פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום מיכל,
אשמח אם תפרטי יותר מה היה כשהייתם בטיפול. קצת מוזרה בעיני ההערה שלך שלא עלה דבר, בכל זאת הייתם שם שנה שלמה, לא נאמר לכם דבר? אני מניחה שבכל זאת זאת קרו שם דברים ונאמרו לכם דברים, חשוב שתפרטי קצת אם ניתן.

הטיפול הפסיכולוגי היה במסגרת בית ספרית שכן עלה החשש שבני סובל מהפרעת קשב, הטיפול היה בחלקו עם שנינו (אנו ההורים) ואיתו למשך כ-20 דקות שבהן שוחחנו על הדינמיקה הבלתי אפשרית בבית ( שכן הוא מציק לאחותו באופן בלתי פוסק כפי שציינתי, מתחצף, קשה לו לקבל סמכות וכו', דברים שעל פניו נראים טריוויאליים אך בהתנהלות היומיומית אין שעה אחת של נחת... ובנוסף היו לו ביעותי לילה במשך כ- 3 שנים שכיום פסקו לגמרי) . אני הרגשתי שאולי אנו זקוקים לייעוץ מקצועי וכך הגענו לפסיכולוגית בביה"ס. הטיפול לא העלה הרבה לטעמי משום שלא היה מקצועי מספיק (ואין באפשרותינו לממן טיפול פרטי) וברגע שבני לא אובחן כלוקה בהפרעת קשב די התנערו מאיתנו.
תודה

שלום מיכל,
אני מבינה שנטיית הלב שלך היא לחפש גורם שקשור לבנך בלבד, אולי לנסיבות לידתו או לגנטיקה שלו. את חושבת שאולי טיפול בהיפנוזה יעזור. את יכולה לחפש באינטרנט באתר האיגוד של המטפלים המורשים להיפנוזה ולראות אם יש שם דרך לעזור לך.
דרך החשיבה שלי היא קצת אחרת, ברשותך אני אפרט אותה ואת תבחרי מה שמתאים לך כמובן.
את מציינת שאתם הורים מודעים ולא עושים אפליות. ייתכן. אבל הבן שלכם מרגיש אחרת. ברור כיום נוצר מצב שהילד שלכם מקבל יחס אחר עקב התנהגותו, וכבר לא ברור מה קדם מה - הביצה או התרנגולת וזה כרגע גם לא חשוב. מה שמשנה זו התוצאה - אין ספק שהילד לא מקבל אותו יחס כיוון שהוא לא מתנהג אותה התנהגות.
יכול להיות שאתם כל כך מורגלים לקבל ממנו התנהגות תוקפנית שאתם מפרשים כך כל התנהגות שלו בצורה הזו, וכבר קשה להבחין מתי הכוונה אחרת, מתי הוא פשוט זקוק לתשומת לב, מתי אפשר פתור את הבעיה בלי כעס - יכול להיות שכבר נכנסתם למעגל "איבה ואכזבה" ולא אתם ולא היד יודעים לעצור אותו.
לגבי הנושא של דילול עוברים - תתפלאי כמה ילדים "מרגישים" ומבינים סיפורים משפחתיים שקרו טרם לידתם בלי שאף אחד מדבר עליהם. זה עובר בתשדורת הסמויה בבית, ואפילו בחלומות בלילה.
נראה שאתם צריכים לשקם את היחסים המשפחתיים. לדתעי זה לא יקרה על קסם או על ידי היפנוזה. גם לא חייבים כסף לטיפול פרטי. קיימות תחנות ציבוריות מקצועיות וטובות ששייכות למשרד הבריאות, קיימים מטפלים שעובדים במחיר מסובסד עם קופות החולים, אתם יכולים לנסות לקבל המלצה מאותה פסיכולוגית בית הספר או לקבל מידע באתר האינטרנט של קופת החולים שלכם.
בהצלחה.

יתכן שאני מחפשת פתרונות מהירים, ובוודאי שגם לנו יש אחריות על התנהגותו, אך ההתמודדות היא כל כך קשה ומורטת עצבים בנוסף לכל קשיי החיים האחרים-להתחיל את היום או יותר נכון את הבוקר עם הזמזומים הבלתי פוסקים והמריבות וה"דווקא" . בשעה 8:00 בוקר אני כבר סחוטה...

תודה על תשובתך המנומקת, אעשה את הבדיקות, אני קצת חוששת מסטיגמה שתהיה לבן שלי על עצמו אם נתחיל מין סבב מטפלים.

תודה רבה.

שלום מיכל,
בודאי שקשה לך, זה מאוד מובן. ועל זה נאמר שהדרך הקצרה היא בסוף יותר ארוכה:-)
תראי, סטיגמה יש לילד גם ככה אם יש לו בעיית התנהגות. גם לא בטוח שהוא זה שזקוק לטיפול, ייתכן שאפשר להתמודד גם בעזרת הדרכת הורים טובה.
תתחילו לעבוד, בהתחלה יהיה קשה, אבל אם תעבדו ברצינות, תתחילו להרגיש תקווה ואחר כך גם תראו פירות ותרגישו סיפוק עצום.
זו הזדמנות לצמיחה לכל המשפחה, וגם חשוב מאוד לטפל עכשיו כדי למנוע התדרדרות, תארי לך מה יקרה בגיל ההתבגרות?
בהצלחה,
סמדר.

יתכן שאני מחפשת פתרונות מהירים, ובוודאי שגם לנו יש אחריות על התנהגותו, אך ההתמודדות היא כל כך קשה ומורטת עצבים בנוסף לכל קשיי החיים האחרים-להתחיל את היום או יותר נכון את הבוקר עם הזמזומים הבלתי פוסקים והמריבות וה"דווקא" . בשעה 8:00 בוקר אני כבר סחוטה...

תודה על תשובתך המנומקת, אעשה את הבדיקות, אני קצת חוששת מסטיגמה שתהיה לבן שלי על עצמו אם נתחיל מין סבב מטפלים.

תודה רבה.

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=268 id=link]הורים לתינוקות, הורים לפעוטות[/a].

היי חלי,

כאן נכנסת העבודה שלכם בנושא גבולות כבר בגיל זה.
זה הזמן ללמד אותה כישורים רגשיים הן ע"י משחק והן ע"י דוג' אישית.

עליכם להעיר, להסביר ולהראות לה מהי התנהגות נכונה, ולהפסיק התנהגות לא רצויה.
כשמבקשים מילד להפסיק והוא לא עושה זאת, פשוט להרימו ולקחת אותו מהמקום.

זה לשם התחלה,

נעמה.

שלום עופר,
אכן זה כבר לא כל כך במקום שתיכנס למקלחת כשהיא עירומה. לא סיפרת כל פירטי רקע על משפחתכם, האם אתה אב חד הורי או שאתם גרים עם אמא, בכל אופן זה אכן לא מומלץ.

שלום א.
אני לא מכירה את ביתך ולא יכולה לדעת אם משהו לא בסדר איתה ומה. ייתכן שהיא נחשפה לביטויי מיניות בלתי הולמים בגיל קטן מדי, בטלוויזיה, בבית, אצל המשפחה המורחבת או בחוץ. ייתכן שיש סיבות אחרות. לא סיפרת כל פירטי רקע על העניין. בכל אופן כל עוד היא לא עושה דברים שמסכנים אותה או אנשים אחרים ומה שהיא כן עושה נעשה בפרטיות, לא בטוח שיש כאן סיבה לדאגה. מעניין מדוע חשבת לשאול רק עכשיו אם הדברים קרו בערך בגיל 6? האם יש משהו שמדאיג אותך כרגע?

שלום מורן,
אכן ייתכן שהילד לא מצליח לחבר לעצמו את התחושה עם הצורך בגלל שאתם מקדימים אותו. לא ייתכן לדעתי שאין לו את התחושה, אם זה כך זה סימן שהוא עוד לא בשל פיזית לגמילה, ובגילו הוא כבר אמור להיות.

שלום מיטל,

לשאלה מעין זו אין תשובה של נכון או לא נכון.
הכל תלוי בסגנון הורות שלכם ומה חשוב בעיניכם לחזק.

אני לא רואה בעיה אם האפשרות להשאירו עדיין בחדרכם, כל עוד ישנה הפרדה ברורה במיטות.

בברכה,

נעמה.

מיטל שלום,

זהו גיל של בדיקת גבולות ומתפקידך- להציב אותם.
בנוסף, תיארת התנהגויות המצריכות פיתוח כישורים רגשיים והתנהגותיים של ביתך. חשוב ללמד אותה ע"י משחק ודוג' אישית, התנהגויות חברתיות.
כמו כן, חשוב לשקף לה רגשות ולתאר לה במילים את החוויה שהיא ואף את חוות עקב התנהגות כזו או אחרת.


נושא השינה הוא פועל יוצא להצבת הגבולות. חשוב לעשות זאת תוך אינטליגנציה רגשית. את מוזמנת לקרוא על כך במאמרים באתר שלי.
הרבה התמדה!

נעמה.

שלום ורד,
מי קובע באמת מה סביר ומה לא? השאלה למה ולמי זה מפריע, וגם - למה זה מפריע לך שהוא עושה את זה. אולי תפרטי יותר מה מטריד אותך בזה.

שלום לילך,
לא ציינת מתי נהרג אחיך, האם זה משהו טרי. זה נשמע שהילדה סופגת אווירה מסויימת ותחושות גם אם הם לא מדוברות.
לילדה בגיל הזה עדיין קשה לתפוס את הסופיות של המוות, וגם אם תסבירו לה יהיה לה קשה להבין מה המשמעות שהוא לא יחזור.
יש לי הרגשה, שברמה הריגשית, גם אתם לא לגמרי השלמתם עם זה וזה עובר אליה חזק מאוד גם ללא מילים.
אתם יכולים לנסות להסביר לה, אם זה מסתדר עם האמונות שלכם, שהוא עלה לשמיים ונח שם, אבל הוא לא יכול לחזור לפה.
אתם יכולים לקנות בחנות ספרי ילדים ספרים שמסופר בהם על קרובי משפחה שנפטרו ומיועדים לילדים ולנסות להסביר לה.
ייתכן שגם אתם זקוקים לעזרה בעיבוד האבל שלכם כי אין ספק שזה עובר אליה גם בלי מילים.

הוא נהרג בצבא לפני 6 שנים על ידי מחבל.
היא עדיין לא הייתה בחיים.
היא נולדה לתוך המציאות ולתוך הבית האבל.
היא עשתה משהו להוריי מילאה איזשהו חלל, הביאה אור לבית, אבל אנו לא מתעלמים מאחי שהיה חי ונוכח בבית.
היה ואינו עוד. אך ישנו בתמונות ובדיבורים זה לא משהו שהייתי רוצה שיישכח ועל אחת כמה וכמה שהיא תדע ותכיר את סיפור נפילתו.
שאלתי הייתה האם זה בסדר שהיא מדברת עליו בגיל כה צעיר? האם לענות לה? לתקן אותה? מה לעשות כאשר היא מתרגזת שהוא לא עונה לה בנייד?היא לוקחת טלפון מפלסטיק ומנסה לחייג...

שלום לילך,
ברור שיש משהו מאוד מוזר בכך שביתך חיה את האבל על אחיך שנהרג לפני שהיא נולדה, אבל הדרך להתמודד עם זה היא בודאי לא למנוע ממנה לדבר על כך. היא מבטאת תגובת אבל לא פתור של כל המשפחה שלכם, והפיתרון הוא שהמשפחה תתמודד עם האבל. יש משהו בנוכחות שלו שכנראה כל כך חי עדיין אצלכם, שהיא ממש בטוחה שהוא חי, היא לא מבינה למה הוא לא בא. זה מה שלא נורמלי כאן, אצל הילדה אין משהו לא נורמלי, אלא היא מבטאת מה שהיא קולטת כנראה בבית הורייך.
נראה לי שכדאי שתיגשי לייעוץ יותר מסודר לגבי הנושא. לגבי השאלות ששאלת מה להסביר לה, אין לי מה להוסיף מעבר למה שצעתי בתשובה הקודמת. אני גם לא בטוחה שהיא תבין מה שתסבירו, כי ילדים בגיל הזה לא תמיד מבינים את משמעות המוות, מה גם שההסבר הזה יחוויר לעומת האווירה בבית כאילו הוא עדיין חי וכל רגע יחזור לחדר שלו וילבש את המדים שלו. זה הדבר שצריך לטפל בו.
את יכולה לנסות לתקן אותה, אבל אני לא בטוחה שזה ישנה משהו לאור מה שהסברתי. זה בעצם לשדר לה מסר כפול, - מצד אחד אווירה שהוא עוד רגע חוזר ומצד שני אומרים לה שהוא לא יחזור. לא נראה לי שיש טעם בזה ללא טיפול כולל בעניין האבל הלא פתור אצלכם במשפחה.

שלום רני,
יכולות להיות סיבות רבות למה זה קורה עכשיו, אולי עכשיו קראת גי 3 הדרישות ממנה גדלו, מצפים ממנה יותר להיות ילדה גדולה, היא מבינה יותר ולכן היא גם מקנאה יותר, וכו'.
מה לעשות? לאפשר כמה שניתן, לדבר איתה על כך שאוי נדמה לה לפעמים שאחותה התינוקת מקבלת יותר, וחשוב שתדע שאתם אוהבים אותה מאוד, ושאתם מבינים שבא לה לפעמים להיות תינוקת גם, וזה בסדר, ואחר כך חוזרים היות גדולים.
ככ שתאם נבהלים מזה ומנסים לעצור את זה זה יתגבר. תנסו לשחק איתה בזה ולהנות מזה, כשהצורך יסופק זה יעובר עם הזמן. היא לא תישאר לנצח קטנה...:-)

שלום עינת,
קודם כל כדאי לדבר איתה ולשאול ממה היא מפחדת, מה נראה לה שיכול לקרות לה בחדר לבד. לפי סוג הפחד שלה אפשר לחשוב על פתרונות - השארת אור קטן דלת פתוחה וכו' וגם לדבר איתה על הפחד מאיפה הוא נובע ועד כמה הוא הגיוני.
אתם יכולים לקרוא בעמודת "שאלות נפוצות" בתשובה לגבי פחדים אצל ילדים ולראות אם יש שם דברים שנראה לכם שאתם יכולים ליישם.

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=268 id=link]הורים לתינוקות, הורים לפעוטות[/a].

שלום איילת,
אני לא מכירה את הילד שלכם ולא בטוחה שאני יכולה לדעת מה מקור החרדה שלו, מה גם שאני לא חושבת שבכל הדוגמאות שאת מתארת החרדה היא אותה חרדה.
צריך להבין שילד עם PDD גבוה ככל שיהיה הוא ילד שבסיס ההפרעה שלו היא חרדה תהומית.
במיוחד תפס אותי המשפט הלפני אחרון שלך, :"הוא ילד מאוד נבון וה"דבר הזה" מעכב לנו תכניות כאלה כלאה ואחרות לעתיד הלימודי והחברתי שלו"
יכול להיות שה"דבר הזה" הוא ה-PDD שאתם הייתם רוצים, ובצדק מבחינתכם שייעלם ולא יפריע, כי הוא ילד נבון. אבל זה שהוא נבון זה לא אומר שאין לו בעיה. ואכן טבעי להניח שיהיו קשיים בעתיד הלימודי והחברתי שלו עם האבחנה שיש לגביו. יכול להיות שעם זה קשה מאוד להשלים עדיין.
לפי הבנתי החרדה מהזיקוקין קשור ישירות ל-PDD כיוון שהרעשים והאורות חודרים את מעטפת ההגנה שלו ומשאירים אותו חסר אונים. החרדה מהעכבר של המחשב, היא צירוף של העניין הזה ובתוספת התחושה שאתם לא מקבלים את הקצב שלו והמגבלה שלו, ואת העובדה שהוא לא תמיד יכול, והוא לא בהכרח תמיד רוצה ויכול להיות "אלוף". כאן זו גם יכולה להיות תגובה ללחץ שאתם אולי מפעילים עליו, בלי להתכוון, כיוון שאינכם רוצים להשלים עם המגבלה שלו ולא רוצים לראות את עדויות לכך שהוא לא תמיד יכול ולא בהכרח התוכניות ל"עתיד הלימודי והחברתי" שלו יהיו כמו שאתם רוצים.
לכן, הצעתי היא שתרפו קצת ותנסו לקבל את הילד המיוחד שלכם כמו שהוא.

אני לא יודעת למה לא עונים כאן לכל ההודעות אבל הרשי לי לייעץ לך תמיד לנסות לשים את הבן שלך בכיתה עם כמה שפחות ילדים ובמקום פחות "מסחרי" וכזה שיתן יותר תחושה חמה ומשפחתית.

חוץ מזה שאני מאמינה שאת לא הוזה ואת צריכה להיות קשורה לאינטואיציות שלך שמאוד מפותחות גם כאשה וגם כאמא.

אם הילד מסרב ללכת לגן וקודם זה לא היה כנראה משהו שם לא טוב לו.

שלום אילנית
לא רשמת מהו גיל הילד וזה חסר. יחד עם זאת 38 ילדים זה הרבה מידי בכל גיל גן. בנוסף שנה זה הרבה זמן להסתגלות. אולי השנה אפשר כבר לחכות ולא לגרום לו מעבר נוסף אך אם ההשתלבות אינה עולה יפה כדאי לבדוק גן אחר בשנה הקרובה. אם גם שם תהיה בעיה, כדאי ביחד עם הגננת למצוא דרך לגייס אותו.
שאלה נוספת: האם גם כאשר הוא בגן הוא סובל או שאחרי שאת הולכת משתלב יפה? אם הכל בסדר אחרי לכתך סימן שהבעיה קשורה למסר שרוצה להעביר לך ולא בהכרח למציאות. חישבי על זה

אילנית שלום,

אם ילד לא רוצה ללכת לגן כבר כמעט שנה, לא הייתי ממתינה לרגע ובוודאי שהייתי מחפשת לו מסגרת אחרת.
יכול להיות שזה גן מצויין, אבל לא עונה על צרכיו של בנך.

ובלי שום קשר, אני אישית מעדיפה מסגרות קטנות יותר עם צוות גדול יותר כדי שיוכלו לתת יחס אישי ככל הניתן לכל ילד.

נ.ב- לעתים מתפספסות שאלות וזה לא נעשה בזדון.

שלום ליהי,
ייתכן שהבכי הוא הדרך היחידה שלה לקחת מקום, במיוחד שיש תחרות רבה שכן יש לה אחות תאומה.
כאן נשאלת השאלה האם אתם נותנים לה התייחסות יזומה גם סביב תכונות והתנהגויות אחרות שלה, לא רק הבכי, או בכלל, התייחסות בלתי מותנית רק בגלל שהיא קיימת:-)
כדאי לנסות לתת לה זמנים קבועים של התייחסות בנפרד עם האחד ההורים, לשחק איתה, לשים לב לייחודיות שלה, לטפח אותה וכו'. כך שהיא תרגיש שיש לה מקום ורואים אותה לא רק בזכות הבכי.