא לא צריכה לחשוב על הדברים האלה וזה לא צריך להעסיק אותה ואני מציעה לה לסלק את המחשבות האלה מהראש. היא אומרת שהיא מנסה אבל לא מצליחה להוציא את המחשבה.
אחכ ניסתי לתת תשובות.
לדוגמא- אחרי המוות עולים לשמיים. רק אנשים זקנים מאוד מתים. כמובן שזה רק פתח לעוד שאלות.
אמא מהגן הציעה לי לנסות להסיט את תשומת ליבה. למשל כשהיא שואלת שאלה להגיד לה שכדאי לה לחשוב על הדברים שהיא אוהבת ועל חברים והגן וכו.
אחרי הפרוט הארוך השאלות שלי:
1. האם זה השאלות שלה בגבול "שאלות קיומיות" שילדים בגילה שואלים? (לפחות פעם ביום).
2. מה כדאי לענות? להתעלם? להעביר נושא? לפרט בתשובה?
3. אני מניחה שיש קשר כלשהוא לגרושים. האם אני צריכה לקחת אותה לטיפול?
יש לציין שהיא ילדה רגילה לכל הדעות,חכמה מאוד, רגישה. חברותית ואהובה. אין לה בעיות בגן.

תודה מראש

ביתי בת 5 לומדת בטרום חובה,.מרבית הילדים מגובשים משנים קודמות וגם החדשים השתלבו במהירות יחסית. חשוב לי לציין כי מעולם לא היו לה בעיות חברתית יש לה יכולת מילולית גבוהה מאוד. אתמול היא שאלה אותי מדוע אף אחד איננו מזמין אותה לשחק אחר הצהריים. ברור לי שהיא במצוקה . מידי פעם היא נוהגת להזמין אליה חברים אך לעיתים גם כאשר היא מזמינה היא נתקלת בדחיות כיוון שכל הילדים כבר קבעו להיפגש . היא איננה רוצה ללכת לימי הולדת של חברים בטענה שאיננה אוהבת את המפעילים\ליצנים . בגן יש המון מאבקי כח ואלימות מילולית ופיזית וברור לי שהיא נקרעת בין מה שמותר ואסור. האם להתנהג בכוחניות כמו שאר חבריה ולהיות שורדת או להיות ה"טובה" שלא מכה ולא מנבלת את הפה. ניסיתי לשוחח עם הגנת אך זו לוקה בחסר בכל התחומים היא עייפה וממתינה לפרישתה.
בכל יום שאני אוספת את הילדה מהגן אני שואלת את הגננת איך היא הייתה ועונים לי נהדרת כאשר אני עומדת מהצד אני רואה שהיא משחקת עם ילדה או שתיים אך מאידך ישנם ימים שהיא משחקת לבד.
מבחינה קוגנטיבית היא מבריקה ,שלחנו אותה לאיבחון והחלטנו להקפיץ אותה לכיתה א'. אנחנו מודעים לכך שזה לא אידיאלי אך לדברי הפסיכולוג היא תשתלב בכיתה א' קלות. אחת הסיבות שהחלטנו לעשות את הצעד הזה מעבר ליכולותיה הקוגנטיביות היא שגם מעברים רבים מידי גם עלולים לגרום לנזק ועל כן אני מעדיפה שתעשה מעבר לכיתה א' ולא לגן נוסף מחוץ ליישוב ההחלטה לא קלה. אך הניתוק מהילדים ביישוב אולי יעזור לה.
כיצד אני יכולה להקל עליה לפחות עד שהשנה תיגמר? האם בסיום השנה לרשום אותה לקייטנה עם ילדי הגן על אף קשייה החברתיים איתם?
בעבר אמרה לי גננת הרוטאציה בגן שלדעתה היא תופסת תפקיד של מבוגר וכיוון שהשפה שלה מאוד גבוהה ושיש לה יכולת ורבלית טובה הם לא יודעים "לקב ל את זה", האם זה הגיוני? נקודה נוספת שאני חייבת לציין שלרוב הילדה שלי היא מאוד חברותי בכל מקום אחר שאנחנו מגיעם אליו כאשר יש סיטואציה שבה היא נפגשת עם ילדים אחרים אין לה כל בעיה חברתית והיא משתלבת מצויין.
.אשמח לקבל עצה כיוון שאני שבורה מכך שילדתי חווה תחושה של בדידות ואין בידי כלים לעזור לה

שלום,
בני בן שנתיים ושמונה חודשים.
הוא סובל מחרדת נטישה כיון שלא הייתי נוכחת בבית זה קרוב ל4 חודשים. כמו כן הוא סובל מדיבור לקוי.כיום המצב הנוכחי שהוא רוצה רק את אבא שלו ולא מוכן לקבל אותי בחזרה.אני מנסה להיות איתו כל אחה"צ יחד ולעשות איתו דברים כייפים אך לשווא. הוא לא מקשיב לי ומבטל אותי

שלום
בתי בת שנה ועשרה.היא מאוננת לפעמים .האם זה בסדר ומה עליי לעשות (או לא)?
תודה

יש לי תינוק בן שנה וחודש.
עד לפני כשלושה שבועות הייתי איתו בבית.
לפני כשבועים התחלתי להעסיק מטפלת. והילד נראה במצוקה.
אני מצלמת אותה במצלמה ביתית והיא מטפלת טובה מאוד
אבל הילד עדיין נראה חלק מהזמן (לא כולו ) במצוקה.
היינו 4 ימים עם המטפלת (אני ובעלי).
האם צריך להרגיל אותו עוד בהדרגה?
מה לעשות.

שלום אני בת 30 גרושה ואמא לילדה בת 5, אני גרה אצל הורי כבר 3 שנים מאז הגירושין והבעיה שלי שהבת שלי ילדה מקסימה וטובת לב אבל ילדה מאוד עצבנית ועקשנית, היא מאוד מאוד מפונקת, ואני לא יודעת מה לעשות איתה לפעמים היא מרביצה לי ולסבתא שלה ברגע שאומרים לה לא
כל דבר היא רוצה כאן ועכשיו ולא יודעת מה זה לא , ברגע שהיא שומעת לא היא ישר מתחלה לצרוח ולהרביץ ושאני אומרת לה שאני מאוכזבת ממנה היי אישר קופצת עליומחבקת אותי ואמרת סליחה אז פעם ופעמיים אני סולחת אבל זה נהיה ממש שיגרתי ואני לא יכולה להמשיך לסלוח לה אני רוצה שתבין שמה שהיא עושה זה אסור. היא לא יודעת לחלוק משחקים עם הבני דודים שלה הכל שלה וחוטפת ולא נותנת להם לשחק אני מנסה להסביר לה אבל היא ישר מתחילה להרביץ ולצרוח.
רציתי ללכת איתה לייעוץ יחד איתה שאולי יתנו לי כלים להתמודד איתה כי אני מרגישה שאני מפספסת אותה
היא ילדה מאוד חכמה וקולטת הכל מהר אבל יש לה פתיל קצר , היא ילדה בעלת נתינה מאוד גדולה היא תמיד מחבקת ומנשקת ומביעה חום ואהבה, גם החיים שלי לא מזהירים בלי זוגיות ואני גם עצבנית וחסרת סבלנות אז אני רוצה לעשות שינוי לטובתינו אז בבקשה תני לי את הכלים
תודה רבה

בני בן 4 אח לילידה בת שנתיים
אינו מסתדר עם כלום
לדוגמה הבוקר היה חם מאוד הוא מבקש ממני להביא את החורף ומיד
לעיתים קרובות נוטה לבקש דברים בלתי אפשרים אתן עוד דוגמא תמיד הוא רוצה להיות ראשון
לדוגמא בבוקר אני מלבישה את אחותו לגן ראשונה אז הוא מתחיל לבכות ולצעוק תורידי לה את הבגדים אני רצתי להתלבש ראשון אבל אני ביקשתי ממך לא רציתה אז הלבשתי את אחותך ועל זה הבוקר הלך בכי צעקות עד לב שמים
יש לי עוד אלף דוגמאות כאלה אך אסתפק בשניים אך מתמודדים עם מצב כזה
אמא נואשת

שלום, כבר כתבתי בפורום וקיבלתי תשובה לרוב שאלותיי, אך אני מבקשת להתייעץ בעניין נוסף, בני בן 7 וחצי חודשים. הצלחנו לגמול אותו מבקבוק בין השעות 00 ל6 (בבוקר הוא מבקש מתי לאכול).
אך למרות גמילת הבקבוק הוא המשיך להתעורר באותה שעה אך נרדם מיד לאחר קבלת מוצץ. כעת כבר 5 ימים שהוא מתעורר כל הזמן במשך הלילה ופשוט מייל, לעיתים בוכה, כלום לא מרגיע אותו. ידיים, מעבר למיטת ההורים (למרות שאני לא דוגלת בשיטה זו). אין סימנים לשיניים, אין חום ואני לא רואה משהו יוצא דופן. יכול להיות שהוא מתעורר במקום לבקבוק, למשחקים? בעלי טוען שאם נדליק את האור הוא ירגע, יש טעם לעשות ניסוי ולבדוק כדי לשלול כל מיני דברים? האם התופעה בקרב בני גילו מוכרת?
תודה

שלום רב, ביתי בת שנה וחצי נמצאת בגן כבר 3.5 חודשים. יש לי גם תינוק קטן בן חמישה שבועות. אני חשה שעוברת עליה תקופה לא קלה למרות שהיא אוהבת את אחיה הקטן ולרוב מנשקת אותו. השינוי בעקבות הלידה בא בעיקר בזה שהיא כל הזמן רוצה שאני ארים אותה ואסתכל עליה וכל דבר הופך להיות סצנת בכי (אני ממשיכה לתת לה ים של יחס ותשומת לב...). אך ישנה תופעה שהיא קמה בצרחות בכל בוקר וקוראת לאמא או אבא בצרחות של ממש עד שמישהו מאיתנו בא לקחת אותה (ומבקשים ממנה לבקש יפה שנרים אותה, בלי הצרחות). בנוסף, היא מתעוררת הרבה יותר מוקדם ממה שהיתה רגילה - במקום 6 וחצי עכשיו היא מתעוררת בכל בוקר ב 5 וחצי. האם המצב הזה נורמאלי? האם ייתכן שהיא קמה מוקדם בגלל השינויים? איך אפשר לעזור לה להמשיך לישון עוד שעה? (היא תמיד נרדמת לי באוטו בדרך לגן).
אשמח לייעוץ במהרה. תודה רבה.

שלום רב,

בני אובחן לפני כחודש וחצי כסובל מ-acute OCD והפסיכיאטרית המליצה על טיפול תרופתי יחד עם טיפול פסיכולוגי. אנחנו רואים הבדל בהתנהגות שזה אומר יותר מצב רוח התענינות בטלויזיה מחשב שלא ענין אותו זמן רב כי היה מלא במחשבות וטכסים. הטכסים אמנם לא פחתו ההתארגנות עם הש"ב והטכסים, אבל אני מאמינה שבעזרת הטיפול הפסיכולוגי נתקדם בענין זה.

השאלה שלי היא כזאת; כל פעם שאומרים לו משהו שלא נראה לו זה ישר התפרצות של כעס ובכי ולא מבינים אותו וכו' האם זה חלק מה-OCD או שזה קשור לגיל ההתבגרות? זה מאוד יעזור לדעת כדי שאדע כיצד להתמודד מולו.

אשמח גם אם תוכלו לעזור לי איך לומר ולכוון אותו בדרך הנכונה לשתף פעולה בכתיבת הטכסים והמחשבות שלו בשביל הפסיכולוג יש לנו פגישה ביום חמישי וזה מאוד חשוב להתקדמות בטיפול.

בתודה מראש,
רחלי

שלום רב!
בני בן 4.5 נמצא היום בגן עירייה - טרום חובה. בתקופה אחרונה הוא מספר לי שיש להם בגן חבורות של ילדים. אני מבינה שהילדים מנהיגותיים יותר בוחרים עם מי יהיה בחבורה שלהם ועושיים מניפולציות כמו : אני אקבל אותך לחבורה שלי או לא אקבל אם.....
לבן שלי יש חבר טוב מאד שהם גם משחקים ביחד אחרי הגן והילד הזה עשה מ שלו חבורה ומחליט כל יום אחרת - או שבוא מקבל את בני לחבורה או לא.
אני רואה שבן שלי נעלב מהתנהלות כזאת ואני לא יודעת איך להתנהג ומה להגיד לו. היום אמרתי לו שיעשה את החבורה שלו ויזמין לשם את מי שהוא רוצה. אך אינני יודעת האם זה פיתרון טוב מבחינה חינוכית. מחכה לתשובתכם!
ועוד שאלה : על רקע של חבורות בן אם בן שלי נעלב אז הוא אומר לי ולבעלי : "אני לא אהיה חבר שלכם" . מה עונים אנחנו כהורים???
תודה רבה מראש על תשובתכם!

שלום,
בני בן שנתיים ואנו שוקלים לעזוב את הארץ לתקופהה של כ-4 שנים לארה"ב.
הוא מאוד חברותי ומאוד קשור לסבתות סבים ובני דודים (הם כמו אחים).
הוא מדבר באופן שוטף והוא מאוד מפותח מכל הבחינות הוא כמו ילד בן 3.5 (לדברי הגננת טיפת חלב והסובבים).
מה תהיינה ההשפעות? אני מאוד חוששת מלהוציא אותו מהבית המוכר לו, מגן הילדים האהוב עליו, ממשפחתו..
התלבטות מקבלת משנה תוקף כאשר ייתכן ונשוב אחרי כמה שנים ונאלץ להעביר אותו הסתגלות נוספת.
כמו כן ייתכן ובעלי ייסע קודם וניפרד לתקופה של חודשיים. האם זה יכול לגרום לו נזק לטווח הארוך? אדגיש כי המערכת יחסים בניהם הדוקה מאוד מאוד. בעלי נמצא רוב שעות היום בבית ולכן הוא מאוד נוכח בחייו.

אני מאוד מתלבטת בגללו אודה לתשובתכן.

שלום,
בני פוחד מדבורים ובזמן האחרון ממקומות סגורים. הוא עולה במדרגות במקום במעלית וכאשר בישרנו לו שאני חושבים לטוס ליוון בשבועות הוא אמר שהוא לא רוצה לטוס במטוס משום שזה מקום סגור. הוא מודע לפחדים שלו והיה רוצה לחדול מלפחד אך בשלב זה נראה שהוא רק הופך מוגבל יותר ויותר. בשבועות כבר לא נטוס ליוון אבל אני אשמח לשמוע על המלצות כיצד אוכל לסייע בידו.

שלום,
אני אמא לשני בנים בני 5.5 ו3.5,הבן הגדול ילד חכם מאוד ואינטלגנטי שלדעתי רגיש מהממוצע.

חשוב לי לצין שאני מרעיפה עליו המון שבחים וחיזוקים חיובים כמעט על כל דבר שהוא עושה(אני מרגישה שחשוב לו קבל אותם).

כאשר כועסים עליו או כאשר הוא לא מצליח בפעולה כלשהי הוא מאיים לפגוע בעצמו("אני אצה לכביש ומכונית תדרוס אותי,חבל שאני לא מת,אני טיפש.."....),כאשר פעם הוא אפילו הטיח את ראשו בריצפה וכששאלו מדוע עשה כן,"ענה אני רוצה שהראש שלי יתפוצץ ואני אמות".בהתחלה הייתי מתרגשת מאוד גם בוכה(כמובן שלא בנוכחותו) ומסבירה לו כמה אנו אוהבים אותו וכמה חשוב לנו שלא ייפגע.כאשר בשלב מאוחר יותר איימתי שאם ידבר כך שוב אעניש אותו.
זה עזר לתקופה וכעת חוזר על עצמו.מיותר לציין עד כמה הדבר מפחיד אותי .

כמו כן סובל מהתקפי קינאה מיותרים לאחיו.למשל, כאשר מביאים לו ולאחיו לא משנה מה
(ממתקים,צעצועים...)הוא חייב לראות מה קיבל אחיו ולהחליף איתו גם כאשר מדובר באותו המוצר בדיוק ואם אחיו לא מעוניין בכך הוא מתחיל לצעוק ולבכות.

.אנא המליצו לי על טיפול מתאים

בתי הבכורה בת ה-7, בכיתה א', הינה ילדה יפה במיוחד ובעלת מבנה גוף רזה. היא שומעת מחמאות רבות מהסביבה אודות יופיה. היא ילדה חברותית ואהודה, תלמידה טובה וילדה נהדרת. היא אוהבת מאד לשחק ב"דוגמנות" ומודעת מאד למראיה. לאחרונה ישנם ניצוצות של משפטים על רזון, כמה היא רזה לעומת אחותה, היא הרזה ביותר בכיתה...
הערב ביקשה לפתע 3 פרוסות מלפפון (בדרך כלל אי אפשר לאלץ אותה לאכול ירקות). היא לעסה את המלפפון בהבעת גועל, אך סייימה את כולו. שאלתי אותה מדוע היא אוכלת מלפפון, לא רצתה להשיב. לאחר שסיימה - הביטה על ביטנה. מסתבר, לאחר שיחה, שחשבה שתרזה אם תאכל מלפפון, ושהיא חושבת שהיא קצת שמנמנה. אני ובעלי נדהמנו... מה עושים?