פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

תודה על התשובה אך איך אני יכולה ללמד את ביתי ולהקנות לה את הכישורים החברתיים הללו?
הרי ברגע שהיא מתעבנת או חוטפת צעצוע אני לא מרשה לה ומסבירה לה שזה לה שלה אך היא בשלה מתעצבנת ובוכה

יש לי שתי בנות. הגדולה בת שנתיים וחצי והקטנה בת שנה ושלושה חודשים. בספטמבר השנה הן נכנסו לראשונה למסגרת. הגדולה הולכת לגנון והקטנה הולכת לפעוטון. בשנה הבאה, הגנון יכלול את ילידי 2007 ואת ילידי 2008. הגדולה ילידת אוגוסט 2007 והקטנה ילידת סוף נובנבר 2008, כך שהן אמורות להיות יחד בגנון. האינטואיציות שלי זועקות לכך שהקטנה תישאר בפעוטון שנה נוספת. הרי אם היתה נולדת חודש מאוחר יותר זה היה המצב. חשוב לי שהיא תישאר משתי סיבות. הראשונה היא שאני חושבת שלא טוב שהן יהיו יחד באותו מסגרת. הן מאד אוהבות זו את זה, אבל דווקא בגלל ההפרש הקטן והטמפרמנט המאד שונה שלהן אני חושבת שרצוי שלכל אחת יהיה מרחב משלה במהלך היום, עם גננת משלה ועם חברים משלה. אחהצ הן נפגשות וזה נהדר כי יש להן גם ביחד וגם לחוד. הסיבה השניה היא שאני חושבת שמגיע לקטנה להיות גם גדולה. כלומר בבית היא האחות הקטנה, ונראה לי נהדר שבפעוטון בשנה הבאה היא תהיה הכי גדולה וזה יאפשר לה לחוות את שני המקומות.
העניין הוא שהאחראית על הגנים בקיבוץ רוצה שנלך לפי הכללים, כלומר להעביר אותה כי היא שייכת פורמלית לשנתון של הגנון.
השאלה שלי היא מה דעתכן?
בבית אנחנו משתדלים לתת לכל אחת זמן של אחד על אחד פעם איתי ופעם עם בעלי, ולכן יש כאלה שחושבים שזה לא נורא אם יהיו יחד. הגננת בגנון חושבת כמוני אבל לא היא קובעת.
אשמח לעצות/מחשבות בנושא.
אני יודעת שילדות בריאות בנפשן עם בית תומך יהיו בסדר בכל מקרה. אבל חשוב לי שיהיה טוב ולא רק בסדר...

ביתי בכורה בת 5+ ילדה מקסימה לפני כשבועים התלוננה בערב לפני השינה על כאב גרון ואמרתי לה שאם זה ימשיך ניקח אותה לרופא היא המיכהלהתלוננן וזה לא היה נראה לי רציני כי התלונות היו רק בערבאחרי שנכנסה למיטה לישון ואז נזכרה....בימים האחרונים היא כל ערב ובבוקר כשקמה מתלוננת שכואב לה כל מיני דברים ושניקח אותה לרופא (כל היום היא לא מתלוננת ומתנהגת כרגיל) היום היא קמה בבוקר ואמרה שכל הגוף כואב לה מהראש עד הרגליים ושניקח אותה לרופא...אנחנו לא יודעים איך להגיב כי התלומ=נות ממש לא נראות רציניות כמובןשכל פעם שהיא מתלוננת אני מתיחסת לזה ברצינות נראה לי שמאוד מוצא חן בעיניה הרעיון לצאת באמצע הגן לרופא וכו' יש לצין שהיא ילדה מדהימה שמקבלת המון תשומת לה ממנו וגם מהסביבה היא אהובה מאוד חברתית מה עושים? האם לקחת אותה לרופא ב"כאילו" כדי להפסיק את תלונותיה ולהראות לה שאנחנו רצינים בקשר אליה? או יש משהו שאני יכולה להסביר לה? תודה

ביתי היום בת שנה וחודשיים וכבר מגיל שמונה חודשים כארש משהו מציק לה או שהיא לפעמים סתם מתעצבנת היא פשוט צועקת ואפילו רועמת כאשר אני לפעמים מתפלאת מההתנהגות שלה. עכשיו היא נהייתה יותר עקשנית כאשר אני הולכת איתה לימי הולדת או לכל מפגש אחר עם ילדים היא רוצה דווקא את הצעצועים של הילדים האחרים, חוטפת ואף ממש מתעצבנת וצועקת. ברצוני לדעת איך אוכל ללמד את הילדה להיות פחות עצבנית ואף לחלוק משחקים ודברים אחרים. (ניסינו כל פעם שהיא מתעצבנת לשאול למה ומה מציק לה אך ללא הועיל) לציין כי הילדה כרגע לא בגן אך נמצאת אצל מטפלת עם עוד 3 ילדים בגילה.

יש לי שאלה בנוגע לאחי בן ה16,

אחי הוא בן זקונים בעל בעיות רגשיות ובעיות למידה(לומד בכיתה קטנה-גם נשאר כיתה א
בתחילת השנה הוא השקיע בלימודים והיה ילד טוב,עד שהחל להכיר כל מיני "ידידות" בנות גילו,כיום הוא משקיע את כל זמנו לשיחות טלפון ולמפגשים עם חברים וחברות,הוא לא ממשומע לא מגיע הביתה כפי שסוכם מולו,לא עונה לנו לטלפון ככשאנחנו מחפשים אותו,לא מתפקד בלימודים.
חשוב לי לציין כי אין לו חברה מדובר בידידות שלהן יש חבר,אם כי הוא ממש היה רוצה חברה,
אולי כדאי לציין שאבי כבר יחסית מבוגר ואינו תופס חלק מחייו(אולי קצת אחראי על הבעיות הרגשיות)ואמי תמיד הגנה עליו ואפשרה לו כל מה שרצה.
אני תמיד הייתי חלק גדול מחייוו הוא קשור אליי מאוד ואני ממש רוצה לעזור לו,וחוששת ממה שיכול להיות ובכלל איך צריך להתנהל על מנת להחזיר אותו למוטב?
ההתלבטות הגדולה היא שמצד אחד אם הוא מתנהג באופן לא בסדר-צריך להעניש
(גם אכיפת העונש בעייתית אם מדובר בלאסור עליו לצאת מהבית),מצד שני-אנחנו חוששים לפגוע בו עוד יותר(כפי שכבר ציינתי יש לו בעיות רגשיות והוא ילד מאוד סגור)

אני ממש זקוקה לעצה
תודה
אחות מודאגת

שלום,
מזה כשבוע בתי ( בת 4 ) נתקפת בבכי עז והיסטריה ברגע שהיא נכנסת למיטתה. היא זועקת מפחד שמכשפה יכולה לבוא אליה ולדקור אותה וירד לה הרבה דם והיא תמות.
ניסינו להגיד שמכשפות כלל לא קיימות , ניסינו לספר לה על "שיטת קסמים לגרוש מכשפות" , שלוש מחיאות כף, אך גם זה לא עבד. ניסינו להתעלם, אך ההיסטריה והבכי מרעידים את קירות הבית.
כיצד מתמודדים עם הפחד הזה??
מה נכון יותר להגיד?
האם לוותר לה ולהשאר בחדרה עד שתרדם ולקוות שזה יחלוף בהקדם?
מאיפה תאור הארוע שהיא מציגה " המכשפה תדקור אותי וירד לי דם ואני ימות "? מהילדים בגן?
הייתכן בגיל כזה?

במהלך היום היא כמעט ולא מדברת על מכשפות.

אודה על עזרתכן.

שלום רב,

אני ובן זוגי בפרידה מזה 5 חודשים- הוא איננו גר בבית. אנחנו בהליכי גירושין והתהליך הינו בהסכמה וביחסים טובים- ז"א שאין מריבות, ויכוחים, רכילויות או הסטות או עו"ד באמצע. לשנינו 2 ילדים קטנים- הבן בגיל 6 והבת בגיל 4.
לאחר התייעצותי עם אחת מכן לפני מספר חודשים אימצתי את הגישה של לדבר על הנושא כמה שיותר עם ילדיי ולא להדחיק את הנושא או להשתיק, אני מדובבת את הילדים ומשתדלת לדבר על זה רבות ובעצם לגלות את שעל ליבם ולוודא שמינימום נזק נגרם אצלם.

אני יודעת ערוכה ומוכנה כמה שאפשר לזה שבעתיד ייתכן שאתקל בקשיים, אך כעת המצב הוא דיי שגרתי, אין בכי, שינויים בהתנהגות שלהם או תלונות, אני באמת משתדלת להעניק לילדיי את מלוא תשומת הלב, להיות קשובה וחמה ביותר ללא גבולות.

אתמול, האב הציג בפניהם בפעם הראשונה את דירתו החדשה, ולראשונה מאז שהוא עזב, בתי בת ה-4 התעוררה באמצע הלילה ככל הנראה מחלום והתחילה לבכות שהיא רוצה את אבא. את האמת, שבאמצע הלילה לא ידעתי בדיוק אם לילדה בגילה זה לעניין שאפתח בשיחה רצינית בנוגע למצב, אך חיבקתי אותה שכבתי לצידה והסברתי לה שאמא כאן לידה ושאבא ישן עכשיו בבית שלו ושבבוקר נתקשר אליו והיא תדבר איתו. האם נהגתי נכון?
במידה ושוב סיטואציה זו תחזור מה עליי לעשות?

תודה והמשך יום נעים.

נכדי הוא בגיל 5 . לפני כחודש עברה משפחתנו זעזוע לא קטן וביתי עברה להתגורר עם ילדיה במקום אחר. מאז נכדי בן החמש לא מפסיק לעשות את צרכיו במכנסיו. שאלתי היא מה לעשות ?

שלום. בני בן ה-6 עולה בשנה הבאה לכיתה א. לי יש שתי אופציות לבחור בית ספר.
האחד שהוא הבי"ס הטוב ביותר ביישוב וזה נמדד במנהלת טובה שמנהלת את ביה"ס ביד רמה עם משמעת טובה, ורמת לימודים גבוהה עם 35 ילד בכיתה. אך זה רחוק קצת מהבית ואף חבר מהגן שלו לא נרשם לשם מכיוון שהם לא שייכים לאיזור הזה ואנחנו כן. וביה"ס השני הוא בי"ס טוב רמת לימודים טובה עם 40 ילד בכיתה, וקרוב יותר לביתנו, לשם הולכים מספר חברים שלו כשאחד מהם החבר הכי טוב שלו.
אני נורא מתלבטת איך להחליט לאן לרשום אותו?? לפי טיב הבית ספר או לפי המצב החברתי?
אני ממש נקרעת, בעיקר כשסיפרתי לו שייתכן והוא יעלה לכיתה א ללא החברים שלו, הוא בכה וציין את שם החבר שלו שאיתו הוא רוצה להמשיל ללמוד- ולא ידעתי כיצד לנחם אותו. בעלי "עבד עליו" ואמר לו שבביה"ס הטוב ביותר ביישוב לומדים מדעים ואורו עיניו כי הוא ילד מאוד סקרן ואוהב ללמוד. אחר כך הילד ביקש ממני לבדוק אם גם בביה"ס השני לומדים מדעים ואמר שכך הוא יחליט לאיזה בית ספר הוא רוצה ללכת. אמרתי לו שאני אבדוק....ואני ממש לא יודעת איך להמשיך מכאן.
חשוב לציין שגם בשנה שעברה הוא עבר לגן חדש(הנוכחי) ולא הכיר אף ילד פרט לחבר הכי טוב שלו שהזכרתי קודם שהוא ממש ממש אוהב. והיום הוא מאוד מקובל בגן והגננת אומרת שהוא חברותי מאוד. (לפני שנה הוא היה ממש ילד אחר ולא ידע כל כך לקשור קשרים חברתיים)
מה לעשות????.

בני בן שנתיים וחצי, בגן פרטי אשר ישנים צהריים מ- 13:00-15:00 לא מוכן ללכת לישון ליפני השעה 23:00 בלילה. הילד לא אוהב לישון בכלל , הוא היה עיף מאוד והתעמץ לא להירדם. אני לא יודעת מה לעשות

אודה על תשובה בהקדם האפשרי

הלידה שלי בת שלוש וארבעה חודשים תמיד היתה רגישה מאוד כל פעם שלא מצליח לה משהו היא בוכה למשל היא מפריחה בועות סבון ופעם אחת לא הצליח אז היא זורקת את הכלי של הבועות סבון ובוכה בכי היסטרי
מה אני אמורה להגיד??????


חשוב לציין שנולדה אחות לפני חודשיים אז המצב מחמירהלא הצליח תמיד היה קיים
ועוד שאלה מאז שנולדה אחותה היא החלה לזרוק צעצועים ולהרביץ לי כמובן שאני אומרת לה שאסור להרביץ לי אבל אז היא נכנסת להתקף של בכי בלתי נשלט האם אני נוהגת נכון ?????????????????

תודה

שלום,

אנחנו הורים לילד בן 3.8, לאחרונה הוא החל לקרוא לנו בשמות הפרטיים שלנו במקום אבא ואמא.
(לי הוא מוסיף אפילו י' בסוף כשם חיבה) ניסינו לתקן אותו בכל פעם והוא אכן חוזר על הפניה שוב והפעם אומר אמא/אבא מיד אחרי זה, אבל הוא לא מפנים וקורא לנו בשמות הפרטיים שוב ושוב.
זה נשמע לנו מצד אחד חמוד ומצד שני קצת מנוכר.
כשהסברתי לו שאנחנו אמא ואבא שלו וככה קוראים לנו הוא אמר שקוראים לנו בשמות שלנו.
מה פשר התופעה ואיך מומלץ לנהוג?
האם להתעקש לתקן אותו? או להניח לו?

נ.ב- אני לא יודעת אם יש קשר אבל אני בהריון מתקדם.

תודה רבה.

שלום רב,
יש לי תינוקת בת שנה וילד בן 3.5 בכל פעם שבתי נוגעת או מתקרבת לצעצוע של בני הוא מתנהג אליה באלימות תופס אותה ומפיל אותה על הריצפה, נושך אותה, דוחוף אותה, דורך עליה...יש לו ספה שיושבים עליה על הרצפה, ברגע שהיא רק מתקרבת לספה הוא צורח עליה והיא כמובן נעלבת ובוכה. אלפי פעמים הסברתי לו שצריך להתנהג בכבוד לאחותו הקטנה, שהיא אחותו והיא בסך הכל רוצה לשחק איתו, הענשתי אותו ומה לא, אך הכל טוב ויפה לחמש דקות ואח"כ הגלגל חוזר על עצמו. מהרגע שהוא חוזר מהגן ונפגש אתה שומעים בבית רק בכי וצרחות...האוירה מאד לא נעימה...אני אובדת עצות וזקוקה לעצה דחופה. אני ממש מיואשת מהמצב.
אודה לתשובתכם

שלום רב,

ביתי היחידה בת השנתיים וחצי נכנסה לפני כחצי שנה לגן בפעם הראשונה, עברנו תקופה לא קלה משום שהיה לה קשה להתרגל למצב החדש (וגם לנו).... יש לציין שהיא מדברת מעט. בחודשים האחרונים ביתי מתנהגת באלימות ללא סיבה! היא מושכת בשיער, צובטת ומציקה לילדים בגן וגם לנו בבית.... ניסינו כל מיני שיטות למשל לשים אותה בפינת מחשבה.... היא בוכה, מבקשת סליחה ולאחר זמן קצר הכל חוזר על עצמו. ניסיתי גם להתעלם ממנה, היא בוכה, מבקשת סליחה, נותנת חיבוק ונשיקה ואחר כך הכל חוזר. ניסיתי גם להחזיק את שתי ידיה ולהסביר לה בטון גבוה וללא הואיל.
בנוסף, מידי פעם היא גם מתנהגת בתקיפות כלפי המשחקים שלה כאשר היא מעיפה אותם בזעם לכל עבר....
אני ממש מתוסכלת מהמצב המתמשך..... יש לציין שאין אלימות בבית, ולהיפך.... יש הורים אוהבים שמרעיפים עליה חום ואהבה ללא הרף.
מה עושים? האם זהו גיל שנתיים הנורא? ואם כן אז למה זו רק היא? האם זה אמור לחלוף? או שזה אופי של ילד.....

אודה לקבלת תשובה מהירה
שירי

יש לי תאומים בני 4 וחצי. הם יכולים להיות מקסימים וחמודים עד שקורה דבר שהוא אינו לרוחם. למשל, לא קיבלו את הממתק שביקשו. באותו רגע הכל יכול לעבור בשלום או שיכולה לפרוץ מלחמת עולם שלישית. הם כועסים, בועטים, יורקים ומקללים. אני כמובן מענישה אך אני מרגישה שגם התגובה שלי היסטרית (אני יכולה לצאת מדעתי כשהילד בועט בי) וזה אולי מחזק את ההתנהגות עם זאת, אני מרגישה שאני רותחת עליהם באותו הרגע. מה לדעתך עלי לעשות ברגע הזעם ואחריו? אני מרגישה שהם לא מתייחסים אלי כסמכות וחושבים שאנחנו באותה רמה ואז כשאני מסבירה לילד: "מאוד הכעסת אותי" וכדומה, הוא עונה לי "גם את הכעסת אותי", "גם את לא מדברת יפה אלי" וכדומה. אני די אובדת עצות...