פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום יפעת,
החרדה ממוות היא אכן תהליך שילדים עוברים בגיל הזה. לגבי שאר הפחדים, את יכולה לנסות ולהסתכל ב"עמודת שאלות נפוצות" ולבדוק בתשובה לגבי פחדים אם יש משהו שאתם יכולים ליישם עם בנך.
אם שום דבר לא עוזר וזה נורא מפריע לתפקוד אפשר לשקול פניה לטיפול.

תודה על התשובה הכל כך מהירה , זה דבר לא מובן מאליו ואלף ברכות על היוזמה , העזרה והייעוץ . רק אם תוכלי לומר לי , מה עונים לילד ששואל שאלה כזאת ... האם אומרים את האמת או משקרים עלמנת להרגיע?

שלום יפעת,
זה נורא תלוי בכל מיני גורמים. שום אסון לא יקרה לכאן או לכאן. זה גם תלוי באמונות של ההורים, כי מי שמאמין בכך יכול להגיד את האמת - וגם להסביר אותה לילד באופן יותר קל לעיכול - שמגיעים לשמיים, שממשיכים לחיות במקום אחר ואחר כך נפגשים שם וכו'.
מי שמשקר דוחה את רגע האמת לשלב מאוחר יותר, וזה לא כל כך נורא. אני מבינה שזה כבר מה שאמרת לו, האם הוא נרגע? אם כן אז הכל בסדר, אם הוא ישאל שוב, תצטרכי לשקול שוב בהתאם לגיל שהוא יהיה בו וליכולת הריגשית באותו שלב.

שלום אלונה,
אז איך בכל זאת זה נפתר בסוף, הרי תם לא נשארות בבית לנצח, מתי היא מפסיקה להתעצבן?

שלום שי,
ייתכן מאוד שאת צודקת. ייתכן שיש מקום שתפנו להדרכת הורים מסודרת, שתעזור לכם להירגע ולהתארגן ולחשוב איך מתמודדים מעכשיו, גם עם הקשיים ההתפתחותיים שלה וגם עם הקשיים הנורמטיביים. של הילדה.

שלום דנה,
את מתארת שתי שאלות שאולי הן קשורות אחת לשניה, כי משתיהן עולה שהמסקנה שלך היא שאפשר כנראה להשיג דברים רק בכוח (איומים בשאלה הראשונה ומכות בשאלה השניה) ואת בעצמך לא מרוצה מהמסקנה שהגעת אליה, היא לא נראית לך, ובצדק.
יכול להיות שיש משהו בדינמיקה המשפחתית שלכם שקשור להשקפת העולם הזו שעולה מדברייך שגורם לדברים להיראות כך. אם כך אתם מאמינים (אפילו אם אתם לא רוצים) זה עובר א הידים ומשפיע על התנהגותם.
לגבי השאלה הראשונה, לא תארת מה עוד אתם עושים ביחד בבית, ואיך מערכת היחסים הגיעה למצב שמתעלמים מהבקשות שלך. כמה שעות אתם מבלים ביחד, מתי את חוזרת מהעבודה, מה עוד אם בכלל אתם עושים בזמן הזה, מה תפקידו של האב אם בכלל יש לו תפקיד בעניין הזה, וכו'.
לגבי השאלה השניה, את מציינת שילדים נרתעים מלגעת בו, ובכל זאת יוצא שהוא הולך מכות. אז אולי זה באמת לא רק מהגנה עצמית כבר? הרי אם נרתעים ממנו בלאו הכי, למה הוא צריך להתגונן?

אפרט יותר לגבי המשפחה כי נראה שלא קיבלת את הרושם הנכון.
סדר היום שלנו מאוד מסודר אני חוזרת עם הילדים באחת בצהריים ואנחנו יושבים יחד לאכול ומשוחחים איך עבר היום , הילדים מאוד פתוחים ומספרים לי הכל. אחה"צ הם מאוד עסוקים עם חברים או שאנחנו יוצאים לגינה.אני מבלה איתם כל שעות היום ומאוד מעורבת בחייהם. הילדים בבית עם גבולות מאוד ברורים אבל שאני מבקשת לעשות משהו הם מתעלמים או דוחים את מה שצריך לעשות ורק שאני מאיימת או מרימה קול הם עושים. לגבי אבא, הוא הרבה שעות מחוץ לבית ולכן ישנם ימים שהוא לא רואה אותם כשהוא נמצא הוא משתדל לבלות איתם . יש לו קושי להיות סמכותי. .בעקרון אני הדומיננטית בבית בענייני סדר היום שיעורים ועוד. לגבי השאלה השניה שאלתי היא כיצד להדריך את הילד ,מה לעשות כשמרביצים לו ביה"ס לא עוזר ופשוט יוצא שהילד שלי הפך לשק חבטות ולכן אמרנו לו שיחזיר

שלום דנה,
תודה על הפירוט. אני אמשיך אמשיך בכל זאת לשאול ולברר, כי יש י השערות שאין י דרך לדתע אם הן נכונ ות כי אני לא מכירה אתכם.
את מיהרת לתקן אותי וציינת שסדר היום מאוד מסודר. אני בכלל לא דיברתי על סדר. אבל ייתכן שמיד הגבת מהמקום הזה, כיוון שאת בטוחה שסדר זה דבר נורא חשוב ובטח לזה אני מתכוונת. יכול להיות שאת מאוד עסוקה בסדר של הדברים, ולכן נורא חשוב לך שהילדים יתקלחו יאכלו יעשו כל מיני דברים לפי הסדר שלך. אולי כדאי שתבדקי האם זה לא קוטע אותם באמצע, האם חייב להיות רק סדר אחד והוא הסדר שלך, האם אפשר להתגמש, האם אפשר להתאים את הסדר המשפחתי לצרכים של הילדים - שיום הם באים כך ויום אחרת, ויש מצב רוח אחר או מצב רוח כזה, שהיום יש ילד שצריך ממך דברים אחרים לפני שהוא מתקלח וכו'. יכול להיות שהם מתעלמים ממך כי זה קוטע אותם ולא מתאים לצרכים שלהם, ובמקום להורות להם לעשות דברים אולי אפשר לראות למה הם לא עושים, האם הם באמצע משהו? אם כך אפשר להתייחס לזה, ולהסכים איתם על כמה משחקים הם רוצים עוד להספיק לפני המקלחת, האם אין להם חשק? אולי אפשר לעשות מזה משחק (לפחות לגבי הילד בן ה-6), תחרות מי מגיע למקלחת ראשון. לילד בן 12 בכלל לא הייתי נותנת כל הרבה הוראות, הוא יכול להיות יותר עצמאי בעניין, ולהתקלח בזמנו החופשי. אם זה לא קורה, אז להזכיר לו, אבל בודאי לא לעמוד ולצפות שהוא יעשה באותו רגע, הוא קצת גדול מדי בשביל סוג כזה של פיקוח ושליטה.
לגבי השאלה השניה, נראה לי שבכלל לא הבנת את תגובתי. אני התייחסתי לכך שיש משהו לא הגיוני במה שכתבת. את כתבת שהילד שלך מרביץ רק כשצריך להחזיר למישהו שהתחיל איתו. האומנם? כי לפני כתבת שילדים כבר נרתעים ממנו, אז אם הם נרתעים למי הוא צריך להחזיר? אולי מילד מחזיר הוא הפך לילד יוזם? שווה בדיקה בעיני.
בכל אופן יש עוד דרכים באמצע בין לערב מבוגרים לבין להרביץ. אפשר להזהיר, אפשר לזהות מי מסוכן ולהימנע מקונפליקט מראש, אולי לפעמים יש אי הבנות ופירוש לא נכון של הסיטואציה, תלוי במקרים הספציפיים. נראה לי שכדאי שתעברו איתו על המקרים שקורים ותנסו לברר מה בעצם קרה - ייתכן שלא בכל המקרים נדרשת אלימות כדי ליישב את העניין, ופה צריכים להיכנס לעובי הקורה כדי לטפל בדוגמאות ספיציפיות.

שלום סמדר
ראשית תודה על התגובה המפורטת אך נראה לי שעדיין לא הצלחתי להעביר את המסר.
כשאמרתי יום מסודר ניסיתי להדגיש יותר שאנחנו יחד ברוב שעות היום. לפעמים אנחנו אוכלים בחוץ בצהרים והיום משתנה אבל בסך הכל אני חושבת שהילדים מרוצים מזה שיש סדר יום בבית ואם אין ארוחה מוכנה הם מקטרים כך שלא נראה לי שזו הבעיה בסך הכל .אחר הצהרים הם עושים מה שהם רוצים מבלים עם חברים ומשחקים , אנחנו מתארגנים בערב בסביבות 8 ואם הם מתעכבים ולא נכנסים בזמן למקלחת זה פשוט דוחה את שעת השינה ואחר כך קשה להם לקום בבוקר הייתי רוצה להימנע מלהגיד כל הזמן וניסיתי את זה אך פשוט מה שקרה הדברים לא נעשו
לגבי בני בן ה- 12 מקרי האלימות שהיו איתו במשך השנתיים האחרונות הם פעמיים בלבד לא הבנת לגבי הילדים שנרתעים התכוונתי למקרה שילד שנהג לתת לו אגרופים בכל פעם שהוא עובר לידו ,בני החזיר לו ומאז הוא לא מתקרב אליו כמובן שיעצתי לו בהרבה מקרים לא להתייחס והוא למד להתעלם מאלימות מילולית וזה מאוד עובד

שלום דנה,
את העברת מצויין את המסר. עדיין אני חושבת שיכול להיות שסדר היום הזה לא תמיד מתאים להם. דרך אחת להתמודד היא להתחיל את ההתארגנות יותר מוקדם ואז יש זמן להתמרחות ולעיכובים. דרך נוספת היא לתת הרבה התראות שמתחילות כאמור הרבה יותר מוקדם- "עוד מעט מסיימים" עוד מעט ארוחת ערב וזה נותן להם זמן להיפרד ממה שעשו בלי שהם צריכים לסיים באותו רגע, זה נותן להם הכנה יותר ארוכה. דרך נוספת היא לשבת איתם, לחלוק איתם את הבעיה, ולשמוע מהם דרכים לפיתרון, או להסכים איתם על התחייבות בעניין. לפחות לגבי הילד בן ה-12, אפשר להעביר איו קצת אחריות. כשהם ירגישו שותפים לפיתרון הבעיה, אולי תהיה להם יותר מטיבציה לפתור אותה. נשמע לי מהתאור שלך שהם ילדים טובים סך הכל, אני מניחה שהם ירצו לעזור בהתמודדות אם זה יוצג להם בצורה עניינית ובוגרת שנותנת להם כבוד ואחריות.
תראי אם הבנתי נכון את ענייני האלימות, אז יש עדיין ילדים שכן מרביצים לו, שלא נרתעים ממנו ואחר כך ההורים שלהם טוענים שבנך הרביץ להם. זה טעון בדיקה בעיני. כי אם מדובר בילדים שמרביצים לו בלי סיבה, אז יש להם בעיית אלימות שלא קשורה אליו, שבודאי פוגעת בילדים אחרים ובית הספר מודע לה, ואז למה אתם צריכים להכנס לעניין ההוכחות בכלל, מדובר בילדים בעייתיים. אם אלה לא ילדים בעייתים והטענות מתמקדות במכות שהוא נותן ואין להם הסתבכויות עם ילדים אחרים, זה שוב מעלה סימני שאלה מדוע בנכם מעורב איתם במכות בכלל. איך זה קרה ולמה, והאם הדימוי שיש לכם לגבי הילד שלכם כילד שרק מחזיר עדיין רלוונטי. יכול להיות שהוא לא תמיד זה יוזם את המכות אך אולי הוא נכנס שם למריבות וויכוחים, ושווה לברר את העניין הזה קצת יותר לעומק.

שלום לאה,
תנסי לברר בנוגע להדרכת הורים במכון להתפתחות הילד מטעם קופת החולים שלכם במרפאה ש משרד הבריאות (ניתן לברר באתר של משרד הבריאות תחת לשונית "בריאות הנפש" מרפאות שמטפלות גם בילדים), את יכולה להתעניין גם בבית הספר אצל הפסיכולוגית לגבי המלצה על מטפלים פרטיים באיזור שנותנים הדרכת הורים.

שלום שלומי,
כדי לענות על השאלה הזו אני צריכה להכיר את הילדה ואת רמת ההתפתחות הריגישית והשכלית שלה, ואת הקשר ביניכם, ייתכן שהיא מראה התלהבות רק כדי לרצות אותך וייתכן שהפעילות הזו אכן תואמת את מה שמתאים לה. אני לא יכולה לדעת, ואני גם לא חושבת שפורום באינטרנט הוא המקום המתאים לקבלת חוות דעת שיש לה השלכות משפטיות אחר כך.
אני מניחה שאם יש טענות לחוסר כשירות הורית ואתם בתהליך הזה כבר 3 שנים בודאי יש פסיכולוגים ועובדים סוציאליים שמעורבים בעניין הזה ומכירים את המשפחה וכדאי לשאול אותם.

בשלושה ימים אחרונים בנוסף ליקיצה בסביבות 4:30 הוא מתעורר ב2 עד 3 ופשוט מיילל, בוכה. נרגע בידיים אך כשמחזירים אותו למיטה או יושבים הוא מתחיל שוב. ולכן אחרי הרבה ניסיונות של הרגעה מושם בעגלה שם ישן מעולה (ולכן לא נראה לי שמדובר ברעב).
מה יכול לגרום לו באמצע הלילה להתעורר ככה ולבכות ולא להסכים לחזור למיטה? האם זה שהוא נרדם בעגלה יכול לגרום לכך שיתרגל לישון שם ולא במיטה? מה אפשר לעשות? זה די מתיש בשבילו וכמובן בשבילנו.

מיכל,

ברור שאם תשימו אותו בכל פעם בעגלה, יתרגל לישון שם.

אני ממליצנ להאכילו בין 23:00-24:30 ושוב בשעה 5:00.

כבר לילה רביעי שאנחנו פשוט לא ישנים, הקטן מתעורר כל הזמן ובוכה, ניסינו לתת לו אוכל (מטרנה)לא רצה לאכול, נתנו לו לשתות מים- שיתף פעולה, נרגע קצת אך התחיל לבכות שוב די מהר, אין חום, בשלב זה גם אין סימן לשיניים לכן לא ברור מה הבעיה.
נרגע רק בידיים ובעמידה, לא מוכן לשכב לצידי כשאני מלטפת אותו, לא מוכן שאשב, רק בעמידה.
אני רוצה לעזור לו ולא יודעת איך. העמידה הממושכת מעייפת במיוחד שמדובר בכמה לילות ללא שינה.
מבקשת התייחסותכן.

מיכל היי,

אם הוא מתעורר באותה שעה באופן קבוע, 20-30 דק' קודם, לטפי אותו כדי שיחווה סוג של עירות. סיכוי רב שלאחר מס' ימים כאלה, לא יקום שוב באותה השעה.

עם זאת, אציין, שבשעה 5:00 זה נחשב בקר בגיל זה ואיני רואה בעיה עם האכלה בשעה זו.

בכל מקרה,

בהצלחה,

נעמה.

בן 3 וחודשיים , תיארת את בעיתי בדיוק מושלם...

חבל שלא ענו לך , זה יכל לעזור לי מאוד!

שלום מיכל,
לא ציינת אם את אם חד הורית. אם לא - היכן האבא בכל הסיפור, האם הוא יכול לעזור לך?
את לא אמורה להסביר לו לא להקיא, ההקאות נועדו להשפיע עלייך, ככל שתהיי יותר חזקה ולא תתרשמי מהן הן יפחתו. הוא כנראה שם לב שזה עובד עלייך ואין לו כרגע אינטרס להפסיק.
לא נכון לדעתי להמשיך ולאפשר לו לישון איתך במיטה, ומאחר ובלאו הכי את לא ישנה, כדאי שתקדישי כמה ללילות קשים להעברתו באופן עיקבי חזרה למיטה שלו כל פעם שהוא עובר, גם אם לא תישני כל הלילה, גם אם תצטרכי לקחת כמה ימי חופשה מהעבודה. הילד קובע כאן יותר מדי דברים וזה לא בריא עבורו. את חייבת להיות חזקה ועיקבית, ולא להתרשם מהדרמה.
כשתסדרי את עניין השינה ולא תתרשמי מההקאות תתחיל רגיעה.

שלום איילת,
ייתכן שזה אכן קשור להולדת אחותה, הילדה פשוט מרגישה יותר לבד כפי הנראה כיוון שהפניות אליה מצידכם ירדה, ואין לה דרך לבטא את זה מלבד הכי.
כדאי לנסות ולבדוק דרכים לייחד לה יותר זמנים לבד איתכם. אם יש אפשרות לגייס עזרה, אם מהמשפחה המורחבת או קניית עזרה בכסף (בייביסיטר) כך שאחרי הבתך חוזרת מהגן מישהו יהיה למשך שעה שעתיים עם התינוקת ואת תוכלי להקדיש לילדה זמן לבד, ובכלל לנסות ולהקדיש תשומת לב ויחס בכל מיני נקודות במהך היום שאולי היא מרגישה בודדה ולא אסופה בהן.

הילדה נמצאת במסגרת מעון.
כשנכנסה למעון בתחילת שנה (לאחר שהייתה עימי בבית) הייתה לעיתים זורקת את הצלחת גם בזמן האוכל,אך המטפלת דווחה לי שהיא אוסרת עליה והיא הפסיקה עם המנהג הזה.
שוב תודה.

שלום שי,
ייתכן שהילדה שלך זקוקה לכלים נוספים כדי לתקשר. הדרך היחידה שלה כרגע להביע תסכול או לקבל התייחסות היא באמצעים האלה.
אני מניחה שמהתחלה הקשר עם הילדה היה לא פשוט כיוון שכל הזמן ליווה אתכם החשש שהיא סובלת מפיגור. אולי, בעקבות קביעת הנוירולוגית שלא מדובר בפיגור, כדאי לכם להתחיל לחשוב עליה כעל ילדה רגילה ולהתחיל להתייחס לעולמה הריגשי, ללמד אותה למלל את תחושותיה, למשל כשהיא מרביצה לנסות הבין מה קרה, להעלות השערות -"אולי את רוצה גם, מה שיש לאחיך, אולי את רוצה שאחיך יתסכל עלייך עכשיו" וכו', בכלל לא משנה אם זה נכון או לא או אם זו סיבה מוצדקת, מה שחשוב זה עצם התהליך שמתחיל לתאר עבורה במילים מה קורה לה, כדי שהיא תתרגל לחשוב כך ולהשתמש במילים במקום בידיים. בהמשך אפשר להגיד לה - אם את רוצה מאחיך - תבקשי כך וכך, לא צריך להרביץ, אבל קודם צריך לתת לה כלי אחר.

שלום מיטל.

מעבר גן אינו טראומה לילד .לא בגיל 9 חודשים ולא בגיל שנה ו9. אם אתם לא תילחצו, והגנים יהיו טובים הילד אמור להסתגל לגן החדש לאחר תקופה של שבועיים שלושה בלי קשר לגיל בו יעבור.
ההחלטה לגבי מעבר הדירה לא צריכה להיות תלוי בילד. ילדים רבים עוברים מסגרות ומתמודדים היטב. יש יתרונות וחסרונות לכל החלטה. הסירי ייסורי מצפון ובדקי מה יעשה לך הכי טוב. ותסמכי עליו....

בהצלחה

שלום דני,
אם הוא לא מבקש להחליף לו מוצץ, אל תציעו את זה. תנו להיפרד בקצב שלו, אל תלחצו.
הוא למעשה כבר נגמל אבל זקוק לביטחון שבעצם קיום האופציה להשתמש במוצץ, זה תהליך חשוב וטוב שהוא נעשה באופן הדרגתי, אל תפריעו לזה.

תודה על תשובתך, מהיכרותי את הילד אני מאמינה שזה חייב לבוא ממנו, אחרת נכנס איתו למאבק וזה יכול רק לעכב את הפרידה הסופית, אבל בינתיים הוא עם מוצצים קרועים וזה יכול להיות די מסוכן, מה לעשות? לא להחליף לו לפחות אחד?

שלום דני,
אני מבינה שאת המוצץ הקרוע הוא לא לוקח לפה. אז אולי זה לא כל כך מסוכן. או שאפשר להסיר את החלק הקרוע ולהשאיר רק את הטבעת.

שלום לך,
לגבי הייעוץ - לא ציינת לאיזו קופת חולים את שייכת. לכל קופות החולים יש מטפלים בהסדר שאפשר להתקבל אצלם בתשלום מסובסד, ושם בדרך כלל אין תור המתנה. אם את בכללית אז זה דרך כללית מושלם/התפתחות הילד ואם במכבי אז זה דרך הביטוח הרגיל, ורשימות המטפלים שבהסדר מפורסמות באתר האינטרנט של הקופה ואפשר לפנות אליהם ישירות. אם את בלאומית או במאוחדת צריך לברר בקופה עצמה אבל זה קיים גם שם.
אם את מעוניינת, את יכולה לברר גם במרפאה של משרד הבריאות במודיעין, שם הטיפול הוא בחינם אבל ייתכן שגם שם יש תור המתנה . טלפון: 08-9726182.
כמובן שאם יש באפשרותכם לפנות לטיפול פרטי - זה יותר יקר אבל אין תור המתנה לרוב. אתם יכולים לבקש המלצות ממכרים באיזור או מהגננת.
לגבי האירוע שאיחרתם לקחת אותה, נראה לי שנכון לדבר איתה עליו, להגיד שהיא בטח לא הבינה מה קרה, אולי פחדה והיה לה לא נעים, היא בטח רצתה כמו כל הילדים ללכת לאבא ואמא ולא הבינה למה היא נשארת יותר, ואתם מצטערים שזה קרה, אם ניתן לפרט מה קרה אתם יכולים לעשות זאת, ולהבטיח לה שתמיד תשתדלו לקחת אותה בזמן.
אם היא בוכה בכניסה גן ואחר כך זה עובר לה זה כנראה קשור לקשר איתך ולא בהכרח נובע ממצוקה אמיתית. חשוב לא לעשות מזה עניין כי זה מלבה את התופעה ומחזק אותה. עם זאת ייתכן שמשום מה הילדה חוששת כשאתם לא איתה אתם שוכחים אותה לגמרי, ולראיה איחרתם לקחת אותה. לכן, אם היא אומרת שהיא מתגעגעת תגידי לה שקצת מתגעגעים ובסוף היום נפגשים שוב, ואת תחשבי עליה במשך היום גם. אפשר אולי לתת לה חפץ מעבר כלשהו מהבית לגן כדי שיסמל את ההמשכיות ורצף, אולי משהו ששייך לך, למשל מחזיק מפתחות, או סיכת ראש יפה ולבקש ממנה שתשמור לך על זה עד שתיפגשו שוב וכך תחשבו אחת על השניה במהלך היום.

תמיד מחזקות אותי דרך אגב אני במאוחדת אבל ההמתנה היא ארוכה מאוד

שלום סמייל,
אני שמחה לעזור, תנסי לפנות למרפאה במודיעין או שתשקלו טיפול פרטי, אם יש לכם אפשרות.

ועוד משהו, הרבה הרבה יותר חשוב: קשה לי שלא להתייחס לנושא "האב הנערץ". מבלי להיכנס לפרטים מאוד ספציפיים, כמה את חושבת שזה פקטור בגרימת או העצמת הבעיה? האם ייתכן שיש כאן מערכת התנהגויות בלתי מודעת שלו שמנציחה את המצב?מיותר אפילו לציין, שמצב בלתי שוויוני זה בהתייחסות הילד אלינו מכניס המון מתחים במערכת הזוגית וכעסים רבים שלי על בן זוגי, שלא נותן לי מספיק "מקום" כאמא ומאפשר לי אוטונומיה הורית.

שוב הרבה תודה לך וממתינה להתייחסותך.

פנינית

רחל ומיכאל שלום,
אין ספק כי המערך המשפחתי שלכם הוא מאוד מורכב. הורים רבים מתקשים להתמודד ולהציב גבולות לשלושה ילדים, ובמקרה של שלישייה, אין להורים את האפשרות לנשום בין גידול ילד אחד לשני, להסיק מסקנות מילד אחד לשני וממנו לשלישי. הכל דחוק ודחוס. זו גם התמונה שמצטיירת לי בעקבות תיאורכם.
הילדים שלכם עוד צעירים, וחשוב שתחזירו את השליטה במה שמתרחש בבית לידיכם, אחרת הקשיים ההתנהגותיים יוחרפו, והם עלולים גם להיות מוכללים לבית הספר ולחברה. ראשית עליכם ההורים למצוא זמן עבורכם בו תדברו על הדברים ותתכננו איך להחזיר את ההתנהלות התקינה והרגועה לביתכם. עדיף שתעשו זאת ביציאה מחוץ לבית, כך שתהיו חופשיים ופנויים לשוחח ככל שתצטרכו. לאחר מכן, קראו לשלושת הילדים ואמרו להם שמעכשיו תנחילו בבית מערכת חוקים חדשה. הילדים מספיק גדולים כדי להבין את חשיבות החוקים, לומר את דעתם, מה היו רוצים ומה יהיה להם קשה בתחילה. חשוב להגדיר גם מערך פרסים, וגם מערך סנקציות - מניעת דברים שהם אוהבים, בתגובה להתנהגות לא נאותה. מבחינתכם, חשוב מאוד לשמור על עקביות ועל חזית אחידה מול הילדים. אתם שניים מול שלושה אמנם, אך הכוח בידכם!
אני חושבת שזו הזדמנות שלכם גם קצת לחשוב על הציפיות שלכם מהילדים - למשל, מרבית הילדים בני גילם לא הולכים לישון בשעה 8-9. מצד שני, אפשר לתת להם גם יותר מטלות בבית (כמו לרוקן את המדיח, לסדר את החדר וכדומה).
במידה ואתם מרגישים שאתם מתקשים להחזיר את הסדר והארגון לבית (או להקנות אותם מלכתחילה), תוכלו לפנות להדרכת הורים ממוקדת בנושא.
בהצלחה,
שירי