פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רונה,
לא סיפרת כל רקע אודות המשפחה ואני לא יודעת אם אתם משפחה חד הורית למשל או לא. בכל אופן, רצוי שהאב אם הוא נמצא בתמונה, ידבר עם הילד ויסביר לו שאכן יש לו פין, ויש לו תחושות נעימות משם לפעמים וזה כיף, אבל יש דברים שעושים אותם בפרטיות, לא מראים אותו ככה פתאום ולא מתחככים איתו בגוף של מישהו אחר. וגם אם מישהו אחר רוצה לגעת בו בצורה כזו בגוף שלו או בפין שלו, הוא יכול הגיד שאסור ושזה לא מתאים לו, ולספר לאבא ואמא.

לאמא המודאגת,
מהתיאור שלך, נשמע שבתך מאוד מוטרדת מכך שעברה על חוקים מוסריים נוקשים והדבר גורם לה לאשמה מרובה. עצם ההנחה שיש "מעשים לא טובים", כדברייך,/דבריה היא מאוד מאיימת ומפחידה, וגורמת לאנשים מסוימים לבקר מאוד התנהגויות רבות שלהם, שאחרים אולי יראו בצורה יותר סלחנית או לא יקדישו להם תשומת לב רבה.
מבחינתך, כדאי שתבדקי בינך לבין עצמך, באיזו מידה את שותפה לראייתה שיש מעשים נוראיים או לא טובים, ותחשבי איך לרכך את התפיסה הזו שלה, כי זו תפיסה שעלולה להביא לחרדות מרובות.
במידה והחרדות של בתך ממשיכות והמצוקה הרגשית מתמשכת, תוכלו לפנות להתייעצות אצל פסיכולוג /פסיכותרפיסט המתמחה בילדים.
בהצלחה,
שירי

אעשה כך.

שלום אלנה,
נראה לי שכדאי שתתיעצי עם רופא ילדים. זו לא שאלה פסיכולוגית אלא יותר מתחום הריפוי בעיסוק או רפואת ילדים, ולכן לא נוכל לעזור לך מעבר לזה דרך הפורום הזה.

שלום עדי,
בודאי שיש פסיכולוגים בסביבתך. לא ברור לי מדוע את מחפשת דווקא פסיכולוג התנהגותי. האם זה מה שהמליצו לך? עלות שעת טיפול פרטית נעה בדרך כלל בין 300 ל-400 ש"ח. יש אפשרות ללכת לטיפול דרך פסיכולוג או פסיכותרפיסט שנמצא ברשימת ההסדר של קופת החולים שלך, ואז המחיר לחלק מהטיפול הוא מסובסד.
לגבי המלצה ספציפית על מטפל, לצערי אני לא מכירה אישית מטפלים מהאיזור, את יכולה להתעניין אצל פסיכולוגית בית הספר, אולי היא תדע.

שלום שני.
לא התכוונתי שתתני לה מה שצריך גם אם אי אפשר. התכוונתי שתתני מה שאפשר גם אם אי אפשר לגמרי, כלומר שהתוצאה לא תהיה מושלמת בדיוק כמו שהיה רצוי מבחינתה, אבל בכל זאת יותר ממה שהיום.
בהחלט יכול ללהיות שראית ילדים בגילה שחולקים, זה לא אומר שמשהו לא בסדר אצלה, וזה לא אומר שטוב לדרוש ממנה משהו שהיא עדיין לא בהכרח אמורה להיות בשלה אליו מבחינת הגיל.
גם לא מדובר על חוסר באהבה ובמשחקים אלא בתשומת לב אחד על אחד. יש ילדים בגיל הזה שלא יכולים לחלוק את הדמות המטפלת עם עוד ילדים, וזה לא אומר שהם לא בסדר, אפילו שיש בגילם ילדים שכן יכולים, או שנדמה שהם יכולים, והנזקים באים אחר כך (שוב לא בהכרח).

שלום מירי,
ילד שחל שינוי לרעה התנהגותו, הוא ילד שעובר עליו משהו. יש מצוקה כלשהי. קודם כל, לפני שמטפלים בהנהגות צריך לטפל בסיבה שגורמת לה. כדאי לנסות לשבת עם הילד ולשאול אותו לא למה הוא הרביץ, אלא באופן כללי יותר, ובלי ביקורת, כעס, או איום בעונש רק מתוך התעניינות ואיכפתית כנה - מה קורה איתו. נראה לכם שמשהו לא טוב לו, ואתם לא יודעים מה, אולי הוא יכול לספר מה קשה לו, אם יש דברים שיהיו רוצה שיהיו אחרת וכו'.
אולי הוא מרגיש תסכול כיוון שאינו משתלב חברתית אחרי העליה? אולי ילדים לא מקבלים אותו? צוחקים על השגיאות שלו בשפה? אולי מתוסכל כי קשה לו להבין בשיעורים? אולי מתגעגע לארץ הקודמת או לחלק מהמשפחה שנשאר שם? נסו לברר.

להחטיפ לו זה ממש לא פתרון ואני מודעת לזה לרגע לא חשבתי להחטיפ לו
דיברתי אתו והקושי שלו הוא בלכבוש את זעמו. אז ביחד הגענו לרצפ פעולות שיעזרו לו
להתגבר על הכעסים: לדבר עם מי שמכעיס אותו – להכניס ידים לכיסים (זה היה רעיון שלו) – ואם כל זה לא עוזר פשוט לעזוב את המקום

אני מאוד מקווה שזה יחלחל ויתקבע
הוא בחר את העונש שלו על האלימות שלו היום, להכנס למיטה ב 7:00

הוא מביע חרטה, כותב מכתבים ומתנצל
אני מאוד מקווה שהצלחתי לעזור לו והתקדמנו במעט

בשיחה עם המורה היא אמרה שהוא ילד מקסים אבל אימפולסיבי ועל זה אנחנו עובדים אתו
יש לו חברים בין 6-7 חברים שהוא מזמין או מוזמן
הוא לא יוזם הרבה ופה אולי אני צריכה להתערב ולדחופ אותו להזמין

תודה

מירי

שלום מירי,
לגמרי לא הבנתי את התגובה שלך לתשובתי. אני לא אמרתי שאת מחטיפה לו, למה את חוזרת ואומרת שלא החטפת לו? זה לגמרי לא היה הנושא. אני גם מקווה שעליתם על הדרך הנכונה איתו.
עם זאת, ילד שהוא אימפולסיבי, זה דבר שבדרך כלל לא קורה רק "לאחרונה" כמו שציינת בפנייה שלך. לכן, מה שנראה למורה כמו אימפולסיביות יכול להיות קשור למצוקה כלשהי, ובמידה וזה כך, לא בטוח שהטיפול באימפולסיביות בלבד יביא את התוצאה הרצויה.

שלום שני,
ההתנהגות ש ביתך היא טבעית ונורמלית. זה עוד גיל קטן מדי כדי ללמד לחלוק עם אנשים. היא זקוקה עדיין לקשר של אחד על אחד, ולהמון תשומת לב אישית. לא לכל הילדים בגיל הזה מתאימה מטפלת עם עוד שני ילדים. צריך לראות איך אפשר להתארגן ולתת לה יותר ממה שהיא זקוקה לו גם אם אי אפשר לגמרי.

שלום לך,
נשמע שאתם נמצאים בתהליךם הערכה מדוע הבן שלך מגיב כך, ואכן נכון לחכות מה יעלה בסוף התהליך, אחרי שהפסיכולוגית תעשה תצפיות וכו'.
ייתכן בהחלט שההבנה שלך נכונה, כלומר שהילד יודע לעשות אך לא מרגיש ביטחון כי הוא רגיל שזה התחום החלש שלו, ולכן נכון את עושה כשאת מנסה חיזוקים.
עם זאת הייתי שמה דגש על חיזוקים מילוליים. נראה לי שהוא זקוק להתפעלות ממה שעשה כדי להרגיש שהוא טוב בזה, יותר מעצם התמריץ לעשות משהו כי צריך או כי רוצים ממנו ואז נותנים לו חיזוק שהוא ילד טוב. יש הבדל בין הדברים.
בהצלחה.

מריאנה שלום,
לא מסרת הרבה פרטים ולכן קשה קצת להבין מה הגורמים להתנהגויות הללו של בנך. אולם עלתה בי השערה שאולי כדאי שתבחני בינך לבין עצמך. משהו בשאלתך עורר בי את התהיה האם - מבלי להתכוון - את מעצימה את התגובות הרגשיות העוצמתיות של בנך, וכך מתכוונת להרגיע אותו אך מעט נסחפת עמו בפחד או בכעס ומגיבה באופן שמקצין את הרגש. אולי את מאוד חרדה מפני התגובות הללו, ומתייחסת אליו באופן שמלחיץ גם אותו.
כדאי אולי להתייעץ עם קרובי משפחה או חברים שיש להם ילדים באותו הגיל ולשמוע מהם איך הם רואים את בנך. כמובן עדיף מישהו שאת סומכת על דעתו. כך תוכלי להתחיל לבדוק מה בהתנהגות הילד מבטא את קשייו ומה הוא תוצר של החרדה האפשרית שלך ממצבים רגשיים עוצמתיים.
מקווה שהכיוון בתשובתי היה ברור,
שירי

שירי שלום לך
אולי את לא הבנת למה אני התכוונתי ..
אני רוצה שתדעי לך שהתיעצתי עם מאד אנשים בקשר לעצבנות שלו שהוא מכה את הראש שלו ומכאיב לעצמו וכולם מופתעים ..
אני יודעת שהוא מרביץ לעצמו כאשר אנחנו אומרים לו שאסור לעשות או שאנחנו לא נותנים לו מה שיבקש .. אולי נכון מה שאמרת שאני מתכוונת להרגיע אותו אך מעט נסחפת עמו בפחד או בכעס ומגיבה באופן שמקצין את הרגש..
בשביל זה אני דואגת ואני רוצה לדעת איך להתנהג במצבים האלו כי יש דברים שצריך למנוע ממנו ולא לתת לו כל מה שהוא רוצה .
איך אני יכולה למנוע ממנו בלי לעצבן אותו ? איך להתנהג במצבים האלו שהוא מכאיב לעצמו ?
תודה לך .

מריאנה שלום,
ראשית אני מצטערת שלא עניתי לך, משום מה פספסתי את שאלת ההמשך.

לגבי בנך,
כשהוא מרביץ לעצמו הדבר מעיד על עוררות מאוד גדולה, שיכולה לנבוע מכעס, תסכול וכדומה. התגובה המתאימה עם ילד בגילו, היא פשוט לחבק אותו בצורה מספיק תקיפה (לא כואבת) שהוא ירגיש כמה שיותר את המגע החם שלכם. במקביל, יש לומר מלים מרגיעות בצורה נינוחה. משהו בסגנון הדברים הבאים: "אתה מאוד כועס עכשיו, אבל אמא לא מרשה לך להרביץ לעצמך. לא להרביץ ל-X, X ילד טוב", וכדומה.
המטרה היא כפולה - ראשית למנוע ממנו לפגוע בעצמו, ושנית להרגיע אותו גם באמצעות המגע וגם באמצעות הדיבור שלכם שבעתיד יופנם לדיבור פנימי מרגיע.
בהצלחה,
שירי

סוזן שלום,
לא ברור לי ככ מדוע ישנם מעברים בין עצמאות (=לבישת תחתונים והליכה לשירותים) לבין התנהגויות המשדרות לילדה כי היא עדיין קטנה וכי הפספוסים הם דבר מאוד מאוד מטריד (=החזרת החיתול במהלך היום). אם מסתכלים על הגיל של בתכם ועל העובדה שהיא הצליחה להיגמל באופן חלקי, אין סיבה שהגמילה לא תצלח לחלוטין.
תוכלו לעודד אותה בכל הדרכים שאתם חושבים ליעילות, וכמובן באמצעות חיזוקים, מחמאות ופרסים ולא ע"י עונשים. ההבנה היא פחות משמעותית בגיל הזה, כי ילדים לא תופסים את ההתנהגויות שלהם בצורה מאוד בוגרת ומורכבת כפי שהמבוגרים, והאמירה שלא נעים להיות רטובים אינה משמעותית מאוד עבורה. לעומת זאת, מחמאות ופרסים הם יותר יעילים בעיצוב התנהגות מסוג של גמילה מחיתולים. עליכם להיות עקביים ונחושים, במהלך כל שעות היום מלבד השינה.
בהצלחה,
שירי

שלום לך,
אנא פנו לעמודת "שאלות נפוצות" לשאה הרלוונטית.

שלום טלי,
מעניינת האמירה שלך "תמיד הייתה טום בוי" כמה "תמיד" יש מאחורי ילדה בת שנתיים וחצי? בגיל שנה טיפסה על עצים?:-) בגיל חצי שנה שיחקה סנוקר והלכה מכות עם הנערים בשכונה?:-)
אני מניחה שאת מתכוונת שגם בגילאים קטנים יותר היה משהו מעט יותר פרוע או אגרסיבי בהתנהגותה יחסית לאחותה הגדולה?
תראו, מדובר בילדה קטנה מאוד, וצריך קצת להיזהר מלקפוץ למסקנות כאן.
ייתכן והטמפרמנט שלה פחות עדין משל אחותה. ייתכן גם שהעדר הפין גרם אצלה לבהלה, כי לילדים רבים הפות נראה כמו סוג של העדר פין ולא איבר בפני עצמו, וזה נורא מבהיל. יש ילדים רבים שחושבים שגם בנות נולדות עם פין וחותכים להן אותו בזמן ברית המילה. זו מחשבה מפחידה ומסרסת. יכול להיות שהבת שלכם נחשפה מוקדם מדי מבחינתה לקיומו של איבר מין גברי וההבדל בין זה לבין מה שיש לה הבהיל אותה. בגיל שנתיים וחצי, היא עדיין מתקשה לגייס את היכולות הנפשיות הדרושות לעיבוד האבל והאובדן על כך שאי אפשר הכל, גם וגם. יש הרבה אנשים מבוגרים ממנה שלא תמיד מצליחים לעשות את זה.
הייתי מניחה לה.
עם זאת ייתכן מאוד שהחלוקה הדיכוטומית הזו בין הבנות שלכן, משקפת סוג של דיכוטומיה שקיימת אצלכם ההורים בנוגע לנשיות וגבריות ועוברת אליהן באופן לא מודע. אולי גם הייתה ציפייה להיוולדו של בן בלידה השניה?
אם זה מעניין אותכם או מטריד אותכם, את זה הייתי הולכת לבדוק, קודם כל ביניכם לבין עצמכם ואם יש צורך אז בייעוץ מסודר עבורכם.

שלום לך,
אני חושבת שייתכן שאתה מעריך קצת לא נכון את יכולתו של הבן שלך להבין דברים. מדובר בילד בן 12. כבר בגיל הרבה יותר קטן צריך להסביר לילדים לא ללכת עם זרים.
הילד שלך הוא ילד גדול, הוא שומע ומבין מה קורה, מהטלוויזיה ובית הספר. נראה לי שנדמה לך שאתה יכול להפחיד אותו או למסור לו מידע שהוא לא שמע עליו, ואני חושבת שיתכן ותגלה שאתה טועה.
בכל אופן, בהחלט צריך להסביר לו שלא נענים להזמנה של איש זר, ולשאול אותו האם שמע בחדשות על המקרים האלה, כי אני מניחה שהוא שמע. לא חייבים לרדת לפרטים, רק להבהיר שזה מסוכן.
אני חושבת שאם תנסה לדבר איתו תגלה שהוא כבר יודע הרבה יותר ממה שדמיינת.

בוקר טוב

מה הכנת את הבן שלי לשיחה ?............

זה הלך קל וחלק - ממש כמו שאמרת !!!!!!!!!!!

לא הפתעתי ,אבל מאוד חידדתי לו את הנושא עכשיו בבוקר .........

שוב תודה

שלום,
לפעמים טוב להיווכח מתי הדאגה שלנו לא הכרחית, אלה מקרים שאני שמחה להיות צודקת:-)

יש לך בפורום מי שיעודד אותך .......... :)

צהריים טובים

שלום יעלי.
נראה כי המעבר לא פשוט לבתך וזה מאד הגיוני. גן זה לא סבתא. היא מתמודדת היטב אך הדבר מעורר בה אי שקט פנימי וזה נורמלי. כשאנו לא רגועים , זה בדר"כ משפיע על השינה. ייקח זמן עד שתסתגל ואז גם תירדם יותר בקלות. בתקופה זו מותר ואף רצוי להישאר איתה קצת יותר, לפנק קצת יותר, להריע ולסייע בהירדמות. אבל, אסור שזו תהיה תגובה למניפולציה . אם תרגיש שההקאה משתלמת תמשיך לעשות זאת. כשמקיאה חשוב לנקות, להחליף בגדים, ולהחזיר למיטה. את הפינוקים לעשות לפני...
נכון שזה יוצא דופן אבל זה לא נורא. יש ילדים שדופקים ראש ברצפה, מגגלים עיניים ועוד. אם תשדרי שאת לא מתרגשת זה יעבור.

בהצלחה

אם אין לכן תשובה אנא אמרו, אל תשאירו אותי ב"מתח"

שלום מיה,
קצת קשה להגיד על תינוק שהוא "קנאי", יותר הייתי אומרת שהוא חרד. הואו נאחז בך וחושש שתיעלמי או תעזבי אותו. חשוב מאוד להקפיד לא להיעלם לו בלי להגיד (אפילו אם הוא "לא מבין"), ולתווך כל הזמןו מילולית את מה שקורה או הולך לקרות. (עכשיו אנחנו הוכים לאכול, אמא תשים אותך אותך בכיסא ותכין לך דייסה, הנה עכשיו אתה מחכה לאמא וכבר אמא באה עם הדייסה). גם אם הילד לא מבין הכל ולא יכול לענות לך, הוא יתחיל לאט לאט להבין ולהיות מסוגל לחכות מתוך הבנה שגם אם את לא איתו פיזית את מכווננת אליו, חושבת עליו ובדרך לסייע לו. כמו כן הו איתי להרגיש שליטה רבה יותר על מה שקורה אם את מודיעה לו מתי את הולכת ובאה. כרגע הוא חי שתחושה תמידת שכל רגע את עלולה להיעלם לו לעולמים ולא לחזור יותר.
צריך כאן סבלנות והתמדה, עד שהוא יפנים את מה שאת מנסה להעביר לו.