פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

חופית שלום,
לעתים גם כשאנו יודעים שמצב מסוים הוא צפוי ונורמטיבי, הדבר עדיין לא מקל על הקשיים שהשינוי טומן בחובו. הבת שלך, שהיא ילדה מאוד קטנה, מתמודדת עם שני שינויים אדירים שצמודים בזמן מבחינתה - גם המעבר לגן והשתלבות בו, וגם ההתארגנות הנפשית שלכם לקראת הלידה הצפויה, התוכניות שאתם עושים, בוודאי אתם ההורים פחות פנויים אליה והדבר טבעי. שני השינויים האלה, שאנו יודעים כי הם מקובלים ומהווים חלק מהחיים הנורמטיביים, מערערים מאוד את תחושת הביטחון והיציבות של בתך, והיא חשה מעט מבוהלת וזקוקה לעזרת המבוגרים יותר. יחד עם זאת, יש לה גם יותר כוח מבעבר לדרוש את מה שהיא רוצה, כשבעבר אולי ניתן היה לשכנע אותה להסכים עם תגובה אחרת.
החדשות הטובות הן שההתנהגויות שאת מתארת הן תגובה טבעית לשינויים תכופים ודרמטיים בחייה, וסביר להניח שתוך מספר חודשים לאחר הלידה, הסערה הרגשית תחלוף והילדה תחזור להרגיש יותר ביטחון בסביבתה ובמבוגרים הקרובים. בינתיים, חשוב להיות סבלניים כלפיה, לדאוג שהיא נהנית ממספיק יחס אישי מכל אחד מכם, יחד עם שמירה על כללי החיים שקבעתם עוד לפני שהחלה להביע כעס ודאגה. הדבר חשוב לשם תחושת היציבות, והאמונה שלה שהיא יכולה לצפות את האירועים העומדים להתרחש בסביבתה.
בהצלחה ולידה קלה,
שירי

חשבתי להתחיל להשאיר אותה בגן עד השעה 16:00 במקום השעה 13:00 כי נראה לי שיהיה לי קשה עם הקטנה ועם בונבון נוסף (היא עדיין מאוד קשורה אליי). מתי כדאי לי להתחיל לעשות זאת? אני אמורה ללדת ממש במהלך השבועיים הקרובים מתי שהוא ואני חוששת שהיא תקשר את השינה בגן וההארכות בגן ללידת אחיה. מה עושים?הצילו!!:-)

חופית שלום,

שינויים רציניים בסמוך ללידה אינם דבר מומלץ, אבל אם כבר שינוי, עשי אותו כעת עוד טרם לידתך.

לידה קלה ובהצלחה,

נעמה.

שלום לך
מכיוון ששנה הבאה במילא ילמד בגן זה, לא נראה לי שייגרם לו נזק משמעותי אם יעבור עכשיו. בעיקר בגיל זה בו הנושא החברתי עדיין בחיתוליו (תרתי משמע). זה מאד תלוי עד כמה טוב לו עכשיו, מי בצוות בגן החדש, כמה ילדים בגן החדש, האם יש שם מספיק אנשי צוות וכו'.

מעבר מוצלח

שלום לך,
אנא פני לעמודת "שאלות נפוצות" לשאלה הרלוונטית.

שלום תהילה,
אני חושבת שנכון יותר שכל הורה יספר לילדים שלו, באינטימיות. לתת לך לספר לילדים שלו, זה כמו לקחת חלק מהתפקידים ההוריים שלו. את לא הורה של הילדים שלו במקומו. אם הוא מתקשה להתמודד הוא יכול לקחת ייעוץ בעניין, כדי לברר מה כל כך קשה להגיד, איזה תגובות קשה יהיה לו לספוג מהילדים, על איזה שאלות יהיה לו קשה לענות ולמה, האם הוא מרגיש אשמה עקב הצעד? אלה דברים שצריך להתמודד איתם בהורות מדי יום לגבי החלטות גדולות וקטנות ולא נכון להעביר את התפקיד הזה למישהו אחר.
לגבי איך לספר - זה פשוט יחסית - פשוט להודיע אינפורמטיבית בצורה ברורה מה הולך להיות - אני מניחה ומקווה שהילדים כבר מכירים אתכם ואת הילדים שלכם. אם לא, זה לא הזמן להודיע אלא לתת כמה שבועות לפחות של היכרות הדדית ובילויים משותפים.
אחר כך אפשר להודיע שעוברים לגור ביחד,היכן זה יקרה, איך זה ישפיע על מקום המגורים מבחינת מיקום, חדרים וכו'. החלק הקשה הוא לא ההסבר אלא השאלות הטענות והמענות שיבואו אחר כך, אם יבואו.
תבינו שמבחינת הילדים זהו סוף של פנטזיה מסויימת שיש לכל ילד שהוריו יחזרו זה לזו. הודעה כזו יכולה לגרום לכעס, תחושת נאמנות להורה השני, חשש לאיבוד המקום שהיה לכל אחד עד עכשיו וכו'.
צריך להגיב לכל זאת בסבלנות, לא לנסות להדוף זאת, לתת הכרה לתחושות שעולות ולהבטיח, וביעקר לעמוד בהבטחה שתעשו הכל כדי שמקומו של כל אחד יישמר עד כמה שניתן.

שלום יעל,
הילד שלכם רכש את השליטה בסוגרים, כך שכנראה הבעיה אינה פיזית.כעס לא יעזור, נסו חיזוקים חיוביים - לתת חיזוקים ופרסים קטנים על כל יום שלא מפספס.
אם זה ל אעוזר אחרי תקופה, צריך לחשוב יותר לעומק אם יש לכך סיבה ריגשית, אבל לשם כך אני זקוקה יותר פרטים עליכם ועליו.

ענת שלום,

את מתארת סיטואציה לא פשוטה. הילדה רגילה להיות איתך באופן קבוע, ובנוסף לכך היא גם יונקת.
זהו גיל של חרדת הנטישה. גם לקחת לה את אמא וגם ציצי? אני לא מתלהבת מהרעיון...

הקפידי על כך שמי שנשאר איתה, יהיה בביתכם, בסביבתה המוכרת. לא להכניס שינויים נוספים. הקפידי על כך שיכירו את כל ההרגלים שלה ויהיו נוכחים איתכן בזמן מקלחת ובזמן השינה, עוד כשאת בבית.

אני מקווה שהיא גם לוקחת בקבוק.

התראיינתי לכתבה בנושא. את מוזמנת לקרוא על כך ב"מהתקשורת" באתר שלי, או לקרוא את המאמר.

בהצלחה...

שלום מירב,
אנא פני ל"עמודת "שאלות נפוצות" לשאלה הרלוונטית.

ניסיתי את השיטות המפורטות שם , אך ללא הועיל.

הילדה מצד אחד בוגרת ומבינה שהפחדים שלה אינם הגיוניים ואינם מבוססים על המציאות, אך מצד שני אינה מצליחה להתגבר עליהם.
היא בעצמה מנסה להתנתק מהרגש ואומרת "זה לא אני, זה הראש שלי".
אך נגמרו לי השיטות להלחם בזה.

האם לדעתכן יש צורך ביעוץ פסיכולוגי?

שלום מירב,
אכן כן, אני מבינה שהבעיה מטרידה ומפריעה ולכן חשוב לטפל בה לפני שהיא תחמיר. אם לא מצליחים לבד כדאי לפנות לאיש מקצוע.

ניסיתי את השיטות המפורטות שם , אך ללא הועיל.

הילדה מצד אחד בוגרת ומבינה שהפחדים שלה אינם הגיוניים ואינם מבוססים על המציאות, אך מצד שני אינה מצליחה להתגבר עליהם.
היא בעצמה מנסה להתנתק מהרגש ואומרת "זה לא אני, זה הראש שלי".
אך נגמרו לי השיטות להלחם בזה.

האם לדעתכן יש צורך ביעוץ פסיכולוגי?

שלום לחסויה,
את מעלה מספר נושאים. יש את הנושא של משחקים שמתאימים לגיל ויש את הנושא של ביטול עצמי של ההורה שקונה ליד המון דברים, ויש את הנושא של העלבון שהילדה לא משתמשת במה שאת קונה לה.
אז קודם הילדות של הילדה שלך לא נקבעת לפי כמה קנית לה, ואין דבר כזה"שיש הכל".
שנית לא ברור למה את צריכה לבטל את עצמך, בהחלט מתאים וחשוב שגם תפנקי את עצמך בקניות מדי פעם ולא רק תקני לילדה ואחר כך תרגישי תחושת עלבון וקורבנות.
שלישית, לא ברור לי מדוע את קונה לה את כל זה? היא מבקשת? היא נורא רוצה וקשה לך להתנגד לה? או שאת רוצה שיהיה לה והיא בכלל לא מחוברת לזה?
בכל אופן יותר חשוב שתשקיעי בה זמן משותף מאשר כסף ואם היא לא משתמשת לא חייבים לקנות לה. היא יכולה לשחק משחקי דמיון כמה שבא לה, וכשזה יבוא ממנה, היא לבד תבקש משחקי קופסה, אבל חשוב שזה לא יהיה כדי לרצות את אמא אלא כי זה מה שהיא באמת רוצה, את הרי רוצה שהיא תיהנה באמת ולא תעשה הצגה עבורך.

שלום לך,

עצם חששך שתעיר את האח הקטן היא תחילת הבעיה.
ילדתך מודעת לעניין ולכן ברור לה "שתנצח". כשתבין שאינך חוששת, תתעקש פחות.

כדאי גם להשתמש באינטליגנציה רגשית ולעשות עבודת הכנה טובה. להבהיר לה במהלך היום שלא תקבל בלילה חלב. שמותר לה לשתות לפני השינה, אבל בלילה לא תקבל אותו גם אם תבכה ותצעק. (דווקא כאשר אומרים לה להיות בשקט כי תעיר את אחיה, זה מחזק את ההתנהגות הלא רצויה. זה סיבה נהדרת לצעוק ולבכות בקול רם).
קנו מתנות קטנטנות ותנו אותם באותו הרגע בו היא מסוגלת להתגבר על הקושי.
הציעו חלופות: בובה שתהיה איתה, דובי, חיבוק, ואולי בהתחלה גם מים..

בסבלנות ובהצלחה. זה בהחלט ניתן לשינוי. כמה ימים קשים וזה נגמר.

נעמה.

שלום לך
אנא פני לעמודת "שאלות נפוצות", לשאלה הרלוונטית.

נירית שלום.
ראשית צר לי כי הודעתך נותרה מיותמת משום מה.

יש להניח כי כעת חיפוש תשומת הלב והחום בקרב אנשים נוספים מלבד בני המשפחה, נובע בחלקו גם מהולדת האח. אולם את כותבת שההתנהגות היתה קיימת עוד זמן רב קודם לכן. ההתנהגות של בתך מבטאת צורך עז בקשר ובקרבה עם אחרים, אולי סביב תחושה שאינה מתמלאת מספיק ממה שמקבלת בבית. כל ילד הוא שונה מאחיו, וייתכן שהחום והקשר הטוב שלכם עם חלק מהילדים הוא מספק את שני הצדדים, ואילו הילדה הזו - צמאה ליותר. כדאי שאתם ההורים תחשבו כיצד תוכלו להתארגן להעניק לה יותר קשר ויחס אישי, כיוון שהיא מסמנת שהיא זקוקה להם.
בנוסף, חשוב מאוד להציב גבולות נחרצים לגבי התחברות עם זרים ולהסביר על הסכנות שבכך, כמובן בהתאם לגילה של הילדה ולהבנתה. אפשר לערוך הבחנה בין לדבר עם מישהו ולחייך אליו לבין כל מגע גופני שהוא.
בהצלחה,
שירי

שלום טיפסי,
סקרנות מינית כלשהי היא אופיינית לגיל, עם זאת במינון מסויים זה כבר יותר מדי, ונראה לי מהתאור שלך שכדאי לבדוק, האם והיכן בנך נחשף לתכנים מיניים לא הולמים, שהציפו אותו ובלבלו אותו. בכל מקרה כדי להסביר על גוף האדם ועל הדרך שבא באים ילדים לעולם מתוך ספרים מתאימים לגילו, ולהסביר לו שמדובר בדברים שנעשים בהסכמה ומתוך אהבה, ואז לשאול אותו האם והיכן נתקל קודם בדברים כאלה, תמונות של נשים עירומות ופין (בלי כעס ובהלה). בהתאם למידע שעולה כדאי לשקול מה ניתן לעשות.

שלום אנה,
לילד שלך חסרים כלים לבטא את התסכול שלו. כשאתם מנסים להרגיע אותו, הוא כנראה חווה זאת כאילו אתם מנסים להשתיק את המצוקה שלו ולא להבין אותה או לטפל בה.
קודם כל צריך להפסיק את האלימות כשהיא קורית, להחזיק אותו בחיבוק ולנסות הבין יחד איתו מה קרה לו, מה הוא רצה ולא יצא ולתת לזה מילים, למשל" רצית את הצעצוע שאחותך לקחה, ומעצבן אותך שאין לך אותו" אחר כך לתת הכרה לקושי שלו "זה באמת מרגיז" ואחר כך לנסות למצוא פיתרון חלופי "אז תראה מה נעשה, אנחנו נשחק במכונית בינתיים ואחר כך נשחק עם הצעצוע שרצית כשאחותך תסיים".
באופן הזה הוא גם לומד לתת מילים למה שהוא מרגיש כך שלאט לאט יוכל לבטא את עצמו במילים במקום במכות וגם לומד פתרונות חלופיים נוספים. זה לוקח זמן וצריך להתמיד בעיקביות וסבלנות בדרך הזו.

שלום שירז,
כדי לטפל בבעיה צריך להבין טוב יותר כיצד היא נוצרה ועל איזה צורך של הילד היא באה לענות, ולגבי זה לא נתת מספיק פרטים שניתן להסיק מהם משהו. משהו מציק לילד שלך, או שהוא צריך שיתגמשו איתו יותר או שיבינו אותו יותר, לא ברור לי עדיין. אני גם לא בטוחה שעונש יעזור כאן. ילד שעושה דווקא מעביר מסר להורים על משהו, ולתת עונש זה כמו להגיד: "משהו מציק לך, אבלאותי זה לא מעניין, תפסיק להגיד את זה, ואם תמשיך רק תסבול יותר ממה שאתה סובל עכשיו."
אם תתני יותר פרטים על המשפחה שלכם ואיך שהיא מתנהלת, אולי אוכל לעזור יותר.

תודה סמדר על התשובה, אולי מספר עובדות אלה יעזרו להבנת המצב יותר:
יש לי שני ילדים, הבכור שעליו רשמתי את השאלה בן חמש וחצי והקטנה בת שלוש וחצי, אני כרגע בהריון בחודש רביעי, הם גילו זאת לא מזמן והביעו המון התלהבות וצפיה.
אני ובעלי עובדים בבית חולים ולכן אנו משכימים ויוצאים מהבית עם הילדים ב6 וחצי בבוקר וחוזרים בארבע הביתה.
הגדול תמיד הראה המון בגרות וחכמה מעבר לבני גילו והקטנה מצריכה המון עבודה מאחר והיא בוכה המון ומתמרדת, אך אנו משתדלים לתת לשניהם תשומת לב שווה ולהקשיב ולהבין לליבם.
אולי זה יעזור יותר להבין את בעייתנו....
תודה רבה

שלום שירז,
שתי הדוגמאות שתיארת קשורות בעיני לסוג של קשיי פרידה. ייתכן שקשה לו להיפרד מהיום למשל ולעבור ללילה, ולכן הוא מושך את שעת השינה כביכול כדי לאכול עוד (כפי הנראה היה לו נעים ליד השולחן בו ישבתם כל המשפחה ביחד, והוא רוצה"עוד משהו" לפני שנפרדים") וכנ"ל לקראת מהבית לגן, הוא רוצה לקחת משהו מהבית שילווה אותו בגן. לא סתם דבר הוא בחר - הוא בחר מדבקות- משהו שנדבק ולא נפרד. (זוהי כמובן בחירה לא מודעת, אני לא חושבת שהוא חשב על זה באופן מודע). יכול להיות, בין השאר עקב ההיריון ואולי מעוד סיבות הבן שלכם מרגיש שדוחקים בו לגדול ולהיפרד מהילדות והפינוק או משהות מספקת איתכם מהר מכפי שהוא מוכן. ילד בכור שמראה בגרות וחוכמה מעבר לגילו הוא בדרך ילד שנדרשו ממנו, אפילו בלי כוונה הבגרות והחוכמה האלה, ולא תמיד הותירו לו זמן להיות ילד קטן שרוצה עוד. ציפו ממנו להבין שהוא גדול, הווא הבכור, והוא אמור לדעת שאי אפשר, או שלא מתאים. הוא מוחה על כך כרגע.
בנוסף, לא ידוע לי איך מתבצעת ההשכבה לישון, האם אחרי האוכל פשוט שלחתם אותו לישון, או שאתם מלווים אותו , עם סיפור וכו'. אם לא אז כדאי לעשות זאת. כדאי גם להקדיש לו מדי פעם זמן לבד עם ההורים. וכדאי לדבר איתו על כך שהוא ילד גדול ונבון, אבל אולי לפעמים בא לו להיות קטן ושובב, ושאתם אוהבים אותו בכל מקרה, ומדי פעם, גם אחרי שהתינוק יוולד הוא יוכל לחזור להיות קטן קצת, להתפנק, לקבל תשומת לב מיוחדת לפני השינה, או לפני הגן או בית הספר, ואחר כך לחזור להיות גדול עוד פעם. הוא לא חייב להיות גדול כל הזמן.

שרה ששלום,

אני אישית מאד אוהבת לומר לילד את האמת, אבל יש מקום בו ניתן לעגל פינות. אולי נכון לומר שהילד הולך למטפלת והיא לגן?
גם ככה ההתחלה אינה פשוטה.

את מוזמנת לקרוא באתר זה או באתר שלי מאמרים בנושא הכנה לאח.

בהצלחה!

נעמה.