פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום אפרת,
נשמע לי שאת עושה נכון בינתיים ואכן הרצון בא ממנה. נראה לי שמתאים להמשיך בקו הזה כרגע, ולקוות שההמשך יבוא ממנה גם. כמובן לחזק אותה מאוד על ההתקדמות שעשתה.

שלום איילת
ילדים רבים חוששים מהצגות וזה פשוט עובר עם הגיל. נראה לי שהחשש הוא משילוב של חושך, קולות חזקים, אווירה יוצאת דופן (מחייבת ורשמית יותר) וכו', מקום קטן יחסית שדלתותיו נסגרות וכו'. זה שונה מאד מקניון אשר גדול, מואר, ובעל אופי דומה שהתנהגות מחוצה לו. דלתות הקניון פתוחות לכניסה ויציאה בכל רגע נתון. גם הפסטיגל יותר גדול ומואר מאולם תרבות סגור.
כדאי לנסות משהו הדרגתי. קודם התמודדות ען חושך, בהמשך התמודות עם הצגות בשטח פתוח ומואר, וכו'... בכל מקרה יעבור עם הגיל.
חבל שהפסדתם אבל לא נורא...
בפעם הבאה, עם הרבה הכנה מראש...

שלום מורן
ילד סקרן יש לך וזה נפלא. יחד עם זאת אולי הוא באמת מרמז שזה כבר לא כלכך מתאים. יש גישות שונות בנושא אבל לדעתי כדאי להימנע מעירום מלא בנוכחות הילדים. במיוחד כאלו סקרנים כשלך...

בני בן השנה ו-10 חוד' חווה "משברון" בעקבות לידת אחיו שנולד לפני חודשיים: הוא הפך להיות תלותי יותר - הוא מתעורר לעיתים תכופות יותר בלילה ורוצה לישון איתנו , מסרב להיפרד בבוקר בגן (הוא כבר שנה בגן) , מעונין שכול הזמן היו איתו- גם שהוא צופה בתוכנית בטלוויזיה הוא רוצה שיחזיקו לו את היד.
כול התופעות האילו היו גם לפני שנולד אחיו אבל עכשיו רק יחמירו.
דבר חדש שנוסף זה שכאשר לא עושים מה שהוא רוצה הוא בוכה ומשתעל ומקיא בכוונה - הוא ממש מתאמץ עד שהוא מקיא. כמו כן לעיתים הוא אף מנסה להכות את אחיו .
אשמח לעצה

קרן שלום,
ראשית מזל טוב על הלידה. כפי שהבחנת ההסתגלות ללידת האח החדש דורשת התארגנות מחדש של כל המערכת המשפחתית. בנך מוטרד ומודאג מלידת האח החדש, הוא מבחין כי אינו זוכה לתשומת הלב הבלעדית שלכם, וכמובן שאתם גם פחות פנויים אליו. התגובות שלו הן טבעיות ומעידות על החרדה שהוא נמצא בה. חרדה זו היא תואמת מאוד וצפויה, והיה מדאיג אם הוא היה מתנהג באופן אחר.
חשוב לזכור שה"גדול" הוא עדיין... קטן. הוא זקוק לכם ההורים, ליחס אישי ולזמן בלעדי שלו עם כל אחד מכם. לאחר שכל המערכת המשפחתית תסתגל לשינוי ותתארגן מחדש, וככל שהוא יחוש שהמקום שלו במשפחה הוא יציב ובטוח וההורים ממשיכים לטפל בו ולדאוג לו על אף שיש תינוק חדש, כך הוא יסתגל לאחיו. כדאי לקבל חלק מההתנהגויות הרגרסיביות בהבנה לעת עתה, אולם להציב גבולות ברורים לגבי אלימות כלפי התינוק.
אתם כעת בשיא של הקושי שהילד הגדול חווה. התגובות שלו אמורות להיות פחות ופחות סוערות בחודשים הקרובים.
בהצלחה,
שירי

הי,

רציתי להמליץ לך על ערכת משחק שנקראת "נוני ומדליית האחים הגדולים" שיכולה לעזור לתקשר ולהקל על האחים הגדולים עם הגעה של תינוק או תינוקת חדשים. בערכה יש ספר, בובה ומדליה, והיא מאוד מהנה (לא רק חינוכית) כך שזו דרך מוצלחת לעבוד ביחד עם הילדים על הצד הרגשי שקשור לשינוי.

בהצלחה!

שירה

שלום רעות,
עדיין לא הוכח שהבעיה היא של קשב וריכוז ולכן לא בטוח שדווקא מומחה בתחום הזה יכול לעזור לכם. קודם כל צריך לעשות אבחון בנוגע לקשב וריכוז, ואחר כך להחליט על סדרי העדיפויות שלכם במה מטפלים.

שנה שעברה בני נשלח לאבחון והרופא אמר שלא נראה לו שיש בעיה של קשב וריכוז. אם זו לא הבעיה ,למי כן ניתן לפנות?

שלום רעות,
אם זו לא הבעיה אז באמת אין טעם לפנות למומחה בתחום קשב וריכוז כמו שהעלית קודם. יש לפנות לפסיכולוג או פסיכורתפיסט שעובד עם ילדים באיזור מגוריכם.
קודם כל אתם צריכים להחליט אם אתם רוצים באופן פרטי במסגרת ציבורית. מסגרת ציבורית יכולה להיות בחינם (של משרד הבריאות) קחו בחשבון שיכול להיות תור המתנה וכן משך הטיפול מוגבל בזמן, או מסובסדת (דרך רשימת נותני שירותים של קופת החולים בה אתם חברים, דרך הביטוח המשלים או בסל הרגיל תלוי בקופת החולים שלכם) ושם הסבסוד מוגבל במספר מפגשים, או באופן פרטי, שם העלות גבוהה יותר אך יש באפשרותכם לבחור את המטפל, לרוב אין תור המתנה ואין מגבלה על משך הטיפול.
כדי לברר יותר על השירותים האלה אתם יכולים לפנות לאתרי האינטרנט של משרד הבריאות או של קופת החולים שלכם, לבקש המלצות ממכירם או מהפסיכולוגית של המסגרת החינוכית של בנכם.

שלום חרצית.
אהבה לפרפרים אינה מעידה על נשיות. חשוב לאפשר לילד לפתח את תחומי העניין אליהם הוא נמשך. פעלת נכון עד כה. תחפושת של פרפר אבל בצבעים של בנים זה פתרון מעולה...
הבעייה היא בתגובות של הסביבה. אבות רבים מגיבים כך, בעיקר כאשר הבן הוא בכור. למרות שאת צודקת, רצוי לא להיכנס ראש בראש עם הבעל, בטח לא בנוכחות הילד. האם הבעל מתקשה לקבל את עצם המשיכה לטבע או רק את עניין התחפושת? התעניינות בפרפרים אינה נשית.את יכולה לפתח את המדען והחוקר שבילד ולקנות לו כובע גברי של מדען, זכוכית מגדלת, ערכת מדע וכו'. במקביל קני לו כדור ושהאב ישחק איתו כדורגל במגרש.

בהצלחה

שלום לך גילה, מה שלומך?
חג שמח גם לך. אם לא תיקני היא תצטרך לבחור אם לוותר על הדבר שרצתה או ללכת בעצמה. בודאי שבגיל 14 את לא אמורה לעשות את זה במקומה אלא אם מדובר בקנייה משמעותית וחשובה כמו קניית מיטה, או מחשב.
גילה, נראה שקשה לך מאוד לסרב לילדה. את מוכנה לשתף למה?

תודה לך שאת עונה לי.ראשית רציתי להבהיר -למה קשה לי לסרב לילדה.אני מגדלת את הילדה לבד ללא אבא בבית אנחנו בבית רק שתיים אני והיא .אני חוששת שאים אני אהייה קשה מידי כלפיה היא תישנא אותי ותלך לאביה שהוא מאוד מפנק אותה ומתנהג אליה ברכות יותר ממני -כלומר לא מסרב לה לכן אני חוששת לסרב לה בכל דבר .נוסף לכך יש לי רק אותה ואין לי ילדים נוספים אז אני פוחדת שהיא תלך ממני אני מקווה שאת מבינה אותי ומבקשת ממך תמיד עצה לטובתי כמובן ולטובת ביתי. אני יודעת שהסירוב שלי תורם לה יותר עצמאות -אבל היא ילדה מאוד קשה וכל סירוב מלווה בצרחות ממנה כלפיי אז מישתמע מכך שהיא כועסת עליי ומאוד אני פוחדת שהיא תספר לאביה שאני אמא קשה בבקשה תשובה .תודה מראש על הכל חג שמח

שלום גילה,
הקושי שלך מאוד נוגע ללב, ומעיד על חוסר ביטחון מאוד גדול שאת חשה בנוגע לעצמך בכלל ולאימהותך בפרט. נדמה לך שהאימהות שלך לא מספיק טובה ולכן אם לא תעשי מה שהילדה רוצה היא תעזוב אותך.
והאמת היא שאי אפשר לנהל הורות תחת טרור כזה. זה מצב שבו הילדה יותר חזקה ממך, כי יש לה כוח עלייך - היא תלך לאבא.
ילדים צריכים שההורים שלהם יהיו יותר חזקים מהם, אחרת יכולות להתפתח אצלם חרדות והעצמאות שלהם נפגעת כמו אצל ביתך, כיוון שאין להם דמות חזקה ועצמאית להזדהות איתה כדי שיוכלו לגדול ולהיות עצמאיים.
אני חושבת, גילה, שכדאי מאוד שתפני להדרכת הורים או טיפול עבור עצמך כדי להתחזק ולהאמין בעצמך יותר ולהיות מסוגלת לטפל בילדה בלי לחשוש ממנה.
אני בטוחה שאת אמא טובה ונותנת לילדה הרבה דברים - בית, בטחון, אהבה ובטח עוד דברים שאני לא יודעת כי אני לא מכירה אתכן. אני לא כל כך בטוחה שהיא תוותר עלייך כל כך מהר.
לא ייתכן מצב שבו שניכם, את והאבא של הילדה מנהלים ביניכם תחרות מי מוצא חן בעיני הילדה יותר ומוותר לה יותר. שניכם מתנהגים אז באופן לא אחראי כיוון שאינכם שמים לה גבולות וילדים חייבים גבולות.
ומה יקרה אם היא תגיד שהיא רוצה לאבא? זה אומר שאת מאבדת אותה לעולמים? היא לא תתגעגע אלייך את חושבת? היא לא תחזור אלייך לעולם? זה קצת מוגזם, היא הבת שלך והיא תמיד תישאר הבת שלך, אין לה אמא אחרת, ואבא הוא לא במקום אמא, גם אם יקרה לפעמים שהיא תרצה להיות אצלו יותר, או תקבל ממנו יותר ממתקים, נניח.

שלום דנה,
זה לא בהכרח אומר שאת אמא לא טובה, אבל נשמע מהתאור שלך שמשהו בקשר בינך לבין בנך לא עובד. אם את גרה באזור המרכז את יכולה לפנות למרפאת אם תינוק באיכילוב או למרפאת גיל הינקות ברחוב אורלנסקי בפתח תקווה, ולנסות לברר שם אם איש מקצוע יוכל לראות את שניכם ביחד ולנסות לברר למה הילד לא נקשר אלייך.

ראיתי שמישהי כתבה על משהו דומה מס' הודעות לפני אך המקרה אצלה נבע מטראומה.אחייני המקסים לא חוה טראומה כלל וכלל.הוא בא ממשפחה יציבה ומאושרת.

תודה

לדודה שלום,
לא ברור משאלתך לגמרי האם האחיין שלך הגיע בעבר למצב שבו הוא גמול לחלוטין ואז היתה רגרסיה (וזו בעיה שנקראת אנקופרזיס), או האם הגמילה מעולם לא היתה מלאה. שני המצבים הללו הם מעט שונים גם בהבנה שלנו אותם וגם בהתייחסות אליהם.
יחד עם זאת, בשני המקרים טיפול התנהגותי עקבי יכול לסייע בפתרון הקושי. כדאי להרגיל את הילד ללכת לשירותים בזמנים מסוימים (למשל כעשרים דקות לאחר הארוחות הגדולות ביום) ולוודא שהתנאים הסביבתיים יאפשרו זאת. כמו כן אפשר להנהיג מערכת של פרסים כשהוא נקי, הניתנים לו מדי יום. כמובן הכרחי לשתף את הצוות החינוכי בגן בתהליך.
במידה וההתארגנות של הסביבה אינה מסייעת מספיק לפתרון מוחלט של הבעיה, ניתן להיעזר בהדרכת הורים ו/או טיפול קוגניטיבי התנהגותי ממוקד וקצר טווח, אצל פסיכולוג/פסיכותרפיסט המתמחה בילדים.
בהצלחה,
שירי

שלום ליאת,
לא ניתן לדעת כרגע אם זו תופעה חולפת או לא כיוון שזו לא בהכרח תופעה שאופיינית לגיל או מהווה חלק משלב התפתחותי. כדאי לשאול אותו בצורה יותר מפורטת ממה הוא פוחד בדיוק.בערב כנראה הוא פוחד מישהו יפרוץ הבייתה, הנעילה של הדלת, כך אני מבינה עוזרת להרגיע את הפחד הזה, כדאי לבדוק איתו ממה בדיוק הו אפוחד בהצגות ובסרטים ולראות אם יש משהו שניתן לעשות שיעזור להתמודד גם עם הפחד הזה. כמו כן אתם מוזמנים להיכנס לעמודת "שאלות נפוצות" לשאלה העוסקת בפחדים של ילדים.

שלום אריקה.
הילדה שלכם כנראה מרגישה שהיא אומנם מקבלת המון תמיכה, אבל כנראה, להרגשתה (אולי זה לא מה שאתם מתכוונים, אבל כך זה יוצא) התמיכה נראית לה קשורה לזה שהיא מבריקה. כנראה שהיא חשה צורך להצטיין כי אחרת היא חושבת שהיא תאבד את המקום והאהבה שלה. יכול להיות שמכוונות טובות אתם מעודדים להצטיינות, ואז המסר שהיא מפנימה הוא שאם היא לא מצטיינת היא לא שווה שום דבר.יכול להיות שצריך לרכך בבית את המסר הזה ולשדר מסר שלטעות זה בסדר, להיפך לפעמים טעויות חשובות מאוד, כי לומדים מהן או יוצאים מהם דברים חשובים, גם אם אחרת ממה שתכוונו, ובכל מקרה יש אפשרות כמעט תמיד לתקן, לא חייבים להיות מושלמים.

שום אילנית,
יכול להיות שבנך סובל מרגישות תחושתית כלשהי, התייעצי עם רופא ילדים.

שלום גליה,

ממתי זו התנהגותה של הילדה? האם היא עברה תהליך של שינוי כלשהו? מסגרת גן? טלטלה רגשית בבית? נולד לה אח?

לא ברור לגמרי איך אתם מגיבים למצב היום. מה שלא יהיה, זזה לא עובד עליה. נסו להגיב בצורה שונה ממה שהגבתם.

אם הגבתם בעודף תשומת לב- התעלמו.

אם כעסתם מהבכי- נסו להמנע מכך. זה סוג של תשומת לב שגורם למצב להשמר.

הקפידו על כך שלא להענות לבקשותיה ולדבריה כל עוד הבקשות מלוות בבכי.

חשוב וכדאי לשנות את התקשורת. ברגע שתגובתכם תשתנה, לאחר מס' פעמים גם תגובת הילדה תשתנה.

נסו זאת.

בהצלחה!

שלום כוכב,
כדאי שתפנו לטיפול מסודר, שכול הדרכת הורים, אצל פסיכולוג או פסיכותרפיסט. אם החרדות מפריעות גם לילדה ולא רק לכם, ויש לה מוטיבציה להתקדם בטיפול, כדאי שתפנו למטפל בגישה קוגניטיבית התנהגותית. זהו טיפול שדורש מוטיבציה, ותרגול גם בין הטיפולים, והוא יעיל מאוד לטיפול בחרדות. אם לא ברורה המוטיבציה של הילדה, ייתכן וטיפול כזה לא בהכרח יהיה יעיל, אלא טיפול פסיכותרפויטי רגיל. נראה שמצד אחד אחד נמאס לכםן לטפל בבעיה אך מצד שני אתם רוצים מסלול "רך" יותר כמו סוסים או לקרוא לזה חוג כדי להיות בטיפול כמו להיות עם ולהרגיש בלי. נראה שאין ברירה, ואתם צריכים לקרוא לבעיה בשמה ולגשת לטיפול מסודר כדי לטפל ברצינות.

תודה לך על תשובתך המהירה זה חשוב לי מאוד.
ע"ס ההיכרות הטובה שלי עם הילדה היא לא תשתף פעולה עם טיפול ישיר.
האם טיפול כמו פסיכודרמה יכול להיות יעיל?

שלום כוכב,
ייתכן שכן, זה תלוי בקשר שייווצר עם המטפל/ת והמקצועיות שלו/ה, וכן הטיפול חייב לדעתי במקרה שלכם לכלול הדרכת הורים, לא כל המטפלים באומנויות למיניהן עוסקים בהדרכת הורים וצריך לבדוק את זה. כמו כן אם הפניה שלכם לפסיכודרמה היא כדי שיהיה קל יותר להציג את זה בפני הילדה כ"חוג" כפי שעשיתם אם הטיפול באומנות -אז לא.
מדוע אתם נרתעים מטיפול פסיכולוגי? אתם נואשים ולא מרוצים מהטיפול שקיבלתם עד היום אבל גם קצת נרתעים, להתרשמותי מלגשת לעניין ברצינות ולקרוא לדברים בשמם. יכול להיות שזו חלק מהסיבה שהטיפולים לא עוזרים לכם. אי אפשר לטפל במשהו בהצלחה אם לא מודים קודם כל בכך שיש בעיה ומה מטרת הטיפול וההסכם שעומד בבסיסו.